1572
מכאן ואילך מתחילים הפרקים אודות בניו
של סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה ואשתו בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה, שתחילתם
בשנת 5649 [1889] וסיומם בשנת 5660–5661
[1900–1901].
1573 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1889
בשנת 5649 [1889], כשאביהם כבר לא היה עימם כדי להנהיג אותם, שלושת האחים הגדולים, הסנ' חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב התכנסו יחדיו, והחליטו לגשת ללשכת הקונסול [הצרפתי] בסופיה; זאת כדי שימנה להם אפוטרופוס, ובו בזמן ישחרר את החפצים שהיו חתומים. מהקונסוליה הורו להם שהם חייבים לערוך מאזן של כל הנכסים שנותרו להם מאביהם. הם עשו זאת, והציגו אותו בפני הקונסול, והוא חילק לכולם חלקים שווים. כאפוטרופסית הוא מינה את אימם, ולה היו חייבים להציג בכל שנה את מאזן ההכנסות וההוצאות. הנהלת החשבונות הוטלה על סנ' לאון, תוך שקצבו לו שכר מסוים. בכל שנה הוא עשה כך, והציג את המאזנים הללו לקונסוליה. גם לסנ' אימם קצבו סכום מסוים. כל עוד המשיכו בכך [בעריכת המאזנים], הוציאו כולם לצורכיהם מכיס אחד, למרות שסנ' לאון כבר גר בבית נפרד עוד מימי אביו. אחר כך הם הפרידו את ההוצאות, וכל אחד ניהל את חשבונותיו לעצמו, כשהם מקציבים סכום עבור האחים הצעירים יותר; מלבד סנ' לאון שגר בבית נפרד, האחרים גרו כולם בבית אחד. בשלב הראשון הם החליטו לגבות את כל החובות שחבו להם, ולסגור את עסקיהם, ובכך הם המשיכו. סנ' חיימָצֶ'ה עסק בנכסי המקרקעין שהיו להם מחוץ לעיר, והסנ' לאון ויומטוב באלה שהיו בסמוקוב ובענייני חנות העורות. הוצאות הביגוד
1574 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1889
נעשו בחשבונות נפרדים. הפירמה שאותה ניהלו הייתה זו [שתחת השם] של אביהם, יוסף ד' אריה. אולם סנ' לאון היה עמוס לעייפה מן העיסוקים הללו, והיה גם מאוד עצוב ממות אביו. בשנה הזו גם סבל מסחרחורת, אף שהיה ביכולתו לשאת זאת. וכך היה שבכל יום הלך ונחלש, ומסיבה זו הם לא חיפשו להקים שום עסק חדש. הם הסתדרו רק מההכנסות שהיו להם, שהספיקו להם לפרנסתם ולפרנסת אחיהם ואחיותיהם בבית הספר. במיוחד בזמן הזה דמי השכירות בסופיה עלו. היו להם בבֵּזיסטֵן כ־15 חנויות, ובמקום דמי שכירות של עשרה נָפּוֹליוֹנים שהם גבו קודם לכן, באותה עת עלו דמי השכירות לארבעים נָפּוֹליוֹנים, ואף על פי כן היו שוכרים מתחננים בפניהם לקבלן בשכירות.
דונה אחותם הייתה נשואה בווידין, וכשנודע לה על מות אביה באה לסמוקוב. כוונתה הייתה – אחרי שהייה של זמן מה בסמוקוב – לטעון בפני אַחֶיה שהיא שומרת לעצמה את הזכות על ירושת אביה, ובאותו אופן גם עבור אחותה רבקה, בלי שיעשו שום הבחנה [בין הבנים לבנות].[1] על כך התעוררו הרבה סכסוכים ומריבות. אולם, מ' דונה עמדה על שלה, כיוון שהייתה דברנית וליברלית. יחד עם זאת גם אַחֶיה טענו לזכותם, באומרם שמאז שנישאו האחיות, הן קיבלו הרבה יותר ממה שעשוי להגיע להן, במיוחד מ' דונה. אולם הן לא קיבלו זאת כלל, וכדי להשקיט את הבעיה הם נתנו באותו הזמן למ' דונה מעט כסף, ובכך
1575 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1889
נותרה השאלה לעתיד לבוא. מלבד זאת היא התלוננה בפני אַחֶיה על כך שלא טיפלו היטב באימם. אף היא [האֵם] התלוננה בפני בנותיה שלמרות שהיו להם משרתות בבית, הם מעמיסים עליה את כל מטלות הבית והילדים הקטנים, והיא אינה יכולה עוד. מלבד זאת היה להם גם נוצרי אחד שטיפל בפרות ובתאואים שהיו להם, וחלב אותם בכל יום בכמות של שמונה עד עשרה קילו ליום. החלב הזה היה כולו לשימוש הבית; עשו ממנו שמנת, חיבצו חמאה טרייה והקרימו יוגורט, וגם גיבנו גבינות טריות. בכל בוקר שתו ממנו הן הקטנים והן הגדולים קפה בחלב עם דֵזָיוּנוֹס. בנוסף, אותו משרת ערך את כל קניות המזון לצורכי הבית, וטאטא את החצרות שהיו גדולות מאוד. הוא גם עסק בנטיעת הבוסתנים והגנים, שאותם כבר תיארתי קודם בהרחבה. את בולי העץ הוביל בעגלותיהם, ובכל בוקר היה חוטב מהם. בחורף הדליק את התנורים בכל החדרים כדי שיתחממו, והכין את האש למטבח ולבית. הוא דאג לשמירה על הבית כולו וישן בדישָרי אַבְלי, שם היה לו חדר המיועד רק עבורו. בלילות דאג לסגור את כל שערי הרחוב ואת הדלתות האחרות. באמצע הלילה, אם קרה לעיתים שבא מישהו ודפק בדלת, מבקש להיכנס לאיזה צורך שהוא – המשרת הזה לבדו היה פותח לו, ואם
1576 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1889
הכיר אותו היטב, הרשה לו להיכנס. אם לא הכירוֹ, לא הכניסוֹ ואף לא הודיע לבעלי הבית. אולם גם אם הכירוֹ, היה עליו לומר לו לשם מה הוא רוצה להיכנס. אם השתכנע מדבריו, הלך ואמר [לבעלי הבית] שפלוני זה מבקש להיכנס בשאלה כזו וכזו; אם הרשו לו – נתן לו להיכנס, ואם לא – לא הכניס אותו. משרתים כאלה, הן נוצרים והן טורקים, היו לכל משפחת אריה ושימשו כשומרים. וכך הם ישנו בחופשיות בלא לדאוג ממאומה, ומובן מאליו שהשומרים תוגמלו בשכר נאה, והיו אנשי סודם הנאמנים.
בשנת 5650 [1890], אצל הסנ' לאון גברה עוד יותר הסחרחורת שהופיעה אצלו בשנה הקודמת. עקב כך יעצו לו הרופאים שייסע ללא דיחוי לווינה, כדי שיבדקו אותו הרופאים המומחים ביותר שם. הוא התכונן לכך, ובתוך ימים מועטים יצא לדרכו עם אשתו מ' רשל [בת המחבר] כדי שתטפל בו. את בִּתו לואיזה, שהייתה קטנה מאוד, השאיר בביתנו כדי שנטפל בה. היא הייתה בת שלוש שנים, ובהתחלה הייתה שקטה מאוד ואנו דאגנו לה וטיפלנו בה למעלה מן הצורך. אולם בחלוף כמה ימים
1577 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1890
החלה לחפש את אימהּ, הייתה בוכה יומם וליל, וכל מה שעשינו עבורה לא עלה בידינו לרצות אותה. קנינו לה מיני צעצועים לילדים, הבאנו לה ילדים אחרים בני גילה שתשחק איתם, הכול כדי שתשכח, אך היא הייתה תמיד בשלה. סבתהּ מ' בִּיוּ הייתה מלאה בדאגה מחשש שהילדה תחלה, אך היא לא ידעה מה לעשות. כשירד הלילה היא בקושי נרדמה, והייתה מתעוררת באמצע הלילה, בוכה שוב ומבקשת את אימה. ואז קמתי אני, לקחתיה בזרועותיי, וטיילתי איתה בחצרות ובגנים שעות שלמות בלי להתעייף ובלי לאבד סבלנות. בדרך הזו העברנו את הימים הראשונים, ומאוחר יותר, בחלוף זמן מה, נרגעה מעט ושמחנו לראות שאינה בוכה.
