698 ביוגרפיה של סנ' רפאל אליהו אריה ובניו 1891
לא התרועע לעיתים קרובות. בהתחלה נהג ללבוש שלוואר ואחרי כן לבש מכנסי כפר, ששימשו אותו לחורף וחיממו את רגליו. מאוחר יותר לבש מכנסיים ומעילון מָשָיָק, ובחורף לבש קיוּרדי. הוא היה גבוה ורזה, חסון, לא התעייף ועבד ללא לאות. כל יום הלך לבית הכנסת להתפלל שחרית. הוא עישן מעט טבק, ובכמה מהערבים שתה במסבאה כוסית של ראקי. בלילות שב מוקדם הביתה ואף שכב לישון מוקדם.
בשנת 5652 [1892] סנ' רפאל השכיר חלק מביתו תמורת 400 גרושים לשנה. בנו בכור, שהצליח במידת מה ללמוד לגזור, קנה מכונת תפירה. הוא שכר חנות, חבר לאביו, והם התחילו לתפור בגדים מוכנים. כמו כן התחילו לבוא אליהם גם אחדים ממכריהם שיתפרו להם בגדים, כי גם סנ' רפאל למד לתפור היטב. את הבגדים שלא נמכרו במהירות בסמוקוב, הוביל סנ' רפאל לבֶּלוֹבוֹ ו-וָוקָרֵל כפי שעשה בעבר. מלבד זאת היו לו לקוחות משלו, הוא קיבל מהם הזמנות, לקח מהם מידות וגם בחר את הבד. הם תפרו את הבגדים בסמוקוב והוא שלח אותם או הביאם בעצמו. ובאשר לבנו יצחק,
699 ביוגרפיה של סנ' רפאל אליהו אריה ובניו 1892
באותה השנה החל גם הוא לקבל שכר מן האוּמן הנפח שלו עבור הפרזול, כי היה דייקן מאוד בעבודתו. מלבד זאת בלילות היה 'דופק מוּהֵס' שהיו נמכרים במהירות. גם אותם הוביל אביו לשווקים בדוּפְּניצָה ומכרם במחירים טובים. גם מזה הרוויחו, ובכל דבר ניהלו חשבונות נפרדים. מלבד זאת שהם כבר התפרנסו ברווחה, אף נשאר להם עודף, ומכך היו מרוצים מאוד. מעל הכול היו מאוחדים ושמעו תמיד לעצות אביהם.
בשנת 5653 [1893] סנ' רפאל המשיך לעבוד עם בניו, ושהה רוב הזמן בחנות של בנו בכור, בעוד הבן היה מסתובב ומחפש עבודה לחנות. בשנה הזו הזמין חיל המצב של סמוקוב כמות גדולה של מדים עבור החיילים. הם גזרו את הבגדים מן הבדים שלהם ונתנו לתפור אותם במחירים מאוד משתלמים. הדבר הביא לכך שקיבלו עבודות בהיקף גדול יותר, ולכן שכרו גם יותר פועלים ושוליות, שהשתכרו מחצית מן השכר הרגיל, והם עסקו בתפירה. נוסף לכך נשארו להם שאריות מן הבדים, מאריגי הבטנה וגם מן החוטים, ומן השאריות תפרו בגדים נוספים ומכרו אותם לאחרים – הן לחיילים שקנו בגדים לעצמם והן לאנשים אחרים – במחירים זולים יותר. הם עבדו בכך קרוב לשנה,
700 ביוגרפיה של סנ' רפאל אליהו אריה ובניו 1893
והיו מרוצים מאוד.
בשנה הזו ביקשו גם לגייס את בכור לשירות צבאי, והדבר הדאיג אותם מאוד. אולם לא לקחו אותו, משום שלא הגיע למידה הנדרשת. שכן סנ' בכור היה בחור עדין מאוד, קטן גוף ורזה, ולא דמה לאיש מבני משפחת אריה, שכולם גדולים וחסונים. הדבר חזר ונשנה כמה שנים, ותמיד היה קטן מהמִידה שנדרשה, ולכן לא שירת בצבא.
בנו הקטן סנ' יצחק המשיך 'לדפוק מוּהֵס' בערבים, ומכך הרוויח 10 עד 12 פרנקים לשבוע. וגם מן האומן שלו קיבל באותה שנה שכר כפול. כך עבדו שני האחים בשביעות רצון; הם היו מאוחדים מאוד והסתדרו היטב. הם כיבדו מאוד את אביהם ושמעו תמיד לעצותיו. שניהם נתנו לאביהם כסף להוצאות הבית. הם גם התלבשו היטב, היו שקטים ומיושבים בדעתם, לא ביקרו בבתי קפה ולא בשום מקום בילוי. לא התעייפו מן העבודה ואף לא התביישו בה.
