628
מכאן ואילך אספר את קורות חייו של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה לבדו ושל צאצאיו אחריו משנת 5612 [1852] ואילך.
629 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1852
בשנת 5612 [1852] חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ סיים את פירוק השותפות עם צֵ'לֵבּי יהודה ואֶחיו על בית המסחר בפיליבֶּה, וכן ביצע פירוד הבית מאחיו חכם רַבֵּנוּצ'וֹ. הם הפרידו את העסקים שבהם היו שותפים כמו גם את מגוריהם המשותפים, וכבר היו מופרדים זה מזה לחלוטין מכל הבחינות.
והיות שכבר חלף זמן מה, ואחיו חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה שישקו לא בא למלא את התחייבותו שנעשתה במהלך שהותו בפיליבֶּה,[1] נאלץ היה חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ לבוא אליו. היות שחכם שְמוּאֵלָצֶ'ה היה אדם מאוד חשדן ותמיד פחד שירמו אותו, הוא דחה אותו מיום ליום, ולפיכך היה חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ מודאג מאוד.
לבסוף הצליח חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה לשכנע את חכם שלמה כהן, אחד מהסוחרים הגדולים של סמוקוב, להיכנס לשותפות עם חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ ולפתוח מחדש בית מסחר בפיליבֶּה – כמו זה שהיה לצֵ'לֵבּי יהודה ואֶחיו בשותפות עם חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ. על מנת להגיע לכך הדיונים ביניהם נמשכו כחודשיים. הם הסכימו ביניהם שחכם שלמה כהן ישקיע 30,000 גרושים, חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה ישקיע גם כן 30,000 גרושים, וחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ ישקיע 10,000 גרושים כי זה היה הסכום שבידיו. הסכום הכולל של 70,000 גרושים אמור היה להספיק. הם הסכימו שחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יהיה חייב לשהות בפיליבֶּה, שהוא מתחייב לנהל
630 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1852
את כל העסק, ושהחלוקה של הרווחים ושל ההפסדים תהיה בחלקים שווים. בהתאם לכך הם ערכו שוב חוזים וחתמו עליהם. באותו היום אכלו גיבֵצ'ים בביתו של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ. חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה שהיה שתיין של ראקי והיה שותה אוֹקָה אחת ליום, השתכר, וגם הם השתכרו איתו כששלושתם שתו יחד עשר אוקיות של יין. חכם שלמה כהן וחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ היו חולים שלושה ימים משִכרותם, אך לחכם שְמוּאֵלָצֶ'ה לא קרה דבר הגם ששתה הרבה יותר.
גם זה חלף, ואחר כך ערך חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ רשימה של הסחורות שיהיה צורך להזמינן מווינה. חכם שלמה כהן היה זה שהזמין לבדו את הסחורות, שכן היו לו סוכנים בווינה, וכפי שנאמר גם הוא עצמו היה מן העוסקים במקצוע זה. מאוחר יותר, כשהתחילו הסחורות להגיע, יצאו שלושתם לפיליבֶּה ושכרו את החנויות והמחסנים הדרושים. אחרי שסידרו אותם והתחילו במכירות, שָבו חכם שלמה וחכם שְמוּאֵלָצֶ'ה לסמוקוב בהותירם את חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ לבדו בפיליבֶּה. הלה, שהיה כבר בעל ניסיון רב בעסק הזה, ביצע את כל המכירות האפשריות, הכול ברוגע רב וביושר. את הספרים הוא ניהל על פי השיטה הטובה ביותר, ולא עשה שום שגיאה. בכל שבוע שלח להם רישום של כל הפעולות שביצע, ובו בזמן מסר רשימות חדשות כדי שיזמינו סחורות נוספות מן הסוגים
631 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1852
שאזלו בבית המסחר. הם היו מעודכנים תמיד בכל העניינים, והמכירות בחנות התנהלו היטב ונעשו כולן באשראי.
בשנת 5613 [1853] הם המשיכו במכירות שהיו הרבה יותר גדולות מאשר ציפו. אולם באשר לגביות, הן התנהלו באיטיות רבה, מה שהביא לעיכוב בתשלומי החובות שלהם. לפיכך התחילו לבקר אותו [את חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ] חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה וחכם שלמה כהן. הם בדקו את החשבון ומצאוהו מאוד מדויק, אלא שהחובות שעמדו לזכותם היו גדולים מאוד. למרות שלחצו על הלקוחות, בקושי עלה בידם לגבות 20% מהם. זה גרם להם לחשוב רבות וגם לחשוש מעט, ותמיד האשימו את חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ מדוע נתן את הסחורות בהקפה, אף שהוא יידֵע אותם על כך בדוחות ששלח בכל שבוע. חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ לא היה אשם בכך, יען כי באותה השנה התרחש משבר גדול, וכך קרה שהלקוחות לא יכלו לשלם להם. הם שוב התכנסו לפגישה, ואחרי מריבות רבות וכעסים בין השותפים, ההחלטה בסופו של דבר הייתה לגבות בהוצאה לפועל את מה שניתן. הם החלו ליישם זאת בכך שהתחילו לגבות מן הגדולים ביותר וכך הלאה עד הקטנים ביותר – עד שהפסיקו לגמרי למכור
632 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1853
סחורות באשראי. בחנות היה כבר מחסור בסחורות, ובתוך זמן קצר לא היו להם סחורות למכירה אפילו במזומן, כי כפי שנאמר קודם הם הפסיקו לבצע הזמנות של סחורות חדשות. המצב הגיע לכדי כך שנשארו המדפים כמעט כולם ריקים, ובקושי עלה בידו [של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ] למכור כדי לכסות את הוצאות החנות ואת הוצאותיו. באשר לפרנסת הבית בסמוקוב, בכל שבוע היה חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה נותן להם ארבעים גרושים, ומסכום זה הם התפרנסו. אולם כעת, כאשר פקד אותם החורבן הזה, הוא לא רצה לתת להם עוד. הם סבלו זמן מה עד שכתבו לחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ. הוא נעשה מודאג מאוד, בעיקר כי גם לו לא היה. ואז הלכה אשתו בּוּ' בּוּליסוּ אצל צֵ'לֵבּי גבריאל, כדי לבקש ממנו שייתן לה בכל שבוע מעט כסף עד שיסתדר להם העסק. צֵ'לֵבּי גבריאל נתן לה מאתיים גרושים, ואמר לה שכאשר אלה יאזלו ולא תקבל מבעלה שום סכום, שתבוא אליו שוב והוא ייתן לה עוד. ולאחר שעבר עוד זמן מה, וכשראו שהכול הולך להם היטב, היו מרוצים מכך – אלא שהיו חייבים כספים גם לווינה ולמקומות אחרים. הם ביקשו לשלם לפחות את החוב הזה, ובקושי הצליחו לגבות [מהחייבים] ולשלם. היה זה הכול במריבות, כי החוב שחבו להם היה כולו על שם שלמה כהן. המריבות עם שני השותפים מסמוקוב היו גדולות מאוד, עד שהיו צריכים למנות ועדה שתבדוק את החשבונות. והמריבות – שגם היו עם חכם אלייצ’ונו – הוציאו אותו משיווי משקל.
