גרסאותיה של הכרוניקה, תרגומיה, העתקיה ונדודיה בעולם וגילוייה מחדש
מאת יוסף עוזי לוי, נובמבר 2025
מאמר זה עוסק בתהליך המורכב והרב דורי של כתיבת קורות המשפחה, כתיבת הכרוניקה עצמה, העתקתה, תרגומה והופעתה מחדש בעולם. הוא בוחן את האנשים שעסקו בכתיבת קורות המשפחה באופן כללי, ביצירת הכרוניקה עצמה ובהעברתה מדור לדור, את הגרסאות ששרדו, את דרכי נדידתם המפתיעות של העותקים, את תפוצת הכרוניקה בימינו ואת ההבדלים בין שתי גרסאותיה העיקריות הקיימות היום.
הגדרות
במאמר זה, 'הכרוניקה' או "כרוניקה אריה", או "הביוגרפיה", או "ביוגרפיית אריה", הוא שמו של חיבור בן 2,112 עמודים, הכתוב בג'ודיזמו, באותיות לטיניות במכונת כתיבה, שנכתב בין השנים 1900-1914, ושנחשף ככל הידוע לי לראשונה, בסופיה, בולגריה, אחרי סוף מלחמת העולם השנייה, בידי חוקר האקדמיה הלאומית הבולגרית למדעים, אלי אשכנזי, שתרגם אותו לבולגרית. שמו של החיבור בפי מחברו הוא: Biografia Arié, para la familia Arié de Samokov (ביוגרפיה אריה, עבור משפחת אריה מסמוקוב).
שושלות המשנה המשפחתיות בכרוניקה אריה – כרוניקה אריה מספרת על אודות קורות חייהם של כששים אנשים ונשים מבני המשפחה, אשר שייכים לשלוש שושלות משנה משפחתיות, בניו של אברהם מייסד השושלת בסמוקוב: 1. שושלת משה, הבן הבכור, אליה משתייך גם מחבר הכרוניקה, 2. שושלת יוסף, הבן השני, 3. שושלת רפאל, הבן השלישי, אליה שייך כותב חיבור זה.
"מחבר הכרוניקה", או "המחבר" הוא צ'לבי משה אברהם אריה השני (1849–1919), נינו של מייסד השושלת בסמוקוב אברהם אריה. צ'לבי משה היה בן לאחת המשפחות המובילות והמשפיעות בשבט אריה. עליו ועל פועלו תוכלו למצוא מידע נוסף באתר זה.
חלק ראשון
כתיבת קורות המשפחה וכתיבת הכרוניקה עצמה, עד לחתימתה
הכרוניקה מספרת על שלושה כותבים שעסקו בכתיבת קורות המשפחה לפני תחילת כתיבתה של הכרוניקה עצמה:
1. 1840, טורנו-סברין, רומניה – בני משפחת אריה המקומית כותבים "כרוניקה קטנה" על המשפחה. (כרוניקה אריה עמוד 9)
בעמוד 9, בתחילת הפרק האגדתי אודות חטיפת אברהם אריה הילד – שהיה אחר כך לאבי השושלת בסמוקוב – בידי יוזפינה מבוואריה מלכת אוסטרו-הונגריה, כותב המחבר כי מקורו של הסיפור הזה הוא: "בכרוניקה אחת קטנה שהייתה שייכת לסניורים ממשפחת אריה שגרים כעת בעיר טורנו-סברין ברומניה, אשר נכתבה בשנת 1840". אין פרטים נוספים אודות הכרוניקה הזו או אודות כותביה, פרט לכך שהמחבר מדווח בכרוניקה על ענף של המשפחה המורחבת, בראשותו של שמואל אריה אחיו של אברהם מייסד השושלת בסמוקוב, שעבר לטורנו-סברין ברומניה עוד בשנת 1791 (עמוד 54), ועל כמה מפגשים שערך עם בני הענף הזה ברומניה. פרט לאמור לעיל, המחבר אינו מזכיר עוד את ה'כרוניקה הקטנה' האמורה. (ראוי לציין כי משפחת אריה מוכרת מאותה התקופה כמשפחת סוחרים ותעשיינים מן הקהילה הספרדית של רומניה.)
2. בסביבות 1870, סמוקוב, בולגריה – דוד רבנו בן יוסף אריה, 1823–1876, עוסק בכתיבת קורות המשפחה (כרוניקה אריה עמוד 260).
בעמוד 260 כותב המחבר כי: "בשנה זו נולד לחריבי יוסף בן, וקראו לו בשם דוד רבנו. הוא שנקרא לימים חכם רָבֵּנּוצ'ו (דוד רבנו בן יוסף אריה, משושלת משנה יוסף, 1823–1876) הוא היה זה שאהב מאוד לכתוב הרבה, ללא לאות. כתיבתו הייתה נאה וברורה, ובשנותיו האחרונות התחיל לכתוב את הביוגרפיה של משפחת אריה, אבל לא הספיק לסיים אותה, ואת מה שהספיק לכתוב לא ידוע היכן נותר, ואבד".
3. בסביבות 1895 ואילך, איסטנבול – נעים בן יהודה אריה, 1849–1907, עורך רשימות אודות קורות משפחת אריה. (כרוניקה אריה עמודים 1715, 1716)
בעמוד 1715 – 1716 לכרוניקה כותב המחבר כי: "סניור נעימצ'ה (הוא נעים המוזכר לעיל, בן דודו של המחבר), אהב מאוד כאשר סיפרו לו הזקנים ביותר מבין בני המשפחה, על אי אלו מאורעות אודות משפחת אריה. הוא התעניין מאוד להבין אותם, ואף ערך רשימות רבות לגבי השנים שחי כל אחד מהם, כיצד התנהגו, איך היו החיים שחיו וכיצד בילו את ימיהם. הוא שאל את כל מי שבא לקונסטנ' (קונסטנטינופול היא איסטנבול, תורכיה) מבין כל בני משפחת אריה מסמוקוב, כל אחד בנפרד, מה היה ואיך עברו עליו הימים, בין אם הגברים כמו גם הנשים, כולם עד הקטן ביותר, כדי להיות בקי במה שהתרחש בסמוקוב".
המחבר אינו כותב מה עלה בגורלם של כתביו של נעימצ'ה, ובפרט אינו כותב כי הם אבדו, כפי שנאמר אודות כתביו של דוד רבנו. מכך עולה המסקנה, כי אפשר וכתבים אלו היו קיימים ומוכרים למחבר. הדבר תואם את המסקנה כי כתביו של נעים אריה היו חלק מהכרוניקה המשפחתית שהתגלו על ידי אלי אשכנזי אחרי מלחמת העולם השנייה, והועברו על ידו לאקדמיה הלאומית הבולגרית למדעים.
כתיבת הכרוניקה של משפחת אריה מסמוקוב
(על הכרוניקה בתמצית ראה מאמר נפרד באתר זה)
מי כתב את ביוגרפיית אריה
שאלה זו לא הייתה אמורה לעלות לדיון כלל וכלל. בכרוניקה חוזר ואומר מחברה שוב ושוב, בגוף ראשון, כי הוא: צ'לבי משה אברהם אריה השני, כתב את הכרוניקה לבדו, בעצם ידו. הכרוניקה היא יצירה שלמה, בנויה לתפארת, ובסופה תוכן עניינים מסודר.
