532
מכאן ואילך מתחילה הביוגרפיה ובה כמה אירועים אודות חכם מֶרקָדוּצ'וֹ (מיכאל) יוסף אריה
533 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1833
בשנת 5593 [1833] חכם מֶרקָדוּצ'וֹ כבר חי בנפרד בביתו, וקיבל את ירושת אביו. למרות זאת לא היה מרוצה כל כך, כיוון שרצה להישאר בבית אביו מבלי שיהיה עליו שום עול. בעיקר לא דאג לעתידו כי ראה את עצמו חכם מאוד ואינטליגנטי מאוד. הייתה זו השִכרוּת לבדה, שלא אפשרה לו להרים את הראש. עוד מלפני כן הייתה לו חנות בה מכר את מרכולתו, ועם סכום הכסף שקיבל הרחיב מעט את עסקיו. קרוביו יעצו לו שירכוש בית, ולא ייגרר לתשלומי שכר דירה. הוא שמע לקרוביו, וקנה את הבית שבו גר סבו סנ' אברהם, הראשון שבא לסמוקוב; זהו אותו הבית שנתן לו הסנ' מֶהמֵט אמין אגא כאשר הגיע לסמוקוב. הוא קנה אותו תמורת 1,500 גרושים, ערך בו מעט תיקונים ועבר לגור בו שמח ומרוצה. שמחו גם כל קרובי משפחתו, וכולם באו לבקרו ושלחו לו מתנות רבות. בשבת הראשונה באו לסעוד בביתו כמנהג אותו הזמן, שאודותיו כבר כתבתי. גם עסקי החנות התנהלו היטב, הוא נמצא שבע רצון עד מאוד, ועלה בידו לרכוש מספיק לקוחות. הוא הכיר את הלכות המסחר, ולכן גם ידע לרַצות אותם ולשרתם היטב.
בשנה הזו גם נולד לו בן, והוא שמח עד מאוד שהיה זה 'בסימן טוב' [מזל והצלחה] לבית, וכל קרובי משפחתו
534 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1833
ביקרוהו ושלחו לו את הפּלָטוֹס ואת המתנות. וביום ברית המילה הזמין את כל קרובי משפחתו ואת החכמים, וקראו לילד יוסף, ואימו טיפלה בו והיניקה אותו.
גם בשנת 5594 [1834] המשיך בעסקי המסחר בחנותו. הוא רצה להרחיב את העסק, וסבר שיעלה בידיו לארגן ולנהל אותו בסכום הכסף שקיבל בירושה מאביו. אולם בינתיים, בבית שקנה ואף ריהט, היו לו הוצאות רבות. ומכיוון שהוציא עליו כסף ביד רחבה, נקלע לחוסר יכולת לעמוד בהתחייבויותיו. בהתחלה לווה מקרובי משפחתו וכולם עזרו לו,[1] אך משלא יכול היה לעשות זאת יותר התחיל לחוש בושה, ושוב היו מבין בני משפחתו שסידרו את ענייניו. אלא שכבר אחז בו בולמוס השתייה, ובאותה התקופה החל להשתכר עוד יותר, וכך היה שלא ידע 'לא את מה שנתן ולא את מה שלקח'. מה ששתה היה רק יין, ופיו הדיף ריח חזק של יין, עד שאיש לא יכול היה לשבת לידו ואף לא לשוחח איתו. היות שבא שיכור הביתה היה תמיד מתקוטט עם אשתו בּוּ' רוּזוּ, וגם לא היה מביא את צורכי הבית. בּוּ' רוּזוּ, שהייתה אישה מאוד שנונה ועקרת בית למופת,
535 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1834
הלכה אצל קרובי משפחתם וביקשה מהם שייתנו לה לעשות אי־אלו מלאכות או עבודות יד שתמיד היו בנמצא בבתיהם. על זאת היו משלמים לה או אף נתנו לה בלי שעבדה, הן מתנות בכסף והן מאכלים ובגדים, ובאלה מילאה אי־אלו מצורכי הבית. וחכם מֶרקָדוּצ'וֹ בשיכְרונו היה שוכב לישון בלילה בלי לאכול ובלי שלבש מאומה.
גם בשנת 5595 [1835] המשיך ללכת לחנותו, אבל לא סיפק לה סחורות חדשות כלל וכלל. מן המעט שמכר היה שותה, ובקושי הביא הביתה מעט אוכל. לאלה מבין בעלי החוב הרבים שלחצו עליו נתן לעיתים איזו מקדמה כנגד חובותיו, וכך היה שפרנסתו לא הייתה מצויה בידיו כלל וכלל.
כאשר השתכר מאוד היה בא הביתה, ומתחיל לריב עם אשתו. הוא היה דורש ממנה שתאסוף את הילדים ומעט מבגדיהם, ושילכו אצל בּוּ' רבקה [אימו החורגת], אל הבית שבו גרה עם אחיו הצעירים חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ. וכשבּוּ' רוּזוּ לא רצתה, הגיעו הדברים עד כדי כך שהיכה אותה. במריבות שבין האישה והבעל הייתה בּוּ' רוּזוּ חוזרת ואומרת לו שלא ידאג לפרנסת הבית, כי היא כבר תטפל בכך,
536 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1835
ושידאג הוא לענייני חנותו. כיוון שהיא, כפי שנכתב, הייתה הולכת לקרוביה לעבוד אצלם בכל מה שהיה דרוש. וכולן שילמו לה למעלה מן הצורך מכל בחינה שהיא. הוא לא היה מרוצה ממה שאשתו אמרה לו, ומשלא נותרה לה ברירה, הם הלכו [אליה]. כאשר בּוּ' רבקה ראתה אותם באים אליה, הייתה מתה מפחד כי הכול אצלו היה בצעקות ומריבות. ובּוּ' רבקה כמו גם בּוּ' רוּזוּ, בכו יחד על הצרות ועל החיים הרעים שהביא עליהן.
בשנת 5596 [1836] בּוּ' רבקה התלוננה אצל גיסיה על שהותו של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ בביתה, דבר שלא ניתן היה יותר לסבול. לפיכך הם הסדירו במידה מסוימת את העסק שלו ושלחו אותו לביתו, ובכך הם הסתדרו לזמן מה. אולם הוא לא זנח את השתייה. עם מעט הכסף ומעט האוכל שנתנו לו הוא הסתדר עד שאלו אזלו, ואחר כך חזר לסורו. וכך קרה שבּוּ' רבקה הייתה מיואשת עד מאוד. היא התחילה ללכת לבתים של קרובי המשפחה כאשר היו אי־אלו לידות, והייתה משגיחה על היולדות. היא חיפשה אפשרות להיעשות יום אחד למיילדת, כדי שתוכל להשתכר טוב יותר. זאת הייתה בעיקר הכוונה, ובנוסף שילמו לה היטב על אותם המקרים ששהתה אצל קרוביה. היא עשתה זאת כדי שלא
537 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1836
תבזבז לִצְרכיה את כספם של בניה, כיוון שהסכום של אלפיים גרושים שקיבלה כריבית כבר לא הספיק לה. היא גם רצתה שיהיה לה מעט כסף משלה. כך עשתה גם בּוּ' רוּזוּ, כדי שיהיה לה כסף לסדר לפחות את ילדיה.
בשנה הזו נולדה לו בת, ובלידה הזו נשאו בנטל כל קרובי משפחתו ושלחו לה יותר מכדי צורכהּ. וכולם היו מבקרים אותה בלי שום הבדל [של כבוד ומעמד], ושלחו לה את כל הפּלָטוֹס כפי שנהגו לשלוח לכל היולדות. וביום השבת באו לאכול כשכל אחד בנפרד מביא את מאכליו עימו, וערכו את טקס מתן השם לבת ברוב שמחה והנאה. הם שרו ועלזו, וקראו לבת מזל. זוהי הסנ' מזלוּ שנישאה בעיתהּ לסנ' אַברָמָצֶ'ה ב' אהרון מדוּפְּניצָה, וכל חייה עברו עליה בטוב, וילדה בנים ובנות. זמן מה הם גרו בדוּפְּניצָה ואחר כך באו לסופיה ועסקו במסחר. והבן הבכור הוא כיום סוחר רהיטים ומוצרים אחרים שיש המוכרים אותם בסיטונות, והם חיים ברווחה.