633 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1853
לפיכך התקבלה החלטה להגיע להסכם על פירוק השותפות ולנסוע לפיליבֶּה להיפגש כל השלושה – כדי שהכול ייעשה בהסכמת כל שלושת השותפים. כל זה נעשה תמיד במריבות וצעקות שנשמעו בכל השכונה, ולעיתים היו צריכים אנשים מבחוץ להפריד ביניהם.
בשנת 5614 [1854], כפי שנאמר, על פי ההחלטה שהתקבלה להיפרד, שני השותפים מסמוקוב יצאו לפיליבֶּה. ושוב, בצעקות ומריבות נפגשו עם חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ, ואחרי שהתקוטטו עד כלות התכנסו יחד עם הוועדה הממונה. בקושי התחילו לבדוק את החשבונות, וכבר התחיל חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה להתווכח שוב, עד שאחד מחברי הוועדה אמר לו: "כפי הנראה כספךָ זה שהשקעת בשותפות הזו, יש לומר שגזלת אותו מאחרים, וכעת כל כך קשה לך כיוון שגוזלים אותו ממך. אנחנו מצטערים לומר לך שבגללך אתה ושאר שותפיך מפסידים". כאשר שמע את הדברים הללו, נותר סנ' חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה שותק ולא אמר דבר. הם התחילו בעבודה ובדקו את החשבונות ללא מריבות נוספות, והדבר נמשך עוד כחודש. וכאשר הביאו לכדי סגירת החשבונות וסיכומם,
634 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1854
ראו שההון כבר אבד לחלוטין. אף שהחובות שחבו להם היו גבוהים, המשבר היה גדול מאוד, ולא הייתה תקווה שניתן יהיה לִגְבּוֹתם אלא במשך זמן ארוך – ואת זאת הם לא יכלו לעשות. הסחורות המעטות שנותרו בחנות היו כאלה שלא ניתנות למכירה. על מנת לסיים את הצעקות והמריבות של אחיו, החליט חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ להגיע להסכמה בינו לבינם, בלי לסגור את החשבונות. הוא התחייב לשלם 5,000 גרושים לכל אחד בנפרד במשך תקופה מאוד ארוכה, והנפיק לשניהם שטרי חוב. כך נסגרה השותפות, וחכם שְמוּאֵלָצֶ'ה וחכם שלמה כהן שבו לסמוקוב. חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ נשאר שוב לבדו בפיליבֶּה. הוא היה כה עייף מהסדרת החשבונות עם שותפיו, ששכב במיטה חולה כמה ימים. מאוחר יותר, לאחר שנח, התחיל שוב לעבוד בעסק, אך זה היה ללא כל תועלת; לכל בעלי החוב שהלך אליהם [כדי לגבות מהם] לא היה דבר [לשלם לו]. אי לכך ביקש להיפטר במהירות ממעט הסחורות שהיו לו, וזאת עשה. תוך זמן קצר כבר נפטר מהן ובא לסמוקוב. הוא הגיע חסר כול, ולעת הזאת שוב לא חיפש להתערב בשום עסק, כיוון שהיה מיואש מאוד. הוא נהג ללכת לחנויות של הצ'וֹרבָּאג'ים הנוצרים, ולהעביר את הזמן איתם בלי להרוויח מהם דבר. ומן המעט שהיה לו במזומן התפרנס. בזמן הזה הפסיק אחיו חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה
635 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1854
לתת לו את כל אותן העצות שנהג לתת לו. הם גם לא ביקרו זה את זה זמן רב; ואילו הקשר עם חכם רַבֵּנוּצ'וֹ השתנה לטובה, ולכן זה לא היה אכפת לו.
בשנת 5615 [1855] חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ, בנוסף לכך שהיה ללא עבודה, היה גם בלי כסף, והתחיל ללוות כספים לצורך פרנסת הבית. צֵ'לֵבּי יהודה וצֵ'לֵבּי אברהם, שני האחים, המשיכו להיות שותפים, בעוד שצֵ'לֵבּי גבריאל כבר נפרד מהם. חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ הלך אצל צֵ'לֵבּי גבריאל לבקש ממנו שידבר עם אֶחיו, כי הם קיבלו את האידָרֶה (חוזה אספקת צורכי המזון לגייסות הטורקיים) ב[ערים] סיליסְטְרָה ורוּסצ'וּק[2] – בעת המלחמה הטורקית-רוסית – מלחמת קְרים בסֵבַסטוֹפּוֹל. הוא ביקש שישלחו גם אותו לאחד מאותם המקומות. צֵ'לֵבּי גבריאל דיבר עם צֵ'לֵבּי אברהם אחיו, ומכיוון שהיה להם צורך בעובדים מהימנים, הם קיבלוהו לעבודה, וסיכמו איתו שישולם לו שכר חודשי של 750 גרושים. הוא יצא לסיליסְטְרָה עם כל המסמכים הדרושים שנתנו בידיו והחל בעבודתו. אך כיוון שהעסק היה גדול למדי, לא יכול היה לכלכלו לבדו, וכתב להם שהם חייבים לשלוח לו עוזר. גם הם כבר נוכחו בזאת. והנה, באותו הזמן רצה גם חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה שישקו להצטרף,
636 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1855
אף שהיה עוין להם – יש לומר שבאותו הזמן לא היו אנשים מיומנים שימלאו תפקידים כאלה. הם קיבלו לעבודה גם אותו, באותו השכר ששילמו לחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ, ושלחו גם אותו לסיליסְטְרָה. שניהם יחד היו מספקים את צורכי המזון, ובאותו זמן גם מבצעים חלק מן הגביות. כיוון שהעסק הלך וגדל מיום ליום, חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה שישקו החל לתת את עינו בסכומי הכסף הכל כך גדולים שהתקבלו, הועברו כולם לסמוקוב, ושימשו לחידוש מלאי הסחורות. צֵ'לֵבּי יהודה וצֵ'לֵבּי אברהם היו בסמוקוב כדי לרכוש ולשלוח את כל מצרכי המזון הנחוצים. בזמן הזה כאשר השניים, חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה וחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ, שהו בסיליסְטְרָה, ביקש חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה כל הזמן לפתות את חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ לפעול יחד ולהעביר לידיהם סכום כסף נאה, כי כעת זוהי השעה להרוויח ולהתעשר. אולם חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ לא הסכים בשום פנים לעשות זאת. חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה לא רצה להחמיץ את ההזדמנות, וכשהוא מסתיר זאת מחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ, התחיל לעשות זאת לבדו, ולא העביר את כל מה שגבה לסמוקוב. זאת עשה במשך כמה חודשים כך שלא יכלו להרגיש בכך במהירות, וכבר הצטבר בידיו סכום של 300,000 גרושים. כאשר דרשו ממנו את הכסף היה עונה תמיד שהם לא רוצים לשלם. וכך חלף הזמן. שכן מלבד זאת שכבר היה מלא כסף, היה גם מבזה במכתביו את
637 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1855
אדוניו בסמוקוב. כידוע הוא היה נוכל גדול, חסר בושה ואיש ריב ומדון, אבל לא היה להם מה לעשות כנגדו. מאוחר יותר החל להתעלם מן ההוראות שניתנו לו מסמוקוב. לעומתו היה חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ נוהג בדיוק להפך, ולא שינה דבר מן ההוראות שקיבל מקרוביו שבסמוקוב. חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה, שהיה ממילא שתיין גדול, הפריז באותה תקופה בשתייה עוד יותר, ולעיתים קרובות היה משתכר בלילות ומתקוטט עם חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ. על כך הודיע חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ לסמוקוב. וכיוון שהעניין הלך והחמיר, נאלץ גם צֵ'לֵבּי אברהם לצאת לשם.
