578
מכאן ואילך מתחיל הפרק של בּוּ' רוּזוּ, אשתו של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ אריה, בהיותה בבֶּרקוֹביצָה משנת 5626 [1866] ואילך.[1]
579 ביוגרפיה של בּוּ' רוּזוּ, אשתו של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ, בבֶּרקוֹביצָה 1866
בשנת 5626 [1866] בּוּ' רוּזוּ כבר ניחמה במידת מה, אף שהייתה זו עדיין שנת האֵבֶל על בנה. למרות זאת היא לא נמנעה מללכת לבקר את היולדות ואת החולים, כי דרך אחרת לא הייתה לה, שהרי היה עליה לדאוג לפרנסת הבית. כמו כן, האנשים הטובים 'נשאו בעול עשיית הטוב' ודאגו לה, וכך גם קרובי משפחתה מסמוקוב; הם שלחו לה 150 גרושים, שכר הדירה שגבה סנ' נֵסימָצֶ'ה אריה על ביתם בסמוקוב, וכך הם התפרנסו, ומובן שנהגו בצמצום.
באשר לכלתה הסנ' לִיָילוּצָ'ה, משגמלה את בְּנהּ מיכאל לא רצתה להישאר בבית. היא אספה את מעט הדברים שהיו לה, ובאשר לכּתוּבּתהּ לא ביקשה מאומה כי לא היה מה לקחת; והלכה לבית אביה. את בְּנהּ השאירה עם בּוּ' רוּזוּ, באומרה שהוא יטפל בה בזקנתה. גם הבת בֵּיָה נשארה איתה, וכך הם [שלושתם] העבירו את ימיהם. הסנ' לִיָילוּצָ'ה, אחרי ששהתה זמן מה בבית אביה, נישאה לאלמן מבֶּרקוֹביצָה, גם הוא ממשפחת פַּרדוֹ. הוא היה יהודי טוב ועשיר מאוד. היא ילדה שוב לבעלה השני וחייתה חיי רווחה, ואף דאגה לבּוּ' רוּזוּ חותנתהּ וגם לילדיה אותם השאירה עימה. מאוחר יותר הסנ' לִיָילוּצָ'ה חלתה בעיניה. כדי לרפאה שלחוה לבוקרשט, שם היו רופאים טובים יותר למחלות עיניים כאלה. למרבה הצער, אחרי שטופלה זמן ארוך, בסופו של דבר נותרה עיוורת לחלוטין. היא שבה
580 ביוגרפיה של בּוּ' רוּזוּ, אשתו של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ, בבֶּרקוֹביצָה 1866
לבֶּרקוֹביצָה, גרה שם כל ימי חייה המועטים עיוורת, ומתה צעירה מאוד. היא סבלה בעיקר מכאבים בשתי עיניה, ולא הצליחו לרפא אותה, גם אם פסק הכאב העז. מכך היא נפטרה.
בשנת 5627 [1867] בּוּ' רוּזוּ המשיכה לטפל בנכדיה. לילות שלמים הייתה משחקת עם הפעוט שבטיפולה, כיוון שבכה כי היה קטן מאוד וביקש את אימו. משבכה הייתה גם היא בוכה ביחד עם נכדהּ, וכך כל הלילה עד שגם בֵּיָה נכדתה התחילה לבכות. פעמים רבות היו לוקחים את התינוק באמצע הלילה ומביאים אותו לבית אימו, והתינוק היה מייד נרגע ונרדם. האם לקחה אותו ובכתה גם היא, והחזיקה אותו אצלה כמה ימים, שכן גם בעלה אמר לה שתחזיק בו. כך חלפו עליהם הימים בעוני ובמצוקה.
