1927
מכאן ואילך מתחיל הפרק על סנ'
מוֹשוֹנָצֶ'ה י' אריה לאחר שנפרד מאביו,
החל משנת 5654 [1894], ובמהלך
התקופה שחי יחד עם בנו בנציון.
1928 ביוגרפיה של סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה י' אריה ובנו סנ' בנציון 1894
בשנת 5654 [1894] סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה כבר נפרד מסנ' אביו גם בבית וגם בחנות. בכסף שקיבל במזומן, פתח חנות חדשה ולקח עימו אליה גם את בנו סנ' בנציון. גם את סכום הכסף שנותר מן הקוֹנטָדוֹ בסך 400 לירות שקיבל סנ' בנציון, ושאותו החזיק סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, הוא השקיע [בעסק]; ואת קביעת הסכום והחלקים המדויקים שישתייכו לכל אחד מהם, השאירו למועד מאוחר יותר. הם שכרו חנות כדי לסחור בסחורות קולוניאליות, וחילקו את הונם לשלושה חלקים: כוונתם הייתה לעבוד עם השליש האחד בסחורות הקולוניאליות, עם השליש השני בדֶשקוֹנטוֹס ובכמה עסקאות בנקאות ואת השליש השלישי להחזיק בקופה. הם סידרו את ספרי החשבונות, והיה זה הסנ' בנציון שניהל את החשבונות כיוון שידע היטב הנהלת חשבונות. הם ניגשו לעבודה, ובהתחלה קנו סחורות קולוניאליות בסכומים קטנים, בעיקר מאותן הסחורות שהיה להן ביקוש. ומנגד, הם ביצעו כל הזמן מכירות בסיטונות לחנוונים קטנים מהם, הכול באשראי לזמנים קצובים. מהחלק השני של כספם הם הִלוו בדֶשקוֹנטוֹ לכמה מהסוחרים שהכירו. הם היו מאוחדים מאוד והמשיכו בפעילותם.
בשנה הזו הגיע הסנ' בנציון לגיל
1929 ביוגרפיה של סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה י' אריה ובנו סנ' בנציון 1894
שזימנו אותו לקונסוליה האוסטרית כדי לגייסו לשירות צבאי. את זה הוא לא לקח בחשבון, והדבר גרם להם לחץ גדול מאוד. סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה היה צריך לנסוע לסופיה כדי לחפש דרך לשחררו. אחרי ששהה כמה ימים בסופיה, ובאמצעות חבריו, ובהם הסנ' פְּרֵסִיָאדוֹצ'ו שהתרוצץ בעניין, הם מצאו דרך והצליחו לשחרר אותו. העלות הייתה 150 נָפּוֹליוֹנים, ומתוכם לקח חלק גם הסנ' פְּרֵסִיָאדוֹצ'ו תָגֶ'ר. הוא שב לסמוקוב שמח מאוד בהצלחתו. אולם, הם שמרו זאת בסוד כמוס, והמשיכו בכל העסקאות שעבדו עליהן. באשר להוצאות הבית, בעת הזאת הם פעלו ביתר חסכנות. למרות שלחנות של הסנ' אביו [בְּכוֹרָצֶ'ה] הוא הלך לעיתים רחוקות, הלה שמח לראות שבנו השתלב היטב בעסקים.
בשנת 5655 [1895] הם המשיכו בעסקי המסחר שלהם, כשהם מתרחבים כל הזמן. בשנה הזו הם קנו משלוח של צמר מהוולאכים וגם כמות של חמאה. את שניהם לא הצליחו למכור במהירות ונאלצו לשטוף את החמאה. זאת עשה הסנ' בנציון; הוא עצמו שטף אותה ולא התבייש בכך[1]. כך היה גם עם הצמר: הם לא הצליחו למכרו, והוא נשאר אצלם למועד מאוחר, ולכן לא היה להם שום רווח. [לבסוף] הם מכרו אותו בהקפה.
1930 ביוגרפיה של סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה י' אריה ובנו סנ' בנציון 1895
החנות שהייתה ברשותם שכנה בשוק הפירות, והיה זה בעיקר הסנ' בנציון שעסק בענייני החנות, בעוד שסנ' מושונצ׳ה לא עסק בכך הרבה. בעת הזו הם התחילו לבצע שימושים בכספים בריבית מן השוק, כדי שיוכלו לעמוד בדרישות פעילות המסחר שלהם בצורה טובה יותר. הסנ' בְּכוֹרָצֶ'ה שביקר אצלם וראה שהם עושים זאת – משתמשים באשראי בריבית – לא היה מרוצה, שכן תשלום ריבית לצורכי מסחר אינו משתלם. הוא יעץ להם שיתנהלו על פי חשבון; שכן אל מול ההוצאות שהיו להם בבית, שהגיעו לכ־4,000 פרנקים, לא עלה בידם להרוויח אף לא מחצית. ואף על פי כן לא ייאש אותם, בתקווה שמאוחר יותר ישתפרו אצלם העסקים.
