1910
מכאן ואילך מתחיל הפרק על
אודות סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה יחד עם בנו סנ'
ישועה.
1911 ביוגרפיה של סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה ובנו סנ' ישועה 1894
בשנת 5654 [1894] הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה כבר יצא מהחנות, וסנ' בְּכוֹרָצֶ'ה נרגע. הוא לקח את בנו הקטן סנ' ישועה לחנותו, כדי שיתחיל ללמוד את עסקי אביו. לא ידוע בוודאות האם הקצה לו סכום כסף כלשהו כהון עצמי; וכפי הנראה, לא הקצה לו דבר מכספו. ההסדר היחיד שקבעו ביניהם בכתב, משני הצדדים, נגע לנכסי המקרקעין בלבד: הוא העניק לו שליש מהבית ובתי המסחר בסופיה, וכך גם מבתי המסחר בפיליבֶּה, וכן משני הבתים שהיו להם בסמוקוב שבהם גרו, ושההכנסות תהיינה שלו [של ישועה]. כן קבעו שהוא לא יוציא כסף ולא ייקח חלק בצורכי הפרנסה של הבית – כל אלה יהיו על חשבון סנ' אביו, ואת ההכנסות שיקבל יצבור כהון. מן ההכנסות הללו יוציא רק לצורכי לבוּשָם [שלו ושל אשתו] וכן עבור הוצאות אישיות קטנות. שני הצדדים היו שבעי רצון והחלו בעבודתם באותם עסקים שעסקו בהם גם קודם: בעיקר מתן כסף בריבית וגביית ההכנסות מנכסי המקרקעין שהיו להם.
בשנה הזו נולדה לסנ' ישועה בת וקראו לה שרה. אימה של היולדת נכחה בלידה ושהתה בסמוקוב קרוב לחודשיים. האֵם היניקה אותה וגידלה אותה, בעיקר תחת השגחתה של בּוּ' דוּדוּצָ'ה, כיוון שמ' אֵליזָה [היולדת] לא טיפלה רבות בענייני הבית.
1912 ביוגרפיה של סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה ובנו סנ' ישועה 1894
בּוּ' דוּדוּצָ'ה [החותנת] הייתה אחראית על הכול, וגם אותה [את היולדת] השאירו לטיפול בידי חותנתהּ, והיא הייתה דואגת לכלל צורכי הבית.
בשנת 5655 [1895] נולדה לסנ' ישועה בת שנייה וקראו לה דבורה (יֵיטָה). שוב הגיעה מלוֹם האימא עוד לפני הלידה, ואחר כך הגיע גם האב מתוך כוונה שאם ייוולד בן הם יהיו הסנדקים. וגם בלידה הזו נהגו כמו בכל האחרות. האימא גידלה אותה, הכול תחת השגחתה של סבתהּ בּוּ' דוּדוּצָ'ה. בּוּ' דוּדוּצָ'ה חששה רבות מבואם של המחותנים, מכיוון שמלבד זאת שנדרשו לשרתם הרבה, הם באו בתלונות רבות, לא העריכו דבר ואף לעגו להליכות הבית; זאת בעוד הם עצמם היו חלשים מכל הבחינות. יש כאלה שנוהגים כך, כי נדמה להם שבדרך התנהגות כזו הם יכולים להפגין את הגרַנדֵזָה, למרות שהם יודעים באיזה מצב הם מצויים. אולם הם לא אמרו להם דבר, והניחו להם כדי שיהיו מרוצים.
סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה שכבר פעל בנפרד, היה מבקר לעיתים בחנות של סנ' אביו, ובשיחותיהם התלונן בפניו אביו שהעסקים לא הלכו לו כמו קודם. תשובתו הייתה שלא יסמוך
1913 ביוגרפיה של סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה ובנו סנ' ישועה 1895
לחלוטין על סנ' ישועה כיוון שהלה היה חסר ניסיון, אך הוא רק שמע אותו, ואת דעתו לא שינה במאומה.
