910
מכאן ואילך מתחיל הפרק של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה, החל משנת 5638 [1878] ועד שנת 5661 [1901].
911 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1879
בשנת 5639 [1879] שני ראשי המשפחה העיקריים כבר מתו [האב רַבֵּנוּצ'וֹ דָּוִד ובנו בכור אברהם], והם [בני המשפחה] נותרו בלא כלום.[1] הם היו אמורים להיות באחריותו הבלעדית של סנ' יהודה, שהיה אמור להחזיק את הבית,[2] אך כזאת, כפי שכבר כתבתי, לא קרה. היה זה כפי שכתבתי, שסנ' יוסף, שבאותה העת נסע לפָּזָרג'יק, שלח את כל משכורתו לסמוקוב, וממנה הם התפרנסו. סנ' יוסף היה טוב כל כך בעבודתו, והיה לו הכישרון לנהל ולארגן את בית הספר הרבה יותר טוב מכפי שציפו. הם אהבו אותו ודאגו לו רבות, וכדי שלא יהיו לו הוצאות הנוֹטַבְּלֶס של פָּזָרג'יק הביאו אותו לביתם. והוא אכל שם, וכיבסו לבושו, והיה ישן חודש אחד בכל בית. מלבד זאת הם נתנו לו כל הזמן מתנות, אם בכסף או בבדים, כדי שיכין לעצמו בגדים. את עבודתו בבית הספר עשה במסירות רבה, ללא לאות. ולא הבדיל בין התלמידים, אם היו עשירים או לא. הוא לקח אליו את כל התלמידים לפי התור, והיה מסביר להם את שיעוריהם אחד אחד, כך שהם התקדמו בתוך זמן קצר כמו שהתקדמו בבתי ספר אחרים בשנה; ולכן העריכו אותו עד מאוד. הוא אמר להם שאינו ראוי עד כדי כך כי זהו טבעו, וגם אמר שהוא באמת שמח מאוד הן בחברי הקהילה והן בתלמידים. וכל אותם הצעירים הללו, שבזמננו אנו הם פקידים במשרדים ויודעים היטב צרפתית – הם רק מן הזמן של מיסיה יוסף; ועד היום הם משבחים אותו, מכירים אותו ושואלים
912 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1879
אודותיו. ובאשר לסנ' יהודה, לא הייתה ממנו שום תועלת אלא רק נזקים, כיוון שעסק רק בגנֵבות ובזבז כסף רק להנאתו שלו. תמיד היה מבוקש על ידי המשטרה בגלל אותן גנֵבות, והסתתר בבית אימו שאהבה אותו הרבה יותר מכל האחרים.
מָדָם בִּיוּ, אשתו [אלמנתו] של סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה [בכור אברהם], שהתה גם היא בבית. אם משום שחיו בדוחק רב או משום שרצתה להתחתן, היא דרשה שייתנו לה את כּתוּבּתהּ, יען כי ילדיה כבר היו גדולים ומבעלה לא נותר לה מאומה. והם היו נתונים ללחץ רב. אולם באותה השנה הם השאירו את העניין הזה לטיפול לאחרי כן. ניהול הבית היה בידי בּוּ' שָׂרוּצָ'ה: היא זו שקיבלה את הכסף ששלח בְּנהּ וכן כספים נוספים מקרובי המשפחה, והיא הוציאה אותו וערכה את כל הקניות.
בשנת 5640 [1880] סנ' יהודה ששהה בסמוקוב התחבא בבית. הוא התחבר עם כנופיית פושעים נוצרים, שהיו גם הם בעלי אותו משלח יד כמוהו. הוא קיבל אותם כל ערב בביתו, והם ערכו פגישות כדי לתכנן את הדרך שהם אמורים לבצע את מעשי הגנֵבה. מספרים שבּוּ' שָׂרוּצָ'ה הכינה אוכל לכל אלה. הם אכלו בביתה ושילמו לה כדי
913 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1880
שתכין להם אוכל ותארח אותם בביתה, ויותר מכול כדי שתשמור את הסוד. והיא כאישה [כך בלשון המחבר] לא חשבה רבות על מה שעלול לבוא עליה, ועשתה זאת גם כי קיבלה מהם כסף; מכיוון שהייתה בזבזנית מאוד, זה לא היה אכפת לה. כפי שסיפרו, היא אף לקחה חלק בתוכניות שערכו. לילה אחד, בהתאם לתוכנית שלהם, התחבא הסנ' יהודה עוד מהערב בדישָרי אַבְלי של סנ' מָאירוּצ'וֹ אלקלעי. על פי הסימנים שהוסכמו ביניהם, החבורה כולה הייתה אמורה להגיע בחצי הלילה, והסנ' יהודה היה צריך לפתוח להם את השער ולהכניסם כדי לבצע את השוד, כאשר כולם חמושים היטב. ואכן כך הם פעלו, על פי מה שהסנ' יהודה הראה להם. הוא הכיר את הבית בכללותו וידע היכן היה הכסף, כיוון שבּוּ' שָׂרוּצָ'ה הייתה אחותו של סנ' מָאירוּצ'וֹ. הם נכנסו בלי שאיש הרגיש בהם, גנבו את כל התכשיטים שהופקדו אצלו כמשכון ומלבד זאת 500 לירות; ויצאו, גם זאת מבלי שאיש יראה אותם. את סכום הכסף הזה והתכשיטים הפקידו אצל בּוּ' שָׂרוּצָ'ה. חלפו יומיים-שלושה, ובערב אחד התאספו שוב בבית של בּוּ' שָׂרוּצָ'ה, וכמו קודם היא הכינה להם אוכל. והם חילקו את שלל הגנֵבה ואף נתנו חלק לבּוּ' שָׂרוּצָ'ה.
בשאלת כּתוּבּתהּ של כלתה הסנ' בִּיוּ – בשנה הזו הגיעו איתה להסכם, ושילמו לה לשביעות רצונה. היא השאירה את כל ילדיה בבית לטיפולו המסור של הסנ' יוסף, והלכה לבית אביה. (מאוחר יותר סנ'
914 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1880
בִּיוּ נישאה לסנ' משה ב' מרדכי, ילדה בנים ובנות, והם חיו באושר רב).