אמנם מחבר הכרוניקה אינו מציין האם השתמש בכתביהם של דוד רבנו או של נעים לצורך כתיבת הכרוניקה, אבל הוא כותב לא פעם כי הוא כתב את הכרוניקה כולה לבדו. ראה למשל בעמוד 3, הוא מתאר את תהליך כתיבתו, ממנו נובע כי הוא הכותב היחידי. כמו כן ראה בעמוד 1111 שם הוא כותב: "אני הוא זה שכתבתי את הביוגרפיה הזו", ומציין במפורש שהוא נעזר בעץ המשפחה שכתב הסניור חותנו (ובן דודו) בכור יצחק בן גבריאל.
מחבר הכרוניקה כותב בעמוד 3 כי כתיבת הכרוניקה נעשתה "בעזרת המבוגרים ממני מבין בני משפחת אריה, שדווחו לי על האירועים הכתובים להלן" ובהמשך העמוד הוא כותב כי כתיבתו נערכה: "בהתאם למה שדווחו לי הזקנים ממני. כאשר לגבי כמה מן האירועים שאותם ציינתי לעצמי, חזרתי ושאלתי עליהם כמה וכמה פעמים, את הגברים כמו גם את הנשים הזקנים [והזקנות] ביותר מבין בני משפחת אריה, ואחרי שהבטחתי היטב לעצמי שמאורע כלשהו [שעליו כתבתי], הוא האמת כפי שהייתה, רק אז כתבתי, אני בעצמי, את דברים שהתרחשו לפני זמני".
מכל האמור לעיל עולה כי המחבר השתמש לפחות בביוגרפיה אחת שקדמה לו, זו שמקורה בטורנו-סברין, ואף כי הוא מצהיר כי כתב את כל חיבורו לבדו, בהחלט יתכן, ואף לא מוכחש על ידו, כי שוחח ארוכות עם שני הכותבים האחרים, דוד רבנו ונעים, והם מסרו לעיונו את כתבי קורות המשפחה שאספו בעצמם.
מי שהעלו ספק בכך שצ'לבי משה היה זה שכתב לבדו את הכרוניקה הם כמה חוקרים וגנאלוגים שונים, שעמדו במרכז התיעוד המשפחתי, כפי שמתואר במאמר זה, וכפי שיצוטט ויוצג להלן:
בהערה 7:
כך, בנבסה מאשרת כי, לפי האמור בכרוניקה, היא נכתבה בידי צ'לבי משה אברהם אריה לבדו, אבל היא כותבת כי לפי מכתב מננסן אריה, (ד"ר ננסן אריה המתגורר בסופיה בולגריה, הוא נינו של בכור יצחק אריה, משרטט עץ המשפחה ששימש את צ'לבי משה בכתיבתו), כתיבתה של הביוגרפיה המשפחתית הזו החלה בידי נעים אריה והושלמה בידי בן דודו צ'לבי משה.
בהערה 6 לאוטוביוגרפיה של גבריאל אריה, משושלת משנה יוסף, בעריכתם של אסתר בנבסה וארון רודריג: A Sephardi Life in Southeastern Europe, The Autobiography and Journals of Gabriel Arié, 1863-1939. נאמר, כי הכרוניקה, בספרדית יהודית, בארבעה כרכים, נמצאת בידי העורכים וכי מחבריה הם אותם השניים: נעים אריה, וצ'לבי משה אריה. אין התייחסות לכך שצ'לבי משה כותב כי הוא שחיבר את כולה.
בעץ המשפחה ששורטט בישראל בידי יוסף אברהם אריה בשנת 1963, ושהעתקו נמסר לי על ידי בתו ז'אנה רט-אריה, נאמר, כי העץ מבוסס בין היתר על החיבור, הביוגרפיה של משפחת אריה מסמוקוב, שנכתב בין השנים 1882-1914 בידי נעים יהודה אריה ומשה אברהם אריה, וכי הספר המקורי נשמר במכון ההיסטורי של האקדמיה הלאומית למדעים, המחלקה להיסטוריה יהודית, סופיה בולגריה.
אני סבור כי המקור לשלושת המובאות דלעיל הוא אחד: מאמרו של מתרגם הכרוניקה לבולגרית, אלי אשכנזי: Académie des sciences de Bulgarie, Bulletin de l'institut d'histoire, Volume 12-1963, Elie Eshkenazi, Chronique de la famille Arié de samocov. את העתק המאמר מסר לי מישל אריה מפריז, צאצא לשושלת משנה משה.
דיון בעמודי הפתיח למאמרו של אלי אשכנזי, לעניין השאלה מי כתב את הכרוניקה
בעמוד 1 למאמר כותב אשכנזי כי:
Les auteurs de la chronique l'intitulent : Biografia por la familia Arié. Quel que soit l'intitule de la chronique, elle contient 2400 pages et sa rédaction a demandé 32 ans, commence par Naim Arié et terminée par Moshe Arié. Cependant à la première page de garde on lit que la biographie a été rédigée par Moshe Arié.
"מחברי הכרוניקה קוראים לה: ביוגרפיה פור לה פאמיליה אריה. (ביוגרפיה עבור משפחת אריה). יהא אשר יהא כינויה של הכרוניקה, היא מכילה 2,400 עמודים ולעריכתה נדרשו 32 שנה, שהתחילו עם נעים אריה והסתיימו עם משה אריה. עם זאת, בעמוד הראשון, אנו קוראים כי הביוגרפיה נכתבה על ידי משה אריה".
נשאלת השאלה מדוע בחר אשכנזי להשתמש בניסוח המפורש, כי חיבורה של הכרוניקה התחיל עם נעים אריה, והמשיך עם צ'לבי משה? וזאת למרות שהיא הייתה כולה בידו, הוא תרגם אותה לבולגרית, וכפי שהוא כותב במאמרו, הוא וודאי היה מודע למסר הברור של המחבר, עליו הוא חוזר שוב ושוב, כי הוא כתב אותה לבדו?
אין זה סביר בעיני, כי אמירתו של אשכנזי כי השניים, צ'לבי משה ונעים, הם שכתבו את הכרוניקה, נובעת רק מהאמור בכרוניקה בקצרה, כפי שצוטט לעיל, כי נעים אריה ערך רשימות רבות העוסקות בקורות חייהם של בני המשפחה. אני סבור כי לאשכנזי היה מידע מפורש יותר בדבר חלקו של נעים אריה בכתיבת קורות המשפחה. ואכן, מקריאה מאמרו של אשכנזי עולות כמה עובדות מרתקות אשר מאמתות את סברתי, אך יחד עם זאת מצביעות על תעלומה גדולה. לפי אשכנזי, במאמרו בצרפתית ובטיוטות למאמר, הכתובות בבולגרית, שמצאתי בקיץ 2022 בארכיון המדינה של בולגריה בסופיה, הכרוניקה מכילה 2,400 עמודים, מתוכם 2,100 עמודים מתורגמים על ידו ושאר 300 העמודים על ידי אחרים. מכיוון שיצירתו של צ'לבי משה אברהם אריה היא יצירה שלמה בת 2,112 עמודים, שבסופה תוכן עניינים מפורט, שתורגמו במלואם על ידי אשכנזי, עולה שהיו קיימים בידי אשכנזי עוד כ-300 עמודים, שהיו אמורים להיות מתורגמים בידי אחרים.
