781
מכאן ואילך מתחילים הפרקים
אודות סנ' ניסים אליהו אריה ובניו
שתחילתם בשנת 5623 [1863].
782 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1863
בשנת 5623 [1863] כפי שנכתב עוד קודם, הוא כבר היה נשוי והתגורר בבית חותנו [יהודה]; זאת לפי התנאי שקבעו, שיהיה סמוך על שולחנו למשך שלוש שנים. למרות שכל בני הבית טיפלו בו היטב, ועל פי ההסכם היה עליו להישאר עוד שנה, הוא לא יכול היה לסבול זאת עוד. כאשר היה בא הביתה היה הולך ישר לחדרו ושהה בו לבדו, וכשקראו לו, לא הצטרף אליהם למקום שבו שהו כולם. רק כאשר התיישבו לשולחן וקראו לו לאכול, היה בא מייד, וכשסיימו, שב לחדרו. הוא ידע היטב ללמוד כי שנים רבות שנה בגמרא עם חָריבּי אברהם כהן. את זמנו העביר בעיקר בין ספרי הקודש, ובכך הייתה הנאתו – מה שהטריד את כל בני הבית, אך לא לחצו עליו והניחו לו לעסוק במה שחפץ בו.
בשנה הזו נולד לו בן, והוא היה מאושר מאוד. הם נהגו עם היולדת בפאר רב מכל הבחינות, והעיר כולה ביקרה אותם וכך גם כל המשפחה. וכפי שכבר כתבתי, הם באו לאכול עם המאכלים. וכמו כן ביום ברית המילה הזמינו אנשים רבים לאכול, וקראו לו בכור גבריאל, והאימא היניקה אותו וטיפלה בו. האֵם, בּוּ' יעל, הייתה אהודה מאוד על בני משפחתה ומעל הכול על אביה שאהבהּ מאוד. הם דאגו לה יותר מכל, ואביה נתן לה כל הזמן מתנות וכך גם
783 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1863
אחֶיהָ. היא הסתדרה היטב עם גיסותיה וכך גם עם כל בני הבית.
סנ' נֵסימָצֶ'ה היה ללא עיסוק וכבר נמאס לו לשבת בטל, כי העביר את מרבית זמנו בלימודים בבית המדרש. הוא מצא שותף – סנ' מושונָצֶ'ה לוי, סוחר בטקסטיל; ועם הון מסוים שהשקיע אצלו, מן הקונטדו שהיה בידו ומתוספת שהוסיף לו חותנו, הצטרף לחנותו, והם הגדילו את העסק בהרבה. בתחילה העסק הלך די טוב, וסנ' נֵסימָצֶ'ה שמח שהוא עומד להגדיל את הונו, שכן לא היו לו כלל הוצאות, שכן התגורר אצל חותנו. כולם שמחו מכך שרצה לעבוד ולא אמרו לו מאומה, אלא שיעסיק עצמו באיזשהו עסק, ושלא יסתפק רק בלימוד. אולם הוא, שהייתה לו תשוקה גדולה ללימוד [תורה], תמיד כאשר היה לו זמן פנוי היה הולך לבית המדרש. באותם הימים הייתה לו גם שאיפה ללמוד שחיטה. הוא תרגל זאת והביא סכינים ואבני משחזת מווינה, ובתוך זמן קצר למד זאת וקיבל דיפלומה (סמיכה) [שני המונחים –depluma (semaha), כך במקור] לשמש כשוחט. פעמים רבות שחט תרנגולות וכבשים, כי לשחיטת שוורים ובהמות [במקור beémod] אחרות בהתחלה לא היה לו רישיון. מאוחר יותר קיבל גם זאת. הוא היה אדם שלא דיבר הרבה. טבעו היה רק להאזין, ולכן
784 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1863
הפצירו בו שייקח חלק בשיחות שהיו להם כאשר התכנסה המשפחה. הוא היה רגוע מאוד, אם בדיבורו ואם בדברים אחרים, ובאשר לכך שלא דיבר השיב להם ברוגע רב: " יש לי מעט דיבור, כי כך נתן לי האל, ואת המעט הזה עליי לשמור לעת זקנה. ואתם רוצים שאדבר הכול עכשיו – הראו לי תחילה מהיכן אשיג אחר כך עוד דיבורים, כדי שיהיה לי ממה להשתמש".[1] וכך בתשובה זו הוא הצדיק את עצמו. כזה היה אופיו.
גם בשנת 5624 [1864] המשיך לעבוד בחנות של סנ' מושונָצֶ'ה לוי. הם ביקשו לבדוק את המאזן, וכאשר עשו זאת ראו שלא היה להם שום רווח. לפיכך הוא לא רצה להמשיך, והשאיר את החנות כולה לסנ' מושונָצֶ'ה. באשר להון שהוא השקיע, הם הסכימו שההון שהשקיע יוחזר לו בתשלומים במשך פרקי זמן ארוכים יותר. בסופו של דבר לא עלה בידו לגבות זאת, כיוון שלא היה לו [לשותפו] רווח, ולפיכך שבו והסכימו שיעשה לו ויתורים נוספים. כך נותר ללא שום עיסוק, ושוב הלך לבית המדרש.
הוא גר אצל חותנו, והיה עליו לשהות שם זמן נוסף, שכן עדיין לא חלפו שלוש השנים.
785 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1864
היות שכבר נמאס לו לגור בבית של אנשים אחרים, ומכיוון שהיה כל כך ביישן ובבית היו לבּוּ' יעל אי־אלו מחלוקות עם גיסותיה – הוא חשב שעדיף להם לעזוב לפני תום המועד שנקבע. לפיכך קנה בית, הבית שבו גר היום סנ' רחמים אהרון כהן, ונראה לי שקנה אותו עבור 5,000 גרושים. הוא שילם לו סכום מסוים מראש, ואת היתרה במועדים קבועים. את התשלומים האלה שילם בהמשך בסכומי כסף שנתנו לו בּוּ' יעל וחותנו, וגם אביו עזר להם. וכך נעשה לבעליו המלאים של הבית. הוא ערך שיפוץ קטן ועבר לגור בו. מאוחר יותר בנה בבית הזה חדר נוסף שצופה לרחוב. הוא ריהט אותו כראוי, והם חיו בו מאושרים מאוד בכל הזמן שגרו בסמוקוב. כאשר עבר לגור בו ביקרו אותם כל קרוביהם, והביאו כל אחד מתנה, ומלבד זאת באו לבקר כל חבריהם. אולם עקב הרכישה הזו קטן הונו, כך שלא יכול היה להחזיק [להקים ולקיים] שום עסק. חותנו לא יעץ לו דבר בעניין הרכישה הזאת, מסיבותיו שלו, וגם כדי שלא ייעצב על כך. רק כאשר עמד לצאת אמר לו שאם הוא רוצה – למרות שעומדות לעבור שלוש השנים, שיישאר עוד, ואת הבית [החדש] ישכיר כדי שלא ייכנס לעוד הוצאות. אולם הוא לא רצה בזאת, אלא רק הודה לו על הזמן הרב ששהה בביתו. ואמר שאם עשה אי־אלו מִשגים, הוא מבקש שיסלח לו. הוא נישק את יד חותנו ויד חותנתו וכן את ידיהם של גיסיו וגיסותיו, והם יצאו שמחים.
786 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1864
בשנה הזו התחתנתי אני צֵ'לֵבּי, ולפי המנהג של אותם הזמנים היה מקובל שגם לחתן היו עורכים רחצה רשמית[2] במקווה בהרבה פאר והמולה. עשו זאת תמיד בליל יום ראשון, והזמינו גם את כל קרובי המשפחה הצעירים ואת החברים, ומלבד הרווקים, הזמינו גם את מי שנישאו מקרוב. לשם כך היו ממנים את אחד מהנשואים הצעירים להיות הסַפָּר של החתן בבית המרחץ. היה זה סנ' נֵסימָצֶ'ה שמילא את השליחות הזו, כי הוא כבר ידע את מלאכת הסַפָּרות. וניתנו לו [לסַפָּר] מתנות מצד הכלה ובנפרד מצד החתן. והיו גם סודות מועילים הנוגעים לענייני הכלה, דברים שכיום אינם נוהגים עוד בהם, ופונים אל הרופאים.[3]
בשנת 5625 [1865] נולד לסנ' נֵסימָצֶ'ה בן שני, וגם את לידתו ערכו כמו את הלידה הקודמת וקראו לו אליהו על שם סבו. וגם אותו אימו היניקה וטיפלה בו, ובשנה הזו נעשו שני האחים [בכור יוסף וניסים גיבור הפרק הנוכחי] שותפים, ופתחו שוב חנות לטקסטיל. אודות הדרך שבה פתחו את החנות כתבתי ביתר אריכות בפרק אודות סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה, אחיו, העוסק בשנה הזו. הם היו מאוחדים מאוד והובילו את העסק היטב. הם קָצְבו את הסכום
787 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1865
שאותו היו צריכים לקבל להוצאותיהם, לא משכו מעבר לכך ורק התאמצו להצליח.
בשנה הזו כבר הסתדרו היטב בביתם, והיו מרוצים מאוד. בּוּ' יעל הייתה חסכנית מאוד, והייתה גם 'צופיָה הליכות ביתה' [משלי ל"א כ"ז, במקור meradera de la kasa]. מעל הכול הייתה שומרת נאמנה על הבית, ולא אהבה לצאת הרבה לביקורים. היא דאגה רבות לילדים, כיבדה מאוד את בעלה, והם חיו באושר. כאשר היה להם צורך בהתייעצויות הם היו מתייעצים רק ביניהם, הבעל והאישה, וההחלטה שקיבלו אותה יישמו. סנ' נֵסימָצֶ'ה דאג רבות לסנ' אימו; הוא ביקר אותה כל העת, ואת 15 הגרושים שקיבל על עצמו לתת לה, היה הוא מביא אליה בכל שבוע. הוא היה אדם ניטרלי, שלא התערב ולא ביקש לדעת בענייני אחרים. אופיו היה מאוד שקט ונינוח. הוא התהלך תמיד מהורהר, והיה שמח בחלקו. טבעו היה רזה ולא חסון והילוכו שָלֵו. לבושו היה תחילה שלוואר ומאוחר יותר מכנסיים ופַּלטוֹ. הוא לא יכול היה לרכוב על סוס ואף לא להשתמש בנשק, כפי [שידעו] כל [הגברים] האחרים ממשפחתו באופן כללי. בהתחלה, אחרי שעזב את בית חותנו, הלך לבקרם, אבל מאוחר יותר בא אליהם לעיתים רחוקות ועל כך העלו בפניו טרוניות. הייתה זו חותנתו שביקרה אותם כמעט תמיד, כדי ללמד את בּוּ' יעל כיצד צריכה היא לנהוג, כי את זאת
788 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1865
ידעה החותנת עוד יותר – היא ידעה לנהל ולהנהיג בית. ובּוּ' יעל שמעה בקולה.
