1732
מכאן ואילך מתחיל הפרק אודות הסנ'
שְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה בסמוקוב החל משנת 5646
[1886] ועד שנת 5660–5661 [1900–1901].
1733 הביוגרפיה של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה 1886
בשנת 5646 [1886] סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה כבר נפרד מאחיו סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, ומכיוון שלא היה לו מקום שבו יוכל לשבת, לקח את החנות שהייתה ליד המשרד; זוהי החנות שאבותינו ישבו בה שנים רבות. חנות זו הייתה נכס וַקף [הֶקדֵש מוסלמי] שעליו שולמו דמי חכירה למסגד השוק בסך 45 פָּארָס לחודש. בתחילה שולם סכום זה לשנה, ומאוחר יותר הפכוהו לתשלום חודשי. הוא רצה לערוך בה מעט תיקונים, אך אחיו לא נתן לו עקב טענות שונות שהתגלו ביניהם. למרות זאת הוא עשה כן, וקיבל לידיו את החזקה בחנות באמצעות המסמכים הדרושים. כאשר התמקם בה רשם לעצמו את כל מה שקיבל מאחיו, וכאשר בחן זאת ראה שהחלוקה לא הייתה הוגנת. אולם, ככל שדרש ממנו תשובה, לא היה לאחיו מה להשיב לו; זאת כיוון שסנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה לא היה בקיא דיו בעסקאות שנעשו, ולא היה מעוניין כל כך ללמוד אותן ביסודיות. אולם, היות שראה שרכושו במצב ירוד, לא יכול היה לשבת במקומו. בחושבו שאחיו הסנ' נָעימָצֶ'ה בקונס' יתמוך בו, נסע לשם כשהוא רושם לעצמו כמה מהסעיפים שנראה לו כי לא הוסדרו באופן צודק. הוא לא העלה בדעתו שגם סנ' נָעימָצֶ'ה עצמו היה שרוי אז במצוקה, ולא היה לו פנאי להסדיר חילוקי דעות אצל אחרים – כפי שכבר קראנו בפרק אודותיו על התלאות שעברו עליו – ולכן לא האיר לו פנים. והוא,
1734 הביוגרפיה של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה 1886
בצר לו ומשלא מצא מה לעשות, פנה ללשכת הקונסוליה הצרפתית כדי שיסייעו בידו, אך גם שם לא קיבל שום עזרה. הוצאותיו היו גדולות ולא יכול היה לשאת בהן, ולכן שב לסמוקוב. הוא סבר שמכיוון שבזמן המלחמה נשאר בסמוקוב, ודאג לשמור על נכסיו וגם על אלה של אֶחָיו, הדבר ישפר את מצבו. אולם, הכול קרה להפך. לפי חשבונו הוא נשא בחלק מן ההוצאות הגדולות שהוציאו אֶחָיו, וגם בכמה הפסדים שהיו להם במשחקי הבּוּרסָה, בעוד שהוא עצמו סבל בסמוקוב מן המצוקות שפקדו אותם מידי הרוסים. וכך היה שלא זו בלבד שלא הכירו בכך כלל, אלא שגם הדבר עלה לו בכסף. לפיכך היה הולך לבתי קפה כדי לשכוח את הצרות ואף היה משחק.[1] הוא דאג לטפח את השדות שהיו לו, והיה הולך לדשנם. הוא קנה פַּייְטוֹן יפה רתומה לסוס אחד, ובערבים נסע בה לטייל בשדות. הוא הגיע מוקדם הביתה והעסיק עצמו בגינה, ואף היה מתייעץ עם הסנ' אימו לגבי עתידו. אימו אהבה אותו יותר מכול, והייתה מדברת על כך עם בניה הגדולים.
בשנת 5647 [1887] הוא היה מיואש מכך
1735 הביוגרפיה של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה 1887
שלא הצליח להשיג מאומה מדרישותיו מאֶחָיו ומכך שמצב נכסיו היה ירוד. ומתוך המעט שהיה בידו, את שטחי המרעה שהיו בבעלותו החכיר לוולאכים. הוא הגיע איתם להסכמה ומצא שותף, שבתאי מ' לוי, שילך אליהם ויקנה מהם את החלב כדי להכין קשקבל. היה זה העסק הראשון שעשה. הוא עשה את העסק הזה בלי שהיה לו צורך במזומנים, מכיוון שהם [הוולאכים] היו חייבים לו דמי שכירות בגין אדמות המִרעה. בפרק זמן של חודשיים הם הכינו כמות של קרוב ל־6,000 אוקות קשקבל, הביאו אותה העירה, והחזיקו בה כדי לשולחהּ לקונס' על מנת להרוויח יותר. אומנם הגיעו סוחרי קשקבל מקונס' כדי לקנות בסמוקוב, ויצרנים אחרים אכן מכרו להם, אך הם העדיפו לשלוח את הגבינה לקונס'. עם זאת לא עלה בידם להשיג שום רווח, כיוון שכל מי ששלח את הגבינה לקונס' הפסיד, בעוד שאלה שמכרו אותה בסמוקוב כולם הרוויחו. אף על פי כן הוא לא התייאש מלעשות זאת גם בשנה שאחריה, רק שאת החמאה וגבינת הריקוטה מכרו בסמוקוב, והתמורה שימשה אותם לכיסוי ההוצאות.