אצטט להלן את הפסוקים בהקדמה למאמרו של אשכנזי העוסקים בשאלה מי כתב את הכרוניקה:
עמוד 1:
מחברי הכרוניקה קוראים לה: ביוגרפיה פור לה פאמיליה אריה (ביוגרפיה עבור משפחת אריה). יהא אשר יהא כינויה של הכרוניקה, היא מכילה 2,400 עמודים ולעריכתה נדרשו 32 שנה, שהתחילו עם נעים אריה והסתיימו עם משה אריה. עם זאת, בעמוד הראשון, אנו קוראים כי הביוגרפיה נכתבה על ידי משה אריה. העובדות והאירועים אליהם מתייחסת הכרוניקה, על פי מחבריה, מתחילים בשנת 1768 ומסתיימים סביב 1912-1914.
עמוד 2:
כל האירועים המתוארים בכרוניקה מתוארכים. במקומות רבים מוזכר כי משפחת אריה שמרה ספרי חשבונות ומסמכים על התפתחות העסקים המשפחתיים. כל המסמכים האלה נשמרו בסמוקוב. למרבה הצער, כל המסמכים האלה נעלמו. היעלמות זו מוסברת בקלות על ידי שנאתם של ההיטלראים-פשיסטים בכל הנוגע ליהודים. די לזכור את השמדת הארכיונים היהודיים בערים רבות, כגון: פריז, בלגרד, סרייבו, סלוניקי וערים רבות בפולין, באוקראינה, ובכל מקום שרגלי ההיטלראים דרכו. בחלקים רבים של הכרוניקה ישנם כתבי יד שמהם נלקחים האירועים (ההדגשה לא במקור). בארכיונים היהודיים של המכון של האקדמיה למדעים מופקדים (אותם) כתבי היד בג'ודיאו-אספנול, שנכתבו בכתב 'רש"י', על הקמתה של משפחת אריה. הנתונים של כתב היד האלה מתאימים באופן מושלם לתאריכים שניתנו בכרוניקה. נעים אריה ומשה אריה כבר נולדו ועד מהרה הצטרפו לעסק המשפחתי.
יש להוסיף, כאמור, כי האירועים המתוארים מפורטים ומדויקים כל כך, ללא השמטות או טעויות שנתפסות כרגילות (כאלה שעשויות להתרחש.)
כפי שצוין לעיל, ישנם בכרוניקה 2,400 עמודים, מהם 2,100 מתורגמים (או יתורגמו) לבולגרית על ידי, ו-300 העמודים הנותרים על ידי אחרים. ההערות וההבהרות הדרושות בכמה טקסטים מעורפלים ותרגום מילים זרות נעשו על ידי.
עמוד 3:
נאמר במפורש בכרוניקה כי המשפחה שמרה את כתב היד המפרט את כל האירועים שהוזכרו לעיל. המחבר של חיבור זה טוען כי קרא באופן אישי את כתב היד.
עד כאן ציטוטים מתוך שלושת העמודים הראשונים למאמרו של אשכנזי.
לסיכום פרק זה עולה המסקנה כי מעבר ל-2,112 עמודי הכרוניקה שנכתבו באותיות לטיניות, כיצירה שלמה, בידי צ'לבי משה אברהם אריה, היו קיימים עוד שלוש מאות עמודים, כתובים לפחות בחלקם בכתב רש"י. עמודים אלו נעלמו, ונראה כי מהם למד אשכנזי על חלקו של נעים אריה בכתיבת תולדות המשפחה. אותם שלוש מאות עמודים נכתבו לפני כתיבת הכרוניקה בידי צ'לבי משה, וקרוב לוודאי שהם כוללים את כתביו של נעים אריה. אני סבור כי, מעיון באותם 300 עמודים, הבחין אשכנזי שבכרוניקה עצמה קיימים ציטוטים מתוך אותם 300 עמודים, ציטוטים שנכתבו בידי נעים אריה, ולכן הרשה לעצמו לכתוב, בניגוד לאמור במפורש בכרוניקה, כי נעים אריה היה שותף לחיבורה.
חלק שני
כרוניקה אריה אחרי חתימתה: העתקיה, תרגומיה, גלגוליה בעולם ובארץ, וגילוייה מחדש
כתיבת הכרוניקה נסתיימה ביום ט"ו אלול 5674, 24 באוגוסט 1914 (עמוד 2108). המחבר, צ'לבי משה אריה נפטר בשנת 1919, והוא בן 70. המחבר ייעד את הכרוניקה לבני המשפחה בלבד, והוא מורה, בעמוד 5, להעביר לכל בן משפחה עותק מהכרוניקה ללא תשלום. לעומת זאת, הוא כותב באותו עמוד: "שום אדם ממשפחת אריה או שאינו ממשפחת אריה, אינו רשאי להדפיס את ביוגרפיית אריה זו על-מנת לסחור בה. אדרבא, במקרה שמישהו, בין אם ממשפחת אריה או שלא ממשפחת אריה, ירשה לעצמו להדפיס אותה, אזי זכותו של כל בן משפחת אריה לנסות למנוע ממנו להדפיסה". נראה מאז מותו של המחבר ועד מלחמת העולם השנייה נשכחה הכרוניקה. היא שכנה אצל בני המשפחה ולא הופצה. מלחמת העולם הובילה שורה של אירועים דרמטיים, האירועים הללו ירשמו בתמצית להלן ויפורטו בהמשך.
תמצית האירועים הקשורים לכרוניקה אריה מאז חתימתה ועד ימנו:
אחרי 1943, סופיה בולגריה – בואינוס-איירס ארגנטינה – רחל בכר-אריה אלמנתו הטריה של ליאון אריה, משושלת משנה משה, שהוצא להורג ע"י המשטר הנאצי הבולגרי בסופיה, ובתה קלודי, עוזבות לארגנטינה ונוטלות עימם עותק של הכרוניקה.
1944, פזרג'יק בולגריה – יוסף רחמים אריה (1896–1963) מסופיה, שזה עתה גורש לפזרג'יק בידי המשטר הבולגרי הנאצי, מעתיק בכתב ידו, בשינויים קלים, כמה מאות עמודים מכרוניקה אריה. שנים רבות אחר כך, העתק כתב היד נמסר לספרייה הלאומית, כנראה בידי בנו אלי.
אחרי 1944 ועד תחילת שנות ה-60 למאה ה-20, סופיה בולגריה – החוקר אלי אשכנזי מגלה מסמכים אודות ההיסטוריה של משפחת אריה, הכוללים 2,400 עמודים, ובהם הכרוניקה בת 2,112 עמודים ועוד כ-300 עמודים כתובים בכתב רש"י, מתרגם את הכרוניקה לבולגרית ביחד עם החוקר הרב ד"ר אשר חננאל, ומעביר את כל החומר לאקדמיה הלאומית הבולגרית למדעים. 300 העמודים הנוספים כאמור נעלמו ואינם.
במועד לא ידוע בסביבות שנות ה-60 למאה ה-20 – רבקה אגילר בת דוד אריה, בעלת ההוצאה לאור אגילר במדריד, נפגשת בבואנוס איירס עם קלודי אריה, ומי-מהן או שתיהן יחדיו מובילות מבצע להעתקת הכרוניקה בהעתק מתאים למקור. עותקים מהכרוניקה נמסרים לידי רבקה אגילר.