כאשר הגיעו [הוריה] לווינה פנו לכמה רופאים ופרופסורים, וכולם עודדו אותם באומרם שמחלתו ניתנת לריפוי, ושאין לו לחשוש ממאומה אף לא להתייאש; זאת כיוון שהוא היה סבור שיבוא עליו מה שהיה לאביו. הם המליצו לו שילך למרחצאות ב-[2]Kaltenleutgeben שליד וינה, ובמרחצאות הללו ימצא במהרה ישועה. והם עשו כן. נסעו לשם ורחצו כמצוות הרופאים, ואחרי שהשלימו אותן [את הרחיצות הנדרשות] וכבר הרגיש טוב, הם שבו לווינה ופנו שוב לאותם הרופאים. וכשבדקו אותו שוב, מצאו
1578 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1890
שהוא בריא ושלם. והרשו לו שישוב לסמוקוב, תוך שהם עורכים לו תוכנית כיצד עליו לנהוג למשך זמן מסוים. הם שבו לסמוקוב מרוצים מאוד, ועד לזמן הזה שבו נכתבים דברים אלה לא חזרה אליו אותה הסחרחורת שהייתה לפנים.
בצאתו לווינה הפקיד את חנות העורות שהייתה לו בידי אחיו הסנ' יומטוב, והוא המשיך לנהל אותה גם אחרי שחזר הסנ' לאון מווינה. ואז החל הסנ' לאון לטפל בכל העניינים בכללותם. הוא גבה את החובות והשכיר את החנויות, הן בסופיה והן בסמוקוב, וכך גם את הבתים, שדות המזרע, כרי המרעה וכל אשר להם. במקביל הוא היה אחראי לכל העניינים העסקיים, ניהל את חליפת המכתבים ואת אחזקת בתיהם של כל אֶחָיו, הן את ההכנסות והן את ההוצאות הכספיות – ובסופו של דבר את כל העניינים המִנהליים. את הכול הוא ניהל, אליו פנו בכל דבר, והוא היה אחראי לכול. הוא קיבל כל זאת על עצמו כיוון שאחיו הגדול חיימָצֶ'ה שהה בסופיה על מנת לטפל בנכסיהם בסופיה ובעניינים כאלה ואחרים שהיו להם. נראה שהוא לא רצה עוד לבוא לסמוקוב, כאשר הסיבה העיקרית הייתה שהוא לא חי בטוב עם אשתו מ' רֵגינוּצָ'ה. בסופיה הוא לקח עלמה אחת כ-governanta [אומנת, מנהלת משק בית][3] כדי שתטפל בו. הוא גם שכר בית וריהט אותו, והוא והיא ישנו בו ואכלו יחד, כשהסנ' חיימָצֶ'ה שילם על הכול. מלבד זאת הוא גם הלביש אותה וגם שילם לה
1579 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1890
שכר נאה. על כן ההוצאות שהוציא היו גדולות למדי. יותר מכך, הסנ' חיימָצֶ'ה היה כרוך אחרי הבית ואחרי העלמה, והם היו עוסקים בהנאותיהם. לעיתים לא יצא ימים רבים לעסקיו, וכתוצאה מכך נפגעו האינטרסים שלהם. אומנם קרובי משפחתו וחבריו העירו לו על ההתנהגות הזו, אבל הוא לא רצה להקשיב לאיש. וכאשר יצא לשוק, איחר עד מאוד להשלים את עבודתו. בזמן הזה בסופיה החלו להרוס כמעט את כל רחובות העיר כדי ליישרם, וכדי שתהיה יפה כראוי לעיר בירה. למי שנכסיהם נהרסו שילמו היטב, לפי ערכים גבוהים מאוד, וכל התשלומים נעשו באופן מסודר מטעם מועצת העיר. לרבים מאלה שנכסיהם נהרסו, בין בתים ובין חנויות, אם רצו – נתנו גם מקום לבנות בו; ואם לא רצו – שילמו להם את הכסף. בין הבניינים שנהרסו הייתה גם החנות שנקנתה מהסנ' יצחקוּצ'וֹ תָגֶ'ר, ובשכנות לה היה גם מסגד ועוד שטחים קטני־מידה כאלה. משלא הרשו לבנות במקומות כה קטנים, קנה אותם סנ' חיימָצֶ'ה במחיר נוח מאוד מהבעלים עצמם, וקיבל אישור לכך ממועצת העיר. כך הם ריכזו [בבעלותם] שטח בגודל של כ־150 מטרים רבועים בפינת הרחובות לֶגֶה וטֶרגוֹבסקָה. הם ערכו את התוכניות הדרושות למגרש הזה,
1580 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1890
ובנו אותו כפי שהוא קיים היום. בעניין הזה פעל סנ' חיימָצֶ'ה בהסכמת כל אֶחָיו, והם הוציאו סכום של קרוב ל־100,000 פרנקים.
בשנה הזו נולדה לסנ' לאון בת, ואימהּ ילדה אותה בבית שבו גרו בנפרד. הם נהגו בה כמנהג כל היולדות עם אותה מיטה גבוהה והבְּרוֹזלָדוֹס, וכל המשפחה שלחה לה את פּלָטוֹס הדוּלסוּרָס והמתנות. וביום השבת, שהיה יום הפָדָר [מתן השם] לנולדת, באנו כולנו לאכול, וקראו לה שמחה־אלגרה. אחרי שהות של שמונה ימים קמה היולדת מהמיטה, והיו הן היא והן הנולדת בריאות ושלמות. והאֵם בעצמה גידלה אותה והיניקה אותה, עד שגמלה אותה.
בשנת 5651 [1891] שב אחיהם הסנ' לוסיין מקונס', שם שהה בבית הספר של גָלָטָה סָרָאי, כיוון שסיים את לימודיו בבית הספר הזה. אחר כך הלך בָּטֵל בסמוקוב זמן מה, כיוון שלא נמצאה עבורו עבודה שבה יעסיק את עצמו. וכך היה שהאחים הסנ' חָיימָצֶ'ה, יומטוב ולוּסיֵין, קיימו ישיבות סודיות נגד אחיהם סנ' לאון, ובהן טענו נגדו שהוא נטל לעצמו לבדו את כל הניהול והוא לבדו נתן מענה לכל דבר, לפי ראות עיניו,
1581 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1891
בלי שהתייעץ עם אף אחד מהאחים האחרים, אף שלכולם היה חלק שווה. כמו כן, כאשר אֶחָיו רצו לקחת כסף לצורכיהם, הוא לא נתן להם את הסכום שרצו. וכאשר הם רצו לדעת את ההכנסות וההוצאות ושאלוהו על כך, לאחים המבוגרים אמר: "הספרים פתוחים, ואותי איני רוצה שתשאלו מאומה". ולצעירים אמר: "אתם אינכם מוסמכים לדרוש שום חשבונות, כיוון שאינכם בוגרים". וכך היה ששום מענה לא נתן להם, וכתוצאה מכך התגלעו כעסים ומריבות בין האחים. אולם סנ' לאון לא רצה לדעת מכלום. הוא אף לא הקשיב להם, לא לאֶחיו וגם לא לאיש מבני המשפחה, אלא ניהל את הכול כפי שנראה לו. ואֶחָיו, שלא מצאו שום דרך למלא את רצונם, הניחו לו, נתנו לדברים לחלוף ונותרו שותקים.
