1660
מכאן ואילך מתחיל הפרק על הסנ' נָעימָצֶ'ה
והחיים שעברו עליו בקונס' עד שנת
5660–5661 [1900–1901].
1661 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1878
בשנת 5638 [1878], כפי שנכתב קודם, סנ' נָעימָצֶ'ה נפרד מאֶחָיו. הוא שב לקונס' והמשיך יחד עם שותפו הסנ' בָּרוּכָצֶ'ה לנהל את הבנק שהיה להם לפני כן בקונס'. היה להם צוות העובדים הדרוש לניהול בנק. משרדי הבנק היו בגָלָטָה באחד הפונדקים של הסנ' קָמוֹנדוֹ, באחת הדירות בקומה השנייה. הם שילמו לו 180 לירות טורקיות דמי שכירות לשנה. הפַּייְטוֹן עמדה לרשותם ברחוב לפני שער הבנק, מוכנה לצאת לביקור בכל הבנקים, המיניסטריונים ובמקומות אחרים לצורכי עסקיהם. הסוסים היו לבנים ויפים מאוד וכך גם הפַּייְטוֹן הייתה מסוג קוּפֶּה [בעלת תא נוסעים סגור]. נסע בה רק הסנ' בָּרוּכָצֶ'ה. הוא היה מכין את הפעולות העסקיות, ונוסע להביאן לכדי גמר בכל המיניסטריונים ובכל המקומות האחרים. הסנ' נָעימָצֶ'ה היה בבנק כדי לטפל בעניינים הכספיים. היו להם בבנק שומרים משלהם, שהיו חמושים היטב באקדחים מצופי כסף. גם בבנקים בקונס' וגם בבנקים הזרים האשראי שלהם היה גבוה במידה יוצאת מן הכלל, והם העמידו כספים לרשות לקוחותיהם בסכומים שביקשו מהם. הם עשו עסקאות גדולות בבּוּרסָה, הן בזו של קונס' והן בבורסות הזרות – בהשקעות בקנייה ומכירה של פוֹנדוֹס טורקיים וזרים; זאת בעיקר [ברכישות של]alevre [אופציות בחוזה עתידי], בין אם עבור חשבונם ובין אם עבור חשבון לקוחותיהם. הם קנו חָוָולֵס, וכאשר לא הצליחו למוכרם
1662 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1878
במחירים טובים עבורם, שלחו אותם לגבייה עבור חשבונם. כך גם ביצעו פעולות בנקאיות נוספות מסוג זה, והכול ברווחים נאים. מובן שבכמה עניינים הם גם הפסידו. את חייהם בבית העבירו בטוב וברוחב יד מכל הבחינות. אולם, הסנ' בָּרוּכָצֶ'ה לא חי כלל בטוב עם אשתו. זאת בשל כמה מִשגים שעשתה כשביישה אותו לפני אביו ואימו, ולכן הם חיו בנפרד. אולם אצל סנ' נָעימָצֶ'ה זה היה בדיוק ההיפך. הוא ואשתו חיו טוב יותר מכפי שאדם יכול לדמיין.
הסנ' בָּרוּכָצֶ'ה שותפו בנה לעצמו בית בפֶּרֶה (בֵּיי־אוֹלוּ) שבקונס', ובשנה הזו השלים את הבנייה. אולם, כדי שלא ייכנסו לגור בו בעודו חדש וכדי שיתייבש היטב, היה צריך שתעבור שנה; לשם כך צריך היה שאנשים יגורו בו. סנ' נָעימָצֶ'ה שנזקק לבית כי היה צריך לקבל אורחים ולא האמין בסברה זו,[1] ביקש ממנו שירשה לו לגור בו בשנה הזו בלי שיגבה ממנו שום דמי שכירות. סנ' בָּרוּכָצֶ'ה נתן לו את הבית לשנה, והוא עבר לגור בו. כמו כן הגיעו גם אחיו הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה ומשפחתו – קרי אשתו, בניו ובנותיו [שברחו מסמוקוב עקב המלחמה], מלבד בנו הגדול סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה ואשתו מ' ויניזיו, שנסעו לאיטליה יחד עם סנ' נֵסימָצֶ'ה אחיו ושהו בבְּרינדיזי. באותו הבית בקונס' גרו גם הסנ' אימם ובִּיוּ אשתו של סנ' שמואלָצֶ'ה וילדיה, מכיוון שהסנ' שמואלָצֶ'ה נשאר בסמוקוב כדי לשמור על רכושם. כל אלה עברו לבית הזה, וגרו יחד עם סנ' נָעימָצֶ'ה.
1663 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1878
הם ריהטו אותו ברהיטים שהיו לסנ' נָעימָצֶ'ה ובכמה רהיטים שהביא הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה. הם השלימו עוד כמה דברים, כיוון שהבית היה גדול מאוד והיו בו חדרים רבים. הוא היה בנוי בשתי קומות, ונשקף ממנו נוף יפה ורחב אל הים ואל העיר. אולם זה התקיים כל עוד שכֵנו לא בנה בחזית, וכשבנה הסתירה הבנייה את הנוף. הסנ' נָעימָצֶ'ה הוציא כסף מכיסו לפרנסת הבית כולו, כי סבר שהמלחמה עשויה להימשך חודשיים או שלושה חודשים לכל היותר, ואחר כך כל אחד ילך לביתו. הוא חשב להחזיקם כאורחיו, אך הצפי לסופה של המלחמה היה עדיין רחוק מאוד – והיא אכן נמשכה כשנה וחצי והם נשארו בקונס'. היות שהזמן שחשב עליו כבר חלף, וההוצאות היו גדולות מאוד ולא יכול היה לשאת בהן, העביר אותן [למשפחות האחרות] – לכל אחד מהם לפי חלקו היחסי. הם נהגו ברוב פאר וברוחב יד, ובכל לילה חגגו כבחתונה כשהגיעו לביתו רבים מחבריו מקונס', ואכלו, שתו וישנו. היו להם זמרים רבים וגם בדרנים כדי לשעשע אותם, והללו שרו וניגנו בכלי נגינה שונים. האוכל היה מהמעלה הראשונה. הם הביאו מאירופה את המשקאות המשובחים ביותר, שירתו אותם משרתים ומשרתות רבים ומיטב המבשלות. עיקר עיסוקן של הנשים היה ללכת לקנות מבחר בגדים ממיטב האופנה,
1664 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1878
ולהתקשט במותרות ובאיפור מן הטובים והנעימים ביותר. כל אחת מהן הייתה שולחת בעצמה לבקש מסנ' נָעימָצֶ'ה את הסכום שהייתה זקוקה לו. בתחילה הסנ' נָעימָצֶ'ה נתן להן, אך היות שבזבזו הרבה הוא חשב לקבוע סכום כסף מסוים לכל אחת, שיינתן לה בכל חודש. זאת עשה בסתר בלי שסיפר על כך לאיש מלבדי, ואני אמרתי לו: "הן לא תקשבנה לך". אולם הוא עשה זאת כניסיון, וקצב לכל אחת סכום לפי הראוי לה. והן, בלי לומר דבר, משכו את הסכום הזה בתוך שבוע. וכפי שנאמר, מכיוון שמחשבתן הייתה נתונה רק למותרות, הן ביקשו ממנו שייתן להן עוד כסף. הוא רצה לסרב להן ואמר שהן כבר משכו את הסכום הקצוב, אך הן אמרו לו בעדינות רבה: "בסדר. הבעלים שלנו לא רוצים לשחרר לנו יותר כסף מהסכום הקצוב, אך בינתיים, עבור הסכום העודף שנמשוך ייתן לנו הוא [בלשון כבוד] מן הכסף המופקד אצלו; וכאשר יועברו אלינו כספים מן הבעלים, יעבירם הוא לחשבונו [בלשון כבוד]". סנ' נָעימָצֶ'ה לא מצא מה להשיב ונתן להן.
בימי חג הם נסעו לאתרי נופש כפרי מסביב לקונס' ולמקומות היפים ביותר. הם היו מלווים בבדרנים שכמותם היו רבים בקונס', ומובן מאליו ששילמו להם היטב. בימי השבוע הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה נסע לבנק של סנ' נָעימָצֶ'ה, והלך גם לבקר בקוֹנָקים של הפאשות והבֵּגים האחרים בעלי ההשפעה, ממכריו של סנ' נָעימָצֶ'ה. מהם למד על חדשות
1665 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1878
המלחמה ועוד עניינים אחרים בפוליטיקה, ואודות אי־אלו עניינים שהתרחשו בממשל. הוא גילה עניין בכך כדי להיות מעודכן למען עסקיו. בהתחלה לא עסק בשום מסחר פרטי, במחשבה שחיש מהר ייראה סופה של המלחמה.
בשנת 5639 [1879] נולד לסנ' נָעימָצֶ'ה בן וקראו לו אפרים־פֵריד. הוא נולד בחודש השביעי והיה חלוש מאוד. עטפו אותו כל העת בצמר גפן כדי שיתחמם, והרופאים ביקרוהו כמה פעמים בכל יום. בהגיעו לגיל חודשיים, משהשלים את תשעת החודשים שבהם היה צריך לשהות בבטן אימו, ערכו לו ברית מילה. ביום הזה עשו חגיגה גדולה, הזמינו את כל הקרובים שהיו להם בקונס' ואת החברים, ואכלו כולם על שולחן אליהו הנביא [כלומר, בסעודת הברית]. הייתה מוסיקה, והם נתנו הרבה צדקה לנזקקים. אימו טיפלה בו, גידלה אותו והיניקה אותו מעט, וגם היו לה שתי מיניקות שהיניקו אותו. בהתחלה היו בוחנים את החלב של המיניקות ורק אז לקחו אותן, ובדיקה כזו עשו בכל 15–20 ימים. במקרה שהתקלקל או פחת החלב אצל אחת מהמיניקות הללו, היו מניחות לה לעזוב ולוקחות אחרת. למיניקות הללו שילמו היטב, הזינו אותן כראוי והלבישון. בקונס' נמצאו מיניקות רבות כאלה, יהודיות
1666 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1879
ושאינן יהודיות. מאוחר יותר כאשר סנ' פריד גדל מעט, הזינוהו גם בחלב פרה כדי שישבע יותר. אולם, היות שהחלב שנמכר בקונס' היה מהול, הוא נאלץ לקנות פרה שוויצרית ולחלוב אותה בבית כדי שיהיה החלב נקי. את הפרה הזו קנה ב־15 לירות טורקיות. הרופא ביקר אותו כל יומיים. כך גידלו אותו והשגיחו עליו עד שהגיע לגיל שנתיים, ואז גמלו אותו. וביום שבו גמלו אותו ערכו חגיגה גדולה, והוא הזמין את כל קרוביו וחבריו, הם אכלו ושמחו, וכל המוזמנים הביאו מבחר מתנות וצעצועים לגָמוּל.
בשנה הזו נכנסו הרוסים לבולגריה וסנ' בְּכוֹרָצֶ'ה, בנו של סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, שהה עם אשתו מ' וֵניזיוּ ועם האחרים באיטליה. לזמן מסוים הם ירדו לטריאסטה ואז באו גם הם לקונס', כיוון שהוצאותיהם היו גדולות במידה יוצאת דופן. גם הסנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה ששהה בסמוקוב כדי לשמור על רכושם, נסע באותו הזמן לקונס'. וכולם התגוררו באותו הבית של סנ' בָּרוּכָצֶ'ה. אורח חייהם היה כמו קודם בלי שום שינוי, הן של הגברים והן של הנשים. הסנ' אימם גם היא הייתה עימם באותו הבית, וגם עבורה הכינו מבחר בגדים בהתאם לגילה, וריצו אותה בכל אשר ביקשה. היא התקינה לעצמה מערכת שיניים חדשה כיוון שלא
1667 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1879
עלה בידה ללעוס, ולפיכך לא עכלה היטב ואיבדה מעט את תאבונה. הנשים הצעירות והנערות שנאספו יחד עם כל בנות משפחת אריה, כבר הסתגלו לחיים בקונס', וכבר שבעו די הן מהבגדים והן מההתגנדרויות, ההנאות, הטיולים והבילויים האחרים. לפיכך הן הזמינו את הזמרות שידעו והכירו את השירים, כדי שילַמדוּ אותן לשיר ממבחר השַארקיים והמֶקָאמים. הן היו עסוקות בכך ושילמו להן היטב, וכך למדו לשיר את שירי השארקי, הן בטורקית והן בג'וּדֵיזְמוֹ, בערבית, ביוונית ובצרפתית.
הרוסים נכנסו לבולגריה, וכבר השתלטו על כולה ולקחו לידיהם את ניהול המדינה. הם הגיעו לסן־סטֵפָנוֹ שבקרבת קונס' עם צבא של 40,000 חיילים, בראשם הדוכס הגדול ניקולאי, והתיישבו שם כאילו כבר היו בבירת הארץ. כך הכריחו את הטורקים לחתום על חוזה השלום כדרישתם. כדי לספק את צורכי המזון של הצבא הזה, לקחו על עצמם הסנ' נָעימָצֶ'ה יחד עם סנ' קוּפַּה וסנ' אָטָנָסָקי סטוֹיָינוֹביץ' את התחייבות האספקה. הם חתמו על חוזים וקבעו את מחירו של כל פריט מזון שסיפקו; הכול היה מן האיכות הראשונה ובמחירים נוחים מאוד, בעיקר הלחם שהיה חייב להיות לחם איכותי שנאפה
1668 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1879
בקונס' עצמה. הם סיפקו לרוסים את כל מבוקשם, שהו שם עד שנחתמו החוזים, ונתנו להם את כל הנדרש. רווחיהם היו גדולים מפני שהתשלומים בוצעו כסדרם. בזמן שהדוכס הגדול שהה בסן־סטֵפָנוֹ, פעל סנ' נָעימָצֶ'ה באמצעות ידידיו ומקורביו לקבל המלצות עבור הגנרלים וראשי הממשל הרוסים באזורנו: בפָּזָרג'יק, בסופיה, בסמוקוב ובמקומות נוספים; זאת כדי שיביטו בעין טובה על משפחת אריה, וישחררו את רכושה שנלקח בידי הרוסים עם כניסתם לסמוקוב, לפָּזָרג'יק ולערים אחרות. בני משפחת אריה השאירו אחריהם מחסנים מלאי ברזל, דגנים וסחורות שונות, סוסים, פַּייְטוֹנים, רהיטים וכל מה שהיה בבעלותם; ולא רק זאת – הרוסים אף גבו את דמי השכירות על נכסי המקרקעין שבבעלות המשפחה.
מאוחר יותר, אף שהרוסים עדיין היו בבולגריה, הארץ שקְטה במידת מה ולא היה עוד פחד. לסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה היו כמה הפסדים בבּוּרסָה, וההוצאות תפחו מאוד. לפיכך החלו בני המשפחה להתקבץ, ואט אט יצאו לדרכם חזרה לסמוקוב. בתוך זמן קצר שבו כולם לסמוקוב, כל אחד לביתו. את הרהיטים שהיו להם בקונס' – חלקם הביאו לסמוקוב, חלקם מכרו, ומקצתם השאירו לסנ' נָעימָצֶ'ה. וסנ' נָעימָצֶ'ה נשאר לבדו בבית הזה בקונס', ובהתחלה היה לו קשה מאוד.
1669 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1880
גם בשנת 5640 [1880] הסנ' נָעימָצֶ'ה המשיך בכל העסקים עם שותפו הסנ' בְּכוֹרָצֶ'ה, והם היו מרוצים מאוד. בזמן הזה הוא קנה ברחוב יָזיג'י בשכונת בֵּיי־אוֹלוּ שלושה בתים סמוכים זה לזה, שעלו לו 3,500 לירות טורקיות. בית אחד היה בשבילו, והוא עבר לגור בו ואף ריהט אותו ברהיטים הטובים ביותר. הבית האחר היה עבור אחיו, סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, והשלישי בשביל סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה. את שני הבתים האחרונים השכיר לטובת חשבונם של אֶחָיו. הוא היה מרוצה מאוד מהבתים, כי עלו לו בזול מאוד.
