2040
מכאן ואילך מתחיל הפרק אודות סנ' רפאל
א' אריה, המתחיל בשנת 5647 [1887] עד שנת
5660–5661 [1900–1901].
2041 ביוגרפיה של סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה א' אריה 1887
בשנת 5647 [1887] סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה כבר נפרד לגמרי מאחיו צֵ'לֵבּי־משה הן בעסקי החנות והן בבית, והיה שבע רצון מאוד. הוא התיישב בעצמו בחנות שהייתה לו לשיווק מוצרים קולוניאליים, לקח עימו נער־משרת, והוא עצמו ניהל את העסק. כעבור זמן מה נסע לפיליבֶּה והגיע להסכם עם אחד מבעלי טחנות הקמח של פיליבֶּה – מאלה שהפיקו קמח באיכות דומה לזו של טחנת הקמח בסמוקוב, שהייתה שייכת לרָאלֶה. הוא הביא מן הקמח הזה, כי היה זה משתלם להתחרות בו. בהתחלה סנ' רַאלֶה לא חשב שהוא יתחרה בו, ומשנוכח בכך הוריד את מחירי הקמח שלו כך שלא יהיה כדאי לו [להוביל קמח מבחוץ]. בו בזמן שלח לומר: "שכשם שהם [משפחת רַאלֶה] אוספים את הקמח בְּאיתים, כך הם [משפחת אריה] גורפים נָפּוֹליוֹנים", ושעל סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה למשוך את ידו מן העסק הזה. אולם הוא המשיך בכך אף על פי שהרווחים היו מצומצמים יותר.
באשר למוצרים הקולוניאליים, הוא הרחיב את המסחר בהם והציעם במחירים נוחים, וכך זכה ללקוחות רבים. להרבה בתים מוכר היה בהקפה, וגובה את התשלום מִדֵי חודש. דבר זה היה לרצון להרבה אנשים, בראש ובראשונה הפקידים. הוא לא בוש לשרת בעצמו את לקוחותיו, יהיה המוצר אשר יהיה, אפילו אם התלכלך. הוא הנהיג מחירים קבועים לכל המוצרים, כדי למנוע עמידה על המיקח ולמכור לַכול באותו מחיר בלי הבדל
2042 ביוגרפיה של סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה א' אריה 1887
בין האנשים. בַּבַּית התקין דברים אחדים שהיו חסרים מבין הרהיטים. בכל הנוגע להוצאות משק הבית, הם נהגו בחיסכון רב יותר. בערבים היינו מתכנסים ביחד הגברים והנשים לפני סעודת הערב. כך גם בשבתות ובמועדים, סעדנו בחדר אחד בשולחנות נפרדים. את הדשא בשטח שנפל בחלקו החליף בגן ורדים, ולשם כך הביא זרעים מאירופה. בהזדמנות זו גם מכר זרעים כאלה, כיוון שלא היה סוחר אחר שיְיַבֵּא אותם. בשטח שלו הוא גם התקין מזרקה.
נשות הבית שהו תמיד ביחד. גם בעת שהיו יוצאות מן הבית, בעיקר לביקורים אצל קרובות המשפחה, היו עושות זאת יחד. לא שררו ביניהן אף לא פעם אחת ריבים ומחלוקות כדרך גיסות. כאשר נפגשו אף פעם לא שבעו מלדבר ותמיד צחקו. על כך מרבות לתהות גם כיום נשים אחרות: על מה מוצאות הן לדבר כה הרבה ולצחוק בלי הרף?
בשנת 5648 [1888] הוא כבר הסדיר היטב את ניהול חנותו. המשרת הצעיר שהיה לו בחנות, זָפיר יוֹנצֶ'ב, היה נאמן לו מאוד וישר דרך. הוא החזיקוֹ שנים רבות, ושילם לו שכר חודשי של שלושים פרנק. הלה היה מרוצה מאוד מכך.
2043 ביוגרפיה של סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה א' אריה 1888
לפיכך הפקיד בידו את החנות, והוא עצמו [רפאל] טיפל בעסקים אחרים בשוק. בנוסף היה הולך לבתי המשפט, כי את אלה שלא פרעו חובות ישנים הוא תבע לדין. הוא גם היה זה שערך את הקניות לצורכי הבית. בעת ההיא הוא נבחר בסמוקוב לחבר מכובד במועצת העיר, שהייתה מתכנסת פעמיים–שלוש בשבוע להסדיר את ענייני העיר, ולעיתים התכנסה בתכיפות רבה יותר. מן הטעם הזה הוקירוהו כל הבריות, ובחגֵינו היו מבקרים בביתו כל פקידי סמוקוב. הייתה לו מכך גם תועלת רבה לעסקיו, באשר קידם אותם מהר יותר. תמיד דאג לשמור על האינטרסים של יהודי העיר, והיה מגונן עליהם הרבה בעת שהיו להם חילוקי דעות עם מועצת העיר. כך גם בבתי המשפט שהיו שומעים לו, והוא עשה את כל זאת כדי להיטיב עימם. כל הזמן היו פונים אליו רבים מן היהודים להפציר בו שיבוא לעזרתם במחלוקות שהיו להם במועצת העיר, והוא היה מאזין להם ומסייע בידם. אופיים של הבולגרים היה תמיד להיות האחד כנגד השני, ותמיד היו נחלקים לשני פלגים. והיו באים עמיתיו משני הצדדים לשכנעו לתמוך בעמדתם, אך הוא לא שינה את דעתו ונהג תמיד לפי תפיסתו. ובכך היו כאלה שהוקירו אותו, ומובן מאליו שאחרים נטרו לו איבה, אך הוא לא נרתע מפני איש. בהיותו חבר [במועצת העיר]
2044 ביוגרפיה של סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה א' אריה 1888
בחרו בו היהודים גם כחבר בוועד בית הכנסת ובוועד בית הספר, שחבריו דאגו לבית הספר [היהודי]. ואחרי שהתמנה לחבר מועצה היה טרוד במרבית הימים בכך, וטיפל בעסקי הציבור בחיבה ובמסירות תוך שמירה על ענייני הקהילה. היה זה הוא שיצא פעמים רבות לגבות כסף מאלה שלא שילמו בקביעות [את מיסי הקהילה], ועם אחדים מהם אפילו בא לידי מריבה. דבר זה גרם לכך שהיו בקהילה גם כאלה שלא הביטו בו בעין יפה. כך הוא המשיך כשמונה שנים, הן במועצת העיר והן בקהילה היהודית. הוא השקיע בכך את כל מרצו, כאילו היה זה העסק שלו. לא היה אכפת לו שעסקיו נותרו מאחור, העיקר להסדיר את אלו של העיר והקהילה. קרוביו נזפו בו על כך שאינו צריך להתעסק בכך במידה שכזאת ולזנוח את עסקיו. מאוחר יותר עלה לשלטון כראש העיר סנ' כריסטאקי זוֹגרָפסקי,[1] שהיה מן הפלג שכנגד סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה. בעיונו בהחלטות שנעשו קודם לכן, מצא טעויות בכמה מהן, והביא את המעורבים לדין; וכולם הורשעו ונידונו למאסר. הנוצרים התגוננו בטיעונים שונים ונחלצו מן העונש, אך סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה שלא יכול היה לעשות זאת כה מהר, היה נתון במצוקה. לפיכך הוא שוחרר מאוחר יותר, ולא היה עוד חבר במועצת העיר או בוועד הקהילה, כי גם בקרב היהודים נחלקו האנשים באותו זמן לשני פלגים.