בשנת 5654 [1894], כאשר סנ' בכור כבר שוחרר מהמועמדות לשירות בצבא, הציעו לו [ככלה] את בִּתו של סנ' רחמים ב' שלמה,
701 ביוגרפיה של סנ' רפאל אליהו אריה ובניו 1894
רבקה. הם ארגנו את האירוסין ובאותה השנה ערכו את החתונה, והיו שמחים עד מאוד. הכלה הייתה מאוד טובה ויפה, והביאה אָשוּגָר וקוֹנטָדוֹ כנדרש. וכל קרובי המשפחה ביקרו אותם ונתנו להם מתנות רבות, ושני הצדדים היו שבעי רצון, שמחו ושבעו נחת בחתונה, וחיו באושר רב הם וכל בני ביתם.
הם המשיכו בעבודת החייטות, ובאותה השנה הרחיבוה עוד יותר. הם קנו מכונת תפירה שנייה ואף לקחו עוד חניכים ושוליות, ובעיקר הרחיבו את [תפירת] הבגדים המוכנים. אלה נמכרו במחירים טובים בעיקר בכפרים, ותמיד הוביל אותם סנ' רפאל. כך גם סנ' יצחק המשיך 'לדפוק מוּהֵס' בלילות. הוא רצה לעזוב את האומן שלו ולפתוח חנות עבור חשבונו, אך המועמדות לשירות הצבאי הרתיעה אותו. תמיד השתדל לחסוך כסף ולהכין עצמו למקרה שייקחוהו לשירות צבאי, כדי שלא יבקש מאביו ולא מאחיו. בזמן ההוא הם פחדו מאוד מהשירות הצבאי כי הכריחו אותם לקנות לעצמם נעליים כאשר נקרעו, וגם חששו שמא יאלצו לאכול מהקדרה שממנה ניזונו החיילים – כי האוכל היה טָרֵף.
702 ביוגרפיה של סנ' רפאל אליהו אריה ובניו 1895
בשנת 5655 [1895] עסקי החייטות שלהם התרחבו עוד יותר, והם אף חסכו מעט כסף. כפי שנאמר, לא עלה בידו של סנ' בכור ללמוד היטב את מקצוע הגזירה, ולכן נסע לסופיה וביקש מבני דודיו, שכבר גרו כולם בסופיה, שימצאו לו אומן אצלו ילמד גם לגזור, כי זה היה הכי חשוב. ודודניו, כולם כאחד, דאגו לו ומצאו עבורו אומן כזה – [יהודי] אשכנזי [במקורTudesko ]. ובתוך שלושה חודשים ששהה שם כבר הצליח ללמוד, ובזמן הזה תמכו בו בני דודיו, החזיקו אותו בבתיהם, כלכלו אותו ודאגו לו. אז שב לסמוקוב, ועבודתו התרחבה עוד יותר, ובאו אליו רבים מבני העיר כדי שיגזור ויתפור את בגדיהם. הוא עשה זאת במחירים נוחים מאוד, כיוון שעבד יום ולילה בלי להתעייף. אביו שמח בכך מאוד. בנוסף, כשמצא איזו עבודה בשוק, עבד בה והשתכר, בעיקר כדי שיוכלו בניו לחסוך, וכדי שיהיו ברשותם מעט מזומנים. והוא היה אומר לשניהם שיחזיקו מלאי של בדים, כדי שייצאו להם בזול יותר כפי שעשו כל האחרים, ועל ידי כך יוכלו להתחרות.
בשנה הזו הסנ' יצחק לא רצה עוד להישאר אצל האומן שלו. הוא מצא לו שותף נוצרי כדי שיפתחו חנות ביחד, כי אמר לעצמו שאפילו אם ייקחו אותו לשירות בצבא, השותף ינהל את העסק לבדו; וכך אפשר שכאשר
703 ביוגרפיה של סנ' רפאל אליהו אריה ובניו 1895
ישתחרר מהשירות בצבא, הוא ימצא חנות פועלת. אולם את זאת אף אחד מבני משפחתו לא הרשה לו לעשות. לפיכך נשאר גם בשנה הזו תחת האומן שלו כבראשונה, אך יחד עם זאת שכרו עלה.
