467
מכאן ואילך מתחיל הפרק
העוסק בבניו של הסנ' רפאל
בן חכם אַברָמָצֶ'ה, בראשון לציון,
בראשות שני הבנים הגדולים
הסנ' גבריאל ושמואל.
468 ביוגרפיה של בניו של סנ' רפאל בראשון לציון 1893
בשנת 5653 [1893], אחרי שחלף חודש מפטירת אביהם והם ניחמו עליו מעט, כל האחים – בראשות הגדולים מביניהם – באו לידי הסכם בלחיצת ידיים: לחזור ולהמשיך בעבודה, ולשמור על האחווה ועל אחדות העבודה כמו בזמן אביהם, כאשר בראשם סנ' אימם. הייתה בין כולם הסכמה מלאה, ובדרך זו המשיכו ותוצרתם הלכה וגדלה בהתמדה. הם המשיכו כמו קודם ללכת לשווקים, הובילו את כל הסחורות כמקודם, ובאשר לעצים הם טיפלו בהם כל הזמן. ותמיד השתדלו לא להחמיץ דבר כפי שהיה לפני כן.
דודם מיסיה דוד, שהיה בירושלים ושימש כמורה בבית הספר של אליאנס יִזרָאֵליט, ביקר אותם לעיתים קרובות, יעץ להם והם שמעו בקולו. הוא דאג גם לבנים ולבנות הצעירים של סנ' רפאל אחיו, שימשיכו בלימודיהם וגם תמך במידה מסוימת בכלכלתם. את אלה שהמשיכו בלימודיהם בבית הספר בירושלים קיבל לביתו, הלינם והאכילם. וכך היה שאֵלֶה מביניהם שהיו תחת חסותו יצאו כולם מאוד משכילים ומלומדים, בעיקר בעבודת האדמה. הם כולם עבדו ללא לאות וכך גם סנ'
אימם. מלבד דאגתה לבית כולו, הייתה לה היכולת
469 ביוגרפיה של בניו של סנ' רפאל בן חכם אַברָמָצֶ'ה 1893
לדאוג גם לכל הדרוש בעבודת האדמה, ומדֵי בוקר שלחה את בניה לעבודה וגם הייתה בקיאה ומעודכנת בכל הדרוש. הטוב ביותר היה שכולם שמעו בקולה.
בשנת 5654 [1894] כל האחים המשיכו בעבודתם. היבול באותה השנה היה טוב מאוד ובשפע, והם לבדם לא הספיקו לאוספו. לפיכך לקחו להם פועלים שיבואו לעזרתם. וכך היה שהם אספו את התוצרת במהירות, וכמות נאה ממנה מכרו. בכסף שקיבלו קנו חלקות אדמה אחדות, שהיו הקרובות ביותר לחלקות שלהם. מאוחר יותר קנו גם כמה פרות וסוסות, בעיקר כדי שיפרו וירבו, כי הם ידעו גם לגדל בקר. הסנ' דוּדוּצָ'ה המשיכה לעסוק בגידול תרנגולות, ובאותה העת כבר היו לה מאתיים עופות שהטילו ביצים. מלבד זאת היא גידלה אפרוחים כדי להובילם לשווקים ולמכור אותם בשמונה עד עשרה גרושים לאחד. בנוסף הובילה לשוק גם את התרנגולות הזקנות, שלא שימשו יותר כמטילות. יותר מכך, היא גידלה תרנגולות שהיו גדולות במיוחד וגם קטנות במיוחד. תרנגולות כאלה, וגם תרנגולים, האדונים קונים כדי להחזיק בהם לראווה, כדי
470 ביוגרפיה של בניו של סנ' רפאל בראשון לציון 1894
שישירו במשך הלילה; והם שרים בכל שעה בקול עבה מאוד, בעוד שכפי שנאמר ובניגוד אליהם התרנגולות הקטנות שרות בקול מאוד דק, גם הן בכל שעה. והיו קונים אותם במחיר של 20 עד 25 פרנקים לזוג.