בשנת 5626 [1866] כפי שנכתב קודם, שני האחים היו שותפים בחנות שפתחו להם חותניהם, ולמראית עין הלכו עסקיהם והתקדמו. אולם ככל שהתאמצו וככל שנהגו בצמצום כל כך גדול, לא רק שלא היה להם שום רווח, אף היו להם הפסדים בסכומים ניכרים. וכך היו מוטרדים מאוד עד שנאלצו לסגור את החנות, כפי שכתבתי ביתר הרחבה בפרק אודות אחיו העוסק בשנה זו. ייתכן שאחת הסיבות לכך, כפי שנוכחו בזאת הם בעצמם, הייתה שבאותה השנה התחתן אחיהם הצעיר רפאל; והם היו צריכים לעזור לו כיוון שלסנ' רפאל לא היה [משלו] וקונטדו לא קיבל,[4] ולפיכך היו להם כמה הוצאות בגינו. אולם לא ניתן לקבוע זאת בוודאות, כי אין זו הוצאה גדולה.
בשנה הזו הסנ' רחלוּצָ'ה, אשתו של סנ' נָעימָצֶ'ה, ילדה את אֶליסָה, ובּוּ' יעל הייתה גם היא בהיריון ונכנסה לחודש התשיעי. אם זה בגלל שהלכה לבקר הרבה אצל היולדת[5] או אולי בגלל שבזמן הזה קיבלה אי־אלו נזיפות עוקצניות מצד בעלה – משום שהייתה לנה בכמה מהלילות בבית היולדת – קרה שילדה גם היא בבית אימהּ.[6]
789 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1866
וגם לה התקינו מיטה נפרדת ובאו לבקרה, ואף שלחו לה את כל הפּלָטוֹס והמתנות שנהגו לשלוח ליולדת. וביום השבת באה כל המשפחה לאכול, היה זה היום שבו העניקו שם לבנות. כך היה שהעניקו לשתיהן שם וקראו לה [ליילודה השנייה] אוֹרוֹ. ואחרי כן קמה מן המיטה, ובחלוף כמה ימים, כשהיולדת שבה לאיתנה, חזרה לביתה. יילודה זו היא אותה סנ' אוֹרוּצָ'ה שנישאה לניסים יוסף הבדלה ישר, והם חיו באושר רב. בעלה הוא במעמד בכיר, עיסוקו בבנקאות־חלפנות, ויש בבעלותו בית וחנויות. והיא ילדה בנים ובנות. היות שנסגרה החנות היה סנ' נֵסימָצֶ'ה ללא עיסוק, ומכך נעצב עד מאוד. הוא הלך לבית המדרש כדי ללמוד וכך העביר את ימיו.
בשנת 5627 [1867] נולדה לו בת שנייה בביתו שלו, והם נהגו עם היולדת כמנהג כל היולדות. וחמותו, אֵם היולדת, שהתה עימם בכל אותו הזמן שהיולדת הייתה במיטה. היא [החמות] הביאה מביתה את רוב צורכי הבית על מנת לבוא לעזרתם בהוצאותיהם, שכן לא היה ביכולתו של סנ' נֵסימָצֶ'ה להוציא כסף יען כי לא היה לו. וקראו לה רוזה, ואימהּ טיפלה בה והיניקה אותה. זוהי אותה רוזה שנישאה לסנ' צֵ'לֵבּוֹן מָגָ'ר מסופיה, והם חיים
790 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1867
באושר רב וגם שני הצדדים [שתי המשפחות] שבעי רצון. היא ילדה בנים ובנות, לבעלה רכוש גדול אם בכסף ואם בנכסי מקרקעין, והוא התעשר עוד יותר במיוחד אחרי שנישאו. מאוחר יותר הוא לקה במחלת השחפת, וחלתה גם אשתו וגם כמה מילדיהם. הם היו חייבים לנסוע למקומות מרוחקים וחמים יותר, אחדים נסעו בקיץ ואחרים בחורף, וככה העבירו את ימיהם. כיום, לאחר שטופלו רבות, הם כולם בריאים ושלמים.
סנ' נֵסימָצֶ'ה, כפי שנאמר, בשנה הזו עדיין לא הסתדר בחנות משלו. הוא היה ללא שום עיסוק, וסבל לצורכי פרנסתו. וכך היה שתמיד דאגו לו חותנו וגיסיו. בַּבַּית הם נקטו בצמצום גדול ככל הניתן. הכול נעשה דרך בּוּ' יעל, שלה דאגו [חותנו וגיסיו] כיוון שהתלוננה ללא הפסק אצל אביה.
בשנת 4528 [1868] לסנ' נֵסימָצֶ'ה נולדה עוד בת. גם בלידתה נהגו כמו בכל היתר וקראו לה רגינה, וגם אותה השיאו בעיתהּ עם סנ' יוסף אלקלעי מסופיה. הם חיים באושר והיא ילדה בנים
791 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1868
ובנות, אלא שבעת שנכתבים דברים אלה מצבו כלל אינו טוב. גיסיו הם שתומכים בו במתן קצבה שבועית, כי הוא אומנם חרוץ אבל הצלחה [במקור aslaha] אין לו.
סנ' נֵסימָצֶ'ה, אם זה משום שהיה עצוב או משום שהיה חלש מאוד וגם ללא שום עיסוק, החל לסבול מכאב בחזהו [במקור petcho]. זה התחיל מכאב בשד [במקורteta ], כזה שהיה גם לאימו, והוא סבל ממנו זמן ארוך. ולמרות שחלף, מעט ממנו התחדש וליווה אותו כל חייו. בתחילה סבל מן השד האחד אך מאוחר יותר חש בכאב בשני השדיים, והיה צריך לשכב בביתו כמה ימים. כפי שכבר כתבתי בפרק אודות אחיו סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה, גם הוא סבל ממחלה זו של כאב בשד. יום אחד שתי הגיסות, דהיינו, אחותי הגדולה סנ' בֵּכוּרוּצָ'ה [ובּוּ' יעל], כששהו יחדיו, התלוננו אחת באוזני רעותה אודות סבלותיהן שהיו כמעט זהים ועל כך שכבר מאסו בחייהן, ובאותו הזמן בכו. ובּוּ' יעל שהייתה יותר אמיצה, כדי להפוך את הדיבורים לִדְבַר צחוק, סיפרה לה שסנ' אימה, בין הדברים ששלחה לה לפעמים, פעם אחת אספה את מפת השולחן, וכפי שהייתה שלחה אותה לביתה. וכאשר פתחה את המפה מצאה בפנים ראשי דג מקרל, ליבות תפוחים ודברים כגון אלה. והיא, בלי לומר זאת לאיש, צררה הכול שוב כפי שהיה והשליכה לנהר. וכך
792 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1868
עברו את הזמנים הקשים וניחמו זו את זו, כי זו לא הייתה אשמתו של איש, ולא נותר אלא לומר שהכול תלוי רק במזל.
כאשר ראתה בו יעל באיזה מצב נמצא בעלה, בלי לומר לו דבר הלכה אצל אביה ופעמים רבות הייתה רבה עם אביה על מר גורלה, ומדוע אינו נותן דעתו לחפש עבורם אמצעי לחיות בעולם הזה. האב לקח את העניין לידיו, ומלבד זאת שהיה מפייס אותם באותה השעה לא איחר לדאוג להם. ובאותו זמן שלח לקרוא לחתנו, ודיבר אליו דברים נעימים ויעץ לו ואמר לו שיחפש איזה עסק שהוא רוצה; ואת הצורך בכסף – ככל שיֶחפַּץ שיבקש ממנו, והוא ייתן לו. והוא [נֵסימָצֶ'ה] יצא ממנו [מיהודה] מרוצה.
בשנת 5629 [1869] סנ' נֵסימָצֶ'ה מצא שמוטב לשוב ולפתוח חנות למכירת חוטי כותנה טוויים – מוצר שמכרו רק במזומן, והמכירות הגדולות היו לנוצריות. הוא ניהל זאת היטב, ובהזדמנות הזו הוסיף גם חוטי צמר, סחורה שגם אותה קנו הנוצריות כדי לארוג את השָיָקֵס. מאוחר יותר התחיל לקנות מהם את אריגי השָיָק, כאשר לא הצליחו [הנשים] למכור אותם מספיק מהר, ומובן שקנה אותם במחירים מופחתים. הוא מכר אותם במקדוניה, כי כבר היו לו שם חברים שאליהם
793 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1869
שלח את הסחורה. בהמשך הלך העסק היטב, והוא הרוויח מהם הרבה יותר מאשר מן הסחורות האחרות שמכר. הוא התחיל גם לספק חוטי צמר לנוצריות כדי שיְיָצרו את השָיָק 'עבור חשבונו'. והרחיב מאוד את העסק הזה. מסיבה זו לא הספיק לבקר לבדו את כל הנוצריות, ולקח איתו את אחיו הצעיר סנ' רפאל בשכר חודשי, כדי שילך ויאסוף את בדי השָיָק המוכנים. סנ' רפאל, שהכיר כמעט את כל הנוצריות בוורוש, מאז שהתהלך בוורוש עם מגש הרוכלים שלו, אסף כל העת את השָיָקֵס המוכנים. ושב והביא חוטי צמר למי שהייתה זקוקה לכך, בין אם מכר להן או נתן להן 'עבור חשבונו'. הוא היה מרוצה מאוד, כי היה תמיד עסוק ובזמן הזה אף היה בריא ולא היו לו כאבים בחזה. (משום כך צריך האדם להיות תמיד עסוק כדי שיהיה בריא, ולא כמו שאומרים אחדים, שאם כבר יש לו די למחייתו – ינוח ולא יעבוד עוד. ויש אף המביישים את מי שעוד עובדים בהיותם זקנים, אף שהאל בירך אותם, אם בבנים ואם ברכוש. והאדם, שמביישים אותו כך, מתבייש, פורש והולך לביתו. ואז הוא מתחיל לחוש בכאבים מחמת הבטלה. ובתוך זמן קצר, אדם שיש בו כוח לעבוד אך לא נותנים לו – בכך גורמים למותו, והוא אכן מת. אין זה צריך להיות כך, כל אדם צריך לעבוד כל עוד הוא יכול, ואז יעלה בידו לחיות זמן רב יותר ולהיות
794 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1869
יותר בריא). החנות ששכר הייתה לרגלי הרמפה [במקור jekuch] של הקַצָּבִיות הישנות שהייתה שייכת ל־Bairaktar [ראש הקהילה],[7] ואחרי ששהה בה זמן מה רכש אותה לבעלותו. ומכיוון שהיה בְּמקום נסתר יותר, ביקרוהו גם הנשים הטורקיות ששמרו על החָרֵם, וגם להן מכר או נתן חוטי כותנה כדי שיארגו מהם עבורו אריגים – סוג סחר דומה לזה של השָיָק. הוא שהה בחנות הזו בכל הזמן שעסק במסחר הזה, ומאוחר יותר כשנסע לוָוקָרֵל המשיך להחזיק אותה בבעלותו אף שנותרה סגורה. וכאשר ערכו את תוכנית המִתאר, החנות כולה יועדה לרחוב. שילמו לו מעט מאוד, ורק חומרי הבניין נשארו לו, ואחיו סנ' רפאל אסף אותם [מן ההריסה] ואת הנותר שרף.
