833
מכאן ואילך מתחיל פרק הביוגרפיה של הסנ' גבריאל ואליהו ניסים אריה, שתחילתו בשנת 5655 [1895] וסיומו בשנת 5660–5661 [1900–1901].
834 ביוגרפיה של הסנ' גבריאל ואֵלִיָיצֶ'ה נ' אריה 1895
בשנת 5655 [1895] הם כבר ניחמו על מות אביהם, וכפי שכתבתי, הוא [גבריאל] ביקש מאליאנס יִזרָאֵליט שיקבלוהו חזרה. באותה השנה הם נענו לבקשתו, ובו בזמן מינוהו למנהל בית הספר באיזמיר, ועל כך שמח עד מאוד. אחרי שהתמנה, היה צריך לנסוע [לאיזמיר] ולהיכנס לעבודה עד מועד מסוים. שני האחים, שהיו שותפים לסחר בסחורות הקולוניאליות, לא סיכמו [עד אז] את החשבונות, לא את הפעילויות הבנקאיות שעשו, וגם לא את מה שהגיע להם מירושת מאביהם. לפיכך ערכו מאזן, וכפי שהתברר היו להם סך הכול כאלף נָפּוֹליוֹנים, סכום שחילקו ביניהם בחלקים שווים. ובאשר למצב אימם ואחֵיהם, הם הסדירו ביניהם שהם צריכים להישאר בבית שבו גר אביהם, יחד עם סנ' אֵלִיָיצֶ'ה, עם אימו [האלמנה], אחיותיו ועמנואל; לצורך כך הם נקבו בסכום ההוצאות הדרוש להם, וכמה צריך כל אחד מהם לקחת על עצמו. בבית שבו גר סנ' גבריאל היו אמורים להישאר אשתו וילדיו עד שיסתדר באיזמיר, הכול על חשבונו. בעקבות ההסכם שאליו הגיעו, יצא מיסיה גבריאל לבדו לאיזמיר, ואחרי שהסתדר ושכר בית הביא את אשתו וילדיו, מלוּוים בידי אימו, אחותו רג'ינה ועמנואל שכבר למד בבית הספר. הם יצאו לדרכם, הגיעו
835 ביוגרפיה של הסנ' גבריאל ואֵלִיָיצֶ'ה נ' אריה 1895
לקונס' ושהו כמה ימים בביתו של סנ' כהן, חותנו של מיסיה גבריאל, ואחר כך נסעו לאיזמיר. בבית שהוכן עבורם הם חיו מרוצים מאוד, כי השכר שקיבל היה 4,000 פרנקים, ומלבדו היו לו הכנסות אחרות. הוא התקבל בעין יפה אצל כל התושבים היהודים של איזמיר; הם כיבדוהו עד מאוד, ואין צורך לומר שגם הוא ידע להתנהג היטב. הוא ביקר אותם כמה פעמים בכל יום, עד שהתרגלו לאקלים של איזמיר. הוא ארגן היטב את בית הספר, שהלך והתקדם תמיד, והם היו מרוצים מהתוכנית שלו.
כאשר כבר נסעו כולם, וסנ' אֵלִיָיצֶ'ה נותר לבדו [בסופיה], הם השכירו בדמי שכירות מאוד נמוכים את הבתים, כיוון שכפי שכבר נכתב הם היו לחים והייתה בהם רטיבות גבוהה. אחת הסיבות לחולשה שממנה סבלו סנ' נֵסימָצֶ'ה ומיסיה גבריאל, הייתה שהבית ספג הרבה לחות. אף השיגרון הקשה שממנו סבלה בּוּ' יעל ברגליה נגרם מכך, ובכך שהלכה כמה שנים למרחצאות קְיוּסְטֶנְדִיל, עבר לה החולי לגמרי. סנ' אֵלִיָיצֶ'ה שנשאר בסופיה אכל במסעדות וישן בחדר ששכר.
בשנת 5656 [1896] העלו את שכרו של סנ' אֵלִיָיצֶ'ה ל־150 פרנקים לחודש, והוא היה מרוצה מאוד. זה איפשר לו
836 ביוגרפיה של הסנ' גבריאל ואֵלִיָיצֶ'ה נ' אריה 1896
לחיות בנוחות רבה יותר, כי עד אותו הזמן יכול היה להתפרנס בקושי ובצמצום רב. בסכום הזה שקיבל עלה בידו להפריש סכום כסף על מנת לבוא לעזרת אָחיו, שהחזיק את כל המשפחה בביתו באיזמיר על חשבונו.
