481
מכאן ואילך מתחיל פרק הביוגרפיה של מיסיה דָּוִד בעת שהייתו בירושלים ובמקומות אחרים בין השנים 5646 עד 5660–5661 [1886–1900].
482 ביוגרפיה של מיסיה דָּוִד א' אריה בהיותו בירושלים 1886
בשנת 5646 [1886] שהה מיסיה דָּוִד בירושלים ושימש כמורה בבית הספר אליאנס יִזרָאֵליט. את כל מה שאירע לאחיו הסנ' רפאל עם הברון רוטשילד כתבתי בפרקו. על כך שהברון טלגרף הנחיה שייתנו לו שישים לירות, ועל כך שיצאו לחפש את סנ' רפאל, והיות שלא מצאו אותו פנו אליו [אל דוד] כדי שגם הוא יחפש אותו. מיסיה דָּוִד בתחילה לא ידע אודות המצוקות והאומץ שהפגין [רפאל] אל מול הברון כדי שיוכל להצליח – על הכול דווח בפרקו של סנ' רפאל – על הפחד והחרדה הגדולים שתקפו אותו, ועל כך שנרדם מתחת לעץ ונפלה עליו צינה חזקה. הוא עשה הכול לטובת אחיו, פגש אותו לשיחה נוגעת ללב, ואחרי שנודע לו הכול הוא התחרט וביקש ממנו אלף סליחות.
הוא מאוד התפלא לראות שלאחיו הייתה יותר יכולת מכל האחרים, כי היו עוד רבים שרצו לעשות כמוהו אך לא לקחו סיכון. זה שכנע אותו עוד יותר שאחיו באמת יצליח בכל תוכניותיו לעתיד, כפי שאכן כך היה.
באשר לכל ההתחייבויות שלקח על עצמו סנ' רפאל, מיסיה דָּוִד עשה הכול לבוא לעזרתו כדי שלא יגיע לכדי חרפה, וזה נמשך קרוב לחודשיים,
483 ביוגרפיה של מיסיה דָּוִד א' אריה בהיותו בירושלים 1886
עד שנחתמו ההתחייבויות.
הוא דאג לשני הבנים הגדולים של אחיו שלמדו בבית הספר החקלאי, לאחותו אסתר שלמדה בבית הספר המקצועי, וגם אימו הייתה בביתו תחת השגחתו. בכלל לא היה אכפת לו לדאוג לאחיו ולהוציא עבורו כסף, כדי שיגיע ליעדו להיות עצמאי. ובקושי הצליח לכסות את הוצאותיו שלו, את אלה של קרוביו ואת אלה של אחיו.
בשנת 5647 [1887] הוא המשיך בעבודתו בבית הספר, והיה מוכשר מאוד בניהולו. הוא היה אהוב על כל תושביה היהודים של ירושלים. לעיתים קרובות הוא בא לבקר את הרב הראשי, הרב פָּניזֶ'ל.[1] הוא אהב מאוד את שיחותיהם כיוון שהרב הכיר היטב ובאופן יסודי את השפה הצרפתית, ובמיוחד כיוון שנחשב כקרוב משפחתנו כך שמאוד גונן עליו במקרים רבים. כידוע, בירושלים תמיד נוצרו קשיים רבים בקשר לבתי הספר של אליאנס יִזרָאֵליט, בעיקר מצד הרבנים: נראה היה להם שהם הגורם הבסיסי להמרתם של יהודים לנוצרים. בטענותיהם הם התבססו בעיקר על הפעילות של המיסיונרים הפרוטסטנטים. אולם הרב תמיד
484 ביוגרפיה של מיסיה דָּוִד א' אריה בהיותו בירושלים 1887
שכנע אותם שאין זה כך. הוא החל ללמד את התלמידים היותר מבוגרים בבית הספר לשיר את המארשים [שירי הלכת] הצרפתיים כי ידע שירה היטב. במשפחה הזו במיוחד קיימת ידיעת השירה, והיא משותפת לכולם. ככל הנראה ה' מטה חסדו ומעניק לכל אדם מתנה, וכאן, בשושלת הזו, רואים שחכם רפאל היה זה שהתחיל בשירה, והמשיכו בכך כולם, כל צאצאיו, הן הגברים והן הנשים.