בתו מ' דונה, שהתאלמנה מבעלה בניש, הייתה תחת חסותו של חותנהּ וגרה בבית נפרד. היא כתבה לסנ' אביה שידאג לה, כיוון שחותנהּ כבר לא רוצה לפרנס אותה, באומרו שגם לו אין, ושאינו יכול לכלכלה. לפיכך רצה חותנהּ שתלך לבית אביה, ואת הילדים הוא יחזיק וגם ידאג להם. בעניין זה הם שלחו את משרתם הסנ' יוספָצֶ'ה לוי לניש, כדי שיבהיר לסנ' קָריוֹ חותנהּ, שעליו להקצות סכום כלשהו ממה שיש לו, הן עבור נכדיו והן עבור מ' דונה – סכום שממנו יוכלו לחיות – ואז הם יבואו לסמוקוב. הסנ' קָריוֹ לא רצה לשמוע מאומה מדבריו, כך שהוא שב בידיים ריקות בלי שהצליח לסדר מאומה. כפי שכתבתי קודם, מותו של סנ' יצחקוּצ'וֹ נגרם רק עקב רצונו לקשט את הסוכה, כיוון שהיה אמור להיות חתן תורה. הוא נפטר בגיל 28 שנים. מכל זה יש לומר שאדם העומד ליהנות מדבר מה, עליו לשתף בהנאה זו גם אנשים אחרים; ורק אז הוא מוצא בה הנאה ומתמלא סיפוק. נמצא שגם להנאה עצמה אין ערך כשהיא לעצמה בלבד. ככה זה כשמישהו קונה בגד יפה ויקר ערך: כדי ליהנות מכך שהוא בעליו, אנו רואים שהוא לובש אותו כאשר הוא שוהה בין אנשים,
1914 ביוגרפיה של סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה ובנו סנ' ישועה 1895
ולא כאשר הוא נמצא לבדו בבית.[1]
גם בשנת 5656 [1896] כתבה מ' דונה לאביה על כך שהיא סובלת בניש, עד כדי כך שאינה יכולה לשאת זאת עוד. סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה שלח שוב את בנו הסנ' ישועה שמא יצליח להשיג עבורה קצבה שבועית קטנה, מתוך כוונה שהיא תבוא עם ילדיה לסמוקוב, והם כבר יסדרו אותה. אחרי ששהה כעשרים ימים בניש, בקושי הסכים [החותן] לתת לה קצבה שבועית קטנה עד מאוד. הסנ' ישועה שב לסמוקוב, אך הסנ' בְּכוֹרָצֶ'ה לא היה מרוצה מכך. הם החלו להתכתב עימה, ושאלוה האם תרצה להינשא, ושהם יוכלו לחפש עבורה חתן מתאים. והיא, בין אם כי כבר עייפה מלסבול או מפני שגם היא רצתה להינשא, הסכימה עימהם. והם מצאו לה את סנ' משה לוי, גם הוא מניש, והסכימו ביניהם שסנ' בְּכוֹרָצֶ'ה ייתן לו מאה נָפּוֹליוֹנים קוֹנטָדוֹ. כדי להינשא הם באו לסמוקוב והתחתנו. כאשר עמדה מ' דונה לצאת לדרכה לסמוקוב, ביקשה מחותנה שישלם לה את כּתוּבּתהּ וגם איזו מתנה, שכן היא עומדת ללכת לבית אביה. אולם הסנ' קָריוֹ לא נתן בידה דבר, אלא רק הסכים להחזיק את שני ילדיה בביתו, ושהוא ידאג להם עד
1915 ביוגרפיה של סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה ובנו סנ' ישועה 1896
