סדר חברתי ואינטימיות משפחתית
מתוך ציות לנורמה חברתית נוקשה, שהייתה רווחת ברחבי אירופה, באימפריה העות'מאנית
ובקהילות היהודיות בבלקן ובמזרח, שלפיה יש להקדים תואר כבוד לכל אדם באשר הוא,
עושה מחבר כרוניקת אריה שימוש עקבי ושיטתי במגוון תארי כבוד. כאשר לאישה או לגבר
אין תואר מיוחד, הוא מצרף להם את תוארי ברירת המחדל שהיו מקובלים בתקופה
הרלוונטית, תוך התאמת התואר למעמדו של האדם, לעיסוקו ולסביבתו החברתית.
אי שימוש בתואר כלשהו כלפי אדם מסוים מופיע בכרוניקה לעיתים רחוקות בלבד, וכאשר
הוא מופיע – יש בו כדי להעיד על זלזול מכוון, על הסתייגות מוסרית, או על רצונו של המחבר
להצביע על פגם כלשהו באופיו או בהתנהגותו של אותו אדם.
בנוסף לכך, המחבר טורח להוסיף, פעמים אין ספור, לכל אישה ואיש את כינוי החיבה שבו
כונו בפי בני משפחתם וסביבתם הקרובה. פעולה זו נועדה להקנות לחיבורו אופי משפחתי
ואינטימי, בהתאם לייעודו המוצהר – חיבור פנימי לבני המשפחה בלבד. כינויי החיבה
ממלאים גם תפקיד פונקציונלי: הם מאפשרים להבחין בין בנות ובני משפחה שנשאו שמות
פרטיים זהים, שמות שעברו מדור לדור והיו משותפים לרבים מהם.
המחבר אף מקדיש לנושא זה פסקה נפרדת בפרק ההקדמה, העוסק בהסבר שיטתו לקורא
(עמ' 73–78). כך הוא כותב בעמוד 77:
"כפי התואר שניתן לכל אדם, בנפרד משמו – או שהוסיפו כינוי כלשהו לפני שמו או
אחריו, או שהרחיבו את שמו בתואר כלשהו – כך אכנה אותו, ואקרא לו בשם שקראו לו
בחייו ובזמנים של חייו".
סיפורה של הכרוניקה משתרע על פני כ־250 שנים, משנת 1765 ועד 1915. המעקב הצמוד
אחר תארי הכבוד וכינויי החיבה פותח בפנינו צוהר להבנת המרקם המשפחתי והחברתי
שבתוכו פעלה המשפחה, ולזיהוי השינויים החברתיים, התרבותיים וההיסטוריים שחלו לאורך
התקופה.
לאור זאת, בתרגומי הקפדתי להעביר במדויק את תארי הכבוד ואת כינויי החיבה, מבלי
להחליפם בתארים כלליים ומודרניים כגון "מר" או "גברת". בחירה זו מאפשרת לקורא
להיחשף ישירות להיררכיה הפנימית של המשפחה וליחסו של המחבר הן לדמויות הבכירות
והמכוננות בשושלת והן לדמויות הקרובות לו רגשית.
להלן סקירה תמציתית של התופעות העיקריות.
התואר "סניור / סניורה"
התופעה המרכזית הראשונה נוגעת לתואר סניור (ולנשים: סניורה), אשר משנה את אופיו
ותפקודו לאורך הכרוניקה. בתקופה המוקדמת מעניק המחבר תואר זה לאבות הקדמונים –
ולעיתים אף המיתולוגיים – של המשפחה, ובראשם אברהם, מייסד השושלת בסמוקוב, בני
משפחתו הקרובה ורעייתו בכורה בּוּליסָה. תואר זה מסמן יחס של כבוד יוצא דופן ומעמד
כמעט סמלי.
במחצית הראשונה של המאה ה־19 משמש התואר סניור/סניורה גם כלפי בני הדור הראשון
שהגיעו עם המייסד לסמוקוב, וכן כלפי נשים ואנשים שהמחבר רוחש להם הערכה מיוחדת.
בתקופה זו עדיין נושא התואר גוון של אצולה או מעמד חברתי גבוה, אך לאורך המאה ה־19
הוא הולך ומאבד את ייחודו והופך לתואר כבוד רחב יותר, כמעט דמוקרטי, המשמש לפנייה
לכל גבר מכובד.
בשלבים מאוחרים יותר משמשים "סניור" ו "סניורה"; כתוארי הכבוד הבסיסיים, המקבילים ל־
.Mr ו־.Mrs בני זמננו, ומופיעים הן לפני שם המשפחה והן כפנייה ישירה.