בשנת 5648 [1888] מיסיה דָּוִד היה מרוצה מכך שאחיו בנה לעצמו בית. בניו, שכבר סיימו את בית הספר, שלחו את חכם רפאל לסמוקוב כדי שיביא את משפחתו. והוא [דוד] השיג לו כרטיסי נסיעה בחינם באונייה וברכבת עבור כל משפחתו, וגם נתן לו מעט כסף לכלכלתו. עד אותו הזמן הוא החזיקם בביתו על חשבונו, והכסף שהוציא לא נחשב בעיניו בכלל, העיקר לקדם אותם.
בשנה זו הכניס את סנ' אימו, שכבר הייתה עמו זמן מה, לפנסיון מן הפנסיונים שהיו בירושלים – הכול כדי שתטופל טוב יותר ותוזן כראוי, ובעיקר כדי שתוכל לבלות את זמנה עם נשים אחרות כמוה, שהיו רבות כמותה שם. שכן בביתו אשתו
485 ביוגרפיה של מיסיה דָּוִד א' אריה בהיותו בירושלים 1888
הייתה עסוקה מאוד – הן בילדיה והן בניהול הבית – ולא היה לה פנאי לשבת עמה. רצונו של מיסיה דָּוִד היה שמעתה ואילך תנוח. אומנם בהתחלה היא כלל לא אהבה את זה שהוא שם אותה בפנסיון, אך מאוחר יותר היא ראתה שזה עדיף.
בשנה זו נולד לסנ' רפאל בן, וסנ' אימו באה לבית היולדת. היא שהתה שם חודשיים אחרי הלידה כדי לבוא לעזרת הבית, ותמיד הודתה לאל בראותה את בניה בכזו שלווה. וגם הודתה על כך שדואגים לה מאוד, הן בניה והן שאר הבריות, שכן היא בילתה את זמנה עם חברים רבים שרכשה בירושלים ונהגה בכבוד רב.
בשנת 5649 [1889] נולדה למיסיה דָּוִד בת. הוא הזמין את אחיו ואת כל המשפחה ואת סנ' אימו להיות איתם בשבת שבה יעניקו שם לבת הנולדת. וכולם נכחו ונהגו ביום הזה כמו שנהגו לחגוג בסמוקוב באירועים חגיגיים כאלה, והעניקו לה את השם רבקה?[2] כולם נהנו ושמחו, והיולדת שהייתה מאוד בריאה וחסונה, היניקה את הנולדת, גידלה אותה וטיפלה בה. גם הוא המשיך בבית הספר כרגיל, ועל השיעורים שנתן לתלמידים, שב וחזר
486 ביוגרפיה של מיסיה דָּוִד א' אריה בהיותו בירושלים 1889
כמה פעמים; לכן היה אהוב מאוד הן על אבותיהם של התלמידים והן על התלמידים עצמם. כל אחד מהתלמידים הביא לו מתנות למיניהן, והיו אחדים שנתנו לו גם מתנות בכסף.
יתר על כן, הוא נתן שיעורים בצרפתית לצעירים רבים, יהודים וערבים, ומכך הרוויח הרבה יותר מהמשכורת שקיבל מאליאנס יִזרָאֵליט.
הוא מעולם לא העביר את שעותיו בבטלה, ובזמן הפנוי היה שוקד על לימודיו. פעמים רבות בערבים נהג לקרוא עד אחרי חצות. אף שידע לא מעט לדבר ערבית, למד עוד שיעורים בערבית. לשם כך לקח את המורים הבכירים ביותר שהיו, ושילם להם את השכר הגבוה ביותר בלי לחסוך.
בשנת 5650 [1890] אחיו רפאל קטף מכל הפירות שגדלו על העצים שלו, ואת המיטב שבהם ארז היטב. הוא הכניס אותם לשני סלים, העמיס אותם על גב עַיִר והביאם בעצמו לאחיו, שיקבל את מעט הפירות הללו מתוצרת שדהו, ושיאכלו אותם בטוב טעם. באותו הזמן הזמין אותו ואת כל המשפחה
487 ביוגרפיה של מיסיה דָּוִד א' אריה בהיותו בירושלים 1890
שיבואו לביתו במושבה לרגל הולדת בִּתו ולרגל מתן שמה, ושכולם יהיו נוכחים כדי שישמחו. מיסיה דָּוִד אמר לו שהם ייענו לו ויבואו, וכשהגיעו התארחו אצלו באותו יום השבת, הִרבּו בשירה ושמחו כולם ביחד – יחד עם אימם שכבר שהתה אצלם מזה כמה ימים.