גם בשנת 5630 [1870] המשיך לעבוד בחנות עם אותן הסחורות, ורק הרחיב את היקף המסחר והתחיל לבקר לעיתים תכופות בירידים. כפי שכבר כתבתי, 'שימושים פיננסיים' שנהגו אז בסמוקוב באותו הזמן היו קניית ברזל [באשראי] לתקופות זמן ארוכות ומכירתו [במזומן] בהנחה קטנה, ומתוך כך הפיקו רווחים מן הכסף. בין רכישות הברזל שעשה, היה קונה לעיתים גם מגיסו צֵ'לֵבּי אברהם,[8] דבר שהיה משתלם יותר, שכן שילם לו בתשלומים של עשרים מֵגִ'ידִיֵיס לשבוע, דבר
795 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1870
שמוכרים אחרים לא עשו. כך הכמות שהעביר לו [המוכר – גיסו] לא הייתה קטנה, והגיעה עד כדי ערך של 20,000 גרושים שניתנו לו באשראי. את התשלומים שילם באופן מאוד מסודר. הוא עשה זאת גם בתקופות שלא היו ירידים, כך שתמיד היה לו כסף רב. סנ' רפאל [אחיו הצעיר שעבד אצלו] המשיך גם הוא להסתובב בוורוש, ושני האחים הבינו היטב זה את זה, היו מגובשים מאוד, ועובדים עד כלות בלי להתעייף. בַּבַּית לא הוציא הרבה, היה תמיד זהיר ונהג בחיסכון. סנ' אימו הייתה מאושרת לראותו בריא ובעל עסק. היא גם [שמחה] עבור בנה הקטן סנ' רפאל, וגם על כך שקיבלה ממנו את אותם 15 גרושים שהתחייב לתת לה, כי ממקום אחר לא היה לה מאיפה לקבל. בשנה הזו הוא כבר הכיר היטב את לקוחותיו, כך שהתחיל למכור להם מעט סחורה באשראי. אחיו סנ' רפאל עודד אותו לכך רבות, וגם ביצע את הגבייה.
בשנת 5631 [1871], באשר ל'שימושי הכספים' שעשה בעסקי הברזל, הייתה באותה שנה מכירת הברזל חלשה הרבה יותר מאשר בשנים האחרות, ובהתאם לכך גם המחירים היו נמוכים יותר. גיסיו, בניו של צֵ'לֵבּי יהודה,[9] קראו לו יום אחד בקשר לרכישת הברזל,
796 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1871
והעלו בפניו תלונות על כך שאינו קונה מהם. ואמרו לו שגם הם יכולים לתת לו תנאים הרבה יותר טובים, ובמקום לשלם עשרים מֵגִ'ידִיֵיס לשבוע הם יאפשרו לו לשלם להם רק 15 מֵגִ'ידִיֵיס.[10] סנ' נֵסימָצֶ'ה הודה להם על כך, אבל [השיב להם] שבאותה שנה לא יוכל לקנות מהם כיוון שכבר היה מחויב לאחרים. אולם [הבטיח ש] יבדוק, ואם ימצא אי־אלו לקוחות יקנה גם מהם.
בשנה הזו עסקי המסחר שלו נעשו יותר דחוקים, כך שנאספה אצלו כמות גדולה יותר של סחורות. הדבר גרם לו לחץ לא קטן, בעיקר כיוון שנתן בהקפה. הוא היה עמוס מאוד בסחורות שרכש, וכתוצאה מכך נוצרו אצלו חובות יותר גדולים. בקשר לכך הוא העלה טרוניות כלפי אָחיו שרצה למכור באשראי, אך לא נגרם לו מכך שום נזק, כי את הכול גבה ולא נפגע אף לא בפרוטה. באשר לכך שהייתה אצלו כמות גדולה יותר של אריגי שָיָק וכותנה, הוא לקח עימו כמות נכבדה מהם לערי מקדוניה, ובנוסף לכך שמכר אותם, גם נפגש עם יצרני הכותנה של סלוניקי, והסכים עימהם על קנייה של כותנה במחירים ובתנאים טובים יותר. הוא המשיך בכך, בתמיכתו הגדולה של סנ' נָעימָצֶ'ה שהיה בקונס', והנפיק לו ערבות בסכום נכבד. המסע הזה ארך קרוב לחודשיים, והוא חזר ממנו מרוצה מאוד; עד
797 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1871
אז הוא לא נסע לשום מקום, ובמסע גם למד אילו מהסחורות התאימו יותר לאזורים הללו. לפיכך התחיל לארגן את ייצורן, במיוחד את ייצור אריגי השָיָק, העסק שהיה לו. בנוסף התחיל לקנות גַאיטָנֶס, שהיו גם הם פריטי סחורה טובים עבור מקדוניה.
בשנת 5632 [1872], כפי שנאמר עוד קודם, הוא הוזמן אל גיסיו כדי שיקנה גם מהם ברזל בתנאים משופרים – היה זה בסמוך ליריד של אוּזוּנג'וֹבוֹ. הוא התחייב על כמות של ברזל בתנאי שיטעינו אותו במָאדָן [וישלחוהו היישר] ליריד, וכן שהברזל יהיה באיכות הגבוהה ביותר על מנת שיוכל למוכרו במהירות. הם גם הסכימו על המחיר ועל התשלומים. משסבר שהברזל יתקבל במועד יצא ליריד, שכפי הידוע נמשך שמונה ימים בלבד. אולם, עד פתיחת היריד לא הגיע הברזל, והוא, שציפה רק לכך, עצר גם את הרכישות של הסחורות הנחוצות לו. רק אחרי שהיריד נסגר הגיע הברזל, מה שהיה כבר מאוחר מִדַי כי לא יכול היה עוד למכור את הברזל ביריד; עתה היה צריך להובילו לחסקובו או למקומות אחרים, כי לא הרשו לו עוד לבצע שום עסקאות במקום היריד. יתר על כן,
798 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1872
איכות הברזל ששלחו לו לא התאימה לאותם המקומות. מסיבה זו לא רצה בהתחלה לקבל אותו [מהספקים], כיוון שהמחיר במקומות ההם היה נמוך מאוד, והוא לא יכול היה לשאת בהפסד כה גדול. אולם חבריו מצאו שיהיה זה נכון שיקבל את הסחורה, ושהם כבר יְיַדעו אותם [את המוכרים] אודות כל מה שקורה, וכך לא ייתנו לו שיפסיד. לנוכח [הבטחה] זו סנ' נֵסימָצֶ'ה הסכים, קיבל את הסחורה ואף מכר אותה במחיר מאוד זול, כך שההפסד היה די גדול. מֵרב הנזק נגרם לו מכך שלא יכול היה לערוך שום קניות. זו הייתה גם הסיבה שלא יכול היה לעמוד בתשלומים, כך שהכול היה תלוי בהסדר עם גיסיו. הוא שב לסמוקוב, וכאשר נפגש עם גיסיו התברר, בקיצור, שהם לא רצו להכיר בשום דבר ממה שסיפרו להם – גם הוא וגם חבריו – והם לחצו אותו בעניין הכסף. די מהר לא יכול היה להיענות לדרישות החוב, לא שלהם ואף לא של בעלי החוב האחרים, נאלץ לסגור את החנות והכריז על פשיטת רגל. כאשר נאספו כל נושיו ושאלוהו בדבר הסיבה, הוא השליך את כל האשמה לעֵבר גיסיו. כך התמוטט עליו העסק הזה.
בשנת 5633 [1873] סנ' נֵסימָצֶ'ה לא יכול היה עוד לנהל את החנות על הסחורות שהיו לו, היה עצוב מאוד
799 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1873
ודי מהר התחדשו כל מחלותיו. בהסכמת כל נושיו הרשו לו לפתוח שוב את החנות, ובכך אולי יתאפשר לו לחדש שוב את עסקיו. ואכן כך עשה, ובמשך השנה כולה מכר את הסחורות שהיו לו, וכך שילם מעט והתפרנס בדוחק. לבּוּ' יעל הייתה הכנסה של עשר לירות מחֶלקַת שדה המרעה, ממנה קיבלה 8 חלקים מתוך 96. דמי השכירות הגיעו לעשר לירות לשנה, ואת אלה נתנה לבעלה כדי לבוא לעזרה במימון ההוצאות. עקב סיבה זו לא רק סנ' נֵסימָצֶ'ה נותר ללא עסק, אלא הייתה זו גם צרה צרורה עבור אחיו סנ' רפאל שנותר לחלוטין בלי כלום, כיוון שלא קיבל ממנו מאומה. ומעל הכול, את אותם 15 גרושים שנהג לתת לאימו סנ' נֵסימָצֶ'ה לא יכול היה לתת לה יותר, ובכך הגיעה גם סנ' אימו לכדי סבל. היא בכתה ודיברה כנגד הגורמים שהיו אשמים בסגירת [הפסקת תמיכה ב] שלושה בתים. זאת עשתה גם בּוּ' יעל. היא העלתה טרוניות רבות בפני אָחֶיה עד לַמידה רבה ביותר וגרמה להם צער גדול.
שני בניהם ביקרו תכופות בבית הספר והתקדמו שניהם מאוד, אך היו תמיד מדוכדכים. למרות שאימם דאגה להם כל כך, הם לא רצו לדעת מכלום אלא רק הלכו תמיד מבית הספר הביתה ומן הבית לבית הספר. תמיד היו עסוקים בכתביהם, בלי ששמו לב לשום דבר אחר. כילדים הם היו רגועים מאוד עד למידה כזו
800 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1873
שאימם סיפרה לנו אודות מיסיה גבריאל שכאשר היה קטן, בעודו אוחז בידו פרוסת לחם, בכה לאימו שתיתן לו לאכול. והאם, בעודה צוחקת, אמרה לו: "תאכל בן, אתה כבר מחזיק אוכל ביד". כה שקדן היה בלימודיו שלא הבחין שהוא כבר מחזיק את הלחם בידו, ושניהם התחילו לצחוק.