בשנת 5656 [1896] סנ' יצחק נבדק לצורך גיוס לצבא, וגייסו אותו לשירות צבאי של שנתיים. אביו חרד לו עד מאוד, אבל שלחו אותו לסופיה שם שהו כבר דודניו, והם דאגו לו ותמיד הזמינו אותו לבתיהם. עם החיסכון הקטן שהיה לו הוא הסתדר, אף שהשירות בצבא באותם הימים היה יותר קשה מאשר בימינו.
את העבודה בחנות ניהל סנ' בכור היטב. לרוב עבד עימו גם סנ' רפאל, כך שהוציאו תמיד את שכרם השבועי. הם הסתדרו ביניהם היטב, והתפרנסו בלי שהיה להם צורך באיש שיעזור להם. ובעונה של מילוי הגבינות, כמו גם בעונת קציר החציר, היה הולך סנ' רפאל לעבוד בכך, והרוויח חמישה עד שישה פרנקים ליום. ובעונת החציר, היה הולך לכרי המרעה ודואג שימלאו את העגלות, כל אחת ב־400 אוקיות, וחוזר יחד עם העגלות. שילמו לו חצי פרנק לכל עגלה, ובכסף זה קנה עצי הסקה וחיטה לחורף. כך
704 ביוגרפיה של סנ' רפאל אליהו אריה ובניו 1896
עמד בתכנון התקציב שערך מִדֵי שנה. ואם קרה שנפל איזה חג כאשר שהה בכפרים היותר רחוקים מסמוקוב, ולא רצה להישאר [בחג] בכפרים, לעיתים בא לסופיה. אולם הוא לא יצא בין אנשים, כי התבייש מכך שלא היו לו בגדים טובים. דודניו, שידעו שהוא שוהה בסופיה, ביקשוהו שיבוא לביתם, ולמרות זאת הוא לא בא. הם נזפו בו רבות על כך שלא רצה לבוא, אבל הוא אמר להם שהוא מדיף ריח של גבינות וקשקבלים, ושבגדיו כולם מרופטים ומסריחים ואינו רוצה להכתים אותם – לכן לא בא אליהם. במוצאי החג בערב שב לעבודתו, ועל זאת בכה פעמים רבות בלי שראהו איש.
בשנת 5657 [1897] נולדה לסנ' בכור בת. הם שמחו מאוד וקראו לה דונה. וכל קרובי משפחתם ביקרו אותה ושלחו לה מתנות רבות וכן גם את פּלָטוֹס היולדות שנהגו לשלוח ליולדות, והאימא היא שהיניקה אותה.
העבודה בחנות באותה השנה הלכה ונחלשה. סנ' רפאל היה מודאג מאוד מכך, אך לא מצא את הסיבה. הוא התחיל להפחית את מספר העובדים שהחזיק, וכך נשארו רק הם לעבוד. הם הצליחו בקושי להתפרנס, ולכן נהגו בחיסכון גדול מאוד. ומתוך כך,
705 ביוגרפיה של סנ' רפאל אליהו אריה ובניו 1897
ככל שהוסיף לדאוג, הלך ונחלש. וכאשר אכל לא עיכל היטב את המזון, וכל העת הקיא את מה שאכל. כך היה שבהדרגה נותר בלי כוח. כיוון שכך לא יכול היה עוד ללכת לכפרים, כי תמיד הלך ברגל. ומן החולשה שפקדה אותו גם יצאו לו טחורים, וגם אלה מנעו ממנו ללכת. משנודע הדבר לבני דודיו, שלחו לו מתנות בכסף, גבריאל שלח לו חמישים פרנקים בפעם אחת, וכך עשו גם כל בני המשפחה האחרים היותר קרובים.
בשנה הזו הסנ' יצחק כבר סיים את השירות הצבאי שעבר עליו בקלות. עם שובו חָבר לשותפו מלפני כן, וכבר נדברו ביניהם ושכרו חנות כדי להקים עסק של פִּרזול. בהתחלה היו להם עסקים טובים מאוד, והם היו שבעי רצון. סנ' רפאל תמיד דאג להם והדריכם, ושהה תמיד בשתי החנויות כדי לבוא לעזרתם בכל דבר.