הצבא הטורקי שחנה באדירנה מנה קרוב ל־50,000 נפשות, וגם בשנה הזו הם [האחים] חבְרו לסנ' קוּפָּה ולסנ' אָטָנָסָקי וקיבלו לידיהם את אספקת המזון לדיוויזייה הזו. הם התחרו באחרים, וכך נותרה העִסקה בידיהם במחירים ממוצעים. שלושת השותפים שלחו את עובדיהם לאדירנה, וסנ' נָעימָצֶ'ה קרא גם לאחיינו, סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה,[2] בנו של סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, ושילם לו שכר של 500 גרושים לחודש. הלה יצא לדרך עם אשתו מ' וֵניזיוּ, וכולם יחדיו המשיכו בעבודה. גם סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה בסמוקוב קנה עבורם אילים ובקר מפוטמים, ושלח אותם לאדירנה עבור חשבונם בלי שקיבל תשלום. הוא גם קנה עבורם מוצרי מזון נוספים שהשתלם להם לרכוש בסמוקוב, וזאת כדי לעזור
1670 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1880
לאחיו. העִסקה הזו שעשו הייתה טובה והניבה רווחים גבוהים, ולנוכח זאת הם השקיעו בה מאמצים גדולים. אומנם הגביות נעשו לעיתים מעט באיחור, אך הם לא היו מוטרדים מכך כי מצאו אפשרות להיעזר בשוק האשראי במקרה שהיה להם צורך בכסף. היו אלה [גביות] בסכומים של מיליוני פרנקים, וכשלא עלה בידם לגבות את חובותיהם החלו לסבול מעט ממצוקת מזומנים. הסנ' בְּכוֹרָצֶ'ה בילה את זמנו היטב בעת שהותו באדירנה. בלילות, כמעט בכל לילה לסירוגין, התאספו צעירים כמותו באחד הבתים, שרים ושמחים ואוכלים ושותים. היו רבים מבין היהודים באדירנה שאהבו לבלות בשעשועים; רובם היו אנשים שמחים ובליינים, וגם ידעו כולם לשיר. היין שיוּצר באדירנה היה הטוב מכל יינות טורקיה – סמיך, ערב לחֵך ואינו משכר כמעט – ולכן היו כולם אדומים ושמנים. זה היה נכון רק לגברים, בעוד הנשים היו רזות ולא סמוקות מראה. באותה תקופה למד הסנ' בְּכוֹרָצֶ'ה לשתות, הרגל שהמשיך גם בסמוקוב, והיה משתכר. הוא קנה מבחר גדול של בגדים, אדרות פרווה ותכשיטים, הן עבורו והן עבור אשתו. עד הזמן ההוא לא היו להם ילדים, כיוון שאשתו לא ילדה, למרות שהיה נשוי מזה 11 שנים.
מהבנק בקונס' הם עשו בזמן הזה עסקאות קנייה ומכירה של פוֹנדוֹס רבים בבּוּרסָה
1671 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1880
בסכומים גדולים יותר. כך קרה שכאשר הם עשו עסקאות קטנות יותר – תמיד הרוויחו; אבל כאשר קנו ומכרו בסכומים גדולים מאוד – לרוב הפסידו. הם היו מעט מדוכדכים מכך, אך נמנעו מלנטוש את העיסוק הזה. כך היה גם במסחר שהם עשו עוד קודם לכן בקנייה ומכירה של חָוָולֵס, מתוך כוונה לפדותם, כפי שהיה לפני המלחמה. והחשוב ביותר: הם קנו חָוָולֵס כאלה עבור [לפדיון] בווילָאיֶיטים רוּסצ'וּק, סופיה, ניש, פיליבֶּה וסלוניקי. באותה תקופה הם קנו אותם במחירים נוחים יותר, אך בעת הפדיון לא שילמו להם כמו קודם אף שהווילָאיֶיטים נותרו בידי הטורקים; זאת משום שכל הקאשס כבר היו ריקות עקב צורכי המלחמה. לפיכך הדבר כבר לא השתלם להם כלל, כיוון שגם הם השתמשו באשראי ושילמו ריבית. ובאשר לקַיימֶה (שטרי הכסף) הטורקיים שהיו ברשותם – אומנם הם היו במחזור, אך איבדו הרבה מערכם שכן ערכה של לירה אחת [מזהב] היה 1,500 גרושים בקַיימֶה. מכך נגרם להם משבר גדול, והם סבלו ממצוקת מזומנים.
באשר לחייהם, השניים – הסנ' נָעימָצֶ'ה והסנ' בָּרוּכָצֶ'ה – העבירו את ימיהם בטוב. הם חיו תמיד באחווה, כיבדו מאוד איש את רעהו – גם הם וגם משפחותיהם, והוצאותיהם היו ביד רחבה. הקופאי של הבנק היה צֵ'לֵבּי יצחק, אביו של בָּרוּכָצֶ'ה, וכאדם מבוגר מהם יעץ להם שלא להגדיל כל כך את הוצאותיהם.
1672 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1880
אולם, הם לא יכלו לפעול אחרת – בין אם בגלל המוניטין הרב שיצא להם, ובין אם מפני שכך הובילו אותם דרכי העסקים – ולכן לא שינו את הרגליהם. בשנה הזו שכרו שני השותפים בכפר חַיידַרפָאשָה וילה כפרית לימי הקיץ. הייתה זו וילה גדולה ויפה מאוד, הצופה אל הים, ובמקום הזה רחצו במרחצאות ים. הווילה הייתה בת שתי קומות ובה חדרים רבים, כולם גדולים ומוארים. שטח החצר היה כה גדול, עד שיכלו לדהור בו על סוסים. בחצר היו גנים רבים, כולם זרועים ונטועים מן המיטב. נוסף על כך היו חורשות עם עצי פרי ועצים שאינם נושאי פרי. בעל הבית העמיד לרשותם שומרים חמושים רבים ששמרו עליהם בלילות. רבים מן האורחים הגיעו למרחצאות הים והתאכסנו בביתם – לרוב היו אלה אנשים רמי־מעלה כגון פאשות ובֵּיִים ואדונים אחרים מקונס'. הם שילמו דמי שכירות של 180 לירות לשלושת חודשי הקיץ. מִדֵי בוקר הם נסעו לקונס' לעבודתם, ובערב שבו בספינת קיטור אל הווילה. הם ישבו במסבאות שעל שפת הים, לשם באו גם יהודים אחרים שנפשו בכפר. שם בילו זמן מה, כל אחד מהם שתה כמה בירות ואכל מתאבנים רבים. התשלומים נעשו כך שבכל ערב היה אחד מהם משלם באמצעות אחד מחבריהם – בדרן יהודי שהיה מצחיק אותם, ושמו אַסלָן זָאדֶה. הדבר עלה להם 20 עד 25
1673 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1880
מֵגִ'ידִיֵיס לכל לילה, כ־110 פרנקים. מתוך סכום זה היה אַסלָן זָאדֶה נוטל חמישה או שישה מג'ידייס כשכר עבור הבידור. גם אני שהיתי באותו הזמן בקונס'. ובאתי לילות רבים גם אני לחַיידַרפָאשָה, והצטרפתי אליהם במסבאה. היות שבכל ערב היה אחד מהם משלם, וכדי שלא יהיה זה עבורי לגמרי בחינם, רציתי גם אני לשלם באחד מהלילות, אבל לא ידעתי שזה עולה סכום גדול כל כך. אַסלָן זָאדֶה האמור, שהיה נבון מאוד, אמר: "זה בסדר שסנ' אריה רוצה לשלם הערב". הוא הלך לבעל המסבאה כדי לבקש את החשבון, ואמר לי שההוצאה הייתה 14 מֵגִ'ידִיֵיס. כששמעתי את הסכום הזה הוא נראה לי גבוה, אך לא הייתה לי ברירה אלא לשלם. והסנ' נָעימָצֶ'ה אמר לי בשקט: "יצאת מזה בזול, כי אנחנו משלמים 20 עד 25 מֵגִ'ידִיֵיס כל לילה". כאלה היו ההוצאות בנופש הכפרי בקונס'.
בשנת 5641 [1881] הסתיים החוזה להזנת הצבא באדירנה שנקבע לשנה. הסנ' בְּכוֹרָצֶ'ה ששהה באדירנה נסע לקונס' כדי למסור את החשבונות, ומאוחר יותר בא לסמוקוב. בעסק הזה רווחיהם היו טובים מאוד, אלא שלא עלה בידם לגבות את כספם. הם קיבלו חָוָולֵס לווילָאיֶיטים של סלוניקי ואדירנה, וכפי שנאמר – הם לא שולמו. היו להם
1674 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1881
למעלה מ־80,000 לירות בחָוָולֵס שלא יכלו לפדות. מלבד זאת עמדו לזכותם סכומי חוב גדולים שחבו להם הבֵּיִים והפָּאשות, שלהם הלוו כסף ללא שום ריבית. בדרך הזו התנהלו העניינים באותם הזמנים. כך נפתחו כל הדלתות בפניהם, כדי שיוכלו לבצע כל מה שרצו ולהרוויח היטב. גם מבין הלקוחות שלהם היו כאלה שחבו להם סכומים גדולים, משום שכאמור אחרי המלחמה היה משבר כלכלי גדול. גם עקב כך הם סבלו ממצוקות ניכרות. אומנם הם מצאו בשוק האשראי אפשרויות ללְוות כסף, אך בריבית גבוהה מאוד, דבר שהיה בלתי נסבל. עם זאת לא הייתה להם ברירה אלא להמשיך לגלגל את חובם, מתוך כוונה שיצליחו לגבות את החובות [בהמשך].
לנוכח המצוקות הקשות הללו היה הסנ' בָּרוּכָצֶ'ה מיואש מאוד. הוא התייעץ עם קרוביו וחבריו, וכולם אמרו לו שיחפש במהירות אפשרויות להיפרד [משותפו]. הוא לא הראה זאת לסנ' נָעימָצֶ'ה ובהתחלה גם לא אמר לו דבר, מפני שגם הוא [נָעימָצֶ'ה] עצמו לא היה כל כך פנוי ומשוחרר [מעיסוקיו], וכך הם הניחו לדברים לעבור. בזמן הזה נוצלו במלואן [מכסות האשראי] שבהן השתמשו בבנקים שאיתם עבדו, הן אלה שבקונס' והן אלה שבחוץ לארץ, ויותר לא יכלו למשוך [כסף]. הם התחילו ללוות כספים לזמנים קצרים מכמה אנשים שעימם לא נהגו לעבוד [עד אז], ושילמו להם ריביות. כך עשו גם כשלוו כסף בריבית מאלמנות טורקיות שהתפרנסו
1675 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1881
מכך. אולם גם זה לא הספיק להם. זה נמשך זמן קצר, ומאוחר יותר כבר גבו מעט מחובותיהם, ונעשה להם מעט קל יותר להסתדר ולמצוא מענה לצרכים החשובים ביותר. וזאת הודות לסנ' ישעיה אָג'ימָן, מנהל הבנק של סנ' קָמוֹנדוֹ[3] בקונס', שיעץ להם והדריך אותם, עד כדי כך שלעיתים אף עזר להם בכסף. גם אֶחָיו בסמוקוב עזרו לו בכסף, אבל זה היה הרבה פחות, כיוון שגם הם היו מסובכים עם סכומי [חובות] גדולים מאוד שלא הצליחו לגבות – הכול עקב המלחמה. סנ' נָעימָצֶ'ה מאוד התחרט על כך שנפרד מאֶחָיו, ומכך שלקח על עצמו את כל העסקים בקונס'.
סנ' נֵסימָצֶ'ה, בנו של סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, שימש בבנק של סנ' נָעימָצֶ'ה כעובד בתמורה לשכר חודשי. הוא אכל וישן בביתו, והוא טיפל בו כמו בבנו שלו. הוא שהה שם עד שנת 5644 [1884], בעיקר כדי להשתלם במלאכת הבנקאות. סנ' נָעימָצֶ'ה אהב מאוד את קרובי משפחתו ואת בני עירו, הן מסמוקוב והן מקְיוּסְטֶנְדִיל, כיוון שאשתו הייתה מקְיוּסְטֶנְדִיל. בכל יום שישי בירר אילו מבני סמוקוב או בני קְיוּסְטֶנְדִיל נמצאים בעיר, והזמין אותם שיבואו ביום השבת או בימי מועד לאכול בביתו, ללא הבחנה אם היו הם קרובי משפחה או לא. כולם שמחו לבוא אליו, והוא קיבל את כולם בסבר פנים יפות. אל אלו מהם שלא באו, הוא עצמו היה הולך אליהם
1676 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1881
לחפשם, ומוכיח אותם על שלא הגיעו אליו. הוא עשה הרבה טובות לאנשים שהיו להם אי־אלו מחלוקות עם כמה מהסוחרים בקונס', והקדיש מזמנו כדי להביאם להסכמה או להשלים ביניהם. כך נהג גם עם אנשים אחרים, הן יהודים והן לא יהודים, שהיו להם התדיינויות משפטיות או עניינים אחרים במשטרה שלא הצליחו ליישב. הוא הדריך אותם באילו דרכים עליהם לנקוט, ולעיתים קרובות היה הולך בעצמו לראשי המשטרה, שכמעט כולם היו ממכריו ומידידיו, והיה מסדר את ענייניהם; הכול [נעשה] בלי שלקח כל תשלום, שכן עשה זאת רק כטובה. רבים מהם רצו לשלם לו שכר מרצונם הטוב, אך הוא לא קיבל. לעיתים, כאשר השלמת הטיפול באותו עניין עלתה כסף, הוא שילם מכיסו; וכאשר ראה זאת אותו חבר וביקש לשלם לו, גם אז לא קיבל ממנו. כך היה טבעו: לעשות טוב לכל מי שיכול היה. רבים מן ה'שלוחים' [שד"רים – שליחי דרבנן מארץ ישראל] ומן הנזקקים שפנו אליו – את כולם היה מרַצה בכסף ובדברים אחרים. כך עשה גם עם בחורים צעירים שזה עתה יצאו מבתי הספר ולא מצאו עבודה במהֵרה. הוא היה דואג להם ומתרוצץ בבנקים ובבתי העסק הגדולים כדי שישבצו אותם לעבודה. כך [נהג עם] כל מי שפנה אליו – התרוצץ ככל שהיה יכול כדי להיטיב עימו ואף הצליח. כולם אהבו וכיבדו אותו מאוד: לא רק היהודים, אלא גם הטורקים ושאר העמים. וכולם הכירו אותו.
1677 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1882
בשנת 5642 [1882] היו שני השותפים זהירים מאוד בעסקיהם. הם המשיכו רק בכמה עסקאות בבורסה, וכן המשיכו בעסקאות עם אחדים מלקוחותיהם על בסיס עמלה. אולם אלה כבר לא שחררו להם כסף, ולעומת זאת הנושים שלהם באו לדרוש את חובם.