סנ' יוסף שהיה בבית הספר בפָּזָרג'יק המשיך כמו קודם, תמיד לשביעות רצונה של קהילת פָּזָרג'יק, ולכן העלו את שכרו למאה פרנקים לחודש. וחוץ מזה הייתה לו הכנסה נוספת, כי החל לתת בערבים שיעורים בצרפתית לכמה מהפקידים; ובזה הוסיף עוד כמאה פרנקים בחודש, והיה מרוצה מאוד. תמיד היה עליו הנטל לשלוח את כל מה שביקשו ממנו מסמוקוב, כי אימו הייתה תמיד מתלוננת שזה לא מספיק לה. והוא, כדי שלא יסבלו, את כל מה שקיבל שלח להם. אולם מכל מה שהתרחש בבית לא ידע מאומה, כי הם הסתירו זאת מפניו והשכילו להחזיק זאת כסוד כמוס.
בשנת 5641 [1881], מכל הכסף הרב שהשתכר, בסופו של דבר לא נותר לסנ' יוסף אפילו כדי להכין לו בגד כראוי. כמה מחבריו שאהבו אותו מאוד, וכבר נודע להם כיצד התנהגו בביתו בסמוקוב בעוד שלו לא נותר דבר, אמרו לו שאינו צריך לשלוח לסמוקוב את כל הכנסותיו. ואם הוא רוצה לעזור, מוטב שיקציב סכום מסוים שאותו הוא יכול לשלוח, ויותר מכך שלא ייתן להם כלום. אז יוכל גם הוא 'לראות את הצבע של הכנסתו',[3] כי
915 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1881
אין זה צודק שבמשך כל כך הרבה שנים עדיין לא חסך מאומה. וכך היה. הוא כתב להם שבעתיד יוכל לשלוח להם רק שבעים פרנקים לחודש, ועם הסכום הזה יהיה עליהם להסתדר לזמן מסוים, ומאוחר יותר אינו יודע אם יוכל לשלוח להם גם זאת. כשקיבלה אימו את המכתב הזה נעשה לה רע, והיא כתבה לו מכתבים קורעי לב. אולם, הוא נהג נכון ולא שלח להם יותר כלום לזמן מסוים. היא השלימה עם זה, לוּ אך ישלח לה את מה שהבטיח. ובדרך זו בתוך זמן קצר ראה את עצמו עם כסף לאורך זמן, וגם בסמוקוב הם הסתדרו היטב. רק בּוּ' שָׂרוּצָ'ה שהייתה גחמנית מאוד, די מהר זה כבר לא הספיק לה, והיא הוציאה דברים מהבית ומכרה אותם כדי לממן את עינוגיה.
הסנ' יהודה היה תמיד עם חבורת הגנבים. כל הכנסותיו היו רק למען תענוגותיו ולא דאג במאומה לבית. ואימו, שאהבה אותו כל כך, אף לא ביקשה ממנו שידאג גם לה. החבורה הייתה תמיד בביתה, אוכלים, שותים ושרים. גם בשנה הזו הם רצו לעשות כמו בשנה הקודמת – שהסנ' יהודה שוב יתחבא, ובאמצע הלילה יפתח להם את הדלת כדי לגנוב פעם נוספת תכשיטים וכסף. הם עשו זאת: נכנסו וגנבו את מה שמצאו, כמה תכשיטים וגם כסף. אולם בפעם הזו ראו אותם. חבריו לכנופייה הצליחו להימלט עם שלל הגנֵבה, אבל הוא, הסנ' יהודה, נתפס והושם בכלא כבול באזיקים כמו
916 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1881
יתר הגנבים – עד שיועמד למשפט – דבר שנמשך זמן רב. בזמן הזה שבו היה אסור, סיפרו האנשים, ראו שכמה צעירים נוצרים מביאים בכל שבוע לבּוּ' שָׂרוּצָ'ה לירה אחת, כדי שתשלח ליהודה את כל מה שנחוץ לו. ותמיד הזהירו אותה ואיימו עליה שלא תגלה מאומה, כי בִּן לילה הם יהרגו אותה ואת כל בני ביתה. והבטיחו לה שהם ישמרו עליה ושלא תפחד מכלום, כי הם יחפשו דרך להצילו. לאחר שעברו עליו חודשיים כשהוא בתאו כבול בשתי שלשלאות, לילה אחד עלה בידו לצאת מהתא. הוא הלך למטבח, נכנס לתוך הארובה ועלה למעלה; שם כבר, ככל הנראה, הוכן לו בידי חברי הכנופייה חבל כדי לרדת בו. והוא עשה זאת, ירד בחבל, ועלה בידו להתחבא בלי שאיש יראה אותו. אמרו שהתחבא בבית כמה ימים ואחר כך לא נודע עוד אנה הלך, אך מאוחר יותר ראו אותו בקונס'. בבוקר חיפשו אותו בתאו ולא מצאוהו, ואין צורך לומר שבכל החיפושים הנדרשים שעשו בתוך הכלא לא מצאוהו, וכך גם בביתו ובכל העיר. ושלחו מברקים לכל הערים והכפרים, הכול היה לשווא; הוא היה בביתו, מוסתר היטב. מאוחר יותר כשרצו לדעת כיצד נמלט, בחנו את כל המקומות בכלא, ראו שהיה חבל אחד קשור לארובה ומשולשל מהגג כלפי מטה, ועוד קודם ראו שככל הנראה הוא נכנס לתוך הארובה
917 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1881
וירד דרכה. אולם כשבדקו את פתח הארובה התברר שלא ניתן היה להיכנס דרך הפתח. בקיצור לא עלה בידם למצוא מאומה. התחילו ללחוץ על האימא, אך היא לא גילתה להם מאומה. וסנ' מָאירוּצ'וֹ לא עמד על כך [שיתפסוהו], כי פחד שמה הם ייכנסו אליו פעם נוספת ושהם אף עלולים להורגו. כך שהעניין ננטש ולא חיפשו אותו יותר.
