מאת צ'לבי משה אריה (1849–1919)
תרגום מספרדית יהודית: יוסף עוזי לוי
על המשפחה
מקורה של המשפחה הוא, לפי אחת הסברות, במחוז ליאון שבספרד. המשפחה התיישבה בווינה במהלך המאה ה-18 והייתה בעלת עסק מצליח של מסחר בטקסטיל. בשנת 1775 גורשה המשפחה מווינה והתיישבה בעיר וידין בצפון בולגריה. ענף אחד של המשפחה, אברהם משה אריה, התיישב בשנת 1793 בעיר סמוקוב, וכונן בה את השושלת המשפחתית וקבוצת השותפויות המשפחתיות-עסקיות שנודעה בשם משפחת אריה מסמוקוב, וכונתה גם משפחת הסָרָפים (בנקאים-חלפנים).
המשפחה שלחה את ידיה בתחומים עסקיים מגוונים, תוך גילוי יוזמות עסקיות ותעשייתיות חדשניות. עסקיה כללו: מסחר בטקסטיל, תרופות, גרעינים, מוצרי תעשיה ומתכות יקרות; פיתוח והפעלת כבשנים ומפחות לייצור ברזל באזור סמוקוב; חלפנות כספים ובנקאות בערים הגדולות של האימפריה העות'מאנית, באירופה ובמזרח; אספקת מזון ולבוש לצבא הטורקי, גביית מיסים עבור הממשל הטורקי באמצעות זיכיונות.
במקביל עסקה המשפחה בענייני ציבור ובהם הקמה וניהול בתי מדרש, ספריות, בתי כנסת, ובניה היו ראשי הקהילה בסמוקוב במשך ארבעה דורות.
כמה מבני המשפחה פנו לכתיבה, למנהל ציבורי, להוראה ולמנהל חינוכי בחברת כל ישראל חברים (אליאנס), בסניפיה ברחבי אירופה והמזרח. אחד מבני המשפחה, רפאל אברהם אריה (1847-1892) התיישב בארץ ישראל והיה מראשוני האיכרים של המושבה ראשון לציון.
המלחמה הרוסית-טורקית (1877-1878), יחד עם עצמאותה של בולגריה, סימנו את תחילתו של עידן חדש ובהדרגה שמו קץ לשגשוג המשפחתי אשר נמשך כמאה שנים.
על הכרוניקה ועל מחברה
בחיבור 2,112 עמודים (כ-600,000 מילים), הוא נכתב כולו בספרדית-יהודית (לדינו), באותיות רומיות, כאסופה של דפים, במכונת כתיבה, על ידי צ'לבי משה אברהם אריה (1849-1919) בין השנים 1900-1914. המחבר חי באותה התקופה בסופיה הבירה אליה עבר זה לא מכבר מסמוקוב, שם נולד וחי רוב חייו. כבן הדור החמישי לשושלת בבולגריה, וכנינו של מייסדה בסמוקוב, אברהם משה אריה, היה המחבר חוליה מרכזית בפעילות העסקית הענפה של המשפחה עד שירדה מרוב נכסיה ועזבה את סמוקוב לקראת סוף המאה ה-19. עבודתו מעולם לא הודפסה ולא פורסמה בציבור.
המחבר הוא יהודי שומר מצוות, הגר בקהילה ספרדית מסורתית מגובשת, והוא מציג בפירוט רב, הכול מניסיונו האישי, אורחות חיים, מנהגים, הלכות, אגדות ומסורות משפחתיות ופרקי היסטוריה, המדגישים את הזהות היהודית.
בכרוניקה מפורטים קורות חייהם של כשישים נשים וגברים, ששה דורות מבני המשפחה, בין השנים 1765 – 1914, במהלך חייהם בווינה, וידין, סמוקוב, סופיה, איסטנבול, סלוניקי, ירושלים וראשון לציון.