באשר לאמו – כבר כתבתי על ההסדר בין האחים לגבי החזקתה, ועל כך שהייתה חופשייה לשהות במקום שתחפוץ, וכל בן שילם לאח שאצלו התגוררה. במשך כשנתיים סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה לא דרש מהם את חלקם בהוצאות על אימו – לא על מזונה, לא על לבושה ולא על דמי הכיס שלה – מכיוון שבשני הסעיפים האחרונים לא נקבעו מראש הסכומים שהם
1736 הביוגרפיה של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה 1887
חייבים לתת, אלא נקבעו לפי הצורך וכפי שתרצה. אומנם היא הייתה חסכנית מאוד, אך למרות זאת הייתה צריכה להתנהל גם לפי כבוד בניה; ובכל עת שהגיעו אליה נשים למגבית של גמילות חסדים הייתה צריכה לתת להם לפי כבודה. במשך אותן שנתיים היא לא ידעה מהו הסכום שקיבלה, אלא ביקשה הכול רק מסנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה, והוא נתן לה את כל מבוקשה. הוא רשם בקפידה כל דבר שהיה קונה לה, וכך עשה גם כאשר נתן לה כסף. באותה עת היה לו צורך בכסף, והוא ערך שתי רשימות ומסר אחת מהן לכל אחד מאֶחיו בסמוקוב. היות שמסנ' נָעימָצֶ'ה לא ביקש, באשר גם לו לא היה באותה עת מה לתת, הוא חילק את הסכום לשלושה חלקים. הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה לא ביקש ממנו חשבון אלא סָפַר ליָדָיו את חלקו, וכאשר בא אצל סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה [ונתן לו את הרשימה], האחרון לא קרא לו כדי לשלם לו. הוא [שְמוּאֵלָצֶ'ה] המתין לו [לדָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה] כמה ימים, אבל האחרון העמיד פנים [התעלם והתחמק]. בחלוף זמן נוסף סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה ביקש ממנו [את הכסף], והוא [דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה] ביקש שיפרט בפניו ויאמר לו מדוע קנה לה 12 ממחטות או שישה זוגות גרביים, שהרי הייתה סורגת גרבי צמר; וכך הִקשה גם בעוד כמה דברים, ואמר שהוא לא מסכים לשלם לו את הסכום שהוא מבקש. בלי לומר דבר, הלך הסנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה היישר הביתה, וסיפר לסנ' אימו את כל מה שקרה לו עם אחיו הסנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה. והיא, מזועזעת לגמרי ודמעות פורצות מעיניה, אמרה לו: "מה אתה רוצה לומר לי בזה?" בה בשעה הוא אמר לה שאינו יכול לתמוך בה לבדו, ואם תרצה, ומאחר ששהתה
1737 הביוגרפיה של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה 1887
בביתו זמן ניכר, תלך יחד איתו לביתו של הסנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה. היא אמרה לו "הָבֵא אותי לביתו של דָּוִיצ'וֹן!" והם הלכו ביחד, אבל היא לא הביאה דבר מחפציה. רק אחר כך סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה אסף כמה מהבגדים ההכרחיים ביותר והביא אותם לאחיו. הסנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה והסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה לקחו זאת מאוד לליבם, אך היא סבלה הכול באורך רוח ולא התלוננה בפני איש. בהמשך הוא גבה [מאֵחיו] את ההוצאות הללו.
בשנת 5648 [1888] הוא לא עסק בשום פעילות עסקית, ורק בקיץ של אותה שנה שוב עסק בהכנת הקשקבל. מכיוון שלא הכיר את המקצוע לא הצליח, וכך היה שהפסיד גם בשנה זו. לבסוף העביר שותפו לחשבונו הפרטי [לעצמו] סכום כסף, כך שהיה עליו לתבוע אותו באמצעות בתי המשפט. כמובן שהוציא על כך כסף, ובסופו של דבר היה צריך להגיע איתו להסכמה. בהמשך חשב לעסוק באיסוף בקר לפיטום, דהיינו סוּוָט. הוא קנה וקיבץ אותם כשהמחירים נעו בין שבעים לתשעים גרושים לאחד, והעלות הייתה כ־25 גרושים לכל אחד. לעיתים קרה שעלה בידו להרוויח 20 עד 25 גרושים לראש בקר, וזאת כשיכול היה למוכרו בסיטונות. באותן פעמים שלא מכר אותם בסמוקוב, נאלץ לשחוט אותם. זו הייתה עבודה מאוד
1738 הביוגרפיה של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה 1888
ממושכת כי היה עליו לאסוף את השומן, ומהבשר הכין נקניקיות ואז מכר אותן; לכן גם בכך לא עלה בידו להצליח.
בשנה הזו קרה להם אסון עם מותו של אחיו הסנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה, [אירוע] שגרם להם רפיון ידיים, ולכך שלא רצו עוד לשמוע על עבודה בשום עסק. וכך היה שברוב הימים שהו כולם בבית מהורהרים.
באשר לחפצים שהשאירה מ' רחלוּצָ'ה בביתו של סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה – סנ' נָעימָצֶ'ה לא נדרש להם בקונס'. הסנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה לקח כמה מהם כיוון שהיו עלולים להינזק מן העש אף שטיפלו בהם, ואת היתר לקח הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה. הסנ' אימו הלכה לרוב לביתו למרות שגרה בביתו של סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, ולעיתים נתנה כמה דברים למ' בִּיוּ, הן תכשיטים והן כמה עתיקות שמהן היו לה הרבה וכן כמה בגדים.
כפי שכבר כתבתי, הנשים בבית בילו את זמנן תמיד בקרב המשפחה. אולם, מ' בִּיוּ לא באה לבקר הרבה כיוון שהייתה עסוקה תמיד עם ילדיה, וגם כי סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה היה תובעני מאוד [ביחס] לניקיון הבית. לפי הנוהַג הישן היו לו תאואות, פרות וסוסים. הוא היה קם השכם בבוקר כדי לראות כיצד חולבים את הפרות והתאואות ומרתיחים את החלב
1739 הביוגרפיה של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה 1888
וכן כיצד מקרישים ממנו יוגורט, מגַבּנים ממנו גבינות ומכינים דברים אחרים. בַּבַּית הוא היה זה שמנקה את מנורות הנפט ומדליק אותן, והוא אהב מאוד שהכול יהיה מואר. הוא לא הלך הרבה אצל אָחיו כי לא הייתה ביניהם הסכמה במחלוקות שהיו להם.
