604
מכאן ואילך מתחילה הביוגרפיה של שני האחים לבדם, חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ, כשהם אדונים לעצמם.
605 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה בסמוקוב1841
בשנת 5601 [1841] חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ כבר היה נשוי ואבא, ולא המשיך עוד [את לימודיו] בבית המדרש. קרוביו מצאו לנכון להעסיקו כעובד, אם כי בשכר נמוך, כיוון שכפי הנאמר הקרן שלהם כבר אזלה לגמרי. הם העסיקו אותו בחנות של הסנ' חכם דָּוִידְצ'וֹן שהיה סוחר גדול בסחורות קונפקציה, כדי שילמד את המקצוע, ושילמו לו עשרה גרושים לשבוע. חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ, שהיה למדן גדול ונבון, עבד בתשומת לב רבה; שני הצדדים היו שבעי רצון, והוא שמח בשכר שקיבל. ממעט ההון שנותר להם עסק חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ ברכישות צורכי הבית, וזאת עשה כמובן בצמצום רב.
אימו בּוּ' רבקה לא התערבה יותר בהוצאות הבית. והייתה תמיד הולכת בענייני המיילדוּת אשר מִדֵי יום הלכו והתרחבו, כך שהרוויחה למעלה ממה שציפתה. מלבד זאת קראו לה גם כאשר היו אי־אלו חולים, הן ילדים והן מבוגרים. סמכו עליה שתעזור להם – מה שאנשים עושים גם בימינו כאשר אינם מוצאים מרפא אצל הרופאים, ולכן גם התשלום שקיבלה היה גבוה יותר. לילות רבים הייתה ישֵנה בבתי היולדות או החולים והתנהגה למופת. היא הייתה אישה מאוד בריאה וחסונה, ולא היה אכפת לה גם אם לא ישנה כל הלילה. היא
606 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה בסמוקוב 1841
גם לא הייתה בררנית במזונה. אכלה מה שהזדמן, ולא נגרם לה שום נזק. קומתה הייתה בינונית, היא הייתה מלאה, ולבושה היה שלוואר ומעליו אַנטֵרי ובו שלוש כנפות – כפי שלבשו באותם הזמנים. על ראשה חבשה רֵבּוֹסוֹ וצעיפי משי, וכאשר יצאה העירה לבשה פֵרֵגֶ'ה עם רעלה לבנה. דיבורה היה בהיר ונינוח. היא ידעה לשוחח עם כל הגברים, ואין צורך לומר עם כל הנשים. היא הכינה בעצמה את התרופות או קנתה אותן בשוק. גם עבור בתי הנזקקים הרבים קנתה תרופות, ויָשְנה בבתיהם ללא תשלום. וכך, כאשר היו יולדות או חולים נזקקים, הייתה ממליצה להם שיזמינו אותה, ולא רצתה מהם כל תשלום. לפיכך כולם כיבדו והעריכו אותה.
חכם רַבֵּנוּצ'וֹ, שהיה צעיר יותר, שהה עדיין בבית המדרש, ממשיך לימודיו עם חָריבּי אברהם אלקלעי – זה שלימד כמעט את כל בני אריה לקרוא וללמוד תורה. הוא היה אדם בעל כישורי הוראה ללמד את האדם שמולו בלי איומים ובלי מכות, אלא רק כי ידע את שיטת ההוראה.
בשנת 5602 [1842] חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ עבד עדיין כשכיר בחנות של חכם דָּוִידְצ'וֹן בתמורה לאותו תשלום קטן
607 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה בסמוקוב 1842
כמקודם. בשנה הזו ביקש ממנו שיגדיל לו במעט את השכר המועט ששילם לו, אבל חכם דָּוִידְצ'וֹן אמר לו שאינו יכול להעלות את שכרו ואם ברצונו – שיעזוב. לפיכך מצא עבודה אצל סוחר יהודי אחד שקראו לו חוֹטֶנלי,[1] וגם הוא היה סוחר גדול באותן הסחורות. ואצלו השתכר עשרים גרושים לשבוע. סנ' חוֹטֶנלי זה היה אדם טוב מאוד. הוא היה ערירי והגיע מן העיר חוֹטִין שברוסיה, ולא נודע בכל ימי חייו מדוע בא לסמוקוב. האנשים סברו שברח מן השירות הצבאי, שבו גייסו ברוסיה את היהודים והתעללו בהם רבות. סנ' הזה היה עשיר, ולא היה נשוי. הוא אהב מאוד את חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ, כמובן בגלל שהלה עבד עבורו בתשומת לב מרובה. הוא [חוֹטֶנלי] היה דייקן מאוד ואִכפתי בכול, ולכן מן ההתחלה רצה [אֵלְיָיצ'וּנוֹ] להיות שכיר אצלו. צריך לומר, כפי שכבר כתבתי, שמן ההתחלה שכרו אותו [לעבודה] בקלות רבה, והוא המשיך בה עד הזמן הזה שבו נכתבים דברים אלה. כפי שעוד נקרא בהמשך, הגם שעבד כמה פעמים 'עבור חשבונו' לא עלה בידו להצליח; [זאת] בעיקר בגלל שנתפס מלכתחילה לכך שהוא מרוויח רק 'עבור חשבונם' [רווחיהם] של אחרים, והם קוצבים לו את שכרו. אם היו עושים אותו שותף עם מישהו אחר, ייתכן שהיה מצליח הרבה יותר ולפחות לא היה משועבד כל חייו, גם הוא וגם צאצאיו אחריו. עם השכר הזה שקיבל והמעט שהוסיפה בּוּ' רבקה מהשכר שהיא השתכרה, הם התפרנסו. אולם בּוּ' רבקה לא רצתה
608 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה בסמוקוב 1842
עוד לעזור בהוצאות הבית. ואמרה לקרוביה שיחפשו דרך שבה יתפרנסו, כי היא רוצה לאסוף סכום כסף כדי שיבוא יום ותלך גם היא לירושלים – כפי שהלכו כל הנשים האחרות. והבטיחו לה שידאגו לארגן זאת עבורה.