בשנת 5642 [1882] כבר שלחו מאליאנס יִזרָאֵליט מנהל לבית הספר שלהם [שהיה שייך לרשת] בקהילת פז'רג'יק, כך שלא היה להם עוד צורך בסנ' יוסף. הם נתנו לו שי הולם והמליצו עליו בפני הטורקים בפיליבֶּה, שרצו לפתוח בבית הספר שלהם לימודי צרפתית. והם [הטורקים] קראו לסנ' יוסף, כי הם כבר הכירו את היכולת שהפגין בפָּזָרג'יק. הוא גם כבר ידע היטב לדבר טורקית ואף לכתוב היטב, מה שגרם להם הנאה רבה יותר. הם קיבלו אותו לעבודה תמורת תשלום של עשר לירות לחודש, מלבד זאת נתנו לו מקום למגוריו, ובנוסף נתנו לו מתנות רבות באוכל ובדברים אחרים. יותר מכך, אחד, מֶהמֵט בֵּיי, שילם לו תשלום נפרד כדי שייתן שיעורים לבניו ובנותיו בביתו כי לא שלח את ילדיו לבית הספר. כך עשו הסניורים שלא היה זה מכבודם שיהיו בניהם יחד עם כל האחרים (אותו מֶהמֵט בֵּיי היה הגורם להכנסתו של סנ' יוסף לארמון).
918 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1882
וכמו שהיו הטורקים תמיד אדיבים ומלאי רצון לעזור, כך גם סנ' יוסף כבר ידע בולגרית על בּוּריה. וכך קרה שכל מיני כתבי בקשות, אם עתירות ואם מסמכים אחרים שהיה לטורקים צורך לכתוב, היה זה סנ' יוסף שכתב עבור כולם. והם שילמו לו יותר מאשר לכותבים האחרים, כך שהיה מרוצה הרבה יותר מאשר בפָּזָרג'יק. הוא ניהל את בית הספר היטב ובאופן מסודר, והתלמידים למדו אצלו, הגם שהיו טורקים. כל הטורקים קראו לו יוסוף אפנדי וכיבדו אותו עד מאוד. ואפילו כשהיה בחברת אנשים רמי־מעלה – טורקים, נוצרים או יהודים, אופיו לא השתנה. תמיד התבייש וביקש להתחבא. אף שרבים מהבֵּיִים הגדולים ביותר והסנ' הטורקים הזמינו אותו שיאכל עימם על שולחנם, כיוון שהתבייש לא בא אליהם. אולם זה לא גרם לו שום נזק, כי כבר הכירו את חוכמתו ואת כישרונו. ובקשר לקִצבה שנהג לשלוח לסמוקוב לכלכלתם [של בני משפחתו], הוא הסדיר אותה כפי שהיה בעת שהייתו בפָּזָרג'יק. ושלח אותה באופן קבוע, כיוון שלא היה להם מקור אחר לקבל ממנו קצבה. לעיתים שלח להם גם בדים כדי שיכינו לעצמם בגדים. יש לציין לשבח את השושלת הזאת כולה, כי ככלל אלה שהיה באפשרותם לעזור למשפחותיהם – הקריבו את עצמם כליל על מנת שלא להשאירם לסבול. זאת בעוד שאחרים עושים זאת לעיתים נדירות, במיוחד בימינו אלה: לא רק שלא עוזרים אלא אף מתעמרים בהם ומגרשים אותם מהבית ששייך להם ומשתלטים עליו. אכן היה אחד כזה שמת
919 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1882
מכך שבנו הרשה לעצמו להשליך החוצה את אביו שדאג לו כל כך וגם השיאו זה מקרוב. וכלתו התערבה באומרה שהיא לא יכולה לחיות יותר עם זקנים, ושילך לחפש לעצמו פרנסה. והאב לא יכול היה לשאת עוד את כל מעשי [עלבונות] כלתו, ומרוב תסכול התפוצצה מרתו [כיס המרה] ומת. ואחר כך הבן הזה 'עשה כבוד' לאביו [קיים את כל מנהגי הקבורה והשבעה]. הלך לבית הכנסת וקנה את ההפטרה, ופיזר הרבה נדבות על כך שהיה בר מזל להיות הגורם להרג אביו. ואף אמר אחריו קדיש,[4] [5]JMCVCS. וסנ' יהודה היה בקונס' משוטט ברחובות.
בשנת 5643 [1883] סנ' יוסף כבר היה מסודר היטב בפיליבֶּה, ואף אסף סכום מספיק של כסף. אולם הוא התחיל להיות חולה מעט וקצת חלש; נמאס לו להיות לבד בבתי מלון כל כך הרבה שנים, כשאימו תמיד מטרידה אותו בענייני כסף שאף פעם לא הספיק להם. הוא פעל להביא את כולם לפיליבֶּה, כדי שכך יזכה לנוח מעט יותר. הוא עשה זאת בהסכמת אימו ובא לסמוקוב, ופרט לרהיטים שיכלו להועיל להם בפיליבֶּה מכר את כל היתר. ללא דיחוי ארז את מעט הרהיטים והחפצים, אסף את אימו וילדיו ואת ילדי אחיו הגדול [שנפטר] ובאו לפיליבֶּה, שם כבר היה מוכן עבורם בית שהספיק והתאים לכולם.
920 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1883
הם קנו כמה דברים קטנים שהיו חסרים להם. בּוּ' שָׂרוּצָ'ה הכירה את מנהגי פיליבֶּה מאז שגרה שם עם בעלה, כך שהם חיו שמחים ומאושרים עד מאוד.
הוא המשיך כמו קודם בבית הספר וגם בשיעורים הפרטיים, והוסיף להשתלם עוד יותר בכתיבת בקשות. הסנ' יהודה שברח לקונס' הגיע גם הוא לפיליבֶּה, באומרו שהוא מת מרעב בקונס'. והיה גם הוא תחת חסותו של אחיו, כמו גם בנו של אחיו הגדול סנ' בכור, הוא חיים; לו דאג הרבה מאוד, שלח אותו לבית הספר ותמך בו, אלא שהלה לא ציית לדודו.
