265 פירוד בית ארבעת האחים, בניו של הסנ' אברהם מ' אריה ה-1 1829
בשנת 5589 [1829], כפי שנאמר קודם, משנפלה החלטתם להיפרד, המשיכו לצמצם בהדרגה וברציפות את עסקיהם. הם לא ערכו שינויים בשום נושא, אלא ניהלו את הכול כמו בימי חיי אביהם, שכן הוא אמר להם שאחרי מותו ייפרדו ושאת הסנ' חיימָצֶ'ה לא ישאירו לבדו מכיוון שבריאותו הייתה רופפת. וכן אמר שיחזירו וימסרו את הבית של הסנ' מֶהמֵט אמין אגא, אשר כפי שידוע ניתן על ידי אותו אגא לסנ' אברהם בלבד, כדי שיתגורר בו לכל ימי חייו. הוא גם השׁביע אותם שישמרו על האחדות, האחווה והכבוד של משפחת אריה. כאשר הגיעו האחים לשלב שבו כבר כינסו את כלל סחורותיהם ונכסיהם במידה מספקת, ובהסכמת ארבעתם, ועל פי מילות הכבוד שנתנו זה לזה – כדי לתת תוקף לכל האמור לעיל כפי שציווה אביהם – החלו לערוך מאזנים של מה שבשוק [ההון העסקי] ושל מה שבבתיהם. הם השלימו זאת בזמן קצר, והסכימו ביניהם [לחלוקה] כפי שייכתב להלן. לפי מה ששמעתי, ההון אותו רשמו לפניהם היה מאתיים אלף גרושים. ומאחר שנטלו חלקים שווים יצא להם חמישים אלף גרושים לכל אחד, שהיו במונחי אותם הזמנים 'סכום עגול למדי' [סכום נאה].
פירוק השותפות נעשה כדלקמן: הסנ' חָריבּי צֵ'לֵבּי לקח את חלקו בכסף מזומן בלבד, תוך שהעניק לאחיו הפחתה קטנה; הם גם הסכימו ביניהם באיזה עסק יעסוק כל אחד מעתה. חָריבּי צֵ'לֵבּי עתיד
266 פירוד בית ארבעת האחים, בניו של הסנ' אברהם מ' אריה ה-1 1829
היה לעסוק אך ורק בעסקאות בנקאיות. הסנ' חָריבּי יוסף לקח את חלקו הגדול ביותר בסחורות, ואת היתרה במזומן, מאחר שעסקיו אמורים היו להיות שוב בענף הקונפקציה, אלא שמכירותיו אמורות היו להיות בסיטונאות בלבד. הסנ' חכם רפאל וחיימָצֶ'ה נעשו שותפים ונטלו את חלקיהם יחדיו. הם קיבלו את יתרת הסחורות ואת כל החובות שעמדו לזכותם אצל לקוחותיהם – תוך שנתנו להם הנחות בגין חובות מסופקים [ששולמו] – ובנוסף קיבלו את כל ציוד החנות והכלים, ואת הנותר בכסף מזומן; זאת כי הם היו אמורים להמשיך באותה חנות, ולעסוק במסחר בקמעונות, כמו בתקופת אביהם. ובהיותם מסכימים על פירוק השותפות הם כתבו הצהרות הדדיות וחתמו עליהם. הם נפרדו גם בבית בכך שהאחים הגדולים קנו [כל אחד] בית ועל כך נקרא בפרק שלהם, ושני האחים האחרים גם כן קנו בית [ביחד]. ואת הבית שבו גרו שהיה שייך לסנ' מֶהמֵט אמין אגא רוקנו ותיקנו בו כמה תיקונים קטנים. וחָריבּי צֵ'לֵבּי הביא לו [לאגא] את המפתח כשהוא מודה לו על החסד שעשה עם אביהם, ואמר לו שכעת כשהם כבר בעלי בתים יקבל [אגא] את הבית בחזרה. הוא ביקש ממנו שידאג להם כפי שהגן על אביהם. והאגא השיב לו: "את אביכם קירבתי אליי כמו את אחי שלי, ואם תדעו לנהוג כמו אביכם אקרב גם אתכם, ותמיד תלכו קדימה". והוא קיבל את הבית בחזרה. מאוחר יותר הוא נתן את הבית הזה במתנה
267 פירוד בית ארבעת האחים, בניו של הסנ' אברהם מ' אריה ה-1 1829
לעבד שלו שנקרא קיוֹלֶה אָסָאן, שהיה אחד השבויים הסרבים, כי כאשר יצאו [הטורקים] למלחמה הם אספו בנים ובנות שנראו להם טובים ביותר; הם הביאו אותם עימהם, הפכו אותם לטורקים על פי חוק, והם [השבויים] שירתו אותם כעבדים. וכאשר בגרו, לקחו להם את הבנות שבהן חשקו ושהיו טובות [מראה] לנשים. ואם לא, חיתנו אותן עם טורקים אחרים, נתנו להם נדוניה והחשיבו אותם כחתניהם. ולגבי הבנים, הם שירתו אותם שנים רבות, ואחר כך חיתנו אותם. הם הוציאו אותם לחופשי, הציבו אותם בעסק כדי שיוכלו להתפרנס, והחשיבו אותם כמעין בנים למחצה. וזהו אותו קיוֹלֶה אָסָאן שלו נתן [אגא] את הבית במתנה.
268
מדף זה ואילך אני מתחיל לספר את קורות החיים של כל שושלת לדורותיה; [אקדיש] פרקים נפרדים לכל ראש משפחה בדורו עד לשנת 5660 [1900].
269
מכאן ואילך מתחילה הביוגרפיה ובה כמה מאורעות מחיי שני האחים, חכם רפאל וסנ' חיימָצֶ'ה, וכן של צאצאיהם אחריהם עד שנת 5660 [1900] עם תאריכים נפרדים לכל ראש משפחה לדורותיו, וממשיכה מן התאריך ההתחלתי.