בשנת 5649 [1889] גיסו הסנ' נֵסימָצֶ'ה א' אריה, שכבר גר בוָוקָרֵל ואף קנה בית בסופיה, בא לסמוקוב בחפשו אפשרות למכור את הבית ואת שדה האחו הקטן שהיו לו בסמוקוב. ככל שהשתדל למכור אותם, לא הצליח למצוא קונה. הוא ביקש מסנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה שמא יקנה אותם במחירים נוחים מאוד. הוא [שְמוּאֵלָצֶ'ה] רצה לעשות לו טובה, ולכן הסכימו ביניהם והוא קנה את הבית ואת השדה. הסנ' נֵסימָצֶ'ה היה מרוצה מאוד מהמכירה הזו. שמואלצ'ה השכיר את הבית, ומהשדה קצר חציר, שכן היו לו שדות נוספים, ורוב החציר שימש להזנת הסוסים והפרות כך שלא נותר לו עודף למכירה. הרכישה הזו שעשה [סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה] כלל לא השתלמה לו, והוא עשה אותה רק מתוך חיבה עזה לחיים האלה. כך העסיק את עצמו בבית ולא יצא כל כך הרבה לשוק. נוסף על הסוס שהיה לו, בשנה הזו קנה עוד סוס וכן קנה עוד פַּייְטוֹן יפה, כך שהיו להם שתי פַּייְטוֹנים. הוא נהג בהן בעצמו, וגם הסוסים שלו היו
1740 הביוגרפיה של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה 1889
טובים מאוד. רק בכך הוא שקע והשתעשע בלי לחשוב על העתיד. הייתה לו רק תקווה אחת: שיקבל מאחיו [מוֹשוֹנָצֶ'ה] 60,000 פרנקים, סכום שלפי דעתו היה חייב לו. אולם מלכתחילה אחיו לא האיר לו פנים כל כך, וכתוצאה מכך הם היו לרוב כעוסים. מסיבה זו גם הנשים לא נפגשו לעיתים קרובות, אף שהיו אם ובת, והם עצמם היו אחים. ובכך לא היה אשם איש, משום שמן ההתחלה הוא [שְמוּאֵלָצֶ'ה] לא הקשיב לאיש, אף שיעצו לו. הוא רק דאג להנאותיו ולתענוגותיו ולכל מה שעלה על ליבו, ולפיכך עזבו אותו. הוא התנהג בקשיחות אל אשתו ואל ילדיו, אהב ששירתו אותו ולא היה אכפת לו כאשר האחרים סבלו. לפיכך ילדיו פחדו מאוד ממנו, וכשמישהו אמר לו שאין עליו להתנהג ככה, תשובתו הייתה שכך גם אביו נהג בו כדי להחזירו לדרך הישר.
בשנת 5650 [1890] אף שנזקק לכסף להוצאותיו, התנהג כגביר. הוא אהב שיהיו בבית כל סוגי המאכלים אף למעלה מן הצורך, ופעמים רבות מכר את העודפים שנותרו. כך עשה רק לגבי האוכל, ואילו ללבוש לא
1741 הביוגרפיה של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה 1890
שם לב בכלל. משום כך בני ביתו הפנו כלפיו תלונות, במיוחד הילדים שקינאו בילדים האחרים. הוא עשה זאת גם כי לא יכול היה [לקנות להם], באשר לא עסק בשום מסחר שממנו יוכל להרוויח ולספק את צורכיהם. לפיכך התפרנס רק מהתקבולים השוטפים, אך זה לא הספיק לו ומצבו הכלכלי הלך והידרדר. הוא, שקנה את הבית והשדה מגיסו סנ' נֵסימָצֶ'ה א' אריה, הצליח בשנה הזו למכור את הבית לסנ' רחמים אהרון כהן במחיר טוב יותר. האחרון שילם לו, והכסף הספיק לכיסוי הוצאות הבית. מאז שנפרד מאֶחיו מחשבתו הייתה נתונה כולה לחשבונות העבר. הוא חשב שהם לא הסדירו באופן צודק את החשבונות, ושזכותו לדרוש עוד הרבה כסף. כיוון שעדיין לא התגבשה אצלו הדרך שיוכל להגיש את התביעות הללו, היה יושב בבתי קפה, ומעביר את כל זמנו במשחקי הימורים. גם במשחקי המזל הפסיד, כי חיפשו את קרבתו כל אלה שהמשחק היה מקצועם. פעמים רבות נשאר לשחק עד חצות. כולם יעצו לו שיחזור בו מן הדבר הזה של המשחק, אך הוא לא שמע לאיש והתרגז כאשר דיברו איתו על כך. גם הסנ' אימו כמה פעמים קראה לו ויעצה לו, אך הוא הצטדק באי־אלו נימוקים משלו. הוא לא הקשיב לה, אלא נתן לה לדבר
1742 הביוגרפיה של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה 1890
ויצא מלפניה כדי לא לצערה, כי אהב והוקיר אותה מאוד. והיא, שלא היה לה עוד מה לייעץ לו, הניחה לו שיעשה כרצונו, בתקווה שעוד ישתנה. סבלנות הרי הייתה לה.