בשנת 5634 [1874], סנ' נֵסימָצֶ'ה, אחרי שכבר מכר את כל הסחורה ושילם לכולם את חובותיו עד תום, ולאחר שנפטר לחלוטין מהעסק הישן, מצא לו חבר אחד שתמך בו. ושוב החל להביא סחורות קולוניאליות מסלוניקי, ומאוחר יותר הביא גם חבילות של חוטי כותנה טוויים, כולם מסלוניקי. המכירות שעשה היו כולן בסיטונות. בהתחלה פעל לאט, אך אחרי ששב ועשה זאת כמה פעמים, הלך והרחיב [את היבוא] בהדרגה. וכך זכה באשראי רב בקרב רבים מהסוחרים הגדולים של סלוניקי. הוא שלח להם הזמנות, והרכישות שעשה היו כולן [לתשלום] לטווחים ארוכים, כך שגם מכר בהקפה. הוא שלח סחורות רבות מן האזורים שלנו לסלוניקי, הן מסמוקוב והן מדוּפְּניצָה וקְיוּסְטֶנְדִיל, בין אם כדי שימכרו אותן 'עבור חשבונו', ובין אם פעמים רבות קנה אותן על חשבונם.
801 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1874
את הסחורות שנאספו אצלו, הן את אלה שקיבל והן את אלה ששלח, החזיק בחנותו, באותה חנות שעמדה סגורה. הוא היה הולך כל הזמן אל השוק כדי לבצע מכירות ולגְבּוֹת [חובות], ואת כל מה שאסף העביר תמיד לסלוניקי, גם כאשר לא היו לו פירעונות קרובים. הוא ניהל את העסק שלו ביושר גדול ובדיוק רב בכול, וכך היה שכולם אהבוהו עד מאוד. הוא לא הִרבּה לדבר אל לקוחותיו כדי לשכנע אותם וכך למכור. מעולם לא התיישב בחנויות של אנשים אחרים, אלא בעודו עומד על רגליו היה מדבר איתם מעט מאוד. הוא לא אהב כלל כאשר מישהו שאל אותו מה חדש [במקור hiduch] בשוק; במקרה שסיפר איזה דבר, היה מקדים לומר את שם האדם שממנוּ שמע זאת, ואחר כך אמר את מה ששמע.
בשנת 5635 [1875] הוא בנה בית בן שתי קומות הפונה לרחוב. בקומה הראשונה התקין מחסן ורפת כדי להחזקת פרות חולבות, ובקומה השנייה בנה שני חדרים ופרוזדור. את הבית הפנימי שבו התגורר שיפץ ועשה בו אי־אלו שינויים. בחצר התקין גינה ומדשאה שעלתה לו קרוב ל־8,000 גרושים. כוונתו הייתה להכין שתי דירות, כפי שעשה אחיו סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה בבית אביו. באותם הימים האבות חשבו רבות על הדברים הללו:
802 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1875
להכין לבניהם תמיד בתי מגורים קרובים אליהם, וכך הבטיחו לעצמם את תמיכת בניהם בזקנתם. אולם היום זה בדיוק להיפך, כשהבנים הולכים לגור בנפרד מאבותיהם, כי עליהם להיות רחוקים ממקום מגורי הוריהם; ובזאת יוכלו לחיות ברוגע רב גם האבות וגם הבנים. כאלה הכנות נעשות גם על ידי שני אחים שמכינים [בתים להתגורר בשכנות], אף שהם יודעים שהם לא יכולים לחיות כשכנים. למרות כל זאת הם עושים זאת, כי צריך לומר, כזה הוא טבע האדם.
גם בשנה הזו סנ' נֵסימָצֶ'ה המשיך בעסקי הובלת הסחורות מסלוניקי. ובשנה הזו הביא גם עורות לא מעובדים לייצור צָ'רָס שנעלו הכפריים, ובו בזמן גם טיפל בהזמנות בעמלה של סחורות שלא מכר בעצמו. באופן הזה הלך והתקדם מאוד בעבודתו, והיה מרוצה מאוד ובריאותו הייתה טובה
בשנת 5636 [1876] העסק שלו התרחב מאוד. לא היה לו עוד פנאי להמשיך בעסק של העמלות, בעיקר כיוון ש[החובות] לא שולמו כסדרם. והייתה גם תקופה של משבר, ולכן הביקוש לסחורות שלו היה קטן הרבה יותר.
803 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1876
כך קרה שהתחיל להתקשות מעט בעמידה בהתחייבויותיו ונאלץ להתחיל ללוות כסף בריבית, אך גם זה לא הספיק כי לא תמיד מצא [את ההלוואות הללו]. הוא התחיל לקנות [להנפיק] שטרי חליפין ל־61 עד 91 יום, תוך שניכה אותן [מראש]. היו אלה סוג המחאות שלא היו כדאיות, כיוון ששער הריבית היה יותר מ־15%. אולם לא הייתה לו ברירה אחרת. הוא גרם נזק מסוים לסוחרים אחרים, ועל כך הם התלוננו עליו שמכר הרבה מסחורותיו ללא רווח, הכול כדי לשמור על הכבוד. ובדרך זו המשיך.
הוא התחרט מאוד על כך שבנה, ולכן לא שהה כבעבר בבית החדש ולא היה כה שמח כמקודם. הוא היה תמיד חרד, הדאגות לא נתנו לו מנוחה. הוא התחיל לחפש אפשרויות לצמצם את העסק, כיוון שההתקוממויות של הקומיטי שגרמו נזקים רבים במקדוניה לא בישרו טובות. הם התחילו להטיל אימה על האנשים, וכל אחד נשמר לנפשו.
בשנת 5637 [1877] הוא שינה את כוונתו לצמצם את הסחר, והמשיך להורות שישלחו לו סחורות; אך זה בכמות מועטה, מכיוון שבהמשך הופסקו התנועה והתעבורה, יען כי המלחמה הטורקית־רוסית כבר הוכרזה.
804 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1877
כל עוד קיבל סחורות שילם תמורתן, אך מאוחר יותר כשכבר לא הייתה לו אפשרות להעביר כסף, הוא הצדיק את עצמו שזה עקב המלחמה. גם את החובות שחבו לו לא יכול היה לגבות, בעיקר בגלל המלחמה. בנוסף לכך חל שינוי גדול בכסף – הכול [המסחר] נעשה בקַיימֶה (שטרי כסף), כך שהערך של לירה טורקית אחת [מזהב] שהיה 105 גרושים [בקַיימֶה] טיפס ל־150 גרושים [בקיימֶה]. כך קרה שהנזקים היו די גדולים, אך בכל זאת נשאר לו כסף כי לא שילם [את חובותיו] לאף אחד, גם לא בהמשך. תמיד ביקש למכור במהירות את סחורתו וגם לאסוף את חובותיו כדי להימצא עם כסף מזומן, במיוחד עקב המלחמה. על כולם נפל פחד גדול, אך הדברים לא התרחשו כפי שהאנשים שיערו לעצמם. הסכום שנותר חייב בסלוניקי הסתכם ב־500 לירות טורקיות, וזה גם מה שנותר לו בכסף מזומן. הוא המיר הכול לזהב והחזיקוֹ תמיד עימו בלי שעשה שום פעילויות עסקיות; זאת אף שהיו הרבה סחורות אותן יכול היה לקנות בזול מאוד, בעיקר בגדים ורהיטים שבזזו הצ'רקסים, הזֶבֶּקים ומאוחר יותר גם הבולגרים, הן תושבי הערים והן הכפריים. אלה האחרונים שדדו את חפצי הטורקים כאשר ברחו לאזורי הכפר. בזמן הזה נסעו גיסיו הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה ודָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה יחד עם משפחותיהם לקונס'. הם לקחו עימם גם את ילדיהם [של נֵסימָצֶ'ה ויעל] גבריאל ואורו, כדי שיהיה להם יותר קל במקרה של כל מיני לחצים ומצוקות, וגם כדי שגבריאל לא יפסיד מלימודיו בבית הספר.
805 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1877
הם דאגו לו עד מאוד, כי, כפי שכבר כתבתי, הייתה לו אהבה גדולה ללימודים. כוונתם הייתה לשלוח אותו לפריז, כפי שאכן עשו [כששלחוהו] מקונס'.
בשנת 5638 [1878] הרוסים כבר היו בסמוקוב, ולא קרה דבר ממה שהם פחדו מפניו. הם נכנסו בשקט רב, שמרו על הכול הרבה יותר טוב מאשר בזמן הטורקים, ודנו בחומרה את אלה שרצו לבצע מעשי רֶשע. את היהודים הם כינו בני דודים [במקור: מבולגרית [bratuchka, ואמרו להם שאם במקרה יהיה מי שיבקש להרע להם שיודיעו להם והם כבר יעמידוהו לדין. לפיכך היה להם חופש פעולה גדול. מעל הכול נפתחו מרבית עסקי המסחר, כי הרוסים היו רבּים ולכולם היה הרבה כסף והם הוציאו ביד רחבה. הכול התייקר מאוד והסחורות היו במחסור גדול, כך שבזמן הזה כולם הרוויחו. לסנ' נֵסימָצֶ'ה הייתה עבודה רבה בעסקי החלפנות, בעיקר בשטרי נייר שהרוסים הביאו בכמות גדולה ומכרו בהנחות גדולות. היו שהתחילו להובילם לקונס' כדי להמירם ברובלים מכסף ברווח של שמונה עד עשרה אחוזים, וסנ' נֵסימָצֶ'ה, שאף לו היה כסף, התחיל גם הוא לעשות זאת. כמו כל האחרים קנה [שטרות] והחל להובילם
806 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1878
לקונס'. הוא המשיך לעשות זאת כמה פעמים ואף הרוויח מכך. לפיכך לא רצה להמשיך עוד בסחר שעשה קודם של יבוא סחורות מסלוניקי, אף שניתן היה לעשות זאת בהיקף גדול יותר. לא היה ביכולתו לשלם לאלה [בסלוניקי] שלהם נותר חייב, ולכן לא יכול היה לעשות זאת.
מיסיֶה גבריאל שהה בקונס', והמשיך בלימודיו בבית הספר של אליאנס שמנהלו היה מיסיה דָלֶם [Dalem];[11] דרכו שלחו אותו לפריז, גם שם לבית הספר של אליאנס. בהגיעו לפריז בחנו אותו כדי להיכנס לבית הספר, אך היות שלא למד את לשון הקודש אף שהיה עליו לדעת אותה, רצו לשולחו בחזרה. במקביל התלוננו בפני מיסיה דָלֶם מדוע הוא שולח ככה תלמידים שעדיין לא מוכנים. לדודיו נגרמו קשיים גדולים, והם עשו מאמצים כדי שלא יחזירוהו. הם היו צריכים לפנות גם אל מיסיה וניזיאני,[12] שהיה יושב ראש כל בתי הספר בקונס' והסביבה. הם כתבו לו שיכניס אותו לבית ספר ללשון הקודש, והסכימו על כך. בהתחלה נשאר [גבריאל] בבית הספר הזה, ולאחר מכן הכניסוהו לבית הספר הרגיל. והוא, שהיה אינטליגנטי מאוד והייתה לו אהבה גדולה ללימוד, הפך להיות אחד מהמורים הבכירים והחזיק במשרות הבכירות ביותר.