כל הזמן הייתה צריכה לחפש היכן תעבוד, והיות שהייתה אישה מאוד מוכשרת מצאה תמיד. היא הייתה אישה גדולה למראֶה, אבל מאוד רזה. לבושה היה שלוואר ומעליו צֶ'רקֶס, ועל ראשה רֵבּוֹסוֹ ושני צעיפים. כאשר יצאה העירה כיסתה פניה ברעלה לבנה, אך לא לבשה פֵרֵגֶ'ה כמנהג
581 ביוגרפיה של בּוּ' רוּזוּ, אשתו של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ, בבֶּרקוֹביצָה 1867
הטורקיות. היא יצאה רק באותם הימים שלא באו לבקשה בבית ונזקקה לצאת לבקש פרנסה.
בשנת 5628 [1868] לא רצתה להשאיר את הילד [נכדה] ששהה בשנה החולפת עם אימו, אלא רצתה להחזיקו אצלה. היא לקחה אותו אליה, ובהיותו כבר גדול יותר לא בכה עוד כמקודם. והן [היא ונכדתה בֵּיָה] טיפלו בו. פעמים רבות, באותם הלילות שבהם בּוּ' רוּזוּ הלכה לישון בבתים אחרים, אם כאשר היו יולדות או כאשר היו חולים כלשהם, לקחה גם את הקטן איתה, כדי שלא להשאירו בידי איש. כך הייתה מגדלת אותו.
היא כבר התייגעה מאורח החיים הזה. כשנודע לה שבני משפחת הכלה עומדים לעבור [בבֶּרקוֹביצָה] בדרכם ללוֹם כדי לקחת את הכלה שעמדה להינשא לסנ' רְפָאֵלָצֶ'ה, בנו של צֵ'לֵבּי אברהם [אב המחבר] – החליטה לעזוב את בֶּרקוֹביצָה ולבוא יחד עימם לסמוקוב. וכך קרה שבין בני המשפחה שהלכנו ללוֹם, היינו סנ' דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה ואני צֵ'לֵבּי משה [אחי החתן]. כאשר הגענו לבֶּרקוֹביצָה, שם יָשַנו באותו הלילה, היא יצאה לפגוש אותנו, נישקה את כולנו ושהתה איתנו באותו הלילה. הייתה מלאת אושר לראות אותנו, וסיפרה לנו על החלטתה. אנו אמרנו לה שזה אפשרי, שתהיה מוכנה,
582 ביוגרפיה של בּוּ' רוּזוּ, אשתו של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ, בבֶּרקוֹביצָה 1868
ובדרכנו חזרה תוכל לבוא עימנו. כשנודע הדבר ליהודי בֶּרקוֹביצָה, נאספו כל הנשים וסידרו לה משכורת שבועית מהקהילה; [זאת], כדי שלא תעזוב, כיוון שלא הייתה להם מיילדת יהודייה וכן כבר היו רגילים אליה. בכך התרצתה בּוּ' רוּזוּ, וכאשר שבנו מלוֹם וקראנו לה, היא סיפרה לנו על כל מה שהתרחש עם אותן הנשים, ו[אמרה] שכעת תוכל להישאר לגור בבֶּרקוֹביצָה ולחיות טוב יותר. נתנו לה את המתנות שהכנו עבורה, שלהן הייתה זקוקה, וכך למשך זמן מה היא העבירה את ימיה ברוגע.