בשנת 5644 [1884] מֶהמֵט בֵּיי היה כה מרוצה מסנ' יוסף, כך שלא נשאר עוד משהו שבו יוכל לעזור לו. ואמר לו כך: "אתה יודע שיש לי כאן השפעה, ומבלי להחניף לעצמי יש לי גם היכולת לתמוך בך. ותהיה בטוח שכל זמן שאני בפיליבֶּה, גם אתה תישאר". סנ' זה היה מהאנשים העשירים ביותר בפיליבֶּה שהייתה מעין אוטונומיה, והוא החזיק באחת המשרות הרמות שבה. הוא הוסיף ואמר: "ואחר כך, אם אלך לקונס' ויהיה ברצונך – בוא עימי. ואני מקווה שיעלה בידי למנותך לאחת העמדות הבכירות ביותר שעליהן לא תוכל אף לחלום, באשר אני מכיר לך טובה על כך שהיה לך הכישרון ללמד
921 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1884
את בניי ובנותיי צרפתית, וזאת לא אשכח" (הטורקים הללו, כידוע, כאשר הם מוקירים תודה, הם לא שוכחים). וכפי שנקרא בהמשך לגבי המשרה שבה החזיק, היה זה הסנ' הזה שגרם לכך [שיקבל אותה]. וסנ' יוסף, מלבד התודות שהרעיף עליו, ביקש לנשק את שולי בגדו, אך הוא לא הניח לו, ואמר לו: "אתה גדול ממני בידע, ודי בכך – העיקר שיהיו לך בריאות ואריכות ימים". והוא שמח מאוד מכך. הוא תמיד בא אליו לקוֹנָק, הם לא שמרו מפניו את החָרֶם, והוא נכנס אליהם כבן בית.
הבת הגדולה של אחיו סנ' בכור גרה בבית. הם נקשרו זה בזה, אהבו זה את זו, התארסו, וערכו את החתונה בתוך זמן קצר. הכלה, יפה, הייתה יפה מאוד ומלומדת מאוד. הוא הכין לה מבחר בגדים והתכונן לחתונה. הם התחתנו וכל החברים מפיליבֶּה ביקרו אותם וכך גם הטורקים. ומעל הכול, מֶהמֵט בֵּיי ונשות הרמונו באו לבקר והביאו מתנות רבות הן לחתן והן לכלה. הם חיו באחווה גדולה, מאושרים מאוד, כי גם למָדָם יפה היה אופי כמו לבעלה. סנ' אימו הייתה מאושרת עד מאוד ממעשה [שידוך] זה.
הסנ' יהודה ששהה בפיליבֶּה לא רצה לעבוד בכלל. אחיו נתן לו כסף כדי שלא ילך בּטֵל ושיעסוק באיזה מסחר. אולם הוא לקח את הכסף והשתמש בו לעינוגיו, מה שהביא למריבות ולאי שקט בבית. וכאשר גם אימו לא אמרה דבר, סנ' יוסף נעצב מכך עד מאוד עד שאמר לה שתיפרד מעליו – היא ויהודה, והוא ימשיך לעזור
922 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1884
בצורכי פרנסתם. אולם היא לא נעתרה. וכך עברו עליהם הימים, וסנ' יהודה ישב בביתם.
בשנת 5645 [1885] המחלוקות בבית בגלל הסנ' יהודה הלכו וגברו, בעיקר כי רצה שסנ' יוסף ייתן לו כסף. למרות שהוא [האחרון] קבע עבורו סכום שיוכל לתת לו, זה לא הספיק לו, ותמיד רב איתו כדי לקחת את כספו. וכאשר לא נתן לו את הסכום שרצה, היה גונב חפצים מהבית, מוכר אותם ומבזבז את הכסף להנאותיו. מאוחר יותר, כאשר גם זאת כבר לא היה יכול לעשות, השתדל להשיג לעצמו סכום מסוים של כסף ונסע לקונס'. בכך בא על הבית מעט שקט, והוא שהה כמה חודשים בקונס'. כשלא יכול היה עוד להתקיים שם כי לא היה לו כסף, מצא לנכון לנסוע לבְּרוּסָה ובירר האם יוכל להתאסלם. היה זה כבוד רב לטורקים עקב אדיקותם הגדולה, והם קיבלו אותו. הוא ביקש גם שייתנו לו איזו עבודה, והם עשו אותו זַ'נדַרם בשווקים בשכר נמוך שהספיק למחייתו. הוא גם קיבל אי־אלו מתנות מהדֶרווישים, ופעמים רבות אכל וישן בבתיהם.
הסנ' יוסף המשיך בעבודתו בבית הספר של הטורקים, הכול כמקודם, אך בשנה
923 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1885
הזו הבולגרים כבשו את רוֹמֵלְיָה המזרחית, שפיליבֶּה הייתה בירתה. המושל מטעמם היה גַבְריל פאשה, שאותו שלחו בלילה להושיבו על כס השלטון. כתוצאה מכך, הטורקים שהיו בפיליבֶּה שלא היו מעטים נעשו מיואשים וחששו להישאר בפיליבֶּה. רבים מהם התכוננו לעזוב את פיליבֶּה, וכך אחדים התחילו לעזוב בעשותם זאת במהירות. מסיבה זו בית הספר הצטמצם מיום ליום, אלא שמֶהמֵט בֵּיי, נותן החסות העיקרי של הסנ' יוסף, נשאר עדיין בפיליבֶּה ותמיד עודד אותו. אולם זה לא ניחם את סנ' יוסף, והוא הלך ונעשה מוטרד מאוד, מעל הכול כיוון שהגיע הזמן שבו היו צריכים לבדוק גיוסו לשירות צבאי. אולם, היה חוק לפיו בהיותו מורה בבית ספר לא גייסו אותו. את שכרו מבית הספר קיבל כסדרו, אלא ששיעורים פרטיים כבר לא נתן עוד כמקודם וגם ממֶהמֵט בֵּיי לא קיבל עוד. דבר זה לא היה אכפת לו, כי כבר חסך סכום נאה של כסף שיכול היה לכלכלו זמן רב.