הסנ' בָּרוּכָצֶ'ה, כאמור, היה מיואש מאוד לנוכח המצוקות שעברו עליהם, וגם הוא עצמו רצה להיפרד. בשנה הזו הוא מצא הזדמנות לדבר על כך עם הסנ' נָעימָצֶ'ה והעלה בפניו כמה מנימוקיו, ושני הצדדים נאלצו לחשוב היטב ולחשב את דרכם. הסנ' נָעימָצֶ'ה התייעץ עם אֶחָיו בסמוקוב, וכך עשה גם סנ' בָּרוּכָצֶ'ה כשהתייעץ עם קרוביו. וסנ' בָּרוּכָצֶ'ה היה זה שעודד את סנ' נָעימָצֶ'ה, ואמר לו שאם ייפרד ממנו הוא תמיד יבוא לעזרו, בלי שום חלק ובלי שום תשלום. ולשם המשך ניהול כל העסקים כמקודם, הוא תמיד יעמוד לרשותו בכל העניינים, בין אם בעסקים הישנים ובין אם בעסקים חדשים שיפתח; והכול יהיה אותו הדבר – בלי שום תמורה. ההיפרדות נעשית אך ורק משום שהלך ונעשה חולה, וראייתו נחלשה מיום ליום, שכן תמיד אמר לו שהוא רואה כפול כל דבר שעליו הוא מביט. הסנ' בָּרוּכָצֶ'ה היה איש נעים הליכות, בעל אופי טוב ולב נקי. ולנוכח כל זאת הסנ' נָעימָצֶ'ה
1678 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1882
הסכים להיפרד ממנו. ללא דיחוי הם החלו לבדוק את החשבונות, ותוך זמן קצר סגרו אותם וערכו מאזן. הוסכם שסנ' נָעימָצֶ'ה יקבל את כל הנכסים וההתחייבויות, ואילו הסנ' בָּרוּכָצֶ'ה יוותר על חלק ניכר מחלקו, ויקבל את מה שנשאר לו 'בנקי' [במזומן]. הונם הצטמצם במידה ניכרת לעומת מה שהשקיעו כי היו להם הפסדים גדולים, ולכן הסכום שקיבל סנ' בָּרוּכָצֶ'ה היה קטן מאוד. משום שכבר מיום פתיחת הבנק ההון האישי שהיה לו היה תמיד קטן. עם זאת היו לו [לבָּרוּכָצֶ'ה] בנפרד שני בתים מרוהטים ומעט פוֹנדוֹס. אחרי הדברים הללו לא יכול היה הסנ' בָּרוּכָצֶ'ה לעסוק עוד בשום עבודה. הוא אירס את בִּתו היחידה הסנ' וידה עם סנ' מ' מוֹדיאָנוֹ מסלוניקי, ונתן לו כקוֹנטָדוֹ את כל רכושו – הן במזומן, הן בנכסי מקרקעין והן בדברים אחרים – שהסתכמו בסכום של 60,000 פרנקים. זאת עשה מתוך כוונה שיהיה לו חתן עשיר ומתוך מחשבה שבמקרה הצורך יתמוך בו. אולם הדבר לא קרה כפי שחשב; כאשר נקלע הסנ' בָּרוּכָצֶ'ה לימים קשים מאוד, ואף שפנה אליו [אל חתנו], הוא לא דאג לו ואף לא רצה לשמוע ממנו. מאוחר יותר אבדה ראייתו לגמרי, עד שנאלץ להישאר בבית. ובשעה שרצה ללכת, נזקק לכך שמישהו יוליכו בזרועו. הוא לא יכול היה לסבול זאת, ומהצער שפקד אותו מת צעיר. אשתו מ' מֶריָימוּצָ'ה נסעה לסלוניקי אל בִּתה וידוּצָ'ה, ושם חיו יחדיו.
1679 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1882
כשנותר סנ' נָעימָצֶ'ה לבדו, חתם בעסקים החדשים שעשה בשם נעים י' אריה; בעסקים הישנים חתם תחילה בשם הפירמה הקודמת 'אריה, ברוך כהן ושות', עד שהנפיק חוזרים [עלונים]. באותה תקופה עוד עזר לו הסנ' בָּרוּכָצֶ'ה בכמה דברים שהיה בקי בהם יותר. סנ' נָעימָצֶ'ה ערך שוב רשימת מצאי חדשה, במיוחד לעצמו, כדי לראות מה מצבו האמיתי, וניכה כמה חובות מפוקפקים. את התוצאה שמצא רשם בספריו, כדי שיופיע בהם הונו המדויק והאמיתי. הוא מצא כי נכון לקבוע את הונו בסכום של 70,000 פרנקים, ומכאן המשיך לנהל את העסק כמו קודם. באשר לצוות העובדים, הוא צמצם אותו, וכן הפחית גם בהוצאותיו האחרות. קווי האשראי, גם בשוק וגם בבנקים, לא קוצצו, והוא היה מרוצה מכך מאוד. ואכן עסקיו 'הלכו לו טוב', אף על פי שפעל בזהירות גדולה יותר. הוא ביצע גם כמה פעולות בבורסה, הן בקנייה והן במכירה, של סכומים קטנים של פוֹנדוֹס מסוג alevre [אופציה בחוזה עתידי].
בני הבית חיו באושר רב. מורים הגיעו לביתו כדי ללמד את בנותיו, מ' אליזה ומ' שרה, צרפתית ואנגלית, ומורים אחרים לימדו אותן פסנתר. הייתה זו בִּתו הקטנה מ' שרה שלמדה לנגן בפסנתר באופן יסודי עם תווים וללא תווים. היא ניגנה כמעט את כל השַארקיים החדשים בטורקית וכן מַארְשִים וריקודים רבים.
1680 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1882
בבית היו להם משרתים, משרתות ומבשלות. אשתו מ' רחלוּ לא שאפה למותרות. היא שמרה על הבית וטיפלה בילדיה. כל העת באו קרובי משפחתם והחברים לבקר, והיא קיבלה את כולם בפנים שמחות. הוצאות המזון בקונס' היו זולות מאוד וכך גם שכר המשרתים, כי הכול היה בגרושים. אולם, ההוצאות הקטנות [דמי הכיס] והביגוד עלו ביוקר.
כפי שכבר כתבתי, הסנ' נָעימָצֶ'ה היה גומל חסדים ומוערך מאוד גם בבנקים וגם בין האנשים רמי־המעלה של קונס', וגם הוא לקח חלק בפגישות שהתנהלו בין אותם האנשים בנושאים האלה. באותה תקופה נוצרה יוזמה בקרב מנהלי הבנקים ואנשי המעמדות הגבוהים לבוא לעזרת נזקקים או אנשים שירדו מנכסיהם. הם היו עושים זאת כך שמנהלי הבנקים והנכבדים עצמם היו יוצאים, עוברים מבנק לבנק ועוברים גם בבתי המסחר הגדולים, ואוספים תרומות כ־דבר מצווה. כל אחד היה נותן לפי כבודם של המתרימים. בין היתר הגיעו גם למעונו של סנ' נָעימָצֶ'ה. והנה, בראותו מולו את הסנ' פֶרנַנדֶז, מנהל בנק סוֹסיָיטֶה ג'נרל, ואת הסנ' אָג'ימָן, מנהל הבנק של הסנ' קָמוֹנדוֹ, ועוד אחרים כמותם, שעימם היו לו קשרים עסקיים – לא ידע כיצד לנהוג. הם לא הציגו לפניו דוגמאות לסכומים שאחרים נתנו, אלא השאירו לכל אחד שייתן כפי רצונו ויכולתו.
1681 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1882
לפיכך שילח אותם הסנ' נָעימָצֶ'ה לדרכם, תוך שהוא נותן לאלו 25 ולאלו 30 מֵגִ'ידִיֵיס והיה שוקל לפי כבודם של המתרימים. כך היו יוצאים בכל שבוע למגבית אחת או לשתי מגביות כאלה. הסנ' נָעימָצֶ'ה סיפר זאת לחבריו כאשר נאספו לבלות הוא ואותם חברים בדרנים שהיו להם, שנועדו להצחיקם באותן התכנסויות. וכך אמר לו הבדרן: "למה שלא יֵצֵא גם הסנ' אריה לאסוף 'דבר מצווה' כזה, כי הרי כל אחד יכול להעלות בדעתו אילו סכומים נאספים בהתרמה כזו. ומי יודע אם הם אכן משמשים לצדקה"; את זאת אמר כבדיחה כדי שיצחקו. אז ענה לו הסנ' נָעימָצֶ'ה שאם תיקרה בפניו הזדמנות ויפנה אליו איזה נזקק, ללא ספק הוא יֵצֵא. חלפו כמה ימים והסנ' נָעימָצֶ'ה קיבל מכתב מהרב של סמוקוב, חָריבּי אברהם כהן. הרב יידע אותו על כך שיש לו בת שעומדים להשיאה בקרוב, כי היא מאורסת מזה זמן רב, והחתן כבר 'ביקש לערוך חתונה'. אולם, היות שאין ביכולתו להשלים את הקוֹנטָדוֹ אף שכל הנוֹטַבלֵס של סמוקוב כבר העלו תרומה, הוא מבקש ממנו במכתב זה שיתרום גם הוא כאשר יִדְבֶנוּ ליבו. והסנ' נָעימָצֶ'ה, שאת הנאמר ליווה במעשה, ללא דיחוי הצטרף לאחד מחבריו. הוא יצא לכל אותם בנקאים וסוחרים ממכריו, ולאלה שבאו אליו, ואסף סכום של קרוב ל־1,500 מֵגִ'ידִיֵיס שהם כ־6,000 פרנקים. הוא שמח על הצלחתו, ושלח לחָריבּי אברהם את הסכום שהלה
1682 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1882
לא העלה בדעתו שיקבל. ואת היתרה נתן לצדקה ולכמה נזקקים.
בשנת 5643 [1883] נחלשו מאוד עסקיו של סנ' נָעימָצֶ'ה. כידוע, כאשר יש לאדם חובות, במיוחד כאשר הם בסכומים גדולים, בעלי החוב עשויים לדחות את מועד הפירעון פעמיים־שלוש ולכל היותר ארבע פעמים. ואולם כאשר הדבר נמשך מעבר לכך, יש צורך לפרוע לפחות סכומים מסוימים, אף אם קטנים, כדי לשוב ולהאריך את מועד הפירעון. אלא שבאותה העת הוא לא יכול היה לעשות זאת, משום שגם לו היו חובות לגבייה, בעיקר בחָוָולֵס, שכאמור, לא פחתו מ־80,000 לירות, ועמדו כולן לפירעון בווילָאיֶיטים של סלוניקי ואדירנה. כיוון שלא עלה בידו לגבות מהם מאומה, ובשוק של קונס' היו ספקולנטים רבים, עלה בידו למצוא כסף לשימושו [הלוואות זמינות], אלא שהיה זה בשיעורי ריבית מחמירים מאוד – שניים עד שלושה אחוז לחודש. מאליו יובן שהייתה זו דרך ללא מוצא, מה גם שהסכומים שקיבל היו קטנים. הוא סבל מאוד מכך ונגרמו לו מצוקות גדולות ועצבות רבה, והיה בוכה לבד כל העת מבלי שאיש ראה אותו. הוא התכתב עם אֶחָיו בסמוקוב וביקש מהם תמיכה רוחנית, בידעו שאין ביכולתם לתמוך בו בכסף, ואף כי
1683 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1883
מפעם לפעם סייעו לו בדברים זעירים – לא היה בכך ממש. אחיו הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה מצא שעדיף שהוא עצמו יֵצֵא לנסות לגבות את החָוָולֵס, וללא דיחוי הוא יצא לסלוניקי. הסנ' נָעימָצֶ'ה דאג לציידו בהמלצות רבות מהפָּאשות עבור הוָואלים, המוּטֵסָאריפים והקאימָקָאמים של כל הערים שבווילָאיֶיט סלוניקי. כך עשה גם אחיו הקטן סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה; הוא יצא לווילָאיֶיט אדירנה, וגם הוא נשא עימו אותן המלצות לכל ראשי הנפות והמחוזות. הם נקטו בכל האמצעים כדי לבצע את הגביות שהיה באפשרותם לבצע, כשהם עוברים מעיר לעיר וגובים מה שניתן. כל סכום שנגבה הועבר מייד. הם גם מכרו חלק מאותן חָוָולֵס לכמה מהספקולנטים שדרכם היו קונים אותם; וכך הוא עבר את הזמנים הקשים במידת מה. בנוסף לכך הסנ' נָעימָצֶ'ה פנה לחבריו בקונס' שיעזרו לו, ואכן היו רבים שסייעו לו. הוא כתב גם לחבריו ומכריו בערים אחרות, לכל אחד לפי דרכו, תמיד כדי לבקש כסף. בין היתר כתב גם לסנ' מָאירוּצ'וֹ אלקלעי מסמוקוב וביקש ממנו שיפקיד אצלו את הפוֹנדוֹס ששמורות אצלו בקופה, כדי שיחזיק בהן לצורך גביית קופוני הריבית. והוא יוכל גם לשלם לו סכום כלשהו עבור ההפקדה הזו; וזאת בתנאי שבהגיע מועד גביית הקופונים, אם ירצה, הוא יוכל להשיב לו את אגרות החוב כדי שיבצע את הגבייה, או אם ירצה הוא יוכל לגבות אותם עבורו ולהעביר לו את הכסף.
1684 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1883
את הפוֹנדוֹס האלה התכוון סנ' נָעימָצֶ'ה למַשכֵּן בכמה מהבנקים, וכך לקבל כסף בריבית הרבה יותר נמוכה. אולם הסנ' מָאירוּצ'וֹ לא השיב לו דבר בנוגע לבקשתו זו, ודחה אותו מיום ליום כדי שיחלוף הזמן. והרי סנ' מָאירוּצ'וֹ היה חייב לסנ' נָעימָצֶ'ה סכום של כ־500 לירות. והסנ' נָעימָצֶ'ה, שציפה שלא יסרב לו, שלח לו מכתב נוסף באותה בקשה, והוסיף בו ברמז: שמא אין הוא רוצה להשיב לו מחשש שיצא נשכר –korkarım kazanmayasın [מטורקית] רוצה לומר: "אני חושש שמא אתה תרוויח". בדברים אלה מצא הסנ' מָאירוּצ'וֹ הזדמנות להשיב לו, ואמר: "אינני חושש כאשר אתה מרוויח; אני חושש רק כאשר אני מפסיד" (Ben korkmam ne vakit sen kazanırsın; yalnız ben korkarım ne vakit ben kaybederim). ואף על פי שהיה חייב לו אותן 500 לירות, סנ' מָאירוּצ'וֹ, כדי לעשות לו טובה, לא תבע אותן ממנו, ולדעתי נעימצ'ה לא שילם לו אפילו את האחוזים ששילם לאחרים.
אֶחָיו הלכו לווילָאיֶיטים האמורים כדי לערוך את הגביות, ובסופו של דבר עלה בידם לגבות סכומים גדולים. את הכסף העבירו לו מייד, וכך רווח לו מעט והיה יותר נינוח. גם הסנ' בָּרוּכָצֶ'ה סייע לו מאוד, והוא עבר את התקופה הקשה.
באותה תקופה הייתי בקונס', ויום אחד הוא חיפש אותי כדי לשאול אותי אם אני רוצה לנסוע איתו לטוזלה,[4] יישוב קטן באנטוליה; היה לו שם עסק, כיוון שקנה את העָשָר של המקום הזה. הוא הכין לארוחה שני גיבֵצ'ים,
1685 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1883
האחד עם אורז והשני עם קוֹנדוּצ'וֹס, ולקח כמה משקאות. היו איתו עוד ארבעה חברים; ואני, שלא ראיתי כיצד מתגבש המלח במי הים והייתי סקרן לראות זאת, אמרתי לו שאבוא. באותו היום הפלגנו כולנו בספינת קיטור לחַיידַרפָאשָה, כי שם נמצאת תחנת הרכבת של מסילת הברזל האסייתית המגיעה עד איזמיט. כולנו עלינו על הרכבת, נסענו כשעה וחצי, וירדנו בתחנה כדי לנסוע לטוזלה שהייתה במרחק של כ'שעת דרך'. היות שלא מצאנו פַּייְטוֹן הביאו לנו חמורים. עלינו על החמורים והגענו בשלום למקום. בתחילה אכלנו ושתינו, ואחר כך הלכנו למקום שבו מתגבש המלח. ראינו כיצד [פני] הקרקע של המקום הזה גורמים למלח להתגבש, על ידי כך שמזרימים את מי הים למקומות נמוכים יותר מהים. ראינו את אנשי המקומות האלה, כולם טורקים, שמראם שונה ממראה האנשים שבמקומותינו, לבושים בשלווארים קצרים, רגליהם חשופות עד הברכיים, ועל ראשם כובעי פֵז מחודדים ומלופפים בקוּשָקים אדומים; ושפתם שונה לגמרי מהטורקית. השדות נטושים ולרוב מדבריים. כפרים נראו במרחק של שמונה עד עשר שעות הליכה זה מזה, והאקלים היה קריר. סנ' נָעימָצֶ'ה מצא את האדם שאותו חיפש, ועד שסיים את ענייניו איתו כבר ירד הערב. אז הביאו לנו עגלה פתוחה וארוכה כמו אלה שמעמיסים בהן חציר, רתומה לכמה שוורים לבנים גדולים ויפים מאוד. שוורים
1686 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1883
כמותם נדירים מאוד באזורים שלנו. שני טורקים חמושים נהגו בה, וכולנו עלינו עליה, והיא הביאה אותנו לתחנת הרכבת בדיוק בשעה שהרכבת עמדה לצאת. הגענו לקונס' מרוצים מאוד מהטיול. ההוצאות הסתכמו בשלושים מֵגִ'ידִיֵיס, ואת התשלום חילקנו בינינו באופן יחסי.