בבית הם חיו בטוב וברוגע, גם הוא וגם אימו שקיבלה כסדרה את קצבתה השבועית – ממנו
807 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1878
ומאחיו סנ' רפאל. בזמן הזה הוא השתכר היטב, כי הייתה, כאמור, עבודה לכולם.
בשנת 5639 [1879] התחילו לדרוש ממנו את החובות שהיה חייב בסלוניקי, אך הוא לא היה במצב שיכול היה לשלם את כל הסכום; זאת בשל כל ההוצאות שהיו לו בזמן המלחמה, כשהוציא לפרנסתו בעיקר מן הכסף הזה. הוא היה בגירעון גדול, וזה גרם לו להסתתר כך שלא יכול היה עוד לבצע את עסקאות החלפנות בשטרי הנייר. מאוחר יותר הוא הסתדר [סגר את החוב] עם כמה מבעלי החוב שהסכום שחב להם היה קטן, וזאת בתמורה לאיזו הנחה שנתנו לו. אולם, את בעלי החוב הגדולים יותר דחה מיום ליום כדי להעביר את הזמן. ככה זה נמשך זמן רב, והוא נותר בלי כסף: אם משום ששילם לכמה מבעלי החוב ואם משום שבזבז. הוא התחיל להתעסק בעסקי המשקאות ששתו הרוסים, בליקרים המשובחים ביותר שצריכתם הייתה גדולה. היה קונה אותם ומוכר לרוסים, והיה מרוצה מכך שהצליח בעסקיו.
הוא ובנו מיסיה גבריאל ששהה בפריז התכתבו ביניהם, ומפעם לפעם שלח לו מעט כסף בנוסף למה ששלחו לו דודיו מקונס'. לגבי ילדיו האחרים, הוא שילם עבורם כדי לתמוך בלימודיהם בבית הספר, וזה היה עבורו די והותר בזמנים כאלה.
808 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1879
חוסר יכולתו לשלם לנושיו מסלוניקי גרם לו עוגמת נפש, והם אף לחצו עליו. הוא נאלץ להסתתר מהם כך שלא יכול היה לעשות שום עסק, ושוב התחיל לסבול מכאבים קשים מאוד באזור השד.
בשנת 5640 [1880] הוא נסע לקונס' במטרה לשוב ולעסוק בעסקי המשקאות [החריפים], ורצה שגיסו סנ' נָעימָצֶ'ה, שכבר שהה בקונס', יעזור לו בכך. הוא סיפר לו שהעסק הזה היה רווחי מאוד. ואכן, סנ' נָעימָצֶ'ה רצה לעזור לו והעמיד לרשותו סכום מסוים כהון. הם ערכו הסכמים שלפיהם ייעשו שותפים על פי התנאים שקבעו, וללא דיחוי, סנ' נֵסימָצֶ'ה קנה כמות גדולה יותר והביא אותם לסמוקוב. היה כדאי לו למכור במחירים זולים יותר מאשר המוכרים האחרים, ולכן היו לו מכירות טובות מאוד; במקביל גם הרווחים היו טובים. הוא נסע כמה פעמים לקונס' לערוך קניות כאלה, ובעת ההיא, כשנושיו שוב רדפו אחריו, הוא הגיע עימם להסכמה ושילם להם. אולם, הוא לא יִידע את סנ' נָעימָצֶ'ה אודות התשלומים הללו ששילם, והסתיר זאת גם מפני סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה [אחיו של נָעימָצֶ'ה] – וזאת למרות שהלה טיפל בעניינים כנציגו של סנ' נָעימָצֶ'ה. וכך נהג כלפי כל נושיו, ויצא נקי מהם. הכול עשה
809 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1880
מתוך כוונתו שהעסק של המשקאות 'ילך לו' ושיוכל להרוויח ולהתפרנס ממנו היטב. למרבה הצער הרוסים עזבו, ולתושבי העיר לא היה אפשר למכור אותם כיוון שהיו אלה סחורות יקרות. לפיכך לא הצליחו למוכרן. סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה יעץ לו ואף לחץ עליו שבכל זאת ינסה למכור את הסחורה – אם לא בסמוקוב שיובילה לסופיה או לפיליבֶּה, ושייפטר ממנה גם אם בהפסד, וינקה את החשבונות הללו. כך גם כתב לו סנ' נָעימָצֶ'ה, אך הוא לא הסכים לכך. לא היה זה רק בגלל ההפסדים שעלול היה לספוג, אלא גם משום שהעביר לחשבונו [בסתר] את הסכומים ששילם [לנושיו]. הוא פחד והתבייש על כך. פעם אחת קרא לו סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה ואמר לו שימכור את הסחורות, ואם יהיה הפסד הם כבר יספגו אותו; או שיעביר אליהם את החשבונות ואת הסחורה, והם כבר יעשו זאת. אולם סנ' נֵסימָצֶ'ה לא היה מוכן לשום הצעה, בעיקר בגלל הסכום שמשך לעצמו, וכך היה שהעניין הגיע לכדי סכסוך, והוא לא מסר לידיהם לא את החשבונות[13] ולא את הסחורה.
בזמן הזה נולדה לו בת. קרוביו באו לבקר הרבה פחות, וקראו לה סולטנה. כשהגיעה לפרקה אחֶיה השיאו אותה באיזמיר עם סנ' שמואל חימזי, איש איזמיר, והיא חיה באושר עם בעלה. היא ילדה באיחור רב אחרי נישואיה אף שנקטה באיצ'וֹרייָס רבות, ובעלה מחזיק במשרה טובה. שני הצדדים היו מרוצים עד מאוד.
810 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1881
בשנת 5641 [1881] סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה לחץ עליו בעניין העסק של המשקאות כיוון שהם עלולים להתקלקל או אף להיגנב, וביקש שימסור את הסחורה לידיהם והם כבר ימכרוה. אולם שוב נתגלעו ביניהם סכסוכים. סנ' נֵסימָצֶ'ה לא היה יכול לסבול זאת, ובנוסף 'נעשה נזקק'[…][14] בלי לומר לאיש הלך אצל גיסו סנ' שלמה תָגֶ'ר [בעלה של רֵיינה, אחות אשתו] בסופיה להתחנן לעזרתו: כיוון שהוא נצרך, הוא רוצה לבוא לוָוקָרֵל ולהיות עמיל בהנהלת המכס; לשחרר מהמכס סחורות עבור סוחרי סופיה, כיוון שרק בוָוקָרֵל שחררו את הסחורות שהגיעו מקונס', כי שם עבר הגבול עם רוֹמֵלְיָה המזרחית. סנ' תָגֶ'ר נענה לבקשתו, והלווה לו מעט כסף שעימו התחיל לשחרר סחורות מהמכס בוָוקָרֵל. בו בזמן יצא ובא פעמים רבות לסופיה, אם כדי לבנות לעצמו חוג לקוחות ואם כדי למצוא בנקאי שייתמוך בו כי בעסק הזה נדרש כסף רב, ויותר מכול – כדי שיפעל לגביית חובותיו.
באשר לעסק של המשקאות [הסחורות שנותרו], סנ' נֵסימָצֶ'ה לא רצה למוסרם ואף לא למוכרם, ונאלץ לאסוף אותם ולשים אותם בחנות שלו לכשישוב. כך נותרו המשקאות בלי שנמכרו למשך שמונה עד עשר שנים. שווי כל המשקאות שאסף סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה היה במאתיים לירות, ומאוחר יותר הם שתו מהם בבית בלי שדובר על כך עוד. בּוּ' יעל נשארה
811 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1881
בסמוקוב עם ילדיה. מבחינתה לא היה בכך כל קושי, ובלבד שבעלה יהיה בטוב. הוא שלח לה כסף לצורכי מחייתה, וגם דברי מאכל ובדים ללבושה, שאותם קנה בזול מאוד מבין הסחורות ששחרר מהמכס. הוא הגדיל כל העת את העסק והיה מרוצה מאוד, כיוון שהרווחים היו גדולים.
בשנת 5642 [1882] בנו מיסיה גבריאל ששהה בבית הספר בפריז סיים את לימודיו. מינו אותו למנהל בית הספר[15] שנפתח מחדש בּאוֹרטָקוֹי בשכר של 1,800 פרנקים לשנה. סנ' נֵסימָצֶ'ה שמח מאוד על כך וכך גם כל המשפחה. הוא, שהיה אינטליגנטי מאוד, קיבל את הדיפלומה שלו כאחד מן התלמידים המצטיינים, ולפיכך התקבל תמיד לעבודה בבתי הספר הגדולים ביותר, ומובן שקיבל את המשכורות הגבוהות ביותר.
סנ' נֵסימָצֶ'ה המשיך בעבודתו בבית המכס של וָקָרֵל, והרחיב בהתמדה את חוג לקוחותיו. העמלה שקיבל מהם הייתה גדולה למדי, כך שהדבר השתלם לו מאוד, בעיקר כיוון שהתשלומים ששולמו למכס עבור כל הצהרה בוצעו אחרי 31 יום. כיוון שגם כך העסק שלו כבר היה די גדול, הוא ראה צורך בבנקאי. הוא מצא את סנ' יצחק ב' דוד ולווה
812 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1882
ממנו כסף בריבית של 15% לשנה, ובמקביל הוא גבה מאלה שהיו חייבים לו מבין לקוחותיו. הכול נעשה דרך החשבון השוטף, וכך הם המשיכו, ושני הצדדים היו שבעי רצון.
את בנו השני סנ' אֵלִיָיצֶ'ה שהתקדם מאוד בלימודיו בבית הספר, הוא הוציא ולקח איתו לוָוקָרֵל. זאת כיוון שנֵסימָצֶ'ה לא ידע לכתוב בולגרית, ולכתיבת ההצהרות הוא נאלץ לשלם חמישה גרושים לכל הצהרה. בכל יום נדרש לכתוב 10 עד 15 הצהרות, והיה צריך להתחנן ללבלר [כותב ההצהרות]. הוא מצא שמוטב שיביא את בנו וישלם לו עבור כל הצהרה סכום של שלושה גרושים. מלבד זאת הוא [הבן] כתב גם [הצהרות] לעמילי מכס אחרים, שעבורן שילמו לו חמישה גרושים. את כל מה שקיבל, הן ממה ששילם לו אביו והן מהאחרים, את הכול חסך, ובמשך הזמן ששהה שם אסף סכום כסף ניכר למטרה מסוימת. מכך שמחו גם האב וגם הבן.