שנות ה-70 למאה ה-20 – רבקה אגילר (אריה-בכר), מבקרת ביריד ספרים בישראל, כנציגת הוצאת הספרים אגילר, ומוסרת שני עותקים מהכרוניקה האחד לידידתה כוכבה אסא-אריה משושלת רפאל אריה מראשון לציון, והשני, כנראה, לפליקס בן אליה אריה, אחיו של גבריאל אריה ונצר לשושלות משנה יוסף ומשה. במועד לא ידוע אחר כך, מישהו מבני משפחת אריה מוסר את אחד העותקים לידיה של החוקרת ד"ר שושנה וייך–שחק, היא מצלמת את כל הכרוניקה ומפקידה את הצילום בארכיון המרכז לחקר התפוצות ע"ש גולדשטיין גורן שבאוניברסיטת תל אביב. מקומו של העותק השני לא ידוע.
1992, פריז – החוקרים אסתר בנבסה וארון רודריג, מקבלים לידיהם את אחד העותקים, עורכים ומוציאים לאור את האוטוביוגרפיה והיומן של גבריאל בן ניסים אריה, בן לשושלות משנה יוסף מצד אביו, ושושלת משנה משה מצד אימו. האוטוביוגרפיה והיומן מתבססים על זיכרונותיו של גבריאל ועל הכרוניקה.
2014 – יוסף עוזי לוי מוצא את העותק בארכיון המרכז לחקר התפוצות ומעביר צילום הכרוניקה למישל אריה, בן המשפחה, המתגורר בפריז, והלה מעביר אותו לידיו הנאמנות של פרנסוא עזר, עורך הרבעון הדו לשוני בלדינו: avlando i kaminando. הרבעון מתחיל לפרסם, החל מינואר 2015, תעתיק ותרגום של הכרוניקה לצרפתית, של כ-10-15 עמודים בכל שלושה חודשים. הירחון מתמיד בכך מאז ועד מחצית שנת 2025.
2015–2022 – יוסף עוזי לוי בן שרה-נינה לבית אריה, משושלת משנה רפאל, מתרגם את הכרוניקה לעברית.
ינואר 2023 – כוכבה אסא-אריה מפקידה את העותק שקיבלה מרבקה אגילר בספריית יד בן-צבי.
כאמור, מלחמת העולם השנייה מעוררת שלושה מעגלי אירועים שונים, שאין ביניהם כל קשר, אשר מגלים מחדש את הכרוניקה, ומביאים, בסופו של דבר לתרגומה, להעתקתה ולהפצתה במידת זו או אחרת, אירועים הממשיכים עד לימים אלה ממש.
המעגל הראשון, גילויו ומחקריו של ד"ר אלי אשכנזי והרב ד"ר אשר חננאל:
אחרי שחרור בולגריה מהכיבוש הגרמני, היו ד"ר אלי אשכנזי והרב ד"ר אשר חננאל שותפים להקמתו של המכון המדעי היהודי בקונסיסטוריה (המנהלה) היהודית המרכזית של הרפובליקה העממית של בולגריה. במאמרו בצרפתית הסוקר את הכרוניקה שצוטט לעיל, הוא מספר על גילויה המרגש של הכרוניקה עם תום המלחמה, על תוכניותיו לגביה ועל הפקדתה בידי האקדמיה הלאומית הבולגרית למדעים:
"במכון להיסטוריה של האקדמיה למדעים של בולגריה שמורים 4 כרכים של כרוניקה זו, כתובים בספרדית-יהודית, מודפסים על מכונת כתיבה בתווים לטיניים. כל אחד מהכרכים האלה נכרך בנפרד. כרוניקה זו הייתה ידועה למחבר שורות אלה הרבה לפני ה-9 בספטמבר 1944, אך בשום אופן לא ניתן היה להגיע אליה, למרות כל המאמצים שנעשו.
אחרי 9 בספטמבר 1944, לאחר שהונחינו להקים את המכון המדעי היהודי, בקונסיסטוריה היהודית המרכזית של הרפובליקה העממית של בולגריה, עלה בידי להשיג אמצעים כספיים משמעותיים יותר. בנוסף, חברי המכון חיפשו בכל מקום שבו אפשר היה לקנות ספרים ישנים, כתבי יד, מסמכים אתנוגרפיים. ואז, יום אחד, מצאנו את הכרכים האלה בחנות של סוחר ספרים. הייתה זו הכרוניקה של משפחת אריה ב-4 כרכים.
סביר להניח כי ארבעת הכרכים הללו הושארו בעליית הגג על ידי אחת ממשפחות ARIÉ במהלך הדה-לוקליזציה (היישוב מחדש) של יהודי סופיה ב-1943, כתוצאה מחוקים פאשיסטיים. הדיירים החדשים בדירה, שלא היו מסוגלים לקרוא את הכרכים האלה, שלא לדבר על להבין את תוכנם, נפטרו מהם על ידי מכירתם לסוחר פסולת (נייר)."
עד כאן מתוך מאמרו של אשכנזי.
לאור האמור לעיל, כי הכרוניקה נמסרה בידי אשכנזי והופקדה באקדמיה הלאומית למדעים בסופיה, בדקתי זאת בעצמי וגם באמצעות אחרים, והתברר לי כי הכרוניקה לא נמצאת בספריית האקדמיה הלאומית למדעים בסופיה (Library of Bulgarian Academy of Sciences) ואף לא בספריית האוניברסיטה של סופיה. בקיץ 2022 איתרתי את הכרוניקה בג'ודיזמו, בשלמותה, כרוכה בארבעה כרכים, בדיוק כפי שמדווח אשכנזי, בארכיון המדינה של בולגריה בסופיה. באותו ארכיון מצאתי גם את תרגום הכרוניקה לבולגרית במלואו, מאת אלי אשכנזי, וכן כמה טיוטות למאמרים שכתב בבולגרית ובהם אף טיוטת המאמר שפורסם בסופו דבר בצרפתית, המדווח, כאמור לעיל, אודות גילוי הכרוניקה ותרגומה וסוקר בקצרה עמודים נבחרים מתוכה. זאת בצד חומרים נוספים העוסקים במשפחת אריה.
בשהותי בספריית ארכיון המדינה של בולגריה צילמתי מבחר של 29 עמודים מתוך הכרוניקה בגרסתה זו, מה שאפשר לי להשוותה לגרסאות האחרות של הכרוניקה המצויות בידי ולהגיע למסקנות מעניינות, כפי שיסופר בהמשך.
ד"ר אלי אשכנזי והרב ד"ר אשר חננאל תרגמו את הכרוניקה לבולגרית וכרכו את עבודתם, שהודפסה במכונת כתיבה, בארבעה כרכים כמו הכרוניקה המקורית. ארבעת הכרכים לא הודפסו ולא הופצו מעולם, והם כוללים ביחד כ-1560 עמודים. מלבד העותק המצוי בארכיון המדינה של בולגריה קיים עותק במוזיאון העירוני ההיסטורי של סמוקוב, ממנו עלה בידי לקבל צילום מלא, המצוי בידי. לא מעט חוקרים, בעיקר חוקרים בולגרים, ציטטו בעבודותיהם קטעים מתוך התרגום הזה.