חכם רַבֵּנוּצ'וֹ ששהה בבית המדרש המשיך בלימודיו. טבעו היה עצור מאוד, וכמעט בכל דבר היה מתנגד להם. תמיד התחבא ולא יצא בין האנשים. על כך סנ' אימו הייתה מקניטה אותו, וגוערת בו שינהג יותר בפתיחות ולא יתחבא בקרן זווית.
בשנת 5603 [1843] נולד לחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ בן שני, וגם בלידה זו נהגו כמנהג כל היולדות. אלא שבלידה הזו הייתה חגיגה גדולה יותר, כי לפי המנהג בלידת הבן השני הסנדקוּת מגיעה מצד [משפחת] היולדת. בזמן הזה אביה של היולדת, הלא הוא חכם רפאל, שהה בבוסניה. את הסנדקות שהייתה שייכת לו הותיר בידי הסנ' בְּכוֹרָצֶ'ה יצחק ג' [גבריאל] אריה, וזאת יחד עם סנ' אימו בּוּ' אָמָדוּצָ'ה כי סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה עדיין לא היה נשוי. וביום ברית המילה צֵ'לֵבּי גבריאל ערך מסיבה גדולה, אליה הזמין את העיר כולה; והגיש לכולם ארוחה והרבה משקאות ודוּלסוּרָס. וליולדת
609 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה בסמוקוב 1843
שלח מתנות רבות וכן גם לרך הנולד. המוהל היה צֵ'לֵבּי יהודה, שזה מקרוב התחיל למול. ו[הוא] המשיך בכך זמן רב, כי לא היה מי שיהיה המוהל. בכל ברית מילה שעשה שלח צֵ'לֵבּי יהודה ליולדת מתנות רבות, ואם היו נזקקות שלח להן מלבד מתנות רבות גם מַתְנות כסף; וב'ליל השמירה' בא והביא עימו את דברי המזון ואכלו יחד. לבן הנולד קראו בשם ניסים,[2] ואימו בעצמה היניקה אותו וגידלה אותו.[3]
גם באותה השנה חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ שהה בחנות של סנ' חוֹטֶנלי, השתלב בכל עסקי החנות, והיה כבר בעניינים. וכך היה שנתן מענה לרוב צורכי החנות, אבל שכרו המשיך להיות אותו הדבר.
בּוּ' רבקה המשיכה באותו אופן במלאכתה שהלכה והתרחבה כל העת, ואף צברה סכום כסף. לַבַּית דאגה בּוּ' בּוּליסוּ, שידעה היטב לטפל בצורכי הבית כמו חותנתהּ וידעה גם לחסוך. באותם הזמנים לא היה זה כמו בימינו שיש הרבה עבודה בבית, הן לבדן היו מסיימות הכול מהר ובקלות. גם תַּאֲבונם ורצונותיהם [של בני הבית] לא היו כפי שהם בימינו אלה. בחורף התאספה כל המשפחה בחדר אחד וישנו כולם באותו המקום – גם כשהיו שמונה או עשר נפשות. וכולם היו בריאים ושלמים ושמחים. כך גם היה עם הארוחות: היו פורשים מפה
610 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה בסמוקוב 1843
באותו החדר שבו היו ישנים, ועליה [הניחו] את כלי האוכל שהיו הקלים ביותר. שמחים ומאושרים אכלו ושבעו, ואז הרימו את המפה כפי שהייתה, כך שבקושי היה להם צורך לטאטא כי מאומה לא התלכלך. ולפיכך הצליחו בכול.
בשנת 5604 [1844] הם שבו לחיות בצמצום. וחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ, שעבד בחנות של הסנ' חוֹטֶנלי, ביקש ממנו שיעלה את שכרו כי לא היה בו די להוצאותיו. אולם זה לא היה אפשרי, כיוון שלסנ' חוֹטֶנלי לא השתלם לשלם לו יותר. הוא אמר לו שיחפש עובד אחר, כי הוא לא יכול להישאר עוד. הדבר אירע משום שקרוביו אמרו לו שהם יעשוהו שותף עם עוד מישהו. כדי להשלים את צורכי פרנסתם הם משכו כל העת ממעט ההון שנותר בידם.