2045 ביוגרפיה של סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה א' אריה 1889
בשנת 5649 [1889] הוא המשיך באותו אופן במִסחרוֹ בחנות, אך זה היה מועט מכדי לכסות את הוצאות אחזקת הבית.
לפיכך לקח על עצמו את אספקת הירקות והמוצרים הקולוניאליים ליחידת חיילי הארטילריה המוצבת בסמוקוב. יחד עם זאת, היות שהייתה לו היכרות רבה עם קציני הצבא, היה מוכר להם את הפריטים לפי רצונו שלו, ומן הסחר הזה היו לו רווחים נאים. באשר לתשלומים עבור המוצרים האלה – בתחילה הם נעשו מִדֵי חודש באופן קבוע, אך מאוחר יותר החלו לפגר בתשלומים, ולעיתים נאלץ להשתמש בשוק האשראי לתקופות קצרות. כאשר מצא קונים לנכסי המקרקעין שלו במחירים הטובים שביקש, היה מוכר. כך מכר בשנה הזו שדות מזרע אחדות בקָלילָר במחירים טובים מאוד.
בית המכס ששכן בביתו, ב־'דירת איביש', והניב לו קרוב לאלף פרנקים לשנה דמי שכירות, הועבר באותה עת מסמוקוב ונשאר רק בוָוקָרֵל. הבית הזה נותר ריק לזמן מה, ומאוחר יותר, לאחר שכבר הופרד מן הבית, מכר אותו תמורת תשעים לירות למקדוני מסוים, פּוֹפּ [כומר] יוֹבַאן. השכן הזה נעם לנו מאוד. את הפתח שהיה אל החצר סגר כולו בקירות.
2046 ביוגרפיה של סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה א' אריה 1889
את שליחותו, הן במועצת העיר הן בקהילה, לא זנח אלא התמיד לעסוק בה; ובמיוחד אהב לדבר עליה בכל עת. באים היו אליו המשרתים להתלונן שכמה מהם לא קיבלו את שכרם כסדרו, והוא היה נותן להם מכיסו [פֵּצ'וֹ] מקדמות כדי שיוכלו להתקיים. על כך היו אסירי תודה לו, שכן אחרים לא נהגו להלוות להם. כך יצא שכאשר עזב את התפקיד, עמד לזכותו סכום ניכר שחבה לו הקהילה. כשביקש לגבותו העלו כלפיו חשדות, והוא הצליח לגבותו רק על ידי ניכויו מהמיסים שהיה עליו לשלם לקהילה.
בניו המשיכו את לימודיהם בבתי הספר. סנ' יוסף למד בבית הספר האמריקאי ולא רצה להמשיך בלימודים, כי התאווה לעסוק במסחר וביקש ללכת לעיר אחרת למצוא לו משרה כלשהי. אולם סנ' אביו לא הרשה לו לעשות זאת, ולפיכך נשאר והמשיך בלימודיו.
בשנת 5650 [1890], כפי שנאמר קודם, שאיפתו של בנו הגדול סנ' יוסף הייתה לא להמשיך בלימודיו. הוריו, שחפצו כי ימשיך, לא הרשו לו לעזוב. אולם הוא התכתב בחשאי עם רֵעיו בסופיה, למען ימצאו עבורו מקום שבו יוכל
2047 ביוגרפיה של סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה א' אריה 1890
לעבוד. כאשר הכינו זאת עבורו, דאג להצטייד בסכום כסף קטן, ויום אחד, מבלי להודיע לאיש, לקח בהסתר כמה מבגדיו ונסע לסופיה. משנודע להוריו מאוחר יותר הם דאגו עד מאוד, בעיקר משום שלא ידעו אנה זה הלך. הם טִלגרפו לכמה ערים בסביבות סמוקוב, וכאשר קיבלו את התשובה שהוא בסופיה, סנ' אביו בכה על כך שיצא מבלי לומר לו דבר. עם זאת בבוקר הגיעו ממנו מברקים ומכתבים, ובהם ביקש אלף סליחות על שנמנע מלהודיע להם, ושכבר מצא עבודה במפעל אחד שהיה מייצר ליקרים ומשקאות אחרים. הוא נשאר שם בהתחלה בשכר מועט ביותר, אך המשיך בכך בעיקר כדי ללמוד. משחלפו קרוב לשישה חודשים וכבר ראה שלמד את המלאכה עד דרגה מסוימת, חזר לסמוקוב במטרה להקים בה עסק כזה. הוא רכש את התמציות הנדרשות לכך, הכול בסופיה, וייצר את כל אותם [ליקרים] שניתן היה למכור בסמוקוב. אולם, המכירות היו מועטות מאוד, ולא השתלם לו להישאר רק בעסק הזה. סנ' אביו, שחפץ היה שימשיך בלימודיו, גרם לכך שייכנס שוב לבית הספר האמריקני, והוא המשיך בלימודיו. ובאשר למשקאות, הן מאלה שכבר היו מוכנים והן מכמה נוספים שהמשיכו לייצר, המשיכו למכור אותם – הכול עבור חשבונו.
את בנו השני, סנ' איזַק, אחרי שסיים את לימודיו בבית הספר
2048 ביוגרפיה של סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה א' אריה 1890
היהודי בסמוקוב הכניס לגימנסיה הבולגרית, להתחיל שם בכיתה הראשונה [כיתה ח']. הלה, שהיה אינטליגנטי מאוד, עלה מִדֵי שנה לכיתה הבאה.
