594
מכאן ואילך מתחיל הפרק על חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ, הבנים הצעירים של חָריבּי יוסף.
595 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ בהנהגת אימם[1] 1833
בשנת 5593 [1833], ככתוב בעמוד 530 של ביוגרפיה זו, בפירוד הבית שעשו ביניהם האחים [עם מות יוסף אביהם] – נותרו לחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ ולחכם רַבֵּנוּצ'וֹ האמורים 10,000 גרושים בסך הכול; הם היו אמורים להמשיך להתפרנס מן הריביות [על הכסף הזה]. היה עליהם להמשיך בלימודיהם בהנחיית אימם בּוּ' רבקה, לה הם צייתו בכול, והם המשיכו בחייהם והיו שבעי רצון מאוד. וחכם מֶרקָדוּצ'וֹ, שכבר ישב בחנותו, היה שמח מכולם, ומפעם לפעם היה מבקר אותם. היה שואל אותם האם הם צריכים משהו, כי הוא מוכן לעמוד לשירותם. כפי שידוע בּוּ' רבקה לחלוטין לא הסתדרה עם חכם מֶרקָדוּצ'וֹ, כך שלא הייתה פונה אליו בכלל. ואם הייתה זקוקה לאיזה דבר, הייתה פונה לחכם רפאל ולבנים של חָריבּי צֵ'לֵבּי, והם קנו לה את כל מה שרצתה. גם חָריבּי צֵ'לֵבּי היה בא לשאול אותה לִצְרכיה, והוא קנה לה יותר מכולם מאכלים ובגדים ואת כל צְרכיה האחרים, והביאם לביתה כדי שלא תתבייש.
בּוּ' רבקה הייתה עקרת בית למופת וחזקה מאוד. היא לא התעייפה לעבוד בעצמה ולמלא כל צורכי הבית, ובו בזמן להנחות את שני בניה אותם שלחה ללמוד. הם היו רגועים מאוד, ושהו תמיד בבית כי לא נתנה להם לצאת לשום מקום. בניה האחרים, שאותם הביאה מסופיה, כבר חיו בנפרד. היא
596 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ תחת הנהגת בּוּ' רבקה 1833
ביקרה אותם מפעם לפעם, ויעצה להם להתנהג היטב כיוון שאביהם החורג שטיפל בהם כבר לא היה בין החיים. גם הם חיו בצמצום כל חייהם, כפי שנקרא בהמשך את קורותיהם ומה עלה בגורלם.
בשנת 5594 [1834] חכם מֶרקָדוּצ'וֹ החזיק בחנות בנפרד, אך מכיוון שהעסקים לא התנהלו אצלו כשורה לא יכול היה לעמוד בהתחייבויותיו. נוסף לכך הוא לווה מכל קרובי משפחתו, אך זה לא הספיק לו. הוא שתה לשוכרה, הלך אצל אימו החורגת, ותוך שהיה רב עימה לקח ממנה כסף בהלוואה. בתחילה לא דיברה דבר, אבל משהתחיל לבוא אליה בתדירות גבוהה יותר התלוננה אצל חכם רפאל – שממנו לא פחד חכם מֶרקָדוּצ'וֹ. מאוחר יותר הייתה בּוּ' רבקה הולכת לבכות אצל חָריבּי צֵ'לֵבּי, כי מזה האחרון הוא [חכם מֶרקָדוּצ'וֹ] פחד. חָריבּי צֵ'לֵבּי קרא לו ונזף בו, באומרו כי אם תהיה לו עזות המצח ללכת עוד פעם אחת אצל בּוּ' רבקה, הוא יכניס אותו לכלא. כך חלף זמן מה, אך כאשר הוא חזר והשתכר בא אליה שוב, והוא [צֵ'לֵבּי] גרם למאסרו. הוא שהה בכלא 15 ימים. ובּוּ' רוּזוּ הלכה להפציר בו שמא ישחררו, כי הוא לא יבוא אליה יותר.
בּוּ' רבקה ניהלה את הבית, אך
597 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ תחת הנהגת בּוּ' רבקה 1834
מה שקיבלה מהריביות בקושי הספיק לה, ולא נותר לה דבר לצרכיה האישיים. את חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ שכבר בגר היא הוציאה מתלמוד התורה. היא שמה אותו בבית המדרש, שם כיהן אברהם אלקלעי שהיה רב העיר, כדי שילַמדוֹ לִשְנות בגמרא, כי הלה היה בעל כישורי הוראה. וכך, מן ההתחלה נכנס חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ ללימודי קודש ברמה גבוהה, והיה הולך ומתקדם. וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ שהיה צעיר יותר, המשיך בתלמוד התורה. היא התחילה לבקר בבתי היולדות, כיוון שרצתה ללמוד מיילדוּת, וכך תהיה לה היכולת להרוויח הרבה יותר.
