1399
מכאן ואילך מתחיל הפרק אודות שלושת האחים, הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה, מייד אחרי שפרש מהם אחיהם הסנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה.
1400 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה 1877
בשנת 5637 [1877], כאשר הסנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה כבר כמעט סיים את ההיפרדות מהחשבונות של סמוקוב, הגיע הסנ' נָעימָצֶ'ה מקונס' כדי להסדיר את חשבונות הבנק בקונס', כיוון שגם לו [לדָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה] היה חלק בבנק זה. הוא לא רצה לבוא לפני שיוסדרו חשבונות סמוקוב, מה שנמשך זמן רב, ונעשה לרוב תוך כדי סכסוכים. הוא שהה כמה ימים וכבר הביא עימו את הכול מוכן, כי הוא הסדיר הכול באמצעות הלבלרים שלו מקונס'. אומנם היו אי־אלו קשיים, אך לא כמו אלה שהיו בחשבונות של [עסקי] סמוקוב. וגם לגבי החשבונות הללו הם העבירו בין הצדדים את המסמכים הדרושים וחתמו עליהם, לרבות על כל כתבי הוויתור. וחתמו גם העדים.
כפי שסיפר לי הסנ' נָעימָצֶ'ה, לנוכח הקשיים בהיפרדות מהסנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה הוא היה מדוכא מאוד, וכך גם לאור ההתקוממויות בבולגריה. הרוסים כבר שהו בתוך בולגריה, והיה זה רק בעיר פּלֵבנָה שהטורקים החזיקו מעמד תחת פיקודו של עות'מאן פאשה.[1] בקרבות פּלֵבנָה נפלו הרבה מאוד חיילים רוסים ומפקדיהם. המלחמה כולה הייתה תלויה רק בפּלֵבנָה. בפּלֵבנָה שהה גם הדוכס הגדול ניקולס [מיכאיל ניקולאייביץ] כדי לפקד על הגֵיְסות הרוסיים. עות'מאן פאשה, שהיה המפקד הטורקי העליון, השכיל להתגונן מפני הרוסים זמן רב. גודל הצבא שתחת פיקודו של עות'מאן פאשה היה מעל 80,000 נפש, ועם צבא בגודל כזה הוא עמד מול 350,000 חיילים רוסים, שהיו
1401 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה 1877
בסביבות פּלֵבנָה. הפחד בקרב כל האנשים היה גדול מאוד, כיוון שבמקרה שהרוסים היו משתלטים על פּלֵבנָה, היה בכך די כדי לנצח במלחמה.[2] לכל תושבי בולגריה נראה היה שעם כניסת הרוסים הם יהרגו את כל האנשים, ובו בזמן ישרפו את כל הערים והכפרים – אך אירע בדיוק ההיפך. לפיכך היו כמה אנשים שביקשו לצאת מבולגריה. מובן שהיו אלה בעלי היכולת שהיה ביכולתם לכלכל את עצמם. אולם זאת יש לומר: הייתה זו טעות גדולה, היות שבאופן כללי רוב אלה שנסעו ושהיו במצב טוב, כששבו הפסידו את רכושם; ואלה שלא נסעו – כולם התעשרו. יצא שאלה שלא נסעו הצטערו בהתחלה, וגם אלה שנסעו התחרטו בסופו של דבר – כלומר, בשני הצדדים הייתה חרטה. אילו מהחרטות הייתה יותר ברת תוקף? על זאת אומַר שאלה שעזבו התחרטו יותר: היכן שהיו כולם, היה גם עליהם להישאר. סיבה אחרת הייתה שהעסקאות שעשו בבּוּרסָה, הן בקונס' והן בסמוקוב, גרמו להם לייאוש רב. הירידות הפתאומיות היו גדולות מאוד ונגרמו להם הפסדים, כך שכל אחד בחן את דרכו לפי הבנתו.