באשר לעסקי המסחר שלו – הוא המשיך בהם באותו אופן, אך היה בכוונתו לצמצמם ולעסוק ביתר שאת בפעולות בנקאיות. כך קרה שהחל לצמצם את הפעילות במידת מה, כדי להשיג סכום כסף מסוים עבורן, מה גם שהיו לו מתחרים רבים שהיו עושים זאת כדי להתקיים בדוחק. היו אלה בעיקר היהודים שהתחרו בו, כי באותה תקופה המסחר הלך והצטמצם, כיוון שהנוצרים החלו שולחים ידם בכל ענפי המסחר; הכול כדי לקחת לידיהם את עסקי היהודים. לשם כך היו לצ'וֹרבָּאג'ים פגישות מִדֵי יום ראשון במטרופוליה, מושב הבישוף, שם היו דנים בהרחבת מסחרם של הנוצרים. העשירים יותר הפכו לשותפים עם חסרי היכולת, כדי שאלה יפתחו חנויות לכל סוגי המסחר. כך עשו גם עם הצעירים שהיו מעט יותר נאורים.
בשנת 5651 [1891], סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה, כיוון שהעבודה בחנות לסחורה קולוניאלית הייתה כבר קלה למדי, הקים בסמיכות לאותה חנות משרד קטן. הוא החל להלוות
2049 ביוגרפיה של סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה א' אריה 1891
כסף לכפריים בשערי ריבית גבוהים יותר. והיו הכפריים מרוצים מאוד, כי האחרים הלוו להם בריבית של פָּארָה אחת ליום עבור כל גרוש; רוצה לומר שבארבעים יום מי שלקח הלוואה בסך מאה גרושים, צריך היה לפרוע מאה גרושים של ריבית. היו אלה בעיקר הצ'וֹרבָּאג'ים שעשו זאת, בין אם אלה שבערים ובין אם הצ'וֹרבָּאג'ים שבכפרים, וכך אירע שרבים התעשרו בדרך זו. והכפריים, שפחדו מהם וגם היו חסרי דעת, היו לוקחים מהם הלוואות של 30–50 גרוש כדי לשלם את מיסיהם. וכאשר היו לוחצים אותם, לא היה הדבר אכפת להם; אך למלווים היה הדבר רווחי מאוד, והיו גם משעבדים את הכפריים. סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה היה מלווה להם בריבית הרבה יותר נמוכה, ובאופן זה רכש לו הרבה לקוחות. הוא התמיד בכך, והם גם פרעו את חובם באופן סדיר. תמיד הלווה בסכומים קטנים מאוד, כמעט בכל הכפרים הקרובים ביותר לעיר. בהרבה הזדמנויות היה הולך בעצמו לכפרים. זה הועיל לו מאוד, והיה חופשי ורגוע יותר. הוא המשיך גם בעסקי המשקאות יחד עם בנו הסנ' יוסף. בתחילה הכינו ליקרים וגם משקאות אחרים שמכרו לבעלי בתי המרזח בסיטונות וברווח מועט, בעיקר באשראי. בניו הגדולים, שניהם למדו בבתי הספר והמשיכו בלימודיהם. השניים היו אהובים על מוריהם, כי לומדים היו במהירות את שיעוריהם,
2050 ביוגרפיה של סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה א' אריה 1891
והיו גם מאוד צייתנים. הסנ' רְפָאֵלָצֶ'ה תמיד נתן להם כסף לכל צורכיהם, אם לרכישת ספרים ואם לצרכים אחרים. נוסף על כך נתן להם גם קצבה שבועית, כדי שלא יחושו השתוקקות להנאות שחסרו להם. בַּבַּית לא היה גוער בילדים ומספק היה כל צורכיהם למזון, ללבוש ולכל שאר הדברים בשפע רב. את כולם אהב באותה המידה. את כל מיני המזונות היה קונה בעונתם, כדי לחסוך ממון, שכן ההפרש במחירים היה עד כדי כפל המחיר. הוא ערך את כל הקניות בעצמו.
בשנת 5652 [1892] נולדה לו בת וקראוה תמר. הלידה הזו הייתה קשה הרבה יותר מיתר הלידות, במידה כזו שבנוסף לנוכחותן של מיילדות רבות נכחו גם רופאים. בהתחלה היולדת והבת הנולדת היו מעט חולות, אך מהר מאוד התחזקו והבריאו. ואף שהייתה היולדת חולה, זאת הותקנה לה בכל זאת מיטה גבוהה. והיו מבקרים אותה בני העיר כולה, וכל הקרובים היו משגרים לה את הפּלָטוֹס כמנהג כל היולדות. וביום השבת באו כל הקרובים לסעוד, העניקו לבת את שמה, ולשם כך באו גם החכמים. האם עצמה היניקה אותה וטיפלה בה כמו בכל ילדיה. גם בנותיה הגדולות לקחו חלק בכך,
2051 ביוגרפיה של סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה א' אריה 1892
ולא רק בטיפול באחיהן הקטנים אלא גם באחזקת הבית; זאת למרות שהיו להם משרתות, ובעת ההיא היו להם גם מבשלות ונשים אחרות לטיפול ביולדת ובמשק הבית, כי היו לה עדיין ילדים קטנים.
עד אז לא הפרדנו את הבית בקירות, והסלון היה כולו פתוח. כך היה שהיינו כולנו תמיד ביחד, הן הגברים והן הנשים. מאליו יובן כי כולנו היינו מסייעים זה לזה בכל הזדמנות.
הוא המשיך באותו אופן בעסקאות דֶשקוֹנטוֹ ומיום ליום הן התרחבו וגדלו. הכול 'הלך לו' בצורה תקינה וטובה עד מאוד, היות שכבר היה מבוסס מאוד בכך. העבודה בחנות הסחורה הקולוניאלית שהייתה מסורה בידי הבחורים־משרתים לא הייתה כדאית יותר, ולכן הביא חלק מהסחורה הביתה – אותו חלק שיכול היה לשמש להזנת הבית. את השאר מכר לחנוונים, תוך דחיית התשלום לפרקי זמן מסוימים. את החנות השכיר לסנ' רחמים כהן. מאוחר יותר אף מכר לו אותה עבור 105 נָפּוֹליוֹנים, והוא השתקע בחנות השכנה שהייתה שלו, והיה לו די בה.
