1942
וכאן ואילך מתחיל הפרק על
הסנ' בנציון משנת 5657 [1897] עד
שנת 5661 [1901].
1943 ביוגרפיה של הסנ' בנציון מ' אריה 1897
בשנת 5657 [1897], כפי שנאמר, הסנ' בנציון יצא לסופיה מבלי שהיה לו מספיק כסף. אחרי זמן מה שהיה מסתובב ללא מעש, מצא עבודה אצל סוכן אחד, מיסיה לורָן דֶדֶקֵן, והוסכם על שכר של 80 פרנקים לחודש. אולם, הוא העביד אותו רבות וגם שלח אותו למקומות רחוקים מסופיה, כדי שיישר את ההדורים בינו לבין לקוחותיו. עם זאת הוא דחק בו לשוב במהרה, בלי שלקח בחשבון את משך הזמן שהיה דרוש לו ללכת ולשוב. וכך היה צריך תמיד לרוץ, וכמו כן השפיל אותו. לעיתים הוא נתן לו לכתוב מכתב כלשהו, ואחרי שהוא כתב אותו בתשומת לב מרובה לפי התכתיב שלו – ברגע שהמכתב לא מצא חן בעיניו, הוא קרע אותו וסילקו מעליו. לסנ' בנציון לא הייתה ברירה; הוא נשא זאת, אך הלך ונחלש מאוד. מאוחר יותר נתן לו אותו דֶדֶקֵן להפריד אלפי מעטפות שנדבקו בדרך. היה עליו להפריד מאות מהן בכל שעה בלי שיקרע אף לא אחת מהן, שאם לא כן לא ניתן היה לסיים את העבודה אף בתוך כמה שנים. עניין המעטפות הללו גרם לסנ' בנציון לחץ רב, עד שלא יכול היה עוד לסבול את המטלות, ומעל הכול את ההשפלות, והוא נאלץ לעזוב בטרם עת. הוא היה מוטרד מאוד שלא ימצא כה מהר מקום עבודה אחר.
1944 ביוגרפיה של הסנ' בנציון מ' אריה 1897
מכך הוא נחלש מאוד, וגם באו עליו צמרמורות שתקפו אותו בכל יום. היה לו חדר בחאן סלוניקי שבסופיה שצפה אל החצר, ובחורף שכב לישון לבדו בחדר הזה ללא חימום, כדי שלא ייכנס להוצאות. בזמן הזה, כששהינו אני ובִּיוּ בסופיה, היינו באים תמיד לבקרו, וטיפלנו בו. ראינו באיזה מצב הוא נמצא, ולמרות שהפצרנו בו שייסע לסמוקוב, הוא לא רצה לשמוע על כך בשום אופן. כל מה שאמר היה שאם ימצא עבודה – יבריא. כאשר עמדנו לנסוע לסמוקוב הזמנו אותו שיבוא איתנו, אך הוא היה כל כך כעוס על סמוקוב שלא רצה לבוא. ואנחנו, מייד כשהגענו לסמוקוב, סיפרנו להוריו על המצב שבו הוא נמצא, ואמרנו שהם צריכים להביאו במהירות. בהתאם לכך הם פעלו והביאוהו לסמוקוב חולה למדי, השגיחו עליו וטיפלו בו היטב. במשך חודשיים סבל במיטה חולה ואז הבריא. אולם, אף פעם הוא לא רצה להישאר עם אביו בסמוקוב, למרות שאמרו לו שכבר ידאגו לו וימצאו גם לו איזו עבודה בסמוקוב, כמו לכל האחרים. אבל הוא לא רצה בכך, בחושבו על מה שעבר עליו וגם על עתידו. יותר מזה, אשתו מ' רגינה תמיד הייתה מייעצת לו שלא יישאר בסמוקוב.
