פַּנטָה; פַּנטָס  (panta, pantas)

רוכב נודד; חבר חבורה.

בכרוניקה מציין חבר בחבורת רוכבים משוטטים במרחב הבלקני עות'מאני, המועסקים כפועלים חקלאיים עונתיים, בוקרים או מלווי שיירות חמושים, ונוטים לעיתים לעסוק בשוד דרכים. המונח נגזר ככל הנראה מהשורש הרומאני/גרמני Banda (חבורה חמושה) או מהשורש הסלאבי בלקני  Pandur/Pânde חייל לא סדיר/אורב.