בית אצולה; בית מושל.
מבנה מגורים גדול במרחב העות'מאני, ששימש כביתם של נכבדים, פקידי שלטון או מושלי ערים. בכרוניקה מופיע בשתי משמעויות עיקריות: בית אצולה או אחוזה של נכבדים טורקים, לעיתים גם מקום מושבו של המושל; בהקשרים מאוחרים יותר – מתחם עירוני גדול המשמש למסחר וללינה (לעיתים משולב עם חאן), שאליו מגיעים כפריים לצורכי שוק ועסקים. המונח משקף מעבר ממבנה שלטוני אצילי למרחב עירוני כלכלי.