בשנת 5616 [1856], כפי שנאמר, יצא גם צֵ'לֵבּי אברהם לסיליסְטְרָה כדי לתקן את האנדרלמוסיה שגרם חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה. כשהגיע צֵ'לֵבּי אברהם לסיליסְטְרָה, עזב חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה לוולאכיה[3] עם הכסף שגנב, שכפי שנאמר הסתכם ב־300,000 גרושים.
במהלך הבריחה הזו חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה נסע בעגלה, ובמקום מסוים בדרכו לבוקרשט הסוסים נבהלו, הוא נזרק לבור וזרועו נשברה. בקושי הגיע לבוקרשט, והוביאוהו לבית חולים כדי לרפאו. הרופאים אמרו לו שיש צורך לנתח את זרועו כיוון שהעצם נשברה. חכם
638 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1856
שְמוּאֵלָצֶ'ה, כדי שלא יחוש בכאבי הניתוח שעמדו לבצע בו, שתה חצי אוֹקָה של ראקי. הרופאים השכיבוהו במיטה כדי לנתחו, וכדי להרדימו נתנו לו כמה פעמים להריח מורפין וחומרים אחרים. כאשר ראו שלא חל בו שום שינוי נדהמו מכך כולם, וביקשו לתת לו שוב ריח חזק יותר כי דבר כזה לא קרה להם – הגם שהיו מקרים שניתחו אנשים הרבה יותר חזקים ממנו. כיוון שחושיו אף לא התערפלו, הם שאלו אותו אם הוא חש בריח המורפין. חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה אמר להם שהוא אכן חש בריח, אך חושיו אינם מתערפלים כי שעה קודם לכן שתה אוקה של ראקי, וההשפעה לא יכולה לחלוף כה מהר. עוד הוסיף ואמר שלא יחכו עד שיצליח להירדם, אלא שינתחוהו כי זה לא אכפת לו. וכך עשו. הוא חש כאב גדול ושכב זמן ארוך עד שהחלים.
צֵ'לֵבּי אברהם לא ידע מכך, ובאותו הזמן לא יכלו להביאו בחזרה. לפיכך כתב לאחיו שיבוא לסיליסְטְרָה, כי היה צורך שגם הוא יהיה שם, כדי שיוכלו לעמוד באספקת מצרכי המזון, שהייתה גדולה מאוד. מאוחר יותר צֵ'לֵבּי יהודה בא לסיליסְטְרָה, וחכם שְמוּאֵלָצֶ'ה נשאר בבוקרשט. אחד מהם היה צריך להיות בסמוקוב, לכן נאלץ צֵ'לֵבּי יהודה לשוב לסמוקוב, בעוד שצֵ'לֵבּי אברהם וחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ נשארו בסיליסְטְרָה. בחלוף זמן מה שב
639 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1856
חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה לסמוקוב, אך כל הצעדים שנקטו היו לריק. הם לא יכלו לעשות לו מאומה, והוא נשאר לתמיד עם אותם 300,000 הגרושים הגנובים. כך נעשה חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה עשיר.
צֵ'לֵבּי אברהם וחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ שהו שם במשך השנה כולה עד לסיום מוחלט של העבודה, ואז שבו לסמוקוב.
כאשר שבו לסמוקוב, אירס חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ את בנו הגדול סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה[4] לבִתו של צֵ'לֵבּי אברהם סנ' בֵּכוּרוּצָ'ה,[5] וערכו את האירוסין ברוב שמחה והדר. הם הסכימו שהוא [אבי הכלה] ייתן 5,000 גרושים קוֹנטָדוֹ וכן אָשוּגָר לפי כבודו. בכך חידשו את קשרי המשפחה ביניהם. הכלה הייתה בת 14 שנים והחתן בן 15.
חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ שלא רצה עוד לגור יחד עם אחיו רַבֵּנוּצ'וֹ בבית אחד, קנה בית אחר, שהוא הבית שבו הוא גר עד היום. הוא עבר לגור בבית החדש הזה בהשאירו [את הבית הישן] כולו לחכם רַבֵּנוּצ'וֹ, בלי שגבה ממנו מאומה עבור המחצית שלו; זאת מתוך כוונה שתהיה לו זכות גם על מחצית אותו הבית שהשאיר להם אביהם. הוא גם לא גבה שום דמי שכירות. חכם רַבֵּנוּצ'וֹ, כמו גם צאצאיו אחריו, גרו בו בכל הזמן שחיו בסמוקוב, וכאשר מכרו אותו לחכם משה ב' אברהם, שלושת בניו של חכם אלייצ'וּנוֹ – הלא הם הסנ' בְּכוֹרָצֶ'ה, ניסימָצֶ'ה ורפאל – ביקשו את הזכות על מחצית הבית הזה. אולם, הם לא יכלו להוכיח שאביהם לא גבה מחכם רַבֵּנוּצ'וֹ את חלקו, ולכן
640 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1856
לא עלה בידם לקבל שום חלק ממנו, ועל כך היו ביניהם אי־אלו ויכוחים.
בשנת 5617 [1857] חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ כבר היה בסמוקוב, והיה ברשותו מספיק כסף, אם ממשכורתו החודשית שחסך או מן המתנות שקיבל. הוא עסק במתן הלוואות בריבית לבני היוּרוּק שביקרו לעיתים קרובות בסלוניקי, והביאו משם מוצרי מזון שונים שמכרו בסמוקוב. הוא גבה מהם ריביות גבוהות יותר, וכאשר לא הצליחו למכור את הסחורות שהביאו ולא יכלו להישאר, קנה אותן מהם במחירים יותר נוחים. אחר כך מכר אותן, עשה מכך רווחים והתפרנס היטב.
הוא היה מלומד מאוד והיה לו קול טוב, צלול ועמוק מאוד. פעמים רבות כאשר לא היו חזנים בסמוקוב, עלה לתיבה והתפלל שחרית בשבתות ובמועדים. כולם נהנו עד מאוד כשעמד לפני התיבה, כי את תפילתו היה אומר בבהירות רבה וגם שר יפה. הוא לא עשה זאת לפרנסתו אלא כי אהב לשיר, ולא עשה זאת רק כאשר לא היו חזנים. בכל שבוע, לפי התור, עלו לתיבה צֵ'לֵבּי יהודה בשבוע אחד, בשבוע שאחריו סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה
641 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1857
גבריאל אריה ובשבוע שאחריו חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ, ועוד אנשים אחרים שגם הם היו חכמים וגם להם היו קולות טובים. היו עושים זאת כאשר החזנים שכיהנו ביקשו שיעלו את שכרם אך התקציב לא אִפשר זאת או מסיבה אחרת. כל זאת כדי שלא יחשבו החזנים שהקהילה תישאר ללא חזן.