לסנ' לוסיין נמאס להיות בטל. הוא רצה לנסוע לחוץ לארץ כדי להשלים את לימודי הרפואה שלו, שכן הלימודים שסיים בבית הספר בגָלָטָה סָרָאי שבקונס' היו בנושא הזה. ואם יניח לכך להימשך עוד, יבזבז את הזמן וירדו לטמיון כל ההוצאות הכספיות שהוציא בקונס'. ולפי שהתעקש, אחיו סנ' לאון השתכנע בצדקת דבריו, ובהסכמת אימו ואֶחָיו האחרים הרשו לו שייסע לפריז ללמוד רפואה. בתוך זמן קצר
1582 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1891
היה מוכן לצאת לדרכו, וסנ' לאון הבטיח לו והתחייב שידאג לכלכלתו. ובאשר לכסף, גם אם לא יספיק לו סכום הכסף שכבר עמד לרשותו למחייתו, [אמר לו סנ' לאון] שימצא דרך, בכל אופן שהוא, להעביר לידיו עוד כסף. לאור זאת יצא לדרכו. לימודי הרפואה הללו נמשכו לא פחות מחמש שנים. הוא יצא מסמוקוב מלוּוה באחיו סנ' לאון, והם באו לסופיה כדי להוציא דרכון מהקונסול הצרפתי. עם כמה מכתבי המלצה שלקח עימו הגיע לפריז, ונכנס לאקדמיה לרפואה כדי להמשיך בלימודיו. בהתחלה שלחו לו 150 פרנקים לחודש, אך מאוחר יותר הלכו וגדלו הוצאותיו, עד שהגיעו תקופות שהתקבולים שקיבל למחייתו לא הספיקו לו, ומשום כך עברו עליו תקופות של משברים גדולים. אומנם סנ' לאון העביר לו כסף, אבל זה לא הספיק לו. כך עברו עליו חמש השנים, ובכל הזמן ששהה בפריז הגיע רק שלוש פעמים לסמוקוב. הוא היה אדם מאוד אינטליגנטי וזכה בדיפלומה בציונים הגבוהים ביותר, עד שבזמננו אנו התמנה למנהל בית החולים הצרפתי בקונס'. המומחיות הגדולה ביותר שלו היא במיילדוּת [גניקולוגיה], ובקונס' מזמנות אותו המשפחות רמות המעלה ביותר. הוא מקבל עבור ביקור כרופא מיילד בין 25 ל־30 לירות, ובנוסף הוא נקרא להתייעצויות רבות.
דודיו סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה וסנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה התגוררו בסמוקוב, וכידוע היו ברשותם בשותפות הבֵּזיסטֵן
1583 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1891
וכרי מרעה; בנוסף היו להם עדיין כמה חשבונות להסדיר עוד מתקופת אביהם. סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה רצה לשים סוף לבעיה של בִּתו מ' רֵגינוּצָ'ה, אשתו של סנ' חיימָצֶ'ה, שלא חיה בטוב עם בעלה, וזו הייתה הסיבה העיקרית לכך שסנ' חיימָצֶ'ה לא בא לסמוקוב. וכך היה שכל הסכסוכים שהתעוררו היו אך ורק בקשר לאותה מ' רֵגינוּצָ'ה, והם תמיד נותרו תלויים ועומדים. בדרך כלל שני הצדדים היו משכירים וגובים את דמי השכירות, וקרה תמיד שאחד הצדדים גבה סכום הרבה יותר גבוה. כך היה גם עם כרי המרעה. וכאשר היה עליהם לשלם מיסים, הם נפגשו כדי לבדוק את החשבונות ולשלם את המיסים, והיו להם גם כמה תיקונים לבצע. פעמים רבות התעוררו מריבות, ואלה נותרו בעינן עד שעלה בידי אחד הצדדים לבצע גביות גדולות יותר. וכשהיו צריכים לשלם עבור המיסים וכן עבור התיקונים, כל צד שילם לפי החלק ששייך לו. הסיבה לכך הייתה שכולם הגישו הצהרות, כל אחד לפי חלקו בבעלות, וכל אחד שילם את החלק שחל עליו.
הסנ' יומטוב עבד בחנות העורות, וכל ענייני ההכנסות וההוצאות נוהלו דרך סנ' לאון. הסנ' יומטוב רצה לנהל זאת לגמרי לבדו, אבל אחיו לא הרשה לו. סנ' לוסיין שהה בפריז והמשיך בלימודיו. הוא ביקש כסף ללא הרף, הן עבור שכר הלימוד והן לקניית ספרים ודברים אחרים שהיו נחוצים לו, ואחיו היה מעביר לו. האחים
1584 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1891
האחרים, הקטנים יותר, הסנ' ישראל וז'אק המשיכו בלימודיהם בבית הספר של אליאנס יִזרָאֵליט בסמוקוב. בקשר לשני האחים האלה, כאשר מתבוננים בשמותיהם, מתברר שהם נקראים למעשה באותו השם: שהרי יודעים אנו שיעקב אבינו נקרא גם ישראל. רוצה לומר שזהו אותו השם עצמו. איננו יכולים לומר שהם לא שקלו את העניין הזה, אך מדוע עשו זאת איני יודע. באשר לאימם ולרֵגינוּצָ'ה [אשתו של אחיהם חיימָצֶ'ה שחי בנפרד בסופיה] שגרו בבית – הן הסתדרו ביניהן היטב, וכך גם בנותיה [אחיותיהם] רשל, פוֹרטוּנֶה ואידה, שהמשיכו כולן בלימודים. לעיתים הייתה אימם הולכת אצל גיסהּ הגדול סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה והייתה מתלוננת בפניו על בניה שאינם דואגים לה כראוי, שאינם נותנים לה כסף לדמי כיס וכן שאינם מלבישים אותה כפי שצריך.
בשנת 5652 [1892] סנ' יומטוב [בן דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה] התארס עם מ' רשל, בתם של סנ' שלמה א' תָגֶ'ר מסופיה ושל בּוּ' רֵיינוּ, אחותו של סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה. הם הסכימו ביניהם לתת כקוֹנטָדוֹ ואָשוּגָר 20,000 פרנקים, ובאותה השנה ערכו את החתונה. את הקידושין נתנו בסופיה, כיוון שסנ' יומטוב לא רצה לעשותם בסמוקוב כדי להימנע מהוצאות. שלושה–ארבעה ימים לפני כן יצאו מסמוקוב סנ' אימו ביחד עם סנ' לאון, מ' רָשֵל ומ' רֵגינוּצָ'ה והתאחסנו במלון. והסנ' יומטוב שהה כבר קודם לכן
1585 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1892
בסופיה. הם ערכו את הקידושין ואחר כך ערכו ארוחת ערב במלון פָּנָך [грандхотел Панах] שעלתה 600 פרנקים. ובאותו היום עצמו יצאו החתן והכלה, ונסעו לווינה לנסיעה שנמשכה כחודשיים, ובה קנו הרבה בגדים ורהיטים וכמה תכשיטים. כיוון שהכלה לא הכינה אָשוּגָר לפני הנישואין, נקבע כתנאי שעליו להתקין לה אָשוּגָר מן הסכום שקיבל כקוֹנטָדוֹ. מרוצים מאוד ממסעם, חזרו לסמוקוב, לבית הגדול שכולם התגוררו בו יחד עם הסנ' אימו. היות שהכלה שבה ממסעה כשהיא הרה, היא לא עסקה במאומה בבית. אדרבא, כולם דאגו לה וחותנתהּ טיפלה בה יותר מכולם, ולא נתנה לה לעסוק במאומה מעבודות הבית. היא הסתדרה היטב עם כל בני הבית. בסכום הכסף שנשאר לו מהקוֹנטָדוֹ, סנ' יומטוב סחר בנפרד עבור עצמו. כמו כן שב לחנות העורות והמשיך בעבודתו.