באותה השנה אימו הייתה חולה מעט, היא לא רצתה להישאר עוד בפנסיון כי נדמה היה לה שהיא הולכת למות. היא ביקשה מילדיה שיקבלו אותה לביתם, כי אינה רוצה למות בבתי מלון כאשר יש לה שני בנים ליָדָהּ. על כך ענו לה שניהם שהיא חופשייה לשהות היכן שהיא רוצה, ושלא תירתע כלל. היא, שאהבה יותר את בְּנהּ הגדול רפאל, שהתה בביתו זמן מה. מאוחר יותר הלכה גם אצל מיסיה דוד. כאשר שבה לאיתנה וכיוון שכבר הייתה רגילה לחיים בפנסיון, רצתה ללכת שוב לאותו הפנסיון. שם היא הייתה מרוצה מאוד, כי מצאה נשים אחרות לבלות איתן את זמנה, ומִדֵי יום הלכה יחד איתן לבית הכנסת לכל התפילות.
בשנת 5651 [1891] בא מיסיה דָּוִד כתמיד לבקר את אחיו, והנה באותו הזמן עברו כמה שבועות מאז
488 ביוגרפיה של מיסיה דָּוִד א' אריה בהיותו בירושלים 1891
שראה אותו. הוא הלך בעצמו למושבה, ומצא אותו שוכב במיטה. הוא היה מודאג מכך עד מאוד, ובלי דיחוי שלח לו רופא. התברר שלקה בהתקף קדחת, ועם מעט התרופות שנתן לו בתוך חמישה-שישה ימים התאושש והבריא. סנ' רפאל לא החשיב זאת כלל, כיוון שהוא סבל מכך כל הזמן,[3] כך הוא אמר לאחיו. אולם אחיו אמר לו שהוא כבר לא כמו שהיה בימי נעוריו, והוא לא צריך בשום פנים להרשות לעצמו להגיע למצב הזה. באותם הזמנים כשמישהו עבר את גיל ארבעים השנים, כבר החשיבו אותו לזקן, ולא נתנו לו לעבוד, בעוד שבימינו זה להיפך: אדם עשוי לצאת לעבודה רק בגיל שלושים שנה, כי עד הזמן הזה בקושי עולה בידו לסיים את לימודיו. יותר מכך, כשהוא בשיא כוחותיו בתחושה שכבר לא מאפשרים לו לעבוד יותר, הם בעצם הכינו אותו לקראת המוות. כאשר האיש הולך בטל, מובן מאליו שתש כוחו והוא נופל למשכב, ובלי שמלאו ימיו הוא כבר מת כי אין לו שום עיסוק. רוצה אני לומר כי לפי דעתי חייב האדם לעבוד ולהעסיק את עצמו ככל שהוא יכול, אפילו שהגיע לגיל זִקנה, ושאף פעם לא ילך בטל. כך הוא יכול לחיות הרבה יותר ולהיות תמיד בריא, כי בזה יכול כל אחד להבחין אצל האנשים העובדים.
489 ביוגרפיה של מיסיה דָּוִד א' אריה בהיותו בירושלים 1892
בשנת 5652 [1892] מיסיה דָּוִד המשיך בעבודתו בבית הספר ובמתן שיעורים פרטיים לתלמידיו בלי להתעייף. בזמן הפנוי עסק בלימודיו, ובו בזמן כתב וחיבר ספרי לימוד ותיקֵן מיני תקנונים אודות שיפור שיטות הוראת התלמידים בבתי הספר. הוא דיווח על כל זאת לאליאנס יִזרָאֵליט בפריז. הם ביקשו ממנו לתת הסברים על רבות מן התקנות הללו, והוא הבהיר אותן להם ביתר הרחבה. מלבד זאת הוא עסק גם בעתיקות של ירושלים וסביבותיה, ועל הכול הוא כתב.
סנ' אימו הלכה באותו הזמן לביתו של סנ' רפאל במושבה, עקב החולשה שפקדה אותו שוב, ושגרמה להם לעוגמת נפש מרובה. סנ' אימו אמרה לו למיסיה דוד, שהישָנות החולשה שפקדה את אחיו עלולה להיות סימן רע מאוד, כי באותו מצב היה גם סנ' אביו. לפיכך היא ביקשה ממנו שיבוא לראות אותו, ושינקוט באי־אלו אמצעים רציניים יותר – אם זה להביאו לירושלים או שיזמין לו רופאים, והכול כמה שיותר מהר.