בשנת 5597 [1837] חכם מֶרקָדוּצ'וֹ לא הצליח להמשיך להפעיל את החנות, כך שאת מעט הסחורה שהייתה בחנותו מכר וגם את הבית מכר. בין קרוביו אספו עבורו סכום כסף כפי יכולתם, איתו שילמו
538 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1837
לאחדים מהנושים. את יתר החובות השאירו לבאות, על מנת שיסדיר אותם באיזו דרך שהיא. אולם החוב נותר בעינו זמן רב. והוא גם ישב בבית משום שלא השתדל למצוא עיסוק מסחר אחר כלשהו, או משום שלא מצא לו כזה. בשל הייאוש נתפס לעיתים לשתייה, ולפעמים היה בוכה. הקרובים שלחו לו את צורכי קיומו, וגם בּוּ' רוּזוּ, שהייתה טורחת עד מאוד להרוויח את לחמהּ – עברו עליה הימים במצוקה גדולה.
לנוכח התנהגותו יש להתפלא על כך שלמרות גילו הצעיר, הוא כבר לקח חלק ב'אלף סיפורים', כי באותם הימים נחשב גילו של אדם בן 18 עד 20 שנים כשָקוּל – בזמננו אנו – לגילו של אדם בן 30 עד 35 שנים; [אדם] שרק עומד להתחיל בעיסוק כלשהו. ייתכן שבשל כך חייהם היו הרבה יותר קצרים, כי הם נישאו בגיל 14 או 15 שנים. ותוך פרק זמן של ארבע-חמש שנים [אדם היה] עשוי להיות מוקף בשלושה או ארבעה ילדים. בגיל עשרים, בהיותו בעצמו עדיין ילד, הוא מוצא עצמו אבא לשלושה או ארבעה ילדים, וכשאינו מצליח בעסקיו מובן מאליו שהוא עלול לסגל לעצמו כזו התנהגות. לפיכך אין להטיל באנשים כמוהו דופי על זאת שהיו כאלה שיכורים, שברחו או עשו דבר אחר. וכך הם נותרים בסבל ובצער כל ימי חייהם, והוא יושב לו [תקוע] בבית לא רק בגלל שאין לו, אלא, צריך לומר, כי הוא מתבייש. הוא היה מודע לזה שהוא איש מוכשר מאוד, אך כאשר העסקים לא הולכים לו מה יכול היה לעשות?
539 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1837
וכך קרה שכאשר 'טיפסו לו על הראש' היה משתכר, והיה אוסף את אשתו וילדיו והולך לבית אֶחָיו כי לא היה לו פתרון אחר.
בשנת 5598 [1838], כשלא יכול היה עוד להחזיק בביתו כלל וכלל וכדי שלא יחריב את חייו, נטש את הבית. הוא אסף את מעט חפציו והלך לבית אחיו, באומרו: "כל עוד לכם יש, נאכל ביחד". בּוּ' רבקה נעצבה עד מאוד, אבל לא היה לה מה לעשות.
חכם מֶרקָדוּצ'וֹ היה אדם גבוה, גֵווֹ זקוף, היה בריא, חסון ובעל גוף מלא במידה נאה. פניו שחומות, עיניו בולטות, קולו היה עבה ונמוך [מילולית: [בקע] מגרון עמוק], ולשונו ברורה מאוד. הוא דיבר בנועם ולא צעק. לבוש היה בשלוואר מאָמֶריקָן [בד גס] כחול ואל מותנו הדוק קוּשָק צמר, ומעליו תחילה פֶרמֵלָה רקומה מאריג ומעליה ג'וּבֶּה, פעמים מבד ופעמים מצמר מָרינו. לחורף היה לו קיוּרדי. על ראשו לבש פֵז גדול עטור בצעיף שחור. נעליו היו יֶמִינִי שחורות. לבושו היה נקי מאוד, ומתחת לג'וּבֶּה נשא תמיד קנקן חֵמָר של יין. בלי קנקן זה לא היה הולך, כי היה שותה כל הזמן. כאשר
540 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1838
התרוקן [הקנקן] היה הולך אצל קרוביו – אלה שהיו הכי קרובים, וממלאו. ולמרות שהיה שותה, יש לומר, במשך היום כולו, לא היה משתכר, ודיבורו לא היה משתנה. יחד עם הקנקן נשא עימו תמיד תחת כנף בגדו צ'יבּוּק בכלי כחול, כיוון שהיה מכור גם לעישון. גם את הטבק לקח מקרוביו. וכאשר פגש את מי מקרוביו היה תמיד מבקש שייתנו לו כסף, וכולם נתנו לו. אולם לצורכי הבית לא הביא מאומה. עם בּוּ' רבקה לא הסתדר היטב, ותמיד כשבא הביתה היה רב איתה. והיות שלא יכלה יותר לשאת את חייה, הייתה בּוּ' רבקה הולכת אצל קרוביה ובוכה כדי שיבדקו אפשרות לסלק את חכם מֶרקָדוּצ'וֹ מהבית עם כל משפחתו, כי אינם יכולים להמשיך לחיות – בעיקר כי ההוצאות היו גדולות מאוד. והם [הקרובים] אכן ראו שהיא משכה כסף רב, וההכנסות מהריבית לא הספיקו. ואז הם הודיעו לו שהוא צריך לצאת, ושהם עתידים לקנות לו בית. הוא אמר להם שזה אפשרי אבל אין לו כסף לפרנסתו, והם הסדירו זאת באוספם מעט כסף בין בני המשפחה. הבית שקנו לו היה ישן ורעוע. את חלקו הגדול של הכסף ל[רכישת] בית זה נתנה בּוּ' רבקה, וזאת עשתה כדי שתהיה יותר רגועה ושלא יהיו לה הוצאות גדולות לפרנסתם. כך הייתה אומרת: "כאשר יש אורחים כולנו נעשים אורחים ועלינו לערוך את השולחן לכולם, בעוד שכאשר אנחנו לבדנו אנחנו יכולים להעביר ערבים
541 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1838
רבים על חתיכה אחת של גבינה". וכך, באמצעות כאלה צמצומים, עלה בידם להסתדר ימים רבים רק עם הריביות שגבו, בעוד שבעת שהייתו של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ נאלצו למשוך גם מן הקרן. ההחלטה שהתקבלה הייתה לשביעות רצונם של שני הצדדים, ובּוּ' רבקה נאלצה למשכֵּן את תכשיטיה כדי לשלם עבור הבית.
בשנת 5599 [1838] כבר הועבר אליהם הבית, וסכומי הכסף שנאספו בין הקרובים נמסרו לידי חכם מֶרקָדוּצ'וֹ. הוא יצא מן הבית ועבר לגור בבית אותו קנתה לו בּוּ' רבקה, רוצה לומר שהבית הזה שייך לאחים חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ.[2] וכך הוא [מֶרקָדוּצ'וֹ עם משפחתו] התמקם והתארגן בו. הייתה זו בּוּ' רוּזוּ אשתו שדאגה לכך הכי הרבה, כיוון שהשׂתכרה מהשגחה על חולים וגם מכך שהייתה [נוכחת] בכל הלידות והחתונות שהיו, הן במשפחה והן בכל הבתים האחרים. בנוסף לכסף ששילמו לה, נתן לה כל אחד בנפרד גם מתנות אוכל ובגדים רבים. אולם למרבה הצער חכם מֶרקָדוּצ'וֹ לא זנח את השתייה.