הסנ' חיימָצֶ'ה התגורר בקביעות בסופיה, ולא בא לסמוקוב. הוא המשיך להחזיק את הבית שפתח בסופיה עם 'מנהלת משק ביתו', ובזבז כסף בלי חשבון. הוא המשיך לדאוג לעסקים שהיו להם בסופיה, וגם חליפת המכתבים ביניהם נעשתה באופן מסודר.
גם בסמוקוב המשיכו כמו בשנים הקודמות. סנ' לאון ניהל את הכול, ובאותו אופן המשיך להעביר כסף לסנ' יקים [לוסיין] לכל צורכי כלכלתו בפריז,
1586 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1892
שם למד באקדמיה. כמו כן דאג [לאון] לכלכלת הבית הגדול שבו גרו כל אֶחָיו ואימו. ההוצאות לא היו כה גדולות כי הם נהגו בצד החיסכון. לא נהגו בכלל במותרות, והכול נעשה בצמצום רב. וגם על כך עלו טרוניות: שבביתו הוא דאג לעצמו.
בשנה הזו נולד לסנ' לאון בן. אימו ילדה אותו בקושי רב, כיוון שנולד גדול מאוד. אולם, בתוך כמה ימים היא כבר הייתה בריאה וחשה בטוב. הם הכינו לה מיטה גבוהה עם בְּרוֹזלָדוֹס, העיר כולה ביקרה אותה, וכל הקרובים שלחו לה את הפּלָטוֹס והמתנות כנהוג. וביום השבת וגם ביום ברית המילה הזמינו את העיר כולה לסעודת אליהו הנביא [במקור: la seuda de elijau anavi], וקראו לו דָּוִד על שם סבו [המנוח] סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה. בשנה הזו גם נולדה לסנ' יומטוב בת. האֵם ילדה אותה בבית הגדול, שם גרו כולם יחד, וגם עימה נהגו כפי שנכתב קודם לכן. הסנ' האם בּוּ' רֵיינוּ הגיעה מסופיה, והביאה מתנות רבות לאם וגם פַטוֹ בסגנון מערבי עבור הנולדת. וקראו לה רֵיינָה אולגה, על שם סבתהּ בּוּ' רֵיינוּ. הסבתא שהתה עוד כמה ימים לאחר שהיולדת קמה ממיטתה בריאה ושלמה, ואז שבה לסופיה. שתי האימהות היולדות בעצמן גידלו את הילדים וטיפלו בהם, והיו הם בריאים ושלמים.
בשנה הזו הסנ' אימם, בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה,
1587 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1892
ביקשה לאָרֵס את בִּתהּ רָשֵל. אַחֶיה התכתבו [על כך] עם סנ' בכור אהרונוביץ',[4] נכדו של חכם בְּכוֹרָצֶ'ה, בנו של צֵ'לֵבּי אהרון מסופיה. על מנת להגיע להסכמה הוא רצה לבוא לסמוקוב, כדי לראות את הכלה וכדי לקבוע כמה הסדרים. מכיוון ששני הצדדים תמכו בכך, הוא בא לסמוקוב מלוּוה בחבריו, והם קיבלו אותו בביתם. לאחר ששהה כמה ימים והכלה מצאה חן בעיניהם, ערכו את האירוסין בפאר והדר בנוכחות מוזמנים רבים. הם נתנו קוֹנטָדוֹ של 180 נָפּוֹליוֹנים ואָשוּגָר לפי כבודם. החתן נתן מתנות רבות לכלה, ולאחר מכן יצאו הוא ומלוויו לדרכם מרוצים עד מאוד. במשך הזמן שבו היו מאורסים, החתן שלח לכלה בכל עת מתנות, ובכמה מהמועדים אף הגיע לבקרהּ. וכך גם מצד הכלה שלחו לחתן דוּלסוּרָס ומתנות כמנהג אותם הימים.
בשנת 5653 [1893] הופצו דיווחי כזב אודות הבֵּזיסטֵן כאילו הוא הֶקדֵש מוסלמי, ומועצת העיר של סופיה דרשה מהם שיציגו לה את המסמכים. כדי לעשות זאת הם סבלו מקשיים רבים, והכול נעשה באמצעות הקונסוליה הצרפתית שפרסה עליהם את חסותה. כוונת העירייה הייתה
1588 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1893
להשתלט על המקום הכל כך טוב הזה, במיוחד משום שבשנה הזו דמי השכירות עלו עוד יותר עקב ההריסות, שכן הרסו כמעט את כל העיר. בנוסף הגיעו אנשים רבים ממקדוניה ומכל רחבי בולגריה להתיישב בסופיה, והחנויות היו מבוקשות מאוד וכך גם הבתים. וכך היה שאלה שהיו להם שלושה או ארבעה חדרים למגורי משפחתם, נכנסו לגור באותה תקופה באחד מחדרי הבית ואת האחרים השכירו, כי עבור כל 'חור' קיבלו דמי שכירות של ארבעים עד חמישים פרנקים לחודש. אולם היות שמועצת העיר לא הצליחה לממש את רצונה, לחצו עליהם שיהרסו אותו [את הבֵּזיסטֵן] כאילו הייתה בו סכנה, והורו להם לבנות לפי התוכנית שהיו אמורים לתת להם. אולם שוב ושוב עלה בידם לדחות את המועד לכך.
הסנ' רשל הייתה מאורסת, ובשנה הזו החתן 'ביקש חתונה'. בהסכמת כל בני המשפחה קבעו את המועד לעריכת החתונה. כדי להכין את האָשוּגָר נסע סנ' לאון לקונס', והכין את האָשוּגָר בהתאם לרשימה שערכו כל בני הבית. על מנת לעשות זאת היה צריך לשהות בקונס' במשך כחודש ימים. הוא הביא את האָשוּגָר, והן הכלה והן הוריה היו מרוצים עד מאוד. במועד שנקבע הגיעו המחותנים מפּירוֹט להוביל את הכלה, וכמנהג הימים ההם תלו לראווה את האָשוּגָר לשמחת שני הצדדים. כאן בסמוקוב שמחו כשבאו לבקר כל החברים ובני המשפחה, ויצאו מכאן שמחים ומאושרים.
1589 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1893
את החתונה ערכו בפּירוֹט בפאר והדר ובכל הכיבודים הראויים, ושני הצדדים היו מרוצים מאוד. הזוג הצעיר חזר לסמוקוב, והם חיו באושר ואהבו מאוד זה את זה. מאוחר יותר הם נפרדו מבית האב וחיו בבית נפרד, והסנ' בכור עבד כעצמאי. אחר כך עזבו לניש, וכעבור זמן מה באו לפיליבֶּה והתיישבו בה, כי באותו הזמן הגיע גם סנ' יומטוב לפיליבֶּה. מאוחר יותר באו גם חותנתו בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובִּתהּ מ' רבקה, וכולם שכרו יחד בית וגרו יחדיו ואכלו יחד. הן הסכימו עם סנ' בכור שהן תשלמנה לו סכום מסוים למחייתן, והוא כלכל את הבית; ובניה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה נתנו לה בנפרד סכום כסף שהייתה זקוקה לו ללבוּש ולהוצאות אחרות. גם למ' רבקה הייתה הכנסה כלשהי מן הכסף שהוחזק עבורה אצל אַחֶיה, וכאשר לא הספיק לה הסכום הזה, היו אַחֶיה משלימים לה את החסר. מ' רשל ילדה בת, אולגה, בשנה השנייה לנישואיה.