בּוּ' רבקה לא התערבה עוד בענייני הבית כיוון שלא היה לה זמן פנוי. הטיפולים הרפואיים שהעניקה התרחבו מאוד. בנוסף לכך שהזמינו אותה לבתים היו באים אליה הביתה אנשים רבים, ולכולם הייתה נותנת מענה. היה זה דבר מופלא כפי שכבר כתבתי, שמן התרופות שהיא נתנה להן כולן נרפאו. היא השתכרה 15 עד 20 גרושים בכל יום, מלבד המתנות
611 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה בסמוקוב 1844
שהביאו לה הכפריות בדברי מזון, כמו גם בנות העיר שהביאו לה ערכות של מצעים ולבנים, גרביים ודברים אחרים. דברי המזון שהביאו שימשו את בני הבית, וזו הייתה תמיכה ראויה.
ואשר לסנ' חכם רַבֵּנוּצ'וֹ, הוא המשיך ללמוד בבית המדרש, ובמקביל ערך את הקניות לבית. בּוּ' רבקה אימו רצתה לארֵס אותו כי היה כבר בוגר, ונכנס לשנתו ה-16. וכך היה: אירסוהו עם בּוּ' שרה, אחותו של סנ' מָאירוּצ'וֹ [אלקלעי]. וערכו את האירוסין בשמחה רבה מבלי שייפלו במשהו מן האירוסין האחרים שערכו.
בשנת 5605 [1845] כאמור, חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ לא רצה עוד להישאר בחנות של חוֹטֶנלי כיוון שהלה לא רצה להעלות את שכרו במאומה. סנ' חוֹטֶנלי היה מרוצה מאוד מלכתו. מלבד זאת ששילם במדויק את כל מה שהיה חייב לו, נתן לו גם מתנה נאה, ושניהם היו מרוצים. אחרי ששהה חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ מעט ללא שום עיסוק, הלכו הוא ובּוּ' רבקה אצל קרוביו, הלא הם צֵ'לֵבּי יהודה ואֶחָיו צֵ'לֵבּי גבריאל וצֵ'לֵבּי אברהם, כדי לבקש מהם שימצאו לו עבודה. כפי שידוע לנו היטב, כסף לא נשאר להם, ולא היה להם מהיכן
612 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה בסמוקוב 1845
להתפרנס – כך שהיה עליהם [על שלושת האחים] שוב לדאוג להם. הם לקחו את העניין לידיהם, ובהסכמתו הכניסו אותו לעבוד בחנות שהייתה כבר אז שלהם בשותפות עם סנ' קוֹנוֹרטֶה, בנו של חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה המלמד. ההון שעמד לרשות אותו סנ' קוֹנוֹרטֶה היה שלהם, והרווחים חולקו חצי חצי. עם אותו ההון הם הציבו את חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ בחנות, והרווח כולו יהיה שלו; הקרובים האמורים לא רצו שום חלק ברווחים, אלא רק שתהיה לו פרנסה טובה. הם עשו זאת בעיקר כדי להטיב עימהם. הן בּוּ' רבקה והן חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ הודו להם, ובאותו היום ממש כבר הגיע חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ לחנות, שהרי ניסיון במסחר היה לו. וכך הם המשיכו בעבודתם כפי שראוי כשהם הולכים ומתקדמים.
בניו של סנ' קוֹנוֹרטֶה האמור נקראים היום יהודה ורפאל ב' מנוח. יהודה ב' מנוח היה כל חייו שותף של סנ' אבי צֵ'לֵבּי אברהם, וגם אחרי שסנ' אבי נפטר היה שותף איתי עד יום מותו. ההון שהיה לו [בשותפות] עם סנ' אבי היה תמיד 10,000 גרושים כסכום קבוע. הרווח שהציג היה בקושי שמונה עד עשרה אחוזים. אולם [אבי] היה מרוצה, העיקר שגם הוא [יהודה ב' מנוח] יתפרנס.
הוא [אֵלְיָיצ'וּנוֹ] משך בכל שבוע את הסכום שקבעו לו וממנו התפרנס. זה הספיק להם לכיסוי ההוצאות, אלא שלא יכול היה לחסוך מאומה. הם [אֵלְיָיצ'וּנוֹ ומשפחתו] חיכו רק לכך, מכיוון שלא נותר להם
613 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה בסמוקוב 1845
מאומה מהכסף שהשאיר להם אביהם.
חכם רַבֵּנוּצ'וֹ היה מאורס לבּוּ' שָׂרוּצָ'ה, ובשנה הזו ערכו את החתונה. הכול נעשה כמו בכל החתונות האחרות, ללא שום הבדל. הם נהנו ושמחו, והכלה הייתה טובה ויפה עד מאוד, והביאה אָשוּגָר וקוֹנטָדוֹ נאים. הם הסתדרו בחייהם ואהבו זה את זו כמנהג אותם הימים. בּוּ' רבקה תמיד יעצה לשתי כלותיה והן שמעו בקולה, וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ המשיך את לימודיו בבית המדרש.