הסנ' גבריאל התחיל ללכת אף הוא הַרבֵּה יותר לשווקים. כפי שנראה אחר כך, הוא פעל במרץ למצוא לו כלה אך נרתע מלפנות לאימו בעניין הזה. מאוחר יותר אמר זאת לדודו מיסיה דוד, והוא הסכים לסייע לו בכך, ואף סיפר זאת בסוד לגיסתו ששָׂמְחה עד מאוד. היא ביקשה מגיסה שימצא לו שידוך [בית אב, משפחה] שבו יוכלו לגור לא רק בני הזוג אלא אף היא, שכן עתה אין הדברים כבעבר. מיסיה דָּוִד אמר לה שזה יהיה הדבר הראשון שיעשה ושלא תדאג, והאֵם גם היא שמחה מאוד מכך שבְּנהּ יינשא. וכך היה שמיסיה דָּוִד החל להידָבֵר עם אחדים ממכריו אודות העניין הזה, והם הביאו לו הרבה כלות. ולכל אחת מהן הוא סיפר על החתן המיועד וגם על האימא, והם דנו ושקלו בכך ביניהם כל הזמן.
גם בשנה זו, שנת 5655 [1895], כל האחים היו מלוכדים מאוד, הם ואימם שהנחתה אותם המשיכו בכל עמלם. וכן היו פוקדים את השווקים מעת לעת, כי בלא
471 ביוגרפיה של בניו של סנ' רפאל בראשון לציון 1895
ללכת לשווקים לא ייתכן הדבר – רק שם מכרו את תוצרתם. שם הם גם קנו את כל צורכי הבית והחווה, למרות שבמושבה היה כבר כל מה שצריך, שוק יצא להם זול יותר, כי שם קנו הכול במזומן.
את עגלת שני החמורים שקנה סנ' אביהם בעבר, בשנה זו מכרו אותה וקנו אחרת גדולה יותר. ורתמו אותה פעמים לחמורים ופעמים לסוס, ואיתה הם יצאו לשווקים. בשנה זו היו להם כבר ארבע פרות חולבות, והם המשיכו להקריש יוגורט אותו מכרו תמיד בירושלים. כעת למדה זאת גם הבת שהייתה בבית, והיא באה לעזרת אימהּ ואחֶיהָ בעבודות הבית.
בשנה הזו מיסיה דָּוִד לא היה עוד מורה בבית הספר בירושלים, שכן שימש כמזכיר מטעם אליאנס יִזרָאֵליט במושבות. מסיבה זו הגיע פעמים רבות יותר למושבה ראשון לציון. הם ערכו את האירוסין של הסנ' גבריאל לבתו של חָריבּי אברהם מבורך[1] שכבר גר בירושלים. שמה של הכלה היה _____[2] והסכימו ביניהם כי יהא עליו לתת _______ לירות קוֹנטָדוֹ, וכן אָשוּגָר לכבודו. ימים מעטים חלפו, ובאו כולם לירושלים וערכו את חגיגת האירוסין בהנאה גדולה. ושמחו כולם, והיו שני הצדדים מאושרים עד מאוד. החתן הביא לכלה מתנות רבות, ובמשך היותם מאורסים שלחו
472 ביוגרפיה של בניו של סנ' רפאל בראשון לציון 1895
וקיבלו דוּלסוּרָס ומתנות כמנהג סמוקוב. ובכל פעם שבאו לשוק בירושלים, הן החתן והן החמות, הביאו מתנות רבות מתוצרת החווה. הכלה שמחה הרבה יותר כאשר הביאו לה מתנות מהחווה, וכאשר הביאו לה מתנות אחרות תמיד אמרה שאינה אוהבת מתנות שנקנות בכסף – כי מאלה יש לה הרבה. ואמרה שאם יעלה הרצון מלפניהם היא נהנית מכך, ומעדיפה שישלחו לה רק מתנות מתוצרתם.