בשנת 5651 [1891], כאמור, מצבו הכלכלי הלך והידרדר, כך שהגיעו זמנים שבהם נאלץ ללְוות סכומי כסף להוצאותיו. כיוון שלא יכול היה להסתדר בלי משרתים ובלי סַיָסים עבור הסוסים והפרות, הכסף לא הספיק לו. כמה פעמים ביקש מאחיו הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה שיסדיר את המחלוקות שהיו להם בחשבונותיהם. כיוון שהלה לא השיב לו, הגיעו העניינים לכדי מריבות, ופעמים רבות כאשר נפגשו היו מאיימים זה על זה. היו ימים שבהם לא נפגשו בכלל, וסגרו את שערי המעבר [בין חצרותיהם] כדי שלא יתראו. הכניסה לבית הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה הייתה בדרך כלל דרך הדלת לביתו של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה, ובאותה עת הוא [שְמוּאֵלָצֶ'ה] סגר לו את הכניסה הזו. שימשה אותם גם הדלת שלהם, אך זו לא הייתה כניסה מוארת. הואיל והוא סגר להם את השער, הם לא אמרו דבר והשתמשו רק בדלתות שלהם. אולם, את הסוסים והפרות שהיו לסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה הוא עדיין החזיק בדישָרי אַבְלי של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה, כיוון
1743 הביוגרפיה של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה 1891
שהיה גם לו חלק [היה שותף] באורוות ובמתבנים, ואלה לא היו לו [למוֹשוֹנָצֶ'ה] בביתו; זאת מכיוון שהדישָרי אַבְלי שלו [של מוֹשוֹנָצֶ'ה] הייתה קטנה מאוד. כך הם המשיכו בחייהם זמן מה, עד שסנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה פתח נגדו בהליך משפטי בקונסוליה בסופיה, וחלף זמן רב עד שעלה בידו להסביר את טענותיו. לבסוף הם הגיעו להסכמה ביניהם, גם כן דרך הקונסוליה הצרפתית, שלפיה הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה נתן לו כמה דברים, כי לפי דעתו של מושונצ'ה לא הייתה לו כל עילה לתבוע מאומה. במשך הזמן שהם נשאו ונתנו על כך, התרחש מותה של הסנ' אימם, והמשא ומתן נעצר לזמן מה, ורק הלווה לו מעט כסף כדי שיסתדר לזמן מה. לאחר מות הסנ' אימם, אשר כפי שכבר כתבתי בפרקי האחים האחרים נפטרה בביתו של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, ועד שהם הסדירו [את המחלוקת], הסנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה שהה בבית הקפה; שם היה משחק כל הזמן, כיוון שלא היה לו מקום אחר שאליו יֵלך.
בשנת 5652 [1892] הוא חידש את המשפט נגד אחיו על המחלוקות שבגינן תבע אותו. ולאחר שהסבירו לו רבות הגיעו ביניהם להסכמה, ולפיה סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה יעביר לו את חלקו בשדה המרעה שכבר יועד [בעת ההיפרדות] ואת מרבצי העופרות [ברזל] שהיו לו בשדות הכפר קָלקוֹבוֹ. שם, בצ'יפליק של פּיפֶּרקוֹ, כפי שכתבתי,
1744 הביוגרפיה של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה 1892
הם שהו בזמן המגפה. אחר כך, כשנהרס הצ'יפליק, נותר רק שדה. היה זה השדה שאבותינו קנו מחצית ממנו, כדי להפיק ממנו את עופרת הברזל, וגם על כך כתבתי. מלבד זאת הוא גם נתן לו כסף – חלק במזומן וחלק אחר נתן לו בשלושה שטרי חוב של 27 לירות כל אחד, לפירעון בזמנים קצרים. כל זה הסתכם בקרוב לאלפיים לירות. מכך הוא היה מרוצה, שני הצדדים נרגעו, ואחרי כן החלו שוב בביקורים הדדיים. הסנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה התיישב בחנותו, והחל להלוות לכמה אנשים סכומי כסף בריבית. אולם הוא לא יכול היה להתמיד בכך, כיוון שרצה שישלמו לו בדיוק את המגיע לו ביום הפירעון – דבר שבסמוקוב לא היה אפשרי, שכן היו משלמים מקדמה ואת מועד תשלום היתרה דחו תוך כדי ששילמו לו ריבית. וכך היה שהוא ויתר על העיסוק הזה, והחל לרכוש פוֹנדוֹס זרים – אלה שהיו עם הגרלת פדיון, אף שהריביות עליהן היו נמוכות מאוד. הוא עשה זאת לשם הסיכוי להרוויח, בתקווה שאיגרת כלשהי תעלה בחלקו. הוא התמיד בכך והמתין, תוך שהוא מציין את הימים שבהם נערכו הגרלות הפדיון [המשיכות], אך לא זו בלבד שלא שיחק לו המזל, אלא שכאשר רצה למכרן, מחיריהן היו נמוכים בהרבה מכפי שעלו לו. לכן חדל מלהשקיע בהן, והתפרנס מהכנסות נכסי המקרקעין שהיו לו. בשנת 5636 [1876] נולדה לו בת, וקראו לה לינדה. הוא השיא אותה בוורנה בשנת 5671 [1901]. היא ובעלה חיו באושר, והיא ילדה בנים ובנות. בשנת 5647 [1887] נולדה לו עוד בת וקראו לה מַרגֵריטָה.
1745 הביוגרפיה של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה 1892
ובשנת 5650 [1890] נולד לו בן וקראו לו מושו, אברהם, אלברט. ובכל הלידות הללו נהגו כמנהג כל היולדות, והאימא היא שהיניקה וטיפלה בהם, באשר הייתה בריאה וסבלנית מאוד.