בשנת 5606 [1846] נולד לחכם רַבֵּנוּצ'וֹ בן, וגם בלידה הזו הם נהגו כמו בכל הלידות האחרות: ביקרו את היולדת ושלחו לה את כל המתנות כנהוג. וביום השבת, כמו גם ביום ברית המילה וביום פדיון הבן, הכול עשו כפי שנהגו בכל הלידות. האם עצמה היניקה וגידלה את תינוקה, והמיילדת הייתה בּוּ' רבקה חותנתהּ.
חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ המשיך לעבוד בחנות עם הסנ' קוֹנוֹרטֶה, והמסחר 'הלך להם' היטב ובאופן מסודר, וממנו התפרנסו. הם וכל קרוביהם שמחו מאוד שהעסקים הלכו טוב יותר מאשר ציפו. למרבה הצער נפל על
614 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה בסמוקוב 1846
הסנ' קוֹנוֹרטֶה פתאום חולי חמור וקשה מאוד בלי שידעו מהו, ובתוך ימים ספורים נפטר. היה זה חורבן לא רק להוריו, אלא יותר מכך לחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ ולכל משפחתו שנותרו ללא שום תמיכה. הדבר העיקרי היה שלסנ' קוֹנוֹרטֶה היו ילדים קטנים, ולפי החוקים של אותם הזמנים במקרים כאלה המשטרה משתלטת על נכסי הנפטר ומנהלת אותם כדי להגן על היתומים. היא פועלת למכור את הכול, משלמת לאלה שהוא [המנוח] חייב, ואת היתרה מפקידה בבנקים הממשלתיים כדי שההכנסות יינתנו ליתומים לכלכלתם. גם כאן עשו כך, אך היות שההוצאות היו גדולות מכרו את הסחורות בזול, ומהחייבים שהיו לו – לא יכלו לגבות אף לא את המחצית. ולא נותר דבר לא ליתומים ולא לחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ, וכך היה הדבר לגבי צֵ'לֵבּי יהודה ואֶחיו: גם הם לא הצליחו לקבל אפילו את ההון שלהם, ואף לא יכלו לתבוע מאומה. חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ נותר ללא עיסוק, ומלבד זה שהיו כל כך עצובים, לא היה להם מהיכן להשיג את צורכי קיומם. ושוב נותר העניין בידי בּוּ' רבקה. היא התייעצה עם חכם רפאל, והחלטתם הייתה שתלך אצל קרוביהם צֵ'לֵבּי יהודה ואֶחיו כי רק הם יכולים היו להסדיר את עתידם, ומלבדם אין עוד. ובּוּ' רבקה שהייתה אישה עצמאית מאוד וידעה להתנהג היטב, הלכה לבתיהם למוחרת בבוקר, והם
615 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה בסמוקוב 1846
ידעו לשֵם מה באה והיו תמיד מנחמים אותה בדברי נועם. היא בכתה, ואחר כך שלושת האחים נפגשו ושוחחו על כך. בהתחלה שלחו לה מעט כסף שיהיה לה להוצאות. הם החליטו לפתוח חנות למכירת מוצרי טקסטיל בסיטונות בפיליבֶּה עבור שני האחים – חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ – ולהפוך אותם לשותפים, כדי שכך אולי יוכלו להתקדם טוב יותר. הם אמרו זאת לבּוּ' רבקה ולבניה, והם היו מוכנים. כל שנותר היה לארגן זאת ולהתחיל בעבודה. עד שעשו זאת הייתה להם [לשלושת האחים] תמיד המחויבות שלא להניח להם לסבול מחסור בצורכי מחייתם, ותמיד, בכל שבוע, שלחו להם סכום מסוים של כסף.
בשנת 5607 [1847], כפי שנאמר ובהתאם להחלטה שנלקחה לפתוח בית מסחר בפיליבֶּה, הם ערכו חוזים. צֵ'לֵבּי יהודה ואֶחיו סיפקו את ההון, ושני האחים חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ חויבו לשהות בפיליבֶּה כמנהלי בית המסחר. כאשר הכול ייעשה תחת הפקודות וההוראות של צֵ'לֵבּי יהודה ואֶחיו, והרווחים יתחלקו חצי חצי. אחרי שנחתמו החוזים הם הזמינו את הסחורות הנחוצות
616 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה בסמוקוב 1847
בווינה, כי הכירו והבינו היטב את הסחר הזה. ללא דיחוי יצאו צֵ'לֵבּי גבריאל וחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ לפיליבֶּה, שכרו את החנויות והמחסנים הנחוצים, ו[צֵ'לֵבּי גבריאל] הסדיר לו [לחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ] את שיטת הפנקסנות שעל פיה עליו לנהל את החשבונות. אחר כך נסע צֵ'לֵבּי גבריאל לסמוקוב, בהשאירו את חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ לבד בפיליבֶּה כדי לקבל את הסחורה שהגיעה מִדֵי יום, לסַדרהּ ובו בזמן להתחיל לעשות אי־אלו מכירות. כאלה היו לו כבר בהתחלה. הם מכרו באחוזים [של רווח] מאוד נוחים וגם בהגינות רבה, כיוון שלא כולם [כל הסוחרים] הבינו בסחורות, אפילו באלה שאותן הם מכרו. כל המכירות היו תמיד בסיטונות, והם אף מכרו סחורה רבה באשראי. הכול נעשה בחשבונות שוטפים, בלי שלקחו מהם שטרי חוב וללא קביעת מועדים לתשלום. הלקוחות שלהם היו לרוב מסביבת פיליבֶּה. בפיליבֶּה עצמה לא היו להם לקוחות רבים, והם אף לא רצו למכור שם משום ש[סוחריה] היו תכמנים. חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ שלח בכל שבוע רשימה של המכירות שעשה, וגם יידֵע אותם אילו סחורות כבר חסרות בחנות כדי שיזמינו מהן עוד. את החשבון הזה ניהל צֵ'לֵבּי גבריאל לבדו, כי היה מיומן יותר בעסקי המסחר הללו.