היה לו חשש שבשנה הבאה יגויס סנ' יוסף לצבא. הוא ביקש לנקוט באמצעים כדי לדחות זאת, בטענה שהוא עדיין תלמיד בית ספר. זה אומנם היה אפשרי, אך הוא סבר שמוטב שישרת בעודו צעיר ולא כאשר יתבגר כעבור ארבע או חמש
2052 ביוגרפיה של סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה א' אריה 1892
שנים. כך הם דיברו על כך בעלמא, מבלי לנקוט בשום צעד, שכן מצד אחר היה זה גם הגיוני: על פי טבענו, אנו נוטים להתחיל מוקדם כדי לסיים מוקדם. הוא התמיד בלימודיו בבית הספר, וכל המורים בבית הספר הזה אהבוהו מאוד מאוד.
בשנת 5653 [1893] המשיך סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה בעסקי הדֶשקוֹנטוֹס. בעת הזו התרחבו עסקיו בתחום הזה, וגדלו הסכומים שחבו לו. לעיתים הוא לא חידש את ההלוואות, כיוון שאחדים מן החייבים האלה היו מאריכים מִדֵי שלושה חודשים את זמן פירעון החוב; וכך קרה שהם צברו לחובתם סכומים גדולים מאוד. הדבר גרם לכך שהוא תבע אחדים מהם בבית דין, אך זה לא היה כדאי לו, ולכן היה מגיע עימם להסכמה מחוץ לבית המשפט, תוך הפחתת סכומים מסוימים. בעת הזו גם הוצאותיו היו גדולות יותר, באופן שההכנסות לא כיסו אותן. הדבר גרם לו להרהר מעט, וכתוצאה מכך התעסק יותר ויותר בענייני מועצת העיר ובענייני הקהילה. משום כך דחקו בו בניו כי יצמצם התעסקות זו, אך דאגותיו הן שהביאוהו לעסוק בכך, והם לא ידעו זאת. הם גם [לא ידעו] שלא יכול היה להפחית בהוצאות, למרות שנהג בחיסכון.
2053 ביוגרפיה של סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה א' אריה 1893
בעניין השירות הצבאי של בנו, סנ' יוסף, בשנה הזו חיילו אותו ושיבצו אותו כפִּיוֹנֵר.[3] והיה עליו לשרת שלוש שנים, כי היה תלמיד הכיתה הרביעית [י"א], ויחידות החלוץ [הפִּיוֹנֵרים] לוקחים היו רק את תלמידי בית הספר. בסוף אותה שנה, כאשר כבר כינסו את המגויסים, ביקש ללכת לשרת ברוּסצ'וּק [רוּסֶה], שכן מצא לנכון להיות הרחק מהוריו. הוא ידע שבשירות כזה עוברים המגויסים כל כך הרבה מצוקות, ולפחות הוריו לא יראו אותו. מאליו יובן כי אחרי שעזב נותרנו כולנו עצובים, אך הוא נסע שמח וטוב לב. בשנה הראשונה שירת כחייל פשוט, ואת ההדרכה (האימונים) למד חיש קל. משום כך נעשה חביב על כל מפקדיו, וגם כי נשמע לכל הפקודות מפי כל אחד מהם. בשנה השנייה כבר היה חוק שמי שרצה לגשת לבחינה כדי להיעשות קצין זוטר, היה עליו להיכנס לבתי הספר הצבאיים שכבר היו בפּוֹלק.[4] הוא ביקש זאת, ונעתרו לו וקיבלוהו. הוא התמיד בכך זמן מה, בבוא העת התייצב למבחן ועבר אותו מייד בהצלחה בדרגת אוּנטֵר אוֹפיציֵיר [תת־קצין] זוטר. וכך, בשנה השלישית היה מרוצה מאוד, ועבר עליו הזמן בטוב. כבר לא הייתה מוטלת עליו עבודה, ואף מן האימונים הקשים היה פטור. הוריו היו טרודים ונדכאים, אף על פי שכתב להם מִדֵי יומיים מכתבים של 'חלב ודבש'. אומנם סבל קשות, ואולם במכתביו היה כותב תמיד כי שרוי הוא בטוב. תמיד היה מוזמן אל ביתו של יהודי אחד, שם שהה בכל עת
2054 ביוגרפיה של סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה א' אריה 1893
שנטל חופשה, הן בשבתות והן במועדים, ודואגים היו לו כמו לבניהם. בכל שלוש השנים שבהן שהה ברוּסצ'וּק, שבא לסמוקוב רק פעם אחת, וגם זאת רק לימים מועטים. אולם היה טוב, ולצרכיו היה אביו שולח לו דמי כיס שלושים פרנקים לחודש – סכום זה הספיק לו בהחלט. ובשנה השלישית, כשעמד להשתחרר, נסבה חליפת המכתבים בינו לבין אביו בעיקר על כך שאין בכוונתו לבוא לסמוקוב כדי לפתוח שם עסק. הוא היה כותב לאביו שוב ושוב גם משום שגם בדעת האב היה לנטוש את סמוקוב, ושייאספו כולם ברוּסצ'וּק או בסופיה. בתחילה לא עלה הדבר בידו, אך אחר כך אומנם עשה זאת.
בשנת 5654 [1894] גם בנו השני, סנ' איזַק, סיים את הכיתה השלישית [כיתה י'][5] בגימנסיה של סמוקוב. מן הכיתה הזו יכולים היו להתקבל לבית המדרש למורים בקְיוּסְטֶנְדִיל. לפיכך שלָחוֹ אביו לקְיוּסְטֶנְדִיל, והוא נכנס לבית המדרש הזה בכוונה להשלים את לימודיו כמורה. בעת ההיא היה ביקוש גבוה למורים כי הורגש בהם חוסר, מה גם שהם השתכרו היטב. הוא המשיך בלימודיו וקבע מגוריו בביתו של יהודי אחד; שם אכל ולן וגם כיבסו מלבושיו וטיפלו בו עבור תשלום חודשי מועט. סנ' אביו היה שולח לו שישים פרנקים מִדֵי חודש, ובזה היה משלם עבור המגורים.
