453 ביוגרפיה של סנ' רפאל א' אריה ובניו בראשון לציון 1888
בשנה הזו עלו היבולים יפה עד מאוד, כך שהיו להם כמויות גדולות של חיטה ושל מזרעים אחרים. הם הובילו אותם לשווקים הקרובים ומכרו אותם, ובסכום הכסף שקיבלו השתמשו לצורכי הבית השונים. הם עיבדו בעצמם את כל אדמתם, והוא [סנ' רפאל] עסק לבדו בעיבוד העצים. ומכיוון שנשאר לו עוד מקום, נטע הרבה עצי תפוזים ולימונים וכמה עצי זית, עצי תמר ועצי פרי נוספים שגדלים באותם האזורים. הוא התקין גינונת קטנה של פרחים יפים בה ישבו בערבים וסעדו, ובנוסף שתל כנגדה גן ירק ובו מיני קוֹנדוּצ'וֹס [ירקות]. הוא היה זה שעסק בכך בעיקר, ובהיותו עובד מוכשר וחרוץ הצליח בכל מעשיו. והיה מאושר עד מאוד על שהיה כבר אדון לעצמו, וכבר קיבץ את כל משפחתו אל שולחן אחד. בניו כיבדו מאוד את אביהם ואת אימם, ונוכח זאת 'הזילו שניהם ריר מפיהם' [מרוב התענגות] על בניהם.
בשנה זו גם נולד לסנ' רפאל בן, והגיע אחיו מיסיה דָּוִד עם משפחתו לתמוך ביולדת. ביום ברית המילה הזמין את כל חבריו מראשון לציון, ואכלו יחד וקראו לו בשם מרדכי, כי היה זה בפורים. ביום הזה לא הלכו לעבודה, והיולדת, שכבר הייתה בריאה ושלמה, דאגה לכל העניינים. וכולם היו מרוצים מאוד. הוא הודיע לקרוביהם בסמוקוב ובסופיה באיגרות על אודות לידת הבן,
454 ביוגרפיה של סנ' רפאל א' אריה ובניו בראשון לציון 1888
וכולם השיבו לו בברכות המתבקשות.
בשנת 5649 [1888] יצאו האב ובניו ואשתו, כל בוקר – כל אחד לעבודתו הנפרדת. הם עבדו מבלי להתעייף ובחשק רב, ומעל הכול באחווה גדולה. הסנ' גבריאל נתן את הפקודות וכולם שמעו לו.
בשנה הזו קנו תרנגולות, והייתה זו הסנ' דוּדוּצָ'ה שטיפלה בהן. בתחילה הובילה את הביצים שאספה פעם אחת בשבוע לשוק בירושלים, שם מכרה אותן. בכסף הזה קנתה אי־אלו מצרכים, והביאה מתנות קטנות לילדיהם, והם שמחו בהן מאוד. מאוחר יותר התחילה הסנ' דוּדוּצָ'ה להפריש מעט מן החלב שחלבה מן הפרה שהייתה להם. היא לקחה ממנו עד שש אוקיות ליום, גיבְּנה [ממנו] יוגורט, והובילה אותו גם כן אל השוק בירושלים. היא מכרה אותו לאנשים שהיו ממקומותינו, כי כמותו לא היה בירושלים, ומכרה אותו במחירים נאים. התחילו לבקש אותו ממנה גם נשים אחרות, ולכן הם קנו עוד פרה וגיבנו עוד יוגורט. והייתה זו הסנ' דוּדוּצָ'ה שהובילה אותו תמיד לשוק. היא החלה ללכת [לשוק] פעמיים בשבוע, ובכל פעם הייתה מביאה עשרים עד שלושים גרושים. הם החלו להפריש מחצית הסכום כדי
455 ביוגרפיה של סנ' רפאל א' אריה ובניו בראשון לציון 1889
לקנות עוד פרות או עיזים, כי רצו להרחיב את העסק וגם את זה של התרנגולות – מהן היו להם קרוב ל־120. גם הביצים עזרו רבות [בפרנסה] כיוון שנמכרו בעשרים עד שלושים פָּארָה האחת, אלא שכבר נהיה לה קשה לצעוד לשוק ברגל, כי הוא היה במרחק של ארבע שעות הליכה.[1]
בכל ימי המועדים והשבתות אף אחד מהם לא עבד, הלכו כולם לבית הכנסת. היה זה עיקרון במושבה שלא לעבוד באותם הימים, וכל אנשי המושבה נחו וביקרו זה את זה, וסיפרו זה לזה אודות עבודתם. היו להם גם עיתונים. כולם עזרו איש לאחיו, ומנהל המושבה היה דואג לכולם ובורר ביניהם כאשר היו אי־אלו מחלוקות. כולם צייתו לו, כיבדו אותו ואף יראו מפניו, כיוון שהיה אדם מאוד רציני.