גם בשנת 5644 [1884] הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה עדיין הסתובבו בכל הערים של הווילָאיֶיטים של סלוניקי ואדירנה. שניהם הצטמצמו מאוד בהוצאותיהם, והצליחו לגבות כמעט 90% מהחָוָולֵס, אף שהעניקו הנחות או נתנו מתנות. בקונס' הסנ' נָעימָצֶ'ה פעל גם הוא באותו אופן כלפי אלה שהיה חייב להם, כי ביקש לצאת בידיים 'נקיות'. הוא לא רצה לעשות עוד שום עסק חדש, ורק שקע במשחקי הבּוּרסָה, כדי שאולי יתמזל מזלו ויזדמן לו איזה רווח, שממנו יוכל לשלם לכל אלה שהוא חייב להם. הוא לא רצה עוד שום דבר, ולא היה אכפת לו מכך שיאבד את כל הונו. את הבית שקנה זמן קצר לפני כן מכר רק כדי להמשיך ולשלם, וכן מכר כמה מרהיטיו ושטיחים טובים שעלו לו 100 עד 150 לירות כל אחד.
1687 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1884
הוא מכר גם כמה מהתכשיטים, ועבר לבית קטן ששכר. חלף עוד זמן מה. אֶחָיו, כאמור היו בנסיעות לצורך גביית כספי החָוָולֵס, אך הואיל וכבר לא ניתן היה לגבות עוד, השאירו בכל עיר את המעט שנותר בידי כמה אנשים תמורת עמלה, כדי שיעסקו בגבייה עבור חשבונם. ושניהם שבו לסמוקוב. הסנ' נָעימָצֶ'ה לא מצא עוד שום אפשרות להשתמש בשוק [האשראי], כי כידוע לא עלה בידו להשיב [חובותיו] כסדרם. בחלוף זמן מה נושיו לחצו עליו, והוא נאלץ לרכז את חשבונותיו ולערוך מאזן. בתוך זמן קצר עשה זאת. הוא מסר את המאזן ללשכת הקונסוליה הצרפתית, שאנשיה היו נתינים צרפתים, והם שמרו זאת בסוד, גם משום שלא היה להם נוח הדבר, מאחר שהיו להם עניינים גדולים בארמון, וכן מפני שכולם עוטרו בידי הסולטאן כנתינים טורקים. דבר כזה בטורקיה ניתן היה להסתיר. אז עצר [נָעימָצֶ'ה] את תשלומיו, כדי שהקונסוליה הצרפתית תסדיר את העניין לפי חוקיהם. משעשה זאת היה שרוי תמיד בסחרחורות ובמצבי עלפון. פעמים רבות בכה, ובמשך זמן רב לא יצא לשוק. חבריו באו אליו כדי לומר לו שאינו צריך להיות [נואש] עד כדי כך, כיוון שכולם יודעים שהוא לא עשה זאת למען הרווח; ו[אמרו לו כי] נראה שיש לאנשים רבים גדולים ממנו צרות גדולות הרבה יותר מאלה, ושכולם מכירים את אופיו; ושהוא צריך להיות סבלני מאוד, גם כלפי עצמו וגם כלפי משפחתו; ושהוא
1688 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1884
יידרש גם להגיב על כמה מהטענות שעלולים לטעון כלפיו. מהקונסוליה מינו ועדה שתסדיר את ההתחשבנות הזו, ויצא שהסכום הכולל שהוא נותר חייב הוא 13,000 לירות – ובתוכו גם סכום שהיה חייב לאלמנות ויתומים רבים. גם את העניין הזה הוועדה לקחה לטיפולה, והיא אף דאגה לסנ' נָעימָצֶ'ה ולקחה בחשבון שהוא בעל משפחה. אחרי שהוועדה בחנה את העניין, היא מצאה שיהיה צודק שישלם [לנושים] 13% [מהחוב]. אותה ועדה עסקה בגביית התשלומים מאלה שהיו חייבים לו, ובמקביל ביצעה את התשלומים [לנושים]. הנושים שהסכימו לכך קיבלו כל אחד את המגיע לו. היו כאלה שבהתחלה לא הסכימו, בתקווה שיעלה בידם לקבל יותר – מה שלא קרה. הסנ' נָעימָצֶ'ה אומנם אמר להם שהוא עדיין צעיר ויכול להרוויח ולשלם, אך היות שזה לקח זמן רב הוא לא יכול היה להתחיל בשום עבודה. מאוחר יותר לקחו להם [לנושים שלא הצטרפו להסכם] גם את מה שהגיע להם. יש לומר שבגלל שהם לא נתנו את הסכמתם מן ההתחלה הם הפסידו, אך הם גרמו לכך שסנ' נָעימָצֶ'ה נותר נואש לתמיד. את זאת עשו בעיקר אותם אנשים שחמסו ללא סיבה, ואחר כך הפסידו גם את שלהם וגם את זה של האחרים. וכך היה שהסנ' נָעימָצֶ'ה נותר בָּטֵל ובוכה תמיד, בלי שיכול היה לומר דבר לאיש, וזאת למרות שלא היה אשם. יש גם כאלה שעושים זאת רק כדי לצחוק עליו ולנקום בו באכזריות.
1689 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1885
בשנת 5645 [1885] סנ' נָעימָצֶ'ה, מיואש ומדוכא מאוד מהרעות שפקדו אותו, הלך ונחלש. הוא שב הביתה מוקדם, ובאותה השנה אף החליף בית, ושכר בית קטן יותר. כך הפחית את ההוצאות, והשאיר רק משרתת צעירה עבור הבית. הסנ' נסימָצֶ'ה [אחיינו של נעימצ'ה] עבד בבנק כשכיר, וגם הבית עמד לרשותו. הוא קיבל משכורת מהוועדה [לכינוס נכסים] שאליה הועברו החובות, למשך שלוש שנים, והיא שילמה שכר מלא לכל העובדים. אז שב לסמוקוב.
אֶחָיו בסמוקוב עזרו לו באותה התקופה במעט כסף, כיוון שלא יכול היה לצאת לשוק כדי להשתלב בו או לחפש איזו עבודה. גם רבים מהחברים שהיו לו בקונס' דאגו לו. לא כפי שקורה היום [בעת כתיבת הכרוניקה] שנותנים לו לאדם לסבול עד לקצה, ולא רק שלא עוזרים לו אלא גם צועקים עליו, מביישים אותו ומתעללים בו, בעיקר בני המשפחה הקרובים ביותר. מאוחר יותר הוא החל לצאת ולעשות כמה עסקים קטנים, וכן ביקש לגבות כספים מאלה שהיו חייבים לו הרבה. הוא סיפר להם על המצב שהוא שרוי בו, והיו רבים ששילמו לו. הוא עסק בעיקר במכירות ובקניות של נכסי מקרקעין, וקיבל תמיד איזו עמלה. בנוסף, מכיוון שהיו לו הרבה מכרים במשרדי הממשלה, הוא ביקש ליישב כמה מחלוקות שנתגלעו בין
1690 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1885
אנשים מאזורי הכפר והוזנחו [במקור pudriendosen – נרקבו] במשך שנים. הוא טיפל במחלוקות הללו, הצליח לפתור רבות מהן, וגם על כך שילמו לו. כך הכיר טוב יותר את הדרכים [ליישב] את העניינים הללו. היה לו קשה מאוד ללכת להתחנן בפני כל הפקידים הזוטרים והבכירים שיעזרו לו, משום שלצורך כך היה צריך שימליצו עליו. אולם, הוא עשה זאת בעיקר כדי שלא יימָצא ברחובות אלא בין אנשים; רבים מהנושים רדפו אחריו באמצע הרחוב וביישו אותו בצעקות, ופעמים רבות אף היו באים אליו הביתה. הוא נשא הכול בסבלנות רבה, מבקש להסתתר ותמיד בוכה.
אשתו והבנות היו תמיד בבית. בנותיו המשיכו בלימודיהן, ובנו פֵריד התמיד ללכת לבית הספר. לימודיו היו בעיקר שפות זרות, והוא הלך והתקדם כל העת. חברותיהן באו תמיד לבקר, אבל היא [אשתו] באותה תקופה לא יצאה לשום מקום. על כך שלא יצאה כולן יעצו לה והפצירו בה 'באלפי דיבורים' שתצא, אבל היא לא רצתה.
בזמן הזה שהה בקונס' הסנ' מואיז בכמוהר"ש, בנו של צֵ'לֵבּי שמעון מאדירנה. הוא קנה עורות קטנים של גדיים וטלאים מבתי המטבחיים של קונס' והערים שמסביב. היו אלו [עסקאות] בסכומי כסף גדולים, שנתן לקצבים מראש על מנת לקבל
1691 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1885
את העורות לאחר מכן. הוא נקלע למריבה עם כמה מהם על סכומי כסף גדולים, ולא עלה בידו לקבל אפילו חלק מכספו, אף שהיה מוכן לתת להם איזושהי הנחה. הסנ' נָעימָצֶ'ה עסק בכך רבות, והיה בידו הכישרון להסדיר עבורו כמעט הכול ולתאם עם כל אחד בנפרד. על כך היה הסנ' מואיז אסיר תודה, ושילם לו את מלוא שכרו. זו הייתה תחילת [הדרך] שאף זיכתה אותו בחתן.
גם בשנת 5646 [1886], הסנ' נָעימָצֶ'ה סבל מכמה מנושיו, אלא שזה היה הרבה פחות. את הכסף שקיבל לידיו נתן לאלה מנושיו שהיו הנזקקים ביותר, וכך המשיך בחייו זמן מה. לא עבר עליו יום אחד בטוב, כי היה תמיד מדוכא. היה בוכה כל העת בדד, אך נשמר מלהראות זאת לאנשים. הוא היה לבוש היטב כמקודם ונקי מאוד, כיוון שהיו לו בגדים לרוב. הוא היה חסון מאוד, ולא התעייף מללכת כל היום בהליכה מהירה, ולעיתים רחוקות היו אנשים שיכלו להשיגו. הוא היה גבוה, שמן וזקוף מאוד. הוא ידע היטב לדבר טורקית וגם לכתוב, הכיר את הדרכים לפגוש את האנשים רמי־המעלה, ולא התבייש אף
1692 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1886
שגמגם מעט. היה לו גם כאב חזק באוזן, ושמו לו מעין גביעון [ במקור: kjullas – קונוס קטן] מצופה שעווה ובוער, והחזיקו אותו באוזנו, וכך חלף כאב האוזן. הכאב אומנם חלף, אך ניתן לומר שזה גרם לו לחירשות. עשו לו זאת בשהייתו בצ'יפליק בָּאנָה, כי לא היו שם רופאים, והוא תמיד קָבל על כך שלא שלחו אותו לסמוקוב.
סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה אחיו הקטן, שכבר נפרד מאחיהם הגדול סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה בסמוקוב, בעת הזו הגיע לקונס' וירד אצל אחיו סנ' נָעימָצֶ'ה. הסיבה הייתה שלא היה שבע רצון מההיפרדות מאחיו, רוצה לומר שהוא, שְמוּאֵלָצֶ'ה, לא רצה להכיר בכמה הפסדים שהיו לאחיו, מוֹשוֹנָצֶ'ה, בקונס' במשחקי הבּוּרסָה. יתר על כן, הוא כלל לא שהה בקונס' בזמן המלחמה, ואחיו שרצה לשחק הפסיד – ומאיזו סיבה עליו לקחת בכך חלק? וגם מהסדרי ההיפרדות מסנ' נָעימָצֶ'ה בשנת 5637 [1877] לא היה מרוצה. הוא רצה לפתוח את כל החשבונות הללו, ולבדוק אותם מחדש לפי החוק שכבר היה קיים בחקיקה הטורקית: eadei muhasebe (החזר חשבונאי) [השבת ריבית ששולמה ביתר]. הסנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה דרש זאת בתוקף ולחץ עליו, והסנ' נָעימָצֶ'ה רגז מאוד ולא רצה עוד לקבלו לשיחה בנושא זה. לנוכח זאת הסנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה פנה לעורכי דין. אלה, כמנהגם ובהתאם לאינטרס שלהם, הביאו את העניין בפני השופטים, ופתחו בהליך בקונסוליה [הצרפתית] של קונס'. על מנת לנהל את התיק הוא הוציא כסף רב ומלבד זאת
1693 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1886
בזבז זמן, וזאת עד שהשתכנע דיו שלא הייתה לו עילה. ומכיוון שלא היה ביכולתו לבזבז עוד כסף, ויתר על כך ושב לסמוקוב כועס מעט.
בשנה הזו הסנ' נָעימָצֶ'ה אירס וגם השיא את בִּתו הגדולה מ' אליזה עם סנ' מואיז בכמוהר"ש, בנו של צֵ'לֵבּי שמעון מאדירנה, ונתן לו 400 לירות קוֹנטָדוֹ. לחתונה באו מסמוקוב הסנ' אימו יחד עם סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה אחיו ואשתו בּוּ' אָמָדוּצָ'ה, וכן הגיעה כל המשפחה מקונס'. הכלה הביאה עימה אָשוּגָר רב שהיה מוכן אצלה מזה זמן. כולם התקבלו יפה מאוד בבית החתן, וערכו את החתונה בפאר והדר. בכל ערב הזמין את קרוביו וידידיו, שרו ושמחו, כיוון שבאדירנה באופן כללי האנשים שמחים ובליינים, ואת שירתם הם שרים בקול נאה ובדיוק. היו גם כמה להקות צָ'לגיס, ושני הצדדים היו מרוצים מאוד. אחרי שהות של כשבועיים שבו איש לביתו מאושרים עד מאוד.
הכלה והחתן היו אהובים מאוד על כל בני הבית. הם אהבו מאוד זה את זה וחיו באושר רב. בהתחלה הם חיו ביחד עם אֶחָיו האחרים באותו בית באדירנה והמשיכו בעסקי התיווך. אולם מאוחר יותר נחלשו אצלם העסקים, וסנ' מואיז בא לפיליבֶּה כדי לעשות מעט עסקים תמורת עמלה.
1694 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1886
הוא הגיע לפיליבֶּה עם הון של 16 לירות, ובלי שאיבד את אומץ ליבו החל בעסקי העמלות [שיווק מסחרי], באשר ייצג כמה בתי מסחר לסחורות טקסטיל. תוך כדי חיסכון גדול ביותר שהם עשו, הן בהוצאות הבית והן בהוצאות האחרות, הם הסתדרו והוא המשיך באותו העסק. מאוחר יותר עלה בידו לזכות [כסוכן] בבית המסחר של סנ' דרייפוס, שנתן לו את הייצוג ברכישות הדגנים, ובכך הוא השקיע מאמצים רבים. ההכנסה השנתית שהגיעה לו [מעמלתו] היטיבה עמו, כיוון שבית המסחר עשה מכירות גדולות מאוד של חיטים, וכל הרכישות מרחבי תְרָקִיָה כולה נעשו דרך סנ' מואיז. הוא המשיך לעבוד גם עם בתי המסחר [האחרים] שייצג, וכך הלכו עסקיו והתקדמו, והיו לו רווחים גבוהים. היום ההון שבבעלותו מוערך ב־500,000 פרנקים. מ' אליזה ילדה שני בנים, שמעון ו_______,[5] ובת אחת, קורין. הם חיים בפיליבֶּה מאושרים מאוד, וכל אנשי העיר מכבדים ומעריכים אותם.