בשנת 5646 [1886] נולדה לסנ' יוסף בת וגם עימה הם קיימו את כל מה שנדרש בלידה. ביקרו אותה חבריהם ובני משפחתם, ואבי הנולדת שלח ליולדת מתנות
924 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1886
ששימחוה עד מאוד. וקראו לה בכורה־______,[6] ואימהּ גידלה אותה וטיפלה בה. אולם, למרבה הצער כאשר גדלה ילדה זו לא יכלה לדבר כי הייתה חירשת־אילמת. בשנת 5660, כאשר אני כותב ביוגרפיה זו, הביאו אותה לסמוקוב לעשות לה כמה טיפולים, כדי שתוכל לדבר. כל מה שצריך היה לעשות, כבר עשו עבורה הן בפיליבֶּה והן בקונס', אך הכול ללא שום תועלת. ולא נודע לי מה היה עימה לאחר מכן.
הסנ' יהודה גר בבְּרוּסָה ושירת כזַ'נדַרם, ובשנה הזו מצא טורקייה אחת שהיה לה מעט כסף והתחתן איתה. הם חיו בטוב זה עם זו, אלא שהיה שרוי בעוני גדול כיוון שלא הספיק לו השכר שקיבל, והכנסות ממקור אחר לא היו לו יותר. לפעמים הייתה היא מציעה לו כסף או שהיה הוא מבקש ממנה, וכך הם התפרנסו. הוא כבר התחרט על שהתאסלם ויותר מכך על שהתחתן, אך לא היה לו מה לעשות.
בבית בפיליבֶּה הנשים הסתדרו היטב. הן לא יצאו הרבה כמקודם, כי הסנ' יוסף אמר להן שעכשיו זה לא כפי שהיה לפני כן; עבודתו הצטמצמה כך שיש צורך שיקפידו לחסוך ככל האפשר. והן שמעו בקולו וחסכו כיוון שגם הן ראו את המצב.
הוא עדיין עבד בבית הספר, אך עם מספר קטן מאוד של תלמידים. מֶהמֵט בֵּיי עזב עם כל משפחתו,
925 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1886
ולפני שנסע הזמין אותו אליו ואמר לו שכל עוד מחזיקים בו בבית הספר, שלא יצא, ושהוא הורה שישלמו לו את שכרו במלואו ושיתמכו בו; ומובטח לו שלא יישָכח, ושהוא יכתוב לו מקונס' לגבי עתידו. הוא נתן לו מתנה יפה ויצא לדרכו. מכך הוא מאוד נעצב, אבל הטורקים שנשארו בפיליבֶּה גם הם הביטו בו בעין טובה. בזמן הזה גם ביקשו לגייסו לשירות צבאי, אך הטורקים התערבו לטובתו, ועלה בידם לשחררו מהשירות. הוא היה אסיר תודה ושמח על כך עד מאוד, כי דאג מכך רבות.
בשנת 5647 [1887] נותרו בפיליבֶּה טורקים מעטים שלא יכלו עוד לתחזק את בית הספר ונאלצו לסוגרו. הסנ' יוסף נשאר ללא עיסוק. הוא כתב למֶהמֵט בֵּיי והודיע לו שבית הספר כבר נסגר, הוא מובטל מכל עבודה ושלא ישכח אותו. כעבור כמה ימים הגיעה התשובה, ובה נאמר שהוא רוכש לו חיבה רבה ומבקש ממנו שיבוא לקונס' והוא כבר יבדוק אפשרות לסדר לו לעבוד באיזה מקום. כאשר קיבל את המכתב שמח עד מאוד, וללא דיחוי מצא את הדרך לברוח מבלי שיֵדעו, כיוון שלא נתנו לצעירים לצאת אל מעבר לגבול. בהגיעו לקונס' הלך היישר אצל מהמט בֵּיי, ושהה
926 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1887
בביתו כאורחו למשך כמה ימים. מהמט בֵּיי לא חדל בזמן הזה לחפש עבורו עבודה, ועלה בידו למצוא כזו במִברקה – עבודה שיוסף הכיר היטב. הוא סידר לו תשלום של שש לירות כשכרו החודשי, ומכיוון שידע טורקית וצרפתית על בוריין היו מרוצים גם הוא וגם אדוניו האפנדים. הוא המשיך ללא לאות, וכיוון שהיה חרוץ מאוד ועבד בתשומת לב, ביצע בשלמות את כל המשימות שנתנו לו. הוא נהג לבוא אל הבֵּיי ולהודות לו שוב ושוב על הטוב שעשה למענו.
כל משפחתו שהתה בפיליבֶּה, והוא שלח להם כל העת את צורכיהם באופן סדיר. זאת הייתה לו המחויבות הראשונה: לא לתת להם לסבול במאומה. גם הנשים שמחו מאוד שהוא מצא עבודה, וציפו שתהיה העבודה קבועה, מתוך תקווה שיביא גם אותם במהירות לקונס', והייתה להם סבלנות.
הסנ' יהודה שגר בבְּרוּסָה המשיך בעבודתו כזַ'נדַרם והיה נשוי, וכפי שנאמר היו לאשתו אי־אלו כספים. אולם, היות שהשכר שקיבל לא הספיק לו, לאט לאט אזלו גם כספיה של אשתו. היה לו נוח לנצל את כספה של אשתו, וכעת הוא חשב לעזוב אותה ולחפש לקחת לו אישה אחרת שיש לה כסף. הוא התחיל לחפש ואף מצא, אבל היה זה בתנאי שאסור לו לעזוב את הראשונה. הוא השלים עם כך והתחתן עם השנייה, והיו לו כעת שתי נשים. וכאשר לא היה כסף [לאחת], לקח מהשנייה. והיו גם הוא וגם הן
927 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1887
מאושרים עד מאוד והסתדרו ביניהם היטב. הם התחלקו ביניהם כך שהיה עליו לבקר בכל שבוע אצל אחת מהן לסירוגין, וכך המשיכו בחייהם. בזמן הזה סנ' שַׁבָּת, בן דודו, שהה גם כן בבְּרוּסָה בשירות צבאי. וכאשר ראה אותו דיבר אליו בג'וּדֵיזְמוֹ, אך הוא ענה לו בטורקית. הוא יעץ לו שדי לו להיות מוסלמי, ושיבוא עימו וייעשה שוב ליהודי. תשובתו הייתה שהוא מרוצה מאוד מאוד, כי הטורקים מגינים עליו רבות ועוזרים לו בהזדמנויות רבות בכסף ובדברים אחרים, וכך טוב לו מאוד. ומשום ששַׁבָּת דיבר עימו על כך, הוא לא הרבה לבוא אליו, כיוון שהטורקים שסביבו לא ידעו שהוא מומר.