בשנת 5643 [1883] הבנקאי שלו בסופיה לא יכול היה לספק לו את סכום הכסף שבו היה לו צורך, כיוון שהעסק שלו היה הרבה יותר גדול. מעל הכול כבר היו לו הרבה לקוחות מאזור הדנובה וגם
813 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1883
מסביבות סופיה. לפיכך פנה לסנ' מָאירוּצ'וֹ אלקלעי, דודו, שיקצה עבורו סכום מסוים של כסף. הלה היה אף הוא בנקאי, והעמיד לרשותו סכום כסף בריבית של 18% לשנה. למרות שהריבית הייתה גבוהה מאוד, ההלוואה הזו בכל זאת השתלמה לו כיוון שהרוויח הרבה יותר. ענייני המכס באותם הימים התנהלו בדרך אחרת: לא בדקו הרבה והעבירו קרונות שלמים, תוך שהם נוקבים רק בפריטים שהיו משתלמים להם.
באשר לבניו: מיסיה גבריאל ששהה בקונס', המשיך בעבודתו בבית הספר, והיה אהוב מאוד על כל יהודי אוֹרטָקוֹי. גם בית הספר התקדם מאוד, כך שתלמידיו כיבדו אותו עד מאוד; וסנ' אֵלִיָיצֶ'ה המשיך בוָוקָרֵל כל העת בכתיבת התצהירים, הן עבור אביו והן עבור אחרים. לעיתים כתב גם בקשות רבות ודברים אחרים, ועל הכול שילמו לו בנפרד. הוא לא בזבז מאומה, כי אם חסך את הכול.
סנ' נֵסימָצֶ'ה בא לסמוקוב רק לרגל המועדים, וכך היה שגם לו וגם לבּוּ' יעל כבר נמאס לחיות לבדם. הוא לא יכול היה להחזיק מעמד לבד, ובגלל בדידותו התחדשו עליו מחלותיו וגם פקדו אותו מחלות אחרות. אולם, היות שרצה להתבסס עוד יותר בעסק שלו המשיך בסִבלו, כדי שיום אחד יצליח לאחד את כל משפחתו. על אף שהתייסר
814 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1883
הוא נשא בכך, רק כדי שיבוא יום ויהיו לו חיים יותר סדירים, יען כי סבלו היה רב.
בשנת 5644 [1884], משלא יכול עוד להיות לבד, בא לסמוקוב. הוא אסף את ילדיו ואת מה שניתן היה לקחת מרהיטיו ונסעו לוָוקָרֵל. לבּוּ' יעל לא היה אכפת לעבור לכפר, ובלבד שיחיו כולם במקום אחד. גם [לא היה אכפת לה] לעזוב את סמוקוב כיוון שכבר נמאס לה. את הבית הם השכירו לטורקי אחד שהיה מן הבֵּיִים ששמו היה פַאים אגא (בוּדַק), [כינוי לאדם פשוט וגס]. בוָוקָרֵל הם שכרו בית ליד בית המכס, שם שהו תמיד הרבה אנשים. בהתחלה הסתדרו היטב, אבל מאוחר יותר נהיה לה [לבּוּ' יעל] קשה מאוד מכך שהייתה בכפר. היא הייתה בודדה, מבלי שיהיה לה עם מי לבלות, ובימים רבים היו הזיותיה מביאות אותה לידי בכי רב. היא נשמרה שלא יראוה בבִּכייה, וכך העבירה את ימיה. מטרתם העיקרית הייתה שיבוא יום ויבואו לגור בסופיה. רק בַּמועדים נסעו לסופיה ובילו שם את זמנם, ולסמוקוב באו לעיתים רחוקות.
באשר לעבודתו עם המכס, אף שהגיעו הרבה יותר עמילי המכס כמותו, למרות הכול העסקים היו טובים מאוד ואף עלה בידו לחסוך כסף. ובאשר למזונם הם הביאוהו תמיד
815 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1884
מסופיה שהייתה יותר קרובה אליהם, והוא נסע לשם כל הזמן לרגל עסקיו. ובאשר לבניו: מיסיה גבריאל המשיך לגור בקונס' ולעבוד בבית הספר, אלא שלא יכול היה יותר לחסוך מאומה כי הוצאותיו היו גבוהות יותר. לעומת זאת סנ' אֵלִיָיצֶ'ה התקדם כל העת וצבר חסכונות, ומכך שמח מאוד אביו. הוא היה שקט מאוד, ולא דיבר כלל עם אף אחד.
בשנת 5645 [1885] כבר היו בוָוקָרֵל הרבה עמילי מכס, ומובן מאליו שהעבודות התחלקו [ביניהם]. לסנ' נֵסימָצֶ'ה היו אומנם לקוחות שלו שלא עזבו אותו, אך כבר החל לאבד ההתלהבות. כמו כן החלו דיבורים על כך שבית המכס בוָוקָרֵל יועבר לסופיה. לפיכך הוא התחיל ללכת לסופיה בתדירות גבוהה יותר, הכול מתוך כוונה לעזוב את וָוקָרֵל ולמצוא לו עיסוק בסופיה. כמו כן העבודה הצטמצמה מאוד. על כל פנים, הוא יצר לעצמו מעמד טוב בעסקים שעשה בוָוקָרֵל. הוא רצה להיות תמיד יחד עם בניו, כי גם בּוּ' יעל לא רצתה עוד להישאר בוָוקָרֵל.
מיסיה גבריאל, למרות שהיה במצב טוב בקונס' וכולם דאגו לו וטיפלו בו רבות, בכל זאת נמאס לו להיות לבד. הוא הגיש בקשה ל'אליאנס' שימנוהו למִשרה בסופיה, וסיפר להם אודות הסיבות [לבקשתו]. בהיותו כה מוכשר
816 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1885
ומכיוון שהיו זקוקים למנהל בסופיה, מינו אותו והוא שמח מאוד על כך, בעיקר כי שכרו עמד לגדול ולעמוד על 3,000 פרנקים. סנ' אֵלִיָיצֶ'ה גם הוא התחיל לחפש מקום עבודה ואף מצא לו מקום בחברת ביטוח דוכסות רומניה [[Datchija Romanija בשכר של ארבעים פרנקים לחודש. אחר כך החברה הזו עברה לידי חברת הבלקן [Drujestvo Balkan], וסנ' אֵלִיָיצֶ'ה המשיך לעבוד בחברה הזו, ומעת לעת העלו את שכרו – עד שהגיע לכך שכעת, בזמן שנכתבים דברים אלה, הוא משמש כמנהל. (זה מהווה עבורי מעין אישור למה שכתבתי כאחת מ־14 התכונות של משפחת אריה, שהם אוהבים את העבודה ויכולים לשאת בנטל עד הסוף, עד להשגת מטרתם. הנה קחו את סנ' אֵלִיָיצֶ'ה שהיה ביכולתו לסבול שלושים שנים באותה עבודה בלי להתעייף, אף שניתן לדמיין לאילו מִפגעים עלולים להיחשף במשך זמן כה ארוך. אולם אופיו עודד אותו לסבול את הכול רק כדי להצליח להשיג את מטרתו). וכך, לאחר שכבר התבססו, גמרו אומר להתכנס כולם בסופיה.
בשנת 5646 [1886] בית המכס של וָוקָרֵל כבר עבר [מקום], וכמובן שלא היה להם שם יותר שום עבודה. ללא דיחוי נסע סנ' נֵסימָצֶ'ה לסופיה ושכר בית
817 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1886
שהיה בו די למגורי כולם. את יתרת הרהיטים שנשארו בסמוקוב ואת אלה שהיו לו בוָוקָרֵל אספו ובאו לסופיה, והיו מרוצים מאוד, וגם מיסיה גבריאל הגיע לסופיה כדי לנהל את בית הספר אליאנס יִזרָאֵליט בשכר של 3,000 פרנקים. הוא ארגן את בית הספר היטב, וכל היהודים היו שבעי רצון, וכך גם סנ' אֵלִיָיצֶ'ה כבר נכנס לעבודתו. שמחתם על כך לא פחתה, והם העבירו את ימיהם מרוצים ומאושרים עד מאוד.
אשר לסנ' אימו שנשארה בסמוקוב, במקום 15 הגרושים לשבוע שהתחייב לתת לה, נתן לה באותו זמן רק 10 גרושים. את חמשת הגרושים הנוספים השלים בכך ששלח לה כמה בדים כדי שתתלבש בצורה מכובדת, והיא הייתה מרוצה מאוד. מלבד זאת שלחו לה נכדיה כל העת מתנות שונות מכל הבא ליד, והיא הייתה מאושרת מאוד.
סנ' נֵסימָצֶ'ה שכבר גר בסופיה, בהתחלה עסק בענייני המכס כפי שעשה בוָוקָרֵל, אך הייתה לו עבודה מעטה כיוון שכבר היו הרבה עמילי מכס כמוהו. זה לא הספיק לו, ותמיד חיפש לעשות עסק אחר. כסף כבר היה לו ממה שחסך בוָוקָרֵל, וגם בניו עזרו לו בהוצאות הבית.
818 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 887
בשנת 5647 [1887] סנ' נֵסימָצֶ'ה שכבר התארגן בחייו טוב יותר, מצא בית זול לקנייה וקנה אותו ב־4,000 פרנקים. היו בו חדרים רבים ואף חצר גדולה מאוד, אלא שהמקום היה מוצף (רטוב). הוא עבר אליו מתוך כוונה למלאו באדמה תוך שעשה שיפוץ קטן, אך למלא אותו [באדמה] לא עלה בידו. בבית הזה חי כל חייו, כמובן ביחד עם בניו. ומשום כך לאחר מותו מכרו בניו את אותו הבית לסנ' בִּינדֶר עבור 7,000 פרנקים, והלה הוציא סכום גדול יותר של כסף על מנת להביאו למצב טוב יותר.
לצד המשך עיסוקו כעמיל מכס בבית המכס, שימש גם כְּבָא כוחו של סנ' מָאירוּצ'וֹ אלקלעי במתן כסף בריבית לסוחרי סופיה. באותם הימים לא היו בנקים כמו כעת, ולכן היה ל[הלוואות] אלה ביקוש רב. הוא קיבל עמלה מעבודתו זו שבה היה עיקר עיסוקו, והצליח לתת הלוואות בסכומים של כמה מאות אלפי פרנקים בריבית שמעל 15%-18%. סנ' מָאירוּצ'וֹ נתן בו אמון מלא, ותמיד העביר לו את סכום הכסף שביקש. בהתחלה היו השניים מרוצים מאוד, אבל מאוחר יותר חל משבר. היו כאלה בסופיה שלא יכלו לשלם באופן סדיר, וסנ' אלקלעי היה צריך לבוא לסופיה כדי ליישב איתם את העניינים. עקב כך נגרמו לו נזקים רבים, והדבר גרם להתקררות ביחסיהם בטענה שהוא לא טיפל בכך בזמן. אולם לא הייתה זו אשמתו, כי הרי לכל מי שהוא
819 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1887
[נֵסימָצֶ'ה] נתן כסף, היה זה תמיד בהסכמתו [של מָאירוּצ'וֹ].