2055 ביוגרפיה של סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה א' אריה 1894
הכסף הספיק לו גם עבור הוצאות קטנות, קניית ספרים ושאר צורכי הלימודים. מאליו יובן כי הוא גם נהג בחיסכון. כך התמיד בלימודיו בבית הספר במשך שלוש שנים, עבר בהצלחה את כל הקורסים, ובבוא היום קיבל את ההסמכה כמורה. דבר זה הועיל לו במידה רבה בכל האמור בשירות הצבאי, כיוון שהמורים שירתו רק חודשיים בשנה בעת החופש הגדול. במהלך שלוש השנים הוא בא לסמוקוב בזמני החופשות. באותו זמן הוא השלים גם את לימודי השפה הצרפתית, דבר שגם הוא היה לו נחוץ מאוד. בנפרד מלימודיו לקח גם שיעורים בנגינה על כינור, ולמד לנגן היטב על כלי זה על פי תווים; גם את זאת נדרש ללמוד, וגם על כך נבחן בהצלחה. בכל תקופת שהותו בקְיוּסְטֶנְדִיל היה בבריאות טובה, ומרוב רצון היה מקדים להגיע [לכיתה] עוד לפני שעת הלימודים. אולם, בשנה אחת התקוממו כל התלמידים, והיו גם כאלה שהיכו אחדים מן המורים בשל המחלוקות בענייני הקורסים והשיעורים. בהתערבות המשטרה ננקטו צעדים כנגדם, וכל התלמידים עזבו, ונסגר בית הספר. אחר כך היו שנשפטו, ורבים לא התקבלו עוד לבית הספר. גם סנ' איזַק נשפט, אך הוא לימד זכות על עצמו בטענה שאולץ ליטול חלק [בהתקוממות] על ידי התלמידים האחרים. כך הוא נחלץ והוכר בפעם הזו כחף מפשע, והמשיך בלימודיו עד תומם.
2056 ביוגרפיה של סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה א' אריה 1894
הוא [סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה] המשיך במסחרו, אלא שזה הצטמצם מאוד מטעמים שונים, וכתוצאה מכך הוא נלחץ ובריאותו נעשתה רופפת. דאגותיו, במיוחד לילדים, כָּבדו: לבכור שהיה מגויס לצבא ולשני בלימודיו. צריך היה לדאוג להם ולהיות מצוי בכל צורכיהם, ובו בזמן לדאוג גם לכלכלת הבית. הוא עמד בכך ונתן מענה לכול לפי הסדר הטוב, אף כי ברור מאליו שעברו עליו גם רגעים של מצוקה. צריך היה לדאוג גם לבניו ולבנותיו, שהיו בבית והמשיכו לימודיהם בבתי הספר – גם בהם היה צריך לתמוך. בעת הזו ביקש למשכן את ביתו, כי הריביות הוזלו ונפרסו ההחזרים על פני זמן ארוך יותר, אך את זאת היה קשה יותר לעשות בסמוקוב.
בשנת 5655 [1895] פתחה הממשלה קו אשראי לכל האיכרים בבנק זֵמֵדֶלסקָה [בנק החקלאות]; זאת כנגד הרכוש שהיה בבעלות כל אחד, ובריבית של 6% לשנה. הדבר נעשה בשל טענות האחרונים, כי הבנקאים ניצלו אותם רבות באמצעות ריביות גבוהות מאוד. ושלחו [השלטונות] את אנשיהם לכפרים לשכנע את הכפריים לבל ייקחו עוד הלוואות מן הבנקאים.
2057 ביוגרפיה של סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה א' אריה 1895
ואמרו להם כי הבנקאים שהיו להם חשבונות עם הכפריים, ייענשו בידי המשטרה, ואף יוכרחו להשיב להם את ריבית היתר שנגבתה מהם מעבר ל־12%. על כך הועמדו אחדים מהם לדין והורשעו. כך אירע כי באותם ימים לא ניתן היה לתבוע את השבת החובות שחבו להם, ואף לא להלוותם מחדש אפילו בריבית של 12%. אולם, מאוחר יותר בא שופט שרצה להרוויח וחיפש לקוחות כאלה, והיה מלמדם את הדרך שעליהם לנהוג, באופן שהיו משלמים לו אחוזים מסוימים מן הסכום שגזר על החייבים להשיב. גם סנ' רפאלָצֶ'ה השתכנע בכך והסכים [להצעת השופט], והיה תובע את כל החייבים שסירבו לפרוע חובם בדרכי נועם או להגיע להסכם. את מרביתם תבע לדין, והשופט היה מחייבם בדין מבלי לאפשר להם לומר דבר. צריך היה רק להציג את שטרי החוב בצורה מסודרת, ומאחר שהיו ברשותו קיבל צווי הוצאה לפועל. מייד מסר אותם לפקיד בית המשפט, והלה היה תופס אצל רבים מהם את השדות, ואצל אחרים את הרכוש שמצא ברשותם. וכך, כמעט לאורך כל השנה, היה עסוק בזה. הוא גם ניסה למכור חלק מנכסי המקרקעין שהיו ברשותו, ובכך עשה הכנות לעזוב את סמוקוב. הוא נדרש לזאת, כי גם בניו עמדו לעזוב. הוא היה מרוצה שעלה בידו להצליח הן בגביית החובות והן במכירת נכסי המקרקעין שהיו לו במחיר טוב וראוי, ולכן המשיך להוציא כסף, ותמיד היה שמח ונתן מענה לכול. כפי
2058 ביוגרפיה של סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה א' אריה 1895
שסופר, ביקש למשכן את הבית ואף עלה הדבר בידו. קבלת הכסף התעכבה מעט, ולכן נאלץ לנהוג בסבלנות; הכסף הזה נועד גם לעסקה מסחרית מסוימת: רכישת מוצרים אחדים בקונס', כפי שיסופר להלן.
בבית עבר עלינו הזמן כבשנים הקודמות, הן אצל הגברים והן אצל הנשים. הנשים, כתמיד, היו ביחד, הולכות יחד לביקורים או שוהות בבית. הגיעו אליהן גם הבדרניות־מצחיקניות שלהן שהצחיקו אותן. ובימות הקיץ היו מעבירות את זמנן ומשתעשעות בעיקר בגנים.
בשנת 5656 [1896] נסע לקונס' ושם עשה כמה רכישות של אריגים שיוצרו בבְּרוּסָה. גם קנה כמות ניכרת של נעליים מאת סנדלרי קונס', כגון סָפָּטוֹס מעוטרים בעבודת יד למיניהן, אֶסקַרפּינֵס [נעליים שטוחות] מסוגים שונים ועוד כהנה; הכול היה במחיר זול מאוד. כמו כן קנה סָמָרָס ורקמות שונות המשמשות לאָשוּגָר ועוד פריטים שונים. את כל אלה הביא לסמוקוב וסידרם בחנותו, ויצא שמכרם במחירים טובים מאוד. הסוחרים האחרים, בראותם כי עלה מסחרו יפה, נסעו גם הם והביאו סחורות מאותו סוג. אולם יצא שהביאו כמות גדולה של סחורה, והשוק של סמוקוב לא יכול היה להכילה. כבר לא השתלם לו לעשות זאת שנית, על כן לא הוסיף להביא. מה
2059 ביוגרפיה של סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה א' אריה 1896
שנותר בידו מכר במחירים נוחים יותר, חלק מן הבדים והרקמות הביא הביתה, וכך נפטר מכל הסחורה.