בשנה הזו, שבה בנו התארס, הוא הלך גם 'לבקש את החתונה', ובמועד שקבעו ערכו את החתונה בפאר גדול. על פי הדרך שערכו חתונות וכבר ידועה לנו, כך עשו גם במקרה הזה. הכלה [לאה בכורה אחות המחבר] הביאה אָשוּגָר רב וקוֹנטָדוֹ נאה, והייתה מלומדת וגם ידעה קרוא וכתוב. כמו כן ידעה את שאר הדברים הנחוצים לכלה, אף שהייתה כה צעירה. מן ההתחלה הייתה מכבדת מאוד את כל אנשי הבית וגם את בעלה. היא למדה את כל הליכות הבית, ואף הכירה מהתחלה את דרך החיסכון. את התכשיטים שהיו לה, אלה שניתנו לה במתנה ממשפחת בעלה או ממשפחת אביה, היא איבדה כל הזמן או שאִפשרה שיגנבו אותם ממנה. כיוון שהייתה קטנה באה אצל אביה בבכי שיקנה לה אחרים במקומם, כדי שלא יכעסו עליה בני הבית. ואביה שאהבהּ מאוד קנה לה, אך גם אלה נגנבו. אף שהיו ברשותה מתנות רבות שהביאו לה כל הקרובים, אם בתכשיטים או במיני דוּקָטים עתיקים, את רובן
642 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1857
איבדה. לא הייתה זו אשמתה, כי הייתה קטנה והיה זה בלתי אפשרי שתדע להישמר. את החתונה ערכו ביום רביעי של אותה השנה, בעשרים בתמוז.
בשנת 5618 [1858] נולדה לחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ בת, וגם עימה נהגו כמנהג כל היולדות. כולם שלחו ליולדת את כל הפּלָטוֹס של הדוּלסוּרָה והמתנות וכן באו לבקרה, וקראו לבת ונזיה. אימהּ היניקה אותה וטיפלה בה. בשנת 5639 [1879], כשהגיע זמנה להינשא, חיתנו אותה אחֶיהָ עם סנ' אברהם יוסף כהן מסמוקוב, ונתנו לה קוֹנטָדוֹ ואָשוּגָר נאים. הכלה הייתה מאוד מחונכת ומלומדת, וחיה עם בעלה ועם כל בני הבית באושר רב. היא ילדה בנים ובנות, כולם מאוד נבונים ומלומדים, מצבם הכלכלי טוב והם חיים בטוב, בבעלותם בתים וחנויות, והם מהסוחרים הטובים ביותר.
באותה השנה נולדה גם לבנו סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה בת, ובלידה הזו נהגו בהידור רב יותר כפי שחוגגים ליולדת צעירה. ושלחו לה כל הקרובים פּלָטוֹס ומתנות רבות יותר, הן לאם והן לרכה הנולדת, וביקרוה כל העת. וביום השבת באו כל קרובי המשפחה לאכול, ואת האוכל הביאו איתם כפי שכבר כתבתי.
643 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1858
אותה שבת הייתה יום מתן השֵם, והעניקו לה את שמה וקראו לה יפה. אולם הבת הזו לא האריכה ימים, אלא מתה לאחר זמן קצר מאוד. ואימהּ התאבלה עליה רבות כיוון שהייתה יפה[6] עד מאוד.
בשנה הזו חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ, שהיה ללא עבודה, פנה שוב לבני דודיו צֵ'לֵבּי יהודה וצֵ'לֵבּי אברהם, לאחר שנודע לו שהם קיבלו לידיהם את [הזיכיון לגביית] העָשָר של פְּריזרֵן. הוא ביקש שישלחו לשם גם אותו, ואמר כי אינו מבקש שכר גבוה יותר מזה שקיבל לפני כן, דהיינו 750 גרושים לחודש. הסיבה לכך הייתה שכמה מבני היוּרוּק שלהם הלווה כסף נשארו חייבים לו ולא חזרו עוד [לסמוקוב], ודבר זה הדאיג אותו מאוד, כי הונו הלך ופחת. והם, מכיוון שהיה להם צורך באנשים כאלה, שלחו אותו לפריזרֵן כדי שיעסוק בכך גם הוא. וכפי שכבר ידוע, כל עניין שהיה מזדמן היו מפקידים בידיו, כי היה אדם מדויק וישר מאוד. הוא עזב מייד, לאחר שביקש שיתנו לביתו סכום שבועי מסוים לצורכי פרנסתם – סכום שהיה מועט למדי – אך הוא רצה בכך כדי לצמצם את ההוצאות ולחסוך מעט כסף. הוא היה אומר: כל עוד אני צעיר אני יכול לנסוע ולעבוד, אך מאוחר יותר, כאשר אזדקן – כיצד אוכל להתפרנס, אם בכל העסקים שבהם עבדתי עד עתה עדיין לא הצלחתי להגיע לדבר של ממש.
כמוהו, גם בנו סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה שזה עתה נישא, היה ללא שום עיסוק. מן הכסף שקיבל כקוֹנטָדוֹ הוא בזבז, וכדי שיועסק באיזה עסק הם הביאו לכך שחותנו צֵ'לֵבּי אברהם
644 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1858
יטפל בעניין. והוא [צֵ'לֵבּי אברהם] הוסיף סכום כסף על הסכום שנשאר לו [לבְּכוֹרָצֶ'ה], ופתח לו אשראי אצל כמה סוחרים כדי שיקנה סחורות. הוא התיישב בחנות לקונפקציה, המשיך במסחר, וביקר לעיתים קרובות בירידים של אוּזוּנג'וֹבוֹ וסֶרֶס. הוא קנה ומכר כמו כל הסוחרים האחרים שהיו בסמוקוב, והן חותנו והן כל בני ביתו שמחו מאוד.
בראותו שהעסקים מתנהלים היטב התחיל לבנות, ובנה צַ'רדָק בבית בו גרו והוציא לבנייתו 8,000 גרושים. חותנו וקרובי משפחתו כולם יעצו לו שהוא לא צריך לבזבז, כל עוד אינו יודע מה הם רווחיו. יותר מכך, כפי שאמרתי, חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ השאיר להם מעט מאוד כסף לצורכי הוצאותיהם, ולכן סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה היה צריך להוסיף מכיסו כדי שיספיק, שכן שני אחיו הצעירים, הסנ' נֵסימָצֶ'ה ורפאל, היו שניהם בבית הספר, וגם בהם היה צורך לתמוך. כך שסנ' בְּכוֹרָצֶ'ה היה צריך להיות אחראי לכול, מבלי ששם לב כלל לכספים שהלך והוציא.