בשנת 5658 [1898] אירסו את סנ' יצחק עם בִּתו של סנ' אהרון ב' משה הבדלה, לינדה, שהייתה חירשת בשתי אוזניה ממחלה שבה חלתה בילדותה. והוא [אבי הכלה] נתן מאה נָפּוֹליוֹנים קוֹנטָדוֹ ומלבד זאת אָשוּגָר. ובשנה הזו גם ערכו את החתונה בשמחה. הכלה הייתה
706 ביוגרפיה של סנ' רפאל אליהו אריה ובניו 1898
יפה מאוד, הביאה [כאמור] אָשוּגָר וקוֹנטָדוֹ רבים, והם היו מרוצים עד מאוד וחיו כולם באושר. הכלה כיבדה את כולם, ועל פי מה שסימנו לה הבינה מה שהיה ברצונם לבקש ממנה. בנדוניה שקיבל הוא [סנ' יצחק] הרחיב בהרבה את העסק, והם היו שבעי רצון בכול. אולם בני דודיו של החתן כעסו מעט על כך שלא לקח לו לכלה את שמחה אחותם,[6] שכן הם יכלו לתת לו יותר ממאה נפוליונים של נדוניה, ואף יכלו לסייע לו הרבה יותר מסנ' אהרונצ'ה. על כך אמר להם שזהו גורלו ואין זה משום סיבה אחרת, ואולי יהיה לה [לשמחה] יותר מזל.
בשנת 5659 [1899] נולד לסנ' בכור בן וקראו לו ניסים, וגם בלידתו נהגו כמו בכל הלידות ושמחו שיש לו בן. סנ' בכור היה אומר שהוא עצמו כל כך קטנטן שגם אותו יש לגדל כילד, ושהוא מתבייש שהוא כבר אבא לשלושה ילדים. כך הם העבירו את ימיהם, צוחקים. הם לא ביקרו את קרובי משפחתם כמו בזמן שהאימא הייתה חיה, וכשהיו אירועי שמחה הזמינו אותם כמה וכמה פעמים ובקושי היו באים. איני יודע מה הייתה הסיבה לכך.
סנ' יצחק שכבר היה בעל הון רב יותר, הגדיל את העסק בהרבה. הוא הביא בקרונות רכבת [מטילי] ברזל
707 ביוגרפיה של סנ' רפאל אליהו אריה ובניו 1899
כדי לייצר מסמרים, וכאשר נאספה אצלו כמות גדולה מדי, נתן אותה לעיתים לאחיו במחיר זול יותר; הלה הובילהּ לסופיה, דוּפְּניצָה ורָדוֹמיר, ואת הרווח חילקו בחלקים שווים. זה התרחש כאשר לאחיו לא הייתה עבודה. לפעמים עשה זאת עם אביו כדי שגם הם ירוויחו, אך כשהם היו עסוקים עשה זאת בעצמו. הוא היה נוסע למקומות האמורים ותמיד היה מוכר את הסחורה, כיוון שהיו מעט מאוד כאלה שעסקו בכך, ותמיד היה ביקוש לסחורה הזו.
לאביהם לא הרשו עוד להלך לכפרים ברגל, כי אמרו לו שעָבַד מספיק קשה וכעת שינוח. אולם הוא לא יכול היה להיות ללא עיסוק, כך שבא לעבוד בתפירה אצל בנו, ושם מצא לו עבודה.
בשנת 5660–5661 [1900–1901] התחדשו על סנ' רפאל חולָייו, ושוב הקיא כאשר אכל. בכך דמה לאימו שהייתה אומרת שאינה ניזונה היטב ולכן היא חלשה וחולה. כך היה גם במקרה שלו, ולכן בניו הביאו לו תמיד מאכלים טובים יותר, ומלבד זאת הכינו עבורו תבשילים מן המיטב כדי שייזון היטב; אך זה לא הועיל לו. בעיית הטחורים גברה אצלו והתישה אותו עד מאוד, והוא חש כאב גדול מאוד. אודות הכאב הזה כתב לגיסו סנ' יוסף,[7]
708 ביוגרפיה של סנ' רפאל אליהו אריה ובניו 1900
שהיה עובד בארמון במשרד הסודי למברקים שהתקבלו אצל הסולטאן חָמיד ושימש כמתורגמן. הוא ביקש ממנו האם יוכל לשאול את רופאי הארמון אודות מחלה כזו. סנ' יוסף, שהייתה לו היכרות כמעט עם כל הרופאים בארמון, לקח עבורו כמה תרופות ושלח אותן בכל שבוע בדואר, ובעזרתן היה הכאב שוכך מעט והוא היה יכול לנוח. זה נמשך זמן רב. הוא גם שלח לו תרופות למניעת ההקאות, ובו בזמן שלח לו גם מתנות כסף. וכפי שנאמר עוד קודם, גם אחייניו מסופיה התמידו לשלוח לו מתנות כאמור. כך יכול היה להתקיים טוב יותר, מכיוון שלא הייתה לו יכולת לצאת לשום מקום כדי להשׂתכר.