בעמוד הראשון של התרגום נאמר כי התרגום נעשה בידי אשר חננאל ואלי אשכנזי, עמיתי מחקר בכירים באקדמיה הבולגרית הלאומית למדעים.
הרב ד"ר אשר יצחק חננאל נולד ב-1895, שומן, נסיכות בולגריה (נפטר ב-1964, בסופיה), היה היסטוריון, הרב הראשי ליהודי סופיה, ובהמשך הרב הראשי של בולגריה.
ד"ר אלי חיים אשכנזי יליד סופיה, 1888, בוגר משפטים באוניברסיטת סופיה; היסטוריון, עוזר מחקר בכיר במכון להיסטוריה בולגרית ומייסד המכון לחקר הבלקן (the Institute of Balkan Studies); יו"ר המכון היהודי למדע.
לתרגום אשכנזי – חננאל לא קדמו שום הקדמה או מבוא, פרט למאמר מלווה שכתב אשכנזי, שחלקים ממנו צוטטו לעיל. דברי הסבר למושגים ולתופעות הובאו בקצרה, בתוך מרכאות, בגוף התרגום. הסברים מפורטים מעט יותר ניתנו לעיתים למושגים יהודיים, וכן לשמות של מאכלים יהודיים או תורכיים. המתרגמים ידעו לדינו היטב. הם באו מתוך הקהילה היהודית ספרדית של אותה התקופה, וערכו של תרגומם לא יסולא. תרגומם מעביר לנו את משמעותם החברתית העמוקה של מושגים רבים, ואת משמעותם הייחודית של מילים רבות בדיאלקט שבו דיברו, ונעזרתי בו רבות בתרגומי.
המעגל השני, העתקת חלקים מהכרוניקה בכתב יד בידי יוסף בן רחמים אריה:
לפני כמה שנים פנתה אלי חברתי ללימודים קרלה ויוָנטי, וספרה לי כי היא איתרה בקטלוג הספרייה הלאומית כתב יד ובו 220 עמודים, ששמו כשם הכרוניקה, ומחברו הוא צ'לבי משה אריה, מחבר הכרוניקה. כתב היד נכתב בשנת 1944 בפזרג'יק בולגריה, בעוד שכתיבתה של הכרוניקה נסתיימה בשנת 1914 בסופיה. (פזרג'יק היא עיר קטנה, על אם הדרך בית סופיה לפלובדיב, בה פעלה קהילה יהודית תוססת, ושם מקורם של משפחות אימי ואבי, הסבים והסבתות, מזה כמה דורות). סרקתי את כתב היד והתברר לי להפתעתי כי בעמוד הראשון נאמר כי הוא נכתב על ידי אחד מבני משפחת אריה, יוסף בן רחמים (1896-1963), בן לשושלות משנה יוסף ומשה, שאת בתו מדי לוי לבית אריה, ילידת 1933, ואת משפחתה אני מכיר היטב. לאחר ששוחחתי עם מדי התברר לי סיפורו המרתק של כתב היד הזה. בזמן מלחמת העולם השנייה, ובמסגרת הגזרות שגזרה הממשלה הבולגרית הפרו-נאצית על יהודי בולגריה, נעקרו יהודי סופיה והוגלו בצו השלטון לערי השדה. משפחתו של יוסף אריה גלתה לפזרג'יק, וגרה כמו כל העקורים, אצל אחת מהמשפחות היהודיות בעיר. על היהודים נאסר לעבוד במשלח ידם, ויוסף אריה ישב בחוסר מעש כשנה ומחצה. נראה כי היה בידו, בהשאלה, עותק של הכרוניקה המקורית, ומדי בתו זוכרת כי הוא ישב בכוך קטן, ימים ולילות, וכתב. מתברר כי הוא העתיק מן הכרוניקה המקורית, בכתב ידו, כמעט מילה במילה, כמה מאות עמודים – את אלה שנראו לו חשובים, בעיקר כאלה שמספרים על האבות המייסדים של השושלת ועל משפחתו שלו. הוא גם העתיק את קורותיהם של כמה דמויות חשובות וכמה מן הסיפורים המכוננים. יוסף אריה תיקן וקיצר רק במילות הקשור ובשפה הארכאית, וביטל פסקאות שחוזרות על עצמם.
ברצוני להתעכב כאן על פריט אחד, מעניין במיוחד, מתוך עבודת ההעתקה של יוסף בן רחמים אריה, שממנה לומדים על היחס המיוחד של בני המשפחה לסיפור המשפחתי, גם דורות אחרי שהתרחש. במקום אחד בעבודתו יוסף רחמים אריה, או מישהו שטיפל בכתב ידו, הרשו לעצמם לצנזר ולמחוק עמוד שלם מהכרוניקה המקורית. אך להפתעתי, במקום העמוד שנמחק הם שתלו, בכתיבה תמה, שיר נוגה בן שני בתים הכולל בית אחד שחובר על ידם, העוסק בנערה דונה, ובית שני שנלקח משיר עם ידוע בלדינו (Alta alta es la luna – גבוהה גבוהה הלבנה).
בפסקה שלפני השיר המסקרן השאירו את מספר העמוד שנמחק, עמוד 1549 לכרוניקה, ובכך היפנו בעצם זרקור בוהק לכל מי שבידו הכרוניקה המקורית. כמובן שהדבר הראשון שעשיתי היה לקרוא את עמוד 1549. להלן תרגומו לעברית של העמוד מן הכרוניקה העוסק באותה דונה, וכן תעתיק ותרגום השיר שנשתל במקומו בכתב היד:
עמוד 1549, תרגום מאת יוסף עוזי לוי:
"בשנת 5644 [1884] שלח סניור דָּוִיצ'ֹונָּצֶ'ה את בנו הבכור סניור חיימָּצֶ'ה לווינה כדי שימצא את סניור שולמן, שהיה מורה לצרפתית בבית הספר מטעם אליאנס יִזרָאֵליט [כל ישראל חברים] בסמוקוב. הוא שהה כשלוש שנים בסמוקוב ונתן שיעורים פרטיים בצרפתית לבתו, לה דונה. מכיוון שבילה את רוב זמנו בביתם, רימה אותה – הבטיח לה שיתארס עמה – עד כדי כך שחילל את כבודה, והיא ילדה לעלומיה בבית אביה, כשהכול נעשה בסוד כמוס בידי המיילדות. משלא קיים שולמן את הבטחתו, סולק מאליאנס בשל התנהגות מבישה. יום אחד עזב את סמוקוב בלא שיידע איש, והיא נותרה במצבה. כאשר נודע להם שהוא נמצא בווינה, ומשלא ענה לאף אחד מן המכתבים ששלחו אליו, הוחלט שס' חיימָצֶ'ה ילך בעצמו ויברר את כוונותיו. הוא שהה בווינה כמעט שנה, ורק בקושי הצליח למצוא אותו. שולמן הבטיח שהוא מכיר בחטאיו, וכי בכוונתו לבוא לסמוקוב. הובטחו לו סכומי כסף ניכרים, אך הוא סירב לשאת אותה – בטענה שאין לו עוד אמון בה[…]. וכך שב ס' חיימָצֶ'ה לסמוקוב בידיים ריקות".