חכם מֶרקָדוּצ'וֹ, שעד אז שהה בבית המדרש ולמד, בשנה הזו הוציאוהו משם. בהתחלה הועסק ברכישות צורכי הבית שנעשו כעת גדולים יותר. הוא קיבל הַקצבה של הסכום שיוכלו להוציא, מלבד ההוצאות שהוציא חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ בפיליבֶּה
617 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה בסמוקוב 1847
שהיו על חשבונו. כמובן שמדובר באותן ההוצאות שהיו לצרכיו, הן במזון והן בלבוש, כי אותן הוצאות שהוציא עבור החנות היו מהקופה המשותפת. הם היו שבעי רצון עד מאוד מכל הבחינות.
בּוּ' רבקה תמיד הייתה משבחת את קרובי משפחתם על כך שפרסו עליהם חסותם בכול. היא עצמה המשיכה בעבודתה כמיילדת ובמתן תרופות לנשים הכפריות ולכמה מהעירוניות. כולם שילמו לה על ביקוריה, והיא המשיכה לצבור [את ההכנסות] – הכול כאמור כי התכוננה ללכת לירושלים.
בשנת 5608 [1848] נולד לחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ בן. אחרי שילדה [אשתו] הגיע חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ לסמוקוב ושהה בה כמה ימים. הם חגגו את הלידה, כאשר בכל ערב הזמין את קרובי המשפחה ובילו בשירה ושתייה. כך גם עשו גם ביום השבת וביום ברית המילה, וקראו לו רפאל. אבי הבן הנולד הביא מתנות רבות ליולדת ולכל בני הבית.
אחרי ששהה עוד כמה ימים בסמוקוב, יצא ביחד עם צֵ'לֵבּי גבריאל לפיליבֶּה על מנת לבדוק את החשבונות. זאת עשו בתוך ימים ספורים, ונמצאו שמחים עד מאוד כי היו להם רווחים גדולים. ומכיוון שמחזור המכירות
618 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה בסמוקוב 1848
גם הוא היה גבוה למדי, הם הגדילו בהרבה את העסק. חכם רַבֵּנוּצ'וֹ ששהה [עד אז] בסמוקוב, נסע גם הוא לפיליבֶּה. והיו שולחים אותו מחוץ לעיר כדי שיבצע גביות מאותם אלה שאיחרו לבוא לפיליבֶּה, ובו בזמן שימכור אי־אלו סחורות לאלה שלא הגיעו לפיליבֶּה. וכל אחד נתן לו מקדמה על חשבון חובו, כי זו הייתה הדרך שניהלו את גביית החובות באותם הזמנים – על ידי סימון בפנקס שלו. וכאשר בדקו את החשבונות [התברר] שלא עשו שום טעויות. את כל הכסף שגבו, גם חכם רַבֵּנוּצ'וֹ וגם חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ, את הכול העבירו לסמוקוב, ומסמוקוב העבירוהו להיכן שהיה בו צורך. הפירמה של החנות הייתה רשומה על שם בני דודיהם, ובזמן הזה דרש חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ שישַנו [את הרישום] על שמו. אולם הם לא הסכימו. ואמרו לו שאם הוא לא מסכים, הרי אפשר להיפרד כיוון שעבורם זה היה כלום, כי הם הרי מכירים את המלאכה ובנוסף גם יודעים איך לנהל אותה. ומסיבה זו הם גרמו ליחסים להתקרר מעט, כי לא ידעו לאיזו מטרה הוא מכוון. מבדיקת החשבונות הם נוכחו לדעת שלא היה ביכולתו של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ להחזיק לבדו בחנות כזו ואף לא ב־10% ממנה. אולם הם הניחו לו כי [סברו] שהיה זה מחוסר ניסיון או שהוּסת בידי אחיו חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה,[4] שהיה מאוד קנאי וסכסכן, תוקע אפו בעניינים לא לו וגם בעל יכולת שכנוע.