שיגדלו; ואת בִּתהּ הוא ידאג להשיא כמו את בִּתו שלו. ולבן, כאשר יתבגר, ייתן שתי חנויות, ולשם כך כבר באותו הזמן העביר אותן על שמו. אז אספה את כל החפצים שהיו לה בביתה הנפרד, כדי לשוב לסמוקוב. במשך הזמן הזה היא הלכה ואיבדה ממשקלה בלי שידעה מדוע, וכאשר הגיעה לסמוקוב ובדקוה הרופאים, מצאו שהיא סובלת ממחלת [טפיל] השַרשור. זו [המחלה] חלפה בפרק זמן של 15–20 ימים, והיא שבה לאיתנה. כפי שנאמר קודם, הם התחתנו ושבו לניש. הואיל והכסף שקיבלה אזל במהירות, הוא [בעלה] קיבל חמישים לירות נוספות, וכשגם אלה לא הספיקו, הוא שב לסמוקוב כדי לבקש עוד חמישים לירות. ו[את אלה] בנוסף לחמישים הלירות שניתנו לו קודם לכן – את הכול ערכו בשטר חוב שישולם בתוך שנה. גם הוא [בעלה] רצה לבוא לסמוקוב כדי לעשות איזה עסק, אבל סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה לא רצה שהם יבואו לסמוקוב. הוא נתן לו שלושים נָפּוֹליוֹנים כדי שילכו לקְיוּסְטֶנְדִיל ויפתחו חנות מכולת, כי החיים בקְיוּסְטֶנְדִיל היו זולים מאוד. הם עשו זאת, אך גם שם הוא לא יכול היה להישאר זמן רב, והם באו לפָּזָרג'יק. גם לצורך כך הלווה לו מפעם לפעם קצת כסף, וכך הם התפרנסו. עם הבעל הזה מ' דונה לא ילדה. הוא שינה כמה פעמים את עסקי המסחר, הן בניש, הן בקְיוּסְטֶנְדִיל וכך גם בפָּזָרג'יק. הם אוהבים מאוד זה את זה, וחיים באחווה גדולה. לשניהם לב רחב מאוד מטבעם, והם חיים בטוב.
1916 ביוגרפיה של סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה ובנו סנ' ישועה 1896
אף שהשגיחו על עסקיהם, הם היו בעיקר עסוקים בעניינים של מ' דונה כמו גם באלה של סנ' מורדכָיוּצ'וֹ.[2] סנ' ישועה היה נוסע לסופיה כדי להסדיר כמה מעסקיהם, ובזמן הזה דאג גם לעסקיו שלו אך לא הרחיב אותם.
בשנת 5657 [1897] מ' דונה כבר נישאה. היא גרה בניש וחיה בטוב, וסנ' בְּכוֹרָצֶ'ה היה שמח. היא הביאה את כל מה שהיה לה אל בית בעלה השני, וכמו כן היו לה בגדים רבים וכל מה שהיה דרוש לה. הם חיו בטוב ובשמחה.
כאמור, לסנ' ישועה היה שליש מהכנסות נכסי המקרקעין שאביו העביר לרשותו. והנה, בשנה הזו הוא כבר הצליח לחסוך סכום של 4,000 פרנקים. הוא ביקש מאביו, כי רצה להלוות את הסכום הזה בריבית לכמה סוחרים מחשבונו הפרטי, ובכך גם הוא ישיג הון משלו. אביו אהב מאוד את זה שהוא מבקש להרוויח. וכאשר [אביו] הרשה לו, הוא הלווה למי שנמצא מתאים בעיניו, בלי לערב בכך את הקופה של האב, כי היה זה בחשבון נפרד. ובאשר לעסקי המסחר שלהם, הם המשיכו בהם, וגם מאלה היה לו חלק [ברווח].