בּוּ' רוּזוּ השיבה על מקומם כמה מכלי הבית שחכם מֶרקָדוּצ'וֹ לקח מהבית, ומכר או משכֵּן רק כדי לשתות. בהתחלה
542 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1839
היה זה קשה מאוד לבּוּ' רוּזוּ והיא בכתה רבות, אך מאוחר יותר כבר סיגלה לעצמה סבלנות. והייתה יוצאת מהבית כדי שבעלה לא יבוא הביתה לפחות במשך היום, כי היה זה תמיד כדי לקחת דברים ולמכור אותם כדי לשתות. וכאשר לא רצתה לתת לו היה מתחיל לריב, והרבה פעמים היו הדברים מגיעים לכדי מכות והשכנות היו צריכות להפריד ביניהם.
בשנת 5600 [1840] הכסף שניתן לו כדי שיֵצֵא מהבית כבר אזל. כפי שכבר ידוע, כאשר מוציאים ולא מכניסים הכסף אוזל בִּן רגע. הוא גם התחיל להשתכר הרבה יותר ולריב עם אשתו. כמו כן הלך גם אצל בּוּ' רבקה, וביקש ממנה שתיתן לו כסף, ואיים שאם לא תיתן לו הוא יחזור לביתה. והיא, כדי לסלקו ומכיוון שפחדה שמא לא ילך, נתנה לו מעט כסף כי גם לה לא היה. ומייד שבה והלכה אצל הבנים של חָריבּי צֵ'לֵבּי, בעיקר אל צֵ'לֵבּי גבריאל שהיה בעבר אדונו [אביו המאמץ של גיבור הפרק הנוכחי חכם מיכאל מֶרקָדוֹ]. באותם הזמנים כאשר נותר לאב בן אחד בלבד כי הבנים האחרים לא שרדו, הוא מכר אותו והלה נחשב כאילו היה בנו של [אדם] אחר,[3] והאדון הזה עזר לו ונתן לו מתנות ושלח לו בגדים. וצֵ'לֵבּי גבריאל, שכבר נמאס לו מלתת, היה עצוב מאוד ואף התחרט על כך
543 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1840
ש'קנה' אותו, אבל את ה'רכישה' הזו לא ניתן היה להשיב לאחור כך שהמשיך לתת לו תמיד.
בשנה הזו השיאו את חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ [אחיו החורג], וכאשר הגיע הפירמָאן [האישור למועד] הלך חכם מֶרקָדוּצ'וֹ לחתונה חודש לפני כן. כך עשו גם בני הבית כולם, כי זו הייתה האופנה….
בשנת 5601 [1841] הוא רצה למכור את הבית שקנתה עבורו אימו החורגת, מכיוון שלא היה לו בכלל מאיפה להוציא כסף. וכך קרה שאת הרהיטים המעטים שנקנו החל למכור. וכאשר בּוּ' רוּזוּ לא נתנה לו, הוא גנב מהבית סיר או משהו אחר והיה ממשכן אותו. כאשר הייתה שואלת אותו, היה אומר לה שבמסבאה כזו ממושכן החפץ עבור סכום כזה, ואם היא רוצה שתלך ותפדה אותו. והיא, שנזקקה לאותו החפץ, במעט שהשׂתכרה הייתה משלמת ומביאה אותו שוב הביתה. היא הסתירה הכול כדי שבעלה לא יראה, כי אז היה לוקח אותו שוב. כך שניתן להבין אילו חיים עברו עליהם. בכל ערב הגיע אל בתי קרובי משפחתו לפי התור, כאילו היה זה ביתו, עם קנקן של חימר שאותו נשא תמיד מתחת לג'וּבֶּה, כדי שימלאו אותו עבורו. הם היו עושים זאת כדי שלא ימכור או ימשכן את חפצי הבית שלהם. וכל אלו שהיה להם יין בבית, היו ממלאים את קנקנו. זוכר אני
544 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1841
שהיה בא לביתנו בערבים, היה מגיע בהיחבא לדלת האחורית, ולא היה נכנס פנימה אלא מקיש בדלת ובקול עבה היה אומר: "הנה הקנקן". ופעמים רבות שלחה אותי סנ' אימי שאמלא קנקנו, והייתה נותנת לו אי־אלו דברים אחרים לבית. מייד כשלקח את הקנקן החל לשתות, ובעודו שותה באותו הערב היה הולך לבית אחר כדי שימלאו אותו. הוא היה שותה במשך היום והלילה בין חמש לשש אוקיות יין, והיה תמיד שתוי.
בשנת 5602 [1842], כל בני משפחתו ראו את הסבל הגדול שסבלו אשתו ואימו החורגת ואת יחסו של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ כלפיהם שהיה רע עד מאוד. והם התאספו ובאו למקום אחד כדי לשים קץ לאורח חייו של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ. וכולם יחדיו מצאו לנכון לתת לו שוב סכום כסף כדי שיתיישב באיזו חנות; [זאת] בתנאי שישתה רק קנקן אחד ורק בערב, וגם אותו יקבל בכל ערב באחד מבתי קרוביו אחרי שיסגור את החנות, ולא יורשה להיכנס ואף לא לעבור במסבאה. הוא הסכים, והם לקחו עבורו את החנות שבה שוכן היום חָאג'י דימיטרי שֵיִיטָן, ובסכום הכסף שנאסף בין הקרובים קנו לו סחורה. מלבד זאת הנפיק לו אדונו לשעבר צֵ'לֵבּי גבריאל ערבות על סך 4,000 גרושים אצל כמה מהסוחרים
545 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1842
שמכרו סחורות בסיטונות. כך נרגעו בּוּ' רבקה ואשתו בּוּ' רוּזוּ וכן גם כל המשפחה. וגם הוא, שכבר נמאס לו להיות בטלן זמן כה רב, התמקם בחנות והתחיל לעבוד כי היו לו חברים רבים. וגם בקשר לשתייה הוא התנהג היטב, ולא שתה במשך הימים כמו קודם. וגם בבית לא רב עוד, הסתדר היטב עם כולם ולא יצא לשום מקום, אלא רק מהבית לחנות ומהחנות לבית.
גם בשנת 5603 [1843] המשיך עם החנות, והיה מרוצה מכך שעלה בידו להרוויח די לפרנסתו. ובּוּ' רוּזוּ סייעה בהכנסות, כי לא היה לה אכפת לעבוד קשה כדי לסייע בצורכי ההוצאות המעטות שהיו להם, אל מול [האפשרות] לחיות חיים רגועים יותר.
בשנה הזו נולדה לו בת, וגם עימה נהגו כמו שנהגו בכל יולדת, כי הם לא בחנו את רום מעמדו של אף אחד אלא כל דבר היה לגופו. וכולם ביקרוה ושלחו לה את הפּלָטוֹס והמתנות, בהוסיפם גם מתנות בכסף ובמזון. וביום השבת, כשערכו את טקס מתן השם, באו גם כן להתארח והביאו את מאכליהם עימם. והעניקו לבת את שמה וקראו לה דונה, ואימהּ
546 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1843
טיפלה בה והיניקה אותה. היא [דונה] נישאה בעיתהּ לבן דודהּ סנ' קוֹנוֹרטֶה, בנו הבכור של חכם צֶ'לֶבּוֹן והבן השני שהביאה עימה בּוּ' רבקה [מנישואיה הראשונים]. הם חיו מאושרים עד מאוד, והיא ילדה שני בנים ושש בנות. הסנ' קוֹנוֹרטֶה שימש כל חייו כקַצָב של רמי־המעלה. היו לו בית וחנויות בבעלותו, ו[כיום] בניו כולם משכילים, בעלי עסקים ומתפרנסים היטב.