בשהותם בפיליבֶּה שני האחים צמצמו מאוד בהוצאות, וכך גם כתבו
619 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה בסמוקוב 1848
לבתיהם בסמוקוב: שיָאֵטו בהוצאות משום שזה יהיה להם להצלה. עד אותו הזמן בּוּ' רבקה עזרה בהוצאות, והיות שמן הזמן הזה לא רצתה עוד לעזור להם בשום פנים, זה היה עבורם יותר קשה. בּוּ' רבקה, סוף סוף בשנה הזו כבר הייתה עסוקה רק בהכנת הבגדים ודברים אחרים שיוכלו לשמש אותה בירושלים. וכולם הביאו לה מיני מתנות כי זה היה המנהג כלפי האדם שעמד ללכת לירושלים. היו לה תכשיטים יקרים שנקנו עבורה בידי בעלה הקודם כמו גם בידי חָריבּי יוסף, והיא החשיבה אותם ככסף מזומן. מלבד זאת היא כבר חסכה סכום כסף נאה, כך שגם אם בניה לא ירצו לתת לה מאומה, היא חישבה שעם מה שהיה בידה תוכל לחיות בירושלים. היא גם חשבה שתעסוק במקצוע שבו עסקה בסמוקוב. בניה לא היו נגד [ההליכה לירושלים], והבטיחו לה שיתנו לה ככל שיוכלו.
בשנת 5609 [1849] נולדה לחכם רַבֵּנוּצ'וֹ בת, וגם עם היולדת הזו נהגו כמנהג כל היולדות. קראו לה רחל, והיא זו שהייתה [לימים] אשתו של אחיינו, סנ' רפאל אליהו אריה. אימהּ היניקה אותה וגידלה אותה. חכם רַבֵּנוּצ'וֹ לא בא ללידה הזו כי נמצא רחוק בפיליבֶּה, אך מאוחר יותר שלח כמה מתנות. הדבר דכדך
620 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה בסמוקוב 1849
מאוד את היולדת, אך קרובי משפחתה ניחמו אותה וכך גם בּוּ' רבקה חותנתהּ.
בשנה הזו בּוּ' רבקה כבר הייתה מוכנה לגמרי ללכת לירושלים. מה שנותר היה שבניה יסדרו עבורה את הקִצבָּה השנתית וילוו אותה. ואכן, מאוחר יותר באו שני הבנים מפיליבֶּה, וקצבו לה קצבה שנתית מספיקה כדי שתוכל להסתדר בירושלים שהכול היה בה זול. הם נתנו בידיה את סכום הכסף הדרוש להוצאות הנסיעה, וביחד עם שני בניה יצאה לסלוניקי. בניה ליוו אותה עד ג'וּמָה [היום בְּלָגואֶבְגְרָד], וכל קרובי המשפחה והעיר כולה ליוו אותם עד הגשר שנקרא גשר אָג'ילָר [גשר עולי הרגל]. מג'וּמָה שלחו אותה לסלוניקי עם יוּרוּקים מסוימים שהיו קירָאג'ים והיו אמינים מאוד בעיניהם. הם נתנו לה מכתבי המלצה כדי שיוכלו לרכוש עבורה כרטיס לאונייה הראשונה שתפליג ליפו, וזה בדיוק מה שקרה. הנסיעה עברה בקלות רבה, וגם ההפלגה עברה בשלווה. היא הגיעה לירושלים במועד, ותיכף ומייד כתבה מכתבים לבניה ולכל קרוביה: היא סיפרה להם בגאווה שהיא שרויה בטוב, ושהדרך עברה עליה הכי טוב שאפשר. היא שכרה חדר ביחד עם אישה אחרת כמוה, הן הסתדרו ביניהן היטב. את התשלום השנתי שלחו לה כסדרו, וכך עברו עליה ימיה בטוב, והיא חיה באושר רב. בכל שבועיים שלחה מכתבים לבניה, וכתבה להם באריכות.
חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ המשיכו לשהות
621 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה בסמוקוב 1849
בפיליבֶּה, הלכו והתקדמו בעסקיהם, והיות שכבר היו בטוחים בפרנסתם, התחילו להתרברב. בשיחותיהם עם חבריהם התפארו ואמרו: "השם הגדול של צֵ'לֵבּי יהודה שאתם מדברים עליו אינו כלום, כי אם אני לא הייתי, הוא לא יכול היה לעשות מאומה. מהרווחים שאני נותן להם מכאן הם מתפרנסים". היו אנשים שסיפרו להם [לצֵ'לֵבּי יהודה ואחיו] על כך, אבל הם לא אמרו דבר. הם ידעו שטֶבע האדם הוא להפיל את האחר, כי האדם אף פעם לא מכיר תודה לזה שהיטיב עימו. דבר זה שורר לרוב בין האנשים בעלי שיקול הדעת והנבונים ביותר. צריך לומר שזה בגלל שאותו אדם אינו מחזיק בעצמו באותו הכוח [שיש למיטיבו] למרות שבסתר הוא סבור שהדבר מגיע גם לו, וברגע שהוא מקבל את הכוח הקטן ביותר הוא מייד מבקש להתנפל על מיטיבו. זה הרי ידוע היטב לכולם, ואני לא יודע מהי הסיבה שכולם עושים זאת שוב ושוב. וכל אחד יכול להעלות זאת בדמיונו, והוא כבר יענה לעצמו על כך.