בשנה זו, שנת 5629 [1869], כבר הייתה מקבלת את משכורתה השבועית שסידרו לה מהקהילה, והייתה עורכת את ביקוריה [אצל המטופלות]. הימים עברו עליה בטוב והייתה מאושרת. אולם העסקים בבֶּרקוֹביצָה הלכו והצטמצמו, וקרובי משפחתה ממשפחת פַּרדוֹ נסעו לקוּלטוֹביצָה [כיום מוֹנטָנָה]; ובעקבותיהם הלכו גם יהודים אחרים. והתשלום השבועי שהתקבל קודם כסִדרו, התחילו לשלם לה אותו שלא כסדרו. אי לכך הלכה גם היא לקוּלטוֹביצָה עם אותם יהודים שזה מקרוב באו, ושם המשיכה בחייה. בנוסף זימנו אותה גם הנוצרים כפי שעשו עוד קודם, ומהם היא קיבלה תשלום גבוה יותר. גם מסמוקוב שלחו לה את תשלומי שכר הדירה של הבית, וכך
583 ביוגרפיה של בּוּ' רוּזוּ, אשתו של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ, בבֶּרקוֹביצָה 1869
התפרנסה. עם זאת היא התחרטה על כך שנשארה בבֶּרקוֹביצָה; שאיפתה הייתה מִתמיד ללכת לסמוקוב, אך היא לא מצאה את ההזדמנות לכך. היא החלה לנסות לארֵס את בֵּיָה נכדתה, ובזמן הזה החלה להכין כמה מפריטי הבְּלַנקֶרִיָה הקטנים, כי גם הכלה [המיועדת] ידעה לתפור. ומכיוון שידעה לתפור הייתה הולכת לבתי חברות, והייתה משׂתכרת מכך שתפרה אצלן. וממה שהרוויחה [בֵּיָה] קנתה לִצְרכיה ולא הוציאה עבור הבית.
בשנת 5630 [1870] הצליחה לארס את בֵּיָה. החתן היה גם הוא ממשפחת פַּרדוֹ כך שהיה קרוב משפחתה, ולכן נאלצו לערוך את החתונה באותה השנה. אולם מאחר שלא הייתה מוכנה, באה לסמוקוב כדי להסדיר קבלת מתנות מבני משפחתה, כדי שכך תוכל להשיא אותה; ושהתה בסמוקוב קרוב לחודשיים. כאשר עמדה לעזוב, כל אחד, הן הגברים והן הנשים, נתנו לה מתנות, רוצה לומר, לא רק מתנה בכסף אלא גם סוגים שונים של בגדים וכלי מיטה. ונתנו בנוסף בדים שעשויים לשמש אותה עבור האָשוּגָר. את הכלה ואת אחיה הקטן השאירה בבית [בבֶּרקוֹביצָה] תחת השגחת קרוביה, ואחרי שאספה את כל מה שקיבלה וקנתה לעצמה בסמוקוב כמה בדים, שבה לבֶּרקוֹביצָה. וערכו את החתונה, שמחים עד מאוד.
584 ביוגרפיה של בּוּ' רוּזוּ, אשתו של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ, בבֶּרקוֹביצָה 1870
החתן הוא טוב מאוד, יש לו חנות משלו והם חיים באושר. היא ילדה בנים ובנות, והם תמיד טיפלו בסבתם שכל כך סבלה בשבילם.
בשנת 5631 [1871] הייתה שמחה מאוד על שחיתנה את נכדתה, כך שכעת יכולה הייתה להסתדר ביתר קלות. היא הרגישה טוב יותר, הייתה בריאה, ונכדהּ היה רגוע מאוד. כאשר הלכה לאיזה בית, לקחה גם אותו איתה. פעמים רבות שהתה שבועות שלמים בבתים שבהם הייתה איזו יולדת או אי־אלו חולים, ואת ביתה שלה הייתה סוגרת. את כל מה שנתנו לה הייתה חוסכת.
בתוך זמן קצר הצליחה לצבור סכום של 1,500 גרושים, כיוון שרצתה ללכת לירושלים. היא סיפרה על כך לגיסה הסנ' פַּרדוֹ ולחתנהּ, [ושאלה אותם] האם יוכלו להחזיק במיכאל שלה. אולם הם לא אזרו עוז ואף אחד מהם לא נתן לה את הבטחתו, אלא אמרו לה שיש לה עוד זמן רב עד לעשות זאת; וכעת, משהיא נחה מעט – שתחיה ותהיה בריאה – שתחתן גם את מיכאל [נכדהּ], ולאחר מכן תיסע לארץ הקודש. חתנהּ הזמין אותה שתגור בביתו ולא תחזיק עוד בבית משלה, אך את זאת לא רצתה. כבר שׂבְעה די מחילופי בתים עוד מזמנו של בעלה, כאשר הייתה הולכת אצל בּוּ' רבקה, כפי שקראנו עוד קודם
585 ביוגרפיה של בּוּ' רוּזוּ, אשתו של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ, בבֶּרקוֹביצָה 1871
אודות הייסורים שעברו עליה.