בשנת 5647 [1887] המשיך סנ' נָעימָצֶ'ה בקונס' באותה העבודה כמו בשנים הקודמות, בעיקר תמורת עמלות. הוא היה הולך למשרדי הממשלה ותמיד הצליח להרוויח, אלא שפנסתו הייתה דחוקה והיה צריך תמיד ללוות כסף כדי לכסות את הוצאותיו. טוב
1695 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1887
שהיה סבלני ואמיץ לשאת את הקשיים הגדולים שמהם סבל, ואשר פקדו אותו כמעט כל יום. הסנ' נָעימָצֶ'ה תמיד התכתב עם אֶחיו בסמוקוב, אך לא סיפר להם דבר על המצוקות שעברו עליו. עם זאת, הם ידעו על כך מאחרים, ויעצו לו לסגור את הבית בקונס' ולבוא לסמוקוב. סנ' נָעימָצֶ'ה היה חייב לסנ' מָאירוּצ'וֹ אלקלעי ולקוּיוּמג'ים, שהם סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה ב' אליעזר וסנ' דוד אלקלעי מקְיוּסְטֶנְדִיל, שלא היו מרוצים מההסדר שנעשה עמו [בקיצוץ החזרת חובו כשפשט הרגל], ולכן נמנע מלבוא. כדי שלא יהא מבויש ולחוץ, מצא שמוטב שלא יבוא. יתר על כן, לא נותר בבעלותו מאומה בסמוקוב: כפי שכבר כתבתי, בשנת 5637 [1877], עם היפרדות האחים, הוא העביר להם את כל הנכסים שהיו לו בסמוקוב, ולא נותר לו אף לא טפח אדמה. לפיכך מצא לנכון לשלוח אל אֶחיו בסמוקוב את כל משפחתו ולהישאר לבדו בקונס' – ראשית בתקווה שאולי יחול שינוי כלשהו, ושנית כדי שיהיה מעט יותר משוחרר. יתר על כן, כמה מנושיו היו באים לביתו עם פקיד ההוצאה לפועל כדי לעקל את חפצי הבית. הדבר גרם לו צער רב, בעיקר כי אשתו והילדים היו בוכים. בתוך זמן קצר אספו את רהיטיהם ובגדיהם, ולא הותירו בקונס' דבר. בהסכמת אשתו וילדיו
1696 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1887
הוא שלח אותם לסמוקוב וכן את הרהיטים והחפצים האחרים שהיו להם. את ביתם בקונס' עזבו. הסנ' נָעימָצֶ'ה הגיע להסכמה עם אישה אחת, מ' פֶּרלָה, שהייתה אלמנה דלת אמצעים. היא שכרה מלון כדי לארח גברים יחידים, האכילה אותם, כיבסה את בגדיהם והלינה אותם, והסנ' נָעימָצֶ'ה שילם לה לירה טורקית לשבוע עבור הכול. הוא שהה במלון הזה, ומ' פרלה דאגה לו רבות; כל זמן שמשפחתו גרה בסמוקוב הוא טופל על ידה והיה שבע רצון.
מ' רחלוּ, אשתו של סנ' נָעימָצֶ'ה, בִּתהּ שרה ובְּנהּ פֵריד הגיעו לסמוקוב עם חפציהם וירדו בביתו של סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה. את כל הרהיטים והחפצים האחרים שם סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה בשני חדרים שבקומה הראשונה של ביתו, והם גרו בחדר נפרד בקומת המגורים. הם התקבלו וטופלו היטב, ואכלו על שולחן אחד. בּוּ' אָמָדוּצָ'ה שדאגה להם רבות, הזמינה לביתה תמיד את קרובותיה וחברותיה כדי שמ' רחלוּצָ'ה תבלה בנעימים. פעמים רבות לקחה אותה אצל בנות המשפחה ואל הגנים והטיילות של סמוקוב – הכול כדי שתשכח את הקורות אותה בקונס'. והסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה הורה תמיד לבני הבית שינעימו את זמנה ושלא תסבול במאומה, כך שהייתה מרוצה. ומִדֵי ערב, כאשר הגברים שבו הביתה, והיות שכבר היה להם פסנתר, ומדמואזל שרה
1697 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1887
כאמור ידעה לנגן בו באופן יסודי, היו מנגנים ושרים, וכך בילו את זמנם. אחרי ששהו זמן ממושך בבֵית הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה הם עברו לביתו של סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה, שהזמין אותם אליו והפציר בהם שיבואו להתארח בביתו לכל זמן שירצו. גם שם התקבלו היטב ודאגו להם רבות. היה להם חדר נפרד, והם אכלו על שולחן אחד. מ' רחלוּצָ'ה לא הביאה את כל חפציהם, לא את הרהיטים ולא את הבגדים, והחזיקה אותם אצל סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה. כאשר נזקקה לקחת משהו הייתה הולכת אצל סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, והם הלכו עימה ללוותה.
בשנת 5648 [1888] סנ' נָעימָצֶ'ה גר בקונס' באותו מלון של מ' פרלה, שם חי לבדו. רבים מחבריו וממכריו הוותיקים הזמינו אותו לבתיהם בשבתות ובמועדים, והוא שהה בבתיהם שבועות שלמים, כפי שהיה נהוג בקונס'. במשך היום הוא יצא הרבה פחות העירה, כיוון שהיה עייף מאוד מטרדותיו, ונזקק למנוחה כדי לשמור על בריאותו [הוא היה אז בן 39]. מִדֵי יום, לסירוגין, שלח מכתבים לאשתו וילדיו, וגם שלח לה מעט כסף לדמי כיס. גם היא
1698 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1888
שלחה לו מכתבים באופן קבוע. בזמן הזה החל סנ' נָעימָצֶ'ה להיות מעורב בענייני קהילת קונס'. ימים רבים היה הולך אל משכן הרבנות – לשכת החכם בָּאשי שבקוּסגוּנג'וּק,[6] והיה מיישב עניינים רבים: אישורים לטאבו, דרכונים ועניינים אחרים שהיו צריכים לעבור כמה אדמיניסטרציות ממשלתיות, וגם כמה סכסוכים בקהילה. בנוסף, את ההתדיינויות המשפטיות בין היהודים שהתבררו ברבנות, היו מביאים לידי גמר באמצעות הסנ' נָעימָצֶ'ה. החכם בָּאשי, חָריבּי משה הלוי,[7] פרס עליו את חסותו, ועל כל זאת שילמו לו היטב. בתוך זמן קצר נוצר מצב שבלי סנ' נָעימָצֶ'ה לא טופל שום עניין: אלה שהיו צריכים לברר את ענייניהם ברבנות נדרשו לפנות תחילה אליו; ואחרי שהתייעצו עימו היה מפְנה אותם ללשכת הרב. זאת לא רק עבור יהודי קונס' אלא עבור יהודֵי טורקיה כולה.
מ' רחלוּצָ'ה, שגרה בביתו של סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה, באה שוב לגור בבית סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה. היא התקבלה היטב, ואף דאגו לה כבראשונה. אולם כבר מאסה בלהיות כאורחת, ולא רצתה עוד לצאת לשום מקום. היא הייתה שוהה לבדה בחדרה ולפעמים הייתה בוכה, וכל בני הבית נעצבו מאוד מלראותה בוכה. כולם יעצו לה ודיברו אליה במתק שפתיים [במקור: 'סיפרו לה אלפי סיפורים מתוקים']; וביקשו ממנה
1699 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1888
שאם חסר לה דבר־מה שתגיד את רצונה, והם יהיו כולם מוכנים לרַצותה. היא אמרה להם שהיא לא יכולה להתלונן על שום דבר, כי הכול באמת טוב מאוד; ושפָּנים טובות כאלה שמַפְנים אליה לא ניתן למצוא בשום מקום. אולם היא רק רוצה ללכת להיות לצד בעלה, ולחיות את החיים שה' הועיד לה. זה נמשך זמן מה ואחר כך התאוששה מעט, אך כבר לא הייתה כבראשונה. בְּנהּ פֵריד המשיך בלימודיו בסמוקוב וגם הוא טופל היטב, טוב יותר מאשר ילדי הבית עצמם.
מאוחר יותר כשלא יכלה עוד לחיות בסמוקוב, הביעה את רצונה לעזוב לקונס'. הם הודיעו זאת לסנ' נָעימָצֶ'ה, והוא השיב להם שיעזבוה חופשייה לעשות כרצונה. הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה ואחיו האחרים עשו כך, השביעו את רצונה, לא התעקשו ואף לא כפו עליה. היא אספה והפרידה את מה שרצתה מרהיטיה ומבגדיה, השאירה את חלקם הגדול בבית הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה בסמוקוב, ויצאה לדרכה היא וילדיה בפַּייְטוֹנים שהיו להם בבית. והם ליוו אותה עד התחנה של בָּאנָה,[8] ולמוחרת בבוקר כבר הגיעו לקונס', כולם בטוב. הסנ' נָעימָצֶ'ה קיבל אותם בפנים מאירות, ושני הצדדים היו מאושרים עד מאוד. מאוחר יותר לקח חלק מהרהיטים שהשאירה בסמוקוב סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, ואת החלק האחר לקח הסנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה; וכנראה שילמו לו [לנָעימָצֶ'ה] את שוויים.
1700 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1889
בשנת 5649 [1889], כשאשתו והילדים הגיעו לקונס', הם שכרו בית וריהטו אותו עם מעט הרהיטים שהביאה מסמוקוב. הם קנו רהיטים נוספים כדי להשלים את הנחוץ וחיו באושר. בִּתו שרה ובנו פֵריד[9] היו שמחים מאוד מכך שהתאחדו עם אביהם וגרו בקונס', כי הסנ' נָעימָצֶ'ה אהבם מאוד מאוד.
מ' רחלוּצָ'ה הייתה גם היא מרוצה מאוד מבואה לקונס', ומכך שהיא, ילדיה ובעלה היו שוב יחד סביב שולחן אחד. היא נהגה בחיסכון גדול בבית, כי תמיד הייתה שבעה מכל דבר, עוד מילדותה ומאז שגרה בבית אביה. כפי שכבר כתבתי, אביה היה עשיר מאוד ובעל השפעה, והיה בעלים של הפירמה הראשונה בקְיוּסְטֶנְדִיל. ומאז שהתחתנה ועד הזמן הזה, זה היה אף מעט יותר מִדַי. כך שלא היה אכפת לה שלא יהיו לה בדיוק את כל הדברים בבית. תמיד הייתה אומרת: "שנהיה בריאים ושה' ייתן לנו שלווה, כי יותר איני צריכה".
למרות שהייתה מאוד סבלנית ושקטה, ולאחר שהסתדרה היטב בביתה והייתה מרוצה מאוד, התפתחה אצלה חולשה, בלי שהתלוננה על כך שיש לה כאבים כלשהם. אולי לא היה לה תיאבון לאכול, או שאולי השתוקקה לכמה דברים ולא עלה בידה להשיגם, אף שלא חסר לה דבר. בעלה שראה אותה כל
1701 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1889
יום יותר מדוכאת, נעצב אל ליבו. נראה לו שייתכן שכאישה, כשהיא במצב [כלכלי] כזה, היא חושבת על הזמנים שחלפו. הוא אמר לה שלא תחשוב על מה שהיה מקודם, ואולי הם יוכלו לחזור ולהיות כבראשונה. היא כעסה על דבריו אלה כיוון שלא חשבה על הימים שחלפו, והייתה מרוצה מאוד מחייה. אלא שכמו [שקורה לפעמים לכל] אדם, תקפה אותה חולשה והיא תחלוף בקרוב. סנ' נָעימָצֶ'ה לקח אותה לרופאים שהכריחו אותה ליטול תרופות, אבל דבר לא עזר לה. מאוחר יותר, כאשר לא השתנה דבר, היא קראה אליה מאדירנה או מפיליבֶּה את בִּתהּ הגדולה מ' אליזה שתבוא לקונס' לזמן מה. והיא באה ללא דיחוי ושהתה בבית כחודשיים עם אימהּ, אך למרות שהעבירו את זמנן יחדיו לא חל אצלה שום שינוי. הרופאים אמרו שלפי דעתם חולשה כזו ייתכן שמצביעה על התחלה של שחפת, והיא עשויה להחלים במידה שישמרו עליה וישגיחו עליה היטב. הם לא הזניחו זאת ותמיד טיפלו בה.
סנ' נָעימָצֶ'ה יצא בכל יום העירה והמשיך בעבודתו כמקודם. הוא הלך לבּוּרסָה ועשה כמה עסקאות קטנות של קנייה ומכירת פוֹנדוֹס מסוג alevre [אופציות בחוזה עתידי], וגם ביקר במשרדי הממשלה, בין אם היה לו שם איזה עניין ובין אם לא. כך גם הלך אל משכן הרבנות [לשכת החכם באשי] בכפר קוּסגוּנג'וּק, כי תמיד היו לו שם עניינים שונים, עקב מעורבותו בענייני הקהילה. מאוחר יותר הפקידו בידיו
1702 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1889
את הגַּבָּאוּת בבית הכנסת בגָלָטָה, והוא ניהל את כל חשבונות בית הכנסת. היה גם מזכיר ששכרו שולם בידי הקהילה. מלבד זאת שילמו גם לו תשלום קטן על עבודתו, ובנוסף שׂכְרו עבורו חדר בחאן חַביָאר בגָלָטָה כמקום שישמש את הקהילה לטיפול בענייני בית הכנסת. דמי השכירות שולמו בידי הקהילה, והחדר שימש אותו גם לטיפול בענייניו. הוא שהה במשרד הזה זמן רב. בנו הסנ' פֵריד המשיך בלימודיו, ובשנה הזו נכנס לבית הספר האמריקאי קולג' רוברט[10] בקונס'. כל העיתונים שקיבל, הן ביהודית־ספרדית [במקור: djudija] והן בטורקית, כולם שולמו בידי הקהילה ונשלחו למשרדו. ואחרי שקרא בהם ארז אותם ושלחם מִדֵי יום לאחיו סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה בדואר. לעיתים כתב לו מכתבים ודיווח לו על כל החדשות בקונס', וגם הוא עדכן אותו באלה של סמוקוב.
בשנת 5650 [1890] הוא התחיל להתעסק במיסים ששולמו לממשלה. כיוון שבקונס' לא גבו מיסים על נכסי מקרקעין ובהם [מס] על הבעלות ו[מס] על ההשכרה ומיסים אחרים כפי שגבו כל הממשלות האחרות, בטורקיה
1703 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1890
היה התשלום לפי רצונם הטוב של המשלמים. כאשר יצאו גובי המס לאסוף את המיסים הללו, והיו עוברים מבית לבית ומחנות לחנות כדי לדורשם, היה כל אחד מלמד זכות על עצמו בדרכו. אחדים [טענו] שהם נתינים זרים ואחרים שהם שכירים, ולכן לא ניתן כלל להציק להם. ואלה שהיו צריכים לשלם באופן סדיר נתנו לגובה כמה פרוטות, והתמקחו איתו למשך כמה זמן הוא יימנע מלדרוש מהם [עוד]. וכך הצטברו חובות מס גדולים אצל הנישומים. אני ראיתי בקונס' חבר שהייתה לו חנות שרצה למכור, והוא מצא קונה ונשא ונתן איתו על [מחיר] של 500 לירות. אולם, כדי להעביר את החנות לקונה היה צריך לשלם את כל המיסים. למוכר נדמה היה שהחוב יהיה קטן, אך כאשר פנה בעניין זה נוכח שהוא חייב עבור החנות הזו 445 לירות, רוצה לומר שמאז סבו לא שולמו המיסים. והיות שללא תשלום המס לא ניתן היה להעביר אותה [את הבעלות], חזר בו מהמכירה ולא שילם את המיסים. ואם זה יימָשך, יגיעו לכך שהמיסים יהיו גבוהים מערך הנכס. מכיוון שרוב הנכסים היו במצב הזה, שינתה הממשלה את שיטת הגבייה וחוקקה חוקים חדשים, בין אם כדי להקל על המשלמים ובין אם כדי לגבות. זה פורסם בכל העיתונים ובחוצות, שם נאמר שכל מי שחייב מיסים ישנים יכול לשלם 80% מהם בקיימֶה והיתר בשטרי חוב ממשלתיים סחירים. שטרי כסף אלה מנייר היו שווים 1,500 עד 1,600 גרושים ללירה אחת של מאה גרושים [במטבע קשה]; כלומר, מי שהיה חייב מאה לירות
1704 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1890
יכול היה לשלם להם סכום של שמונים לירות בקַיימֶה שהיה ביכולתו לקנות בשוק תמורת 5 וחצי לירות, ואת שאר עשרים הלירות היה צריך לשלם במטבע טהור [עשוי מתכת יקרה, בעל ערך]. כלומר, ניתן היה לשלם את מאה הלירות תמורת 25 וחצי לירות בלבד. הסנ' נָעימָצֶ'ה קנה מהחייבים את החובות הללו [והתחייב] לשלמם. מאחדים [קנה] תמורת שלושים לירות, מאחדים תמורת 35 לירות ומאחרים 28 לירות. הוא עשה את כל הצעדים הפורמליים ומשך עבורם את האישורים שהחובות שולמו. לבד מזאת המשיך בכל [עיסוקיו] מהשנה החולפת.