לנוכח זאת בו ביום הביא איתו מיסיה דָּוִד אל המושבה את הרופא שטיפל בו בפעם הקודמת, כשהיה כה חולה. כשבדק אותו הרופא לא מצא חן בעיניו מה שראה, והוא אמר להם שאין צורך להטריד אותו
490 ביוגרפיה של מיסיה דָּוִד א' אריה בהיותו בירושלים 1892
ואף לא להוביל אותו לשום מקום; הוא יטפל בו בביתו שלו, אך יצטרך לבקרו כל יום. הם אמרו לו שכך יעשה ושישלמו לו הרבה יותר משכרו. הוא התחיל לטפל בו, אך לא יכול היה לעזור לו כלל וכלל. מִדֵי יום הוא הלך ונחלש. חלפו כמה ימים עד ששבק חיים לכל חי. אולם כבד נפל על מיסיה דָּוִד, ומרוב צערו שכב חולה קרוב לחודש והתאבל עליו זמן רב.
בשנת 5653 [1893] יעץ מיסיה דָּוִד לאחייניו, הדריך והנחה אותם בכל צורכי עבודת האדמה. הוא עודד אותם שימשיכו בכול כמו בימי אביהם ושיהיו תמיד מאוחדים. ובאשר לבניו ובנותיו הצעירים [של אחיו], הוא לקח אותם אליו ודאג להם שימשיכו בלימודיהם. הוא החזיק אותם בביתו כדי להובילם בדרך הנכונה, ובנוסף תמיד ביקר אותם ושאל אותם על עבודתם היום־יומית. את הכול עשה בלי להתעייף, ובדרך זו הם הלכו תמיד והתקדמו. מיסיה דָּוִד נהנה הנאה גדולה לראות את אחייניו מאוחדים עד מאוד.
באותה השנה מיסיה דָּוִד החל לאבד את ראייתו, מה שהכביד עליו מאוד, כי לא
491 ביוגרפיה של מיסיה דָּוִד א' אריה בהיותו בירושלים 1893
יכול היה להמשיך בלימודיו ובאותו הזמן גם בכתיבתו. הוא יִידֵע את אליאנס על כך, וביקש שישבצוהו לזמן מה בעבודה אחרת כדי שיוכל לקבל טיפול. הוא חשב שזה נבע מכך שהיה עמוס מאוד בעבודה בבית הספר: היה לו קשה מאוד להסביר לתלמידים ששפתם הבלעדית הייתה ערבית, ולא יכלו לתפוס כל כך מהר את הסגנון המערבי. אליאנס לקחה לתשומת ליבה ולטיפולה את בקשתו והבטיחה למלאה.
בשנת 5654 [1894] התחזק מאוד אצל מיסיה דָּוִד קוצר הראייה. הוא נאלץ לזנוח את המשקפיים שבהם השתמש, ולהרכיב אחרים חזקים יותר. אף שטרם הגיעה ההוראה שיעזוב את בית הספר, הוא לא הלך לשם עוד. בחלוף זמן קצר כבר החליפוהו במורה אחר, ומינו אותו למזכיר המושבות בירושלים וסביבותיה. בכך הייתה לו מנוחה, והוא נסע הרבה פעמים למושבה ראשון לציון. הוא נתן עצות לאחייניו, ובאותו הזמן עודד אותם וגם עזר להם בצרכים הרבים של עבודת אדמתם.
בזמן הזה הוא עסק באירוסיו של הסנ' גבריאל. הייתה לו בכך הצלחה גדולה, ואחר כך גם סיכם את התנאים
492 ביוגרפיה של מיסיה דָּוִד א' אריה בהיותו בירושלים 1894
בהתאם לרצון גיסתו [אלמנת אחיו]. הוא הבהיר הכול בלי להסתיר כלום, וסיפר הכול לאבי הכלה כמו גם לכלה. הוא לא נהג כמו אותם אלה שמתרברבים על דבר מעמדם, לא כפי שהוא באמת, ומבטיחים להם ומשְלים אותם אודות החיים שיעברו עליהם. והכלה מאמינה לכל ההבטחות, ולאחר שהם נישאים, כאשר ההבטחות אינן מתממשות, מובן מאליו שכבר מראש אין הם חיים בשביעות רצון, ונולדות ביניהם מריבות וטרוניות שלא לצורך, וכל חייהם אינם חיים באושר. ואני ראיתי הרבה אנשים בעלי תבונה, החושפים הן את מעמדם והן את אורחות חייהם וסדרי ביתם, הכול עוד קודם [לנישואיהם]. וכאשר מסכימים שני הצדדים הם לוקחים את העניין לתשומת ליבם, וכך לכשיינשאו נכונו להם חיים של שמחה ושביעות רצון מלאה כל ימי חייהם.