גם בשנה הזו, שנת 5656 [1896], המשיכו בעמלם בחווה. אף פעם בחייהם לא חשבו להיעשות עירוניים. וכאשר שמעו דיבורים או ויכוחים על אי־אלו עסקי מסחר, זה לא עניֵין אותם אם לא יכלו ללמוד מכך דברים חדשים אודות החקלאות. לפיכך הרחיקו עצמם משיחות כאלה. הם הצטרפו לפגישות רק במקום שהתאים להם, ורק לצורך עבודתם. כך הפנו את כל אהבתם רק לענייניהם ולעיסוקיהם שלהם. על כן עלינו לומר, שהם תמיד הלכו והתקדמו, הפיקו רווחים והיו מאושרים.
הם רצו 'לבקש חתונה' אלא שביתם היה קטן מאוד, וללא דיחוי הם מיהרו
473 ביוגרפיה של בניו של סנ' רפאל בראשון לציון 1896
להכין את החומרים הדרושים לבניית שני חדרים להוסיפם לבית הקיים. ובפרק זמן של חודש אחד כבר היו מוכנים שני החדרים החדשים. ואחרי שריהטו אותם הם 'ביקשו חתונה' והדבר הוסכם, ובמועד שנקבע ערכו את החתונה בהנאה ובשמחה. הכלה הביאה אָשוּגָר נאה וגם קוֹנטָדוֹ נאות. היא הייתה הגונה מאוד, טובה ויפה, כך ששני הצדדים היו שבעי רצון מאוד. ובני הזוג הצעיר אהבו וכיבדו מאוד זה את זה וגם את כל המשפחה, והם חיו באושר.
החמות הסנ' דוּדוּצָ'ה, שמחה מאוד לראות שיש לה בבית כלה אשר כיבדה אותה. היא פחדה שכמו כלות רבות אחרות, גם כלתה מלכתחילה לא תאהב את החמות. אולם במקרה הזה הדבר היה הפוך מכך. וכך היה שגם היא אהבה אותה עד מאוד, לא נתנה לה לעבוד בכלל ודאגה לה לכול. היא רק שלחה אותה לבלות את זמנה עם צעירות אחרות שרבות מהן היו במושבה.
בשנת 5657 [1897] מיסיה דוד, שהיה מזכיר המושבות, עזר להם רבות ושמר על האינטרסים של אחייניו. מעל לכול דאג לילדים הקטנים שיבקרו תדיר בבית הספר והחזיקם בביתו, אך בשנה זו מינו אותו
474 ביוגרפיה של בניו של סנ' רפאל בראשון לציון 1897
כמורה בבית הספר של כל ישראל חברים בתוניס. הדבר גרם להם צער מה, אך מיסיה דָּוִד בהיותו כה נבון וכה מוכשר, סידר שדרך אליאנס יִזרָאֵליט הילדים יטופלו באחד מהמקומות הרבים של אליאנס בירושלים, מקומות שנועדו לתמוך ולדאוג לתלמידים נזקקים כמותם. וזאת עשה גם למען האהבה והאחווה ולקידום משפחתו, בהיותם רחוקים מבני משפחתם האחרים, וכדי שלא יחדלו מלהגן זה על זה. אלו שבמושבה לא עיְיפו אף פעם מעבודתם, ותמיד ביקשו לקנות עוד כמה חלקות אדמה; לא נתנו דעתם למחיר אם יקר או זול, תמיד פעלו להרחיב את נחלתם. הם גם קנו כל העת בעלי חיים, הן סוסים והן פרות. בעת הזו היה להם הרבה יותר כסף, כיוון שמחירי כל התוצרת שלהם היו הרבה יותר גבוהים מאשר בשנה החולפת. ומעל הכול העסק של הביצים והיוגורט היה רווחי מאוד, ובו בעיקר הם צברו סכומי כסף בכל יום לסירוגין. היו ימים שבהם הצליחו לקבל עד 250 גרושים, שזו הכנסה מאוד גבוהה עבור איכר.