בשנת 5632 [1872] הייתה כבר יותר חופשייה, ולא יצאה עוד לחפש עבודה. היא קיבלה בביתה כפריות רבות, כדי לרפאן ממחלות נשים מהן שסבלו. סיפרו כי הייתה לה יד מאוד זריזה, והיא ריפאה את כל אלה שבאו אליה. האיצ'וֹרייָס שנתנה לאחדות היו 48 גלולות של פירורי לחם מעורבבים בעפר מסף שער הרחוב; ולאחרות נתנה סוג של מַעג'וּנֵס של דבש ומעט קינמון, גם כן מעורבבת בבוץ מהנעל אותה נעלה; וכאשר לא היה לה בוץ, היה זה מבוץ הנעל של נכדהּ. מכולם גבתה 10 עד 15 גרושים לכל איצ'וֹרייָה שנתנה, וזו הייתה בשבילה התרחבות גדולה [בעבודה]. פעמים רבות דפקו על דלתה בלילה בגלל יולדות שהתקשו [ללדת], והייתה לוקחת את מיכאל והלכו ביחד. אומרים שהיה לה הרבה מזל גם בזה, אם מכיוון שהייתה מומחית או שהיה זה מזלה, כך שכולן ילדו בקלות רבה.[2]
בזמן הזה כבר הייתה בטוב והייתה נינוחה, וגם היה לה מעט כסף. אומנם הייתה בריאה, אבל היה זה טבעי שכבר התעייפה והתעצלה להתרוצץ כמו קודם. רוצה לומר שהצורך מחזק את האדם
586 ביוגרפיה של בּוּ' רוּזוּ, אשתו של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ, בבֶּרקוֹביצָה 1872
בלי לאפשר לו לחשוב על הכאבים בגופו ועל התשישות, כי הוא צריך למהר וללכת לעבודה; וזה גורם לו לשכוח מלחוש במכאוביו. לפיכך לא צריך האדם אף פעם להיות במנוחה, כפי שרואים פעמים רבות: כאשר הוא פורש מעבודה ויושב בלי להעסיק עצמו בכלום, הוא מת. והוא עצמו הגורם המוביל למותו מהר יותר, רק מכך שהוא יושב במנוחה בלי שום עיסוק.
בשנת 5633 [1873], אני צֵ'לֵבּי משה, עם אשתי ובִתי רשל עברנו בבֶּרקוֹביצָה בדרכנו ל[מרחצאות] הֶרקוּלֵיס בָּד [ברומניתBăile Herculane], כלומר, ה־(מִהָדיה).[3] באותו הלילה לנו בבֶּרקוֹביצָה והזמנו אלינו את בּוּּ' רוּזוּ, והיא באה למלון שבו שהינו יחד עם בְּנהּ מיכאל, חיבקה ונישקה אותנו. ובאותו הלילה ישנה איתנו וסיפרה לנו את כל שעבר עליה, כל העת עם דמעות בעיניה. היא אמרה לנו ששאיפתה הייתה תמיד לשוב לסמוקוב, אבל כבר לא תוכל לעשות זאת, כי כבר אין לה אף אחד. וכל מה שנותר לה היה רק ללכת לירושלים, ומאומה לא עוד. אולם גם את זאת לא עלה בידה להשיג. בבוקר יצאנו לדרכנו, והיא ליוותה אותנו. נתנו לה מתנות, והיא נותרה מנגד מתבוננת בנו עד שהתרחקנו ממנה. כך גם עשינו כאשר שבנו, והיא שמחה מאוד שחיפשנו אותה. באותה השנה היא המשיכה בביקורי
587 ביוגרפיה של בּוּ' רוּזוּ, אשתו של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ, בבֶּרקוֹביצָה 1873
חולים ויולדות, אבל רק כאשר קראו לה, כי כפי שנאמר היא לא חיפשה יותר [עבודה].