מלבד העיסוק של הכרוניקה באורחות חייה של משפחה עשירה ודומיננטית, ותיאורים מפורטים של עסקיה במסחר, פיננסים, בנקאות ותעשיה, הכרוניקה מתארת אירועים רבים המעניקים לה אופי של מחקר אתנוגרפי עשיר ומגוון: מעגלי החיים – נישואין, לידות, מוות, מסורות ומנהגים, פולקלור, בתי הספר והמורים, הרפואה, הפרקטיקה הדתית, אומנות ומלאכה; תיאורים מפורטים של מלבושי המעמדות, הקהילות השונות והחיילים באימפריה העות'מאנית, וכן מידע רב על חיי היום יום של היהודים ושל העמים שחיו בבולגריה באותן התקופות, ויחסי הגומלין המורכבים ביניהם.
עשירים במיוחד הם תיאורי חיי הכלכלה, הממשל, המנהל והחברה באימפריה העות'מאנית ובבולגריה העצמאית. לרבות: תיאורים מפורטים של שוקי הכספים וההון, מקצועות ומשלחי יד, תעשייה, מסחר ואומנות, בניה ונכסי מקרקעין, מערכת המס, מערכת המשפט והחוק, תפקידים ומוסדות השילטון.
בנוסף לכך המחבר הוא איש מוסר העוסק בביקורת חברתית, מתאר מחלוקות משפחתיות, מצבים נפשיים ומשברים.
בעשרות רבות מאד של מאמרים מוסגרים, המחבר הוא היסטוריון, מורה ומחנך, ומלמד את קוראיו אודות אירועים היסטוריים שהתרחשו במאה השנים שלפני זמנו, ואודות תופעות חברתיות ותרבותיות שונות.
מאמץ מיוחד מקדיש המחבר לסיפורן של נשות משפחתו ונשים יהודיות בכלל. אמנם כבן התקופה נקודת המבט שלו היא פטריארכלית ואף מדירה, אך בשורה של סיפורים ותיאורים הוא מכניס אותנו לעולמן של נשות המשפחה, מספר מעט על מאבק הקיום ועל גבורתן, על הדרכים שבהם הפיגו מעט את המצוקות והכאב שבחייהם באמצעות שירה, משחקי תפקידים ובילויים לנשים בלבד, ושמירת הסוד בתוך הקבוצה הנשית במקרים מביכים.
סיכום ומשמעות
הכרוניקה של משפחת אריה מסמוקוב היא מקור נדיר בהיקפו, בעקביותו ובכנותו. ייחודה אינו טמון רק בעובדה שמדובר במסמך משפחתי רחב יריעה הכתוב מנקודת מבט פנימית, אלא בכך שהיא פורשת, כמעט ללא תיווך, עולם שלם שחלף: עולם של כלכלה, חברה, תרבות ודת יהודית ספרדית במרחב העות'מאני והבלקני, ערב קריסתו. זהו תיעוד ממושך ורציף של חיי יומיום, של הצלחה ושקיעה, של מוסדות, מנהגים, יחסי כוח, פחדים ותקוות – כפי שנחוו ונזכרו בידי בן התקופה עצמו.
מעבר לחשיבותה ההיסטורית והאתנוגרפית, הכרוניקה היא גם מסמך תודעתי ומוסרי. המחבר אינו מסתפק בתיאור העובדות, אלא מבקש להבין, לשפוט, להסביר וללמד. הוא משלב בין זיכרון משפחתי לבין ניסיון לשרטט חוקיות היסטורית וחברתית, בין נאמנות למסורת לבין התמודדות עם שינויים דרמטיים שמערערים אותה. בכך הופכת הכרוניקה לעדות על תהליך של מעבר – מן העולם העות'מאני הרב קהילתי אל הסדרים הלאומיים והמודרניים של סוף המאה ה־19 וראשית המאה ה־20.
תרגום הכרוניקה לעברית פותח מקור זה בפני חוקרי ההיסטוריה היהודית, ההיסטוריה הכלכלית והחברתית של הבלקן, חקר הלדינו והתרבות הספרדית יהודית, וכן בפני קוראים המבקשים להבין את עולמם של יהודים שחיו ופעלו מחוץ למרכזים המוכרים יותר של ההיסטוריה היהודית. זהו קול ייחודי, אישי ולעיתים ביקורתי, המעשיר את התמונה ההיסטורית ומוסיף לה רובד אנושי עמוק. פרסומה של הכרוניקה הוא, אפוא, תרומה של ממש לא רק למחקר, אלא גם לשימור זיכרון תרבותי של קהילה, משפחה ועולם שנמוג.