בשנת 5658 [1898] נולד לסנ' גבריאל בן. הייתה שמחה גדולה מאוד, ובייחוד ששבו והחיו את שמו של
475 ביוגרפיה של בניו של סנ' רפאל בראשון לציון 1898
הסנ' רפאל, שהיה הראשון שבא לארץ הקודש. הם ערכו בכל יום מעין חתונה כשהזמינו את כל חבריהם במושבה. ביום ברית המילה הזמינו את כל בני המשפחה מירושלים, וכולם באו. הם חגגו בשמחה, וקראו לו רפאל. האם בעצמה היניקה אותו וטיפלה בו. הוא גם טופח היטב בעיקר בטיפולה המסור של הסבתא הסנ' דוּדוּצָ'ה, שהייתה ממש כמו רופאה מן הניסיון שצברה כשטיפלה בכל ילדיה – כולם חונכו היטב, טוב מכפי שניתן לחשוב.
באשר לעבודתם, הם התמידו בה ללא הפסק. לא הזניחו מאומה והמשיכו בכול כרגיל. הם החלו בהכנות לנטוע 1,500 עד 2,000 עצי זית. בזמן הזה הזדמן להם שדה על גבעה אחת שמספיק היה לכך, והם קנו אותו, וללא דיחוי השתדלו להשיג את השתילים מאותם סוחרים שמכרו כאלה. לשם כך היה להם צורך בסכום מסוים של כסף. הם פנו למנהל המושבה לבקש ממנו האם יהיה באפשרותו לעזור להם בעניין הזה, שכן את העיקר כבר הכינו. המנהל, שרצה להיטיב עימם, הגיש דוח על הצעתם כפי שנדרש, דוח שכולו לטובת האחים האמורים; ושלח אותו לאליאנס יִזרָאֵליט כדי שיבדקו אותו ויתמכו בו, כי זה גם נחוץ למושבה. עד מהֵרה התקבלה הסכמה, ובחלוף כשבועיים הגיעה ההוראה למנהל שיפקיד עבורם את הסכום הדרוש,
476 ביוגרפיה של בניו של סנ' רפאל בראשון לציון 1898
בתנאי שיתחייבו להשיבו בתוך פרק הזמן שיבחרו. מכך שמחו עד מאוד. הם קיבלו את ההלוואה ופרשו את התשלומים לעשר שנים. ללא דיחוי התחילו בעבודה כיוון שכבר ידעו את המלאכה, ובשנה הזו הצליחו לנטוע מחצית מן השדה. היה זה גבריאל לבדו שעסק בכך. הוא היה אף שקדן וחרוץ יותר מאביו למלא את רצונו. הוא לא התעייף ואף פעם לא התייאש עד שהשיג את מטרתו.
גם בשנת 5659 [1899] הסנ' גבריאל היה עסוק בנטיעות של עצי הזיתים, עד שהצליח לנטוע את השדה כולו. כאשר סיים לנטוע, הזמין את מנהל המושבה כדי שייווכח שבאמת נטע. המנהל כבר הכיר את האוּמנות הזו היטב, ובהיותו אדם מאוד נעים הם הלכו ביחד; והוא נהנה עד מאוד מכך שהשדה ניטע בהתאם לדרוש, וכשהוא טופח על שכמו של סנ' גבריאל אמר לו: "אני עוד לא ראיתי במושבה אף אחד אחר שמסור לעבודה כמו משפחת אריה", והסנ' גבריאל ענה לו שהם לא מרגישים שהם ראויים לשבח עד כדי כך. המנהל, היות שהיה מרוצה מאוד, דיווח על הכול לאליאנס יִזרָאֵליט. וביום הזה הם אכלו יחד
477 ביוגרפיה של בניו של סנ' רפאל בראשון לציון 1899
במטע ושבו יחד.
את התשלומים עבור ההלוואה שלקח סנ' רפאל לקניית מאתיים הדֵקַארים הם שילמו כסדרם בכל שנה, וגם בשנה הזו הם שילמו את התשלום בעיתו. הם שמחו מאוד על כך שנשארה להם עוד פירעון שנתי אחד עד לסיום החוב, אזַי ייחשב להם שהם כבר לחלוטין בעלי קרקע זו. היו רבים אחרים כמותם שלא היו מסוגלים להפקיד את התשלומים כסדרם, והיו להם קשיים רבים עד שהסדירו זאת. מאחדים לקחו בחזרה חלקים מאדמותיהם, ונתנו אותן לאחרים כי לא עיבדו אותן.