בהיותו בקונס' דיבר עם כמה אנשים, הן מהקצבים והן מהסוחרים־יזמים הקונים שוורים מפוטמים לשוחטם בקונס'. והגיעו עימו להסכם שישלח להם סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה את השוורים שפוטמו ב[אזורי] סמוקוב. ובעשותו חשבון כי המחירים בקונס' טובים, פעל לקנות כמות ניכרת מאלה שהביאו לשוק או מאלה שנקנו בכפרים. כאשר השיג כ־75–80 ראשים, רכש שדה מרעה שירעו בו, והיה נותן להם סובין ושיבולת שועל מִדֵי ערב. בדרך זו בתוך תקופה של חודשיים כבר השמינו, אך בהיותם מוכנים לא יכול היה לשלוח אותם לקונס' כי העלויות היו גבוהות מאוד. זה גם לא השתלם לו נוכח העובדה שהם נמכרו בסמוקוב: סוחרים שהגיעו מסופיה ומפיליבֶּה קנו אותם במחירים גבוהים הרבה יותר. כך היה שמכרם בסמוקוב, ומזה היו לו אי־אלו רווחים. אולם העיסוק הזה היה מייגע מאוד, במיוחד כיוון שהמשרתים היו בורחים ללא הרף, וגם לא נמצא לו מרעה היכן שרצה.
בשנה הזו עזב סנ' בכורָצֶ'ה [בכור אליעזר בן משה] את בית אביו, מן הטעם שציינתי כבר בפרק אודות [אביו] סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה [בן יהודה]. היות שהיו לו עתה חדרים פנויים כי לא היו הבנים בביתו, נתן לו שני חדרים בקומה הראשונה, שני חדרים
2060 ביוגרפיה של סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה א' אריה 1896
בקומה השנייה ובנוסף מטבח משלו וכל הדרוש לבית. בעוברו לגור שם היה משלם דמי שכירות, וכל אחד התנהל לעצמו בלי בלבולים ואי־הבנות. הסלון היה פתוח, כך ששלושתנו, השכנים, היינו מתכנסים יחד, ברוב הלילות, והיינו מבלים בהנאה ובשמחה. היו מבקרים אותו תמיד הוריו, והיינו נאספים כולנו ביחד ומבלים הן בשבתות והן במועדים.
סנ' רפאלָצֶ'ה כבר הכיר את העסק של אספקת הפרודוקטים לחיילים, שכן כבר עסק בו בפעם אחרת. בשנה הזו הוא נעשה שותף עם סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה י' אריה בתנאים שקבעו ביניהם בכתב, והם רכשו את הזיכיון לאספקת הירקות והסחורות הקולוניאליות לחיילים. הם עשו זאת בשמו של סנ' רפאלָצֶ'ה, כי הם היו נתינים זרים, ולא קיבלו ספקי משנה זרים לעסוק בכך. אחרי שרכשו את הזיכיון במחירים משתלמים מאוד, החלו באספקה. היו להם רווחים נאים, שכן התשלומים שולמו להם באופן קבוע, והם היו מרוצים מאוד.
בשנת 5657 [1897], משנשלמו שלוש השנים לשירותו הצבאי של סנ' יוסף, הוא בא לסופיה. לאחר ששהה בה ימים אחדים, מצא משרה בבנק של הסנ' מָרקוֹב ופֶּטקוֹב כלבלר. בהתחלה
2061 ביוגרפיה של סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה א' אריה 1897
היו משלמים לו שכר של שישים פרנקים לחודש, ומכך היה מרוצה ושמח מאוד. טרם נכנס לעבודה בא לסמוקוב ושהה שם כשבוע, ונסע לסופיה להתייצב למִשְׂרתו. גם אביו היה מרוצה מכך. הוא שירת בבנק הזה כשלושה חודשים, והיו מרוצים ממנו. אז מינוהו כמחסנאי בבית חרושת לעורות בשכר של 120 פרנקים לחודש, שכן הסנ' האלה היו מנהלי בית החרושת הזה, למרות שהיה חברת של בעלי מניות. הוא התמיד בעבודתו שם כשלוש שנים, והגיע לשכר חודשי של מאתיים פרנקים, לבד מהטבות שונות. גם עשה כמה עסקי מסחר אחרים, שגם בהם הרוויח. בישיבות ההנהלה, בכל שבוע, היה גם הוא משתתף עימם בניהול בית החרושת, ואף קיבלו את עצותיו. כך אירע שנתנו בו אמון רב. בהיותו כה מוכשר, הרבה מעל למצופה, הוא עורר קִנאה אצל הבריות עת היה עובר בפַּייְטוֹן המפעל שעמדה לרשותו. אחר כך, משנודע לו הדבר, היה מגיע העירה ברגל.
בשנה זו סיים גם בנו השני, סנ' איזַק, את בית המדרש למורים בקְיוּסְטֶנְדִיל. הוא הוסמך כמורה, ובא גם הוא לסמוקוב. היה עליו למצוא עבודה בבית ספר כלשהו כדי שיוכל לשרת בצבא רק חודשיים בשנה. בבית הספר היהודי בסיליסְטְרָה נדרש מורה, בוגר בית המדרש למורים. הוא התקבל לעבודה בשכר שנתי של 1,200 פרנקים, ובנוסף לכך
2062 ביוגרפיה של סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה א' אריה 1897
היו אמורים לתת לו מקום למגוריו. משהסכים נסע לסיליסְטְרָה, ארגן להם מחדש את בית הספר וגם נתן שיעורים בצרפתית. בקהילה היו מרוצים מאוד ממנו, והיה אהוב ומכובד עד מאוד. הוא הסדיר תשלום שנתי של 300 פרנקים מטעם אליאנס יִזרָאֵליט בפריז כעזרה לעניים. רוב הזמן שהה בבתי הנוֹטַבּלֶס של סיליסְטְרָה, בראש ובראשונה אצל נשיא הקהילה סנ' אֵלִיָיצֶ'ה; בביתו היה סועד את ליבו, ואף ישן שם כמעט מִדֵי ערב. בהיותו כה חסכן, היה חוסך כך ממשכורתו. כה התחבב עליהם, ועד היום הם מכבדים אותו. מכך יצא שנשא אישה מסיליסְטְרָה. בעת החופשה הגדולה יצא כמורה לשירות צבאי של חודשיים. יחד עם זאת לקחו ממנו התחייבות בכתב, שיהיה עליו לשרת כמורה במשך חמש שנים בכל מקום שיהיה [שיישלח אליו], וגם אם יחדל בשנה הרביעית לעבוד כמורה יחויב בשירות צבאי של שנתיים. וכך היה. הוא נרשם בסיליסְטְרָה ועבד שם ארבע שנים ועוד שנה אחת בסופיה.
