322 ביוגרפיה של חכם רפאל א' אריה ובנו חכם אַברָמָצֶ'ה 1845
לא פתחו להם את הדלת מספיק מהר, הם מתחילים לזעוף ואומרים לו: "לא יכולת לחכות, כאילו שאתה כבר מת לישון?" כשכך הם מתנהגים, אילו היה [האב] עצבני במשהו, היה לוקח את זה קשה, ובפתיחת הדלת לנוכח התנהגות כזו היה נותן דחיפה הגונה לבן ולאשתו. היה משאיר אותם בחוץ וסוגר שוב את הדלת, כך שהם יצטרכו ללכת בחזרה אל המקום שבו היו. אולם לא כל אחד יכול לעשות דבר כזה.
בשנת 5606 [1846] נולד לחכם רפאל בן מבּוּ' מזלוּצָ'ה וקראו לו משה, ובאותה השנה נולדה לבנו אַברָמָצֶ'ה בת וקראו לה שרה. את שתי הלידות הללו, חגגו כל אחת כפי שראוי לה. מובן מאליו שעם היולדת הצעירה נהגו בהידור רב יותר. למרות שכידוע לנו חכם רפאל היה מטבעו תמיד שמח מאוד בהזדמנויות כאלה, הוא לא היה כמקודם כי היה מדוכא מאוד מהמחלה שממנה סבל. אולם בנו החליף אותו כי גם הוא, כמו אביו, היה [איש] שמח. אלא שחכם אַברָמָצֶ'ה גמגם מעט כאשר דיבר, וזה היה לו מראשית דיבורו. גופו של חכם אַברָמָצֶ'ה היה גבוה, לא שמן וזקוף. שערו היה בלונדיני; זקנו קצוץ וצהבהב, והוא היה נקי מאוד. בראשיתו לבש שלוואר מאריג ופֶרמֵלָה, גם היא מאריג, ומעליה ג'וּבֶּה לקיץ ולחורף קיוּרדי. מאוחר יותר לבש מכנסיים וג'וּבֶּה או קיורדי.
323 ביוגרפיה של חכם רפאל א' אריה ובנו חכם אַברָמָצֶ'ה 1846
הפֵז שחבש על ראשו היה עטוף בהתחלה בצעיף שחור, מאוחר יותר הסיר את הצעיף וחבש רק פֵז עם גדיל קצר, ולקראת הסוף גזז מעט את זקנו. הוא היה רוכב מיומן על סוס, וכאשר רכב לבש מכנסי כפר רחבים כמו הטורקים והיה חמוש בכלי נשקו – אקדחים טובים ורובים. הוא ידע לצוד ציפורים וציִד אחר והיו לו גם כלֵי נשק לציד, ומלבד זאת היו לו גם רשתות כדי לדוג. הוא הצטרף אל ציידים טורקים אחרים, וביחד הם יצאו לציד וזה לא עלה לו מאומה. הוא עשה זאת לשם ההנאה בלבד כשהיה פנוי, ובאותו הזמן הם היו שרים ושמחים ונהנו מהנאות העולם הזה.
בשנה זו חיתן צֵ'לֵבּי יהודה את בִּתו בּוּ' רֵיינוּ.[1] חכם רפאל וכל המשפחה שהו בבית הכלה, שרים ושמחים ימים שלמים. והם [בני המשפחה המלווים] לקחו עימם גם את חכם רפאל לסופיה לחתונה, מכיוון שהכיר את כל מנהגי החתונות. הוא ניהל את כל שדרוש [בטקסי החתונה] ושמעו בקולו.
בחזרה לעסקיו: חכם רפאל לא יכול היה עוד ללכת לחנות, בראש ובראשונה כיוון שכפי שידוע לא סיים לשלם [את חובו]. הנושים היו באים לדרוש את החוב ולא היה ביכולתו להיענות להם, ולכן הלך אצל אחייניו. וכאשר הייתה איזו עבודה קלה שלחוהו כדי שיעסיק עצמו, שהרי ממילא שילמו בכל יום חמישי את צורכי פרנסתו כדי שלא יסבול מדבר. אולם חכם רפאל באותה השנה
324 ביוגרפיה של חכם רפאל א' אריה ובנו חכם אַברָמָצֶ'ה 1846
לא היה כל כך שמח כבעבר, וכל הליכתו הייתה מתוך כפייה בלבד. בנו חכם אַברָמָצֶ'ה עבד בחנות, אבל המכירות היו חלשות מאוד, כך שהיה גם הוא מאוד מיואש לנוכח עסקיו [הגרועים]; עד שיום אחד אמר לאביו שהוא כבר לא רוצה עוד ללכת לחנות, אלא לחפש עסק אחר. ועל כך אמר לו (אביו): "עשה כרצונך, אני הרי לא יכול לעשות זאת [לעבוד], ולא נותרו לי עוד חיים. אם הייתה לי האפשרות הייתי הולך לירושלים. הייתה זו טעות גדולה שהתחתנתי. אם הייתי לבד, הייתי כבר הולך אפילו בידיים ריקות. כעת לא נותר לי אלא להמשיך בחיי, עד שאולי ישתנה מזלך וישובו אליך עסקים טובים יותר". השניים בכו וחכם אַברָמָצֶ'ה המשיך [בעבודתו] בחנות.