בשנה הזו אשתו מ' רחלוּצָ'ה הלכה ואיבדה ממשקלה מאוד, עד שרותקה למיטתה. הסנ' נָעימָצֶ'ה היה עצוב מאוד, ותמיד הביא עבורה רופאים וכמה נשים שישגיחו עליה ויסעדו אותה. לא היה אכפת לו בכלל מההוצאות הגדולות שהוציא, העיקר שאשתו, שאותה אהב מאוד, תבריא. אולם כל מה שעשה היה ללא הועיל, מכיוון שהשחפת הייתה נטועה בתוכה בחוזקה. וכך היא שכבה במיטתה כמה ימים, לא קמה עוד והלכה לעולמה. הצער היה גדול לא רק לבעלה וילדיה אלא למשפחה כולה, והם התאבלו עליה שנה שלמה. הם קיימו את שבעת ימי האבל יושבים בביתם, וכל השנה קראו עליה קדיש, והלכו לבית הכנסת בוקר וערב להתפלל במניין. בִּתהּ מ' אליזה ובעלה באו לקונס' כדי לתמוך בהם ולנחמם, ובעיקר כדי לדאוג לחייהם בעתיד כי אף אחד מקרוביהם לא היה בקונס'. הייתה זו מדמואזל שרה [בִּתם] שטיפלה בהם לבדה.
1705 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1890
הם לקחו מבשלת כדי שתסייע בידה של מדמואזל שרה, והשתיים דאגו לבית יחדיו. המנוחה הייתה בקושי בת 42, ובְּנהּ פריד[11] התאבל עליה שנים רבות ולא שכח אותה.
בשנת 5651 [1891] כאשר הסנ' נָעימָצֶ'ה וילדיו כבר ניחמו במידת מה על מות האישה והאֵם, ביקש סנ' ויקטור שנוּר, נתין איטלקי, את ידה של מדמואזל שרה לכלה עבורו. הוא שימש בקונס' כנציג וסוכן של מפעלים רבים לייצור סחורות, וחלפו כשלוש עד ארבע שנים מאז נשלח כנציגם על מנת שימכור את מוצריהם. כל המפעלים הללו שילמו לו שכר חודשי וגם אחוז מסוים מסכום המכירות שעשה כעמלה. הוא היה רווק, ואחרי שהסנ' נָעימָצֶ'ה קיבל את כל המידע עליו ובהסכמת הכלה, הם ערכו את האירוסין ובאותה השנה ערכו גם את החתונה. החתן לא רצה הרבה אָשוּגָר או קוֹנטָדוֹ, מכיוון שהיה עשיר מאוד. את החתונה ערכו בסגנון מערבי, בלא שום הידורים. שני הצדדים מאושרים מאוד וחיים באהבה רבה. מ' שרה היא עקרת בית למופת, צופה הליכות הבית, מאוד חסכנית ודואגת
1706 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1891
לאינטרסים של בעלה. זוהי מ' שרה שאודותיה כתבתי קודם שהיא שולטת בנגינה בפסנתר. היא ילדה שני בנים, ג'ון וליבּיוֹ, ובת אחת, ביאטריס.[12]
כעת, כשבִּתו הקטנה שרה נִישאה, הם נותרו לבד בבית, בלי שיהיה מי שיטפל במשק הבית. הם המשיכו להחזיק בבית זמן מה, כי לעיתים הייתה באה מ' שרה לכמה ימים. אולם, היות שלא הייתה בידו היכולת להחזיק בו, הוא סגר את הבית. הוא השאיר לעצמו מעט מן הרהיטים, רק את הנחוץ לאחזקתו של חדר אחד, ואת היתר מכר בהדרגה. האב ובנו הגיעו שוב להסכמה עם מ' פֶּרלָה, שאודותיה כבר כתבתי כאשר שהה במלון שלה בזמן שאשתו וילדיו היו בסמוקוב; שהיא דאגה מאוד ללקוחותיה ובמיוחד טיפלה בסנ' נָעימָצֶ'ה. ברהיטים ששמר בצד ריהט חדר אחד באותו המלון וגר בו שנים רבות, כל זמן שמ' פֶּרלָה חיה. בנו סנ' פֵריד שהמשיך בלימודיו בבית הספר בא למלון, ומ' פרלה השגיחה עליו וטיפלה בו רבות. הסנ' נָעימָצֶ'ה היה שב למלון מוקדם רק כדי לטפל בבנו סנ' פֵריד. מ' שרה ביקרה אותם בכל יום, גם את אביה וגם את אחיה הסנ' פֵריד, ודאגה להם הן לבגדים והן לכל צורכיהם האחרים. בהתחלה הסנ' נָעימָצֶ'ה היה מיואש מאוד ובכה כל הזמן, אך מאוחר יותר הוא נעשה הרבה יותר סבלני. אולם, כאשר הזמינו אותו חבריו

קברם של שרה וויקטור שנור באיסטנבול.
1707 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1891
שיבוא עם בנו להתארח בבתיהם, לא רצה יותר ללכת. הוא שמח מאוד כאשר פגש בקרוביו שבאו לקונס'; הוא הצטרף אליהם והלך איתם, ועזר להם בעניינים שונים שלא הכירו.
הוא המשיך בכל עיסוקיו כבשנים עברו, בעיקר בענייני הקהילה,[13] וכאשר לא היה לו במה לעסוק הלך לקוֹנָקים של הפאשות שרבים מהם היו מכריו. הם קיבלוהו בכבוד ובהערכה, והוא למד מהם הרבה עניינים שנזקק להם, וגם לקח מהם המלצות רבות לפקידים שלא הכיר. למקומות [מִנהל] מדֶרֶג נמוך לא הלך, גם אם היה לו צורך, אלא שלח לקרוא להם למשרדו. אם הם לא הגיעו, הוא ויתר על העניין שהיה אמור להסדיר עימם ולא הלך אליהם. כך נשמר מאוד בכבודו. הוא לא הלך לבתי הקפה או למסבאות לשחק או להשתכר, ולא דיבר עם מישהו שלא היה ממכריו הטובים.
בשנת 5652 [1892] סנ' נֵסימָצֶ'ה בנו של סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה שהה גם הוא בקונס', ועסק בתיווך בעסקאות של המרת מטבע זר, יחד עם שותפו סנ' אַגרָנָטֶה[14] מאיזמיר. בזמן הזה גם הוא [השותף] הצטרף אליו לאותו המלון של מ' פֶּרלָה, והם בילו ביחד. ובשנה הזו התחתן גם הסנ'

הידיעה בעיתון הצבי ממרץ 1891 כי "האדון נעים אריה נבחר לאחד ממשגיחי עדת גאלאטה."
1708 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1892
נֵסימָצֶ'ה [בן אחיו מושונצ'ה], הוא שכר לעצמו בית, ונפרד מסנ' נָעימָצֶ'ה.
בנו הסנ' פֵריד כבר בגר, ולימודיו בבתי הספר הושלמו במידה מסוימת. הוא חשב שהבן יעבוד כשכיר באיזה מקום, גם אם בהתחלה יהיה זה בשכר הנמוך ביותר. הוא היה בטוח שימצא עבורו מקום כזה, כי חשב לעצמו, כפי שכבר כתבתי, שהוא מצא להרבה אנשים עבודה; ואלה שמצא להם עבודה כבר היו באותה העת מי מהם מנהל ומי מהם פרקליט, ואחדים כבר פתחו לעצמם עסקי מסחר שונים משלהם. את כל אלה הכיר היטב, ונראָה לו שכולם יזכרו אותו ויבקשו להשיב לו כעת כגמולו, על כך שהתרוצץ והביא להם עבודה, ובין כל אלה יהיה מישהו שידאג לו. אולם, הכול היה בדיוק הפוך. הסנ' נָעימָצֶ'ה החל לבקרם, ושאל אותם האם הם זוכרים שבאו אליו וביקשו ממנו שימצא להם עבודה. הוא עבר מאחד לשני וביקש שיקבלו [את בנו] לעבודה: "הנה כעת אני בא לבקש מכם שתקבלו את בני כאחד מעובדיכם, כי אני יודע שיש לכם את היכולת לקבלו, ובכך תעשו טובה לי וכמובן גם לבני". כל אחד מהם אמר לו שהוא מאוד אסיר תודה לו, ושהם זוכרים היטב את הטוב שעשה להם ואת כל מה שדיבר עבורם. ו[אמרו ש]גם הם רוצים לעזור לו עם כל הלב, אלא שזה יהיה אפשרי אולי בעוד כמה ימים. כך אמרו לו אחדים מהם. אחרים אמרו לו שבמשרדם
1709 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1892
אין כיום מקום פנוי, אבל הם יבדקו את העניין בדרך כלשהי, בין אם במשרדם ובין אם במקום אחר, ולא ישאירוהו בידיים ריקות. סנ' נָעימָצֶ'ה הלך שולל אחרי הבטחות השווא האלה, נתן לכמה ימים לחלוף וחזר אליהם שוב. הוא סבר שכל אותן הבטחות לא היו רמייה. ובכל פעם שהגיע היה מתקבל בכבוד גדול, אך שוב דחו אותו מיום ליום בדברי כזב. כך עשה כמה פעמים עד שהתעייף מללכת אליהם, ולא היה אף לא אחד מאלה שקיבל אותו או שדאג לו. לנוכח זאת הסנ' נָעימָצֶ'ה הפציר בחתנו הסנ' שנוּר שיקבל אותו [את בנו] ללשכתו לפחות כדי שישתלם, מבלי לשלם לו שכר. כדי שלא לסרב לבקשת חותנו, קיבל אותו הסנ' שנוּר למשרדו ושילם לו בהתחלה ארבע לירות לחודש. הסנ' נָעימָצֶ'ה היה מרוצה מאוד מכך, וסנ' פֵריד התמיד ללכת למשרדו של גיסו שהשגיח עליו היטב ולימד אותו.
בעשרים באייר בשנה זו, אימו שגרה בסמוקוב בבית אחיו הגדול הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה והייתה חולה מרוב תשישות, הלכה לעולמה – יש לומר מזִקנה. משנודע הדבר לסנ' נָעימָצֶ'ה בקונס' הוא שמר את שבעת ימי האבל, והתאבל עליה זמן רב. כי יש אירועים כאלה שמעוררים בכי, שבהם מתערבבים דברים רבים […]. הוא הלך לבית הכנסת כל יום, ואמר קדיש במשך כל השנה.
1710 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1892
בּוּ' רחל חיה כ־85 שנים, ובכל ימי חייה הייתה בריאה וחסונה. היא זכתה בכבוד רב, וכולם בסמוקוב העריכו אותה וקראו לה הסנ' בּוּליסָה. היא סיפקה את צורכיהן של רבות מנזקקות סמוקוב, ואודות כל מעלותיה כבר כתבתי בפרקים אחרים. היא הייתה מנהיגה בקהילה, יעצה לכולם, וכולם הקשיבו לה כיוון שדבריה נחשבו דברי חכמה.
בשנה הזו סנ' נָעימָצֶ'ה שיחק יותר בבּוּרסָה, משום שהתעניין מאוד בענייני הפוליטיקה, שבה היו תלויות הירידות והעליות של פוֹנדוֹס הטורקיים. אולם לא היו לו שום רווחים. הוא החל ללכת למשרדי הממשלה בתדירות נמוכה יותר, כיוון שהפקידים החלו לבקש ממנו כסף בהלוואה. אולם מי שמלווה כסף לפקידים שוב אינו יכול לתבוע מהם את כספו, משום שביום שהוא מבקש את כספו הם מתחילים להזיק לו. ומשום שגם את הכספים הללו לא יכול היה לגבות, החל להתעניין יותר בענייני הקהילה.
בשנת 5653 [1893] לסנ' נָעימָצֶ'ה הייתה שאיפה עזה לבוא לסמוקוב. משנודע הדבר לאֶחָיו הזמינו אותו פעמים רבות שיבוא, כיוון שגם הם ייחלו לכך. כמו כן, גם אֶחָיו וגם כל קרובי
1711 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1893
משפחתו הפצירו בו שוב ושוב שיתחתן, באומרם שהוא לא צריך להישאר לבדו, מה גם שהוא עדיין צעיר מאוד. אולם הוא לא רצה, באומרו שהמזל שלו הוא שלא יהיה לו בית. ושכל רצונו הוא לחתן את פֵריד כראוי, ויותר מזה אינו מבקש מאומה. אולם הוא לא השיג זאת, אם משום שלסנ' פֵריד לא היה מקום מגורים, ואם משום שהוא חיפש למצוא מקום שבו יוכל להשתקע, והיה הולך ממקום למקום. וכך קרה שבעת ששהה במרסיי לקה במחלה הנוראה של השחפת. הוא סבל רבות, ונלקח לבית החולים בקונס' כדי שסנ' לוסיין יטפל בו טוב יותר, אך לא שפר מזלו והוא נפטר בשנת 5670 [1910]. קצרים היו ימי חייו, 32 שנים, שחלפו עליו במצוקה, והוא נותר ברווקותו. אביו נפטר שנתיים לפני כן, ולאף אחד מהם לא נותר שום רכוש. וכך התייבש ענף זה של המשפחה, בלי שיהיה לו כל המשך; ומכאן שאין ראוי לקבוע דברים כאלה מראש ביחס לעתיד.[15]
סנ' נָעימָצֶ'ה היה תמיד בריא ולא סבל מאף מחלה, אך בשנים האחרונות סבל מעט מאלבומין[16] שלפעמים הכביד עליו. לעיתים נסע לאדירנה כדי לטייל, ולא הפסיק לעשות גם שם עסקים קטנים כי היו לו שם חברים ומכרים רבים. כאשר היה לו צורך בכסף, הוא לווה מסנ' אליה דה מדינה, הגזבר של סנ' קָמוֹנדוֹ, והם היו מיודדים מאוד. ימים רבים בא לביתה של בִּתו מ' שרה, וזאת כאשר בעלה הסנ' שנוּר לא היה בבית. הוא הביא לשני נכדיו הקטנים
1712 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1893
ולנכדתו הקטנה ממתקים וצעצועים ושיחק איתם. את ליביו [במקור: איביו] אהב הרבה יותר מאשר את האחרים, וקרא לו 'הקפיטן של הנמל'. הוא שמח בכל אלה. גם אל בן דודו הסנ' נֵסימָצֶ'ה שגר בקונס' התקרב מאוד, ולעיתים עזרו זה לזה. הוא אהב מאוד לקרוא ב- Tevari[כרוניקות] של ההיסטוריה הטורקית; היו לו ספרים רבים בטורקית, והוא ידע לקרוא בהם היטב. הוא ידע את השפה הטורקית על בורייה, דבר שלמד בבית הספר רוּשידייָה, גימנסיה בת חמש כיתות שהייתה בסמוקוב. בבקרים היה קם מוקדם וקורא בכל בוקר את ספר תהילים בשלמותו. אחר כך התפלל בטלית ותפילין תפילת שחרית בשלמותה עם זמירות, ואז לעיתים קרא ב'קורבנות'. אחר כך יצא העירה. מפעם לפעם היה מצטלם, והיה שולח לכל קרוביו צילום אחד לכל אחד. בעסקיו פעל כפי שפעל בשנים הקודמות, בעיקר כמתווך.