בשנת 5648 [1888] סנ' יוסף כבר הסתדר היטב בקונס', ומצא בית קטן בדמי שכירות נמוכים יותר. הוא כתב לאשתו שתפריד את החפצים היותר חשובים שיכולים לשמש אותם בקונס', ואת היתר תמכור ככל שהיא יכולה; ושיהיו מוכנים כי בקרוב יכתוב להם שיבואו אליו. הם עשו זאת ללא דיחוי והודיעו לו, ועד מהֵרה כתב להם. הם עזבו את פיליבֶּה שמחים מאוד, והתיישבו בקונס', שבעי רצון עד מאוד. מֶהמֵט בֵּיי השתדל עבורו כל הזמן, ותמיד
928 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1888
יעץ לו כיצד צריך הוא להתנהג. ואמר לו שהוא ידבר עבורו שיציבו אותו במקום טוב יותר וכמובן גם בשכר גבוה יותר.
סנ' נָעימָצֶ'ה התגורר בקונס', והוא [סנ' יוסף] הלך אליו הרבה. גם ביקרה אותו בּוּ' שָׂרוּצָ'ה, ואף הוא בא לבקרם רבות.
הסנ' יהודה התגורר כמו קודם בבְּרוּסָה, חי בטוב עם שתי נשותיו, ואף נולדו לו משתי נשותיו טורקים קטנים וטורקיות קטנות [במקור: turkitos i turkitas]. הוא אהב את שתיהן עד מאוד, וגם הוא היה אהוב על שתיהן. הוא לא נתן להן שיריבו ביניהן, ועינג את שתיהן במידה שווה ללא הבדל. שתיהן היו יפות מאוד וצעירות מאוד.
בשנת 5649 [1889] סנ' יוסף קיבל מינוי בלשכה הסודית בַּמִברקה המלכותית של הסולטאן חָמיד. הוא קיבל את המברקים, תרגם אותם מצרפתית לטורקית ושלח אותם לסולטאן. מלבד זאת הוא היה אחד מאלה שהיו צריכים להיות מעודכנים במאמרים שהתפרסמו בכל מקום, הן בעיתונים והן בברושורים אחרים. הוא היה קורא אותם כדי להיות בעניינים בכל מה שקורה בממשלה. כאשר ראה שהיו אי־אלו פרסומים נגד האינטרסים של הממשלה, היה רושם פרוטוקול ושולח אותו למקומות
929 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1889
המתאימים. היה להם אמון גדול מאוד בו. הם קבעו את שכרו על 12 לירות לחודש, וגם מזה הוא שמח עד מאוד. את כל זה סידר הסנ' מֶהמֵט בֵּיי, וכשנודע לו [ליוסף] הדבר – הוא הרעיף עליו תודות. הבֵּיי צחק כמקובל בין הטורקים, שהם שמחים מאוד כאשר מכירים להם תודה.
בשנה הזו נולד לו בקונס' בן, וגם עימו עשו כמו בכל הלידות האחרות. הוא הזמין לברית את סנ' נָעימָצֶ'ה שאכן בא, והם שמחו עד מאוד. וקראו לו ראובן, והייתה זו האם שהיניקה אותו וטיפלה בו.
סנ' יהודה גר בבְּרוּסָה והמשיך לכהן כזַ'נדַרם. בשנה הזו פיטרו אותו מהעבודה ולא היה לו מהיכן להתפרנס, בעיקר כי היו לו שתי נשים. גם הכסף שהיה לאישה השנייה כבר אזל. הוא בא לאחיו בקונס' וביקש מאמם שיקבלו אותו לביתם, כי הוא עומד לחזור ליהדותו. אולם אחיו לא רק שלא הסכים לכך, אלא גם סילק אותו מן הבית ולא נתן לו להיכנס יותר. הוא הלך מביתו, ואחרי ששהה עוד כמה ימים בקונס' שב לבְּרוּסָה והחל לריב עם נשותיו; ואף היה מכה אותן, הכול כדי שילכו. אולם הן היו סבלניות כיוון שהיו להן ילדים.
אחיינו הסנ' חיים סיים את לימודיו. הוא היה בוגר, מאוד נבון ובעל יוזמה. הוא החל להלך בחוצות קונס', עשה כמה עסקאות תיווך ותמיד הצליח להרוויח, אלא שאת כל הרווח שלו
930 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1889
בזבז לעינוגיו. על כך אמר לו דודו: "צריך שתדע להרוויח, ואל תצטער אם בהתחלה אתה מבזבז, כי אחר כך כבר תדע כיצד להחזיק בו".