מיסיה גבריאל וסנ' אֵלִיָיצֶ'ה המשיכו במשרותיהם כמו בשנים האחרות, רק שלסנ' אֵלִיָיצֶ'ה העלו את שכרו באותה השנה לשישים פרנקים לחודש. בנוסף הוא כבר חסך בוָוקָרֵל סכום של כ־2,000 פרנקים שמהם קיבל תשלומי ריבית, בהם סחר בנפרד.
כאשר שהה מיסיה גבריאל בבית הספר בקונס' הייתה לו פרשת אהבה עם דֵמוּאָזֶל רשל, בִּתו של שמואל כהן.[16] הוא נסע לקונס' והתארס עימה, וב'תנאים' נקבע שיקבל 400 לירות קוֹנטָדוֹ, ועל כך שמחו מאוד קרוביו ושלחו לכלה מתנות רבות.
בשנה הזו נולד לנֵסימָצֶ'ה בן. כולם שמחו וקראו לו עמנואל,[17] ואימו טיפלה בו כמו בכל הילדים האחרים. הוא התגורר בפריז, שם עבד, ולא גר עם אֶחיו, על כך נעצבה אימו רבות.
בשנת 5648 [1888] מיסיה גבריאל נסע לקונס' כדי 'לבקש חתונה'. הדבר הוסכם והם קבעו את תאריך הקידושין. יצאו לדרכם החתן עם אביו ואימו, וערכו את החתונה בקונס' בפאר והדר. הכלה הייתה טובה, נבונה ויפה והביאה רוב אָשוּגָר וקוֹנטָדוֹ, ושני הצדדים היו שבעי רצון עד מאוד. אחרי שערכו את
820 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1888
החתונה הם באו לסופיה והמשיכו לחיות בבית אחד, ואכלו ליד שולחן אחד, כאשר מיסיה גבריאל עזר הרבה יותר בהוצאות הבית. באותם הימים הגדילו מאוד את הוצאותיהם לעומת מה שהוציאו קודם, ולסנ' נֵסימָצֶ'ה היו הוצאות גדולות יותר בנסיעה לקונס' והונו פחת בהרבה. אך זה לא היה אכפת לו לנוכח ההנאה והשמחה שהיו לו בנישואי בנו.
בית הספר בסופיה היה מיושן, וכעיר בירה מצאו לנכון בישיבות שערכו לבנות בית ספר חדש. היה זה בעיקר מיסיה גבריאל שעסק בזאת מתוך מגמה שאם הקהילה עצמה לא תהיה מסוגלת לכסות את ההוצאות, הוא יוכל לבקש הן את עזרתה של אליאנס יִזרָאֵליט והן את עזרתן של אגודות נוספות. וכך הגיעו להסכמה לגשת לבנייה.
גם סנ' נֵסימָצֶ'ה המשיך בעבודתו – הן בעסקי הבנקאות מטעם סנ' מָאירוּצ'וֹ, והן בעיסוקו בבית המכס אשר בזמן הזה הלך וקטן. הפעילות פחתה בעיקר מכיוון שמלבד זאת שלא ידע לכתוב בבולגרית, אף לא ידע לדבר את השפה, מה שהיה חשוב מאוד.
גם בשנת 5649 [1889] סנ' אֵלִיָיצֶ'ה המשיך
821 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1889
בעבודתו, אלא שהוא הלך ואיבד ממשקלו עד מאוד. זה הטריד מאוד את משפחתו, אך הוא לא חשב לפרוש. ובאשר לסנ' נֵסימָצֶ'ה, הוא המשיך בעבודתו ולא עזב את עיסוקו בבית המכס, למרות שבשנה הזאת כבר הייתה העבודה זעומה; כבר לא היה כדאי לו לאבד שם את זמנו, אך הוא העסיק עצמו באי־אלו עסקים אחרים בסופיה, שמהם יכול היה להוציא את דמי מחייתו השבועִיים.
מיסיה גבריאל כבר היה מנהל בית הספר, ובשנה הזו התחילו לבנות את בית הספר [החדש]. הכסף שהוכן אזל חיש מהר. הבניין היה גדול מאוד, ולא הצליחו להשלים את בנייתו. ומיסיה גבריאל, כיוון שהוא היה זה שעסק בעיקר בכך, וכפי שנאמר קודם הוא זה שכתב על כך ל'אליאנס', ובהסכמת ועד בית הספר ונאמני בית הכנסת, יצא לפריז. כוונתו הייתה להפציר הן באליאנס יִזרָאֵליט והן בהתאחדות האנגלו־יהודית[18] ובעוד מקומות כאלה, שיעזרו להם בסכומי כסף. הוא היה מיומן מאוד להסביר לכל אלה, ועלה בידו לקבל מכולם סכום כסף נכבד; כולם נתנו לו אותו בתנאי שיהא זה מיסיה גבריאל לבדו שיוציא את הכסף, ושיוודא שלא ישתמשו בו למטרות אחרות. לפיכך היה זה מיסיה גבריאל שטיפל בהוצאות וניהל את כל ההתחשבנויות. היו פעמים שבהם לא רצו שיעסוק בכך, ועקב כך נתגלעו חילוקי דעות שונים עם הוועדה [חבר הנאמנים] וגם עם כמה מנכבדי העיר. ומיסיה גבריאל, שרק אליו
822 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1889
הועברו כספי התרומות שגייס, לא העבירם לאף אחד ואמר שההוראה שקיבל הייתה שאך ורק הוא רשאי להוציאו. הוא לא הרפה והיה עסוק במשך כל זמן הבנייה בכל הדרוש, בלי שנתן דעתו לכל הסכסוכים שהתרחשו כל הזמן.
בשנת 5650 [1890] נולד למיסיה גבריאל בן. שמחו בו מאוד וערכו מעין חתונה, וכל קרוביו שלחו לו הרבה מתנות. קראו לו אליהו אלכסנדר, ואימו היניקה אותו וטיפלה בו.
בזמן הזה הם גם קנו חנות בסופיה תמורת 300 נָפּוֹליוֹנים, ומכך הם היו שבעי רצון עד מאוד. את הרכישה עשה סנ' נֵסימָצֶ'ה לבדו ועל חשבונו. היות שלא רצה לשלם מן הכסף המזומן שהיה לו, בא לסמוקוב כדי לנסות למכור את הבית ואת שדה המרעה שהיו בבעלותו שם מתוך כוונה לקבל [תמורתם] לפחות מאתיים נָפּוֹליוֹנים. אולם, את זה [המחיר] לא מצא, ואף לא [מצא] מי שיקנה אותם במחיר קטן יותר. כדי לעשות לו טובה, קנה ממנו גיסו, סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה, את הבית והשדה בתשעים נָפּוֹליוֹנים, אך זה לא הספיק לו. הוא פעל להעביר לבניו חלק [מהחנות] כדי שיבואו לעזרתו בתשלום. למרבה הצער לא עלה בידם להפיק רווח מהחנות הזו [שקנו], כי באותם הימים נעשתה
823 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1890
האסדרה [הרגולציה] של רחובות סופיה, ובה לקחו [הפקיעו] גם את החנות הזאת לצורכי [בניית] רחוב.[19] מכיוון שהחנות הייתה קטנה בגודלה, לא הייתה לו זכות לתבוע שייתנו לו במקום אחר איזו פיסת קרקע כדי לבנות עליה חנות במקומה. רק מאוחר יותר, כפי שפיצו את כולם בגין אדמותיהם, פיצו גם אותו, אלא שהיה זה סכום קטן מאוד. ואיתו צריך היה להשלים, כי לא יכול היה לעשות שום דבר אחר. מכך הם נעצבו עד מאוד, ובנוסף זה עלה להם כסף רב. זה שמכר להם ידע זאת, אבל הם לא בדקו את תוכנית העיר שכולם היו חופשיים לעיין בה. לאור זאת הם לא היו צריכים לקנות אותה. הם לא ידעו זאת ואף סברו שייתנו להם מגרש אחר במקום זה שלהם כדי לבנות עליו. וכך קרה שלא נותרה בידיהם [הברירה] אלא למכור את הבית בסמוקוב.
מיסיה גבריאל היה עסוק מאוד בבניית בית הספר. בקרב חברי קהילת סופיה הייתה קבוצה שנראָה לה שמיסיה גבריאל עושה שימוש בלתי ראוי בכסף. יותר מכך, הם העלילו עליו שבנסיבות הללו הוא מפיק תועלת לעצמו מכך שהוא מסדר את החשבונות ומשנה אותם. הם רצו לקחת מידיו את התפקיד אך הוא לא רצה למסור אותו, כך שהתגלעו מחלוקות ומריבות. ועד [הקהילה] של סופיה העביר לידיעת אליאנס את דעתו בעניין, ובפקודת אליאנס מונתה ועדה שתקבל לידיה את החשבונות. אחד מחברי הוועדה ומראשיה היה סנ' עזרא תָגֶ'ר.[20] הוא היה בין
824 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1890
אלה שחלקו עליו בוויכוחים מרים, ומיסיה גבריאל התגונן בתוקף תחת חסות אליאנס. אולם הוועדה התכחשה לחסות הזו, וחבריה פעלו לסגור את בית הספר בהשאירם את כל הילדים משוטטים ברחובות ללא דואג. יותר מכך, הם הכריזו שאינם רוצים עוד את החזקתו של בית הספר בידי אליאנס ושהם כבר יכולים להחזיקו [בעצמם]. מסיבה זו נראה היה לו שמוטב שיגיש את התפטרותו. וזו התקבלה מתוך כוונה שלא יכהן יותר [כמחנך] בשום מקום. ובאשר לילדים שהיו משחקים בחוצות, מועצת העיר נאלצה לדאוג להם, והם נאספו וחולקו בין בתי הספר העירוניים; ועבור הקטנים פתחו מחדש בתי ספר אחרים [של הקהילה]. כך חלפה לה שנת הלימודים, והבנייה טופלה בידי הוועד.