בשנת 5634 [1874], נכדהּ שהיה כבר גדול יותר, הלך לבית הספר היהודי שבעיר. כילד, פעמים רבות ברח מבית הספר והיא הייתה מחזירה אותו. היא נותרה לבדה בבית, והייתה נזכרת בכל הצרות שעברו עליה בחייה. בעודה שקועה במחשבות, הייתה נרדמת. פעמים רבות באו השכנות לחפשה, ומצאוה בוכה בלי שידעה מדוע. וכך היה שנעשתה חולה ומִדֵי יום תש כוחה, ואפילו כאשר מישהו קרא לה היא התעצלה ללכת, ואמרה שהיא חולה. מאותם האנשים ששלחו לה אי־אלו מתנות היא ביקשה שלא ישלחו לה יותר, כי כעת כבר אין לה עוד צורך בהן.
את דמי השכירות שהייתה מקבלת על הבית בסמוקוב לא שלחו אליה באותה השנה, ולכן כעסה מאוד. היא כתבה לסנ' נֵסימָצֶ'ה והתלוננה על כך קשות, אך לא הייתה זו אשמתו מכיוון שסנ' חַאקוֹ לוי שגר בביתה לא היה מסוגל לשלם לו. מאוחר יותר הוא גבה את החוב והעביר לה את כספה. לאחר מכן, כשהִבריאה, התחילה לבקר שוב במקומות שאליהם נהגה ללכת, וכולם שילמו לה כמקודם. היא גם קיבלה לטיפולה את הכפריות,
588 ביוגרפיה של בּוּ' רוּזוּ, אשתו של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ, בבֶּרקוֹביצָה 1874
וכפי שנאמר עוד קודם מאלו היה לה רווח גדול: מלבד התשלום בכסף היו גם מביאים לה דברי מזון רבים, וזו הייתה עזרה גדולה לבית. אולם לא הייתה עובדת עוד במלוא כוחה כמו קודם.
בשנת 5635 [1875] בּוּ' רוּזוּ הלכה ונחלשה מִדֵי יום, עד כדי כך שלא יכלה עוד לקבל שום מבקרים ואף לא יכלה עוד ללכת לאף מקום; היא הגיעה למצב ששכבה במיטה. היא לא חשה שום כאב ולא שום דבר אחר פרט לתשישות, עד שנותרה מאוד חלשה במידה כזו שלא יכלה לזוז. זה נמשך כחודש ימים, ובאחד הלילות מתה בשלווה. בכל לילה סייעו בידה שתי נשים. כל בני משפחתה בכו והתאבלו עליה, וקברו אותה כפי הראוי לה.
589 חיים קשים
מאז נישאה היו חייה של בּוּ' רוּזוּ קשים. היא הבינה שעליה להיות במקום הגבר ולמלא את חובותיו של הגבר. ללא לאות עסקה במילוי כל צורכי פרנסת הבית, ומהיום שנישאה אף לא פעם אחת לא הייתה לה מנוחה. ימיה ולילותיה עברו עליה ברובם בדמעות בעיניה, היא לא התביישה להיות מבשלת וכובסת, ואפילו שוטפת רצפות, וזה לא היה רק בגלל הצורך. כפי שכבר ידוע היטב לכול, לאישה אין חובה לדאוג לבית, אבל אופיה לא נתן לה לפנות לדין תורה [לאחר מות בעלה] ולדרוש את זכותה. היא העדיפה את חובתה להקריב את כל חייה, כדי שלא תבייש לא את עצמה ולא את בעלה. היא חיה 65[4] שנים ונפטרה לצד נכד קטן בן 11 שנים, והוא ללא כל מחסה, ובחוסר כול.
590
כאן מסתיים הפרק על בּוּ' רוּזוּ בשְהִייתהּ בבֶּרקוֹביצָה. היא מתה בשנת 5635 [1875] והותירה את נכדהּ הקטן מיכאל.