1917 ביוגרפיה של סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה ובנו סנ' ישועה 1897
סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה אומנם כבר נפרד [מאביו] הן בבית והן בעסק, ולמרות זאת בבית הם היו תמיד ביחד. סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה הלך כמעט בכל ערב לבית אביו כדי להעביר את הזמן, והיה מספר לו את כל החדשות ששמע בשוק. גם מ' תמרוּצָ'ה הייתה הולכת תמיד אל השכנות. היא אהבה מאוד להתעדכן בחדשות שבין הנשים; היא ידעה לדובב אותן, וגם סיפרה להן את שלה. כך היו מבלות בערבים ונשארו עד השעה שלוש לפי שעון הטורקים, שהייתה שעה מאוחרת באותה תקופה. אחר כך הלכו לבתיהן לאכול. לא היה נהוג אז לבקר בערבים אצל השכנים והחברים, משום שכאשר ירד הלילה כל משפחה הייתה שוהה בביתה מאחורי דלתות נעולות היטב. רק במוצאי שבתות של ימות החורף היו הולכים לבקר אצל קרובי המשפחה והחברים, והיו נשארים לכל היותר עד השעה ארבע [לפי שעון טורקיה]. הייתה זו כעין מחויבות לערוך ביקורים הדדיים. לימים הלך המנהג הזה והתרופף, וגם במוצאי שבתות נהגו כבשאר הלילות [נשארו בבית]. רק בהזדמנויות מיוחדות – כשהיו חתונות או כשהגיעו אורחים לבתי הקרובים – היינו הולכים לבקר, וכך גם בשבתות ומועדים.
1918 ביוגרפיה של סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה ובנו סנ' ישועה 1898
בשנת 5658 [1898] נולד לסנ' ישועה בן וקראו לו דוד. ושוב הגיעו מלום האבא והאימא [של היולדת] שהיו הסנדקים. הם נהגו בלידה הזו כמו בכל הלידות האחרות, אך הבן היה חלש מאוד ותמיד חולה. מחלתו הייתה שלא יכול היה להתפנות וסבל מעצירות קשה. אומנם נתנו לו משלשלים רבים, אבל הכול היה לשווא. בקושי היה מתפנה פעם אחת בכל ארבעה–חמישה ימים, ואף זאת כשהיו מוציאים ממנו את הפסולת באצבע. וכך קרה שהוא הצליח לשרוד שלוש שנים ונפטר. הם נעצבו מאוד מכך שלא עלה בידם לרפאו, כי הרופאים לא מצאו לו תרופה.
סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה שהיה כבר בגיל מבוגר מאוד, היה חלש מאוד. הוא לא יצא רבות לשוק ולא עסק עוד במסחר. אחרי הצוהריים, אם היה מזג אוויר טוב, הלך לבית המדרש, שם למדו החכמים. והוא, שידע ללמוד היטב, העביר שם זמן מה. הוא גם טייל בגינה הנאה שהייתה לו בבית. בימים שערכו קניות מזון לבית, היה הוא זה שיצא לשוק. הוא ערך את הקניות יחד עם משרתו הנוצרי, שהיה איתו תמיד בבית. הלה היה מכבה את הנרות בלילות שבת, מדליק את התנורים ומבצע עוד מטלות בבית. והוא [בְּכוֹרָצֶ'ה], בהיותו חלש מאוד, נעשה לו קר מאוד מאוד, ובימי הקיץ, גם כאשר הטמפרטורה בחדרו ירדה ל־14 מעלות, הורה להבעיר אש בחדרו. לעומת זאת בּוּ' דוּדוּצָ'ה מטבעה היה לה מאוד חם, ולכן לא
1919 ביוגרפיה של סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה ובנו סנ' ישועה 1898