1945 ביוגרפיה של הסנ' בנציון מ' אריה 1898
בשנת 5658 [1898], כשהסנ' בנציון כבר היה בריא ושלם, הוא התכתב כל העת עם חבריו בסופיה ובפיליבֶּה ועם חותנו הסנ' נֵסימָצֶ'ה כָּלֶב; זאת בעיקר כדי שיצליח למצוא איזה עסק או משרה. וחותנו, שגם הוא רצה בכך, מצא לו סוחר בגדים מוכנים למכירה שהיה צריך עובד. היה זה סנ' אשכנזי, ובעקבות המלצות רבות מחותנו הסכים לקבלו לעבודה תמורת שכר של שמונים פרנקים לחודש. כשהודיעו לו זאת, היה הסנ' בנציון מרוצה מאוד מכך. ללא דיחוי יצא לפיליבֶּה, ונכנס לעבודה אצל סנ' אשכנזי האמור. הוא החל בעבודה בתשומת לב מרובה והתמיד בה. השכר הזה הספיק לו כיוון שגר בבית חותנו, שאהבוֹ מאוד וגם פרס עליו את חסותו. שני הצדדים היו מרוצים מאוד, והסנ' אשכנזי טיפל בו ודאג לו מאוד, מאחר שראה שהוא מטפל בעסק שלו בתשומת לב מרובה. מאוחר יותר הפקיד את העסק כולו בידיו, והוא גם ניהל את ההתכתבויות הפרטיות של אדוניו ואת ההתכתבויות המסחריות.
אחרי ששהה כמה חודשים לבדו בפיליבֶּה, ונוכח שיוכל להישאר שם גם לעתיד, ועם העלאה קטנה בשכרו שהעלה לו הסנ' אשכנזי – הוא הביא את אשתו וילדיו, ושכר בית בדמי שכירות מועטים, בשכנות לבית חותנו, בית שהיה שייך לחותן. אביו שלח לו מסמוקוב מעט רהיטים וכמה כלי מטבח.
1946 ביוגרפיה של הסנ' בנציון מ' אריה 1898
הם הקימו את ביתם, הסתדרו בו וחיו בו באושר רב, וחותנו עם כל המשפחה באו לבקרם ודאגו להם תמיד, והיו שבעי רצון. סבו הסנ' בְּכוֹרָצֶ'ה ואביו הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה שלחו לו מתנות בכל חודש כדי לבוא לעזרתו בכיסוי הוצאותיו, שכן השכר ששילם לו הסנ' אשכנזי הגיע לסופו של דבר ל־110 פרנקים.
בשנה הזו, בשהייתם בפיליבֶּה, נולדה לו בת. הם כבר היו מסודרים היטב בבית, ולכן היא ילדה בביתם. וקראו לה וידָה, וכמובן, קרובי משפחתם בפיליבֶּה דאגו לה לכל הצרכים. והבית, אף שהיה קטן, בכל זאת כל קרוביהם באו לבקר ושלחו להם את המתנות הנשלחות ליולדות.
בשנת 5659 [1899] הסנ' בנציון המשיך בעסק שהפקיד בידיו הסנ' אשכנזי אדונו, ושני הצדדים היו שבעי רצון עד מאוד. אולם השכר שנתן לו לא הספיק לו לכיסוי הוצאות הבית, משום שבכמה חודשים לא נשלחו המתנות שנהגו לשלוח לו מסמוקוב, ומסיבה זו נאלץ ללוות מכמה מחבריו. זה העיק עליו מאוד, בחושבו כיצד ישיב להם את כספם. על כך התלונן בפני קרובי משפחתו בסמוקוב.
1947 ביוגרפיה של הסנ' בנציון מ' אריה 1899
בחודשים יולי ואוגוסט, כאשר נעשה מאוד חם בפיליבֶּה, ביקש מאדונו שייתן לו תקופת חופשה כפי שנהגו לתת לעובדים. סנ' אשכנזי נתן לו חופשה של חודשיים, והוא בא לסמוקוב לבדו, והשאיר את אשתו וילדיו בפיליבֶּה. הוא העביר את אותם חודשיים בסמוקוב בבית אביו, מרוצה מאוד, וגם התאושש היטב מן העייפות שהייתה לו בעבודה. אחר כך שב לפיליבֶּה לעבודתו והמשיך בחייו בשמחה – גם בבית וגם בעסק.