באשר לבית שהיה בבעלותם בקונס' – היות שהשוכרים שגרו בו לא טיפלו בו, נוצר צורך לשיפוץ גדול. יתר על כן, דמי השכירות לא שולמו כסדרם, ולכן הבית לא הביא להם אפילו רווח קטן כלשהו. גם המיסים שהם שילמו לממשלה הטורקית היו גבוהים. דודם סנ' נָעימָצֶ'ה
1590 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1893
שגר בקונס' עסק בענייני הבית הזה, והם שילמו לו על כך בנפרד. הוא מצא שעדיף להשכיר אותו כבית ספר של היוונים בדמי שכירות גבוהים יותר, ובהסכמתם [של האחים] מסר אותו ליוונים. למדו בו כ־300 תלמידים, ואת דמי השכירות הם שילמו בקביעות.
סנ' יומטוב גר בבית הגדול [בסמוקוב] יחד עם אימו, אֶחָיו ואחיותיו. בזמן הזה החלו להתעורר ביניהם אי־הסכמות, הן בין הנשים בבית והן בינו לבין האחים בעסק. וכך היה שלא היו מסוגלים לחיות ברוגע, ולפיכך גם סנ' יומטוב רצה להיפרד מהבית. אולם עסקיו עם אֶחָיו לא הוסדרו, כי הכול נוהל סביב שולחן אחד. סנ' יומטוב נסע לסופיה להתייעץ עם גיסיו הסנ' פְּרֵסִיָאדוּצ'וֹ ועֶזרָאצֶ'ה תָגֶ'ר. הוא הפציר בהם שיטפלו בעניינו וימצאו את הדרך שבאמצעותה יוכל להפריד הן את המגורים והן את העסק; ועם זאת ביקש שייתנו לו את חלקו היחסי ממה שהגיע לו מירושת אביו, כיוון שאינו יכול לחיות ואף לא לעבוד יחד עם אֶחָיו. פעמים רבות פנו גיסיו לסנ' לאון בשאלה הזו, כי הכול היה תלוי בו, כיוון שהוא לבדו ניהל את כל עסקיהם. וסנ' לאון הסביר להם ברוגע רב שבזמן הזה בלתי אפשרי לעשות את מה שמבקש סנ' יומטוב, ואף מנה להם כל מיני נימוקים. הסנ' חָיימָצֶ'ה שגר בסופיה החל גם הוא לצאת נגד אחיו סנ' לאון, בעיקר משום שכבר לא רצה
1591 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1893
כלל וכלל לעסוק בעניינים שבהם טיפל, לפחות בסופיה. למרות זאת סנ' לאון לא איבד את האומץ, והמשיך להתרוצץ גם בעניינים אלה; זאת אף שהיה נתון במצוקות גדולות והגיע פעמים רבות למשברים של מחסור בכסף. הוא נשא את הכול בסבלנות רבה, ונקט בכל האמצעים כדי להסדיר את התשלומים, את הגביות ואת כל יתר העניינים העסקיים בלי להתעייף. ולא קיבל שום עצה מאף אחד, אלא התייעץ רק בקונסוליה [הצרפתית].
בשנת 5654 [1894], כפי שנאמר, סנ' יומטוב לא יכול היה לחיות עוד בבית עם כל המשפחה. הוא הגיע להסכמה עם סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה דודו שיבוא לגור בביתו ויאכל על שולחנו. הוא ייתן לו חדר אחד משלו, ואף יוכל להשתמש בחדר האורחים ובעוד כמה מקומות בבית במקרה הצורך. בתמורה שילם לו 120 פרנקים לחודש. ללא דיחוי אסף את ריהוט חדר השינה הפרטי שלו, שנקנה בווינה; בני הבית נתנו לו מעט רהיטים שהיו להם בבית וכמה מכלי המטבח, ואת הכול הוביל אל סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה. באותה העת הוא רצה שייתנו לו גם כמה מכלי הכסף וגם כמה מן התכשיטים. וכך ביקש גם
1592 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1894
סנ' חיימָצֶ'ה, ונתנו גם לו כמה מכלי הכסף וכמה מן התכשיטים. לעומת זאת הסנ' לאון, למרות שהאחים האחרים לקחו לעצמם, לא ביקש שיפרישו את אותם הדברים גם עבורו אף שכבר גר בבית בנפרד. אחרי שקיבל את הרהיטים, את כלי הכסף ואת התכשיטים שנתנו לו מן הבית, הלכו הסנ' יומטוב, אשתו ובתו אולגה אל ביתו של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה וגרו יחד כשנתיים. הם הסתדרו ביניהם היטב, והיו שני הצדדים שבעי רצון מאוד.
באשר לעסקי המסחר, הם היו כולם יחדיו. סנ' יומטוב המשיך בחנות העורות, וסנ' חיימָצֶ'ה, כפי שנאמר, לא רצה עוד לעבוד בעסקים שלהם. הוא המשיך לגור בסופיה, והעביר את זמנו בעיקר בבית. את כלי הכסף והתכשיטים שקיבל הביא לסופיה ובזבז בלי חשבון. וכאשר לא הצליח לגבות את הכנסותיו, השתמש לכיסוי הוצאותיו בכספי הלוואות שלקח בשוק בריבית. סנ' לאון המשיך להתרוצץ, הן בסמוקוב והן בכל המקומות האחרים, ובכלל, דאג לתת מענה לכול.
בקשר לענייני הבֵּזיסטֵן בסופיה – בשנה הזו לחצה עליהם מועצת העיר שיהרסוהו, וקבעה להם מועד באופן מוחלט: אם לא יהרסו אותו עד אז, תעשה זאת המועצה בעצמה. פעמים רבות היו להם פגישות עם דודיהם הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה, כיוון שהבעלות על החנויות בבֵּזיסטֵן הזה הייתה מחציתה בידי צאצאי סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה,
1593 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1894
והמחצית השנייה בידי דודיהם, הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה. בכל פגישה שערכו התעוררו בעיות וויכוחים חוזרים ונשנים, וכך היה שהם לא הסתדרו ביניהם. ביודעו שאף פעם לא יגיעו להסכמה, נאלץ סנ' לאון לבוא לסופיה וסיכם עם כמה דוּלגֵרים [:dulgeres נגרים־בנאים] שיהרסוהו במחיר יקר מאוד. כיוון שהבניין הזה היה ישן מאוד – אמרו שהוא נבנה בזמנו בידי הלטינים [הרומאים] כאשר שלטו בבולגריה – היה קשה מאוד להורסו. בחלוף זמן מה הוא נהרס ופונה, ונותר המקום כפי שהיה, בלי שבנו עליו במשך זמן מסוים; זאת משום שלא הסכימו ביניהם אם לבנות עליו ביחד או לחלקו ביניהם. בסופו של דבר הם התחלקו בו, ובנו עליו כל אחד לעצמו.
