768
מכאן ואילך מתחיל הפרק אודות שני האחים הסנ' שַׁבָּת ורחמים יוסף אריה משנת 5654 [1894] עד שנת 5660–5661 [1900–1901].
769 ביוגרפיה של הסנ' שַׁבָּת ורחמים יוסף אריה 1894
בשנת 5654 [1894] כבר ניחמו במידת מה על מות אביהם. אימם והילדים [אחיהם הצעירים] גרו בסמוקוב, ולמרות כל זאת הייתה להם חובה לדאוג להם תמיד – אם בזמנו של אביהם ואם כעת. סנ' רחמים כבר סיים את השירות בצבא, והמשיך לעבוד אצל סנ' ששון פנקס בעבודת עמילות המכס. גם סנ' שַׁבָּת היה מסודר בעבודה אצל סנ' תָגֶ'ר. הם מצאו שמוטב שיבואו לגור כולם במקום אחד ולא יחזיקו בשני בתים; וזאת בכך שיביאו את אימם עם הילדים לסופיה ויחיו כולם מתוך הוצאה משותפת אחת, וכן כדי שיוכלו גם הם להינשא.[1] לפיכך בא סנ' שַׁבָּת לסמוקוב, אסף את הרהיטים שיוכלו לשמשם בסופיה, ואת השאר מכר בסכום קטן מאוד. את הבית השכיר לסנ' בכור ניסים, כיוון שבהתחלה לא מצא קונה. ללא דיחוי אסף את אימו, את אחיותיו שמחה ו־וֶנטוּרָה ואת אחיו הקטן אברהם, ונסעו לסופיה. הם ארגנו בית חדש, בין אם במעט הרהיטים שהביאו מסמוקוב ובין אם במה שהוסיפו בתחילה – מה שניתן כדי לאפשר להם מגורים ראשוניים. והיו מרוצים מאוד מן הצעד הזה. שני האחים התייעצו זה עם זה באחווה גדולה, ועבדו בעסקים שהופקדו בידיהם במרץ רב. גם בבית היו שמחים ומאושרים. את ההוצאות שהוציאו למחייתם חילקו ביניהם בחלקים שווים. סנ' רחמים שהיה [עד אז] שכיר אצל סניור
770 ביוגרפיה של הסנ' שַׁבָּת ורחמים יוסף אריה 1894
ששון פנקס, באותה העת נעשו שותפים, וחלקו את הרווחים ביניהם חצי חצי. זה מאוד השתלם לו. גם לסנ' שַׁבָּת כבר הייתה משכורת נאה, ושניהם היו שבעי רצון עד מאוד.
בשנת 5655 [1895], כאשר הם כבר היו מסודרים בבית וגם עבודותיהם היו טובות למדי, סנ' רחמים ביקש להינשא. היות שאחיו לא היה נשוי,[2] שלח להודיע לו שהוא מבקש להינשא, ולמען כבודו מוטב שהוא [שַׁבָּת] יינשא קודם. סנ' שַׁבָּת דחה זאת מיום ליום כי לא חשב לעשות זאת בינתיים, וכך התארס סנ' רחמים בהסתר מאחיו, עם מָדָם מזל, בִּתו של גרשון ישעיה. כאשר נודע הדבר לסנ' שַׁבָּת, הוא ראה שעליו גם להתחתן. הוא נסע לבוּרגָס והתארס עם מָדָם פוֹרטוּנֶה, בִּתו של חָריבּי רפאל צֶמַח. השניים שמחו בכך מאוד, והיו מבקרים אצל ארוסותיהם, ובאותה השנה ערכו את החתונות – השניים נישאו באותו שבוע, וערכו לכל אחד מהם חתונה נפרדת. שתי הכלות טובות ויפות מאוד, והביאו עימן אָשוּגָר וקוֹנטָדוֹ נאים. הם חיים באושר רב וכך גם שתי המשפחות היו שבעות רצון. כולם גרים בבית אחד, ושתי הגיסות מסתדרות ביניהן, כמו עם כל בני הבית, הכי טוב שאפשר, מכיוון שהן
771 ביוגרפיה של הסנ' שַׁבָּת ורחמים יוסף אריה 1895
מאוד מכבדות, נבונות וגם חסכניות.
בשנה זו בני יוחנן התקבל לעבודה בבית המרקחת של סנ' גוסטב סֶלְטָן כמתלמד לעוזר רוקח. כדי שלא ישהה בבתי מלון, הם לקחו אותו לביתם והשגיחו עליו כאילו היה בנם. שם ישן, אכל, כיבסו מלבושיו וגם דאגו לו. הוא שהה בביתם במשך שישה שבועות ללא כל תשלום.