בשנת 5655 [1895] נולד למיסיה דָּוִד בן, וגם ללידה הזו הזמין את קרוביו. וכולם נכחו ביום ברית המילה, אכלו ושמחו יחדיו וקראו לו רפאל. אימו היא שטיפלה בו והיניקה אותו, וסנ' אימו שהתה אצלם ברציפות למשך חודשיים-שלושה אחרי הלידה. אז שבה לפנסיון שלה שבו התגוררה קודם לכן, כיוון שלא רצתה להיות יותר עם בניה כפי
493 ביוגרפיה של מיסיה דָּוִד א' אריה בהיותו בירושלים 1895
שכתבתי עוד קודם. היא הייתה מורגלת לחיים בפנסיון, כי כבר רכשה לעצמה חברות רבות.
בזמן הזה אחייניו רצו לקנות עוד אדמות, וכך היה שביקשו את דודם לבוא לעזרתם היות שהיה להם צורך במעט כסף. הוא, שכבר עזר להם רבות, כסף לא היה לו, ולכן מצא להם ממקום אחר את הסכום שנזקקו לו, והם שילמו גם ריבית. רכישות קרקעות אלו שנמכרו מאחד לרעהו התבצעו רק דרך מנהל המושבה, בעיקר כדי שלא יתעוררו לאחר מכן שום חילוקי דעות.
בשנת 5656 [1896] התחתן אחיינו סנ' גבריאל, ומיסיה דָּוִד היה הסנדק כפי שכתבתי בפרק על הבנים של סנ' רפאל. הוא הביא לכלה מתנות רבות, ואחרי החתונה הזמינם לביתו, והם שהו שם כשבוע. ובזמן הזה הזמין גם את המחותנים כדי שישמחו ביחד.
בזמן הזה הגיעה ההוראה מאליאנס שיתכונן, כי עומדים למנותו כמנהל בית הספר בתוניס שהייתה אז [תחת שלטון] טורקיה. כעת, כאשר אני כותב ביוגרפיה זו בשנת 5673 – 1913, זוהי צרפת [ששולטת], ואין שם עוד כאלה בתי ספר הנתמכים בידי אליאנס יִזרָאֵליט. ומכך
494 ביוגרפיה של מיסיה דָּוִד א' אריה בהיותו בירושלים 1896
שמינוהו שוב היה מרוצה מאוד, בעיקר כי שכרו יהיה הרבה יותר גבוה.
הוא התחיל להסדיר את חשבונותיו, כדי למסור אותם במועד, וכן יעץ לאחייניו שיתנהגו בהתאם להוראותיו, ושהוא יכתוב להם בקביעות. זה היה בעיקר לגבי הבנים והבנות הצעירים של אחיו, שלהם דאג כאילו היו בניו.
בשנת 5657 [1897] הגיעה למיסיה דָּוִד ההוראה שיֵצֵא לתוניס. הוא מסר את חשבונות תפקידו כמזכיר בידי מנהל המושבות, ובביתו הסדיר את ענייני הפרנסה. כפי שכבר כתבתי, את הילדים הצעירים של אחיו, שהחזיק תחת טיפולו, סידר בפנימיה שהייתה בחינם, וכך גם סידר את סנ' אימו בפנסיון. ויצא [לתוניס] לבדו, כך שאם יוכל להישאר זמן רב יותר אזי יביא את אשתו וילדיו.
הוא שהה בתוניס זמן קצר בלבד – והנה נסגר בית הספר בגלל הכיבוש הצרפתי. מיסיה דָּוִד שהה בתוניס כמעט שנה שלמה כשהוא ללא עבודה, ובזמן הזה לא הלך בָּטֵל אלא נתן שיעורים בצרפתית לצעירים, רובם יהודים. הוא היה
495 ביוגרפיה של מיסיה דָּוִד א' אריה בהיותו בטוניס 1897
מאוד מנוסה בהוראת השפה, וידע את השיטה שלפיה צריך ללמד – זוהי אחת המתנות שהאל מעניק לאדם.