בבית החיים עברו עליהם כמו בשנים הקודמות. הם לא סיפרו מה המצב בבית, אבל הצמצום היה גדול. הם דאגו לבית ולילדים, ותמיד הלכו לבקר אצל קרוביהם ללא שום שינוי. הם היו ביחסים טובים עם כל המשפחה, וגם בבית הסתדרו ביניהם היטב.
בשנת 5607 [1847] נולד לחכם אַברָמָצֶ'ה בן, והייתה שמחה גדולה. גם בלידה הזו נהגו כנהוג אצל כל יולדת. בני המשפחה שלחו הרבה דברי מתיקה ומתנות, העיר כולה באה לבקרה, וכל בני המשפחה היו לצידה וליוו אותה תמיד. בשבת
325 ביוגרפיה של חכם רפאל א' אריה ובנו חכם אַברָמָצֶ'ה 1847
וביום ברית המילה עשו את הכול כפי שראוי, ולבן קראו רפאל על שם סבו. זהו סנ' רפאל שנסע ליפו עם כל משפחתו ונעשה חקלאי, כפי שעוד נקרא בהמשך על אודות הסיבה לנסיעתו וכיצד השיג את מטרתו אף שסבל רבות.
הסנ' חכם רפאל, אף שהמשיך כמו בשנים הקודמות, הלך ונחלש מִדֵי יום. שוב התחדשה מחלתו, והוא החל לסבול מכאבים חזקים עד שהגיע לכך שנותר ספון במיטתו. המשפחה כולה נעצבה עד מאוד, וביום 12 בסיוון של אותה השנה הוא נפטר. היה זה יגון גדול לכל המשפחה, וכולם התאבלו עליו ימים רבים. מותו היה אבֵדה גדולה לעיר כולה, והצער היה גדול ביותר. וכך קרה שכל ארבעת האחים מתו בדמי ימיהם, כל הארבעה מתו בפרק זמן של 18 שנים. כפי שכבר כתבתי עוד קודם, את הלוויה נהגו לערוך ביום הפטירה עצמו, וכך עשו גם כאן. סגרו את השוק כולו כדי ללוותו; בראש הלכו החכמים והחזנים שרים קינות, ואת הארון נשאו ארבעה אנשים בידיהם, ואחריו בנו ואשתו ובנותיו. הם שמרו את השבעה על פי המנהג. כל יום באו להתפלל החכמים, וכל העיר ביקרה אצל האבלים. ביום ובערב הגיעו כל קרוביהם עם האוכל שהוכן אצל אחייניו עבור הבית כולו, כיוון שבבית אבלים לא פותחים מטבח. כך [על חשבון האחיינים] גם היו כל ההוצאות
326 ביוגרפיה של חכם רפאל א' אריה ובנו חכם אַברָמָצֶ'ה 1847
שהיו לצורכי הקבורה כמו גם לצורכי הכלכלה, שאותן הוציאו במשך החודש כולו ושהסתכמו ב־800 גרושים. ואחר כך שב חכם אַברָמָצֶ'ה לחנות כפי שהיה מקודם, והתמיד בעבודתו. ובאשר לבּוּ' מזלוּצָ'ה שנותרה אלמנה ביחד עם שני ילדיה, היא נשארה באותה השנה בבית בעלה [המנוח], תחת טיפולו של חכם אַברָמָצֶ'ה. ואת מה שחסר לו לצורכי כלכלתם נתנו לו אחייניו במשך השנה כולה. חכם אַברָמָצֶ'ה היה נואש מאוד, ומכך נגרמה עוגמת נפש לכל קרוביו. והם אף פעם לא השאירו אותו לבדו, ותמיד תמכו בו.
כאן נחתמת הביוגרפיה של חכם רפאל, על 16 השנים שבהן עבד [כלכלית] לבדו, עד יום פטירתו.
327 חיים משביעי רצון
נראה שאת החיים שחי חכם רפאל יש לשבח, את רובם באמת חי בשמחה. הוא מצא את הדרך לבלות את חייו אך ורק בשירה כי זו הייתה הנאתו, ואיתה גם זכה לכל הכיבודים והמנעמים בעולם הזה. עד היום הזה מדברים במעלותיו של חכם רפאל, שהיה אדם מאוד עליז. והמעט ששרים היום הוא ברובו מהזמן שלו, וכאשר בני משפחתנו שרים – אלו [השירים] שלמדנו מחכם רפאל ומצאצאיו.
328
מכאן ואילך מתחילה הביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה, בנו היחיד[2] של חכם רפאל א. אריה עד יום מותו.