מאחר שהבֵּזיסטֵן כבר נהרס, ההכנסות שהיו להם קטנו עד מאוד, כך שהם נאלצו להפחית בהוצאות. באותו הזמן הוא [לאון] הודיע לסנ' יקים ששהה בפריז בלימודי הרפואה שינקוט גם הוא חיסכון, כי להבא לא יוכל עוד להעביר לו כסף כפי שהעביר לו קודם. סנ' יקים השיב לו כי לא רק שלא יוכל לחסוך מאומה, אלא שיהיה לו צורך בעוד הרבה יותר כסף, כיוון שהוא למד בקורסים מתקדמים יותר. לאור מכתבו זה חשב [יקים־לוסיין] איך למצוא דרך להמשיך בלימודיו. בזמן הזה סנ' פְּרֵסִיָאדוֹ תָגֶ'ר שהה בפריז, והוא חשב לבקש ממנו שיעמיד לרשותו
1594 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1894
סכום כסף, שעליו ישלם לו ריבית. הוא קבע להיפגש איתו במסעדה, ואחרי שאכלו יחד – ובמחשבה שבהיותם בני דודים לא יסרב לו – העלה בפניו את בקשתו. סנ' פְּרֵסִיָאדוֹ אמר לו שזה אפשרי, ושהוא יוכל לתמוך בו עד לסיום לימודיו בתנאי אחד: שהוא יסכים להיות חתנו, ויתארס עם בִּתו רבקה שאותה הכיר היטב. סנ' לוסיין אכן הכיר אותה, ומשום שכבר עמד לתת לו כסף, שמח עד מאוד והסכים להצעתו. הם ערכו את כל טקסי האירוסין הרשמיים, ונתנו זה לזה כתב, ולפיו סנ' פְּרֵסִיָאדוֹ קיבל עליו לתמוך בו בכספו עד שיסיים את לימודיו, ואילו הסנ' יקים התחייב לשאת את בתו רבקה לאחר שיסיים את לימודיו. בכך הם היו מאורסים, והסנ' פְּרֵסִיָאדוֹ העביר לו כסף בכל עת שביקש. ובפרק זמן של קרוב לשנתיים הספיק להעביר לו סכום של יותר מ־3,500 פרנקים. באותו הזמן סנ' יקים קיבל גם את מה ששלח לו אחיו סנ' לאון מסמוקוב. אחרי העברת הסכום הזה, סנ' יקים ביקש מחותנו שיעביר לו עוד כסף על פי התנאי שהיה ביניהם. חותנו השיב לו שיוכל להעביר לו עוד כסף אם יתחתן איתה מייד, ובתנאי שיתאפשר לו אחר כך לשוב ולהשלים את לימודיו. לאור התנאים שהיו ביניהם, סנ' יקים לא הסכים לכך. סנ' פְּרֵסִיָאדוֹ חשב שסנ' יקים, מסיבה כלשהי,
1595 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1894
לא יתחתן עם בִּתו רבקה אחרי שיסיים את לימודיו. כמו כן חשב סנ' פְּרֵסִיָאדוֹ, שאם יעשה כך [לא ישלם לו], הוא לא ימצא דרך אחרת כדי לסיים את לימודיו. יש לומר שסנ' פְּרֵסִיָאדוֹ עשה בכך טעות, שכן סנ' יקים לא היה עושה כן, הן בשל האהבה הגדולה שהייתה לו [אליה] והן משום שלא היה עושה מעשה שאינו לכבודו. נוסף לכך, חסר היה לו זמן מועט לסיום לימודיו, כך שהייתה לו אפשרות למצוא פתרון לכסף [החסר]. וכך עשה. התשובה שנתן לו הסנ' יקים הייתה בגילוי לב, כשאמר לו שבמקרה שלא יקיים את התנאי שהיה ביניהם – הוא עצמו ייאלץ לנהוג באותו אופן. חלפו כמה ימים, והוא לא קיבל את סכום הכסף שביקש. הוא הסתדר עם אֶחָיו והם מצאו פתרון לגבי הכסף, והוא המשיך [בלימודיו] עד שסיים. אחר כך שב לסמוקוב, שילם לסנ' פְּרֵסִיָאדוֹ את סכום הכסף שהעביר לו בתוספת ריבית, ובכך הם נפרדו והאירוסין התבטלו.
בשנה הזו סנ' ישראל, אחיהם החמישי, סיים את לימודיו בבית הספר בסמוקוב, וביקש גם הוא לצאת לחוץ לארץ כדי ללמוד הנדסה. הם השאירו זאת לבחינה מאוחרת יותר, מכיוון שהיה מעט חלש, ולא ידעו אם יוכל לשאת לימודים קשים כאלה שנדרש להם זמן ארוך יותר.
1596 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1895
בשנת 5655 [1895] הסנ' יומטוב לא רצה עוד לעבוד בחנות העורות שהייתה להם. הוא רצה להיפרד, לקחת את החלק שהגיע לו ולעבוד רק עבור עצמו. הוא לא הסתדר עם אֶחָיו, כיוון שדעותיהם היו מנוגדות. כיוון שלא רצה עוד לנהל את חנות העורות, לקח על עצמו סנ' לאון לנהלהּ. בחנות היה מחסור גדול בסחורות, ולכן נסע סנ' לאון בעצמו לוָורנָה ולרוּסצ'וּק, קנה כמות גדולה של עורות ופריטים אחרים שהיו נחוצים לחנות, הביאם לסמוקוב ומכרם הן בסמוקוב והן בערים אחרות וגם בכפרים. אחר כך נסע לקונס' לערוך עוד קניות כאלה, וכך הלכה החנות והתקדמה.
הסנ' יומטוב עבד בעסקו הפרטי בכספו שניתן לו כקוֹנטָדוֹ. בזמן הזה נסע לסופיה אצל גיסיו, כדי להתייעץ איתם באיזו דרך יוכל להשתחרר במהירות מ[השותפות עם] אֶחָיו מכיוון שהם לא הסתדרו ביניהם. גיסיו לקחו על עצמם לטפל בטענותיו של הסנ' יומטוב, וכך החלו גם הם לגלות בכך עניין רב יותר. באותו הזמן גם דודיו ובני משפחה אחרים התעניינו בכך שסנ' לאון, אחיו, יסכים להיכנס לאיזשהו הֶסדֵר שאחריו יפנו אל הקונסול. דבר זה נמשך כל אותה השנה.
1597 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1895
באשר לסנ' חיימָצֶ'ה, כפי שנכתב קודם, הוא לא רצה לדעת מאומה. הוא אף לא התעניין בדבר ואף לא דאג ליישר אי־אלו הדורים שהיו להם עם כמה אנשים. הוא היה בקיא ומעודכן בכל העסקים, אך למרבה הצער פרש לחלוטין מעבודתו מכל בחינה. הוא נתן דעתו רק להנאותיו, לווה כסף בריבית מהבנקאים בשוק של סופיה, ובזבז בלי להתחרט. לפחות הוא כבר חי בנפרד מאֶחָיו, והיו לו במידה מסוימת חשבונות מוסדרים וחיים סדירים. עם זאת, כלל וכלל לא היה נכון מצידו להתנהג כך, ואפשר לומר שעם הזמן הוא עתיד להתחרט על מעשיו. לפיכך יש לומר שבא עליו איזה מין שיגעון עד שהגיע לאותו מצב שאודותיו עוד אכתוב בהמשך – כאשר נפרד מאֶחיו, על כל הסבל שסבל ועוד יסבול.
הסנ' אימם בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה אהבה את סנ' חיימָצֶ'ה ואת סנ' יומטוב הרבה יותר מאשר את בניה האחרים. תמיד הייתה אומרת: "אני מרחמת מאוד על יוֹמטוֹביקוֹ, כי לאון ישאיר אותו לגמרי בלי כלום". היא לא גילתה עניין כלל כאשר התגלעו בין בניה, האחים, חילוקי דעות, בין משום שלא הקשיבו לה ובין משום שלא היה לה נוח בכך. כך היה גם כאשר התגלו מחלוקות עם דודיהם: היא הניחה להם שינהגו לפי רצונם. היא הייתה עסוקה רק בבית: להחזיקו נקי מאוד ולטפל
1598 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1895
בילדיה הקטנים. תמיד שמרה אותם בבית, ולא יצאה לבקר או לבלות. מותרות לא אהבה ונהגה תמיד בחיסכון.