כאשר שהה בסמוקוב הגיע להסכם עם הסנ' אביו, שיקנה עבורו כמה סחורות בפיליבֶּה שאותן ימכור בסמוקוב ועליהן ישלם לו את עמלתו. הדבר הביא לכך שיהיו ביניהם חילופי מכתבים בתדירות גבוהה יותר, בעוד שלפני כן היו מתכתבים לעיתים רחוקות. הסנ' בנציון אף פעם לא התאונן בפני הוריו בסמוקוב בזמנים שבהם סבל ממחסור בכסף. הסכומים ששלחו לו בכל חודש היו: הסב שלח לו בכל חודש עשרים פרנקים, האב שלח עשרה פרנקים ו־110 פרנקים קיבל כשכרו החודשי; עם סך כולל של 140 פרנקים הוא התפרנס. הוא היה צריך לנהוג בצמצום הגדול ביותר, אבל היה שמח מכך שלא גר בסמוקוב. ולפי שנהגו לחיות בצמצום, מובן מאליו שהיו גם ניזונים בצמצום, בעוד שהסנ' בנציון היה צריך לאכול היטב כי עבד קשה. עקב כך חזרו אצלו חולשה וכאב בטן. והוא, כדי שלא לאבד את
1948 ביוגרפיה של הסנ' בנציון מ' אריה 1899
משרתו, עשה מאמץ גדול והגיע מוקדם מאוד לעבודה בלי לדאוג לבריאותו. גם אשתו הייתה שולחת אותו מוקדם לעבודה, בין אם כדי שיסיח דעתו מחולשותיו, ובין אם כדי שאדונו יביט בו בעין טובה. כאשר באו כמה מקרובי משפחתו לפיליבֶּה, הם ראו שהסנ' בנציון הולך ונעשה רזה יותר ויותר. הם סיפרו זאת לסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, אך הוא לא נתן לכך כל תשומת לב, והתכעס כאשר סיפרו לו על כך. הייתה זו רק אימו מ' תמרוּ שדאגה לו עד מאוד, וכאשר היה ביכולתה הייתה שולחת לו כמעט תמיד כסף; זאת בלי ידיעתו של סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, כיוון שהיה כועס גם עליה כאשר דיברו איתו בעניינו של בנו הסנ' בנציון. כך עברו עליהם הימים.
שנת 5660–5661 [1900–1901] עברה עליו כמו השנה שקדמה לה, והכול מתוך מאמץ להמשיך כרגיל; אלא שהחולשה הלכה וגברה עד כדי כך שנפל למשכב. תקפה אותו מחלת בטן (דיזנטריה), והוא סבל ממנה חודשיים. קרוביו בפיליבֶּה סעדו אותו, אך מכיוון שמחלתו החמירה שלחו להוריו בסמוקוב טלגרמה שיבואו. מייד יצאה האם לדרך, אך זה היה כבר מאוחר, כי היה בעיצומה של המחלה. לאחר מכן היה צריך לבוא גם האבא, והם שהו בפיליבֶּה עד שהבריא. זה עלה להם בערך אלף פרנקים, אלא שהוא נותר עם שיעול (ליחה).
1949 ביוגרפיה של הסנ' בנציון מ' אריה 1900
באשר לאדונו הסנ' אשכנזי, גם הוא דאג לו עד מאוד ואת שכרו החודשי שילם באופן סדיר. כאשר כבר היה בריא ושרוי בטוב, הוא בא לחנות אבל אדונו יעץ לו שישהה עוד זמן מה בבית כדי שיתחזק עוד. וכך עשה. הוא שהה בבית 15 ימים נוספים עד ששב לאיתנו וחזר לעבודתו, והוריו חזרו לסמוקוב. הוא המשיך כמקודם, והסנ' אשכנזי היה שמח מאוד שהוא הבריא. הוא היה אומר שהוא מתחרט מאוד על שלקח לעבודה את העובד הזה, אך למרות כל זאת הוא האיר לו פנים, ולא נתן לו הרבה עבודה כמו קודם, כי היה בלי כוח.
