270 ביוגרפיה של שני האחים: חכם רפאל וסנ' חיימָצֶ'ה א' אריה 1830
5590 (1830) [1]
שני האחים ערכו ביניהם חוזים על תנאיהם, חתמו עליהם ולקחו להם עותק אחד לכל אחד. הם התיישבו בחנות שהייתה להם עוד קודם, וערכו את אותן המכירות כמו קודם, והיו שבעי רצון עד מאוד. שניהם היו מאוחדים מאוד והמשיכו במסחרם. אחד מהם היה נוהג להוביל בדים לבתי הטורקים, כי כך היה הנוהַג, כפי שכבר כתבתי, שהנשים של אותם הימים לא יצאו לשוק לקנות את צורכיהן. כעבור זמן קצר רכשו שני האחים הללו בית טוב מאוד וזול מאוד, שעלה להם 1,800 גרושים. הם עברו לגור בו, תוך שהם מרהטים אותו ועורכים בו מעט תיקונים. ובערב הראשון למעבר הם הזמינו את אחיהם ואת כל משפחותיהם ואת חבריהם; אכלו ושתו, שרו ושמחו כולם ביחד למזל טוב לחנוכת הבית שרכשו. נשותיהם הסתדרו ביניהן וכיבדו האחת את רעותה מאוד מאוד. והם חיו בו באושר.
הבית האמור הוא הבית שבימינו אנו נמצא בבעלות סנ' מָאירוּצ'וֹ אלקלעי, שהיה חתנו של חכם רפאל, והוא עומד במעלה [רמפה] הטחנות לפני בית הכנסת הישן.
מאוחר יותר, כשכבר חסרו להם בחנות פריטי סחורה, חכם רפאל התכונן לנסוע לקונס' כדי לערוך את הקניות הנחוצות. כיוון שהייתה זו נסיעתו הראשונה לשם, הוא הביא עימו מכתבי המלצה רבים. הוא עצמו היה אדם מאוד ייצוגי, וכך היה שבקונס' זכה לכיבודים גדולים: הזמינו אותו
271 ביוגרפיה של שני האחים חכם רפאל וסנ' חיימָצֶ'ה א' אריה 1830
לחנויות רבות כדי למכור לו סחורות, וכן הזמינו אותו [בעלי החנויות] לבתיהם לאכול ולישון. ובהיותו בַּליָין נעים שיח, היו כל מארחיו שבעי רצון. בקונס' הוא למד שירים חדשים רבים, וכאשר שב לסמוקוב לימדם את כולם כדי שישירום יחדיו. הוא קנה בגדים ומעילי פרווה משובחים. הוא היה איש יפה תואר, גבוה ומלא־גוף, הילוכו זקוף, היה בריא וחסון ופניו שוחקות. אחרי שסיים לערוך קניות חזר לסמוקוב, והביא מתנות עבור האגא ועבור הבֵּיִים האחרים. בנוסף הביא מתנות לכל אֶחיו ולמשפחותיהם, לכל אחד מתנה אחרת, בזאת הייתה הנאתו. ואף על פי שלמישהו [מן הקוראים] הדבר לא יהיה מעניין, אין צורך לחשוב על כך, כי מה שאינו מעניין את האחד מעניין את האחר; וכאן מסופר מה שהיו עושים בהיותם שמחים מאוד. מכירותיהם היו טובות, ואת הסחורות שלא מכרו במהירות ארזו והובילו לירידים הרבים שנערכו. הם ביקרו לעיתים תכופות בעיקר בירידים באזור מקדוניה. באותה השנה נסע הסנ' חיימָצֶ'ה ליריד של פֶּטריץ',[2] ושם היו לו מכירות טובות והוא חזר שב משם מרוצה מאוד. אולם סנ' חיימָצֶ'ה, שכבר כתבתי שהיה חלש מאוד, כאשר חזר מהיריד הזה שכב חולה במיטה במשך חודשיים. אחר כך שב לאיתנו והמשיך בעבודתו בחנות. אחיו חכם רפאל דאג לו מאוד ולא לחץ עליו בכלל. ולרוב היה הוא זה שעבד. שני האחים הגנו איש על אחיו ועזרו זה לזה מאוד,
272 ביוגרפיה של שני האחים חכם רפאל וסנ' חיימָצֶ'ה א' אריה 1830
והתמידו לבקר איש את אחיו, הם ונשותיהם. לרוב היו הולכים לבית בו גרה בּוּ' בּוּכוּרוּ אימם, וכך נהגו בכל המועדים ובמרבית השבתות. מנהג זה נמשך עד לימינו אנו, והיה מקובל כחובה של ממש – לבקר תמיד את זקן המשפחה, בין אם היה זה גבר או אישה. וכאשר מישהו מבני המשפחה לא הגיע, זה נחשב חריג, וכולם ביקשו לדעת את הסיבה.