שהתה בחדר הזה. הוא לבש בגדים רבים, אחד מעל השני – החל בחולצה ועד לקיוֹרדי שלבש בחורף – היו מעל עשרים פריטים; ובקיץ היו ארבעה פריטים פחות. בהתחלה הייתה זו בּוּ' דוּדוּצָ'ה שהייתה נותנת לו אותם כאשר התלבש, אבל מאוחר יותר, כאשר כבר לא יכלה עוד, שתי המשרתות שלה היו נותנות לו אותם. לשם כך נדרש החדר להיות מחומם מאוד. מאז שהגיע לגיל עשרים שנים, הוא לא ידע מה זה לספר את שערות ראשו. רק כאשר מזג האוויר היה חם מאוד, היה מקצץ מעט משערותיו, ובאותו היום לא יצא. כך גם לגבי רחיצה בחדר הרחצה, שכן לא התרחץ מעולם. וכאשר כבר לא יכול היה עוד, מפני שהזיעה והלכלוך גירדו לו, היו מקרצפים ממנו את הלכלוך בספוג 'על יבש', וכך נרגע; וזה היה עבורו כמו רחצה. היה זה בעיקר בקיץ, כאשר מזג האוויר היה חם מאוד. היו מוכנות עבורו שלוש מערכות בגדים המתאימות לשעות היום: לבוקר – כשמזג האוויר היה קריר, לבש בגד עבה מאוד; לצוהריים בגד יותר דק, ובערבים החליף את הפָּלטוֹ בקיוּרדי מרופד בסָמָרָס דקות לקיץ ובפרוות עבות לחורף. ראייתו הייתה קצרה, ולכן הרכיב משקפיים לראייה למרחוק כאשר היה יוצא, ומשקפיים אחרים לראייה מקרוב לקריאה ולבית. הוא הרכיב שיניים תותבות, וכאשר אכל השמיעו השיניים שקשוק חזק כיוון שהיו רפויות, כי לא יכול היה להדקן. כמעט
1920 ביוגרפיה של סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה ובנו סנ' ישועה 1898
בכל חייו מזונו היה עוף ובשר עגל, מהם אכל מעט מאוד, אך אכל ארבע עד חמש פעמים ביום כמאה גרם לארוחה. לקראת הסוף מזונו היה רק חלב קר עם פרוסונת לחם קטנה. טבק הוא עישן מעט מאוד. הוא אהב מאוד ללבוש סָמָרָס טובות.
בשנת 5659 [1899] הסנ' ישועה נעשה מאוד חלש, וכך קרה שגם נעשה חולה. אולי היה זה בעיקר כי לא היה לו שום עיסוק. היה יושב כל היום וקורא רומנים וספרים אחרים, בעיקר בצרפתית, שאותה ידע היטב. מסיבה זו היה קם מאוחר מאוד, ונשאר בבית עד מעט לפני הצוהריים, עסוק בטואלט הבוקר ומבלה את הזמן עם אשתו וילדיו. כאשר יצא לשוק לא הִרבָּה לעסוק בעסקי המסחר שלהם וגם לא עסק ברכישות לצורכי הבית. כשהסנ' אימו שלחה אותו שיערוך איזו קנייה, כדי שלא האב יעשה זאת, הוא לא רצה; זאת בעיקר כי גם ראייתו התקצרה עליו, הגם שהרכיב משקפיים. מתחילה ראייתו הייתה קצרה מאוד, וכאשר היה קורא משהו היה צריך להתקרב ו'להדביק' את עיניו לכָּתוּב כדי שיוכל לראות. רק בעין אחת היה יכול
1921 ביוגרפיה של סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה ובנו סנ' ישועה 1899
לראות מעט. הרופאים אמרו לו שירכיב משקפיים כדי שלא תתקצר ראייתו עוד יותר. ומן המועד שבו השתמש בהם בקביעות נשאר עם אותה הראייה. קיבתו חלשה מאוד, ומזונו רק מאכלים מאוד קלים. כשהוא אוכל לשובע תוקף אותו תמיד כאב, כך שהוא נדרש שלא לאכול לשובע, אלא לאכול מעט מאוד. וכך זה נמשך – תמיד היה חלש ולא היה לו כוח.