בשנת 5653 [1893] לא עלה בידו לגבות את דמי השכירות על הבית בקונס', וכך היה שהגיע לכדי מחסור. לא היה לו עסק אחר, בין אם מכיוון שלא היה לו כסף, ובין אם כיוון שלא הצליח בכל מה שהשקיע בו. הוא היה שרוי בבטלה, אך זה לא היה אכפת לו, ורק דאג להנאותיו. בַּבַּית כל ילדיו פחדו ממנו, וכך גם אשתו, אף שאהבה והוקירה אותו מאוד. דאגתו וחיבתו היו נתונים בעיקר לניקיון, לסוסים וכן למזונם [של בני הבית], שיהיה להם בשפע כל מיני מאכלים. הוא קם מוקדם בבוקר והיה מסתובב בגנים ובדישָרי אַבְלי, וזה נמשך זמן ארוך. כשסיים זאת התיישב בשער הרחוב, כדי ללמוד את חדשות העיר מהעוברים והשבים. הוא שאל את כולם, וגם אם מישהו מהם לא ענה לו, לא היה אכפת לו. הוא הרכיב משקפיים, אם משום גינוני הופעה ואם כדי לראות למרחוק, וכל מי שרק ראה, היה קורא אליו כדי לשאלו דבר מה. הוא היה בזבזן [בהוצאות] על דברים
1746 הביוגרפיה של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה 1893
אפילו כשלא היה לו צורך בהם. הוא היה מעורב מאוד בענייני הקהילה, וכאשר אחיו לא שהה בסמוקוב הוא היה הגבאי, והיה עולה לתיבה כדי לקרוא לעליות לתורה; וכאשר העלייה לא נשאה חן בעיני הקהל היו כאלה שביזו אותו. כידוע, מפאת ההקפדה על שבת, התקיימה אז תופעת השימוש בטבק להרחה, כי אף יהודי לא עישן בשבת. בצוהריים הוא שכב לישון בבית, ומכיוון שהלך בָּטֵל ללא שום עבודה, כבר נמאס לו מאוד, ובו בזמן גם בלי כסף. כמה מקרוביו הקניטו אותו על כך שאינו רוצה לעסוק בכלום, אך הוא לא אמר להם דבר כי כבר הכיר בטעויותיו ובכך שלא הכשיר עצמו לעבודה.
בשנת 5654 [1894] הייתה שרפה גדולה בסמטת יָזיג'י בקונס', ובין הבתים והחנויות הרבים שנשרפו נשרף גם הבית שהיה לו בקונס'. באותה שרפה נשרפו גם שני הבתים האחרים, האחד של סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה והאחר של סנ' נָעימָצֶ'ה. אולם, שני האחרונים כבר נמכרו קודם, וזה שלו היה מבוטח. וכידוע, בקונס' תשלומי הביטוח נעשו בקושי רב, וכדי לגבותם היה דרוש שתדלן־מטפל שיהיה גם בעל השפעה. הוא ביקש מאחיו סנ' נָעימָצֶ'ה שמא
1747 הביוגרפיה של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה 1894
יטפל בכך וינקוט צעדים לצורך הגבייה, וזאת תוך שהבטיח לו שישלם לו על עבודתו הרבה יותר ממה שיוכל להעלות בדמיונו. והסנ' נָעימָצֶ'ה, שהעבודה הזו התאימה לו, קיבל עליו לעסוק בכך. בתוך כמה חודשים הצליח לגבות מחברת הביטוח 500 לירות טורקיות, תוך שהוא מבקש גם את הסכמתו של הסנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה. הוא הסכים, והוא שלח לו את הסכום לסמוקוב, ואחר כך הוא שילם לו עמלה ראויה. בכסף זה הוא [שְמוּאֵלָצֶ'ה] פתח שוב את עסקי החלפנות, וסידר בחלון הראווה של חנותו מיני מטבעות בצלחות עץ קטנות. בתחילה הקפיד לשבת בחנות, אך הגיעו ימים שנמאס לו להיות לבדו בחנות, והיה הולך לבתי קפה ומשחק שש־בש. כאשר מישהו רצה להחליף כסף, היה קורא לו מבית הקפה. באותה תקופה הוא שוב קנה כמה פוֹנדוֹס של מדינות זרות, אלה שהיו עם הגרלת פדיון [tiraje], תוך כוונה שתיפול בידיו איזו זכייה בהגרלה – מה שלא קרה. למרות שזה היה אסור, הוא עסק גם במכירת כרטיסי הגרלה של המבורג ואחרים, הכול מתוך אותה מטרה. הוא עשה זאת בסתר, ואיש לא ידע.
כפי שכבר כתבתי על סנ' יומטוב בעמוד 1591 בפרק אודותיו, הוא לא יכול היה לשהות בבית ביחד עם אימו ואֶחָיו. הוא הפציר בו [בסנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה] שמא יקבלו לביתו, כדי שיגור אצלו, יאכל ויישן. הוא נעתר לו, והם הסכימו שהוא ישלם לו 120 פרנקים לחודש עבור הכול. הם אכלו על שולחן אחד.
1748 הביוגרפיה של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה 1894
הוא ייחד לו חדר קטן אחד, והוא גם היה זכאי להשתמש בחדר האורחים. עבור סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה התשלום היה אמור להיות שקול להוצאותיו, אלא ש־120 הפרנקים שקיבל היו יותר מן ההוצאות. הם הסתדרו ביניהם טוב מאוד, הן הגברים והן הנשים, ומ' רשל עזרה בעבודות המטבח. וכאשר היה לסנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה צורך בכסף, גם הוא היה מלווה לו.
גם השנה הזו, שנת 5655 [1895], עברה עליהם בבית עם סנ' יומטוב, ושני הצדדים היו מרוצים מאוד. הוא הפיק חלב רב מהפרות ונקבות התאו שהיו לו בבית, הם שתו אותו והכינו ממנו מבחר מאכלי גבינה לשובעה. בעיקר בבקרים שתו חלב, ואכלו חמאות טריות שנחבצו בבית. היו להם מחבצות שהסתובבו בכוח המים, ולסנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה הייתה חיבה עזה לכל זה.