הוא מאוד הופתע מהמנהגים בקרב היהודים באותה העיר, שהיו שונים לחלוטין מאלה שבמקומותינו. המפליא ביותר היה שכאשר הוזמן למשך כמה ימים לביתו של אחד מעשירי העיר ומגדולי הנוֹטַבּלֶס שבה, ראה שם נשים רבות – וכולן כאילו הגברות של הבית. לסנ' הזה היו שלושה בנים בוגרים, שהיו גם הם נשואים. הוא ביקש לדעת מי הן כל אותן הנשים שראה; על כן שאל את אחד הבנים, וזה הראה לו על כל אחת מהן ואמר לו שארבע מן הנשים הן של האב, שנישא להן בכּתוּבָּה וקידושין – ומהן שתיים יכולות ללדת והשתיים האחרות אינן אמורות ללדת. הנשים האחרות היו כולן של שלושת האחים, שלכל אחד מהם שלוש נשים, וגם הן נשואות לו בכּתוּבָּה וקידושין. התנאי היה שלכל אח רק אחת מהן רשאית ללדת, והאחרות היו רק לרצונו של הבעל; ורק כאשר התיר יכלה ללדת. כולן גרו בבית אחד, חיו כולן בטוב וכך גם הגברים. הוא ראה שגם בירושלים היו כאלה שלקחו להם שתי נשים, אבל שם הייתה לכך סיבה מסוימת. וצריך לומר שהם שם אינם הולכים בדרך תורתנו, אלא שזה נותר להם כמנהג. יתר על כן, הנשים הללו היו צריכות
496 ביוגרפיה של מיסיה דָּוִד א' אריה בהיותו בטוניס 1897
להיות כולן שמנות, מפני שבגדיהן לא התאימו להן בהיותן רזות. בגדיהן היו מהבדים המשובחים ביותר, ודבקו לבשרן כפי שמתלבשות השחקניות כאשר משחקות בתיאטראות ובמקומות אחרים. את מי שהייתה רזה פיטמו בכך שהאכילוה רק בקוסקוס, שהוא מעין מרק ובו בצק וביצים; וגם בתבשיל אורז שהכינו בבית, ובבצק וביצה כפי שמכינים אצלנו את [מרק] הטָרָחָנָה. עם תזונה זו אומרים שהיא משמינה בתוך פרק זמן של חודשיים. הן שמרו על החָרֶם כמו הטורקיות, וכאשר יצאו העירה לבשו פֵרֵגֶ'ה ויָשמָק כמו הטורקיות. מנהגים רבים כאלה היו להם, אך אין צורך לכתוב אודותם, כי בזמננו בוודאי כבר השתנו כולם.
בשנת 5658 [1898] הוא מונה שוב כמנהל בית הספר בירושלים. הוא חזר והיה מרוצה מאוד מכך; גם כי כבר התרגל לכל הליכות ירושלים, וגם כי רצה שהילדים של אחיו יתבססו הרבה יותר בעבודתם בנחלה שלהם, שהייתה כעת גדולה יותר. הם גם שתלו עצי זיתים, ועל כך מיסיה דָּוִד שמח מאוד.
בשנה זו נולד לסנ' גבריאל בן בכור, והוא ואשתו נסעו למושבה ושהו שם
497 ביוגרפיה של מיסיה דָּוִד א' אריה בהיותו בירושלים 1898
עד יום ברית המילה – שבה שימשו מיסיה דָּוִד ואשתו כסנדקים. וביום הזה נהגו כבחתונה, כפי שכבר כתבתי בפרק על בניו של סנ' רפאל.
בשנה הזו הוא החלים ממחלת העיניים שפקדה אותו, אך הוא לא יכול היה להסיר את המשקפיים. הוא התחיל לתת שוב שיעורים פרטיים כפי שנתן קודם לכן, ובהזדמנות זו היו לו הרבה יותר תלמידים. גם אשתו פתחה בית ספר לבנות ונתנה להן שיעורים, והייתה לה הכנסה טובה כי גם היא ידעה היטב לדבר צרפתית.