החלוקה ביניהם נעשתה בקלות רבה, והם לבדם הגיעו להסכמה ביניהם; זאת מכיוון שבשנת 5630 [1870], לאחר שנפרד מהם צֵ'לֵבּי אברהם, נעשו ארבעת האחים שותפים. שותפותם הייתה רק בכסף המזומן שבקופה, ואילו את נכסי המקרקעין ודברים אחרים החזיק כל אחד בנפרד לעצמו, לפי המאזן [שערכו]
1402 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה 1877
מאז שנפרד מהם צֵ'לֵבּי אברהם. ומכיוון שהבעלות הייתה נפרדת, כל הרווחים שהתקבלו מהנכסים נזקפו לחשבונותיהם הנפרדים, כל אחד לפי חלקו. כך זה היה גם עם ההוצאות שהוציאו ותשלומי המיסים שבהם חויבו. גם כאשר מכרו או קנו כמה מהנכסים הללו, כל אחד מהם עשה זאת על חשבונו. כל אותם חשבונות נוהלו מאותו המשרד שעמד לרשותם, אך לכל עניין הייתה קופה נפרדת. ובאשר להון שהשקיעו אצל סנ' נָעימָצֶ'ה בבנק בקונס' שאותו ניהל, גם הוא נקבע ביחס להון שהיה להם בבית העסק בסמוקוב. זה היה הכלל שקבעו הסנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה ונָעימָצֶ'ה לגבי סכום ההון שהגיע לסנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה מהבנק בקונס'. על פי ההסכם נתן סנ' נָעימָצֶ'ה לסנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה מחצית מהבית שבו היו שניהם שותפים, לפי ערכו, ואף נתן לו אי־אלו ניירות ערך טורקיים. כדי להשלים את החסר הוא התחייב לשלם לו בתשלומים, בכסף מזומן. ולגבי האחים האחרים, הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה, הם הסכימו ביניהם שסנ' נָעימָצֶ'ה ייתן להם את כל נכסי המקרקעין שהיו בבעלותו בסמוקוב, תוך שעשו אי־אלו שינויים במחירים שהיו נקובים [במאזן]. מלבד זאת הוא נתן להם את סכום הכסף שהיה [שייך] לו כהון עצמי בבית העסק בסמוקוב, בלי שהפרישו מאומה לחובות המסופקים שלא ניתן היה לגבותם. כנגד זאת קיבל הסנ' נָעימָצֶ'ה את חלקם של שני האחים, הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה –
1403 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה 1877
את אותם חלקים שהיו שייכים להם מהבנק בקונס'. את זאת עשו בלי לבדוק חשבונות או לערוך מאזנים כדי לאזן במדויק, אלא בבדיקה מהירה [במקור ariva abacho, מלמעלה למטה]. הם ערכו רישום, ועשו מעין פשרה בדרכי נועם, ועל סמך זה ערכו ביניהם חוזים ובהם הצהירו על ההיפרדות הכוללת. נאמר בהם [בחוזים] כי הסנ' נָעימָצֶ'ה יקבל לבעלותו את כל הנכסים וההתחייבויות של הבנק בקונס', והסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה יקבלו לבעלותם את כל מה שניתן לשיֵיך לסנ' נָעימָצֶ'ה, בנכסי מקרקעין ובכסף – בכל דבר שקשור לבית העסק בסמוקוב, בלי שניתן יהיה עוד לעשות שום שינוי. ולאחר ששני הצדדים נתנו את הסכמתם, הם חתמו על ההסכמים. בכך נפרד מהם גם הסנ' נָעימָצֶ'ה, והם היו שבעי רצון. (על צורת החלוקה הזו ניתן לציין כי מלבד העובדה ששלושת האחים הללו היו תמיד מסודרים מאוד, הרי גם ייתכן שלשני הצדדים היו אי־אלו מחשבות סודיות, בלי לנקוב בדבר…)
הסנ' נָעימָצֶ'ה היה מרוצה מאוד מההיפרדות, ומכיוון שלא נותרה לו בסמוקוב בעלות על שום רכוש, בחלוף ימים מועטים אסף וארז את כל מה שיכול היה להועיל לו, כדי להובילו לקונס'. ממה שלא נראה לו כבעל ערך לקונס', נתן לאחרים, ובאשר לשאר – סיכם עם שני אחיו ומכר אותו להם. ובוקר אחד יצאו לדרכם יחד – הוא, אשתו מָדָם רחלוּצָ'ה ושתי בנותיהם מדמואזל אֵליזָה ומדמואזל שרה, בפַּייְטוֹנים שהיו להם בבית. הם לווּ בידי שניים–שלושה טורקים חמושים עד לתחנת הרכבת סָרָנבֵּיי,[3] מרחק
1404 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה י' אריה 1877
של כשמונה שעות מסמוקוב. וביום השני כבר הגיעו לקונס' מרוצים מאוד, שכן ביתם היה מוכן לקראתם. הם נחו ומהר מאוד התבססו. מָדָם רחלוּ הייתה כמובן צופה הליכות הבית, ועקרת בית למופת מכל הבחינות. והסנ' נָעימָצֶ'ה שב אל הבנק שלו, שבו כבר ניהל את כל העניינים שותפו, הסנ' בָּרוּכָצֶ'ה, אדם טוב ונעים הליכות. הם הסתדרו ביניהם יותר טוב מאחים, והבינו זה את זה היטב.
1405
כאן מסתיים הפרק על התקופה שבה היו שלושת האחים, הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה, שותפים, ועל היפרדותו של סנ' נָעימָצֶ'ה.