לא הייתה להם חליפת מכתבים [עסקית], הם לא כתבו ולא קיבלו שום מכתב. גם ניהול החשבונות של החנות היה מצומצם מאוד, ולא היו להם ספרים לנהל אפילו את הנהלת החשבונות המזערית; רק הסנ' חיימָצֶ'ה היה רושם לעצמו כמה הערות על הדברים החשובים ביותר, במחברת קטנה שנשא בפֵּצ'וֹ שלו.
אחיהם הבכור עדיין לא החל להיאחז בשום עסק וגם לא הכניס עדיין לכיסו את כל הסכום שהיה צריך לקבל, מכיוון שהחובות עברו כולם לחכם רפאל. ובעת שגבה מהם, היה נותן לו [לאחיהם הבכור צֵ'לֵבּי משה] מתוכם שיעור מסוים. היות שחָריבּי יוסף כבר התחיל מן ההתחלה את עסק המסחר שלו וכמוהו גם חכם רפאל ועימו סנ' חיימָצֶ'ה, הם היו עסוקים מאוד במסחר שלהם; לפיכך כלל לא היה להם בכלל פנאי להתעסק בגביית החובות, ולכן חָריבּי צֵ'לֵבּי היה הולך ומסתובב לגבות. ואת מה שגבה חילק לשניים והעביר לרפאל [את המחצית של רפאל וחיים] וכן מסר לחָריבּי יוסף את חלקו. מאוחר יותר חָריבּי צֵ'לֵבּי לא רצה עוד להתעסק בגביית החובות,
273 ביוגרפיה של שני האחים חכם רפאל וסנ' חיימָצֶ'ה א' אריה 1830
מכיוון שלחכם רפאל נדמה שחָריבּי צֵ'לֵבּי הסתיר סכומים כלשהם שנגבו. על כך התגלעו ביניהם אי־אלו ויכוחים, אך עד מהרה הם הגיעו לכדי הבנה, והוא התחיל ללכת שוב לגבות את החובות. בתוך זמן קצר הם גבו את כל הסכומים שחבו להם, וחָריבּי צֵ'לֵבּי נשאר חייב לחכם רפאל אלפיים גרושים עבור רהיטי הבית שמהם לקח מעבר לחלקו. הוא נתן לו בהזדמנות זו מִפרעה, והם הסכימו ביניהם שאת הנותר ישלם בפרקי זמן ארוכים.
בזמן הזה הרגו את סנ' מֶהמֵט אמין אגא. אחיהם הגדול חָריבּי צֵ'לֵבּי היה נוכח בעצמו בחדר שבו המיתוהו. כולם מזועזעים מאוד, ובפרק על חָריבּי צֵ'לֵבּי אכתוב ביתר אריכות כיצד קרה הדבר. עקב כך העסקים הצטמצמו מאוד, ונפל פחד גדול גם עליהם, כי הסולטאן מהמוט[3] הורה לכרות מייד את ראשי כל האנשים שנודע לו שהיה להם קשר עם היֵניצֵ'רים. אולם בסמוקוב ערפו רק את ראשי מנהיגי היֵניצֵ'רים.
בשנת 5591 [1831] חכם רפאל כבר הסתדר. העיר נרגעה ובמקומו של האגא נכנס אחיינו אוּסרֵף בֵּג, מאחר שלמֶהמֵט אמין אגא לא היו יורשים – אף שהיו לו ארבע נשים. גם על האופן שבו נתמנה לתפקיד זה עוד אכתוב בהמשך.