בשנת 5656 [1896] שני האחים המשיכו באותן העבודות כמו בשנה החולפת. שניהם היו מרוצים עד מאוד, במיוחד שסנ' תָגֶ'ר העלה את שכרו של סנ' שַׁבָּת לאלפיים פרנקים לשנה. גם העסק של סנ' רחמים הלך והתקדם מאוד, כך ששני האחים היו מרוצים. גם בבית חיו כולם באחווה, ובלילות באו אליהם השכנים ובילו יחדיו מאושרים תמיד.
בשנה הזו, כשהיו במצב כלכלי משופר, קנו בית בן שתי קומות בשדרות פרדיננד בסופיה במחיר של 12,000 פרנקים. הקומה הראשונה הושכרה לחדרי קבלת קהל [במקור priemni koi][3] במחיר של 1,200 פרנקים; אל הקומה השנייה, לאחר שיפוץ קטן, עברו הם לגור. היו שם מספיק חדרים למגורי כולם, כך שהיו מאוד
772 ביוגרפיה של הסנ' שַׁבָּת ורחמים יוסף אריה 1896
שמחים בקנייה הזו שהייתה זולה מאוד.
בשנה הזו נולד לסנ' רחמים בן, ומובן שגם על כך שמחו מאוד. כל קרוביהם ביקרו אותם, הם היו מאושרים וקראו לבן היילוד יוסף, ואימו היניקה אותו וגידלה אותו ואף דאגה לכל בני הבית.
סנ' אימם, כשראתה את בניה בטוב, הולכים ומתקדמים כל העת, לא שֹבְעה מלשמוח. היא הכינה להם תמיד את המאכלים שאהבו, בעיקר מאכלי בצק אותם היא יודעת [להכין] היטב, והם גם אוהבים כל כך. ככלל, כל משפחת אריה אוהבת מאכלי בצק עם גבינה הרבה יותר מאשר את כל המאכלים האחרים, מהמובחרים שניתן לחשוב עליהם. ובעיקר, בשר אינם אוהבים כל כך, דבר שהוא נדיר במשפחות אחרות.
בשנת 5657 [1897] הבית שהשכירו התפנה, וסנ' שַׁבָּת בא לסמוקוב כדי להשכירו או למכור אותו. הוא מצא שמוטב למוכרו. קנה אותו סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה יוסף כהן תמורת מאה נפוליונים, והעבירו את הבית על שמו. מחצית הסכום הייתה שייכת לאימם, ותמורת סכום זה נתנו לה חלק בבית שהיה להם בסופיה. היא שמחה מאוד מכך
773 ביוגרפיה של הסנ' שַׁבָּת ורחמים יוסף אריה 1897
שיהיה גם לה חלק בו.
גם בבית הם הסתדרו, ואת ההוצאות חלקו ביניהם בחלקים שווים; בכל שבוע היה אחד מהם נושא בהוצאות, ובימי ראשון היו עושים חשבון ומשלמים זה לזה. באשר לביגוד, הם הוציאו כל אחד לעצמו. סנ' רחמים התלבש יפה יותר וכן גם אשתו, ולגבי צורכי הלבוש של אימם, אחיותיהם ואחיהם – הלבישו את כולם לפי כבודם, ולא החסירו מהם דבר. וכך גם [לגבי] אחיהם הקטן: כלכלוהו תמיד בכל צורכי בית הספר, וגם את ההוצאה הזו חילקו ביניהם בחלקים שווים. שני האחים היו תמיד מלוכדים, ולילות רבים כשסנ' שַׁבָּת איחר לבוא, כולם חיכו לו. כיוון שהיה שכיר, פעמים רבות אדונו החזיק אותו בעבודה עד חצי הלילה, וסנ' שַׁבָּת מצטער מאוד על כך שחיכו לו. לא שהיה לו איזה עסק דחוף או יוצא דופן, אלא שאדונו נשאר לבלות במקום כלשהו, והוא נאלץ להמתין לו.