בשנה הזו אירס את בתו, מדמואזל שמחה, עם סנ' מוֹרדוּצ'וֹ נ' הבדלה, והאירוסין נערכו בפאר רב ולפי כל מנהגי אותם הימים.
בשנת 5658 [1898] הלך רפאלָצֶ'ה לקונס',
2063 ביוגרפיה של סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה א' אריה 1898
בעת הזו ביקש למכור את בית המסחר שהיה בבעלותנו. אחרי שהות של חודשים אחדים מצא סוחר אחד מאדירנה, ונשא ונתן עימו בסכום של 1,500 לירות. מאוחר יותר, כשכבר היה מוכן, יצאתי גם אני לקונס' כדי לתת בידו את התַּקריר. אחר כך בא סנ' רפאלָצֶ'ה היישר לסופיה, והקים חנות למכירת שמן וכמה מוצרים דומים. מבלי לפתוח אותה בא לסמוקוב, כדי להסדיר כמה מענייניו. בשנה הזו גם ערך בשמחה והנאה את חתונת בִּתו מ' שמחה, שהייתה מאורסת לסנ' מוֹרדוּצ'וֹ ניסים הבדלה מסמוקוב. הכלה מלומדת מאוד ועקרת בית למופת, וגם הביאה אָשוּגָר רב ומאה נָפּוֹליוֹנים קוֹנטָדוֹ. והיו שני הצדדים מרוצים מאוד, וחיו בני הזוג באחווה – הם וכל בני ביתם. עד אותו זמן ילדה שתי בנות, בּוּקָה ושרה, ולאחר מכן ילדה גם בן אחד, ניסים.[6] בעלה היה עובד בחנות אביו, והם היו מן הסוחרים הראשונים בסמוקוב. חיים הם בביתם באחווה, ורוכשים כבוד רב איש לרעהו.
בנו סנ' יוסף ששהה בסופיה, בא גם הוא לחתונה. הוא, שעדיין לא היה נשוי, שלח אותי כשדכן לבקש את ידה של מדמואזל לורטה, בִּתו של סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה י' אריה שייתן לו אותה [אביה] לכלה. ולפי שלא היה זה מזלו, נסע ללוֹם אצל סבו סנ' לאון ב' יצחק, שמא ימצא לו כלה. והלה לקח לו את מ' אמילי, בִּתו של סנ' עוזיאל חיים מווידין, והסכימו שאביה ייתן לו מאה נָפּוֹליוֹנים קוֹנטָדוֹ ואָשוּגָר לפי כבודו. כעבור זמן מועט ערכו את החתונה,
2064 ביוגרפיה של סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה א' אריה 1898
ובאו גם סנ' אַסלָן סבו [של החתן] וסנ' בוּקוֹס אלקלעי מרוּסצ'וּק [רוּסֶה] עם רעייתו. ערכנו את קבלת הפנים בסיפוֹץ',[7] ובלילה הראשון הבאנו את הכלה עם המחותנים להתארח בביתנו. באותו לילה הזמנו את כל הקרובים והחברים לסעודה, ועשינו זאת בפאר רב. כך גם נעשה לאורך כל החתונה. אחרי החתונה הלך החתן לסופיה לעבודתו, בהותירו אחריו בסמוקוב את כלתו ואת המחותנים. כעבור כשבועיים, אחרי שנסעו כולם, שכר החתן בית בסופיה. הוא בא לסמוקוב ולקח את כלתו אל הבית שהתקין למגוריהם בסופיה, וחיו שם באושר. גם בני משפחת הכלה יצאו לדרכם מרוצים מאוד.
הוא המשיך בעבודתו בבית החרושת, והיה מרוצה שם מאוד. באותה העת הביא כעוזרו את אחיו הצעיר, סנ' אברהם, שילם לו חמישים פרנקים לחודש, והוא התגורר בביתו. כל זה נעשה כדי להקל על אביו בסמוקוב, מה גם שכבר היה [האב] מכין עצמו לעבור גם הוא לסופיה בעקבות בניו.
סנ' רפאלָצֶ'ה לא לקח עוד שום עבודה בסמוקוב, וביקש למכור חלק מכרי המרעה שלו וחנויותיו שלא יכול היה להחזיקן עוד.