עם זאת, ובנוסף לכך, בקרב צאצאי מגורשי ספרד שחיו באימפריה העות'מאנית, ובכרוניקת
אריה בפרט, נשא התואר "סניור" משמעות פנימית עמוקה יותר, ששילבה היררכיה
משפחתית, דתית וחברתית:
פנייה לאב ולסב – ילדים לא פנו לאביהם בשמו הפרטי ואף לא בתואר "אבא", אלא
כינו אותו Senior Padre, כך מופיעים בכרוניקה ביטויים כגון: הסניור אבא, הסניור
סבא, סניורה אימי, סניורה דודתי, הסניור החותן וכדומה – כביטוי יומיומי למצוות
כיבוד אב ואם, ומתן כבוד למבוגרים.
לפני שם פרטי – בניגוד לנוהג האירופי המודרני (Senior Cohen), בקרב דוברי
לאדינו היה נפוץ השימוש ב"סניור" לפני השם הפרטי (סניור יצחק), שילוב המאזן בין
כבוד פורמלי לקרבה קהילתית.
סמן למעמד קהילתי – לעיתים "הסניור" בה"א הידיעה מציין פרנס, נדבן או דמות
מרכזית בקהילה.
זיהוי תרבותי־עות'מאני – פקידים עות'מאניים השתמשו בתואר זה כלפי יהודים
ונוצרים בעלי זיקה תרבותית למערב.
מעבר לתארים מסורתיים ועַות'מאניים
עם התבססות המשפחה בסמוקוב ובמהלך המאה ה־19 הולכים ותופסים מקום מרכזי
תארים מקומיים מסורתיים: חכם לגברים, ו־בּוּּ' לנשים – קיצור של בוּליסָה, המשמש הן כשם
פרטי והן כתואר כבוד במשמעות "גבירת הבית". לצד בוליסה מופיעים כינויי חיבה כגון
בּוּליסוּ, בּוּליסוּצָ'ה.
תארי כבוד ייחודיים נוספים הם חריבי, לציון ידענות תורנית מוכרת, ו־צֵ'לֵבּי – תואר ממקור
טורקי שפירושו אדון או אדם מכובד. בכרוניקה תואר זה יוחד למחבר עצמו ולראשי שושלת
המשנה יוסף, העשירה והמשפיעה ביותר במשפחת אריה. לצידם מופיעים תארים
עות'מאניים ובולגרים רבים, כגון: פופ, אָגָא, פאשה, בֵּיי, אפנדי, צ'וֹרבָּאג'י, חאג'י, מוּלָא
ולנשים – חָאנוּם, קאדין.
השפעת המודרנה והמערב
בעשורים האחרונים של המאה ה־19, עם חדירת המודרנה והשפעת המערב, ובמיוחד
ההשפעה הצרפתית, מתרבה השימוש בתארים אירופיים כגון מיסיה, מדם, מדמואזל, בעיקר
בקרב השכבות המשכילות ובקרב בני המשפחה הקשורים לרשת החינוך של "כל ישראל
חברים"; (אליאנס). כך, גבריאל אריה, מורה ומנהל בכיר באליאנס, מכונה תמיד מיסיה
גבריאל, בעוד שאחיו, שפעל במערכת הבנקאות והביטוח הבולגרית, נותר סניור אליה.
כינויי חיבה
כינויי החיבה נבחרו בקפידה ושימשו אמצעי הבחנה בין בני משפחה בעלי שמות זהים:
שמואל יכול להיות סניור שמואלצ'ה, חכם שמואל או סניור שמואל; רוזה – בּוּ' רוּזוּ או או בּוּ'
רוּזוּצ'ה. שמות החיבה של בכור ובכורה נפוצים במיוחד: לבכורה – בּוּכוּרוּ, בּוכוּרוּצ'ה, בּוּקָה;
ולבכור – בּוּקוֹ, בּכוֹרָצֶ'ה.
סיכום
מערכת תארי הכבוד וכינויי החיבה בכרוניקת אריה אינה רק מוסכמה לשונית, אלא כלי מרכזי
להבנת מבנה המשפחה, ההיררכיה הפנימית שלה, יחסו של המחבר לדמויות השונות,
והמעבר ההיסטורי מחברה מסורתית עות'מאנית לחברה מודרנית בעלת זיקות מערביות.
קריאה רגישה ומדויקת בתארים אלה מאפשרת לפענח רבדים חברתיים, תרבותיים ורגשיים
עמוקים, שאינם גלויים לעין בקריאה שטחית של הטקסט.