בשנת 5650 [1890] סנ' יוסף התבסס היטב במשרתו במברקה, ומעל הכול היה מאוד מוערך ואהוב. החשיבו אותו כשומר נאמן של הסודות ונתנו בו אמון רב. כפי שכתבתי, הוא היה מאוד ביישן וצנוע, אך ראשו היה מלא שכל כְּבֵיצה. את בגדיו לבש באופן מביש; סנ' נָעימָצֶ'ה סיפר לי שכאשר ראה אותו, הוא [נָעימָצֶ'ה] שמח לחלוטין על המשרה ש[יוסף] החזיק. אולם יותר מכול לא היה לו נעים לראותו בבגד שלמרות שהיה חדש הוא לבש אותו לפעמים עקום ולפעמים כשצווארונו זקור. והצווארון הלבן שעל צווארו היה כל כך רחב, שהיה בו מקום לכל הראש. בשל כך הוא אמר לו שילבש בגד אחר, הדוק יותר, כי בנוסף לכך שזה לא יפה, הרי זה גם מבייש. אולם הוא לא שם לב לדברים הללו, התהלך כך תמיד ולא התבייש ממאומה. היו הרבה משקיעים בבּוּרסָה שפנו אליו שיגלה להם כמה סודות מן הפוליטיקה, שהייתה להם חשיבות רבה לפעילויותיהם בבּוּרסָה. למרות שהבטיחו לו כסף רב, לא
931 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1890
קיבל דבר ולא גילה מאומה, כי אמר: I) כיצד יוכל לגלות את הסודות שהופקדו אצלו בידי הממשלה, וכן: II) מאין הוא יכול לדעת אם לא נשלחו אלה אליו בידי עמיתיו על מנת לנסותו, וכן: III) עבורו מספיק השכר שקיבל, ואינו רוצה להתעשר באמצעות גנֵבות. בכך התברר שהוא נחשב לאדם של אמון. הוא הצליח לשמור על כבודו ולהחזיק במשרתו, ולהיות מקובל על כל אנשי הארמון.
אחיינו הסנ' חיים המשיך גם הוא בעסקי התיווך, וזכה בחברים רבים הן בשוק של קונס' והן מהסביבה. הוא הרוויח את שכרו, אבל לא עזר בכלל בהוצאות הכספיות של הבית, ובזבז הכול להנאותיו.
הנשים – בּוּ' שָׂרוּצָ'ה וכלתהּ יפה – היו לבושות היטב לפי אופנת קונס', יצאו לבקר אצל חברותיהן והתקבלו היטב. הן הלכו גם אצל סנ' נָעימָצֶ'ה, וגם הוא קיבל אותן בכבוד רב. בביקוריהן שוחחו אודות המאכלים של סמוקוב, בעיקר אהבו מאוד את מאכלי הבצק שכמותם לא היה מי שיכין בקונס'. בּוּ' שָׂרוּצָ'ה ידעה להכין היטב מאכלי בצק כאלה, כגון בּוֹהצָ'ה,[7] בּוּריקיטָס, פּּידֵס,[8] אוֹצ'קוּר פִּידֵסיס,[9] פילָדוֹניָאס,[10] בּיר-יוּסליס[11] וכיוצא באלה. היא אמרה לו שהיא תכין אותם עבורו, ופעמים רבות הכינה לו אותם ואכלו יחד. וכך גם בכל
932 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1890
ראש השנה הכינה לו מאכלי גבינה עבור ה־'יהי־רָצוֹנִים' [במקור: los rasones jei],[12] והם סעדו יחדיו. בּוּ' שָׂרוּצָ'ה, סנ' יוסף וסנ' נָעימָצֶ'ה שמחו על כך שהם סועדים על שולחן אחד עם קרובי משפחתם.
הסנ' יהודה גר בבְּרוּסָה עם שתי נשותיו, ובשנה הזו נולדה לו מאשתו השנייה טורקייה קטנה. הוא היה אדוק מאוד [במקור hasid], ומחמש התפילות היומיות (beş vakit namaz,) [מטורקית: חמש התפילות היומיות] לא נעדר.
בשנת 5651 [1891] סנ' יהודה גר בבְּרוּסָה, נשוי לשתי נשותיו הטורקיות, וכבר היו לו ילדים משתיהן. היות שלא היה לו כסף, לא היה ביכולתו לכלכל אותן. יום אחד פרצה מריבה גדולה, וצריך לומר שהוא נאלץ לגרום לכך, כיוון שלא יכול היה עוד לפרנסם; ולכן הביא לגירוש שתי הנשים. אצל הטורקים כדי לעזוב את האישה היה מספיק שהבעל יאמר בפני שני אנשים (boşettim senı) [מטורקית: "התגרשתי ממך"], רוצה לומר: "הרי לךְ גיטֵךְ". ובכך הן כבר צריכות ללבוש את הפֵרֵגֶ'ה [בנוכחותו], כי מאותה השעה הבעל הוא כְּזר לה והיא צריכה לשמור מפניו את החָרֶם. כך הוא השתחרר משתי נשותיו, ובא לקונס' אצל אחיו כדי לבקש ממנו שיקבל אותו בביתו; כי שב ליהדותו. אחיו, שכל כך כעס עליו,
933 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1891
כלל לא רצה לשמוע את דבריו. הוא אומנם גר בבית אך לא התראה עם אחיו.
אחיינו הסנ' חיים הועסק אצל סנ' ויקטור שנוּר, חתנו של סנ' נָעימָצֶ'ה, כסוכן בשוק בתשלום של ארבע לירות לחודש. הלה [שנוּר] היה אחד הסוכנים הגדולים ביותר שייצג למעלה מ-150 מפעלים מאירופה, וכבן משפחתו הוא דאג לו ולימד אותו. ומכיוון שהיה גם הוא מאוד אינטליגנטי, שני הצדדים היו שבעי רצון.
הסנ' יוסף, כפי שידוע, היה אדם מאוד רגוע הן בחוץ והן בבית. הוא לא התרגז לשווא ולא נזף באיש. הוא לא ביקר תכופות בבתי קפה ואף לא בשום מקום בילוי. תשומת ליבו הייתה נתונה תמיד ללימוד ולקריאת עיתונים. באותה השנה מינו אותו כמפקח של המִברקה והדואר של גָלָטָה, ולפיכך העלו את שכרו ל־15 לירות לחודש. הייתה זו שמחה גדולה עבורו, ושמחתו לא הייתה רק על העלאת שכרו אלא על כך ששכר בסכום כזה בקונס' היה שקול ל־1,500 פרנקים לחודש במדינות אחרות.