לגבי המגרש שהיה לו בקונס' עליו עמד הבית שנשרף, הוא כתב לאחיו הסנ' נָעימָצֶ'ה. הוא ביקש שימצא לו קונה כיוון שהוא רוצה למוכרו, בין אם כיוון שאינו מביא לו שום הכנסות, ובין אם כיוון שהוא חפץ לקנות משהו אחר בסמוקוב. וסנ' נָעימָצֶ'ה, שהכיר את אלה שעסקו בהשקעה בקניית קרקעות כאלה, מצא לו
1749 הביוגרפיה של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה 1895
אחד מאלה ועלה בידו להסכים עימו על מחיר של קרוב ל־500 לירות טורקיות. זה היה המחיר שבו מכרו בקונס' מגרשים לפי פּיקוֹ מרובע, והפּיקוֹ הוא 68 סנטימטרים, והוא הצליח להשיג לו את הסכום הזה. ובכסף הזה שקיבל המשיך להתעסק בחלפנות, בפוּנדוּס ובהגרלות שקנה, חלק כדי למכור וחלק כדי להחזיק עבור חשבונו. הוא עשה כל זה מתוך כוונה שיתעשר בבת אחת, כי בין אותם ניירות שקנה היו כאלה שהיה עשוי לזכות בהם ב־500,000 פרנקים. תמיד הייתה לו ערגה לכך, ולכולם סיפר שהוא קרא בעיתון שהיה מנוי עליו על פלוני כזה וכזה בפריז שזכה בפרס.
בזמן הזה הוא חיפש לארס את בִּתו לינדה, אבל רצה חתן [שיסתפק] בהרבה פחות קונטדו. אומנם היו כאלה שביקשו את ידה, והכול היה מפני שהיה לו כסף והיה ביכולתו להשיאה [בנדוניה], אך הוא רצה לתת תכשיטים ומעט כסף. תכשיטים הרי היו לו הרבה, וקרוביו הפצירו בו בעניין זה, שימכור מן התכשיטים.
בשנת 5656 [1896] נולד לו בן, והוא שמח בו עד מאוד. הוא הזמין בכל ערב את קרוביו וחבריו, וכך עשה גם ביום השבת, כי בזמן הזה כבר ננטש המנהג שהקרובים באים לאכול כפי שנהגו בשנים קודמות. וגם ביום ברית המילה היו אורחים
1750 הביוגרפיה של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה 1896
רבים, והסנדק היה סבו הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה.[2] והעניקו לו את השם משה, ואימו טיפלה בו והיניקה אותו, והאֵם ובְנהּ היו שניהם בריאים ושלמים.
בשנה זו הגיע לסמוקוב צעיר מאדירנה, שבא לגור בפיליבֶּה וגם רצה להתחתן. הוא ביקש את ידה של לינדה בִּתו לכלה. אחרי שביקשו אי־אלו המלצות עליו, וכולם אמרו שהוא בחור טוב ממשפחה טובה – הם הגיעו להסכמה שייתן לו [שְמוּאֵלָצֶ'ה לחתן] סכום של 4,000 פרנקים בכסף מזומן, 2,000 פרנקים בתכשיטים, ומלבד זאת ייתן גם אָשוּגָר לפי כבודו. הם ערכו את האירוסין עם הרבה כיף ופאר, והוא [הארוס] שהה כמה ימים בביתם ואחר כך נסע לפיליבֶּה. הם התכתבו ביניהם ואף שלחו מתנות זה לזה. מאוחר יותר החתן שאל מישהו מסמוקוב שעזב לפיליבֶּה לרגל עסקיו [על הכלה]. האחרון, שהיה הולך רכיל ואויב שלו [של שְמוּאֵלָצֶ'ה], דיבר בה סרה, והחתן האמין לדבריו. בלי שיברר את הדבר הוא הפסיק את חליפת המכתבים, עד שהגיע המצב שנפרדו אף שלא דבק בכלה שום רבב. גם החתן היה איש טוב, ומאוחר יותר הוא התחתן וקיבל 10,000 פרנקים קוֹנטָדוֹ. וכך היה שכל המשפחה נעצבה עד מאוד. והכלה, כאשר מישהו אחר ביקש את ידה, הייתה אומרת תמיד שאינה רוצה להתארס בגלל מה שקרה עם החתן הראשון. היא העלתה טענות כלפי הוריה על שלא נתנו לה השכלה ראויה, בזמן שכבר היה ידוע שהיא יכלה ללמוד
1751 הביוגרפיה של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה 1896
בבתי הספר של סמוקוב. אולם כולם אמרו לה שלא היה זה המזל שלה להינשא לו.[3] בבית כולם חיו בטוב, והאבא והאימא דאגו עד מאוד לכל ילדיהם.