בשנה הזו כבר עלה בידו לחסוך סכום של 6,500 עד 7,000 פרנקים מן ההכנסות וממה שהרוויח בנפרד. אביו שמח מכך עד מאוד. הוא תמיד יעץ לו שלא לבזבז, באומרו שהוא כבר רואה שבעסקים שהיו עושים לא זו בלבד שלא עלה בידם להשיג מאומה, אלא הם אף הלכו והפסידו. וגם הוצאותיהם היו גבוהות יותר מאשר בשנים הקודמות, כי עסקי המסחר השתנו כולם, והבריאות של השניים לא אפשרה להם לעבוד בעבודות של הזמן הזה. אמנם היו להם כמה עסקים, אך הם אילצו אותם לנסוע, ובגלל זה הם נותרו לרוב ישובים במקומם. הם ראו שהאחרים, בעונת הקיץ, היו תמיד נוסעים לאזורי הכפר, ולא החמיצו דבר.
1922 ביוגרפיה של סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה ובנו סנ' ישועה 1900
בשנת 5660–5661 [1900–1901] הסנ' בְּכוֹרָצֶ'ה נעצב אל ליבו יותר ויותר מכך שבנו סנ' ישועה הלך ונחלש וסבל מאוד מקיבתו. באותה תקופה נערכה התערוכה בפריז, ומסמוקוב היו גם צעירים אחרים כמוהו שעמדו לנסוע. הוא [ישועה] ביקש מאביו שירשה גם לו לנסוע יחד איתם, ובהזדמנות זו גם ילך להיבדק אצל הרופאים, הן בעניין הראייה והן בקשר לכאב שהיה לו בבטנו. הסנ' אביו אמר לו שזה באמת טוב שייסע, אבל הוא לא יכול לעזור לו במאומה בהוצאות. סנ' ישועה רצה לנסוע וכבר היה לו סכום מסוים של כסף שצבר מחסכונותיו, וכך יצאו לדרכם כולם יחד. אחרי ששהו בפריז כ־25 ימים, טיילו במקומות החשובים בפריז וביקרו כמה פעמים בתערוכה, הוא הלך להיבדק בידי כמה מהרופאים של פריז – גם בקשר לראייה וגם בעניין הכאב בבטנו. אולם לא הייתה לו מכך שום תועלת. ההוצאות היו כבדות, וחבריו לנסיעה כבר שבו. וכך היה שגם הוא נסע עימהם, אך ירד בווינה והלך לרופאים בווינה. הם אמרו לו שבקשר לכאב בבטנו ילך למרחצאות קַרלסבָּאד [קַרלוֹבי וָארי, צ'כיה]. הוא נסע ושהה במרחצאות הללו כחמישה שבועות, ובאשר לראייה לא יכלו לעזור לו במאומה. כשנוכח לדעת שהוא כבר בריא ובטוב, שב לווינה וביקר בביתו של סנ' מָתֶה [מַתִּתְיָהוּ] רוסו, אך הוא לא סיפר להם מי הוא, אלא רצה שישאלו אותו. וכאשר שאלו אותו אם הוא רוצה איזה דבר, התבייש
1923 ביוגרפיה של סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה ובנו סנ' ישועה 1900
ויצא ממשרדם בלי לומר דבר. הנסיעה הזו נמשכה קרוב לשלושה חודשים ועלתה לו 3,000 פרנקים. הוא היה מרוצה מן הנסיעה הזו, כי ראה ממנה תועלת רבה, ויותר מכך, משום שלא סבל עוד שום כאב. ולעניין הראייה כבר הסתגל והסתדר היטב.
הם אמרו לנו שאת הנסיעה יערכו דרך ז'נבה. בני זָ'אן [יוחנן] שהה בזמן הזה בז'נבה בלימודים, ואנו, כדי לשמח אותו, שלחנו לו מהבית כמה דוּלסֶיס ודֵזָיוּנוֹס. אולם, היות שהם שינו את הדרך, סנ' ישועה לא הביא לו את החבילה, אף שכתבנו לו שישלח אותה בדואר על חשבוננו. אולם הוא לא שלח אותה, אף שזָ'אן היה שמח בה מאוד, הן משום שהיה מקבל מתנות והן משום שהיה רואה את קרוביו. רק משעברו כחודשיים, ומששלחתי לו מכתבים רבים, הוא שלח אותה, אך אז כבר התקלקלה כולה.