בשנת 5658 [1898] סנ' רחמים, בנוסף על עבודתו בענייני המכס, פתח באותה הלִשכה גם עסק למכירת קפה בכמות של חצי קילו ומעלה, ובמחירים נוחים מאוד. הוא פרסם זאת בעיתונים רבים והצליח מאוד. בימים הראשונים מכר מעל
774 ביוגרפיה של הסנ' שַׁבָּת ורחמים יוסף אריה 1898
מאה קילו ביום, ובהמשך הלכה הכמות וגדלה בהתמדה, עד שהיו מוכרים תמיד עד חצות. סנ' פנקס היה עוסק בכך הרבה יותר, כדי שלא יוזנחו גם ענייני בית המכס, שגם הם היו רווחיים מאוד, ובדרך זו אף עשו 'שימושי כספים' נרחבים במסגרת פעילות בית המכס.
כפי שנאמר, סנ' שַׁבָּת נשאר עד מאוחר. כשראו אותו שהוא מצטער מאוד עצוב על כך שמחכים לו, וכן כדי שיהיה פנוי יותר, אמר לו סנ' רחמים שיעזוב את סנ' תָגֶ'ר ושיבוא [לעבוד] יחד איתו. ובאשר למשכורת שקיבל הוא מבטיח לו את אותה משכורת, והוא מקווה שאכן זה ישתלם לו הרבה יותר. ואם הוא [שַׁבָּת] יסכים, אזי הוא עצמו [רחמים] ייפרד מסנ' פנקס, שַׁבָּת יהיה הבוס ורחמים שותפו. זה קרה בלילה אחד בפסח, כאשר הוא נשאר בעבודה מאוחר. בראותו אותם מחכים לו, החלו דמעות לזלוג מעיניו, ותשובתו הייתה ש"עוד יבוא יום שבו נהיה שנינו אדונים". בתום השיחה ישבו לאכול, וניתן להבין איזו מין ארוחה הייתה להם. רוצה לומר שכאשר אדם הוא שכיר, הוא עלול להיתקל גם במצבים כאלה, אפילו כשהוא מועסק במִשרות הבכירות ביותר.[4]
בשנת 5659 [1899] סנ' שַׁבָּת ששקל לעזוב
775 ביוגרפיה של הסנ' שַׁבָּת ורחמים יוסף אריה 1899
את עבודתו אצל סנ' תָגֶ'ר, מצא לנכון לבקש ממנו שיגדיל את משכורתו, ומלבד זאת שייתן לו חלק ברווחי החנות. סנ' תָגֶ'ר לא יכול היה למצוא בקלות אדם מהימן כמוהו, שהיה גם בקיא ומעודכן בכל העניינים, והוא גם ניהל את התכתובת. לפיכך הגדיל את שכרו לאלפיים פרנקים לשנה, ומלבד זאת העניק לו את הזכות לקבל 10% מן הרווחים. הוא היה מרוצה מכך, המשיך בעבודתו, והם ערכו ביניהם הסכמים לתקופה בלתי מוגבלת. סנ' שַׁבָּת, שהיה תמיד דייקן בעבודתו, כעת – מכיוון שאמור להיות גם לו חלק ברווחים – השקיע מאמץ רב יותר. אם משום שהתעייף ואם משום שהדירה שבה גרו הייתה בקומה התחתונה של הבית, מתחת למפלס הרחוב, והייתה גם מעט לחה, תקף אותו כאב חזק בזרועו, עד כדי כך שלא יכול היה להזיזה. לפיכך לא יכול היה ללכת לעבודה, וסבל מכך ארבעה חודשים שבהם שכב במיטה. הם מצאו שזה קרה רק בגלל הבית, ולכן פינו את חדרי הקבלה ועברו לגור שם, ואת הקומה התחתונה שבה הם גרו השכירו בדמי שכירות נמוכים.[5] כתוצאה מכך בהמשך הוא הבריא והרגיש טוב, שב לעבודה והמשיך בה במרץ רב, כי זה היה גם למען הרווח שלו. אולם הדבר לא עלה בידו כפי שציפה.
סנ' רחמים המשיך גם בעבודה בבית המכס וגם בעסק של הקפה, ושני העסקים הלכו
776 ביוגרפיה של הסנ' שַׁבָּת ורחמים יוסף אריה 1899
והתקדמו מאוד. כפי שנהגו בשנים הקודמות, גם בשנה הזו הם חיו באחווה גדולה, וכיבדו מאוד איש את אחיו. גם הנשים בבית נהגו כך, ומעל הכול הן אהבו עד מאוד את חותנתן, כיבדו אותה, ובלעדיה לא עשו דבר.