274 ביוגרפיה של שני האחים חכם רפאל וסנ' חיימָצֶ'ה א' אריה 1831
באותו היום שבו התיישב על כיסא מִשרתו, הלכו ארבעת האחים לברך אותו והזכירו לו את הסנ' מֶהמֵט אמין אגא, שהוא זה שהביאם לסמוקוב והגן עליהם; ושאלוהו האם גם הוא ישמור עליהם, וישַמֵר את הקשר וההיכרות שהיו ביניהם מקודם. הוא אמר להם שהוא יודע את כל הדברים הללו, שהם יהיו בטוחים וחופשיים, וגם הוא ידאג להם. וכולם נשקו לרגליו ויצאו.
שני האחים המשיכו בעסקי המסחר שלהם כמקודם, ובאותו בזמן גם הובילו סחורות לקוֹנָק של אוּסרֵף בֵּג שגם לו היו ארבע נשים. מאוחר יותר, כאשר כמה מהסחורות אזלו, נסע שוב הסנ' חכם רפאל לקונס' וערך קניות גדולות יותר, מתוך כוונה לצאת ולבקר שוב בירידים, וכך אכן עשה. ובהגיעו לסמוקוב, לאחר שביצע את המכירות הראשונות, ארזו השניים כמות גדולה של סחורות ושוב שלחו אותם ליריד של פֶּטריץ'.
סנ' חיימָצֶ'ה שנהג לנסוע לשם יצא גם הפעם בדרכו [לפֶּטריץ'], אך למרבה הצער – וכפי שידוע היה חולני מאוד – נפל למשכב עוד בדרך. בקושי הגיע ליריד, ובייסורים גדולים הצליח לסדר רק חלק מהסחורה שלו בחנות, ולא יכול היה עוד. והוא כרע תחת מחלתו האנושה ושכב במיטה. חבריו שראו שנפל למשכב באופן כה חמור, כתבו ללא דיחוי לחכם רפאל שיבוא. כל הטיפולים האפשריים שניתנו לו – לא הועילו כלל. עד שהמכתב הגיע לסמוקוב, ואף שחכם רפאל יצא מיד –
275 ביוגרפיה של שני האחים חכם רפאל וסנ' חיימָצֶ'ה א' אריה 1831
לא הספיק להגיע. כבר ביום השני לאחר שנשכב הסנ' חיימָצֶ'ה במיטה, הוא נפטר בלי שהיה לידו אף אחד מקרובי משפחתו לטפל בו. לכל היהודים מהאזור שלנו הייתה עוגמת נפש גדולה, אבל לא היה בידם שום מרפא. חבריו הקרובים סגרו את החנות שלו כפי שעזבהּ, מסודרת למחצה, ואספו את כל מה שהיה בה. הם הובילו אותו לשירוֹן (סֶרֶס) כדי שירחצוהו ויקברוהו שם, כיוון שבפֶּטריץ' לא הייתה קהילה יהודית. ומובן מאליו הצער על בן משפחה שאבד בדרך נידחת בפריחת עלומיו, בעזבו את אימו, את אֶחיו, את אשתו ואת בִּתו היחידה שרויים בצער גדול מאוד. הם התאבלו עליו זמן רב מאוד ולא שכחוהו. כאשר הגיע חכם רפאל – כבר היה מאוחר, שכן כבר קברו אותו והיריד נסגר. הוא אסף את כל מה שמצא, אך נגרמו לו הפסדים רבים, וכן נותרו לו הרבה מאוד הוצאות לתשלום בפֶּטריץ' וגם בסֶרֶס. חכם רפאל ישב שבעה בסֶרֶס, והודיע גם לאֶחיו בסמוקוב על דבר האסון כך שגם הם יֵשבו שבעה. והם קיימו את כל המצוות כנהוג, והתאבלו עליו במשך השנה כולה.