בשנת 5656 [1896] נולדה לבנציון בת וקראו לה תמר. והגיעו מפיליבֶּה ללידה האב והאם של היולדת, ושני הצדדים בילו את הזמן טוב מאוד. וכמו אצל כל היולדות שהיו מבקרים אותן הן החברים והן כל בני המשפחה, כך היה גם בלידה הזו. באחד מהביקורים נכחתי גם אני, ובאותה הזדמנות אמרתי לאימהּ של היולדת שעשתה טוב מאוד בבואה אל בִּתהּ שילדה בת. זאת בגלל שבפעם הקודמת, כאשר באה ללידת מיכאל, היא אמרה לי: "הנה אתה רואה שבאתי לבת שילדה לי בן". וכך
1931 ביוגרפיה של סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה י' אריה ובנו סנ' בנציון 1896
בילינו את זמננו. הם שהו עוד כמה ימים ונסעו לפיליבֶּה, ואימהּ היניקה אותה וטיפלה בה. לסנ' בנציון היו בעת הזו חולשה וסחרחורת, אך הן חלפו עד מהֵרה. רבים מבני משפחת אריה סבלו מסחרחורות כאלה, והתרופה לכך הייתה רק ששטפו את ראשם במים קרים.
הם המשיכו בעסקי המסחר שלהם, ובשנה הזו הביאו מטילי ברזל מהמפעלים באירופה; מהם עיבדו הנפחים פרסות ומסמרים ששימשו לפרזול הסוסים והבקר. היה זה עסק טוב מאוד, כיוון שעד הזמן הזה לא הביאו מטילי ברזל מוכנים מאירופה. אולם הם לא הכירו את העיסוק הזה, ולכן לא עלה בידם לנהלו היטב.
בזמן הזה התגלעו בין האב לבן כמה מחלוקות, שבגינן לא הגיעו להסכמה. הסנ' בנציון שתק ולא ענה לאביו כי לא היה לו כוח. מיום ליום הלך ונחלש, וסחרחורות ראשו הלכו והתגברו. גם בבית, בקרב הנשים, היו אי־אלו דיבורים, בין אם ביניהן ובין אם בגלל הילדים, ואלה הטרידו את הסנ' בנציון. וכך קרה שלא נשאר לו זמן להיבדק בידי הרופאים. כך הם המשיכו בחייהם, כשהם 'בולעים' את כל מה שהיה ביניהם, בלי שיָדעו אחרים מה עובר עליהם.
1932 ביוגרפיה של סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה י' אריה ובנו סנ' בנציון 1897
בשנת 5657 [1897] החולשה והסחרחורות אצל הסנ' בנציון היו כבר חזקות מאוד. אחרי שבדקו אותו כל הרופאים של סמוקוב, ומשלא מצא בכך שום מזור, נסע לווינה כדי שיבדקו אותו הרופאים שם. הוא שהה בווינה כחודשיים, וכשהיה בריא וטוב חזר לסמוקוב. הנסיעה הזו לווינה עלתה לו מאה נָפּוֹליוֹנים, ולא נקבע ביניהם מי יישא בהוצאה.
כדי להבטיח את כיסוי ההוצאה הזו, וגם להסדיר את מצבו בחנות עם אביו – היינו, האם חלקו בעסק יספיק לכיסוי הוצאותיו – וכן בעניין כספי הקוֹנטָדוֹ [ששימשו להקמת העסק המשותף], שסכומם המדויק לא הוצהר בפניו, החל להמעיט את ביקוריו בחנות, שכן ביקש להסדיר את הדברים ביניהם באמצעות חוזים. כאשר נפגשו לשוחח על כך, אמר לו סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה כי הוציא בעבורו 150 נָפּוֹליוֹנים כדי לשחררו מן השירות הצבאי, ועוד 100 נָפּוֹליוֹנים שהוציא בווינה. לגבי האחרונים סבר הבן כי האב ישתתף לפחות בחלק מן ההוצאה; אולם את אותם 150 נָפּוֹליוֹנים לא היה ביכולתו לשלם, שכן אילו עשה כן היה נאלץ להישאר בעל חוב. מאחר ששניהם היו עצבנים במידת מה, כאן החלו המחלוקות; ומהן צמחו גם כעסים. ומאותה שעה חדל לבוא עוד לחנות.
1933
כאן מסתיים הפרק אודות התקופה
שבה שהו סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה ובנו סנ' בנציון
באותה חנות, עד שנת 5657 [1897].