בשנת 5657 [1897] בנו סנ' לאון שכבר השלים עד דרגה מסוימת את לימודיו בבתי הספר של סמוקוב, רצה להמשיך בלימודיו. הסנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה לא רצה לשולחו לחוץ לארץ, אם עקב ההוצאות ואם כיוון שעדיין לא היה בשל דיו בלימודיו, ואולי גם כי היה מאוד שקט וביישן. אחיינו מיסיה גבריאל היה בזמן הזה באיזמיר, ושימש כמנהל בית הספר של איזמיר מטעם אליאנס יִזרָאֵליט. הוא [שְמוּאֵלָצֶ'ה] חשב שאולי הוא [גבריאל] ידאג לקדם את לאון ולטפל בו כפי שהם דאגו למיסיה גבריאל,[4] ושהוא גם ישהה בביתו. כוונתו הייתה בעיקר שמאיזמיר ניתן יהיה לשולחו לפריז, כדי שיוכשר גם הוא להיות אחד המורים של אליאנס. אחרי שהתכתבו ביניהם, קיבל על עצמו מיסיה גבריאל להכניסו לביתו בלי שיהיה עליו לשלם שום תשלום. הוא [שְמוּאֵלָצֶ'ה] שלח אותו [לאיזמיר], והוא שהה שם כשנתיים־שלוש, אך לא ניתן היה לשולחו לפריז מסיבות כלשהן. את מה שהיה יכול ללמדו באיזמיר אכן לימדו, אך הוא היה חלש מעט. בּוּ' יעל [אחותו של שְמוּאֵלָצֶ'ה ואימו של גבריאל] ששהתה באיזמיר טיפלה בו. מאוחר יותר, כאשר
1752 הביוגרפיה של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה 1897
שב לסמוקוב, שהה בחנות של הסנ' אביו. אולם מאחר שבאותו זמן לא הייתה לסנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה שום עבודה בסמוקוב, גם הוא [לאון] היה בטל וקרא כמה ספרי לימוד. כך נמשך הדבר זמן רב, ואחר כך בא לסופיה ונכנס לעבודה בחברת הבלקן בשכר מועט. הוא עדיין עובד כשכיר בחברה הזו, ואף הגדילו מעט את שכרו. אולם הסנ' אלי [אליה בן ניסים אריה], שגם הוא הועסק בחברה הזו כמנהל מחלקת [סיכוני] שרפות, לא תמך בו כראוי. סיפרו שפעם אחת רצו להגדיל את שכרו של לאון כמו לכל העובדים האחרים, אך הסנ' אלי אמר להם שהסנ' לאון לא ראוי לתוספת של יותר מעשרה פרנקים; זאת למרות שעמדו להגדיל את שכרו בחמישים פרנקים כמו לכל האחרים. יש לומר שסנ' אלי חשש שמא לאון יגיע עד כדי כך שיוכל לקחת את מקומו. סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה נעצב מכך מאוד, וזמן רב כעס על אחיינו הסנ' אלי לאחר שהם דאגו כל כך לשני האחים [לסנ' אליה ולאחיו מיסיה גבריאל בתקופת המלחמה].
בשנת 5658 [1898], למרות שהבית שבו גר נבנה זה לא מכבר, מאחר שסיכמו על בנייתו בקבלנות כוללת, אומני הבנייה לא חפרו את היסודות כפי שנדרש, וכך קרה שהבית התעוות ועמד בסכנת שקיעה. בקשר לכך הוא העלה טרוניות רבות כלפי אֶחָיו על
1753 הביוגרפיה של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה 1898
שלא טיפלו בעניין כהלכה כאשר בנו את הבית. כפי הנראה התקלה לא הייתה רק ביסודות שנבנו רופפים מלכתחילה, אלא גם בכך שהוא העביר שם את תעלות המים לחדרי הרחצה, והמים זרמו ללא הפסקה, כיוון שהוא התרחץ בכל יום שישי וכך גם כולם. התעלות לא הותקנו כראוי, והמים שדלפו השחיתו את היסודות. אף שנזלו מעט מים, בחורף היו נוצרים מהם גושי כפור עבים, וכל אלה גרמו לכך שהיסודות הלכו והתפרקו. והוא, שתמך את הבית בתמוכות [זמניות / קורות תמיכה], נאלץ לחפור יסודות חדשים. את כולם בנה בבטון, ואף התקין את תעלות חדר הרחצה בבטון – והוציא על הכול 120 לירות טורקיות. חדר רחצה זה היה בנוי היטב, החום בו היה מאוד נעים ומרגיע, והוא חומם עם מעט עצי הסקה. החדר היה גדול כך ש־15 אנשים יכלו להתרחץ בו, כי הדודים שהיו בו הכילו 800 עד אלף אוקות מים. עצי ההסקה לא נרכשו בפרוטות [במקור: פָּרָס] – עגלה [של בולי הסקה] עלתה שישה עד שמונה גרושים – אך הייתה לו עגלה משלו שהביאה לו עצי הסקה בכל יום.
גם בשנה הזו לא עסק בשום עסקי מסחר, אלא רק העסיק עצמו ברכישת פוֹנדוֹס וכרטיסי הגרלה. הוא קנה בשנה הזו פַּייְטוֹן קטן יפה נוסף, ומכיוון שהסוסים שהיו לו היו גם הם טובים, הוא נהג בהם בעצמו. פעמים רבות יצא לטייל בערבים בשדות. הוא לא יצא הרבה העירה אלא נשאר בבית, וכאשר יצא היה זה היישר לבית הקפה
1754 הביוגרפיה של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה 1898
שבו נהג לשבת. חבריו כבר המתינו לו כיוון שידע לשחק היטב שש־בש ומשחקי קלפים. לא היה אכפת לו גם אם הפסיד, ולצורך כך היה לו חשבון פתוח עם בעל בית הקפה. בסוף השנה היו בודקים את החשבונות, וגם הטבק שעישן נכנס לחשבון הזה. ברוב המקרים הוא היה משלם לבעל בית הקפה, ומעולם לא קרה שהוא זה שגבה מן החשבונות הללו.
בשנת 5659 [1899] נולדה לו בת. בשל הבת הזו נגרמה לאֵם עוגמת נפש גדולה, שכן כבר הייתה מותשת מאוד מטיפול בילדים וכבר לא הייתה יכולה עוד. כמו כן כבר הביאה חמש בנות, ומכך היא חששה מאוד – שמא יאמר לה מישהו את מה שהם עצמם היו אומרים על אלה שהיו להם חמש או שש בנות. את זאת אמרו על אחד מקרוביהם, אף שהלה השיא את כולן בעיתן, והן נשואות היטב. גם את הלידה הזו ערכו כמו את כל האחרות, וקראו לנולדת לוסי, ואימהּ היניקה אותה וטיפלה בה. כל ילדיה היו רגועים מאוד, והבנות האחרות כבר היו גדולות והיא נעזרה בהן.
סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה סבל מעט מנגע הבֶּקַע, אך זה לא הטריד אותו במיוחד כיוון שהיה חזק מאוד, גבוה ורחב. אולם בשנה הזו לפעמים
1755 הביוגרפיה של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה 1899
הבקע היה יוצא החוצה. הוא שם חגורות בקע, ולצורך כך השהייה בחדר הרחצה הועילה לו כדי שהבקע ייסוג פנימה. אולם לעיתים קרה שאפילו בזמן הרחצה היה הבקע בולט החוצה ביתר שאת כיוון שהיה נחלש [הגוף היה מתרפה], כי במחלה הזו רחיצה לא הועילה הרבה. בקיץ נסע למרחצאות בֶּלצ'ין, ועם הרחיצה היה [הבקע] נסוג עמוק פנימה, וכך עברה עליו תקופת החורף בקלות רבה יותר. עם זאת הוא הסתיר זאת עד מאוד, שלא יֵדעו אחרים שהוא סובל מהמחלה הזו.
בשנה הזו רצו לפתוח בסמוקוב רחובות חדשים, ובין הנכסים שהרסו היו כאלה שהיו שייכים לאנשים [פרטיים] ומקומות שהיו שייכים לווקף [להֶקדֵש המוסלמי] שהיו עבור העיר [לצורכי הציבור], וכמה מאלה מכרה מועצת העיר. בין [מה שמכרה] נמכרה גם המַדרָסָה [מדרשה מוסלמית] שבה למדו הסוּפטים [תלמידי המדרשה] המוסלמים. המקום הזה היה מעבר מתאים להקמת כמה חנויות, כיוון שנמצא בפֶתח השוק. העמידו אותו למכירה פומבית, וסנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה קנה חלק ממנו במחירים גבוהים מאוד, אך ורק מתוך כוונה לבנות בו. אחרי המכירה העבירו את הנכס לרשותו, והוא גם ספר לידם את סכום התמורה. כאשר רצה לבנותו נזקק להרשאה ממועצת העיר, אך לא נתנו לו כיוון שהדבר לא נעשה בהסכמת מושל המחוז. הם דחו אותו מיום ליום ולא הרשו לו [לבנות], והוא גילה סבלנות בתקווה שמאוחר יותר
1756 הביוגרפיה של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה 1899
יאפשרו לו. אולם למשך זמן ארוך לא נפתח הרחוב הזה, והמקום נותר ריק. הוא חיפש פעמים רבות אפשרות למכור אותו, אך לא מצא קונה, למרות שהציע אותו במחיר נמוך מהמחיר שקנה אותו. וכך הוא עומד ריק עד הזמן הזה, בלי שמפיקים ממנו שום הכנסה. זו הייתה טעות שעשה, וכפי הנראה עשו זאת כדי להעלים את המַדרָסָה הזו, ושלא יצוין עוד שמדובר בהֶקדֵש [מוסלמי].
בשנת 5660–5661 [1900–1901] החמיר נגע הבקע שממנו סבל, עד כדי סכנה גדולה. כל התרופות שנטל והטיפולים שעשה עד אז, לא הביאו לו שום תועלת. וכך הגיע לכדי כך שלא יכול היה אף ללכת. לנוכח זאת, באישורו והסכמת כל קרוביו החליטו לקרוא לרופא מאותם המנתחים שיודעים לבצע סוג כזה של ניתוחים. אולם באותה העת לא היה לו כסף ולא יכול היה לשלם לרופא. מבין קרוביו היה זה סנ' יומטוב שהבטיח להלוות לו סכום מספיק כנגד עירבון שנתן לו. הם קראו לד"ר אָסֶן פֶּטרוֹב, וסיכמו איתו על שלושים נָפּוֹליוֹנים, וגם שלחו מסמוקוב להביאו בפַּייְטוֹן. הוא נשאר יום אחד ולילה אחד, ובאותו הערב בו הגיע ביצע את הניתוח ללא דיחוי. כל בני המשפחה נכחנו בביתו, והניתוח נמשך
1757 הביוגרפיה של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה 1900
כשעתיים; הרופא הרדים אותו, וערך את הניתוח בקלות רבה. הרופא היה מרוצה מאוד מהצלחת הניתוח, ואין צורך לומר שגם כולנו. לאחר מכן קשר אותו היטב כשהוא שכוב פרקדן על גבו 24 שעות בלי לאכול, בלי לזוז וגם בלי להתפנות. מאוחר יותר כשהרופא עזב, הוא הורה לו כיצד עליו לנהוג למשך כמה ימים, וגם אלה עברו עליו בקלות. הוא קם והרגיש טוב מאוד, וכך גם עד המועד שאני כותב דברים אלה: בעניין זה אין לו מאומה על מה להתלונן.
בשנת 5661 [1901] הוא הצליח למכור חלקה אחת משטחי המרעה שבבלקן שהיה בבעלותו, תמורת 450 נָפּוֹליוֹנים. בכסף הזה הוא השתמש כדי לשלם לכמה אנשים שהיה חייב להם, וכך פדה מהם תכשיטים שהיו ממושכנים אצלם. הוא גם השתמש בכסף לעשות כמה עסקים.
1758
כאן מסתיים הפרק אודות סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה
י' אריה, ו[כאן מסתיימים] גם כל הפרקים האלה
אודות בניו של צֵ'לֵבּי יהודה, כל אחד מהם עד
שנת 5660–5661 [1900–1901].