מיסיה גבריאל המשיך היטב בעבודתו בבית הספר, ותמיד הלך והתקדם. גם תושבי איזמיר היו מרוצים, כיבדו אותו ודאגו לו. בּוּ' יעל אירחה גברות רבות של הנוֹטַבּלֶס היהודים של איזמיר שביקרו אותה. היא ידעה לקבל את פניהן היטב, והן העריכוה עד מאוד. לכל אלה שבאו לבקרה היא השיבה ביקורים, והן העניקו לה כבוד רב.
בשנה הזו שלח אליו דודו, סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה, את בנו לאון שילמד בבית הספר של איזמיר, מתוך כוונה שכמנהל יוכל להכין אותו כדי לשולחו לפריז. מבית הספר בסמוקוב לא ניתן היה לעשות זאת מסיבות שונות. לסנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה הייתה תקווה גדולה שהוא [גבריאל] ידאג לו ואף יחזיק אותו בביתו. [הוא סבר] שמיסיה גבריאל יסכים לכך ללא פקפוק, כי ייזכר בכל מה שהם עשו למענו,[1] וישלם להם [כגמולם]. אולם לא כך קרה. לאון לא הצליח להגיע לרמה הנדרשת כדי להישלח לפריז, וזה גרם למיסיה גבריאל אי-נעימות רבה. הוא רק החזיק אותו בביתו תחת השגחתו ובטיפולה של בּוּ' יעל שכבר גרה בבית. הוא [לאון] העביר איתם את ימיו בשביעות רצון, ו[גבריאל] שילם עבורו הכול בעת ששהה בביתו. יותר
837 ביוגרפיה של הסנ' גבריאל ואֵלִיָיצֶ'ה נ' אריה 1896
מאוחר, כאשר כבר סיים את כל כיתות הלימוד שהיו בבית הספר הזה, שב לסמוקוב. אחר כך נכנס לעבודה בחברת הבלקן [חברת ביטוח בסופיה], והיה זה סנ' אֵלִיָיצֶ'ה שלימד אותו את היסודות.
בשנת 5657 [1897] סנ' אֵלִיָיצֶ'ה רצה להתחתן, ועל כך התכתבו ביניהם שני האחים ודנו על כך גם עם סנ' אימם שכבר גרה באיזמיר. וכדי שלא ייקח לו אישה מהאזורים שלנו, בין אם ממשפחת אריה ובין אם ממשפחות אחרות, הם מצאו שמוטב שייקח לו לאישה את מָדָם לאוֹנוֹרה ממשפחת פָרָג'י[2] מאיזמיר, שלמדה בבית הספר והייתה חכמה מאוד ונבונה ויפה מאוד. הוא לא קיבל שום קוֹנטָדוֹ. סנ' אֵלִיָיצֶ'ה היה מרוצה מכך, והם סידרו את האירוסין. מאוחר יותר נסע סנ' אֵלִיָיצֶ'ה מסופיה לאיזמיר וערכו את החתונה באיזמיר, ושני הצדדים היו מאושרים עד מאוד. אחרי ששהו כמה ימים באיזמיר שבו הנשואים החדשים לסופיה, שכרו להם בית באחד הרחובות הראשיים וחיו באושר ובאחווה. (הסיבה ששני האחים לקחו להם נשים ממקומות מרוחקים הייתה אך ורק ההיגיינה, מאחר שראו שסבם ואביהם, שלקחו נשים ממשפחת אריה גרמו לבניהם לסבול מחולשה. שמעתי מאחד מהם שאימו הייתה גם היא בת אריה, והוא אומר שזה מאוד מפליא כיצד באותם הזמנים הם נתנו את בנותיהם כנשים למשרתיהם,[3]
838 ביוגרפיה של הסנ' גבריאל ואֵלִיָיצֶ'ה נ' אריה 1897
את זאת הם לא יכלו להבין. אומנם לא נוח להם לומר זאת, ולמרות זאת אני בטוח שגם אם הייתה מגיעה אליהם הזדמנות נוספת לדבר, אזי בלי לחשוב על כך הם עדיין היו מציינים את הסיבה הראשונה ומגלים את דעתם האמיתית שצריך שינוי של הדם! אולם לדעתי, כאשר הם בקשר משפחתי מרוחק [מדרגה] שלישית או רביעית, זה כבר לא עניין של קרבת דם. ואם 'נצלול למעמקי נהרות', עלינו לקחת נשים בנות אומות אחרות מכיוון שכולנו היהודים צאצאי יעקב אבינו. ובאשר לכך שהם היו מאותה המשפחה זה לא אומר כלום, נראה לי שהפוך מכך: כאשר לוקחים נשים ממשפחות אחרות, ביודענו שבכל משפחה קיים תמיד איזה סוג של חולי, ולמרות שנשמרים לקיים את כללי ההיגיינה כדי ללדת ילדים עם דם טהור, צריך לומר שבדרך זו הם מערבים גם את החוליים הקיימים במשפחת האישה שאותה נשאו, ונוצרת תערובת של שני חוליים.