בשנת 5604 [1844], הגם ש[העסקים ב]חנותו של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ 'הלכו לו' די טוב, למרות זאת רצה להרוויח הרבה יותר. הוא זנח את השתייה, וכשנודע לו שבקְיוּסְטֶנְדִיל המסחר היה טוב ולא היו שם בכלל יזמים [במקור: echpikolantes] במסחר בקונפקציה – ביקש מקרובי משפחתו שיתירו לו לנסוע לקְיוּסְטֶנְדִיל. עם מעט הסחורה שהייתה לו ועוד מעט שהתעתד לקנות באשראי שנפתח לו בידי אדונו [המאמץ] צֵ'לֵבּי גבריאל בסך 4,000 גרושים, עם אלה הייתה לו תקווה גדולה שיצליח. וגם אשתו ואימו החורגת עמדו על כך שייסע. בהתחלה נסע לבדו לקְיוּסְטֶנְדִיל, שכר חנות ובחן את העניין היטב. תוך זמן קצר שב לסמוקוב, אסף את כל הסחורות שהיו לו בחנות וקנה עוד פריטי סחורה שהתאימו לקְיוּסְטֶנְדִיל.
547 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1844
שמח וטוב־לב ארגן מעט מזון עבור הבית, השאיר מעט כסף – זו הייתה הפעם הראשונה שעשה זאת – ויצא מרוצה מאוד לקְיוּסְטֶנְדִיל יחד עם הסחורה. למוחרת כשהגיע סידר ללא דיחוי את החנות, והחל מייד לבצע מכירות. כולם רצו אליו כיוון שהביא דברים חדשים, ובהתחלה מכר אותם יותר בזול עד שיתפרסם. בביתו אשתו וכל משפחתו שמחו מאוד שהעסקים התנהלו היטב.
בשנת 5605 [1845] חכם מֶרקָדוּצ'וֹ כבר היה מסודר היטב בקְיוּסְטֶנְדִיל, והיו לו לקוחות טובים מאוד. העסק שלו התנהל היטב, והוא היה מרוצה עד מאוד. מעל הכול שמחה אשתו בּוּ' רוּזוּ, ולא ביקשה ממנו שישלח לה כסף לפרנסת הבית, בעיקר כי פחדה שמא יחזור [לסמוקוב]. נראה לי שבכך היא שגתה. היא עבדה בכל מה שמצאה כדי להשׂתכר לכלכלתה שהייתה בצמצום מְרַבּי. משלא שלח לה מכתבים, הלכה אצל קרוביהם כדי שישגיחו עליו וגם על העסק שלו. החשש הגדול ביותר היה שמא ישתכר. קרוביהם קיבלו תדיר מכתבים ממנו וגם מחבריהם: כיוון שהם לא האמינו לגמרי למכתבים שקיבלו ממנו,
548 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1845
הם כתבו גם לחבריהם שלהם שיעקבו אחריו, שידאגו לו ושימשיכו לכתוב להם תמיד, כפי שכבר עשו. בּוּ' רוּזוּ ששמעה זאת הייתה שמחה. היא דאגה לילדיה, טיפלה בצורכי הבית ובצורכי הילדים. בעיקר נשאו בנטל כל קרובי המשפחה ששלחו לה כמעט את עיקר צורכי הפרנסה והמזון, וכך יכלו לחיות.
ראוי מאוד לשבח את מה שהיה נהוג באותם ימים, על שום העזרה הרבה שהיו האנשים מושיטים זה לזה; ולא רק בענייני פרנסה ומחיה, כפי שכבר אתם רואים, אלא בכל העניינים כולם. ואילו עכשיו הדבר מתרחש להפך, כפי שכולם יודעים. יש האומרים שאולי אנחנו, בני משפחת אריה, התרחקנו מקרובי המשפחה; אך אני איני רואה אפילו חום לבבי אצל קרובי המשפחה הקרובים ביותר. יש ביניהם כאלה שלמרות כל מה שהם כבר סובלים אינם נעזרים [בידי קרוביהם]; ואף נראה שיש [מבין הקרובים] המחפשים דרכים לגרום להם עוד יותר סבל ללא רחמים. וכל זאת בשעה שהם עסוקים בהכנת ענייניהם — אם לטובתם שלהם ואם אולי לטובת אחד מצאצאיהם. משום כך האיבה הזאת כבר שורה בינינו עתה, והיא צער גדול למשפחת אריה.
גם בשנה זו, שנת 5606 [1846], עסקי המסחר שלו הלכו והשתפרו. יותר מכך, בשנה הזו התחילו לבוא לחנותו אי־אלו טורקים על מנת לערוך קניות. והוא כבר ידע
549 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1846
להתנהג היטב ואף ידע לדבר היטב טורקית, והם [הלקוחות הטורקים] הלכו והתרבו. בין הטורקיות שבאו אליו הייתה גם אלמנה צעירה. בתחילה חכם מֶרקָדוּצ'וֹ לא ידע שהיא אלמנה; וכשנוכח לדעת שאין היא חסרה למחייתה, היה לו ברור למדי שהיא הולכת בדרכי בושה. היות שהיה מקובל להוביל את הסחורות לבתי הטורקיות, הטורקייה הזו הורתה לו שיביא את הסחורה לביתה. וחכם מֶרקָדוּצ'וֹ, מטוב ליבו, הביא לה את הסחורות, ובכל פעם הייתה עושה לו כל מיני תכסיסים וקריצות. בזאת היא הצליחה לפתות אותו לעשות כראות עיניה, אבל אז הוא מיהר לשוב לחנותו. הוא החל לנהוג כך פעמים רבות, ומאוחר יותר החל להישאר בביתה של הטורקייה זמן רב יותר, והחנות נותרה סגורה למשך שעות רבות. החברים כבר ידעו שהטורקייה הזו הייתה מחוסרת כבוד, וכשראו שהחנות של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ נותרה סגורה פעמים רבות, התחילו לדאוג שמא הוא שוהה אצל הטורקייה הזו, כפי שאכן היה. לפני שכתבו לבני משפחתו באו לדבר איתו כדי שיחזור בו מתשוקתו אליה, כיוון שהחנות שלו תתרוקן. וכך באמת קרה. הוא הביא לה סחורות ולא רק שלא שילמה לו, הוא עוד נתן לה כסף מעבר לכך. והחברים, כשראו את הלהט שנדבק בו, ועל החנות כבר אינו משגיח עוד והיא הולכת ומתרוקנת – כתבו בסודיות לבני משפחתו כדי שיטפלו בו, כי הוא משרך דרכיו. כאשר קיבלו הקרובים את המכתב הזה
550 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1846
נעשה להם רע, ובלי שסיפרו לאף אחד ביקשו מסנ' דודו חכם רפאל שילך לקְיוּסְטֶנְדִיל, ויבדוק אם הדבר נכון כפי שכתבו להם. וביקשו שידאג להביא אותו לסמוקוב, 'שכבר ראו את החסד'.[4] חכם רפאל יצא לדרכו, וכאשר הגיע כבר נודע הדבר לחכם מֶרקָדוּצ'וֹ. והוא התחבא מפניו ולא יצא יומיים, אך לחכם רפאל הייתה סבלנות והוא חיכה לו עד שיֵצא. אחרי הצטדקויות רבות ללא שום בסיס ובלי לדבר איתו רבות, הוא אסף את מעט הסחורה שנותרה ובא יחד איתו לסמוקוב. גם בסמוקוב הוא התחבא, ולמשפחה נגרמה עוגמת נפש גדולה. חכם מֶרקָדוּצ'וֹ שהה כל העת בבית, ומאוחר יותר כשהתחיל לצאת דרשו ממנו להציג את החשבונות. הוא גם היה חייב כסף, וכולם דרשו את חובם, אך הוא לא ענה לאף אחד מאומה, כאילו תפרו את פיו. צֵ'לֵבּי גבריאל נאלץ לפרוע את 4,000 הגרושים שערב להם, וכנגד אותם 4,000 גרושים נתן לו חכם מֶרקָדוּצ'וֹ שעון אחד קטן בערך של 300 גרושים. והוא לא דרש ממנו עוד, כי לא היה לו.