למושבה הגיעו פלאחים רבים כדי לעבוד, ומכיוון שהיו איכרים שלא הספיקו [לעבד את אדמותיהם] לבדם, שכרו אותם לעבודה בשכר יומי. היה זה בימים שבהם החום היה כבד ביותר, ולעבודה זו היו מורשים. אולם בימי מועדים ושבתות לא הניחו להם לעבוד, אלא רק הזינו אותם, והם היו שבעי רצון.
סנ' רפאל כתב תמיד מכתבים לבן דודו סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה [בכור יוסף, בן דונה־בוליסה דודתו], [וביקש] שיספר לו אי אילו חדשות מן הקרובים בסמוקוב, כי רצה לדעת אודות כל אחד בנפרד. הוא גם סיפר לו שהוא מאוד מאוד מאושר, ואם הוא רוצה
456 ביוגרפיה של סנ' רפאל א' אריה ובניו בראשון לציון 1889
שיבוא פעם אחת. [וכתב] שאם ימצאו חן בעיניו החיים החופשיים כל כך במקומות הללו, שיעבור לגור גם הוא איתם, כי [כאן] הוא חי ומבלה פי כמה טוב יותר מאשר בסמוקוב. סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה רצה בכך עד מאוד, אבל בניו היו באותה העת בבְּרוּסָה והוא לא העז לכתוב להם דבר כזה. לפיכך השיב לו שמאוחר יותר, כאשר ישובו הבנים, יוכל לדבר איתם על כך.
בשנת 5650 [1890] נולדה לסנ' רפאל בת, וגם בלידה הזו נהגו כפי שנהגו בלידה האחרת וקראו לה אסתר. האם עצמה טיפלה בה על אף שהייתה יותר מבוגרת, אלא שהיא הרבתה לבכות כי לא רצתה ללדת עוד. אולם בניה אמרו לה: "יש לנו כאן צורך בהרבה אנשים, ולכולם יש עבודה, ורק בכך שנוליד נהיה למשפחה ולעם, ובעזרת אל עליון נתפרנס, ואל לנו להתעצב כלל, אלא אך ורק לשמוח ולהתפלל לה' שנהיה בריאים ושלמים".[2]
הסנ' רפאל עסק בעיקר בעצי הפרי אשר באותה השנה החלו לתת פירותיהם, והיה שמח מאוד. הוא קטף את הביכורים, הביאם לכוהן וביקש ממנו שיקבלם כקורבן [ביכורים]. בו בזמן ביקש שילך עימו ביחד אל המטע ושיברך על העצים, וכך עשו. מאוחר יותר, כאשר הפירות כבר הבשילו, בכל ערב
457 ביוגרפיה של סנ' רפאל א' אריה ובניו בראשון לציון 1890
הביא לילדיו מכל סוגי הפירות שהיו לו, וכולם שמחו וחיכו לו שיבוא. וכאשר היו לו הרבה יותר קטף מהם בתשומת לב מרובה, הביאם לשוק בירושלים ומכר אותם. זאת היה עושה מִדֵי יומיים, ועם הפירות הוביל גם ביצים וגם את התרנגולות הזקנות ואת היוגורט. וכאשר שב הביתה הביא עימו [פדיון של] חמישים עד שישים גרושים. מן הסכום הזה שקיבל בכל פעם שהלך לשוק שׂם חלק בצד; זאת מכיוון שבשנה הזו היה צריך להתחיל לשים כסף בצד כדי לשלם עבור מאתיים הדֵקַארים של אדמה שניתנו לו. והוא היה מוכן לשלם במועדם את התשלומים באופן קבוע.