בשנת 5595 [1835], שכפי שנאמר בּוּ' רבקה הייתה מבקרת אצל היולדות, באותה השנה החלה לקבל [ליילד] כמה יולדות. בתחילה אף שרצו לשלם לה היא לא קיבלה, העיקר היה שתלמד טוב יותר. אחר כך היא סידרה את עבודתה כך שביקרה [תמורת תשלום] רק אצל היולדות שמהן תוכל לקבל תשלום גבוה יותר. מאלה שהיו מוחלשות יותר ולא הייתה להן היכולת לשלם כפי שהגיע לה, היא לא לקחה כל תשלום. היא באה לבקרן ועשתה הכול בדיוק כמו אצל אלה שמהן קיבלה תשלום. ולנזקקות מביניהן שלחה פעמים רבות תרנגולות ואת כל הדרוש ליולדת – וכך זכתה להרבה
598 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ תחת הנהגת בּוּ' רבקה 1835
כבוד. היא הייתה חרוצה מאוד. בכל דבר שלקחה על עצמה פעלה בנאמנות ולא התעייפה. את היולדות שיִילדה ביקרה במשך ארבעים יום, ורחצה את התינוקות עד שהיולדת התאוששה לגמרי. במידת הצורך ישְנה בבית היולדת לילות רבים – הכול תמורת תשלום ששילמו לה מרצונם הטוב, בלי שהעלתה תלונות בפני איש.
בשנת 5596 [1836] הריביות בגובה אלפיים גרושים שקיבלה מחָריבּי צֵ'לֵבּי עבור אותם 10,000 גרושים, שנשארו לבנים חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ – לא הספיקו לה. היא החלה למשוך מן הקרן. הסיבה לכך הייתה שחכם מֶרקָדוּצ'וֹ בא לביתה פעמים רבות, ושהה שם במשך שבועות עם כל משפחתו. אפילו שגירשוהו לא הלך והתחיל להתקוטט, ומכיוון שהיה תמיד שיכור עזבוהו לנפשו. זה היה הנימוק שלה להיות מיילדת: כך תוכל לצבור סכום מסוים של כסף, מתוך כוונה לחתן את בניה ואחר כך ללכת לירושלים. בהתחלה היא שמה בצד כל מה שהרוויחה, והייתה שמחה מאוד על כך שבניה היו רגועים מאוד והקשיבו לכל מה שיָעֲצה להם. היא תמיד סיפרה להם על מעשיו הטובים של
599 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ תחת הנהגת בּוּ' רבקה 1836
אביהם, ושאם ילכו בדרכיו יוכלו להשיג גם כן את המעמד המכובד של אביהם. זו הייתה בעיקר שאיפתה של בּוּ' רבקה, שילמדו דעת כַּאֲביהם.
בשנת 5597 [1837] היא כבר חסכה משכרה כמיילדת, אך היות שחכם מֶרקָדוּצ'וֹ בא לביתה עם כל משפחתו, היה צורך לתת לו מעט כסף כדי שילך. היא נתנה לו מכספה רק כדי שיֵצֵא, שאז לא תפחת הקרן של בניה.
בניה המשיכו והתקדמו בלימודיהם, וחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ שכבר היה בוגר התחיל להתעניין בחשבונות שלהם. הוא ביקש מאימו את החשבון אך היא לא ידעה, ורק אמרה לו שההוצאות נעשו גדולות יותר. אימו גם אמרה לו שהגיע הזמן שיקבל על עצמו לנהלם [את החשבונות] על פי צורכיהם, כי הקרן שלהם כבר נשחקה כמעט במחצית. זה מאוד העציב אותם, והם חדלו מכך [למשוך מהקרן] בעצת קרובי משפחתם. מאוחר יותר הם צמצמו בהוצאות ולא קיבלו יותר את חכם מֶרקָדוּצ'וֹ, גם כאשר בא עליהם בכוח. כיוון שהם נתנו לו מספר פעמים כסף כדי שיֵצֵא מהבית, הוא יוכל לעשות זאת כל הזמן. אם היה
600 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ תחת הנהגת בּוּ' רבקה 1837
מהיכן לתת לו לא היה אכפת, אבל במקרה הזה הם נשארו בלי כסף. הדבר גרם דאגה לחכם רפאל שאהבם מאוד, ומלבד זאת הוא התכונן לקחת לו את חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ כחתן כפי שאכן היה.[2]
הצעירים של היום מוצאים שחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ שגה בכך שנישא לבת־דודו, כיוון שכתוצאה מכך צאצאיהם יצאו חלשים. אולם כאשר בודקים רבים אחרים שעושים זאת, אנו רואים שהם [הצאצאים] בריאים וחזקים. יצחק אבינו התחתן עם בת־דודו, ומה אנו יכולים לומר על הילדים שהוליד? שהם היו כולם כאריות, וכך גם אלה שנולדו אחריהם.