לבנו הסנ' בכור, עסקי החייטות לתפירת בגדים מוכנים לא הלכו כל כך טוב – לא היה מי שיובילם למכירה בכפרים, באשר הרווחים לא יכלו להספיק לכיסוי ההוצאות. כיוון שהאבא, כאשר הוביל את הסחורה, היה הולך ברגל ולא גבה מהם שום הוצאות. הוא כיסה את מעט ההוצאות שהיו לו מדברים אחרים שקנה מהכפריים, כפי שכבר כתבתי, כי היו לו הרבה מכרים וחברים שעזרו לו רבות. אולם בניו לא נתנו לו עוד לצאת לשום מקום, הם היו אלה שדאגו לכול והם כלכלו אותו, ומלבד זאת נתנו לאביהם דמי כיס.
בשנה הזו ילדה לינדה, אשתו של סנ' יצחק. הלידה הייתה קשה מאוד ונמשכה שלושה ימים. נאלצו
709 ביוגרפיה של סנ' רפאל אליהו אריה ובניו 1900
לילדהּ באמצעות הרופאים, אך היילוד היה מת. ואחרי זאת היולדת סבלה ארבעה חודשים עד שהגיעה לכדי סכנת מוות.
הסנ' רפאל המשיך להיות באותו המצב [חולה] גם בשנת 5661 [1901], ולא עלה בידי הרופאים בסמוקוב לרפאו. הוא קיבל תעודה מעיריית סמוקוב כעני, נסע לסופיה ונכנס לבית החולים אלכסנדרובסקה[8] ללא כל תשלום. שם טופל קרוב לחודשיים. כאשר כבר הרגיש מעט יותר טוב, עזב ושב לסמוקוב. אלא שהדבר נמשך זמן קצר בלבד, ומאוחר יותר שוב התחדשו כל מחלותיו ומעל הכול בעיקר הטחורים, והם החמירו הרבה יותר. הוא נסע שוב לסופיה ונכנס לבית החולים, ובמשך עשרים ימים ריפאו אותו בכך שחתכו את הטחורים, והוא חש בטוב והחלים לתמיד.
בניו דאגו לבית ושילמו על ההוצאות, כל אחד למשך שבוע [לסירוגין], ובכל שבוע בדקו את החשבון, ושילמו כל אחד את חלקו בחלקים שווים. הם היו מאוחדים מאוד והסתדרו טוב מאוד, אך הגיסות רבו ביניהן וקיללו זו את זו; הסנ' לינדה, אשתו של סנ' יצחק, סברה שבעלה הוא זה שהחזיק לבדו את הבית כולו. ולמרות שהסבירו לה שזה לא כפי שהיא הבינה, היא עדיין נהגה כך [לריב], וכאשר היה זה השבוע שבו סנ' בכור שילם היא לא אכלה – כי [האוכל] לא הובא בידי בעלה. היא עשתה זאת כיוון ששוכנעה בידי קרוביה שבדרך זו תוכל להפריד בין האחים, דבר שלא היה אפשרי. נוהגהּ זה הטריד מאוד את הסניור
710 ביוגרפיה של סנ' רפאל אליהו אריה ובניו 1901
רפאל, שאמר: "לינדה זו הורסת לי את שלום הבית".
בשנה זו נולד לסנ' יצחק בן וקראו לו רפאל, וגם בלידה זו נהגו כפי שנהגו בלידות האחרות. מאוחר יותר כבר הסתדרו הגיסות ביניהן במידה מסוימת, והעבירו את הימים בלי שקיללו האחת את רעותה כאשר הסתכסכו; היה זה בעצת בעליהן וגם בעצת חותניהן. הם המשיכו בעסקיהם כמו בשנים האחרות, אך היה זה רק למחיה, ועד אותו הזמן לא הצליחו לחסוך מאומה.
711
כאן מסתיים הפרק אודות
סנ' רפאל אליהו אריה, הן בתקופה בה
גר עם אימו והן בתקופה בה גר עם בניו עד
לשנת 5660–5661 [1900–1901]; והמעוניינים
בכך יוכלו להמשיך את הסיפור.