השיר על דונה שמחליף את עמוד 1549 מן הכרוניקה המקורית שהוסר, מתוך עמוד 187 לכרוניקה של משפחת אריה, גרסת כתב היד שהועתקה בידי יוסף רחמים אריה, תעתיק ותרגום מאת יוסף עוזי לוי
La Donna
| לדינו | עברית | |——-|——-| | Donna era ija una, | הייתה ילדה שמה דונה, | | Ke relombrava komo la luna, | שזהרה כמו הלבנה, | | Kon el Mosiu se izo a la una, | עם המורה הייתה לאחד, | | Por guzar djunto los dos. | מתענגים יחד השניים. | | Alta, alta es la luna | גבוהה גבוהה הלבנה, | | Koando empessa amaneser, | עת עולה השחר, | | Ija mija sin fortuna | ילדה שלי ללא מזל, | | Non ayegaras a naser | מוטב שלא היית נולדת. |
נראה כי מעתיק הכרוניקה יוסף רחמים אריה, או מישהו שטיפל בכתב ידו, בקשו מצד אחד להעלים את הסקנדל המשפחתי, אך מצד שני הטרגדיה של דונה נגעה לליבם, ולכן הנציחו את שמה בשיר הנוגה. מה שריגש אותם לא היה דווקא מה שסופר בעמוד דלעיל, אודות אהבתה הנכזבת למורה לצרפתית, ובריחתו של אהובה, אלא מה שקרה אחר כך, כמסופר בכרוניקה, עת השיאוה אביה ואחיה בהקדם האפשרי עם יהודי (איש אמיד וטוב לב), ושלחוה לווידין הרחוקה, שם עברו עליה שנים של תסכול, שבסופם, ולאחר שילדה לבעלה שני בנים, נפרדה ממנו ושבה לסמוקוב לתבוע את עלבונה.
אני סבור שמה שהטריד את מנוחתו ואולי את מצפונו של יוסף רחמים אריה, הוא גורלו הלא ידוע של אותו הבן שנולד לדונה ולאהובה המורה לצרפתית, שהכרוניקה לא מספרת מה אירע לו, אבל רומזת בכמה רמזים למקורבים, כי הוא נגזל מאימו.
המעגל השלישי, פרויקט העתקת הכרוניקה בידי רבקה אגילר (לבית אריה בכר) וקלודי אריה (לבית בכר):
בנוסף לשני האירועים שקרו במלחמת העולם השנייה ומייד אחריה, שתוארו לעיל: איתור הכרוניקה בידי אלי אשכנזי, והעתקת חלקים מהכרוניקה בידי יוסף רחמים אריה, התרחש בזמן המלחמה מאורע נוסף, איום ונורא, אודותיו אספר להלן.
למחבר הכרוניקה צ'לבי משה אברהם אריה היה אח אחד ושמו רפאל. בשנת 1914 בעת שסיים צ'לבי את כתיבתה, היו משה בן 65 שנים ורפאל בן 63 שנים. שניהם גרו בסופיה הבירה, ונראה כי, על פי התקנון שכתב משה כאמור לעיל, העביר משה לאחיו עותק מן הכרוניקה. רפאל נפטר זמן קצר אחר כך. רפאל אריה עמד בראש קונצרן משפחתי גדול וידוע בבולגריה שנוהל בידי בניו יצחק וליאון, ומאוחר יותר הצטרף לניהול המשפחתי גם רפאל בנו של יצחק. המשפחה הקימה וניהלה בבולגריה את מפעל התמרוקים הגדול בבלקן – Germandrée, מותג צרפתי-אמריקאי מבתיהם של הלנה רובינשטיין ו-Mignot-Boucher, על שם מקבץ מינים של צמח ריחני בעל סגולות רפואיות, (געדה בעברית).
בשנת 1943, במסגרת הצעדים שנקטו הנאצים הגרמנים ועוזריהם הבולגרים, שנועדו לחסל בהדרגה את יהדות בולגריה, הועמדו לאון ואחיינו רפאל לדין בסופיה, במשפט ראווה אנטישמי מבוים, הוצאו להורג, וכל רכוש המשפחה הוחרם. המשפחה התפזרה לכל עבר, ורחל אשתו של ליאון ובתה קלודי, נמלטו לרומניה ומשם הגרו לארגנטינה. נראה כי הם נטלו עמם את העתק הכרוניקה. קלודי נישאה לבן דודה בנימין, בנו של אברהם, אח אחר של ליאון ויצחק, ולשניים לא היו ילדים. מאוחר יותר נפרדו השניים.
כפי שהתברר לי סיפורו של עותק הכרוניקה הזה, שהועבר לארגנטינה בידי רחל אריה ובתה קלודי, קשור לשתי גרסאות הכרוניקה שנמצאו בישראל, ושמשו אותי בתרגום. על כך אספר להלן: בשנת 2013 גיליתי, בעזרתם של הארכיאולוג ד"ר ערן אריה בן המשפחה והחוקרת ד"ר רבקה הבסי, העתק מלא של כרוניקה אריה, בארכיון המרכז לחקר התפוצות ע"ש גולדשטיין גורן שבאוניברסיטת תל אביב (מס' קטלוגי T 36/13) – אלפי דפים ישנים מצולמים ממסמך שנכתב במכונת כתיבה מונחים בתוך קופסת קרטון פשוטה. כמה שנים אחר כך גיליתי העתק מלא נוסף של הכרוניקה, בבעלותה של הגב' כוכבה אסא לבית אריה. העותק הוחזק אצלה במשך כחמישים שנים – צילום של מסמך שנכתב במכונת כתיבה כרוך אף הוא בארבעה כרכים. כוכבה אסא היא נינתו של רפאל אריה, יליד סמוקוב, מייסד שושלת אריה הגדולה במושבה ראשון לציון, שעלה לארץ ישראל בסוף המאה ה-19 והיה לאחד מראשוני איכריה. כוכבה היא גם נכדתו של שמואל אריה, גם הוא יליד סמוקוב, אחד מהאיכרים החשובים במושבה ראשון לציון. לשניים הללו, רפאל ובנו שמואל, והבן הנוסף גבריאל, פרקים גדולים ומיוחדים במינם בכרוניקה, המספרים אודות קורותיהם בבולגריה ובארץ ישראל.
סיפורה המרתק של כוכבה שופך אור על גרסאות הכרוניקה שנמצאו בישראל וקושר אותם ישירות לרחל וקלודי אריה בארגנטינה. כוכבה מספרת כי היא קיבלה את הכרוניקה מרבקה בת דויד אריה ואסתר בכר. רבקה גרה שנים רבות בספרד אחרי שנישאה למנואל אגילר מספרד. אביה דויד אריה היה אחיו של רפאל אריה, סבא רבא של כוכבה. הוא היה מורה ומנהל ברשת כל ישראל חברים (אליאנס יזראליט) והגיע לארץ ישראל לפני אחיו רפאל, לאחר שעבר את מסלול ההכשרה בבתי הספר להוראה של אליאנס בפריז והוכשר כמורה. מקורם של האחים דוד ורפאל אריה הוא באחת המשפחות העניות אשר בשושלת משנה רפאל. סיפור קורות חייהם המרתקים של השניים בבולגריה ובארץ ישראל מפורט בפרקים ארוכים בכרוניקה אריה, ולא כאן המקום לספר בכך.