בשנת 5654 [1894] פרצה שרפה גדולה בפֵּרָה, ונשרף גם ביתו של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה, אחד משלושת הבתים שקנה לפני כן סנ' נָעימָצֶ'ה בקונס'. הוא דאג לגבות את דמי הביטוח, מה שבקונס' היה קשה מאוד לעשות. הוא
1713 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1894
הצליח לגבות קרוב ל־500 לירות, והמגרש נותר ריק. שני הבתים האחרים, האחד של סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה והשני של סנ' נָעימָצֶ'ה, נשרפו גם הם, אך שניהם נמכרו לפני כן.
לסנ' נָעימָצֶ'ה כבר לא הייתה שאיפה לחפש איזה עסק, והוא ביקש לחיות בנינוחות רבה יותר, שכן אף שדיבר עם אנשים רבים כדי שיצטרפו אליו וייכנסו עימו לאיזו עסקה, לא נמצא מי שייענה לו. היו רבים שלהם הציע שיעשו ביחד עסקאות, אך הם עשו אותן בעצמם וגם הצליחו בהן. אף שהם הסתירו זאת מסנ' נָעימָצֶ'ה, הדבר נודע לו. אך כיוון שלא היה זה מאופיו לבוא אליהם בטענות, הוא נותר שותק. הוא חזר לעסוק ביישוב מחלוקות שהיו לאנשים בינם לבינם, והיה מסתפק בסכום ששילמו לו. בעת הזו שהה בקונס' חכם דָּוִיצ'וֹן אריאל מירושלים. היו לו כמה חילוקי דעות עם הממשלה הטורקית בנוגע לכמה קרקעות ולעניינים הקשורים במסילות הברזל. הוא התלווה אליו למשרדי הממשלה ולמקומות אחרים, ועבר זמן רב עד שעלה בידו להסדיר את ענייניו. הסנ' חכם דָּוִיצ'וֹן, שהיה מרוצה מעבודתו, שילם לו סכום של 250 לירות.
בנו הסנ' פֵריד המשיך לעבוד במשרדו של גיסו הסנ' שנוּר, ובשנה הזו הגדיל האחרון את שכרו לשש לירות לחודש. כמו כן התחיל
1714 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1894
לשולחו לבקר את לקוחותיהם בשוק, כדי שישתלם גם בזאת. הסנ' פֵריד שהיה בעל דיבור שוטף היה מרוצה, וכך למד את דרך הפעולה של מלאכת התיווך והצליח לבצע הרבה משימות. מהסכום שקיבל כשכרו לא בא כלל לעזרת אביו בכיסוי ההוצאות, אלא רק התהדר בלבושו ובזבז להנאותיו. לעיתים ביקש מאביו שייתן לו כסף כיוון שבכמה מהחודשים לא הספיק לו השכר שקיבל. היה זה האב שהזין אותו, ודאג לו לדברים כאלה ואחרים שהיה צריך להוציא עבורו. וכאשר ביקש ממנו כסף, האב היה נותן לו מהמעט שבידו כי ריחם עליו רבות וכדי שלא יהיה מדוכא.
בעת הזו כמה מחבריו שהיו לו מלפנים התרחקו ממנו, והוא, משהבחין בכך, הצליח לרכוש לעצמו חברים חדשים רבים; זאת מפני שעסק בענייני הקהילה, וגם משום שהיה הגבאי של בית הכנסת בגָלָטָה, ולכן נדרש להיות נוכח במפגשי הקהילה. על כך כיבדו אותו, ובמקרים רבים אף סייעו לו בכך שאפשרו לו להרוויח אי־אלו סכומי כסף. בדרך הזו העביר את ימיו והתפרנס, תמיד בסבלנות המְרַבּית.
1715 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1895
בשנת 5655 [1895] הסנ' נֵסימָצֶ'ה [בן מושונצ'ה] אחיינו שגר בקונס' עם אשתו, שב לסמוקוב. עסקי התיווך שעשה 'לא הלכו לו' כלל וכלל, והוא ויתר עליהם כי לא הרוויח מהם מאומה. הסנ' נָעימָצֶ'ה נעצב מאוד מכך, בין אם מכיוון שלעיתים הייתה לו איזו תועלת ממנו, ובין אם כי גם בנו פֵריד היה הולך לביתו פעמים רבות, כך שהיה לו מקום שאליו יוכל ללכת לפעמים כדי לשהות בבית משפחה, בקרב קרובים.
לגבי המגרש בקונס' שהיה שייך לסנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה [אחיו] ובו עמד הבית שנשרף, הוא [שְמוּאֵלָצֶ'ה] כתב על כך לסנ' נָעימָצֶ'ה שמא ימצא לו קונה כי ברצונו למכור אותו. הוא נדרש לכך כיוון שלא משך ממנו שום הכנסה. הסנ' נָעימָצֶ'ה תמיד נרתם למשימה כאשר מישהו הטיל עליו לעשות משהו. הוא, שהיה מוכשר מאוד, מצא לו קונה ומכר אותו תמורת סכום של 500 לירות טורקיות. הסנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה היה מרוצה מהמכירה הזו, ושילם לאחיו דמי תיווך ראויים.
סנ' נָעימָצֶ'ה אהב מאוד כאשר זקני המשפחה סיפרו לו פרשיות שונות על משפחת אריה. הוא התעניין בכך מאוד, רצה להבין אותן וערך רשימות רבות. הוא גם רשם [כתב] את מספר השנים שחי כל אחד מהם, כיצד התנהגו, מה היו חייהם, כיצד חיו אותם וכיצד העבירו אותם. את כל מי שבא לקונס' היה שואל על כל בני משפחת אריה מסמוקוב, ועל כל אחד מהם בנפרד.
1716 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1895
הוא שאל מה היה מצבם ואיך עברו עליו הימים, הן לגבי הגברים והן לגבי הנשים, את כולם עד הקטן ביותר; זאת כדי להיות בקיא במה שהתרחש בסמוקוב. וכאשר מישהו ממשפחת אריה נקלע למצוקה, הוא נקט בכל האמצעים כדי לבוא לעזרתו ככל שיכול היה. כך היה שכל אדם שבא לקונס', בין יהודי ובין שאינו יהודי, היה מבקש לראותו, והדבר שימח אותו עד מאוד. הייתה לו נטייה לבכות במהירות רבה, יש לומר מרוב געגועים וחיבה, ובהזדמנויות כאלה היה מצטלם ושולח לכל הקרובים את תצלומו, במטרה שגם הם ישלחו אליו [תצלום שלהם]. אולם, לא כולם שלחו לו, והוא לא העז לבקש מהם ונתן לעניין לחלוף. אֶחָיו שלחו לו בכל שנה מסמוקוב קשקבל, גבינה, נקניקיות, ריבה מפטל ומפירות אחרים שלא היו בקונס', וכן אגוזי לוז שגדלו בסמוקוב שהיו טעימים מאוד ולא היו כמותם בקונס', והוא אהבם מאוד. ובתמורה גם הוא שלח להם כמה דברי מאכל מקונס'. סנ' נָעימָצֶ'ה אכל הרבה ואף ניזון היטב, אך האוכל היה מתהפך בקיבתו, שכן תמיד אחרי שאכל היה מקיא, אולם הדבר לא גרם לו שום נזק אחר. הוא גילח את זקנו ושפמו היה לבן, אך שערותיו לא היו לבנות כל כך.
1717 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1896
בשנת 5656 [1896] בנו הסנ' פֵריד עבד בלשכת גיסו הסנ' שנוּר, והיה כבר מיומן היטב בעסקי התיווך. בשנה הזו הטיל עליו הסנ' שנוּר גם את [משימת] חליפת המכתבים, שיכתוב מכתבים לבתי המסחר שהיו לו [שייצג] באיטליה, בצרפת ובמדינות אחרות, והכול כדי שילך ויתקדם. מאוחר יותר הוא החל להתכתב בסתר עם כמה בתי מסחר כדי שייתנו לו את הייצוג, וכמה מהם אכן הבטיחו לו [שייצגם]. זה עודד אותו, והוא הרגיש שגם הוא יוכל להקים לעצמו עסק כזה של ייצוגים ועמלות. הוא התייעץ על כך עם אביו, אם יעשה דבר כזה; אך הוא [האבא] לא הרשה לו באומרו שזה מוקדם מִדַי מכיוון שהוא עדיין אינו בגיר; ואיך ייתנו בתי המסחר אמון בילד. אולם, משיחלוף עוד זמן מה זה עשוי להתרחש, וגם הסנ' שנוּר בוודאי יעזור לו. ובאשר למעט הכסף שיהא עשוי להיזקק לו, אמר לו אביו שהוא צריך לעשות גם כמה חסכונות כי הוא מבזבז הרבה. בשנה הזו, משעלה עוד מעט שכרו החודשי, החל לשים כסף בצד.
הסנ' נָעימָצֶ'ה שהיה הגבאי של בית הכנסת גָלָטָה, התחיל להיות מעורב גם בענייני הקהילה והרבנות. כשנפתח בקונס' סמינר להכשרת רבנים לכל הקהילות, והקהילה היא שתמכה בו, וכשהיה לסמינר צורך בכמה
1718 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1896
ספרים שלא היו להם, כגון מנחת שי[17] ואחרים, אמר להם הסנ' נָעימָצֶ'ה: "לנו יש בית מדרש בסמוקוב ושם מצויים ספרים רבים כאלה. אם תרצו לקנות מהם, אוכל לשאול". ומכיוון שהם רצו, הוא כתב לסמוקוב ושלחו לו. אולם מי קיבל את הכסף עבור אותם ספרים, אינני יודע בוודאות כדי לכתוב זאת […]. ומכך היו מרוצים מאוד ושמחים שכבר קיימות ספריות. מאוחר יותר, כאשר צאצאי חָריבּי צֵ'לֵבּי[18] באו כולם לגור בסופיה, הביאו עימם את הספרייה הזו. היה זה בזמנם של הרב הראשי ד"ר מרדכי אהרנפרייז[19] ושל רב קהילת סופיה חָריבּי דָּוִד פּיפָּאנוֹ. ובהסכמת כל משפחת אריה, ועל פי בקשת בני קהילת סופיה להחזיק את הספרים באחד מחדרי בית הכנסת המרכזי, התחייבו לשומרם לתקופה של עשר שנים; ולאחר זמן זה – אם תרצה משפחת אריה לקחתם – חייבים הם למסור להם. ומספר הספרים שנמסר הוא קרוב לאלף ספרים שונים, ועל חשבון משפחת אריה עשו ארונות שעלו קרוב ל־1,200 פרנקים. וכל אחד חופשי ללמוד בהם, מבלי שתהיה לו רשות להוציאם מחוץ למקום. בכתב התחייבות זה מחזיק הסנ' לאון ד' אריה; הוא ניתן לו על ידי קהילת סופיה, ונמסר בידיו בשנת 5672 [1912].
לעניין הבעלות: הן הספרים הללו והן המקום – מבנה בית המדרש בסמוקוב – שייכים אך ורק לשלושת האחים: צֵ'לֵבּי יהודה, צֵ'לֵבּי גבריאל וצֵ'לֵבּי אברהם מ' אריה, משום שהם

לוח זיכרון בבית הכנסת בסופיה לכבודם של ראשי הקהילה באותה התקופה, ביניהם הרב ד"ר מורדכי ארנפרייז,
הרב דוד אברהם פיפאנו וחתנו של המחבר, לאון ד' אריה המוזכרים בעמוד זה.
1719 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1896
בנו את בית המדרש וקנו עוד הרבה ספרים, נוסף על אלה שהיו לסנ' חָריבּי משה א' אריה [מייסד הספרייה] – והכול בחלקים שווים בין שלושת האחים.
בשנת 5657 [1897] הסנ' נָעימָצֶ'ה שכבר פרש מן הביקורים במשרדי הממשלה ובאדמיניסטרציות האחרות, החל ללכת אליהם שוב. רבים מחבריו בקונס' ובערים אחרות מאסו מאוד מחילוקי הדעות שהיו להם ושלא הצליחו ליישב, וכשלא מצאו אדם מהימן ובעל השפעה שיעשה זאת, הפצירו בו שיקבל על עצמו לטפל בכמה מאותן מחלוקות. מכיוון ששילמו לו אפילו משהו מראש, לא דחה אותם. הוא היה רושם לעצמו הערות לגבי כמה מהן והביאן לידי פתרון. שיטתו הייתה לפנות ישירות לראשי כל אותם משרדים. הוא לא ביקש בהתחלה לרכוש את תמיכתם של הפקידים הזוטרים, ובמקרה שהיה צורך לתת איזה שוחד, הוא חיפש את הדרך לנותנו רק לבכירים, ובדרך זו הסתיים הטיפול בענייניהם יותר מהר. כך הוא הצליח בעבודתו.
בשנה הזו נסע הסנ' לוסיין לקונס' כרופא, והיה סר כל יום למשרדו של הסנ' נָעימָצֶ'ה שתמך בו מאוד. הוא גם נהג לבוא לביתה של מ' שרה, בִּתו של סנ' נָעימָצֶ'ה. אולם
1720 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1897
כאשר התחתן [לוסיין] עם מ' פלורנס, בִּתו של ויטָאלֶס פאשה,[20] השניים כעסו עליו מאוד. בהתחלה סנ' נָעימָצֶ'ה לא הִפנה אליו כלל את פניו למרות שהוא ביקרוֹ בכל יום, אך כעבור זמן הוא התרצה וקיבלוֹ כמו קודם. לעומת זאת, כאשר בא אל מ' שרה היא לא קיבלה אותו, ואף לא בירכה אותו לשלום כאשר נפגשו. הכעס הזה נמשך שנים רבות, אך גם הוא חלף לו, והם ביקרו זה את זה כמקודם.
בנו הסנ' פֵריד המשיך בעבודתו במשרדו של הסנ' שנוּר, וטיפל בענייני העסק במסירות רבה. שניהם [האב והבן] היו מרוצים מאוד. אולם, ברבים מהלילות הוא [הבן] הגיע לבית המלון שבו גרו מאוחר מאוד, והסנ' נָעימָצֶ'ה שהמתין לו כדי שיאכלו ביחד נעצב מאוד אל ליבו. ברבים מהלילות הוא יצא לחפשו, אבל לא מצא אותו לפני הארוחה ונאלץ לאכול לבדו. אחר כך המתין לו עד שחזר. וכאשר בא הוא נרגע, אך לא דיבר איתו דבר, פן יכעס ויתעוררו עניינים חדשים.
בתו מ' שרה, כפי שכבר כתבתי, ביקרה אותו תמיד והמשיכה בכך בלי להתעייף. תמיד הביאה להם איזה דֵזָיוּנוֹ וכמה דוּלסוּרָס שהכינה בבית, כי הסנ' נָעימָצֶ'ה אהב מאוד מאכלי בצק. היא דאגה לבגדיהם ולצָ'מָשירים, וכאשר חסרו להם כמה דיסקיות כפתור או שהיו בהם אי־אלו קרעים, תפרה ותקנה אותם,
1721 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1897
וכך גם דאגה לגרביים ולדברים אחרים הדרושים לחיי היום־יום – היא דאגה לכול, ובאותו הזמן נתנה מתנות למ' פֶּרלָה והפצירה בה שתשגיח עליהם ותטפל בהם.
בשנת 5658 [1898], אחיינו סנ' לאון, בנו של סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה שהה בקונס' כדי למכור את הבית שהיה להם בקונס' ושנמכר באמצעות סנ' נָעימָצֶ'ה, תוך ששילמו לו דמי תיווך נאים מאוד. הוא [נָעימָצֶ'ה] יעץ לו [ללאון] שינסה להגיע להסכמה בדרך כלשהי עם אחיו [לוסיין]. כי הסנ' לוסיין התלונן מרה על אחיו הסנ' לאון, ולמרות שלאון לימד זכות על עצמו באי־אלו נימוקים משלו, הוא אמר לו שהוא חייב לוותר ולהבליג בעניינים רבים; כי לא טוב הדבר להיות תמיד בחילוקי דעות, ואין זה כפי שהאדם חושב, וגם להם יש את הזכויות שלהם, ואין האדם צריך להתפאר שכל החוכמה בידיו. כיוון שכך היה גם עם דודיו, גם הם לא הסתדרו ותמיד היו ביניהם סכסוכים. ושלא יבקש להשתלט על הרכוש של אֵחיו, כי יום אחד זה לא יריח טוב.