באשר לדבר הנפלא הזה שהם נתנו את בנותיהם [לנשים] למשרתיהם – ראשית, הם כבר הכירו את הפרי שיֵצא, וההוכחה לכך ברורה: כולם היו המלומדים והאינטליגנטים ביותר מכל המשפחה.[4] כל אדם עובד כדי לחיות, וכאשר מישהו לא מצליח בעבודה הוא מחליף אותה באחרת. וידוע [גם] שבכל העבודות אנו כעין משרתים שאחרים מפיקים מהם תועלת. סוחר בדים צריך לקנות בדים מיצרן טקסטיל, וכך גם אם אתה בנקאי – עליך להשתמש במישהו האחר. לפיכך אדם צריך
839 ביוגרפיה של הסנ' גבריאל ואֵלִיָיצֶ'ה נ' אריה 1897
קודם לכול לעבוד, ואז הוא גם יפיק מכך תועלת, וכך היו אף הם כפי שכבר קראנו. בכל מה שעבדו בו כעצמאים לא הצליחו, ולכן נאלצו להחליף את עיסוקם ולעבוד כשכירים. והיו הם שניהלו לבדם את העסקים שהופקדו בידיהם במשכורות הגבוהות ביותר. וכך, מצד אחד היו שני אחים [יהודה ואברהם בני משה שהשיאו את בנותיהם], וגם השניים האחרים היו אחים [בכור יוסף וניסים שנישאו לשתי הבנות]; כך שכל הארבעה היו בני
דודים – בנים [בעצם נכדים] לשני אחים. לחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ היו שלושה בנים שהתחתנו עם הבנות של שלושת בני אריה כאמור: שני הבנים הגדולים, סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה שנישא לבִּתו של צֵ'לֵבּי אברהם וסנ' נֵסימָצֶ'ה שנישא לבתו של צֵ'לֵבּי יהודה, וסנ' רפאל שהתחתן עם בִּתו של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ, ולכל השלושה נולדו בנים ובנות. ומה שאנו רואים הוא שכל הבנים של שני האחים הגדולים יותר שנדהמו [מנישואי קרובים], נמצאים במשרות הבכירות ביותר האפשריות. לעומת זאת, הבנים של הבן השלישי אינם כאלה. לנוכח זה שכולם הם בעלי קרבת דם, מדוע זה כך? אולי מספיק לומר ששני הראשונים היו מוגנים ונתמכים [בידי חותניהם העשירים] שהקריבו עבורם מן ההתחלה עד הסוף, ולשלישי זה היה חסר. זאת אולי הסיבה. יותר מכך, האבות של שתי הבנות החשיבו אותם [את חתניהם] כאילו היו בניהם שלהם, כך שהם היו שווים בכול.)
באשר לבית שהיה להם בסופיה – בזמן הזה הם מכרו אותו, בעיקר בגלל שהייתה בו רטיבות. לפיכך הם מכרו אותו במחיר הרבה יותר זול מזה שקנו אותו, כ־6,000 פרנקים. ומיסיה גבריאל גר באיזמיר עם כל המשפחה, חי ברווחה
840 ביוגרפיה של הסנ' גבריאל ואֵלִיָיצֶ'ה נ' אריה 1897
ובשביעות רצון, וכך גם בּוּ' יעל [אימו האלמנה]. אולם, אף שטופלה היטב בידי בנה ובידי כל בני הבית והתקבלה בעין טובה על ידי תושבי איזמיר, למרות כל זאת – שאיפתה הייתה לשוב לארץ מולדתה.