בשנת 5659 [1899] עזב גם סנ' רפאלָצֶ'ה
2065 ביוגרפיה של סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה א' אריה 1899
לסופיה, כפי שסופר מקודם: מייד לאחר שובו מקונס' הלך לסופיה, וסידר בבית המסחר שלו את הסחורות, שהחשובה שבהן הייתה השמן. הוא קבע שֵם לבית המסחר שלו Magazine Ghierid.[8] הוא הוסיף גם סבונים ואחר כך גם את כל מצרכי המכולת. הוא פרסם את בית המסחר בעיתונים, וכך משך הרבה לקוחות. בהתחלה היו המכירות מצומצמות מאוד, אולם מִדֵי יום הלכו והתרחבו. הוא הגיע להיקף מכירות של 700–800 פרנקים ליום במכירה קמעונאית בלבד, הכול במזומן. כל המוצרים שמכר היה מזמין מאירופה, ואת הכול היה קונה במזומן. המכירות החשובות ביותר היו השמן והקפה, התה והסוכר. הוא היה שמח מאוד, כי היו הלקוחות צובאים על חנותו עוד לפני הפתיחה. לפי חשבונו, הכמות שמכר מן הבוקר עד הצוהריים השתוותה לזו שמכר מהצוהריים עד הערב. בבית המסחר לא הייתה הפסקה בכניסת הלקוחות, שהיו שם תמיד ברציפות. בית המסחר היה נפתח בכל יום בבוקר בשעה חמש ונסגר בשעה עשר בערב, הן בקיץ והן בחורף. הוא היה יושב ליד הקופה, מקבל את הכסף, ורושם את כל פריטי הסחורה שנמכרו, שכן ניהל חשבון נפרד עבור כל פריט ופריט בספר החנות. שני בניו ומשרת אחד שירתו את הלקוחות. כך שהה בסופיה לבדו בלי משפחתו במשך שנה וחצי, והתגורר בבֵית בנו סנ' יוסף בלי ליטול חלק בהוצאות. משפחתו נותרה בסמוקוב, והיה שולח להם
2066 ביוגרפיה של סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה א' אריה 1899
את הדרוש להוצאותיהם. היה מגיע לסמוקוב למועדים ולאחדים מחגי הנוצרים, שנמשכו שלושה או ארבעה ימים. כך היה שהוא הראשון מצאצאי חָריבּי צֵ'לֵבּי [משה] שעזב את סמוקוב. אחריו, כעבור ארבע־חמש שנים, עברנו כולנו, בני משפחת אריה מסמוקוב, בהשאירנו אחרינו רק את משפחת סנ' יצחק ר' אריה,[9] מצאצאיו של חָריבּי יוסף. כך אירע, כפי שכבר קראנו, שבשנת 5553 [1793] בא הסנ' אברהם הראשון מווידין לסמוקוב, ובשנת 5663 [1903] יצאנו מסמוקוב כולנו, צאצאי הסנ' אברהם הראשון, ורובנו התיישבנו בעיר סופיה. רוצה לומר שמשפחת אריה ישבה בסמוקוב כ־110 שנים, ולאחר מכן עזבנו כולנו את סמוקוב בתוך זמן קצר מאוד. עליי לומר שזה דבר תמוה מאוד, הלא כן? וגם זאת יש לומר: רק האחדות, האחווה וקרבת הלב ששררו במשפחה עד כה הן שמנעו מאיתנו להתרחק אלה מאלה. עליי לומר כי כך טבע הדברים, וגם להבא, אם ירצה האל, כך יהיה. אף כי טבעי הוא שבחיים יגיעו מחלוקות, סכסוכים ושאר עניינים, עלינו לתת דעתנו לדרכם של אבותינו לפנינו ולאחוז בה: הם לא נתנו לדברים הקשים שקרו להם להכות שורש עד תום, כפי שכבר קראתם, אלא סלחו וויתרו על הכול. וכך הלב נותר תמיד נקי, וכאשר שוקלים את הדברים בלב נקי – תמיד שורה האחדות.
בשנה הזו נולד לסנ' יוסף בן וקרא לו שמואל. הוא ערך חגיגה גדולה, ובטקס ברית המילה הייתה מוסיקה. הוא הזמין
2067 ביוגרפיה של סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה א' אריה 1899
את כל קרוביו שגרו בסופיה ואת חבריו, והגיעה גם סנ' אימו מסמוקוב. הם היו הסנדקים, ואימו [של הרך הנולד] היניקה אותו וטיפלה בו.
בשנת 5660–5661 [1900–1901], כשכבר היה מסודר היטב בעסקו שבחנות, הביא את משפחתו לסופיה. הוא שכר דירה נפרדת לגור בה בביתו של סנ' יוסף מָגָ'ר. הוא הביא חלק מהרהיטים מסמוקוב, את היתר ריכז בחדר אחד של הבית בסמוקוב, והם חיו בסופיה באושר רב. את הבית בסמוקוב השכיר בדמי שכירות נמוכים לסנ' פּרֵסיָאדוֹ הבדלה. בנו, סנ' אברהם, שהמשיך את לימודיו בבית הספר בסמוקוב, נשאר בעיר בהשגחתנו, והתגורר בביתי עד שהשלים את לימודיו.
בשנה הזו אירס את בִּתו מדמואזל רבקה עם סנ' ניסים ב' ראובן, ונתן לו קוֹנטָדוֹ של חמישים נָפּוֹליוֹנים ואָשוּגָר לפי כבודו. ובשנה הזו עצמה נערכה גם החתונה בפאר, בהדר ובטוב טעם, ושני הצדדים היו מרוצים מאוד, יותר מכול שמח מאוד סנ' יוספַצֶ'ה אבי החתן, על שלקח כלה ממשפחת אריה. וכאשר ילדה, ישב הוא עצמו לנדנד את הרך הנולד. חיים הם ברוב אושר, ומעמדם גבוה מכל הבחינות. בבעלותם שני בתים גדולים, המניבים הכנסה של למעלה מ־25,000 פרנק.
2068 ביוגרפיה של סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה א' אריה 1900
סנ' יוסף, שעבד כפקיד במפעל העורות, לא רצה בשנה הזו להמשיך בכך, בין אם כי היו לו כמה חילוקי דעות עם מנהל המפעל, או מפני שהעסק לא התנהל כשורה. בעת שכיהן המנהל הקודם, סנ' דוֹבּרי פטקוב, היו מסתדרים היטב, אך מאוחר יותר היו מחליפים אותם לעיתים קרובות, ולא שררה הסכמה ביניהם. כך קרה שזמן מסוים נותר בָּטֵל, והיה מסייע לאביו בחנותו. סנ' איזַק בא לסופיה ועבד כמורה בבית הספר היהודי בשכר של 900 פרנקים לשנה, שלא שולם לו בקביעות. בשנת 5661 [1901], כשהחנות התקדמה והרחיבה את מִסחרה, פתחו סניף לבית המסחר Ghirid ביוּצְ'בּוֹנָר. מכרו בו את אותם המוצרים, ושם ישב סנ' יוסף. אולם מאחר שלא עלה העסק יפה כמו העסק שבסופיה, סגרוהו, והוא החל לקנות עורות מעובדים ולמכור אותם לסנדלרים. סנ' איזַק, שלא רצה עוד להיות מורה, התקבל לעבודה בחנות של סנ' מֵסֶר כקופאי, וקיבל שכר חודשי של מאה פרנק. כולם חיו באושר רב, והוצאותיהם היו זהות לאלה שהוציאו בסמוקוב. הבית שבו התגוררו היה קטן עבורם, ולפיכך שכרו בית לכולם ברחוב נישקָה. שם התגוררו כולם בבית אחד.
2069
כאן מסתיים הפרק על סנ'
רְפָאֵלָצֶ'ה א' אריה יחד עם בניו עד שנת
5660–5661 [1900–1901].