בשנת 5660–5661 [1900–1901] סנ' שַׁבָּת נסע לאזורי הכפר, במטרה לקנות כמויות גדולות של עורות קטנים שבקנייתם עסקו עוד קודם. בו בזמן קנה גם כמות של ביצים ועופות ביתיים וכן עופות בר שצדו הציידים וגם עורות של ארנבים, שועלים וכיוצא באלה. הכול קנה בכמויות גדולות מאוד, כדי למוכרם בעיקר באירופה, אם בצרפת או באוסטריה. סנ' שַׁבָּת היה אחראי לכול, כיוון שסנ' תָגֶ'ר לא רצה עוד לעסוק רבות [בעבודה], אלא נתן דעתו רק להנאות ולבילוים. אם שנת העסקים הייתה עולה יפה, יכלו להרוויח סכומים גדולים מאוד, אלא שבזמן הזה קמו להם מתחרים רבים ש'שברו את השוק' גם בקנייה וגם במכירה, כך שכל המאמץ וההוצאות לא היו להם לתועלת של ממש. עם זאת, לסנ' שַׁבָּת לא היה מה להפסיד, כיוון שחלקו היה קטן יותר, והיו לו גם הכנסות אחרות.
777 ביוגרפיה של הסנ' שַׁבָּת ורחמים יוסף אריה 1900
סנ' רחמים המשיך בעסקי עמילות המכס וגם במכירות הקפה, ועסקיו אף הלכו והתקדמו. הוא גם שיחק בהגרלת הלוטו של העיר סופיה, ובשנה הזו קרה שהוא זכה בלוטו בסכום של אלף פרנקים. הייתה לו שאיפה עזה לטייל באירופה. באותם הימים הייתה התערוכה בפריז[6] ומחיר הנסיעה הוזל בחצי. צעירים רבים כמוהו מסופיה ומסמוקוב עמדו לנסוע, והוא חבר אליהם. הם יצאו כולם יחדיו, ועברו את המסע בשמחה רבה. גם הוא אהב זאת מאוד, ובשובו ירד בטריאסטה, קנה כמויות גדולות של קפה במחירים נוחים מאוד, והפיק מכך תועלת רבה ורווחים נאים. מלבד זאת הביא לכל המשפחה מתנות רבות, רהיטים וחפצים. אימו הייתה מאושרת מאוד בראותה את בניה טובים ושמחים, מעל הכול מכך שהאחים היו מאוחדים מאוד וכך גם הכלות. והם חיו באושר.
באותו אופן המשיכו שני האחים [בחייהם] גם בשנת 5661. סנ' שַׁבָּת היה תמיד בנסיעות, ואשתו הסנ' פוֹרטוּנֶה שעדיין לא ילדה הייתה מודאגת מאוד, והלכה כל העת אל המיילדות ואל הרופאים. ומכך הלכה ונחלשה, שכן נדמה היה לה שלא תלד כלל. בעלה אמר לה שזמנה עוד יגיע, ושאינה צריכה לדאוג ואף לא לכלות כוחותיה כי לא תרוויח מכך דבר. לעומתה סנ' שַׁבָּת שהיה רזה עד אז, באותה התקופה השמין והשתפר במצבו,
778 ביוגרפיה של הסנ' שַׁבָּת ורחמים יוסף אריה 1901
והיה תמיד שמח. ובאשר לסנ' רחמים, הוא המשיך גם בשנה הזו באותו אופן, והוסיף בחנות למכירות הקפה גם מעט מוצרי מכולת, וכעוזרו לקח אליו את אחיו הקטן אברהם תמורת שכר חודשי קטן.
הם נהגו להצטמצם מכל הבחינות, וחישבו היטב את הוצאותיהם, עד כדי כך שכאשר קנו נעליים או בגדים העריכו לכמה זמן ישמשו אותם. עם זאת, בזמן הזה הם הרחיבו את ההוצאה על המזון והלבוש עבורם ועבור נשותיהם, כיוון שכעת היה ביכולתם.
779
כפי שכבר כתבתי בסוף הפרקים האחרים, מי מבני משפחת אריה שמעוניין בכך, יכול להמשיך מכאן והלאה, כי חיבור זה הוא רק אודות החיים בסמוקוב וכל עוד אני צֵ'לֵבּי גרתי בסמוקוב. הוא יכול לעשות זאת כאן, בין אם ייקח לו העתק של הפרק שלו או שייקח את הפרקים הקודמים, או אף את הביוגרפיה כולה [וימשיך בכתיבה].
780
כאן מסתיימים הפרקים אודות סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה יוסף אליהו אריה ואודות בניו הסנ' שַׁבָּת ורחמים, עד לשנת 5660–5661 [1900–1901].