בשנת 5658 [1898] נולד למיסיה גבריאל באיזמיר בן. הם היו שמחים ומאושרים, והוא הזמין את כל הידידים שרכש באיזמיר. וביום ברית המילה הזמין לאכול אנשים רבים, וקראו לו נַרסיס.[5] אימו בעצמה היניקה אותו וטיפלה בו. הוא היה שבע רצון מאוד ממִשְׂרתו, והם חיו כולם מאוד מאושרים. באותה השנה נולד גם לסנ' אֵלִיָיצֶ'ה בן. וללידה הזו באה סנ' אימהּ לסופיה כדי לטפל ביולדת, וגם בכך הם שמחו מאוד. ביקרו אותם כל קרוביהם, הגיעו אורחים רבים וקראו לו מישל.[6] כאשר גדל, לא דיבר היטב, ואף היה מעט חלש בשכלו. התהלך כאילו הוא המום, ומכל הטיפולים שנתנו לו, דבר לא עזר, והוא נשאר תמיד באותו מצב. ועל כך אמרו שהיה זה כיוון שלא טופל כראוי. כאשר היה בן עשר שנים חלה ממחלה קשה, שממנה נפטר, ונעצבו עליו עד מאוד. בּוּ' יעל שהתה בסופיה זמן רב, כי כאמור היא אהבה להיות בסופיה הרבה יותר מאשר
841 ביוגרפיה של הסנ' גבריאל ואֵלִיָיצֶ'ה נ' אריה 1898
באיזמיר. שני האחים היו מגובשים מאוד והסתדרו ביניהם היטב, ומעל הכול הם כבר הסתדרו היטב בחייהם. ובּוּ' יעל שבה לאיזמיר.
בשנת 5659 [1899] קנתה אליאנס יִזרָאֵליט צ'יפליק גדולה במרחק של כשעתיים מאיזמיר,[7] אשר שימשה את תלמידי בית הספר של איזמיר לעבודה, ובכך תהיה להם הכנה ראשונית להישלח לבתי ספר חקלאיים שבהם החזיקה אליאנס במקומות אחרים. תחזוקת הצ'יפליק הופקדה בידי מיסיה גבריאל, שהיה אחראי הן על ההוצאות הכספיות והן על הניהול. לשם כך קיבל תשלום נפרד. מלבד משכורתו היו לו גם רווחים אחרים, אם כאלה שהגיעו לו ואם כאלה שנבעו מכך שכבר למד להסתדר בניהול. הוא עבד ללא לאות, והיה אחראי לכול.
בּוּ' יעל שכבר שהתה באיזמיר סבלה מכאב חזק ברגליה, עד כדי כך שנאלצה לשהות במשך שלושה חודשים בעיקר בישיבה. וכל הטיפולים שנקטה לא הועילו לה כלל. כאשר מצבה השתפר מעט, נסעה מייד לסופיה ובאה למרחצאות קְיוּסְטֶנְדִיל. מכך היא נרגעה, ולכן המשיכה בזאת כמה שנים ונפטרה לחלוטין מן הכאב הזה. מן הביקור הזה בסופיה לא שבה עוד לאיזמיר לעולם.
842 ביוגרפיה של הסנ' גבריאל ואֵלִיָיצֶ'ה נ' אריה 1899
סנ' אֵלִיָיצֶ'ה הועסק בחברת דַצ'יָה רומניה. חברה זו נסגרה והועברה לחברת הבלקן, ובצעד הזה איחדו את המניות ובו בזמן נקבו במחירן והנפיקו אותן למכירה. בין אלה שהתחייבו היה זה גם סנ' אֵלִיָיצֶ'ה שלקח על עצמו לרכוש ב'סכום עגול' [סכום נכבד]. סכום הביקושים היה גבוה פי כמה מהסכום [שננקב], ומסיבה זו גם המחיר עלה מאוד, והוא הרוויח מכך סכום 'מעוגל היטב'. כיוון שהייתה התנפלות [על המניות] הוא מימש את רווחיו. אלא שבאותה השנה כבר לא הייתה לו עבודה. הוא לא ביקש לעבוד בשום משלח יד אחר, אך הייתה לו הסבלנות לחזור שוב לעיסוק כזה, כפי שאכן כך קרה מאוחר יותר: הוא התחיל שוב לעבוד אצל חברת הבלקן, והתקבל לעבודה בשכר גדול יותר מאשר קודם – 400 פרנקים לחודש. ועד היום, כאשר נכתבים דברים אלה, הוא [עובד] בחברה האמורה, ואף הגיע כעת לעמדת מנהל ומשתכר שכר מנהלים. הוא מטפל בכול ומכיר באופן יסודי את כל נבכי העסק הזה. הוא מאוד אהוב וכולם שומעים לו, וכל ההצעות שהוא מציג בפני המנהלים מתקבלות על ידם.