גם בשנת 5661 הוא המשיך לעבוד באותה החנות, הכול מתוך חולשה גדולה. מאוחר יותר התחיל גם לפלוט דם מפיו, וזה גרם לו לפחד גדול. לנוכח זאת שוב באו אביו ואימו לפיליבֶּה, כדי לחפש דרך להבריאו. הם קראו לכל הרופאים שהיו בפיליבֶּה. והללו, לאחר שטיפלו בו ובדקו אותו, מצאו שמחלת השחפת כבר חדרה עמוק לתוכו, והטיפול הדרוש לו היה שישהה במנוחה מוחלטת, שיטפלו בו וישגיחו עליו היטב, ושלא תהיה לו שום עבודה או התעסקות. הרופאים וגם חבריו אמרו לו שמוטב שייסע למקומות חמים. הוא נסע לגורפו [קורפו] להעביר את ימי החורף, אלא שכסף לא היה לו. גם אביו לא רצה לתת לו מאומה,
1950 ביוגרפיה של הסנ' בנציון מ' אריה 1901
ואמר לו שגם לו אין. לפיכך לווה בריבית מחבריו 500 פרנקים, חותנו נתן לו 400 פרנקים, ועם סכום זה יצא לדרכו. בהגיעו לקורפו מצא שם אנשים מסופיה שהגיעו בְּשל אותה המחלה, והעביר את הימים יחד איתם. אחרי ששהה כמה ימים בקורפו נעשה חולה ושכב במיטה, ומאחר שהיה לבד בחדרו לא היה מי שיטפל בו. וכך קרה שחבריו כתבו להוריו שישלחו מישהו שיטפל בו כי הוא שוכב במיטתו. הם שלחו אליו את אשתו, מ' רגינה, שהייתה אישה פעלתנית ומסורה. כאשר ראה הסנ' בנציון את אשתו שמח עד מאוד. היא טיפלה בו היטב כך שקם מהמיטה, ושניהם העבירו את ימי החורף די טוב. כאשר הגיעו החודשים יוני ויולי, בני סופיה שהיו איתם כבר נסעו כולם, והם נשארו לבדם. היות שמזג האוויר כבר היה חם מאוד – דבר שלא יכלו לשאת – הם יצאו לדרכם והגיעו לקונס'. ד"ר לוסיין שכבר היה בקונס', בדק אותו, ובראותו שאינו בטוב שלח אותו לאי חָלקי,[1] מרחק של כשעתיים מקונס'. הם שהו שם כמה ימים, אך ההוצאות היו גדולות ולא היה מי שיחזיק אותם שם, ולכן נסעו ובאו בחזרה לסמוקוב. הוא לא דיבר הרבה כיוון שהרופאים אסרו עליו לדבר, ותמיד היה צריך לאכול. הוא אכל ביום 12 עד 15 ביצים ושתה שניים עד שלושה קילוגרמים של חלב.
1951 ביוגרפיה של הסנ' בנציון מ' אריה 1901
חוץ מזה גם אכל כל מיני מאכלים בלי ששבע. כך קרה שנעשה שמן מאוד, שפמו התארך מאוד, וקולו נעשה עבה ונחרני. אולם כוחו היה מועט מאוד, ומתוך 24 שעות היממה היה ישן 15 שעות. וכך עבר עליו הקיץ כשילדיו כבר שהו בסמוקוב, מכיוון שאת הבית בפיליבֶּה סגרו מאז שנסעה מ' רגינה לקורפו. כאשר היה יוצא בכמה מהימים אל השוק, היה יושב בחנות של אביו או של סנ' ישועה, ומאוחר יותר, כאשר כבר הרגיש טוב יותר, היה הולך לבית הקפה ומעביר את זמנו במשחקי קלפים ושש־בש, ולעיתים היה מפסיד. הוריו היו מודאגים מכך שהוא משחק, ובעיקר מכך שהיה הולך ומפסיד כסף רב. הם גם יעצו לו שיוותר על כך ויעסיק עצמו בדברים אחרים, אבל הוא לא שמע להם. זה היה כאשר כבר היה בריא ושלם, וכך היינו כולנו במשפחה מאושרים לראותו בטוב.[2]
1952
כאן מסתיים הפרק על הסנ' בנציון
מ' אריה, כמו גם אלו [הפרקים] על
השושלת של צֵ'לֵבּי גבריאל עד שנת 5661
[1901].