בשנת 5659 [1899] נולדה לו בת, וגם בלידה זו נהגו כמו בכל הלידות האחרות. וביום השבת הזמין את כל החכמים ואת כל קרוביו שבאו להשתתף, והעניקו לה את שמה וקראו לה ידידיה.
באותה העת כבר גדלה המשפחה, אך בכל אותן השנים שהיה מנהל עדיין לא עלה בידו לחסוך מאומה. ואילו המנהלים האחרים שסיימו את לימודיהם ביחד איתו, כמעט כולם חסכו סכומי כסף ניכרים. כל אחד מהם הצליח לשים בצד כפי יכולתו, מי סכום גדול ומי סכום קטן יותר, והוא – עדיין לא היה לו כלום. זה העיק עליו מאוד, ולכן התחיל לעשות
498 ביוגרפיה של מיסיה דָּוִד א' אריה בהיותו בירושלים 1899
בבית מעט חיסכון, נדמה היה לו שיתעשר מכך. ובראותו שמכך לא יוכל להרים את הראש, השקיע מאמץ רב יותר בשיעורים [הפרטיים], וגם אשתו לקחה את העניין הזה כראוי. הם השקיעו את הרווחים הללו בבנק, ובפרק זמן של שנה הצליחו לחסוך 'סכום עגול' [סכום נאה]. בשכר שקיבל מאליאנס הם התפרנסו. אולם זה לא נראה לו מספיק לעומת כל האחרים [מעמיתיו], שכבר היו כולם עשירים מאוד. הוא חישב זאת זמן רב וחישוביו התאימו, ועם זאת היה זקוק גם להזדמנות; אך את זו, עד הזמן הזה, לא הצליח להשיג.[4]
בשנת 5661-5660 [1901-1900] המשיך מיסיה דָּוִד בעבודתו בבית הספר בירושלים, הכול כמו קודם, וכן במתן השיעורים שהוא ואשתו נתנו לתלמידים באופן פרטי. אולם כפי שנאמר עוד קודם, הוא כבר הפנים זאת שלא יכול היה לחסוך שום סכום כסף; ומכיוון שאחייניו היו כעת מסודרים היטב, היו לו מחשבות רבות לגבי עתידו.
וכך קרה שמאוחר יותר התחיל לכתוב לאליאנס בפריז, ולבקש מהם שימנוהו באיזה מקום אחר, תוך שהוא מנמק זאת בנימוקים שונים.
499 ביוגרפיה של מיסיה דָּוִד א' אריה בהיותו בירושלים 1900
ומאוחר יותר, עם תום התקופה שבה עוסקת ביוגרפיה זו, מינו אותו לבתי ספר אחרים, והוא שהה בבּיטוּלָה, בסלוניקי וברוּסצ'וּק [רוסה]. בהיותו בסלוניקי ארגן בית ספר פרטי, ולא עבד עוד מטעם אליאנס. בהתחלה היו לו תלמידים טובים ובית הספר הפרטי הזה הצליח מאוד, אך מאוחר יותר לא השתלם לו להחזיקו כך שנאלץ לנטוש אותו. הוא נסע לפריז ועבד בחנות ספרים גדולה בפריז במשכורת ראויה. הם עברו לגור בפריז – הוא, אשתו וילדיו הקטנים, וחיו באושר. ובאשר לבנו הבכור, סנ' אברהם, אחרי שסיים את כל לימודיו בפריז, שם למד מוזיקה, הוא הקדיש מאמץ גדול ביותר לנגינה בפסנתר. והיות שהייתה זו מתנת האל שקיימת אצל השושלת הזו כולה, גם הוא נמשך לכך, למד ביסודיות וקיבל דיפלומה של מורה לזִמרה. כעת הוא עוסק בכך בסלוניקי, ונותן שיעורים בבתים רבים של הסנ' שיש להם פסנתרים. וכולם מבקשים אותו כי הוא יודע ללמד. למרבה הצער הוא סובל זמן רב מדלקת מפרקים עזה, שהותירה אותו פִסֵּחַ באחת מרגליו. הוא 'לובש' רגל אחת מלאכותית עם מערכת מכשירים המשמשת אותו כדי להלך, וכאשר הוא עומד לרדת או לעלות מדרגות, הוא צריך לכוון אותה לאותו צד שנחוץ לו; וכך גם כדי ללכת מהר או לאט וגם כדי להתיישב או לקום. והוא אומר שהוא כבר הסתגל
500 ביוגרפיה של מיסיה דָּוִד א' אריה בהיותו בירושלים 1900
לחיים האלה. הוא עדיין אינו נשוי ואינו חושב להתחתן, ויש לו בית שכור בסלוניקי. ונערה אחת משרתת אותו ומכינה לו את האוכל, וגם דואגת לבית. ובבית הוא מקבל תלמידים ונותן להם שיעורי פסנתר.