בשנת 5619 [1858] חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ היה עדיין בפְּריזרֶן בעסקי גביית העָשָרים, ובאותה השנה הם
645 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1859
קיבלו את העָשָרים (המעשר על התבואות) של סלוניקי בשותפות עם אחד מוסטפא אפנדי (הלה היה מין,[7] שכידוע הם כיום טורקים שנושאים שמות טורקיים בלבד, אך מנהגיהם הם ברובם כשל היהודים. הם אינם מתחתנים עם הטורקים ואף היהודים לא מתחתנים איתם, והם מכונים הפַּסְטֵליקוֹס באשר הם אוכלים פַּסטֵל[8] בערב שבת, שהוא מאכל רשמי של היהודים. הם נותרו מתקופת שבתאי צבי שמינה עצמו למשיח, מושיע היהודים, ואליו הצטרפו כ־25,000 צעירים יהודים. באותם הימים, מכיוון שרצו [הטורקים] להרוג את כולם,[9] היו מהם שהמירו דתם לאסלאם כדי לא יהרגו אותם. בזמן הטורקים, כאשר יהודי או נוצרי נידונו למוות, אם היו ממירים את דתם ונעשים מוסלמים חננו אותם. ה'מינים' הללו נמצאים בעיקר בסלוניקי ובאיזמיר, כולם אנשים בעלי יוזמה רבה במסחר [במקור: echpikulantes], ורובם מאוד עשירים. הם אנשים יפים מאוד, ונשותיהם שומרות את החָרֶם למחציתו, לא כמו הטורקים). בשותפות שהייתה להם עם אותו מוסטפא אפנדי נתגלו כמה מחלוקות. את סגירת החשבונות הטילו גם כן על חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ, ולכן באותה השנה שהה בין פְּריזרֵן וסלוניקי. באשר היה בא והולך לסלוניקי, ומכיוון שגם היה יזם כלכלי והיה לו תמיד די כסף ששייך לבני דודיו – הוא מצא שותף שהיה סוחר בזרעים[10] של פקעות תולעי משי. שמו של השותף היה חכם בכור, וחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ השקיע בשותפות
646 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1859
הון של אלף לירות טורקיות. הם עשו זאת וקנו את הזרע [הביצים] – מה שהיה עִסקה נכונה, כי הם קנו אותן במחירים מאוד נוחים. סחורה זו נמכרה במרסיי והם היו כבר מוכנים לשולחה, אך למרבה הצער באותה השנה לא היה ביקוש למוצר זה כלל וכלל. הם ביקשו למוכרה בסלוניקי, איזמיר וקונס', אך לסוחרים האחרים כבר הייתה כמות גדולה של סחורה, ואף אחד לא הצליח למכור. עוגמת נפשם הייתה כה גדולה ששותפו חכם בכור לא יכול היה לשאתה, השליך עצמו לים וטבע. חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ ביקש גם כן לעשות זאת, אך איש אחד, חָריבּי בכור אלקלעי, שהיה חבר טוב מאוד של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ, הצליח לעצור בעדו מלעשות כך. מאוחר יותר אותו חָריבּי בכור בא לסמוקוב כשהוא חובש בּוֹנֵטָה שכן היה חכם, אבל חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ באותה העת כבר לא היה בחיים. היות שנגרם לו הפסד כל כך גדול, שהה חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ בין סלוניקי וקונס' והתבייש לבוא לסמוקוב; זאת למרות שקראו לו פעמים רבות, ואף ויתרו על הכסף הזה. הם רצו מידע על החשבונות של פְּריזרֵן וכן על אלה של מוסטפא אפנדי. ובאשר לפקעות המשי, מאוחר יותר מזג האוויר התחמם, הם [הזחלים שבקעו מהפקעות] התעוררו לחיים, והוא נאלץ לזרוק את הכול לים בלי שאף אחד יראה. ומלבד זאת שאיבד את הונו הקטן ואת אותן אלף לירות, הוא נותר חייב גם בסלוניקי.
באותה השנה נולדה לבנו סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה בת, וגם בלידה הזו נהגו כמו בכל האחרות,
647 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1859
וקראו לה מזל. זוהי הסנ' מזלו שנישאה בשנת 5638 [1878] לסנ' משה ב' יוסף ישר.[11] בזמן המלחמה בין טורקיה לרוסיה, כאשר כל בני משפחת חותנו [של בְּכוֹרָצֶ'ה יוסף] שהו בקונס', הוא שנשאר לשמור על הבית וגם על העניינים האחרים שהיו לחותנו צֵ'לֵבּי אברהם בסמוקוב; הוא אף התגורר בבית חותנו. היא [מזל] ובעלה וכל בני ביתם חיו בטוב, יען כי הייתה חסכנית מאוד. היא ילדה רק פעם אחת, וזה היה ולד של שמונה חודשים שלא שרד, ולא ילדה עוד עד לשנת 5661 [1901]. כל האיצ'וֹרייָס שעשו לה, הן הרופאים והן הנשים, ומלבד זאת ביקוריה בווינה, בפרנסס־באד[12] ובמרחצאות אחרות – כל אלה היו ללא תועלת. ניתן לומר שהדבר נבע מבעלה, הסנ' מושונָצֶ'ה [ישר], שאינו גבר מוליד, שהרי היא כבר ילדה פעם אחת.
באשר לסחר שהוביל סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה בנו, גם הוא לא עלה יפה כלל וכלל, אם משום שלא ידע לנהלו ואם משום שההוצאות שהוציא היו גדולות מאלו שיכול היה לשאת. וכך הנושים התחילו להגיע אחד אחרי השני, ומשלא היה יכול לשאת את הבושה הגדולה שבאה עליו, מצא שמוטב לו להסתלק מן העולם הזה. הוא קנה רעל מסוג סובלימט, בא הביתה ושתה אותו בלי שאף אחד יראה. מייד התחרט על המעשה שעשה וסיפר לבני הבית, וללא דיחוי הכינו לו במהירות יוגורטים, איירָנים ומיני סמֵי הקאה. והמשיכו כך במשך שעתיים,
648 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1859
כך שהקיא ללא הפסקה עד שחלף הדבר, ואחרי כמה ימים שב לאיתנו.
אולם מצב החנות היה עגום מאוד, כי לא נותרה בה שום סחורה. כיוון שחותנו היה ערב לחובו שהסתכם ב־30,000 גרושים, הרי שאת מעט הסחורה שהייתה בחנות מכרו תמורת סכום של 4,000 גרושים, ואת היתרה שילם חותנו צֵ'לֵבּי אברהם – וכך נסגר החשבון הזה. כל זאת התרחש לאחר שחלף זמן מה, כפי שאמשיך ואכתוב בהמשך.
בשנת 5620 [1860] כאמור, לעניין החשבונות של סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה, מינו ועדה מטעם בית המשפט שתבדוק את החשבונות. החוק היה שהוועדה חייבת לערוך פרוטוקול, ובהתאם לפרוטוקול היה בית המשפט מרשיע. וכאן גזרו עליו פשיטת רגל. ולפי החוק שכאשר מישהו פושט רגל, הוא חייב לשהות בכלא 91 ימים – גם אם שילמו את חובו עד תום – וכך עשו גם כאן: שמו את סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה בכלא. היו שם תאים מיוחדים עבור סוחרים אסירים כאלה, והביאו להם מבתיהם את המיטות[13] והשמיכות, את מזונם ואת כל צורכיהם. למרות שהיה כלוא, כל קרובי משפחתו וחבריו יכלו לבקרו כל העת בלי שאיש אסר זאת עליהם, אך הייתה זו
649 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1860
בושה גדולה עבורו שממנה נעצבה נפשו ובא עליו כאב בחזהו. כאשר תקף אותו הכאב, נשאר שוכב במיטה שבועיים עד שלושה שבועות. כך חלפו להם אותם 91 הימים בכלא, וכאשר יצא היה כה חלש ונזקק לשהות זמן רב בבית עד שהחלים. ובאשר לחנותו, לאחר שחותנו הסדיר את עניינה, היא המשיכה להתנהל כמעט בלי סחורה. והסדירו לו קצבה שבועית שגם אותה קיבל מחותנו וממנה התפרנס. אשתו סנ' בּוּכוּרוּצ'ה הייתה תמיד באה אצל אביה, בוכה על החיים שעוברים עליה בראותה את בעלה יושב בביתו ללא מעש. היא ביקשה שייקחו אותו עימם [לעבודה] במה שאפשר. כיוון שלא היה לו כסף אפילו כדי ללכת לבית קפה, הם נתנו לו גם כסף כדי שיוכל ללכת לשם. וכך יצא מהבית, אך לעיתים קרובות היה בוכה.