הסנ' ישראל שסיים את בית הספר בשנה שעברה, נסע גם הוא ללימודים גבוהים בבתי הספר של ציריך ללמוד הנדסת גשרים וכבישים. הוא עשה זאת בלי הסכמת אימו או אֶחָיו. הוא לא רצה להקשיב לאף אחד, באומרו שאינו רוצה להישאר בלי שום מקצוע לעתידו. היה לו מספיק כסף לפרנסתו מן ההכנסות של כל אותן השנים, שמהן הפרישו לו את חלקו. בעת שלמד בבית הספר בסמוקוב לא היו לו שום הוצאות מלבד מזון וביגוד, וזה היה דבר של מה בכך ולא הגיע אף לא לכדי 20% מהכנסותיו. כאשר הגיע לציריך נכנס לאקדמיה והחל בלימודיו. אָחיו הסנ' לאון דאג לספק את צרכיו, הן בכסף והן בדברים אחרים, וכל העת כתב לו מכתבים באופן סדיר.
מ' דונה, שהייתה נשואה בווידין, באה לסמוקוב כדי להתלונן בפני אימהּ ואַחֶיָה באומרה שהיא סובלת רבות מבעלה, ואינה יכולה לשאת זאת עוד. היא התריסה בפניהם שהם סילקו אותה למקומות רחוקים, ואינם רוצים לדאוג לה כלל וכלל. היא רצתה שהם ימצאו עבורה דרך להיפרד מבעלה ולשוב לסמוקוב. כך
1599 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1895
תוכל גם היא להתפרנס מהנכסים שהשאיר אביהם, ואין האחים צריכים להשתלט לבדם על הרכוש. ובהתרסות כאלה היא הטרידה הן את אימהּ והן את אַחֶיָה. היא גם התלוננה ללא הפסק בפני סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה [אחיו של המחבר, שהיה השדכן בנישואיה] כי נדמה לה שהוא היה הגורם לכך שהיא נישאה לבעל הזה (היא התעלמה ממה שהיא עשתה). אימה ואַחֶיָה לא הסכימו שתיפרד מבעלה. הם נתנו לה מעט כסף, והיא שבה לביתה.
סנ' לוסיין המשיך בלימודיו בפריז, שאר האחים והאחיות בסמוקוב המשיכו ללכת לבתי הספר, ובבית המשיכו כולם בחייהם בטוב.
בשנת 5656 [1896] הסנ' יומטוב רצה לקבל את חלקו בירושת אביו, ולכן בשנה הזו הגיעו האחים להסכם שסנ' לאון יקנה את חלקו של סנ' יומטוב, וסנ' לאון נתן גם הוא את הסכמתו להסדר. הם ערכו מאזן כשהם נוקבים בערכם של נכסי המקרקעין ושל שאר הדברים שהיו להם, תוך שהפרידו את הבית הגדול בסמוקוב שבו גרו – בית שהיה אמור להיות שייך לסנ' אימם. הם מצאו שהסכום שהגיע לסנ' יומטוב היה 16,000 פרנקים. סנ' לאון אמר לסנ' יומטוב שאם הוא מסכים למכור את חלקו
ב־14,000 פרנקים יוכל סנ' לאון לקנות אותו
1600 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1896
בתשלומים תקופתיים, ושיעשו את כל ההליכים הפורמליים של המכירה בלשכת הקונסול הצרפתי. הסנ' יומטוב לא היה מרוצה מהמאזן הזה. הוא החל לבדוק אותו שוב, והתגלעו ביניהם מחלוקות ופערים רבים, שכן על כל סעיף העלו דרישות ועשו חקירות רבות. הוא רצה שסנ' לאון יסביר כל סעיף בפני עצמו, הן בצד ההכנסות והן בצד ההוצאות, והיות שזה היה קשה מאוד לא הגיעו להסכמה והיו רבים ביניהם. בקשר לכך נסע סנ' יומטוב לסופיה, כדי להתייעץ עם אָחיו סנ' חיימָצֶ'ה שהתגורר שם וכן עם גיסיו. מלבד זאת הלך לקונסוליה הצרפתית, אך שם לא עזרו במאומה.
לנוכח זה שאחיו ביקש להיפרד, רצה גם הסנ' חיימָצֶ'ה לבקש להיפרד, אך לא מצא את הדרך לעשות זאת. זאת מכיוון שסנ' חיימָצֶ'ה, כאמור, פרש לגמרי מהעבודה, לא רצה לדעת מאומה ואף לא התעניין בשום עניין. הוא היה שקוע כולו בביתו עם מנהלת משק הבית שנקראה טינקָה. כשיצא העירה היה זה רק כדי לגבות כסף מהחייבים, לגבות את דמי השכירות מנכסי המקרקעין, לקנות את צורכי הבית ולבזבז כסף על הנאותיו. בדרך הזו הוא המשיך זמן רב. אחיו סנ' לאון ראה כיצד הוא מתנהג; גובה את הכסף של כל האחים ומבזבז אותו
1601 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1896
אך ורק להנאותיו, עד כדי כך שבזבז את כל ההון שהגיע לו כחלקו בירושה. לנוכח זאת, סנ' לאון החל לנסוע בתדירות גבוהה לסופיה, והיה אומר לכל מי שהיו חייבים להם ולכל שוכרי החנויות, שלא ייתנו לו [לחיימָצֶ'ה] שום סכום כסף, תוך שהוא מספר להם איך הוא מתנהג. וכך היה שסנ' חיימָצֶ'ה כבר לא יכול היה לקבל שום סכום כסף מאף אחד. למרות זאת הוא לא חזר בו מדרך התנהגותו. הוא החל ללוות סכומי כסף בריביות גבוהות מאוד, וכך קרה שבתוך זמן קצר הסתכם חובו בכ־7,000 פרנקים. את הכול בזבז כמקודם. מאוחר יותר משלא מצא עוד אפשרות ללוות כסף בריבית, התייעץ עם טינקה שלו, והם תיאמו שהיא תתבע מסנ' חיימָצֶ'ה סכום של 3,500 פרנקים כאילו הוא חייב לה סכום זה. היא עשתה זאת מתוך כוונה לקחת את הכסף ושוב לבזבזו יחדיו. היא הוציאה צו הוצאה לפועל, ובאה לסמוקוב כדי לגבות אותו דרך פקיד ההוצאה לפועל. בעקבות פנייתה לפקיד ובהתאם לחוק, הם הלכו לבית הגדול שם גרו כולם, כדי לעקל את מה שימצאו. אולם הם [בני הבית] הוכיחו לפקיד שסנ' חיימָצֶ'ה אינו הבעלים של מאומה בבית, ולכן גם אין לפקיד זכות לגעת במאומה. והוא שב כלעומת שבא. גם טינקָה שבה ריקם לסופיה. נוכח זאת החל הסנ' חיימָצֶ'ה ללכת בראש מורכן, והתבייש לצאת העירה כי כסף כבר לא היה לו.