מיסיה דָּוִד ששהה בתוניס לא יכול היה להישאר לבדו במקום הזה, ומינוהו שוב כמנהל בית הספר בירושלים. היותם קרובים יותר אליו חיזק אותם מאוד, כיוון שהיה להם תמיד צורך בתמיכתו ואף בעצותיו. הוא הדריך אותם תמיד כיצד להתנהל, ובדרך זו הצליחו כל הזמן בכל מהלכיהם. מיסיה דָּוִד בא לבקרם כל הזמן, שאל אותם על כל שעבר עליהם בכל יום, והם לא הסתירו מפניו דבר.
בשנת 5661-5660 [1901-1900] כל המושבות שהיו בארץ הקודש עברו כולן תחת
478 ביוגרפיה של בניו של סנ' רפאל בראשון לציון 1900
השגחתה וניהולה של אליאנס יִזרָאֵליט, כך שהיו בעיקרן כפופות ומנוהלות על פי ההוראות של אליאנס. אומנם לכל אחת מהן היה מנהל נפרד, אך הוא היה תלוי בכל במנהלי רשת בתי הספר של אליאנס. היה בזה עבור אותם הבנים של הסנ' רפאל משום עזרה גדולה, מעל הכול כיוון שמיסיה דָּוִד כבר היה מנהל בית הספר בירושלים.
הסנ' גבריאל עסק באותה השנה רק בעיבוד המטעים שבעבר הניבו פירות וכעת היה צורך לחדשם, כיוון שכמה מהם הלכו והתייבשו. בו בזמן הוא הוסיף למטעים מיני פירות אחרים מן האזור. נוסף לכך הוא הרכיב על אי־אלו מהעצים שהיו גדולים וחזקים, דהיינו, חיבר אליהם סוגי פרי אחרים, כך שיגדלו על אותו העץ שלושה או ארבעה סוגי פרי. למשל, הוא 'איחה' עץ תפוחים כשהרכיב עליו תפוזים ולימונים. על זאת התעוררה שאלה כשאמרו לו שלפי תורתנו זה אסור, יען כי שעטנז הוא. ולכן אותו העץ נאסר ויש לכרותו, ואילצו אותו לכרתו. מותר לחבר [להרכיב] על עץ מסוים רק עץ הנושא אותו פרי, כך שלעץ תפוחים מתוקים מותר לחבר רק עץ תפוחים חמוצים – גדולים או קטנים יותר. וכך, לשום עץ פרי אסור לחבר עץ פרי אחר שאינו מאותו מין [במקור min]. את מטע הזיתים הוא רִענֵן בשתילים חדשים במקום
479 ביוגרפיה של בניו של סנ' רפאל בראשון לציון 1900
אלו שלא נאחזו [בקרקע], ואת הפירות אסף בעיתם כאשר הבשילו והובילם לשווקים למכירה.
בשאר הגידולים עסקו האחים האחרים, וכולם ידעו היטב את מלאכתם. ובאשר למלאכות הבית, היו אלה תחת טיפולה של הסנ' דוּדוּצָ'ה. היא עסקה בכך, ובנוסף הלכה לשווקים והובילה את העופות ואת הביצים, ובכך היה די, וכן את החלב והיוגורט. וכך חיו כולם באחווה גדולה, שמחים ומאושרים תמיד.
כפי שנאמר, באותה השנה הם סיימו להחזיר את מלוא סכום ההלוואה לקניית מאתיים הדֵקַארים. וביום הזה לא הלכו לעבוד וערכו חגיגה, לה הכינו מבחר מאכלים טעימים שאותם אכלו בשדות בשמחה. היו אוכלים, שותים ושרים.
480
כאן מסתיים הפרק אודות הבנים של סניור
רפאל א' אריה מראשון לציון עד שנת 5660–5661 [1900–1901]. כל הרוצה להמשיך – חופשי לעשות כן, ובלבד שינהג כפי שנכתב בסופם של כל הפרקים העוסקים בשושלותיהם. נכתב בסופיה עד ה־21 באוקטובר 1913.