והם, ללא שום שינוי, המשיכו באותו אופן; תמיד פעלו לפי ההוראות שקיבלו מסמוקוב והתנהגו בהתאם, והקפידו מאוד על כל הסידורים הכספיים [respondimiento].[5]
בשנת 5610 [1850] צֵ'לֵבּי גבריאל היה עסוק בעיקר בענייני בית המסחר בפיליבֶּה, וחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ
622 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה בסמוקוב 1850
היה המנהל בפועל של העסק תחת ההוראות שקיבל מסמוקוב. הם היו כל כך שמחים שהעסק הולך טוב ושצפויה התקדמות הן לחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ והן לחכם רַבֵּנוּצ'וֹ. משום כך הלכו והגבירו את פעילותם והשקיעו מאמצים נוספים כדי להמשיך ולקדם את העסק. אולם באותה עת, מתוך ההתכתבויות שהיו ביניהם, הסתבר שחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ כבר לא רצה עוד לשמוע בקולם ופעל כפי שנראה לו. מאחר שלא היו ביניהם הסכמות, התחיל להיווצר עיכוב בהתנהלות, שכן הפעולות העסקיות שנעשו משני הצדדים לא תאמו זו לזו. באחד המקרים אף כתב להם חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ שיניחו לו ושיפסיקו להנחות אותו בענייני העסק. כשראה את המכתב הזה נאלץ צֵ'לֵבּי יהודה לצאת לפיליבֶּה כדי להבין את כוונתו. בהגיעו לשם אמר לו חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ שהחנות היא שלו ושהוא איננו רוצה עוד שיתערבו בענייניו. כששמע זאת צֵ'לֵבּי יהודה לא אמר לו דבר; הוא יצא מן החנות והלך אל חבריו כדי לברר מהיכן באו העצות הרעות הללו. כפי שנאמר, אחיו [למחצה של אֵלְיָיצ'וּנוֹ], חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה שישקו [השמן] היה אויבם [של יהודה ואחיו], והיה קנאי גדול מאוד. בתחילה סבר שלא יקבלו את עצותיו, אולם לבסוף הצליח לשכנעו, והציע לו שלא להודות בדבר אלא לומר שהחנות שייכת רק להם [לאֵלְיָיצ'וּנוֹ ואחיו] ושאין לאיש זכות להתערב בעסקיו. כאשר הבין זאת צֵ'לֵבּי יהודה פנה מיד אל ועד הסוחרים של פיליבֶּה. הם לקחו את העניין לידיהם והורו
623 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה בסמוקוב 1850
לסגור את החנות. צֵ'לֵבּי יהודה חזר לסמוקוב, ואחיו צֵ'לֵבּי גבריאל יצא לפיליבֶּה כדי לבצע את פירוק השותפות. הם התחילו בכך ללא דיחוי, הכול באמצעות הוועד. אולם חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ מצא שעדיף שלא להתייצב לישיבות, וכך נמשך העניין זמן רב. ורק לעיתים רחוקות היה מגיע, וגם אז היה מעלה אלף טענות, ולכן נדחה העניין פעם אחר פעם. את הכול היה מדווח לחכם שְמוּאֵלָצֶ'ה, ועל פי עצותיו היה מתגונן. חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ כבר התחרט על כל העניין, שכן הוסכם ביניהם שיהיו שותפים. אולם חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה, שהיה תחבולן, ביקש למעשה להביא גם לחורבנו של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ. כאשר העניין הגיע לפני בית המשפט החל חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ לבכות לפני אחיו [שְמוּאֵלָצֶ'ה] וטען שהוא ניסה להונות אותו. ואז התברר שהם כבר ערכו חוזים שלפיהם, לאחר שיושלם פירוק השותפות, יהיו הם שותפים עם חכם שלמה כהן.
חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ, הגם שהבטיח בחשאי את עתידו, למרות זאת ביקש מצֵ'לֵבּי גבריאל שיחזור בו מן הפירוק כי אחיו רימה אותו. אולם צֵ'לֵבּי גבריאל לא רצה בכך אלא רק לפרק את השותפות. היות שהפירוק התארך, נפגעו מאוד ענייניהם והנזקים הלכו והצטברו להם. משאלתו של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ הייתה כל העת להישאר ולהיות שותפים, אך הם לא ידעו אם לא הייתה לו כוונה אחרת, ובשל כך צֵ'לֵבּי גבריאל לא נעתר לו. מאוחר יותר שלח חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ אנשים, ביניהם גם חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה, כדי שישתדלו אצל צֵ'לֵבּי גבריאל
624 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה בסמוקוב 1850
להשיב את המצב לקדמותו, ואף אם ירצו לשנות אי־אלו תנאים בהסכם. צֵ'לֵבּי גבריאל אמר להם שההחלטה על הפירוד כבר התקבלה, ורק אחרי שכך ייעשה יבואו לסמוקוב ויוכלו לדבר שוב.