בשנה הזו הייתי גם אני בקונס' במשך כחודש, וכאשר ירד הערב והשוק נסגר הייתי הולך למשרדו של סנ' נָעימָצֶ'ה. היינו מבלים שעות ומספרים על החיים שעברו עלינו לפני כן בסמוקוב
1722 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1898
לעומת החיים שעוברים עלינו כעת – בין אם בסמוקוב ובין אם בקונס'. ואחר כך כשכבר נעשה מאוחר יותר, היינו קמים והולכים לאחד מבתי המרזח או בתי הקפה, ותמיד פגשנו חברים ומכרים רבים מהתקופה שהיינו כל משפחת אריה בקונס'. העברנו את הזמן כשסיפרנו זה לזה אודות הזמנים הטובים שעברו עלינו באותם הימים. והם [החברים] אמרו לנו שאין בנמצא יותר בילויים כאלה. והסנ' נָעימָצֶ'ה נתן שבח והודיה על כך שהוא נמצא בקונס', כיוון שבקונס' ניתן לעבור כמה משעות הדוחק טוב יותר מאשר בסמוקוב, ואף לשכוח את המצוקה. ולעומת זאת, אין הדבר דומה כלל למה שאירע בסמוקוב, שם לא נותרו עוד לא הווידני ולא המָאדָנֶס ואף לא שאר הווילות הכפריות שהיו בבעלותנו ובהן בילינו; כי הכול כבר נהרס, כי בא הרוסי והחריב הכול, ישו"ז [אולי: ימח שמם וזכרם, במקור jcvz – הפענוח אינו ודאי].
בימי הקיץ של השנה הזו נסע סנ' נָעימָצֶ'ה לנופש בְּאַרנָווּטקוֹי [Arnavutköy],[21] מקום יפה ומענג. בכפר הזה נראים מי הים השחור והלבן מתערבבים זה בזה – מי הים השחור זורמים על פני הים הלבן, ואת הסירות והאסדות העוברות במקום הזה מושכים בחבלים, כיוון שהים עלול לבולעם.[22] בלילות ובימי החג הם היו ביחד, הוא ובנו סנ' פֵריד, ובימי השבוע נסעו לקונס' לרגל עסקיהם, שכן שניהם המשיכו בעסקי המסחר כמו בשנה הקודמת.
1723 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1899
בשנת 5659 [1899] הסנ' נֵסימָצֶ'ה, בנו של אחיו סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, שהה בסופיה יחד עם שותפו בן־שימול. הם היו סוכני חברת ביטוח חיים, והיו מבטחים את האנשים. סנ' בן־שימול העביר לעצמו סכום של 5,000 עד 6,000 פרנקים, וברח מסופיה ללא ידיעתו של סנ' נֵסימָצֶ'ה. האחרון לא יכול היה להתמודד עם העסק לבדו, ונאלץ לנוטשו. הוא נסע לקונס' לחפש אותו כדי לקחת ממנו מה שניתן, או לשוב בחזרה ולהמשיך בעבודה. אולם, לא עלה בידו למוצאו יען כי נסע לאמריקה. הסנ' נָעימָצֶ'ה כעס מאוד על כך ש[הסנ' נֵסימָצֶ'ה] לא רצה לשמוע בקולו, כשאמר לו שלא ייעשה איתו שותף. למרות זאת שב ותמך בו. אחר כך שהה סנ' נֵסימָצֶ'ה זמן מה בקונס' והלך בטל, ואשתו וילדיו נשארו בסופיה בבית שבבֵּזיסטֵן. סנ' נֵסימָצֶ'ה שהה גם הוא במלון של מ' פֶּרלָה שבו גר סנ' נָעימָצֶ'ה, ולנוכח זאת שהם הוציאו כסף רב, גם אשתו בסופיה וגם הוא בקונס', הם פנו שוב בבקשה לסנ' שנוּר כדי שיקבל אותו לעבוד שוב במשרדו, וישלם לו גם איזו משכורת שתאפשר לו לחיות בקונס' עם משפחתו. לסנ' שנוּר היה צורך בעובדים, והוא קיבל אותו ושילם לו כעשר לירות לחודש. הוא המשיך לעבוד אצל סנ' שנוּר, ומאוחר יותר הביא את אשתו וילדיו לקונס' בלי שבא בעצמו לסופיה. אשתו היא שאספה ומכרה את החלק
1724 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1899
הגדול ביותר של הרהיטים, כולם רהיטים חדשים ומשובחים מאוד. כאישה, מכרה רהיטים ששוויים היה 200 לירות ב־20 לירות בלבד. ובסכום הזה היא וילדיה נסעו ובאו לקונס', כשהיא מביאה עימה את בגדיהם ומיטותיהם וכמה דברים קטנים נוספים. בקונס' נאלצו לקנות רהיטים אחרים.
גם בשנה הזו סנ' נָעימָצֶ'ה היה בלשכת הרבנות. באותה תקופה הוא ניהל את כל חשבונות ההכנסות וההוצאות של קהילת קונס'. היה להם אמון גדול בו, כי הוא טיפל ושמר מאוד על אינטרסי הקהילה. באותה תקופה גדל עד מאוד מספר השליחים [שד"רים] שהגיעו מירושלים וממקומות אחרים, ולא היה להם [לאנשי הקהילה] מספיק כסף כדי לתת להם תרומות וגם להאכילם. בנוסף הם שילמו להם את כרטיסי הנסיעה ברכבת או באונייה לכל מקום שאליו רצו לנסוע. לפיכך, באחת מישיבותיהם הם שוחחו בנושא כדי להקטין את ההוצאות. הם מצאו לנכון לקצוב את התרומות: לאלה שהיו שליחי קהילה לתת מאה פרנקים, ולאלה שהיו עצמאים לתת חמישים פרנקים וזאת אם היו חכמים; ולאלה שלא היו חכמים קצבו עשרים וחמישה פרנקים. בנוסף לכך [החליטו לתת לכולם] את מזונם ואת הוצאות הנסיעה. הם ערכו פרוטוקול והחלו להתנהל לפי הכללים הללו. את אלה שהיו עצמאים היה צורך לבחון על מנת להיווכח אם הם חכמים, ולכך נדרש חכם שיבחן אותם. פעם אחת
1725 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1899
פנה אליהם שליח מאלה שהיו עצמאים, כדי שישלמו גם לו את ההקצבה שנקבעה יען כי גם הוא חכם [רב] ראוי. היות שהחכם שהיה בוחן אותם לא נכח, ואלה שהיו אמורים לשלם לו היו הסנ' נָעימָצֶ'ה ועוד אדם נוסף, וכן משום שהם לא היו כשירים לבחון אותו – החליטו השניים ביניהם שיאמר להם בעל פה את לְמִבְצַע עַל רִפְתָּא,[23] וזה יהיה מספיק. כידוע, את הפיוט הזה נהגו לומר כמה מהמשפחות בליל שבת, כאשר עמדו להסיר את המפה שכיסתה את 12 הפיתות שהונחו על השולחן כדי לברך המוציא. גם במשפחתנו נהגו לומר אותו, ולכן ידענו אותו כולנו בעל פה. במשפחות רבות לא נהגו לומר אותו, ולכן לא יכלו לדעת אותו בעל פה. משלא מצאו דרך אחרת לבחון אותו, הציעו לו זאת, אך הלה לא ידע אותו בעל פה כיוון שאצלם לא היה נהוג לומר אותו. לפיכך קיבל רק 25 פרנקים. הוא חלק עליהם באומרו שהוא חכם ראוי, ושישאלו אותו על הגמרא או על הפרשה או כל מה שברצונם – הוא מוכן לענות להם. אולם זה לא הועיל לו, כיוון שסנ' נָעימָצֶ'ה וחברו לא ידעו מה לשאול אותו. על כן הובא העניין בפני הרבנות, והם צחקו מעט על כך וגם ריצו את הסנ' השליח, אם כי לא במלוא זכויותיו; סנ' נָעימָצֶ'ה ידע את הפיוט בעל פה שכן אצלנו נהגו לאומרו. הוא עסק גם ביישוב סכסוכים בין האנשים
1726 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1899
שבאו לרבנות, דבר שהתרחש מִדֵי יום ביומו, וכל אחד שילם לו בהתאם לעניין שהסדיר עבורו.
סנ' נָעימָצֶ'ה שמח מאוד שבנו הצליח לחסוך סכום כסף כלשהו והפקידוֹ בבנק. בעיקר [שמח] מכך שלא רק שלא ביקש מאביו כסף, אלא לפעמים כשראה שלאביו אין כסף, הלווה לו מעט כסף.
בשנת 5660–5661 [1900–1901] סנ' נָעימָצֶ'ה היה עצוב מאוד לנוכח החיים שעברו על סנ' נֵסימָצֶ'ה ואשתו, שתמיד התקוטטו. היא בזבזה כסף רב הן על הבית והן על לבושה, עד כדי כך שסנ' נֵסימָצֶ'ה לא יכול היה לתת מענה להוצאותיה; את המעט שנשאר לו מהקונטדו הוציא על רהיטים ועל בגדים לאשתו. מאוחר יותר הוא לווה מעט כסף מחותנו סנ' רחמים פרחי, וגם זה אזל לו בתוך זמן קצר. המריבות בבית בזמן הזה הלכו והתעצמו. כיוון שכך הוא נאלץ לפנות ללשכת הקונסול הצרפתי ולהתלונן על כך שהיא מכה את ילדיה, מאיימת על בעלה באומרה שתרעיל אותו, וכי הדברים שעשתה נבעו מאיזה התקף של שיגעון שעלה בה. על זאת
1727 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1900
[הקונסוליה] כינסו התייעצות של רופאים כדי שיבדקוה, האם ניכר אצלה דבר כזה של שיגעון, והרופאים קבעו שאכן יש בה דבר זה, ושפוקדים אותה לעיתים התקפי טירוף. הוא ביקש להתגרש ממנה, ובכך היה נוכח גם סנ' רחמים פרחי, אביה של מ' אירמה. כשהגיע עניינם לשופטים, לא עלה בידו לעשות מאומה, והמצב נותר כך שמ' אירמה הלכה לבית אביה וסנ' נֵסימָצֶ'ה גר עם שני ילדיו בנפרד ממנה. כיוון שהיו לו הוצאות רבות, בין אם לעורכי דין ובין אם לעניינים אחרים, הוא נאלץ למשכן חלק מרהיטיו כדי להשיג עוד כסף. ומאוחר יותר כששב לסופיה המשיך בהליכים המשפטיים, והם גרים בנפרד. סנ' נָעימָצֶ'ה, שביקש לשים סוף לעניין, לא הצליח כיוון שסנ' נֵסימָצֶ'ה לא רצה לתת לה שום סכום כסף.
בשנה הזו התפרצה בקונס' מגפת דבר, והרבה אנשים מתו. וכך קרה שהאנשים נשמרו כל אחד לעצמו ונאספו לבתיהם מוקדם. הממשלה לא נקטה בשום אמצעים, אך מאוחר יותר נעלמה [המגפה] ולא נותר דבר, ורק נזהרו עד מאוד במאכלים.
באותה תקופה, בין אם מפאת המחלה ובין אם מסיבה אחרת, נשאר סנ' נָעימָצֶ'ה בבית ולא יצא, והיה בעיקר בוכה לו לבדו. מ' פרלה שראתה זאת באה לחדרו, ומרוב שדיברה אליו גרמה לו שיֵצֵא העירה וכך ישכח מעט [מצערו]. אולם הוא שב מוקדם, עוד לפני שהגיע בנו סנ' פריד, ושוב היה בוכה.
1728 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1901
בשנת 5661 [1901] התפשטה יותר ובעוצמה רבה מגֵפת הדבר בקונס', ומלבד זאת היו גם מקרי כוֹלֶרָה. לפיכך נקטה הממשלה הטורקית צעדים 'בדרך טורקית', ומינתה לכל רובע בקונס' ועדות ובהן רופאים ואנשים אחרים המכירים את שיטת ההתמודדות עם מחלות כאלה. לוועדות האמורות ניתנה הסמכות לפעול כפי שימצאו לנכון על מנת להדביר את המגפות. בישיבות היומיות שקיימו דנו בעניין, והחליטו להורות לכל הרופאים, החובשים, הנשים־המרפאות בעלות הניסיון שעסקו ברפואה מעשית בטורקיה,[24] וכן לבעלי המלונות ולאחרים, ולהזהירם בחומרה, כי עליהם לגלות תשומת לב מרבית למקרי דבר וכולרה. כאשר מישהו יידבק באחת המחלות הללו, חובה עליו לדווח מייד לוועדה – כל אחד ברובעו; ומי שיעז להסתיר מקרה כזה, דינו מוות. וכך היה: הן הרופאים והן האחרים הודיעו לוועדות היכן התגלו החולים. והוועדות כבר העמידו מראש סבלים, שקים, חבלים ואבנים, והיו נכנסים לאחר חצות אל המקומות שבהם נמצאו החולים, ובלי לומר דבר היו אוספים את החולה, מכניסים אותו לשק שבתוכו אבנים כדי שיהיה כבד, קושרים היטב ומשליכים אותו לים. לבני הבית היו אומרים שהם מובילים אותו לבתי החולים ומזהירים אותם
1729 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1901
שלא יגידו לאיש. אף אחד לא יכול היה לומר דבר ואף לא להתלונן. מספרים שהיו רופאים שרצו להסתיר כמה מאותם החולים, אם מכיוון שהכירו אותם, או שהיו קרוביהם או שקיבלו שוחד; משנודע הדבר גם אותם השליכו לים. היו רבים שלא קראו לרופאים והסתירו את החולים, אך למרות זאת במקרים רבים נודע הדבר. בתחילה לא ידעה כלל האוכלוסייה על המעשים הללו, אולם משהתפשטה הידיעה, רבים החלו להימלט מקונס'. הוועדות סברו שכיוון שמדובר במחלות מדבקות, כך יש לנהוג כדי למנוע את התפשטותן; אולם לא בדקו אם יש סיכוי להחלמה, ואף לא אם הרופאים אבחנו כראוי, אלא השליכו לים מייד. וכך הושלכו לים אלפים רבים של אנשים.[25] באותו הזמן היו כאלה שניצלו את המצב כדי להשליך לים אנשים שהייתה כלפיהם משטמה או שהשתייכו למפלגה היריבה לסולטאן חָמיד. הוא עצמו נשלח [לימים] לבידוד בסלוניקי והושם בווילה של סנ' אלטיני,[26] מאחר שכל המאורעות הללו התחוללו בימי שלטונו.[27] לפיכך שלח הסנ' נָעימָצֶ'ה את בנו פֵריד לאֶחָיו בסמוקוב, כדי להגן עליו מן המצב. הוא שהה בסמוקוב קרוב לשישה חודשים, וכאשר כבר לא נשמעה עוד שום שמועה על מחלות אלה בקונס', הוא שב אליה ולעבודתו כמקודם.
גם סנ' נָעימָצֶ'ה בזמן הזה יצא מקונס', והלך עם חברים אחרים לאחד ממקומות הנופש הכפריים של קונס'. שם בילה את זמנו בנעימים.
1730 ביוגרפיה של סנ' נָעימָצֶ'ה י' אריה 1901
מובן מאליו שהוא נשמר מאוד ולא ירד כלל לקונס' בזמן שהייתה המגפה. הוא היה חבר בחשאי באגודת הבונים החופשיים, והאגודה הזו עזרה לו בהזדמנויות רבות בכסף ובדברים אחרים. הוא גם היה דואג להשיג המלצות מהאנשים רמי־המעלה ביותר שהיו באגודה הזו, שכן רבים מהם היו חברים בה. כידוע, אגודה זו נוסדה בידי האנשים רמי־המעלה ביותר, כדי לעזור זה לזה בכל מקרה, ובמיוחד כשמישהו ירד מנכסיו.
1731
כאן מסתיים פרק הביוגרפיה של הסנ'
נָעימָצֶ'ה י' אריה אודות הימים שעברו עליו בקונס'
משנת 5637 [1877] עד 5660–5661 [1900–
1901].