1602 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1896
אלה שהיה חב להם, החלו כולם לתבוע את חובותיהם. משלא מצא עוד מה לעשות, שב סנ' חיימָצֶ'ה לסמוקוב. כפי שנאמר קודם, סנ' חיימָצֶ'ה לא חי בטוב עם אשתו מ' רֵגינוּצָ'ה. התעוררה השאלה איך לשים סוף לעניין הזה, ולפיכך גם האחים וקרובי המשפחה גילו עניין בהסדרת הבעיה של הסנ' חיימָצֶ'ה. באותו הזמן נידונה אותה הסוגיה [פירוד הבית] בעניינו של הסנ' יומטוב, והם לקחו לטיפולם גם את הסוגיה של סנ' חיימָצֶ'ה. הם הגיעו להסכמה, שלפיה קנה סנ' לאון את חלקו של סנ' יומטוב תמורת סכום של 14,000 פרנקים, וגם את חלקו של סנ' חיימָצֶ'ה קיבל סנ' לאון לידיו. אולם, הוא שילם לו רק את אותם 7,000 פרנקים שהיה חייב בשוק בסופיה. וכדי שייתן גט (גירושין) לאשתו מ' רֵגינוּצָ'ה, נתנו לה אלפיים פרנקים. ועבור בנו שמעון[5] התחייבו לתת 150 פרנקים לשנה ללבושו, ובלבד שמ' רֵגינוּצָ'ה ובְּנהּ שמעון ישובו לביתו של אביה הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה. סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה אמר שהוא יקבל את בִּתו ואת שמעון אך ידאג למזונם בלבד, ובאשר לשמעון אין זה מחובתו להלבישו. אחרי שהסכימו על כל הדברים הללו, נסעו סנ' חיימָצֶ'ה, מ' רֵגינוּצָ'ה וסנ' יומטוב לסופיה ללשכת הקונסול הצרפתי, וערכו את כל המסמכים הדרושים בקונסוליה. אחר כך פנו כולם לנוטריון, והעבירו את כל נכסי המקרקעין וכל היתר על שם הסנ' לאון באמצעות שטר קניין נוטריוני [במקור: крепостен акт]. מלבד זאת הם הצהירו בכתב שאין להם עוד שום תביעה מהירושה, ושהכול שייך לסנ' לאון.
1603 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1896
לסנ' יומטוב כבר היה מזה זמן עסק משלו, שבו עבד בנפרד. הוא שכר חנות והחל להרחיב את עסקי המסחר שלו, ובבית נפרד כבר גר עוד קודם, וכך המשיך בחייו.
באשר לסנ' חיימָצֶ'ה, כפי שנאמר, הוא לא קיבל שום כסף לידיו. בהתחלה שהה בבית עם אימו, ומאוחר יותר נסע לסופיה בלי שידע מה הוא עומד לעשות. כבר לא עמד לרשותו הבית שהיה לו מקודם בסופיה, והוא שהה במלונות.
מ' רֵגינוּצָ'ה ובְּנהּ שמעון לקחו את כל חפציהם, הבגדים, התכשיטים, הרהיטים וכל אשר להם. היא גם לקחה, כשלא שמו לב, עוד כמה דברים שרצתה, והם עברו לבֵית אביה מוֹשוֹנָצֶ'ה (הקוראים היקרים מתארים לעצמם איך הייתה עבורה היציאה הזו [מהבית], ואיך הייתה קבלת הפנים מצד הוריה שקיבלו אותה אחרי שהייתה נשואה עשרים שנים וילדה פעמיים…). שני הצדדים נשאו את סבלם באורך רוח. מאוחר יותר מ' רֵגינוּצָ'ה הייתה הולכת פעמים רבות לבית חותנתהּ הזקנה, שהייתה גם דודתה. היא גם ישנה בביתה פעמים רבות, והן סעדו ובילו יחדיו. גם שמעון היה בא עם אימו אצל סבתו. וכשגדל יותר עבר לגור בבית סבתו, ושהה עימה זמן מה. שם הלבישו אותו, טיפלו בו, שלחו אותו לבית הספר והחזיקו אותו כמו את ילדיהם האחרים. אולם, כאשר הגיע האב לסמוקוב ושהה בבית,
1604 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1896
הוא לא האיר את פניו לבנו ואף לא רצה לראותו. פעמים רבות הבן ניגש אליו, אבל האב סילקו מלפניו.[6]
סנ' לאון, שנותר לבד לגמרי בעסק, המשיך בניהולו ודאג לכול: לאֶחָיו הסנ' יקים וישראל שלמדו בחוץ לארץ ולכל שאר בני הבית.
בשנה הזו הוא נעשה שותף עם רוקֵח מסמוקוב, סנ' רוברט גוֹינָרֵב, כדי לייצר סודה, לימונדה ומשקאות מוגזים – דבר שלא היה בסמוקוב. שניהם יחד הזמינו מחוץ לארץ מכונה המיועדת לכך, יחד עם הסיפונים הנחוצים וכל מה שנדרש, שכרו מקום והתחילו בעבודה. עסק הסודה הזה היה עבור חשבונו של סנ' לאון בלבד, ולשאר אחיו לא היה בו חלק.
מהסנ' ישראל שלמד בציריך החלו להגיע הרבה מכתבים מצערים, ובהם הודיע להם שחלה בשחפת, וכבר בדקוהו הרופאים ויעצו לו שעליו לנקוט במהירות באמצעים התקיפים ביותר. זאת כיוון שהמחלה התפשטה אצלו במהירות. הם נבעתו לקרוא את המכתבים הללו, כי בתוך זמן קצר הביאה אותו מחלתו להיות ספון במיטתו. סנ' לאון, שלא ידע מה לעשות, הזדרז לכתוב לסנ' לוסיין שהיה בפריז, כי על שניהם לנסוע לציריך כדי לבחון דרך [לעזור לו]. הם קבעו יום שבו ייפגשו בווינה כדי לנסוע יחדיו לציריך, וללא דיחוי עשו זאת. כשהגיעו לציריך
1605 הביוגרפיה של בּוּ' בּוּליסוּצָ'ה ובניה חיימָצֶ'ה, לאון ויומטוב 1896
וראו באיזה מצב נמצא אחיהם, החליטו להביאו לסמוקוב. ללא דיחוי יצאו שלושת האחים מציריך ובאו לווינה, אך לא יכלו להתקדם עוד בדרכם. אשפזו את סנ' ישראל בסנטוריום, ובחלוף כיומיים נפטר. הם נקלעו למצוקה גדולה מרוב צער, וכך היה גם לכל המשפחה כולה בסמוקוב. הם נתנו לו את הכבוד האחרון, הביאוהו לקבורה בווינה,[7] וערכו לו הלווייה שעלתה 3,000 פרנקים, בנוסף להוצאות האחרות שהיו להם.
הסנ' יקים יצא בדרכו מווינה לפריז כדי להשלים את לימודיו, יען כי היה כבר בשלב הבחינות לקראת קבלת דיפלומת רופא, וסנ' לאון שב לסמוקוב. בחלוף זמן מה תבעו ממנו [מלאון] אֶחָיו, שכבר נפרדו [בעסקיהם], ואחיותיו, שייתן להם את חלקם בנכסים שהיו בבעלות אחיהם [ישראל] שמת בדמי ימיו [בלי צאצאים]. שלושת האחים, הסנ' לאון, לוסיין וז'אק, קיבלו את כל רכושו של סנ' ישראל, ושילמו לכל [האחים והאחיות] האחרים את מה שהגיע להם מן העזבון, שנקרא Marel, בסכום של כ־2,500 פרנקים לכל אחד.[8] הם עשו זאת גם לפי כל ההליכים המנהליים הדרושים, הן בקונסוליה הצרפתית והן אצל הנוטריון הבולגרי.

קברו של סנ' ישראל אריה בווינה.
1606
כאן מסתיים הפרק אודות בּוּ'
בּוּליסוּצָ'ה [בתקופה שבה שימשה]
כאפוטרופסית של בניה, כל עוד חיו
כולם ביחד.