רבקה בכר-אריה אגילר סיפרה לכוכבה כי היא קיבלה את הכרוניקה מבת משפחה מבואינוס-איירס שבארגנטינה. בנות משפחת אריה שהיגרו לארגנטינה, הן, ככל הידוע לי, קלודי אריה ואמה רחל כמסופר לעיל. כוכבה סיפרה לי כי רבקה אגילר הייתה בקשר עם אותן בנות משפחה, ואף נסעה עם בעלה לארגנטינה, ושהתה שם תקופה מסוימת. קלודי ורחל הן כנראה אותן בנות המשפחה שהעבירו לרבקה את העתק הכרוניקה שבידם.
רבקה אגילר, אשה פורצת דרך, הקימה וניהלה ביחד עם בעלה הוצאת ספרים גדולה במדריד, בשם אגילר. הוצאת הספרים אגילר השתתפה בירידי ספרים בישראל, החל מאמצע שנות ה-60 למאה הקודמת. לפי דברי כוכבה, באחד מביקוריה של רבקה בארץ, היא הביאה עמה שני עותקים של כרוניקה אריה, הגרסה הישראלית, ומסרה את אחד מהם לכוכבה אסא אריה, עמה הייתה בקשרי ידידות שנים רבות, ואף ארחה את כוכבה בצעירותה בביתה במדריד.
לפי זיכרונה של כוכבה, רבקה הייתה בקשר גם עם פליקס אריה, שהתגורר באותה תקופה בישראל. כוכבה סבורה כי העותק השני נמסר לו. פליקס הוא בנו של אליה אריה, אחיו של גבריאל, גיבור האוטוביוגרפיה של גבריאל אריה שנערכה בידי בנבסה ורודריג. יתכן כי מן העותק הזה צולמה הגרסה שבארכיון המרכז לחקר התפוצות ע"ש גולדשטיין גורן שבאוניברסיטת תל אביב. לגבי האפשרות הזו, סיפרה לי החוקרת שושנה וייך-שחק, כי לפני שנים רבות מסר לה משהו מבני משפחת אריה את העותק הזה, היא צלמה את כולו, העבירה את הצילום לארכיון גולדשטיין גורן, והחזירה את המקור לאותו האיש. כוכבה סיפרה גם כי היא שמעה מפיה של מטילדה אריה, אשתו של פליקס, כי, לאחר מותה של בתם היחידה נורית, החליטו השניים למסור את עותק הכרוניקה שבידם, וכי לפי מיטב זיכרונה הוא נמסר לידיהם של בנבסה ורודריג, ושימש אותם בעריכת זיכרונותיו של גבריאל אריה דודו של פליקס. לפי ציטוטים מפורשים בעבודותיהם, כאמור, אכן היה בידיהם עותק של הכרוניקה, אך לא ידוע לי מה עלה בגורלו.
מכיוון שהיו בידי שתי גרסאות הכרוניקה הישראליות, ולאחר שהבנתי מסיפורה של כוכבה, כי גרסאות אלה קשורות ישירות לעותק שנמסר מהמחבר לאחיו רפאל וממנו לבנו, והועבר בידי משפחתו לארגנטינה לאחר עלייתו לגרדום בסופיה, טרחתי לסרוק את שתיהן ולבדוק את ההבדלים ביניהם. בהשוואה בין שתי הגרסאות גיליתי די מהר כי מדובר בשני צילומים שצולמו מאותו המקור או שהאחד צולם מתוך משנהו. שני הצילומים זהים לחלוטין מכל בחינה. שני הבדלים חיצוניים ביניהם: (א) העותק של כוכבה, נשמר בתנאים פחות טובים מאשר העותק שבארכיון ולכן דפיו הצהיבו, והדפוס נמרח מעט לצדדים. (ב) סימני החורים שחוררו בהם, לצורך איגוד הדפים לכרכים בתיקים נפרדים, שונים בשתי הגרסאות, ומצביעים אולי על כך ששתי הגרסאות צולמו יחדיו מאותו מקור ונאגדו בשתי מערכות של תיקיות.
שני הנוסחים הזהים הללו, שנכנה אותם להלן 'הגרסה הישראלית' שימשו אותי לתרגום הכרוניקה לעברית, אותו סיימתי כמעט לחלוטין עוד לפני שעלה בידי לעיין בגרסה שבארכיון המדינה של בולגריה, כמסופר לעיל, להלן 'הגרסה הבולגרית'.
ההבדלים בין הגרסה הבולגרית והישראלית:
אחרי שגיליתי את הגרסה הבולגרית, השוכנת בארכיון המדינה של בולגריה כאמור, ששימשה את אשכנזי וחננאל בתרגומם, וצילמתי ממנה כמה עשרות עמודים, עלה בידי לבצע השוואה מדוקדקת בין שתי הגרסאות ולהגיע למסקנות מפתיעות. יאמר מיד, הגרסה הישראלית היא הדפסה שונה לחלוטין מהגרסה הבולגרית, היא אינה הכרוניקה המקורית, או צילום ממנה, אלא הדפסה מאוחרת במכונת כתיבה אחרת. למרות זאת עורכיה עשו כל מאמץ לייצר גרסה שהיא העתק מדויק המתאים למקור, מכל בחינה שהיא.
הגרסה הבולגרית, שונה לחלוטין מהישראלית. היא הודפסה על נייר דק שאינו בצבע לבן, בדיו בצבע שאינו שחור אלא לעיתים כחול או סגול, כאותו הציוד ששימש במכונות הכתיבה הישנות על מנת להדפיס מספר גדול של עותקים בהקלדה אחת, או לייצר 'סטנסיל' לאותה המטרה. צורת האותיות וגודלן, ובמיוחד היחס בין גודל האותיות לגודל הרווחים בין אות לאות, ובין מילה למילה, שונה לחלוטין בשתי הגרסאות.
בגרסה הישראלית נאמר במפורש כי היא הועתקה מ**"הספר המקורי"**. האמירה הזו מופיעה שם בשני מקומות. נוסף לכך, עמודים 197 ו-198 חסרים בגרסה הישראלית, אך קיימים בגרסה הבולגרית ובתרגום אשכנזי. עמודים 197-198 הוסרו כנראה, כדי להסתיר שערורייה משפחתית, בגלל שמתוארות בהם התעללויות קשות של בן באביו. במקום שני העמודים הללו מופיעה בגרסה הישראלית הכיתוב: Las Hojas 197 y 198 faltan en el libro original. זהו כיתוב בספרדית מודרנית ותרגומו: "עמודים 197 ו-198 חסרים בספר המקורי". הכיתוב בספרדית מודרנית מתיישב לחלוטין עם המידע שבידנו, כמסופר לעיל, שהגרסה הישראלית מקורה בארגנטינה או בספרד ומשם היא הועברה לישראל. יש לציין גם כי דוברי הלדינו של דורות הכרוניקה לא ידעו ספרדית מודרנית.