בּוּ' רבקה ובּוּ' רוּזוּ אשתו בכו על מר גורלן, כיוון שהתחיל שוב לשתות, ומכך התחיל לריב עם שתיהן. ומכיוון שלא עלה בידו להביא שום כסף, היה לוקח מהנשים תוך כדי מריבה ופעמים רבות היכה אותן, והכול היה רק לשתייה. הוא לא רצה עוד לצאת מהבית, והיה שולח את אשתו שתקנה לו טבק ויין.
551 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1846
באשר לצורכי המזון לבית, הייתה בּוּ' רוּזוּ דואגת לכול. כפי שנאמר היא עבדה במה שמצאה, והקרובים לא הפסיקו לשלוח לה את כל צְרכיה, הן במזון והן בבגדים. כך עברו עליהם הימים, וניתן להבין אילו מין חיים עברו עליהם. ובּוּ' רוּזוּ הלכה ונחלשה מאוד.
גם בשנה זו, שנת 5607 [1847], כמו בשנה החולפת, לחכם מֶרקָדוּצ'וֹ לא הייתה שום עבודה. התנהגותו הייתה כמקודם, והוא מכר כמה מחפצי הבית כדי להמשיך לספק לעצמו את תאוותיו.
כשחוזרים [לדון] בחייו של סנ' הזה, מה יש לנו לומר? לפי דעתי איננו צריכים לדון אותו רק מצד מעשיו הרעים. כפי הנראה הוא דאג לחפש ולהשיג את כל האפשרויות, כדי שגם הוא יעבוד כמו כל אלה שעובדים; אלא שבכל מה שנגע לא הצליח. מה היה יכול לעשות? בוודאי שהוא נזקק להיתפס לרוע, או שמא היה צריך להתאבד. ובעיקר, הוא לא חייב להיות אדם חסר מצפון כפי שהיו [בעלי מצפון] כל משפחתו, הן אלה שהיו לפניו והן אלה שבאו אחריו. עלינו לומר שזהו רק עניין של מזל, ולפיכך [כשאין מזל] לא צריך האדם שיהיה לו שום עסק משלו. ייתכן שעדיף לו להיות קשור
552 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1847
למישהו אחר, ולנהל הכול תחת שמו של אותו האדם למשך זמן מה עד שישתנה מזלו. טבעי הוא שכל אדם רוצה להתקדם, וככל שהוא מסדר במידת מה את פרנסתו כמובן שהוא נמנע מטעויות ותעיות. אולם הם לא עשו זאת. וכי למה? זה לא עלה בדעתנו, אבל צריך לומר שהייתה אולי איזו סיבה אחרת.
בשנת 5608 [1848] בּוּ' רבקה לא רצתה אפילו שיהיה שכן לה, וביקשה להוציאו מהבית שהיא קנתה לו. נראה היה לה שכך הוא לא יריב עימה יותר, וגם כי התחיל לקחת מהבית חפצים שונים ולמכור אותם. כיוון שהבית היה בבעלותה. חכם מֶרקָדוּצ'וֹ לא הסכים לכך, ולכן היו צריכים לקנות לו בית אחר, שהוא הבית שבו גר כעת ניסים אָלַאגֶ'ם. ומשנתְנו לו גם מעט כסף התרצה ויצא, ועבר לבית החדש שגם אותו קנתה בּוּ' רבקה בכספם של בניה חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ. את הבית שפינה הרסו וצרפו אותו [את המגרש] אל תוך החצר שלהם, ובכך זכו למעט שלווה. בּוּ' רוּזוּ הייתה בוכה כל העת, ולא היה זה מפאת קשיי הפרנסה, כי עם אלה היא כבר הסתדרה בדרך שתיארנו עוד קודם. הייתה בוכה כל העת על רוע מזלה
553 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1848
ועל המריבות התכופות בבית, שכפי שנאמר הגיעו לכדי מכות. היה זה הבן, סנ' יוסף, שכבר בגר, והיה נוזף באביו. זה [האב] התבייש, ולכן נעשה מעט יותר רגוע.
בשנת 5609 [1849] בנו סנ' יוסף כבר היה בוגר, ולא יכול היה עוד לשהות בבית הספר. סנ' אימו ביקשה מקרוביה שידאגו לילד, כי רצתה להוציאו אל השוק כדי שיתחיל להרוויח באיזה דבר. היא ביקשה שייתנו לו מעט כסף כדי לקנות מלח ודברים אחרים שנמכרו בדוכנים בימי השוק, וזאת כהתחלה. קרוביה שהיו תמיד מוכנים לעזור להם, אספו ביניהם 250 גרושים ונתנו אותם בידיה של בּוּ' רוּזוּ. היא שמחה מאוד בכך, קנתה בעצמה את הפריטים הנחוצים, וגם ישבה בעצמה ביחד עם בְּנהּ בשוק. היה לו מזל, ואת כל הסחורה שקנו הוא מכר. בערב, כשבדקו את החשבון, מצאו שהיה להם רווח של 35 גרושים. ניתן להבין את השמחה שהייתה להם, כי ההוצאות שהוציאו בשבוע כולו הסתכמו ב־18 עד 20 גרושים. את הכסף שהרוויחו לא בזבזו, אלא הוציאו על פרנסתם כמו בשאר השבועות. כך הם עשו גם בימי השוק הבאים.
554 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1849
בּוּ' רוּזוּ הייתה הולכת ביחד עם בנה, והצליחו במכירות יותר מגברים. במשך זמן של חמישה-שישה ימי שוק כבר היה בידיהם סכום של 500 גרושים. זה היה בשבילם סכום גדול כי הם מעולם לא ראו 500 גרושים מקובצים יחדיו. וכאשר כבר היה בידיהם הסכום הזה, הלכה בּוּ' רוּזוּ אצל קרוביה שנתנו לה את אותם 250 גרושים, כדי לספר להם אודות הרווחים שעשו. ואמרה שהיא רוצה להשיב להם את 250 הגרושים שלוותה מהם, אך כולם כאיש אחד אמרו לה שתחזיק אותם אצלה, ועם אלה יהיה להם מזל טוב לעתידם.
בשנת 5610 [1850], כדי שלא יתערב חכם מֶרקָדוּצ'וֹ בעסק של בנו, באו קרוביו לעזרתו. הם הסדירו לו תשלום שבועי לִצְרכיו וכן מעט לצורכי ביתו. וכך היה הולך כל יום חמישי אצל כל קרוביו, והם היו נותנים לו את הסכומים שנקבעו. בּוּ' רוּזוּ גם היא השתכרה מעט, וגם סנ' יוסף התחיל לעזור מעט בהוצאות. למרות שאימו הייתה אומרת לו שאינה רוצה, הוא אמר שהוא כבר יכול לתת משהו. מאוחר יותר כאשר היה לו יותר כסף, הוא שכר חנות וסידר בה את אותם המוצרים שמכר בדוכני השוק. וגם בה היו לו מעט מכירות במשך השבוע, ותמיד, בכל שבוע, נותרו בידו ארבעים עד חמישים גרושים. הוא היה מרוצה עד מאוד, וכולם שמחו מאוד מכך שהיה הולך
555 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1850
ומתקדם. בַּבַּית לא היו עוד מריבות, כי חייהם הוסדרו במידת מה. וסנ' יוסף, כאשר ראה את אביו מתנהג כמו קודם, פעמים רבות גער בו ואף איים עליו. והוא [אביו] פחד והיה נרגע, ובּוּ' רוּזוּ הייתה מלאת שמחה.