בשנה הזו נולדה לחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ בת, וגם בלידתה נהגו כמו בכל הלידות, וקראו לה רבקה. בילדותה הייתה עדינה מאוד ואף סבלה מעט מעיניה, אך לאחר שטיפלו בה רבות שבה לאיתנה. בשנת 5638 [1878] השיאוה אחֶיהָ עם סנ' יהודה ב. אליעזר קוּיוּמְגִ'יאוֹלוּ [בן הצורף]. הוא היה גרוש מאשתו, ונישא לה בלי שום קוֹנטָדוֹ, ונתנו לה כאָשוּגָר רק את מה שיכלו. היא הייתה יפה מאוד ועקרת בית למופת. היא ובעלה חיו חיים טובים ומאושרים, והיא ילדה בנים ובנות. ובעלה, ששהה
650 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1860
שנים רבות בווינה, רצה שתגַלּה שערותיה, בעוד שבסמוקוב זה היה נדיר מאוד שבחורות הלכו בשיער חשוף. אימה מאוד התנגדה לכך, יען כי היה זה חטא גדול. פעם אחת כשילדה והלידה הייתה יותר קשה, אימהּ, במקום לנחמהּ, התריסה כנגדה באומרה שכך קורה לאלה שחושפות שְׂערן. היולדת הייתה בוכה, אף שלא הייתה לה סיבה לכך, שכן בעלה הוא שרצה בזה. ומאז שילדה לא רצתה עוד לראות את אמהּ.
מאוחר יותר הם נסעו שוב לווינה, ועד ימינו אלה הם חיים שם. בעלה עוסק בתיווך, בניהם ובנותיהם כולם משכילים, וכולם מועסקים במשרות הרמות ביותר ומשתכרים שכר גבוה.
חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ לא נשאר בסמוקוב, הוא נסע לקונס' ונעשה מתווך במכירת פנינים שהיה מקבל מסוחרי פנינים שהיו לרוב שבתאים [במקור Minim]. בקושי עלה בידו לפרנס את עצמו, כך שלא נשאר לו דבר לשלוח הביתה. מאוחר יותר הוא שם פריטים קטנים כמו גפרורים, ניירות לסיגריות, סיכות ודברים כגון אלה בסלסלה, ישב בגשר גָלָטָה, ומכר לעוברים ושבים את הפריטים הללו. וגם זה היה לא כלום, ובקושי עלה בידו להתפרנס. בביתו בסמוקוב הם סבלו ממצוקות פרנסה גדולות, ואת הכול שלחו להם בני המשפחה הקרובים ביותר. בניו
651 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1860
הצעירים, הסנ' ניסימצ'ה ורפאל, למדו בבית הספר. במשך שמונה חודשים הוא התעסק בזוטות הללו, פעמים רבות קראו לו קרוביו שישוב, כי הרי מה שכבר חלף לא יחזור, ושיחפש עסק חדש. אולם הוא התבייש, כך שהיו צריכים לשלוח מכתבים לרבים מחבריהם, כדי שישלחוהו לסמוקוב. משום שלשָם לא רצה לחזור, שלחו אותו שוב לסלוניקי שיסדיר עם מוסטפא אפנדי את החשבונות שהיו עדיין תלויים ועומדים. לצורך כך שהה בסלוניקי זמן מה עד להסדרת החשבונות.
בשנה הזו אירסו את בנו השני סנ' ניסימצ'ה עם בִּתו של צֵ'לֵבּי יהודה – בּוּ' יעל, שכן לפי אותם הימים נחשבו כבר גדולים.[14] לשם כך היו צריכים להביא את חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ מסלוניקי, וצֵ'לֵבּי יהודה קרא לו יום אחד ללשכתו ואמר לו: "בוא ונארס את ניסים עם יעל, ואני אתן לך 5,000 גרושים כקוֹנטָדוֹ ואָשוּגָר לפי כבודי. שלוש שנים הם יגורו בביתי סמוכים על שולחני, כדי שיוכל לעשות עסקים עם אותם 5,000 גרושים. והחתונה תהיה בביתי ועל חשבוני". חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ לא היה יכול לומר לו לא, ורק אמר לו שהוא [אֵלְיָיצ'וּנוֹ] אינו ראוי להיות מחותן איתו [עם יהודה], והתשובה הייתה: "אתה לא יודע. לך תאמר בביתך שכבר ערכנו את האירוסין". לחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ לא היה מה לעשות, כי לסרב לו לא העז. הוא נישק את ידו ואמר לו בסימן טוב, וללא דיחוי ערכו את האירוסין בפאר רב ביותר. הכול היה על חשבון צֵ'לֵבּי יהודה, כפי שכבר ידוע לנו איך נהגו לערוך אירוסין
652 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1860
כאלה. באותם הזמנים כך היו מארסים את הבנים ואת הבנות, ולכן עד ימינו עדיין מעלות הבנות הללו טרוניות. [הן מַלינות] על כך שלא דאגו להן אלא דאגו רק לעצמם, כשלקחו להם נשים יפות כמו גם ממשפחות עשירות. על כך כבר כתבתי עוד קודם, שהן אינן צודקות בהעלאת תלונות כלפי אותם האבות, שכבר אינם בין החיים; הם ידעו היטב מה הם עושים.