כך גם חסרים עמודים 955 עד 958. העמודים הללו חסרים בשתי הגרסאות, אך בעוד שבגרסה הבולגרית הם מופיעים כדפים ריקים לחלוטין שרק מספר העמוד מתנוסס בראשם, בגרסה הישראלית נכתב בהם כדלקמן. בעמוד 955 נכתב: En el libro original esta pagina ha sido sacada I por tanto no se pudo reproducir, דהיינו בספרדית מודרנית: "בספר המקורי העמוד הזה הוסר לפיכך לא ניתן היה לתעתק אותו". בהמשך גם חסרים בכרוניקה, בשתי הגרסאות עמודים 961 ו-962. בעמודים 956-958 נרשם בספרדית מודרנית: "אותה ההערה כמו בעמוד 955". בתרגום אשכנזי נאמר בבולגרית כי מדובר ב: "דילוג על כמה עמודים מהספרור של כרך 2 של הביוגרפיה של משפחת אריה, כדפים 955 עד 961 כולל. אלו דפים לבנים – שום דבר לא נכתב עליהם" עולה מכך שוב כי אשכנזי ביצע את תרגומו מתוך הגרסה הבולגרית.
(עיון בטקסט מצביע על כך שעמוד 962 הוא המשך ישיר של עמוד 954 ואין בטקסט שום חוסר. הסיבה להשארת העמודים הללו ריקים היא לדעתי כדלקמן: בתכנון מוקדם לכתיבת הכרוניקה שביצע המחבר הוא החליט מראש כי החל מעמוד 962 הוא יכתוב את קורותיה של שושלת משנה משה – שושלת המחבר, בעוד שעד עמוד 962 הוא יכתוב, אחרי שיספר אודות דור האבות, בהתחלה את קורותיה של שושלת משנה רפאל ואחר את קורותיה של שושלת משנה יוסף. הוא כתב, כנראה, במקביל את שני החלקים, כיוון שהם עוסקים באותם שנים ובאותם אירועים, כל אחד מהזווית של השושלת הרלוונטית. בדיעבד התברר כי בביצוע מול התכנון, נותרו, בסוף הפרקים אודות קורותיה של שושלת משנה יוסף, כמה עמודים ריקים.)
פרט לשני ההבדלים בין הגרסאות כאמור, בהם מציין המעתיק כי אכן מדובר במקור והעתק, השתדל המעתיק להעתיק את המקור מילה במילה, שורה בשורה, לרבות פיצול זהה של מילים בין שורות עוקבות, מפאת חוסר במקום, ולרבות שימוש, לעיתים, באות i במקום בספרה 1, ובאות o במקום בספרה 0, כמו בכרוניקה המקורית. מדרך הטבע קיימים הבדלים רבים מאוד בין שתי הגרסאות, שנובעים כולם מטעויות קולמוס שהיו בגרסה המקורית, ושהמעתיק הרשה לעצמו לתקנם בהעתק, ומטעויות קולמוס שעשה המעתיק. בחלקים האחרונים של ההעתקה הבין המעתיק את העיקרון של 'העתק מתאים למקור' והשתדל לא לתקן אף לא את טעויות הקולמוס שבמקור. ניכר שהמעתיק השתדל לתת לקוראיו גרסה אמינה ככל האפשר מן המקור ולא לסטות ממנו ימין ושמאל. כעולה מכך, מהותית, שתי הגרסאות זהות לחלוטין. שלושה הבדלים נוספים שמצאתי הם כדלקמן: 1) בשורה 11 של עמוד 563 הושמטה בגרסה הישראלית פסקה בת ארבע מילים בסוף משפט, הפסקה קיימת בגרסה הבולגרית ומתורגמת אצל אשכנזי. 2) באותו אופן הושמטה מהגרסה הישראלית השורה האחרונה של עמוד 2007. 3) הבדל מעניין נוסף מצאתי בשורה 12 לעמוד 837. כמו שקורה פעמים רבות בכרוניקה המחבר השאיר מקומות רבים ריקים להשלמה מאוחרת של פרטים ביוגרפיים וכמותיים כגון, מה היה שם משפחתה של כלה מסוימת שנשאה לבן אריה, ומה היה גודל הקונטָדו (נדוניית המזומנים) שהביאה. במקרה הזה נאמר בגרסה הבולגרית ובתרגום אשכנזי כי סניור אליָצ'ה נישא לליאונורה ממשפחת _____, ובגרסה הישראלית התווסף במקום הרווח שם משפחתה של הכלה – פאראג'י.
אני משער כי כאשר ביקרה רבקה אגילר אריה את קלודי בארגנטינה, חשפה זו בפניה את העתק הכרוניקה שנמצא בידיה, והחליטה למסור העתק ממנו לידיה. יש להניח כי קלודי ורבקה לא ידעו על ההעתק מהכרוניקה שהתגלה על ידי אשכנזי באותה התקופה, וסברו כי הן מחזיקות בידיהם את העותק היחיד של הכרוניקה של משפחת אריה. יתכן כי מצבו הפיזי של עותק המקור שבידם היה גרוע, והם נאלצו לבצע העתקה מחדש של כל הכרוניקה. הפרויקט שיזמו אחת מהן או שתיהן יחדיו, על מנת לשמר את הזיכרון המשפחתי, ולהעתיק את הכרוניקה הארוכה במלואה, בהעתק מתאים למקור, מעורר הערכה והשתאות.
כוכבה ספרה לי כי, זמן לא ארוך אחרי שקבלה את הכרוניקה לידיה, היא שקלה למסור אותה לארכיון יד בן-צבי, אך התאכזבה מכך שבמכון לא היו מוכנים להבטיח לה כי יתרגמו את הכרוניקה. היא שמרה את הכרוניקה בביתה, ורק לאחר שהתברר לה כי הכרוניקה תורגמה לעברית על ידי, היא מסרה את הכרוניקה לידיו האמונות של מנהל הספרייה במכון, והיא עומדת כעת לרשות הציבור הפתוח והחוקרים. גורלו של עותק המקור ממנו הועתקה ה'גרסה הישראלית' לא נודע.
סיכום
ראינו כי בקרב רבים מבני משפחת אריה, במהלך הדורות, מאז 1840 ועד ימנו, ולרבות כותב דברים אלה, התעורר צורך עז לעסוק בקורות המשפחה באמצעות כתיבת מגילות יוחסין, כתיבת קורות המשפחה, שימור, העתקה ושכפול של היצירה המיוחדת במינה העוסקת בכך, היא הכרוניקה של משפחת אריה מאת צ'לבי משה, ודאגה לכך שהכרוניקה, וכל היצירות הללו, יגיעו לידי חוקרים מהאקדמיה, ויופקדו למשמורת בארכיונים וספריות ציבוריות.
למדנו גם אודות השתלבותם של אלי אשכנזי ואשר חננאל בפרויקט שימור הזיכרון והמורשת המשפחתית, בכך שגילו מחדש את הכרוניקה ותרגמוה לבולגרית.
ראינו כי בני המשפחה שעסקו בכך, עשו זאת תוך מעורבות אישית עמוקה, ולא הססו לצנזר עמודים שלמים מהכרוניקה כאשר נראה להם שזה עשוי לפגוע בשם הטוב של המשפחה. מאמר זה נועד גם להנציח את החלוצים מבני הדורות הראשונים שעסקו בכך.
ולא נותר עוד אלא לסיים בקריאה לפתרון התעלומה שעלתה בעיסוקי בכל החומר הזה: היעלמותם של 300 עמודים מכתבי המשפחה, שנכתבו בחלקם לפחות בידי נעים בן יהודה אריה, הכתובים בכתב רש"י, שאותרו בסופיה בסוף המלחמה בידי אלי אשכנזי ביחד עם הכרוניקה, הועברו על ידו לאקדמיה הלאומית הבולגרית למדעים, ונעלמו מאז.