כאשר שב לסמוקוב ואחרי שנח ממסעו, החל להעצב ולדאוג משום שנותר ללא כל עיסוק, שכן בסמוקוב הם כבר לא עשו שום עסק. כיוון שראה שכמה מבני המשפחה התכוננו לעזוב את סמוקוב, מפני שלא היה למשפחתנו שום עיסוק, שב וביקש מאביו שירשה לו לנסוע לסופיה ולחפש לעצמו איזה עסק. הוא הוסיף ואמר שכעת הוא כבר נשוי וגם אב לילדים, ואם יוסיף להעביר את ימיו בבטלה, אינו רואה כיצד יוכל לקיים בית. ועוד אמר שאין בדעתו
1924 ביוגרפיה של סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה ובנו סנ' ישועה 1900
לאכול על שולחן אביו כל חייו. האבא, שלא רצה שיעזוב את סמוקוב, אמר לו שעליו לחפש איזה עסק בסמוקוב; שכן מה שירוויח בעיר אחרת – יבזבז שם, בעוד שכאשר הוא בסמוקוב לפחות האב מכלכל אותו, את אשתו ואת ילדיו; והמעט שירוויח – יהיה כולו לחיסכון. הכול נבע מכך שלא רצה להישאר לבדו, ובנוסף לכך, לפי חשבונו, כך היה נכון לעשות. אולם סנ' ישועה לא רצה בזאת, וכך היה שהעבירו את הזמן בדיבורים וחישובים. הסנ' ישועה זעם על כך שלא הרשה לו, ולפיכך לא נכנס עוד לחדרו של האב; רק בשעת האכילה קראו לו. לאביו לא היה אכפת, כי סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה המשיך לבקרו כל העת, והיה מבקש לשמוע את חדשות העיר כדי לספר אותן לאביו. כאשר קראו לו השניים לחדרו של האב, לא דיבר דבר. הדבר היה קשה מאוד לאב, אבל כפי שנאמר הוא נשא בכך.
כאשר כבר נכנסה שנת 5661, ומאחר שלא התאפשר לו ללכת לעיר אחרת, הוא פתח חנות מכולת למכירה בקמעונות בסמוקוב. מכך היה האב מרוצה. והאב נותר לבדו בחנותו באותם העסקים המעטים שהיו לו: מתן כסף בריבית ללקוחות שהיו לו מאז ומתמיד. סנ' ישועה היה קונה את מצרכי המכולת עבור כל אלה שהזמינו ממנו, ובמקביל היו לו מכירות טובות. בהתחלה היה מוכר בעיקר במחירים נמוכים מאוד כדי לרכוש
1925 ביוגרפיה של סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה ובנו סנ' ישועה 1901
לקוחות, וכל משפחת אריה ערכו את כל קניותיהם בחנותו. בחלוף זמן מועט בדק את החשבון, ומצא שלא היו לו שום רווחים. היות שרצה להעלות מעט את המחירים, הלכו והתמעטו לקוחותיו מיום ליום. כך המשיך בעסק זה כשנתיים, אך היות שלא היו לו שום רווחים נאלץ לנוטשו. את הסחורה שהייתה לו נאלץ למכור במחירים פחותים כדי להיפטר ממנה, וכך יצא בהפסד של כ־4,000 פרנקים. וכך קרה ששוב נותר ללא עסק, והלך שוב לחנותו של האב. אביו נעצב אל ליבו מכך שלא עלה בידו להצליח, אך הוא ניחם אותו שלא ייעצב ולא ידאג.
1926
כאן מסתיים פרק הביוגרפיה על
סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה יצחק גבריאל אריה, הן עליו
והן על בניו סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה וסנ' ישועה,
בזמן שחיו ביחד.