הם רצו לארס את סנ' יוסף [בן מֶרקָדוּצ'וֹ], ומצאו לו כלה יפה מאוד מבֶּרקוֹביצָה, בִּתו של חכם ברוך פַּרדוֹ. והסכימו ביניהם שהלה ייתן לו 500 גרושים קוֹנטָדוֹ ואָשוּגָר לכבודו.[5] וערכו את האירוסין בשמחה גדולה ובהשתתפות כל קרוביהם, על פי הדרך המוכרת לכם שבה ערכו את טקסי האירוסין ואת החתונות. ובכל מה שנזקקו נעזרו בכל קרוביהם, וכולם היו שמחים. גם את העסק של החנות הוא הוליך היטב, ובַתקופה הזו הם חיו בטוב.
בשנת 5611 [1851] הם הכינו את כל הדרוש לחתונה, מובן שכמעט הכול נשלח בידי הקרובים באופן מלא, כי בנוסף למה שנתנו הגברים שלחו גם הנשים הרבה יותר, הן במאכלים והן בבגדים. זה היה חשוב מאוד, כי כפי שראינו לא היה להם כמעט כלום. הם ערכו את החתונה במועד, ככל הראוי, וכולם באו לבקר בידיים
556 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1851
מלאות. ונתנו לה לכלה את מתנות נישוק היד, הן הגברים והן הנשים. לכלה קראו לאה, היא הייתה נבונה מאוד ושלֵווה מאוד וכיבדה את כל בני הבית. בעלה אהבהּ מאוד, ושני הצדדים היו שמחים. בּוּ' רוּזוּ, שהייתה אישה מאוד ידענית השכילה להדריך אותה היטב, לא נתנה לה בכלל לעבוד, לקחה אותה לעיתים קרובות לבקר אצל קרובי משפחתם שתמיד קיבלו אותה בסבר פנים יפות.
חכם מֶרקָדוּצ'וֹ שהקצבתו השבועית ניתנה כסדרה, היה אוסף אותה מקרוביו בכל שבוע כפי שנאמר קודם. כעת, כשכבר הייתה לו כלה, לא שתה לשוכרה כמו קודם ונשאר בבית רגוע עד מאוד.
בקוֹנטָדוֹ שקיבל קנה סנ' יוסף סחורה לחנות, כיוון שמן הכסף הזה לא הוציא מאומה לחתונה. והעסק של החנות הלך לו טוב מאוד. בּוּ' רוּזוּ לא נתנה לו להוציא מאומה עבור הבית, והייתה זו היא שהתאמצה ועבדה על מנת להשׂתכר כדי שבְּנהּ יתקדם. הייתה תמיד בוכה בסתר, ועל כך היה בְּנהּ גוער בה באומרו שגם הוא יכול לעזור במשהו בהוצאות הבית.
בשנת 5612 [1852] כבר נמאס לחכם מֶרקָדוּצ'וֹ להיות ללא שום עבודה. והוא הלך אצל צֵ'לֵבּי יהודה, שהיה יושב ראש הקהילה, וביקש ממנו שימנה אותו
557 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1852
לחזן בבית הכנסת; שכן ידע לקרוא בפרשת השבוע, ואף היה חכם, וקולו – אף שהיה עבה מאוד – היה יודע לשיר. כבן דודו, התנה איתו צֵ'לֵבּי יהודה תנאי שלא ישתה ושיקום מוקדם כדי לבוא לבית המדרש – שם נהגו לומר לפני תפילת שחרית כמה פסוקי לימוד. והוא [מֶרקָדוּצ'וֹ] הסכים איתו בכול. אזי מינו אותו ושילמו לו 12 גרושים לשבוע. בהתחלה קרא והתפלל בכוונה גדולה, ועשה הכול בהתאם לתנאים שקבעו לו.
אֶחיו חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ דאגו תמיד לצורכי מחייתו, ובלבד שלא יחזור אל בתיהם, ושלחו לו כל העת את צרכיו הן במזון והן בכסף. בּוּ' רוּזוּ החלה לעסוק באותה השנה ברפואה עממית לענייני נשים. אל ביתה באו כפריות רבות, והייתה נותנת להן תרופות לחולי נשים. מכך השתכרה, והתשלום היה בתרנגולות ובדברי מזון אחרים שהביאו לה. מלבד זאת הייתה הולכת לבתי קרוביה וגם לבתי אחרים, ותמורת השירותים שהגישה כולם שילמו לה, כל אחת לפי דרכה.
סנ' יוסף המשיך בעבודתו בחנותו. אך מכיוון שמכר מעט סחורה, השקיע מעט גם בתפירת צָ'רָס עבור האיכרים. מלאכה זו לא ידע בעצמו, ולכן היה נותן לתפור אותן אצל צָ'ריקְצ'ים [סנדלרים של נעלי כפר] אחרים ומשלם להם בעבור עבודתם. מובן מאליו שגם הרווח שהיה לו מכך היה קטן יותר, אבל
558 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1852
בכל זאת המשיך במכירה. לצורך כך פתח בימי השוק דוכן במקום שבו התכנס השוק, ובאותו היום סגר את החנות.
בשנת 5613 [1853] נולדה לסנ' יוסף בת, וקראו לה בֵּיָה [במקור Belia[6]] גם בלידה זו נהגו כמנהג כל היולדות: ביקרו אותה ושלחו לה את המתנות בשפע, צורכי מזון רבים ודברים אחרים וכן מתנות בכסף. וכאשר היולדת שבה לאיתנה, היא היניקה וטיפלה בבִתהּ. את הבת הזו השיאו בעיתהּ בבֶּרקוֹביצָה עם אחד מבני משפחת פַּרדוֹ והם חיים באושר. היא ילדה בנים ובנות, ובעלה סוחר מצליח בבֶּרקוֹביצָה. מאוחר יותר עזב לקוּטלוֹביצָ'ה [כיום מוֹנטָנָה], כי בעיירה הזו קם שוק גדול, וגם שם הוא היה שמח וטוב לב.
באשר לחכם מֶרקָדוּצ'וֹ, הוא המשיך לשמש חזן כמו בשנה החולפת, אך עניין שתיית היין התחיל להעסיק אותו שוב. זאת היה עושה עוד לפני תפילת שחרית, כך שפיו הריח מיין. וצֵ'לֵבּי יהודה, שהיה גם הגבאי של בית הכנסת, אף שהיה זה דבר שאי אפשר לשאתו, מכל מקום מפני שהיה קרובו המשיך לסבול זאת. הוא היה מעיר לו שוב ושוב, ואף על פי כן
559 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1853
לא שינה דבר, כי זה היה אצלו כמחלה.
ובּוּ' רוּזוּ הייתה עצובה מאוד, אך היא לא אמרה דבר על מנת שלא לריב.
בשנת 5614 [1854] בנו, הסנ' יוסף עבד בחנותו אך לא עלה בידו להפיק ממנה רווח, מכיוון שלקח על עצמו את החלק הגדול יותר בהוצאות הבית. וכך היה שסחורתו הלכה והתמעטה, כי לא יכול היה עוד לחדש את המלאי, ובקושי מכר לכיסוי הוצאותיו. כל זה קרה בגלל שאביו, ממעט השכר השבועי שקיבל ומעוד אי־אלו הכנסות אחרות שהיו לו בהיותו חזן, מנדבות ש'זרקו' לו, אם בעלייה לתורה או ביאר־צייט [יום השנה לפטירה] ועוד כאלה – בהתחלה הוציא מעט לצורכי הבית. אולם היות שהתחיל שוב לשתות, לא הספיק לו כספו לצורכי השתייה וגם להוצאותיו אחרות. את קצבתו השבועית שניתנה לו על ידי קרוביו כנכתב לעיל חדל מלקחת, כי אמר שכעת יש לו מהיכן להתפרנס. לפיכך היה זה בנו שהוציא מכספו יותר מכולם. בּוּ' רוּזוּ נעשתה מעט חולה באותם הימים ולא יכלה ללכת [לעבודתה] כמו קודם, כך ששבו אליהם סבלותיהם.
