חוט מתכת או פסי עיטור מזהב וכסף מבריקים במיוחד.
מונח ממקור רומאני (לשון זהר/הברקה) המציין פסי מתכת שטוחים, חרוזים או חוטים דקיקים מזהב וכסף טהור. שימשו כעיטור מנצנץ וחגיגי במיוחד, כגון משני צידי פני הכלה או ברקמות פאר. בכרוניקה זהו מושג ארכאי המאפיין את ראשית המאה (6 מתוך 7 מופעים הם עד 1817); הוא נעלם כמעט כליל מהלבוש המאוחר בשל מִחזורו הכלכלי (התכתו לאָפוֹ), וצץ ב־1864 רק כעדות לפריטי ירושה עתיקים בנדוניה (אשוגר).