הסנ' דוּדוּצָ'ה, משחלפו כבר כחודשיים מאז שילדה ובהיותה כבר בריאה, התחילה ללכת לשוק בירושלים, ולקחה איתה את התינוקת הקטנה. היא עלתה על עגלה ששכרה, עליה העמיסה את כל הסחורות, ונסעה מביתה לירושלים. הייתה הולכת מבית לבית ומוכרת לנשים: לזו פירות, לאלו ביצים ועופות ולאחרות דברים נוספים שהביאה עימה. יחד עם זאת, אחרי שעשתה את כל הרכישות הדרושות עבורה ועבור ילדיה, את היתרה הביאה ומסרה לבעלה. סכום המכירות שעשתה לא פחת מחמישים עד שישים גרושים, ובערבים סיפרה להם את כל מה שראתה בשוק.
היו נשים יהודיות רבות שלא קנו במקום אחר וחיכו לה, כיוון שלא הייתה אישה יהודייה
458 ביוגרפיה של סנ' רפאל א' אריה ובניו בראשון לציון 1890
אחרת שבאה לשוק כדי למכור. הכול הכירוה והזמינו אצלה מתוצרתה, ושילמו לה מחירים גבוהים הרבה יותר. רבות מהן עיכבו אותה בביתן – זו הגישה לה קפה, זו מתוקים ואחרות עיכבו אותה שתאכל בביתן יחד איתן. והיא, אצל אלה שהכירה היטב נשארה לעיתים, אך לא היה לה הרבה זמן להישאר, כיוון שהייתה צריכה להיות בערב בבית. היא נזהרה עד מאוד מהאנשים שלא הכירה, כיוון שבירושלים התרחשו פעמים רבות כל מיני צרות, במיוחד בקרב האלמנות הזקנות.
בשנת 5651 [1891] הסנ' רפאל הלך לשוק של יפו, מוביל איתו אי־אלו מסחורותיו למכירה. והנה מצא עגלה קטנה רתומה לשני חמורונים, והיות שהוצעה למכירה בזול מאוד והיה לו הכסף, קנה אותה. לנהוג בחמורונים הרי ידע. הוא נהג אותם בעצמו אל המושבה, וכל בניו ואשתו יצאו לפגוש אותו בקצה המושבה. ראו אותו בא על גבי עגלה רתומה לשני חמורונים וכולם רצו לקראתו. וכיוון שלא היה עימו עגלון, שאלו אותו: "של מי היא?", והוא אמר להם: "קניתי לכם פַּייְטוֹן כדי לנסוע לשווקים, וכדי שנוביל אי־אלו מהדברים שלנו בתוך המושבה". כולם
459 ביוגרפיה של סנ' רפאל א' אריה ובניו בראשון לציון 1891
עלו על העגלה מלאי שמחה שכעת כבר יש להם עגלה. וכשהסיע אותם, כולם ביחד התחילו לשיר פזמונים, וכך, בעודם שרים נכנסו למושבה.
כעת, כשהייתה להם כזו עגלה, השתמשו בה לכל צורכי התחבורה שלהם ונעזרו בה עד מאוד. הם נסעו לשוק של ירושלים בעגלה הזו ובדרך שרו תמיד פזמונים, כיוון שהסנ' דוּדוּצָ'ה ידעה גם היא לשיר פזמונים רבים. פעם אחת, כשהיו הולכים אל השוק בירושלים יחד עם הסנ' דוּדוּצָ'ה והיו שרים פזמונים כאלה, עברו בדרך אדונים יהודים זרים שבאו לבקר בקברי צדיקים בארץ הקודש. כאשר שמעו את השירה ובה גם אותם הפזמונים, היו מלאי שמחה לשמוע איכרים יהודים שרים כך, ועצרו לראות מי הם. כאשר נפגשו, אחרי ששמחו יחדיו, הם ביקשו מהם לשיר שוב, ורצו לתת להם מתנות בכסף. אולם הם סירבו, ואמרו להם שהם מובילים לשוק סחורות שונות פרי זיעת אפיהם, והם כבר יקבלו כסף בשוק. ואז הם ביקשו לקנות פירות ושאלו אותם האם ימכרו להם, ולזאת הם הסכימו. וקודם שערכו את החשבון, הנוסעים הללו שילמו להם שלושה נָפּוֹליוֹנים. סנ' רפאל אמר להם שסכום זה גדול [מִדי], אך הם אמרו לו שיקבל אותו כשווי הסחורות שקנו מהם, וסנ' רפאל הודה להם. אחר כך כל האירוע הזה פורסם
460 ביוגרפיה של סנ' רפאל א' אריה ובניו בראשון לציון 1891
בעיתוני ירושלים, בצירוף כמה מילים אודות אהבה לאומית[3] ועוד כיוצא באלה אימרות של עידוד אודות היהודים בכלל.