הציבור החל להתלונן על כך
560 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1854
שהוא בא לבית הכנסת שיכור, וכאשר קרא בתורה, מלבד זאת שהיה נרדם גם שגה רבות, ולא פעם שכח עד היכן הגיעו בקריאת הפרשה וחזר והתחיל אותה מחדש. הוא כעס כאשר תיקנו אותו. סופו שסילקוהו ממִשְׂרתו כחזן וישב בביתו.
בשנת 5615 [1855] הוא נשאר בבית והתבייש מאוד. בנו היה צועק עליו, ובּוּ' רוּזוּ הייתה אך בוכה משום שגם בידה לא עלה להשתכר על מנת לבוא מעט לעזרת הבית. הם [הקרובים] שבו ונתנו לו את הקצבה השבועית שקיבל קודם. כך הם חיו, כי את הקצבה השבועית היו צריכים למסור לבּוּ' רוּזוּ, והיא הייתה אמורה להוציא את הכסף. ובאשר ליין, בכל ערב היה הולך למלא את קנקנו באחד מהבתים [של קרוביו] לפי התור. ולא היה לו היכן לקנות, כיוון שאף אחד לא נתן לו בהקפה. בסמוקוב היו רק שתי מסבאות של יהודים, ולמסבאות הנוצרים אסור היה לו להיכנס, מהסיבה של [שנמכר בהן יין] נסך, כי היה זה חטא גדול מאוד. אם ראו מישהו קונה יין או ראקי במסבאה של נוצרים, הטילו עליו חֶרֶם; שלחו לביתו את תיק הטלית, ולא היה רשאי עוד לבוא לבית הכנסת ושום יהודי לא קָרַב אליו כיוון שנטמא. לפיכך לא יכול היה להיכנס לבתי המרזח של הנוצרים, שם
561 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1855
הייתה לו אפשרות לקנות בהקפה ולשתות לרוויה. מאוחר יותר כאשר לא יכול היה להיות יותר בבית, שלחה אותו אשתו שלפחות ילך לבית המדרש; שילמד עם יתר החכמים שהיו מקבלים תשלום מן הבנים של חָריבּי צֵ'לֵבּי [משה] שבית המדרש היה שייך להם, וששילמו להם כדי שיישאר פתוח. ובבית המדרש הזה היו גם שופטים את הציבור היהודי.
בשנת 5616 [1856] בנו יוסף לא יכול היה עוד להחזיק בחנות, כך שנותר גם הוא ללא שום עסק. והיה עצוב מאוד עד כדי כך שחלה. ניסו לשכנע אותו שיפתח שוב את החנות, אבל הוא לא רצה, כי אמר: " אם אבי יתחיל שוב ללכת בדרך הזאת, יבוא גם הוא אל החנות, ותוך זמן קצר שוב נראה אותה ריקה”. לפיכך רצה להיות שכיר – במה שיהיה. בהיותו כה חלש, כיוון שבכלל לא ניזון כראוי, מה שיכול היה לעשות היה רק עבודות כלשהן שעושים בישיבה, כי עבודות בהליכה לא יכול היה לעשות. וכאלה לא יכול היה למצוא, כך שהיה הולך ונחלש עוד יותר. הוא היה אדם מאוד שתקן, וזה הביא עליו סבל גדול. לא יצא לאף מקום, ובעיקר ישב בבית. הוא לא ידע אפילו לקרוא כיוון שלא החזיקוהו בבית הספר, כי הם חשבו
562 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1856
שכאשר יצא לשוק מייד ישתכר. אך זה לא קרה, אף שבהתחלה הרוויח, או יש לומר, שנדמה להם שהוא הרוויח, בעוד שמן ההתחלה הוא פרנס את הבית; או אולי [הוא נכשל] כי הם לא ידעו לנהל את חשבונות העסק.
כך שבּוּ' רוּזוּ נשאה תמיד בנטל, וכך גם בני משפחתה כמו גם האנשים הטובים ש'נשאו בעול עשיית הטוב', כי באותם הזמנים שרר הנוהַג לעזור לנזקקים. לרוב היו אלה רק הנשים שדאגו לשלוח ממה שהיה להן בבתיהן. כידוע, באותם הזמנים היו לכל אחד בבית כל מיני מזונות, בעוד שבימינו המגמה היא שאם [לדוגמה] יש לנו צורך בבצל, נלך לקנות אותו אצל החנווני, ובבית לא צריך שיימצא בכמות העולה על הצריכה של יום אחד, אף לא גרגיר מלח. כך שמתת נדבות כזו מידי הנשים לא יכולה להתרחש [כיום].
בשנת 5617 [1857], מכיוון שהסנ' יוסף הלך ונעשה חלש בהתמדה, יען כי היה ללא כל עבודה, סידרו לו שיהיה מלמד לילדים הכי קטנים, ושיחזיק אותם, ונתנו לו בהתחלה עשרה גרושים לשבוע. מלבד זאת היו לו אי־אלו הכנסות אחרות, מאזכרות ועניינים אחרים של הקהילה, וכך הוא התפרנס. זה
563 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1857
כשלעצמו היה עניין גדול עבורו, כי כפי שנאמר הוא לא ידע בכלל לקרוא. וכך היה שהתחיל ללכת לבית המדרש, ומתוך ששמע את התפילה והלימוד למד משהו. ואביו, כיוון שכבר הסתדרו ביניהם היטב, וידע לקרוא, לימד אותו כמה דברים. הוא התכונן להגיע לדרגה שיהיה כאחד המלמדים האחרים, ועל ידי כך יוכל לקבל תשלום גדול יותר וגם להיות [מזמר בבית הכנסת].[7]
סנ' אביו חכם מֶרקָדוּצ'וֹ העביר את ימיו כמו קודם, אך השתייה פחתה אצלו; [זאת] לא רק בגלל שלא היה לו [כסף], אלא כי כבר לא יכול היה לשתות יותר משום שהלך ונחלש כל העת. וכך היה שלא יצא והיה לרוב בבית. הוא שהה לבדו בחדר, בוכה כל הזמן בלי שידע למה, וכאשר שאלו אותו לא היה עונה ונרדם בבכי. זה הביא על כולם עוגמת נפש נוספת.
בשנת 5618 [1858] חכם מֶרקָדוּצ'וֹ המשיך לבכות, ובאותה השנה נפל למשכב ושהה במיטה. אֶחיו באו לבקרו תמיד, ושלחו לו את כל צורכי מזונו. האחד בא ביום והשני בלילה, ולכן הם עדיין לא פתחו את המטבח לשימושה של בּוּ' רוּזוּ, והבית היה ריק לחלוטין. הם עשו הכול כדי
564 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1858
להקל על החולה, וגם כדי שיהיה מטופל טוב יותר. כלתו, הסנ' לִיָילוּצָ'ה, בזמן הזה נמצאה בבֶּרקוֹביצָה ולא רצתה לשוב בקרוב, למרות ששלחו לקרוא לה. סנ' יוסף המשיך במלַמדוּת [כך במקור], וקיבל את שכרו כסדרו. וכל שאר הקרובים כולם 'נשאו בנטל עשיית הטוב' בשלחם תמיד ככל שיכלו, בלי שהתבקשו, וכך חלפו ימיהם כשהם מרוצים במידת מה. בזמן הזה בּוּ' רוּזוּ לא יצאה מהבית כמו קודם, כאשר הייתה יוצאת כדי להשׂתכר.