בשנת 5598 [1838], מאחר שלא הצליחו למנוע מחכם מֶרקָדוּצ'וֹ מלהגיע לביתם והוא חזר שוב ושוב, לא היה להם מה לעשות. אם היו פועלים כפי שעושים בימינו, חלק מהם היו מסתלקים ואחרים היו מְרֵעים את המצב עוד יותר. עליי לומר שזה היה עלול להיות גרוע יותר, לא מפני שהיה אכפת להם ממנו, אלא כי הייתה להם אחווה משפחתית חזקה וגם כבוד עצמי. והם נשמרו מאוד שלא ידברו עליהם האנשים מאומה. ואז, באחת מפגישותיהם, הם פעלו לסלקו מהבית, וסידרו לו קצבה שבועית מבין קרובי המשפחה. בּוּ' רבקה הסכימה להיפרד
601 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ תחת הנהגת בּוּ' רבקה 1838
מכמה מהתכשיטים האישיים שלה, ולמכור אותם כדי לקנות לו בית. כך סברו שיוכלו לנוח. בהסכמת כל בני המשפחה הם עשו זאת, וקנו לו בית ישן ורעוע – כבר כתבתי על כך ביתר אריכות בפרק על חכם מֶרקָדוּצ'וֹ. וכך הוא עזב את ביתם. אחרי שבּוּ' רבקה מכרה את התכשיטים ומסרה את הכסף כדי לקנות בית, היא התחרטה על כך מאוד; והתעוררה בעיה, שכן היא רצתה לקחת את סכום הכסף הזה בחזרה. לפיכך, מאוחר יותר הם פעלו בעניין, ונתנו לה סכום של אלף גרושים שאספו בין קרובי המשפחה. היא אמרה שכאישה היא צריכה שיהיה לה משהו, ואם לא כסף לפחות איזה תכשיט.
בשנת 5599 [1839], אחרי שכבר סידרו קצבה לחכם מֶרקָדוּצ'וֹ, הריהוט שהיה להם בבית היה הרוס. כיוון שהיא [בּוּ' רבקה] רצתה לארֵס את חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ, התחילה לסדר את הבית וקנתה כמה רהיטים. לשם כך נאלצה למשוך מן הקרן שלהם, וכך קרה שזו הלכה והתמעטה עוד יותר. ולא רצתה לשמוע כאשר אמרו לה שתימנע מהוצאות חריגות, והרבה פעמים כעסה עליהם כאשר לא רצו לתת לה כסף מעֵבר למה שצריך להוצאות ההכרחיות. וכך הצטמקו 10,000 הגרושים שהיו לה לכדי 4,000 גרושים,
602 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ תחת הנהגת בּוּ' רבקה 1839
ובכול האשימו את חכם מֶרקָדוּצ'וֹ שהוא היה הגורם לכך. שני האחים שהו בבית המדרש ולמדו עם חכם אברהם אלקלעי, הם היו אינטליגנטים מאוד. תשוקתם ללימודי קודש הייתה עזה, כך שלמדו גמרא היטב, כמעט טוב ממורם ואף יותר.
בהסכמת כל קרובי המשפחה הם סידרו את האירוסין, כאשר חכם רפאל דודו אירס את בִּתו בּוּ' בּוּליסוּ לחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ. בהיותם קרובי משפחה לא נתנו דעתם רבות לתנאים, והשאירו את הכול למיטב שיפוטו של חכם רפאל. באותו השבוע עצמו עשו הכנות וערכו את האירוסין בפאר רב, וכל המשפחה שמחה – כפי שכבר כתבתי על האופן שבו ערכו את אירועים כאלה. וביום השבת נאספו כולם בביתו של חכם רפאל, וגם זאת כבר כתבתי: על כך שבאו עם האוכל וסעדו כולם ביחד בשירה, בריקודים ובשמחה רבה. ואחר כך שלחו מתנות כנהוג בכל החגים והשמחות, וביקרו אלו את אלו כמו שנהגו תמיד [באירוסין].
בשנת 5600 [1840] הם התכוננו לערוך את החתונה, וביום שנקבע, כשהכול היה מוכן, הם ערכו את החתונה כפי שראוי. הכלה הייתה טובה ויפה מאוד, והביאה אָשוּגָר וקוֹנטָדוֹ הרבה יותר ממה
603 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ תחת הנהגת בּוּ' רבקה 1840
שציפו. וכך עשו את החתונה עם הרבה הנאה ושמחה. ומעל הכול, כידוע, הסנ' חכם רפאל היה אדם של שירה, ואיש של בידור ושעשועים. יותר מכך, הכלה ידעה לשיר טוב יותר מאביה. ימים ולילות, בלי להתעייף, היו שרים 'אלפי' שירים ומשחקים משחקים. היא ובעלה תמיד אהבו זה את זו והסתדרו ביניהם, וגם עם החם.
בשנה הזו בּוּ' בּוּליסוּ ילדה בן, ועל כך הייתה להם שמחה גדולה. וגם בלידה הזו נהגו כמנהג כל היולדות, וקראו לו בכור יוסף. ולפי המנהג פדו אותו בפאר רב, וביום הזה לבשה אימו בגדי כלה. הייתה זו האם שהיניקה אותו וטיפלה בו. בשנה הזו סיים חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ את לימודיו, והמשיך ללכת שעה ביום לשמוע את לימודי החכמים האחרים. הוא עשה זאת שנים רבות, כל עוד שהה בסמוקוב.