הם סיימו את המכירות בשוק, ומיהרו לשוב הביתה כדי לא לאבד זמן עבודה. אי לזאת היו הולכים ומתקדמים מכל הבחינות, ומעל הכול היו מלאי שמחה כאשר היו להם בשוק מכירות טובות ומהירות. ולעיתים, כאשר לא הצליחו למכור בקלות את הסחורות בשוק, היו חיש מהר הולכים אל בתי אותם אלה שהכירום, וכולם קנו מהם.
בשנת 5652 [1892], כעת, משהייתה להם עגלה, היה זה בעיקר הסנ' רפאל שהשתמש בה. כפי שכבר יודעים אנו, המשיכה של סנ' רפאל הייתה תמיד לעצי הפרי, וימים שלמים עסק בגיזום הענפים שגדלו יתר על המידה, והיה מיישר [את השורות] ומשקה את העצים וכך הלאה ככל הדרוש. כל בניו היו בעלי ידע רב בחקלאות, וכל אחד מהם עיבּד חלקה מאדמותיהם. האישה והבנות עסקו בענייני הבית, התרנגולות ובשאר הדברים שהיו להם. בערבים כאשר שבו הביתה כל אחד רצה להקדים ולספר על עבודתו באותו היום, ומלאי שמחה
461 ביוגרפיה של סנ' רפאל א' אריה ובניו בראשון לציון 1892
הם סיפרו: זה על חלקת השדה שלו, בה גדלה שיבולת ועליה 38 גרגירי חיטה, וזה על קלחי התירס שלו שבאחד מהם ספר ומצא 154 גרגירים, וכך גם האחר, התפאר גם הוא בתוצרתו. והאב – 'ריר היה נוזל מפיו' – מרוב שמחה למראה בניו האהובים כל כך, ודמעות זלגו מעיניו משמחה. ואשתו גם היא סיפרה שהיום אספה 25 ביצים, ומארבע הדוגרות בקעו 24 אפרוחונים, ולמוחרת בבוקר יבקעו עוד, משש הדוגרות האחרות שתחתיהן שמה כ־35 ביצים מהגדולות ביותר. הסנ' רפאל סיפר להם שבעצי הפרי שלהם בכניסה למטע, הבחין כי "כאשר אנחנו הולכים מכאן, בשורה השנייה בעץ השישי שהוא עץ תפוזים, יש תפוז אחד השוקל יותר מחצי אוֹקָה. ובשורה השמינית, שורת הלימונים, יש שלושה לימונים דבוקים הגדלים על ענפון אחד; ובצד השני בחלקת האגסים והתפוחים, העצים כל כך עמוסים עד שבעץ אחד נשבר ענף". השיחות הללו נמשכו שעות שלמות, בכל פעם שישבו סביב השולחן. כל אלה היו נחמתו של הסנ' רפאל, בין אם על כך שהוא רואה את בניו סביבו שמחים ומרוצים, ובין אם כך שהוא מאושר על שהצליח להשיג עצמאות לו ולבניו לתמיד. [הוא ניחם] גם על כל הסבל והמצוקות שעברו עליו ועל אביו, שעל כולם כתבנו וקראנו, ושאת כולם חווה בעצמו. ולא עשה דבר אלא רק סיפר להם, ולעיתים מלְאו עיניו דמעות גדולות של שמחה. ובניו שראו אותו בכך לא אמרו דבר, כיוון שבכל
462 ביוגרפיה של סנ' רפאל א' אריה ובניו בראשון לציון 1892
הזדמנות הִרבּה לספר להם על כל שעבר עליהם בחייהם בסמוקוב: עליו ועל סנ' אביו וכמו כן על סנ' סבו. וכאשר סיפר הקשיבו לו ברוב קשב. באותה השנה תש כוחו של סנ' רפאל, ולכן הוא סיפר להם הרבה יותר. כאמור הוא נחלש עד מאוד, ומאוחר יותר החל לרדת למטעים לעיתים רחוקות, וכשלא יכול היה ללכת – שלח את אשתו, והורה לה מאילו מהעצים תביא לו פירות. ועדיין ימים רבים הלך בעצמו, למרות שבמצבו כבר היה צריך לנוח. בניו אמרו לו שלמשך כמה ימים לא יֵצֵא יותר עד שיתחזק, אך הוא לא הקשיב להם למרות שאמרו שבאמת יעשו את כל העבודה שתידרש במטעים. עברו ימים מועטים והוא רותק למיטתו. אשתו ובניו נעצבו עד מאוד לראותו הולך ונחלש מיום ליום, עד שהגיע לכדי כך שלא היה לו יותר כוח אפילו לדבר. עברו 15 ימים, וכל התרופות שנתנו לו רופאי המושבה היו כולן ללא כל תועלת. כך עד שבערב אחד של ה־____ בשנת 5652 [1892] נשם את נשימתו האחרונה, ומת לעולם, וכל קרוביו בכו והתאבלו עליו עד בלי די. למוחרת הובילוהו לקבורה, ובאו כל בני המושבה ללוותו ועשו עימו חסד של אמת. הם קיימו את שבעת ימי האבל כנהוג וכך גם את מנהג החודש כולו, כשהלכו כל יום לבית הכנסת לומר קדיש
463 ביוגרפיה של סנ' רפאל א' אריה ובניו בראשון לציון 1892
והמשיכו בכך כל השנה.