בשנת 5619 [1859] חכם מֶרקָדוּצ'וֹ שהיה [מקודם] חולה, כבר שב לאיתנו, ובבקרים הלך לבית המדרש. גם את המשך היום העביר לרוב בבית המדרש, לומד ביחד עם החכמים. מאוחר יותר סידרו לו תשלום כפי שקיבלו יתר החכמים, שהיה שכר קטן מאוד. חוץ מזה היה מקבל במשך היום ארבע כוסות קפה ללא תשלום על חשבון בית המדרש. את ההוצאות הללו של בית המדרש שילם רב העיר, ובכל שישה חודשים היה מביא את החשבון אל שלושת האחים, הלא הם צֵ'לֵבּי יהודה, [צֵ'לֵבּי] גבריאל ו[צֵ'לֵבּי] אברהם, והם שילמו אותו בחלקים שווים. לרב הם נתנו גמול בנפרד, משום שניהל את החשבונות ועמד בראש בית המדרש.
565 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1859
בית המדרש היה פתוח לכולם, וכל אחד היה חופשי להיכנס, בין אם רצה ללמוד ובין אם רצה לשמוע את הלימוד.
באשר לסנ' יוסף בנו, שהיה מלמד של הילדים הקטנים, הוא לא יכול היה לעסוק יותר במלאכה הזו כיוון שחלה; ומבין קרוביו פתחו עבורו חנות מכולת קטנה. היה זה רק כדי שיעסיק עצמו, כי שום רווח לא היה לו, בקושי יכול היה לכסות את דמי השכירות עבור החנות. כתוצאה מכך הלך ונחלש מאוד, והנטל שוב נותר כולו על בּוּ' רוּזוּ. לשם כך נתנו לה הקרובים קִצבה שבועית ממנה הם התפרנסו.
בשנת 5620 [1860] הסנ' יוסף לא יכול היה להחזיק עוד בחנות. הוא ביצע אי־אלו שליחויות עבור הקרובים, ובאשר הוא שירת אותם, הם שילמו לו, לא על השירות שנתן להם, אלא כדי שלא יתבייש. הוא התהלך מדוכא והיה חלוש וחולה תמיד. כפי שאמרו, לא יכול היה לשאת עוד את משא סבלו, הרבה יותר בגלל שלא עלה בידו להצליח במאומה בכל מה שעשה, מאשר מכך שנתנו לו כדי שישתכר.
כך גם אביו, שמלבד המצוקה שלו לקח ללב גם את זו של בנו, נשבר והרים ידיים. ורק היה הולך כל יום חמישי לחנויות של אלה [מבני משפחתו] שהסדירו לו את הקִצבה השבועית, ואסף אותה בסכום של כ־15 עד 20
566 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1860
גרושים. את היין קיבל בנפרד כשהיה הולך בעצמו לבתים, כפי שכתבתי קודם, וכולם מילאו את הקנקן שנשא מתחת לג'וּבֶּה, ותמיד נשמר שלא יראוהו. ובּוּ' רוּזוּ הייתה גם היא, כמו בשנים האחרות, דואגת לבדה לבית כולו בלי להתעייף.
בשנת 5621 [1861] חכם מֶרקָדוּצ'וֹ, מרוב השתייה או שמא עקב סבלותיו, אך בעיקר בגלל בנו שמיום ליום הלך ונחלש, גם הוא הלך ודעך. הוא המשיך לבוא לבית המדרש, אך לא היה לו עוד כוח ללכת. לרוב היה שוכב בביתו, בוכה תמיד, בלי לומר מדוע. אֶחיו ביקרוהו וגם גילו דאגה רבה כלפיו. בּוּ' רוּזוּ לרוב לא הייתה בבית כי הייתה עסוקה במיילדוּת, מה שאילץ אותה להיות תמיד נוכחת בלידות, והייתה זו כלתה הסנ' לִיָילוּצָ'ה שדאגה לבית. מאוחר יותר היא שהתה בביתו של צֵ'לֵבּי גבריאל, שנפל למשכב ואחר כך נפטר. היא שהתה שם כדי לתת מענה לעבודות המטבח.
בנו סנ' יוסף לא יכול היה יותר להישאר בסמוקוב, נסע לבֶּרקוֹביצָה וגר אצל חותנו סנ' פַּרדוֹ כדי שיטפל בו. וחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ, שכבר היה בזמן הזה בנסיעות בין
567 ביוגרפיה של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ יוסף אריה 1861
[שתי] הערים הללו, סידר לו [ליוסף] שישמש גם הוא כמלמד בבֶּרקוֹביצָה בתשלום של 25 גרושים לשבוע, ויגור בבית חותנו למשך זמן מה; [זאת] עד שיצבור מעט כסף, ואז יביא את משפחתו. למשפחה בסמוקוב הוא לא שלח מאומה כי בּוּ' רוּזוּ דאגה להם בסיועם של קרובי המשפחה, כך שכל הצדדים היו מרוצים.
בשנה הזו שרר קור גדול מאוד, וחכם מֶרקָדוּצ'וֹ שכבר היה חולה לבש בגדים קלים. במועד שבו הסתיימו ימי השבעה על צֵ'לֵבּי גבריאל, הלכו כולם לבית הקברות לטקס סיום השבעה. הוא היה לבוש בג'וּבֶּה דקה עשויה מבד סוֹף [בד ריפוד], אך בכל זאת רצה לבוא. כך התקרר, כששב [הביתה] נפל למשכב וכעבור ימים מעטים נפטר מדלקת ריאות. ביכּוּ אותו ימים רבים, אך בנו יוסף לא היה בסמוקוב, והיעדרותו גרמה צער גדול עוד יותר לכל המשפחה. הוא נפטר ב־11 בשבט של אותה שנה, ואין צורך לומר כי נתנו לו את כל הטיפולים הנחוצים אך הכול היה ללא שום תועלת.
568 חיים בחוסר אונים
נראה כי הסיבה העיקרית שהביאה את חכם מֶרקָדוּצ'וֹ אל השִכרות, הייתה בכך ש[אביו] חָריבּי צֵ'לֵבּי התחתן בפעם השנייה. איננו יכולים לומר שהוא [מֶרקָדוּצ'וֹ] לא היה מרוצה מנישואין אלה, דבר כזה אי־ אפשר לקבוע. ואם חכם מֶרקָדוּצ'וֹ לא רצה בכך, היו מסבירים לו כי אביו לא יכול להישאר ללא נישואים בגיל כזה. לפיכך לא הייתה זו הסיבה שהגיע לידי כך [לשכרות], אלא שניתן לומר שהסיבה היא אך ורק שבּוּ' רבקה [האֵם החורגת] הביאה עימה את שני בניה. טבעי הוא שלבן החורג היא לא חייבת לדאוג כמו לבניה שלה, אפילו שהוא היה בְּנהּ של אחותה. אם היא הייתה דואגת לו כמו לבניה האחרים, לא ייתכן שמן ההתחלה היה רב עם אימו החורגת עד כדי כך שהיו צריכים לסלקו מן הבית. וזה טבעי שהוא החל לקנא, ולפיכך החל לשתות כבר מהתחלה כדי לשכוח. אם היו מחזירים אותו שוב אל ביתם ניתן לומר שייתכן שיכול היה להשתנות, אבל הם לא עשו זאת. וכך, בנוסף לכך שהוא עצמו אבד, הם היו גורמים לאובדנם של כל צאצאיו אחריו, עד הזמן הזה שבו אני כותב זאת. זוהי דעתי שלי, בלי להאשים חס ושלום אף אחד. יש לומר עוד כי לאביו לא היה זמן [בשבילו], כי נפטר בדמי ימיו.
569
כאן מסתיים הפרק של חכם מֶרקָדוּצ'וֹ, מיכאל יוסף אריה, עד שנת 5621 [1861] שבה נפטר באחד עשר לחודש שבט; שנות חייו היו 55 שנים.