בשנת 5621 [1861] נולדה לבנו סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה בת, ובלילה בו ילדה קראו גם לאימהּ של היולדת, בּוּ' בּוּליסוּ. האחרונה סבלה מכאב שיניים. באותו הלילה הכאב היה כה גדול, עד כדי כך שלא יכלה לסבול יותר. אני צֵ'לֵבּי נכחתי גם כן באותה הלידה,[15] כיוון שסנ' אימי תמיד לקחה אותי עימה לאן שהייתה הולכת. ראיתי כאשר קראו לסַפָּר אחמד – כיוון שבאותם הזמנים הסַפָּרים שקצצו [את השיער] היו גם מרפאי השיניים – כדי שיעקור אותה. אולם בכל אותן משיכות עזות שמשך באמצעות הצבת שלו (מכשיר המשמש לעקירת השניים הטוחנות), לא עלה בידו להוציאה. עם מעט הדם שזרם חלף לו הכאב, ולא היו לה זמן ארוך כאבים כאלה. לבת הנולדת קראו יפה. גם בלידה הזו נהגו כפי שנכתב קודם, והייתה זו האם בעצמה שהיניקה אותה וטיפלה בה. למרות שהייתה
653 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1861
כל כך רזה וקטנה, היה לה די חלב להזין את ילדיה ואף הותירה. היא טיפלה גם בילדיה האחרים, שאותם ילדה בזה אחר זה, והיא כִּלכּלה אותם בכול. זו [אותה תינוקת] היא הסנ' יפה שאותה השיאו בשנת 5641 [1881] בדוּפְּניצָה עם סנ' דָּוִד קוֹנפוֹרטי. וכל הוצאות החתונה, לרבות האָשוּגָר והקוֹנטָדוֹ וכן הוצאות הנסיעה, שולמו כולם בידי הבנים של צֵ'לֵבּי אברהם שהם: אנוכי צֵ'לֵבּי וסנ' רפאלצ'ה. וזאת משום שסנ' בְּכוֹרָצֶ'ה, אבי הכלה, שהוא חתנו של צֵ'לֵבּי אברהם, אמר שבשעה שנשם צֵ'לֵבּי אברהם את נשימותיו האחרונות, פקד עליו שיאמר לילדיו שהוא מצווה עלינו שנחתן את יפה על חשבוננו. וכדי שנאמין בכך, הלך סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה אצל רב העיר ונשבע בפניו שהוא דובר אמת. וכך עשו, כפי שנאמר, וחיתנו אותה בכבוד רב. בחתונה בדוּפְּניצָה נכחה גם בִּיוּ רעייתי וכולם בילו שם היטב. היא חיה עם בעלה באושר רב, מצבם טוב. בבעלותם בתים וחנויות והם עושים מסחר גדול בבדים, בעורות ובמוצרים אחרים. היא ילדה בנים ובנות.
חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ שהה כאמור בסלוניקי כדי להסדיר את החשבונות עם מוסטפא אפנדי, כמו גם את יתרת ההתחשבנות של פְּריזרֵן. סנ' דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה באותו הזמן שהה בקונס', וכיוון שהיה חולה שלחו אותו [את אֵלְיָיצ'וּנוֹ]
654 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1861
לקונס' כדי לסעוד אותו, והוא היה עימו כל זמן שסנ' דוידצ'וֹנָצֶ'ה שהה בקונס'.
אשתו, בּוּ' בּוּליסוּ, הייתה כל העת בודדה מבעלה, והייתה בוכה על כך בסתר. היא העבירה את ימיה בעיקר בשירה. לילות שלמים הייתה שרה עם בניה ומספרת מעשיות וחידודים. את זאת היא ידעה היטב, כיוון ששהתה כל העת בקרב הטורקיות. כאשר היו הנשים שלנו מבקרות אצל ההָאנוּמֵס היא הייתה בראשן, כי ידעה לדבר טורקית טוב יותר מהטורקיות. היא הייתה שרה בסוגה הטובה ביותר, וקולה היה יפה מאוד. וכך היה שכל הטורקיות נהנו מאוד כאשר דוּדָא שרה – כך כינו אותה הטורקיות.
בנו סנ' נֵסימָצֶ'ה, שהיה מאורס, שלח לכלה בכל עת מתנות וגם קיבל. הם ביקרו הרבה זה את זה, ורצו לערוך את החתונה עוד קודם, אך מכיוון שחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ נעדר לעיתים קרובות מסמוקוב עריכת החתונה התעכבה.
בשנת 5622 [1862] חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ כבר חזר לסמוקוב, אבל לא היה לו כסף, כפי שקראנו קודם על דבר ההפסדים שנגרמו לו. הוא שב וביצע כמה עסקאות תיווך קטנות, ורווחיו מאלו היו קטנים. בין לבין הוא יישב סכסוכים שהיו אצל
655 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1862
הסוחרים ואחרים, שהטילו עליו שיפַשֵּר ביניהם. דבר זה בא לו בטבעיות, כיוון שכבר למד את העניין ואף הבין אותו, וכך הוא הביאם לכדי הסכם. כששאלוהו שאלה כלשהי, אם לא הבין אותה מייד, שׂם את אצבעו על הרקה; ואחרי שחשב כמה דקות השיב את תשובתו, אותה חישב היטב. שני הצדדים היו שבעי רצון כי התשובה הייתה הגיונית. ובעניין זה היו אחדים ששילמו לו; כאשר היה התשלום משמעותי היה מקבלו, אך כאשר היה מדובר בסכום קטן לא היה מקבלו.
בּוּ' יעל הייתה מאורסת זו השנה השנייה, והוא נאלץ לערוך את החתונה. למרות שכל ההוצאות היו אמורות לחול על צֵ'לֵבּי יהודה, עדיין היו נושאים שעלותם הייתה אמורה לחול על חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ. אולם בנסיבות הללו לא הייתה לו שום אפשרות להוציא אפילו פרוטה, ולכן עדיין חיכה להזדמנות שתהיה לו היכולת. ברם, צֵ'לֵבּי יהודה רצה לערוך את החתונה באותה השנה, ואף שהיה עליו לחכות שחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יבקש זאת כי כזה היה המנהג, הוא קרא אותו אליו ואמר לו בקול רם: "לְמה אתה עוד מחכה? מתי נעשה את החתונה? הם הרי כבר מאורסים מזה זמן רב, אנחנו חייבים לעשות את החתונה החודש". ולא עלה בידו של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ לומר מאומה, וכשיצא מאצל צֵ'לֵבּי יהודה היה מודאג מאוד. הוא הלך לביתו וסיפר לאשתו את כל מה שקרה, ושאינו מוצא שום פתרון. אשתו שראתה אותו כה נואש אמרה לו: "הנה יש לי
656 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1862
שרשרת מצח שיש עליה כמה מטבעות זהב – נשתמש בה ונעשה את החתונה, כדי שלא יכעס צֵ'לֵבּי יהודה". וכך עשה: לקח אותה וקנה את כל צורכי החתונה שהיה עליו לקנות, וביום שקבעו ערכו את החתונה. הכול נעשה כראוי לשביעות רצונם של שני הצדדים. סנ' נֵסימָצֶ'ה נשאר בביתו של צֵ'לֵבּי יהודה, בהתאם לתנאים לפיהם יישאר סמוך על שולחנו שלוש שנים – על מה שעבר עליו אכתוב בהמשך. ואחרי ששהו בכל שמונת ימי החתונה שנערכה בבית של צֵ'לֵבּי יהודה, שבו לביתם והשאירו את הסנ' ניסימצ'ה עם כלתו בבית חותנו.
באשר לבנו הגדול סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה, הוא היה ללא שום עבודה, מה שהיה צער גדול עבור אביו וחותנו. אין צורך לומר שהייתה זו צרה גדולה עוד יותר עבורו ועבור אשתו, והסנ' בֵּכוּרוּצָ'ה באה בוכה לאביה שוב ושוב. הם [צֵ'לֵבּי אברהם וב"ב] סברו שמוטב שייפרדו גם הם [בְּכוֹרָצֶ'ה ומשפחתו] מבית אביו. ומכיוון שגם הללו שמחו מאוד, קנה להם חותנו צֵ'לֵבּי אברהם את הבית של גִ'ירְק אחמֶד אפנדי, בסמוך לביתו של סנ' ניסים אָלַאגֶ'ם, שכלל חדר [שינה] אחד גדול, קוֹלטוּק, מטבח עם חצר וכל מה שנחוץ לבית. הם עברו לגור בו שבעי רצון עד מאוד, התפרנסו ממה שקיבל מחותנו, וכך היו רגועים יותר. גם חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ נעשה רגוע יותר ועם הוצאות קטנות יותר, כי הבית התחלק לשלושה בתי מגורים. חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ נשאר לגור עם אשתו,
657 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1862
עם בנו הקטן סנ' רפאל ועם שתי בנותיו. במשך כמה ימים היה לו קשה מאוד ששני בניו עזבו באותה השנה; הדמעות זלגו מעיניו, אך הוא לא דיבר על כך עם איש.