הבנים הדפיסו כרטיסי אבל ושלחו אותם לכל קרוביהם בסמוקוב, בסופיה ולמקומות אחרים שבהם התגוררו קרובי המשפחה. כולם השיבו להם והשתתפו בצערם. הוא [המנוח] היה בגיל שבו היה אמור עוד לרוות מעט נחת, ולפחות נפטר מרוצה מכך שהעמיד את בניו ברשות עצמם, ועל כך הם חייבים להכיר לו תודה, שהרי אם לא היה סובל כל כך, איך היה משיג זאת? ולמרות שהם רחוקים מקרוביהם המבוגרים, הנה כעת בשנת 5674 [1914] כשאני כותב את הביוגרפיה הזו, הם הפכו כבר לארבעה בתי אב. וכשיעברו עוד כמה שנים, עוד יהיו מהם בתים רבים.
464 להשיג עצמאות
אחרי שקוראים את קורות החיים של הסנ' רפאל, ובהם כמה מהאירועים החשובים ביותר שקרו לו בנעוריו, מבינים את המצוקות הגדולות והייסורים שעברו עליו. ומבינים גם שהיה לו הכוח לשאת אותם, וכל זה בזמן כה קצר. וכפי שניתן לראות, היה זה אך ורק כדי להשיג את העצמאות לו ולצאצאיו אחריו. כדי להגשים את מטרתו, דבר לא נחשב בעיניו, אפילו להקריב את חייו עד הקצה – ולו רק כדי להשיג זאת, הכול בהתאם לאופי של אריה אמיתי.
יש להצטער רק על כך שהוא עצמו נהנה מכך זמן קצר מאוד, אפילו לעומת חיי סבו רפאל שחי 54 שנים ואביו אַברָמָצֶ'ה שחי 51 שנים. לא זכה להגיע אפילו לאורך חייהם הקצרים של אבותיו, כי כל ימי חייו היו 45 שנים. בכל שנות נעוריו כלל לא נהנה, וזאת בניגוד לאבותיו שהתענגו בנעוריהם וסבלו בזקנתם; זאת בעוד הוא סבל בנעוריו, והמעט ששמח בזקנתו היה בעיקר כי העמיד את בניו ברשות עצמם, והכין את עצמאותם גם לדורות הבאים. על זאת יש לשַבֵּח אותו עוד יותר, על כישרונו ועל הברכה שזכה בה להשיג זאת.
הוא היה אדם אינטליגנטי מאוד, אך היה מן האנשים השקטים ולא הרבה להפגין את עצמו בין הבריות. עלינו לומר כי בצעירותו היה עני מאוד, ולכן לא יכול היה לנהוג כמו אחרים; לא היה לו אז הפנאי לממש את
465
מחשבותיו העמוקות, שכן זמנו נועד להשגת צורכי הפרנסה של המשפחה הגדולה שהייתה לו.
כאשר שוחח אודות איזה נושא שהוא, גם עם האנשים רמי־המעלה ביותר, לא היה ביישן והיה משיב לשאלה מתוך הבנה רבה. כל הערכותיו לא היו לריק, לפי ההוכחות הנראות לעין בכל אותם המעשים שעשה ושבהם הצליח.
466
כאן מסתיים פרק הביוגרפיה של סנ' רפאל, שבהיותו בן 45 שנים הלך לעולמו, ובו מאורעות אחדים מתולדות חייו.