בשנת 5651 [1891] העסקים של סנ' נֵסימָצֶ'ה היו חלשים כל כך שלא יכול היה להתפרנס. בניו אומנם עזרו לו ועודדו אותו, אך הוא לא רצה בזאת כיוון שעדיין יכול היה לעבוד היטב. מיסיה גבריאל היה גם הוא ללא שום עיסוק, ונותר סנ' אֵלִיָיצֶ'ה לבדו כעובד שכיר בשכר קטן מאוד. לזה האחרון היה בנפרד סכום מסוים של חיסכון, ושלושתם נפגשו כדי להקים שותפות שתעסוק במסחר במוצרים קולוניאליים בלבד, ותבצע אך
825 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1891
ורק מכירות בסיטונות. משהגיעו שלושתם לכדי הסכמה הם ערכו ביניהם חוזים, כאשר כל אחד ואחד מהם הפקיד סכום כהון עצמי, כי גם למיסיה גבריאל היה סכום מסוים של כסף בחסכונותיו. לפירמה קראו גבריאל אליהו אריה. את העסק היו צריכים לנהל סנ' נֵסימָצֶ'ה ומיסיה גבריאל, בעוד שסנ' אֵלִיָיצֶ'ה היה אמור להמשיך בעבודתו. הם התחילו בעבודה כששכרו את החנויות הנחוצות, והובילו את הסחורות בקרונות רכבת. הם גם ערכו את המכירות והיו שבעי רצון עד מאוד.
בַּבַּית הוצאותיהם היו הרבה יותר גדולות מאשר בשנים האחרות, והכול הוציאו מכספי החנות. הם חיו כולם בבית אחד, וקרוביהם וחבריהם נהגו לבקרם רבות. הם לא היו מעורבים עוד בשום עניין של בית הספר, ואף לא בזה של אליאנס יִזרָאֵליט. הם ניהלו את ספרי העסק על פי הסדר הטוב, והיה זה מיסיה גבריאל לבדו שערך את חשבונות הסחורות שקיבלו.
בשנת 5652 [1892] למיסיה גבריאל נולדה בת, וגם עימה נהגו כמו בשאר הלידות. קראו לה יעל,[21] והאימא בעצמה גידלה אותה וטיפלה בה והייתה בריאה מאוד. היא דאגה גם לבית תחת השגחתה של בּוּ' יעל, והייתה אחראית לכול:
826 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1892
היא נהגה בחיסכון, הכירה באופן יסודי את כל הבישולים וידעה גם להתנהג היטב.
בשנה הזו מיסיה גבריאל קנה לו בית נוסף שעלה לו אלף פרנקים. הבית היה בשכנות לבית שקנה האב ושבו הם גרו. הוא ערך בו שיפוץ רציני שעלה לו יותר ממחיר הקנייה, ריהט אותו בכל הדרוש ועבר אליו. כך נפרד משולחן אביו ופתח בית חדש משל עצמו, בהותירו את סנ' נֵסימָצֶ'ה עם בנו השני ועם שאר ילדיו [של נֵסימָצֶ'ה].
באשר לעסק של החנות, הם המשיכו לטפח אותו באהבה גדולה וכל העת הגדילו את המכירות. עם זאת ההתעסקויות היו גם כן די מרובות, וזה נעשה מעט מעיק עבור מיסיה גבריאל, אך הוא לא יכול היה לעזוב. הוא התחרט מאוד על כך שהתפטר, ולכן התחיל לבדוק באיזה אופן יוכל לחזור ולחדש את עבודתו באליאנס. בזאת העסיק את מחשבתו כל העת. הוא התחיל לכתוב מכתבים ארוכים, מה שנמשך זמן רב. החלו להִיפגע מכך ענייני החנות, ואף חלו בהם שינויים, וגם נוספו להם עוד מתחרים. סנ' נֵסימָצֶ'ה ראה את סנ' גבריאל שהוא מיואש ואינו דואג עוד לעסק כמו קודם. הדבר גרם לו למורת רוח, אבל הוא לא אמר דבר כיוון שהחנות הייתה על שמם. וכך, בגלל דאגתו התחדשו עליו מחלותיו הישנות.
827 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1892
הכאב שהיה בלתי נסבל ביותר היה בשד. התרופות כלל לא עזרו לו להפיג את הכאב החזק שחש. רק משחלפו ארבעה–חמישה ימים החל לחוש בהקלה, אך נותר [בסבלו] עוד ימים רבים עד שחזר לעצמו. תמיד היה חלש מאוד, ומובן מאליו שזו הייתה אחת הסיבות שבעטיין סבלו ענייני החנות עוד יותר. את מיסיה גבריאל העריכו ונתנו לו כבוד רב בזמן שהיה מנהל, וכאשר חדל מכך, לא נתנו את אותו הכבוד כמקודם. אולם, זה לא היה אכפת לו.
בשנת 5653 [1893] סנ' אֵלִיָיצֶ'ה לא רצה לעזוב את עבודתו. כבר היה משוכנע שלא יוכל להצליח במסחר, אך לא העז להעיר להם על כך, ולא התנגד להם כלל כאשר דיברו על כך; רק שלא נכנס לעבודה עצמה, והסתפק בכך שלקח חלק בהחלטות.
ובאותו זמן, לצד המסחר בסחורות הקולוניאליות, עסקו גם במתן הלוואות בריבית לסוחרי סופיה תמורת עמלה. הכול נעשה עבור חשבונו של סנ' מאירוּצ'וֹ אלקלעי. משהמסחר הקולוניאלי לא הלך להם עוד, החלו מיד לבקש להיפטר ממנו, ועשו זאת במהירות; את הסחורה
828 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1893
ניתן היה למכור במהירות רבה, אך הם היו צריכים להציע הנחה קטנה. כך עשו; אך כאשר סיכמו את החשבונות, מצאו את עצמם עם הפסד ניכר. הדבר דיכא מאוד את לסנ' נֵסימָצֶ'ה וכך גם את מיסיה גבריאל. ראייתו ממילא הייתה קצרה והוא הרכיב משקפיים, אך בגלל מה שקרה ראייתו התקצרה עוד יותר והיה צריך להחליף את משקפיו. אחרי הדברים הללו הם נותרו ללא שום עסק, והתחילו להלוות את כספם בריבית לסוחרים שהכירו. בזמן הזה כאשר התרחש איזה משבר, אותם שהיו חייבים לסנ' מָאירוּצ'וֹ אלקלעי לא שילמו את התשלומים כסדרם. נוסף על הסכסוכים שנתגלעו, האשימו אותו [את נֵסימָצֶ'ה] בכך שהציג את החובות המסופקים שלהם כאילו היו של סנ' מָאירוּצ'וֹ.
הם חיו בשני בתים, וההוצאות היו גדולות הרבה יותר. היות שהעסקים הצטמצמו, הם התחילו לנהוג בצמצום, וטוב היה שהם ידעו לעשות זאת בלי שנודע הדבר.
באותה תקופה סנ' נֵסימָצֶ'ה לא היה בריא כמו קודם. ימים רבים מחלותיו לא הניחו לו לצאת העירה, והוא שהה רוב הזמן בבית. זה דכדך מאוד את בניו, שדאגו לו כל כך. הם הביאו לו תמיד רופאים שביקרוהו תכופות, אבל הוא לא רצה מאומה ונשא ללא אומר את הכאבים שמהם סבל רוב חייו. הוא היה יושב על שילטֶה,
829 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1893
ומסביבו התרופות שבהן השתמש בעצמו, ואשתו בּוּ' יעל הייתה תמיד לצידו ולא עזבה אותו אף פעם לבדו.
בשנת 5654 [1894] נולדה למיסיה גבריאל בת, וגם עימה נהגו כפי שנכתב לעיל וקראו לה אסתר?,[22] ואימהּ היניקה אותה וטיפלה בה. הם כבר חיו בבית נפרד, ובּוּ' יעל ביקרה אותה תמיד. הן [רחל היולדת ויעל חותנתהּ] חיו תמיד באחווה, והעריכו מאוד האחת את רעותהּ.
הם החזיקו בעסקיהם למרות שהיו מועטים מאוד, והיה זה גבריאל לבדו שעסק בכך. הוא איחר לצאת העירה, כיוון שהיה עסוק תמיד בהתכתבויות שלו, שהרי מטרתו הייתה לחזור ולהתקבל לעבודה ל'אליאנס', כי כנאמר הוא התחרט מאוד על כך שהגיש להם את התפטרותו. ולכל זה גרם הסנ' עֶזרָאצֶ'ה[23] שממנו לא ציפה לזאת – בהיותם בנים לשתי אחיות. תמיד ציפה לתמיכתו, אך כאן זה היה הפוך. עקב כך הם לא התראו – לא הם ולא נשותיהם, למשך זמן רב.[24] אף זה גרם לו לדכדוך עמוק, במיוחד כיוון שעסקיהם לא צלחו בידם כלל וכלל.
סנ' נֵסימָצֶ'ה כבר היה חולה, ובזמן הזה לא יכול היה עוד לשהות על השילטֶה. הוא נאלץ לשכב
830 ביוגרפיה של סנ' נֵסימָצֶ'ה אליהו אריה 1894
במיטה, ולא היה לו עוד כוח, אפילו לא לנשום. בכאביו לא חש עוד אלא רק בחולשה גדולה, וכל טיפולי הרופאים הרבים שביקרו אותו כמה פעמים ביום, היו חסרי כל תועלת. וכך, לילה אחד, בראש חודש אדר, נפטר לעד. ימים רבים התאבלו עליו, הן בניו והן כל המשפחה. ובניו וכל המשפחה שגרה כאן [בסופיה] ליוו אותו [למנוחתו האחרונה], ושמרו את שבעת ימי האבל, יושבים שבעה בבית. כך גם קיימו את מנהגי השלושים ואת מנהגי השנה כולה. וכל שנות חייו היו 51 שנים.
831 אינטליגנציה שקטה
כפי שקראנו, סנ' נֵסימָצֶ'ה היה אדם מלומד. זה שלא דיבר הרבה, הרי זה דבר טבעי לאנשי תבונה, מה גם שמטבעו היה חלש מאוד רוב חייו. כל מעייניו היו תמיד נתונים לעבודה – לכל עבודה שעבד בה – אפילו שבסופו של דבר לא הצליח. די היה לו לראות עצמו מוקף בבניו, כולם מלומדים ונבונים, והיה שמח בחלקו. מרווחיו הצליח לקנות בתים וחנויות, ומימיו לא היה בעל חוב. לא היה אכפת לו לגור בכפרים ובלבד שיחיה בכבוד, אלא שחייו היו קצרים מאוד. וכבר הסדיר את חייו כדי לחיות ביתר מנוחה, והסבל שנשא קודם בשתיקה החליש אותו. לפיכך, על מנת לחיות צריך גם לסלוח ולהעלים עין וגם לנהוג בגילוי לב.
832
כאן מסתיים הפרק אודות סנ' נֵסימָצֶ'ה אריה, עד לשנת 5654 [1894] שבה מת. וכל שנות חייו היו 51 שנים, והוא מת בסופיה.