בשנת 5660–5661 [1900–1901] לשני האחים נולדו
843 ביוגרפיה של הסנ' גבריאל ואֵלִיָיצֶ'ה נ' אריה 1900
בנים נוספים, האחד באיזמיר והאחר בסופיה; ושתי היולדות ילדו בשלום, והכול נערך כראוי. לבנו של גבריאל קראו יהודה ולבנו של אֵלִיָיצֶ'ה _____[8], אך הוא לא שרד זמן רב, ומכך נעצב אביו עד מאוד. אולם מאוחר יותר נולדו לו עוד בנים שלמים ובריאים, והם מטופלים היטב בידי מָדָם לאוֹנוֹרָה. היא שהייתה נוהגת להיפגש קודם לכן עם חברותיה להשתעשע במשחקי קלפים, כעת, כדי לטפל יותר בילדיה, לא הצטרפה עוד לכל מפגש שערכו. באותו הזמן סנ' אֵלִיָיצֶ'ה קנה בשותפות עם גיסו סנ' ניסים ב' יוסף (ישר) את בית האופה תמורת 48,000 פרנקים. אולם, היות שהתגלעו עם גיסו חילוקי דעות ו[נעשו] מעשי תרמית, הובא העניין לפני בית המשפט. מיסיה גבריאל יעץ לו [לסנ' אֵלִיָיצֶ'ה] כי מוטב שלא יקנה בית עסק שעלול לסבך אותו, במיוחד כאשר שותפו מן ההתחלה נקט מעשי תרמית. וכך קרה שאף שזה עלה לו משהו, הוא לא רצה לקנות אותו [להשלים את הרכישה], והמכירה לא מומשה גם עבור גיסו. כעבור כמה שנים קנו שני האחים בניין אחר ברחוב פּירוֹצקָה[9] תמורת 70,000 פרנקים, וערכו בו שיפוץ גדול כשבנו קומה נוספת. הבית כולל ארבע דירות וכמה חנויות על השדרה, ושני האחים גם הם גרים בו – כל אחד באחת מהדירות הללו, מאוד שבעי רצון. השיפוץ שערכו בבית הזה עלה להם קרוב ל־80,000 פרנקים. הבית הוא בעל ערך כיוון שיש ממנו הכנסה טובה, והוא גם די גדול.
844 ביוגרפיה של הסנ' גבריאל ואֵלִיָיצֶ'ה נ' אריה 1900
מיסיה גבריאל גר באיזמיר כמו בשנים הקודמות, ואחיו הקטן [עמנואל] למד בבית הספר ביחד עם לאון הבן של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה, ולשניהם כבר לא היה בשביל מה להישאר. כפי שנאמר לגבי הסנ' לאון, לא ניתן היה לשלוח אותו לפריז כך ששב לסמוקוב. את אחיו הסנ' עמנואל, שלח לירושלים לבית הספר למכונאות,[10] כדי שילמד את המקצוע הזה, ובּוּ' יעל כבר שהתה בסופיה, כך שנשאר רק עם ילדיו. מאוחר יותר, אם משום שהתעייף, ואם משום שניהול החשבונות נעשה עבורו קשה מאוד, תקפה אותו חולשה, והוא נבהל מאוד. ומאוחר יותר חולשתו התגברה והוא נאלץ לעזוב את בית הספר ולנסוע לדָבוֹס, כדי לחיות באוויר נקי יותר, ושם שהה עם כל משפחתו למשך כמה שנים, עד שהרגיש טוב יותר. כי נדמה היה לו שלקה בשחפת. כעת הוא חי בסופיה ושומר מאוד על עצמו.
845
כאן מסתיים פרק הביוגרפיה על שני האחים, הסנ' גבריאל ואֵלִיָיצֶ'ה נ' אריה, עד שנת 5660–5661 [1900–1901]
846
עד כאן תועדו כל הפרקים אודות השושלת של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וכל צאצאיו אחריו למשפחותיהם, וכל מי שרוצה חופשי להמשיך.