בשנת 5611 [1851], לאחר ששני הצדדים הסכימו לפרק את השותפות, הגיעו ביניהם להסכמה להסדיר ביניהם את החלוקה. וכך עשו: התחילו שוב לנהל את הדבר בכתובים, והדבר נמשך גם קרוב לחודשיים. בסופו של דבר התחלקו בסחורה בעין בהתאם לאחוזים שהיו להם, וכך היה גם עם חובות החייבים. הם הפרידו את החובות הבטוחים והתחלקו בהם; את החובות המסופקים שהיו בסכום של 80,000 גרושים העמידו למכרז פנימי ביניהם. וחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ יחד עם חכם רַבֵּנוּצ'וֹ קיבלו אותם לידיהם תמורת 10,000 גרושים, והנפיקו שטרי חוב בסכום של 5,000 גרושים כל אחד – בתנאי שעד שישלמו אותם יהיו צריכים לשלם כל אחד 80 גרושים כריבית חודשית. בכך תהיה להם הזכות לקבל לבעלותם את אותם 80,000 גרושים, ולא היו רשאים עוד לתבוע מאומה.
את אותם 10,000 גרושים שחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ נותרו חייבים להם, ובגינם היה עליהם לשלם להם יחדיו סכום של 160 גרושים לחודש כריבית – באותה השנה הם [שלושת האחים] עשו להֶקדֵש לבית המדרש שהיה בבעלותם עוד מקודם.
625 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה בסמוקוב 1851
זאת כדי שילמדו בו עשרה חכמים ביום רביעי בכל שבוע, ושמשכורתם תהיה אותם 160 גרושים שיתקבלו מחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ. הם התחילו בכך באותו היום שבו קבעו את ההסדר הזה. הלומדים היו המשרתים בראשות חָריבּי אברהם אלקלעי, אשר קיבל שתי משכורות. הוא היה גם זה שערך את הגבייה וגם עקב אחר ההתחשבנות עם מי מהם שלא מילא חובתו ולא שילם. בנוסף הפריש עבור הקָפֶה וחימום בית המדרש. בכך נסתיימו כל ההתחשבנויות עם חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ. הם כתבו את שטרי הפירוק, וחתמו עליהם עם שני עדים אשר חתמו גם הם.
צֵ'לֵבּי גבריאל הביא את הסחורה שקיבל לסמוקוב, ושכר אדם שיבצע את גביית החובות, וגם מכך נגרם הפסד קטן כי אחדים לא שילמו, אבל הם לא אמרו דבר ולא עשו מכך עניין.
חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ נשארו בפיליבֶּה ונותר להם מהשותפות הזאת רווח של 25,000 גרושים נטו. והנה, נוצרו ביניהם אי־הבנות ונתגלעו גם מחלוקות גדולות, עד שהגיעו גם הם לכדי היפרדות. ולא הייתה זו רק פירוק השותפות בחנות, אלא הם פירקו גם את המגורים המשותפים. כדי לעשות זאת הם נאלצו לסגור את החנות בפיליבֶּה ולשוב לסמוקוב. הם חילקו ביניהם את רהיטי הבית ואת כל מה שהיה להם במשותף.
626 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה בסמוקוב 1851
את הבית הם סידרו כך שכל אחד קיבל שני חדרים. ואכלו בנפרד ובישלו כל אחד לעצמו, ולמשך זמן מסוים היו השניים כעוסים.
אין להתפלא על כך שבין האחים התגלעו מחלוקות, והגיעו עד כדי פירוק השותפות. זה דבר טבעי שעלול לקרות לכולם, גם מן הסיבה הקטנה ביותר. אולם הדבר הטוב מאוד שעשו הוא: שכאשר נקרתה להם ההזדמנות לפרק את השותפות בעסק, עשו זאת יחד עם פירוד הבית. ידוע שכאשר נפרדים אחים בהכרח יתגלעו אי־אלו סכסוכים, וכאשר הם נשארים במצב של פירוד חלקי, רק של העסק, חזקה עליהם שיגיעו שוב לכדי ריב. וכעת בפירוד המלא שעשו, הם מילאו בבת אחת שתי משימות, ולכן עשו את הדבר הנכון.
מאוחר יותר, כאשר כבר סיימו את כל העניינים הללו, הגיע מכתב מירושלים כי סנ' אימם בּוּ' רבקה נפטרה לפני חמישה שבועות, כך שהשבעה לא חלה עליהם.[6] הם התאבלו עליה ימים רבים וכך גם כל המשפחה וכל יהודי סמוקוב. במקומות רבים כבר כתבתי על כל סגולותיה ועל הטוב שעשתה לכל האנשים וכן על המחסור הגדול שחשו קרובי המשפחה מאז שנסעה לירושלים. אחרי לכתה מילאה את מקומה בּוּ' רוּזוּ אשתו חכם מֶרקָדוּצ'וֹ, אבל אלו [סגולותיה] לא היו כמו אלו של בּוּ' רבקה. והייתה גם בּוּ' אסתרוּלָצ'ה של חכם אברמצ'ה הבדלה, שנמזגו בה מתכונותיה של בּוּ' רבקה בהיותה
627 ביוגרפיה של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה בסמוקוב 1851
גם היא עקרת בית למופת. וכאשר היו חתונות או לידות כמו גם חולים, הזמינו את שתיהן והן מילאו את התפקיד שבּוּ' רבקה עשתה לבדה. עם פירוד הבית בידי שני האחים נותרו שניהם בסמוקוב ללא שום עיסוק.