כאשר חזר חכם רפאל לסמוקוב, הוא נותר לבדו לטפל בעסקי החנות, אלא שלא ערך מאזן. אֶחיו הזכירו לו לעשות זאת, אך הוא דחה זאת מיום ליום. ולגבי האלמנה ובִּתהּ אסתר שהיו בבית, חכם רפאל דאג להן מאוד מאוד, אלא שהן היו אומללות מאוד. אם מי ממשפחת אריה
276 ביוגרפיה של שני האחים חכם רפאל וסנ' חיימָצֶ'ה א' אריה 1831
יזדמן לעיר סֶרֶס, ייטיב לעשות אם יערוך עלייה לקברו [במקור iziara – גם אזכרה], וייצוק במנורת התמיד כמה גרמים של שמן למנוחת נשמתו של סנ' חיימָצֶ'ה, אחד מבני משפחת אריה שנפטר רחוק מקרובי משפחתו. ולא היו לו בנים, מלבד בת אחת, אסתר, שעל קורות חייה עוד אכתוב בהמשך.
אחרי שחלפו כמה חודשים מאז האסון, באו אחֶיהָ של האלמנה לבקרה וראו שהיא מטופלת היטב. ברם היא לא רצתה עוד להישאר בסמוקוב, וביקשה מאחיה שאחרי שתסתיים שנת האבל ייקחוה לסופיה; [וביקשה] שלעת הזאת לא יבקשו לעשות שום חשבונות – לא של הכּתוּבָּה ואף לא של נכסי בעלה – ושהכול ייעשה בחשאיות גדולה. ואחרי ששהו כמה ימים [בסמוקוב] יצאו לסופיה.
בשנה זו איש מן האחים לא לקח חלק בשום בילויים, והם באו בעיקר לביתו של חכם רפאל, שם למדו. מותו זה של סנ' חיימָצֶ'ה הביא לכולם צער גדול מאוד. ארבעת האחים באו כל יום בבוקר ואחר הצוהריים לבית הכנסת והתפללו במניין, וארבעתם[4] אמרו קדיש. וכך זה נמשך במהלך השנה כולה ואחרי כן בכל ימי חייהם; האחים ערכו לו בכל שנה יאר־צייט.
בשנה זו סנ' אליעזר ב' יהודה, שהיה גם הוא סוחר, התחיל להתחרות בחכם רפאל, והתחיל גם הוא להוביל סחורות אל אוּסרֵף בֵּג; זהו חכם לֵזִירוּצ'וֹ קוּיוּמג'י, שבעטיו
277 ביוגרפיה של שני האחים חכם רפאל וסנ' חיימָצֶ'ה א' אריה 1831
נגרמו [לרפאל] אי־אלו נזקים, אך לא היה לו מה לעשות. ומכיוון שהיה [אחרי מות אחיו] לבדו, הוא לא הצליח להתמודד. אומנם בהתחלה הנזק לא היה גדול, אבל מאוחר יותר התחילו קליינטים אחרים שלו ללכת לחנות של חכם לזירוצ'ו, שזכה להיקרא בתואר בָּזיריאן, ואשתו, בכל ימי חייה קראו לה הבָּזיריאנה. ולחכם רפאל קראו 'חוֹגָ'ה רוּפָאיל'.
כאן מסתיימת הביוגרפיה של שני האחים, חכם רפאל וסנ' חיימָצֶ'ה, בתקופה שבה עבדו יחדיו והסנ' חיימָצֶ'ה נפטר.
חיים שנקטעו
נראה שהחיים הקצרים שחי סנ' חיימָצֶ'ה היו כולם חסרי מזל. הוא עצמו היה תמיד חלוש וחולה, מותו היה 'בשדות רחוקים', הוא לא השאיר יורש שיישא את שמו, ול[רוע] מזלו לא הותיר אלא את בִּתו היחידה ש'לא הועילה לו' [בהיבט זה שלא נשאה את שמו]. ורק קרוביו היו שם לבכות על הבשורה הרעה שקיבלו.
278
מכאן ואילך מתחילה הביוגרפיה, ובה כמה מאורעות ועניינים אחרים על אודות חכם רפאל, וצאצאיו אחריו עד שנת 5660 [1900]. בביוגרפיה פרקים נפרדים לכל ראשי המשפחות לדורותיהם, לפי תאריכיהם, הממשיכים את התאריך ההתחלתי.