בשנת 5623 [1863] גר חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ לבדו בביתו, בלי בניו הגדולים, והם התפרנסו בצמצום רב. הוא היה ללא עבודה, ובמרבית הימים הלך אצל הצ'וֹרבָּאג'ים הנוצרים, סנ' זָכַריה [בנו] של חָאג'י יוּרוֹ וסנ' מאנו סיפּוֹצְ'לי. הוא נתן להם אי־אלו שירותים, ובו בזמן ביצע עבורם בשוק כל מיני משימות שהטילו עליו, והם שילמו לו על כך שכר קטן. מלבד זאת הם עזרו לו כאשר ביקש מהם כמה הלוואות במזומן, ואפשרו לו להרוויח במספר עניינים. באותה תקופה סנ' מאנו סיפוצ'לי עמד לקנות בלקנים, והוא מינה אותו שישלים את ההסכמים ושילם לו מעט דמי תיווך. לילות רבים הוא השתתף בישיבות של הפלג המתנגד שבקרב היהודים, שבהן שוחחו על ענייני הקהילה; הם יצאו נגד ההנחיות שהוציא צֵ'לֵבּי יהודה כגבאי הקהילה, והוא אף היה מביע את דעתו בעניינים שונים.
קבוצה זו, בראשותם של חכם שלמה כהן ושְמוּאֵלָצֶ'ה שישקו, זימנה אותו פעמים רבות
658 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1863
כדי לשכנעו שיֵצֵא גם הוא נגדם, אך חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ לא רצה לעשות זאת. גם להתכחש להם לא רצה, כך שלרוב היה ניטרלי.
באותו הזמן אחיו חכם רַבֵּנוּצ'וֹ – שנשלח על ידי צֵ'לֵבּי יהודה וצֵ'לֵבּי אברהם לקְיוּסְטֶנְדִיל כמנהל ה[זיכיון לגביית] העָשָר של מחוז קְיוּסְטֶנְדִיל, העביר לעצמו סכום של 200,000 גרושים. וכמה שביקשו בדרכי נועם שישיב להם את הכסף, הוא לא רצה להכיר במאומה. כדי שיבהיר לו את הדבר היטב, הטילו זאת על חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ, כאחיו, אבל כמה שדיבר איתו הוא לא רצה לענות. הוא אמר לו שלא ישמע לעצת חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה, שהרי גם הוא יודע מה קרה לו עצמו, ושחיינו ועתידנו תלויים רק בהם. אולם בהיות [חכם רָבֵּנוּצֶ'ה] נחוש בדעתו לא עלה בידו לשכנעו, והם נפרדו לבסוף כעוסים. חכם רָבֵּנוּצֶ'ה היה אדם שתקן ועקשן למדי שאינו חוזר בו מדעתו.
בשנת 5624 [1864] חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ היה ללא שום עיסוק, ודודניו צֵ'לֵבּי יהודה וצֵ'לֵבּי אברהם היו בעלי הבֵּייליק ([זיכיון לגבות את] חמשת הגרושים שגבו על כל כבש שגילוֹ מעל שנה) במחוז סופיה. כיוון שסנ' מושונָצֶ'ה לבדו היה ממונה על העסק הזה, והעבודה הייתה רבה,
659 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1864
שלחו גם אותו [את אֵלְיָיצ'וּנוֹ] כעוזר לבֵּייליק הזה. בתמורה שילמו לו שכר קבוע, והוא היה מרוצה מאוד. שניהם המשיכו ביחד בעבודה וניהלו אותה בסדר טוב.
בזמן הזה הממשלה הרוסית גירשה את הטָטָרים והצ'רקסים מארצם, ובהיותם מוסלמים קיבלה אותם הממשלה הטורקית לארצה. היו מהם 250,000 נפשות, וכולם היו ערומים וגוועים ברעב, ובסִבלותיהם רובם חלו ויותר מחציים מתו. ומתוך אלה שבאו הגיעו לסופיה כ־12,000 נפשות והם פוזרו בסביבות סופיה. היו מביניהם כאלה שחלו בטיפוס, ושהו בפונדקים כמעט ללא טיפול. מקופת הממשלה לא הוציאו כסף עבורם, אלא הם קיבלו הכול מן הציבור – במזון ובכסף, כך שרובם מתו והפיצו צחנה קשה. גם בפונדק שבו שהה חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ גרו אנשים מן הצ'רקסים הללו, חולים בטיפוס, ומן האדים הרעים נדבק גם חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ במחלה הזו. בתחילה המשיך לשאת את סבלו ולא שכב במיטה, אבל חלפו כמה ימים ויום אחד התעלף במשרד. טיפלו בו ועלה בידם לייצבו כדי לשולחו לסמוקוב, שם שכב במיטה כשלושה חודשים. אין צורך לומר שהעניקו לו את כל הטיפולים האפשריים, אבל מאומה לא עזר לו. מחלתו הייתה קשה מכיוון שלא טופל מן ההתחלה, כך אמרו הרופאים בסמוקוב. ובליל ראש חודש תמוז נשם
660 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה 1864
את נשימתו האחרונה, ומת לנצח בהיותו בשיא כוחו; כל ימי חייו היו 44 שנים. קרה המקרה, וביום בו נפטר שכבה אשתו בּוּ' בּוּליסוּ במיטה, כי היה זה ביום השני אחרי שילדה בת, שרה, ולא יכלה להתאבל באותו היום. הצער היה כה גדול שאין בידינו סיפק לכתוב אודותיו, כי השאיר את אשתו אלמנה לכל ימי חייה ואת שתי בנותיו ובנו בלא להשיאם. הם קיימו את ימי האבל, וזמן ארוך מאוד התאבלה עליו כל המשפחה, ולא שכחה אותו מסיבות רבות.
661 תבונה שלא נשאה פרי
את כל העיסוקים שבהם עסק [אֵלְיָיצ'וּנוֹ] בימי חייו המועטים עשה מלכתחילה בחכמה רבה – אם משום שהיה חכם מאוד מטבעו ואם משום שאת התבונה ירש מאביו. כך ידע לנהל כל עסק שהופקד בידיו. גם אם פעם או פעמיים אירעו לו אי־אלו סטיות, מיד היו פוסקים שאין אלה מעשיו. לכן היה ראוי לקבל את השכר הגבוה ביותר שכן היה אדם הראוי לאמון רב; אלא שלמרבה הצער לא הפיק מכך כל תועלת לעצמו – תמיד היה נזקק וחי במצוקה גדולה.
662
כאן מסתיים פרק הביוגרפיה על חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יוסף אריה שנמשך על פני 44 השנים שבהן חי.