ובני שלי יוחנן, כאשר היה בסלוניקי בזמן מלחמת ברית הממשלות הבלקניות בשנת 1913 [מלחמת הבלקן הראשונה], התארח בביתו ליל פסח אחד. ועינגה אותו מאוד השיחה איתו, והוא שמח להיווכח כי [הסנ' אברהם] התפאר בכך שהוא מרוויח מ־500 עד 600 פרנקים לחודש.
501 [הרשאה] ללא הגבלה
[עם סיום פרקי שושלת חכם רפאל, מביא המחבר הוראה כללית בדבר המשך כתיבת הביוגרפיה]
רק בן שנולד למשפחת אריה רשאי, אם ירצה, להמשיך בעתיד את הביוגרפיה שלו. ובלבד שייטול עותק, אם זה רק מן הפרק שלו או של שושלת המקור שלו, וימשיך קדימה. זאת בתנאי שלא יחסיר ולא יוסיף מאומה על מה שכבר נכתב בביוגרפיה הזו בכלל. הוא רשאי גם לקבל העתק של ביוגרפיה זו כולה, ולהשאיר את הפרק שלו בסופה כך שיוכל להמשיך את כתיבתו. וזכות זו שמורה רק לבן שנולד למשפחת אריה.
502 פריון
בשושלת חכם רפאל הפריון והִתרבּוּת הנפשות התרחשו במשך פרק זמן של 89 שנים, שמניינן מן המועד בו נישא חכם רפאל עד מועד כתיבת ביוגרפיה זו. רואים כי מספר הנולדים היה 38 נפשות, אותן ילדו עשר אימהות שכולן באו ממשפחות זרות. מתוך אותם נולדים היו עשרים זכרים ו־18 נקבות, ומתוכם מתו עד הזמן הזה שמונָה נפשות: ארבעה זכרים וארבע נקבות בגיל ממוצע של 41 שנים. וכאשר מוסיפים גם את שש האימהות שנכנסו למשפחת אריה, יוצא כי 44 נפשות עודן בחיים, כל זאת עד לשנת 5660 [1900]. אף לא אחד מן הזכרים נמצא עוד בסמוקוב, אחדים מהם חיים בפריז, פזרדג'יק, סלוניקי וראשון־לציון. כך גם הנקבות שכבר נשואות, כולן חיות בערים שונות.
503 מתת שמימית של כישרון
כפי שניתן לראות מכל הפרקים בביוגרפיה זו, שתיעדו את השושלת של חכם רפאל, היו בהם [בבני השושלת הזו] יושר ואהבת השירה. לאורך חייהם סבלו כמעט כולם בפרנסתם, ורובם היו תמיד תלויים באחרים במאמץ להשגת אמצעי מחייתם. יושרם לא הניח להם לסטות מהגינותם. היו להם הזדמנויות רבות להעביר לרשותם סכומי כסף ניכרים ביותר, אך אף פעם לא עשו זאת למרות שסבלו כל כך. נחמתם הייתה תמיד בשירה. היא שגרמה להם לשכוח ותמיד סייעה בידם, אם בזמנים של רווחה וכך גם בעיתות צרה. בכישרון השירה הזה חנן אותם האל. כך גם אחד מנכדיו של חכם רפאל, בנו של מ' דוד, הוא מורה לפסנתר, ומכך מתפרנס.
באשר לשושלת הסנ' חיימָצֶ'ה, מאחר שהיה יחיד ולא היו לו צאצאים זכרים, ובחייו היה תמיד מן הצד.
504
כאן מסתיימים כל פרקי הביוגרפיה העוסקים בשושלת של חכם רפאל א' אריה, שנכתבו בסופיה עד 26 באוקטובר 1913, 8 חשוון 5674
505
[עמוד זה נמצא ריק בגרסה הישראלית
של הכרוניקה וכן בתרגום אשכנזי.
בראש העמוד רשם המחבר את
מספרו, אך הותיר אותו ריק.]