בשנת 5652 [1892] הוא המשיך לשמש כמבקר המברקה והדואר של גָלָטָה ובמקביל גם בקבינט
934 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1892
החשאי של הסולטאן חָמיד, והשכר שקיבל מן הארמון שולם לו בקביעות. בקונס' משלמים לפקידי הממשלה את שכרם לעיתים רק אחרי ארבעה חודשים ואף לאחר שישה חודשים; משום כך הפקידים הם בני הפאשות ושאר נכבדים עשירים, שלא תלויים במשכורתם למחייתם. ובטורקיה אין בתי ספר ממשלתיים להכשרת המעמדות הגבוהים עבור מי שאינם יכולים לממן זאת, וכך נמנע מבני המעמדות הנמוכים לאייש משרות אלה. הוא המשיך בעבודתו בתשומת לב מרובה, הרבה יותר מאשר אילו היה זה עבור עצמו. גם הסנ' חיים היה חרוץ מאוד בעבודתו אצל סנ' שנוּר, כיוון שזה האחרון היה אדם כעסן מאוד ודקדקן מאוד. היות שציית לכל פקודותיו ואף הצליח להשיג הזמנות מהסוחרים הגדולים ביותר, העלה סנ' שנוּר את שכרו לשש לירות לחודש.
הסנ' יהודה שהה בקונס'. באותו הזמן החל אחיו להביט בו בעין טובה יותר, אלא שהוא היה מבויש מאוד מן המִשגים שעשה, נחבא תמיד ולא יצא הרבה. רק אימו הגנה עליו תמיד. הנשים דאגו לבית, חיו באחווה, הסתדרו ביניהן היטב ולא העלו טרוניות זו כלפי זו.
935 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1892
בשנת 5653 [1893] לסנ' יוסף נולד בן שני, וגם בו שמחו וקראו לו אליהו. באותם הזמנים, כאשר נולדו להם ילדים, הייתה להם שמחה גדולה מאוד; כאילו היה בר־מזל במיוחד בעצם זה שיש לו ילדים, אף שכבר היו לו רבים. הם לא חשבו על הפרנסה ואף לא על הטיפול בהם. היה זה עניין שבחובה לדאוג לילדים, הן עבור האימהות – שלא היה אכפת להן להקריב את נעוריהן לאהבה הכה גדולה שהייתה להן בגידולם – והן עבור האבות. היה זה כמו אצל האיכרים גם כיום, שגם הם שמחים כאשר יש להם הרבה ילדים שישרתו אותם – אלה לרעות את הצאן ואת הבקר ואחרים כדי לעבוד את האדמה. וככל שיש לו יותר בנים, כן הוא נעשה יותר עשיר. ואילו בימינו, מלבד זה שכמעט ואין נישאים אלא לאחר גיל שלושים, הרי בהתחלה היא מבקשת שלא ללדת מייד, באומרה שהיא רוצה ליהנות מימי כלולותיה. וכאשר תלד לאחר ארבע או חמש שנות נישואין, היא צריכה לשבת בבית במשך חודשי ההיריון כשהיא מטופלת בידי כמה מיילדות ורופאים; וכאשר תלד בקושי, הרי זה רק בעזרת הרופאים. ואז היולדת חולה למשך שלושה או ארבעה חודשים, ואת הרך הנולד יניקו מיניקות אחרת, כי היא תיחָלש אם תניק בעצמה. ושוב היא נמנעת מללדת עוד חמש או שש שנים, באומרה שאינה יכולה להשליך את נעוריה כדי לטפל בילדים, כי היא רוצה לחיות וליהנות מהחיים. ולאבות, שאין להם מה לעשות,
936 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1893
הרי שגם הם מסכימים לכך, מתוך מחשבה שאין להם כל תקווה מן הבנים, אלא רק להוציא עליהם הוצאות כדי ללמד אותם, כל אחד כפי יכולתו; ובסופו של דבר, מלבד זאת שהם [הבנים] מתעללים בהם ומביישים אותם, אינם אף נותנים להם את הכבוד לומר: “זה אבי”. ויש רבים שאף מגרשים אותם; ואם במקרה האב נעשה בזקנתו נזקק, אומרים לו שכבר חי דיו, וכי בנעוריו חי טוב בהרבה מכפי שהם חיים עתה. וכך יש מהם שמסתתרים מפני בניהם, ואחרים מבקשים ללכת לירושלים ולהמתין ליד הדלת לדוור שיביא להם מכתבים, ולמלאך המוות ליד החלון שייטול את נשמתם. ומכאן יש לשאול: מהיכן בא כל זה?! לפי דעתי אין זה אלא מן ההשכלה; וזה כך בהכרח, שכן אחרת אינם יכולים להתפרנס. ומשום כך יש כאלה שמוטב להם שלא להינשא כלל, וכך הם באים לעולם הזה כדי לחיות, וכל הבנים האלה מדברים יפה מאוד […]
הוא [סנ' יוסף] המשיך בעבודתו במברקה כבשנים הקודמות, מבלי לשנות דבר מטבעו, והסתפק בשכרו, שאותו קיבל כסדר ובאופן תקין.
גם הסנ' חיים [בן אחיו בכור] המשיך בעבודתו אצל סנ' שנוּר, והיה מבצע את הפקודות שהלה פקד עליו. בשנה הזו היה יוצא מן המשרד מוקדם בבוקר, וכששב בערב, מסר לידיו [של סנ' שנור] את הזמנות הסחורה שקיבל כדי שלא לאבד זמן. הוא כבר היה בעניינים והכיר את העסק בכללו. ובאשר לסנ' יהודה, הוא לא יכול היה עוד לשאת
937 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1893
את החיים שעברו עליו בקונס', וכך היה שיום אחד, בלי להודיע לאף אחד, עזב את קונס' ויצא לאזור אסיה [אסיה הקטנה]. ולא חיפשו אותו עוד, כך שלא נודע היכן הוא.
בשנת 5654 [1894] הודיעו לסנ' יוסף שעומדים להעניק לו עיטור [מסדר] מֵג'ידייֶה מדרגה שנייה. הוא מאוד נעצב מכך וניסה לבקש שלא יעשו זאת, באומרו שאינו ראוי לכך ואף לא מגיעה לו כזו דרגה. אף שהיו כאלה שאמרו לו שבכך יוכל להשיג משרה הרבה יותר גבוהה, הוא לא רצה זאת בשום פנים, כי לא יֵדַע איך לענוד את העיטור וכיצד לנהוג כראוי; והוא מסתפק במה שהינו, כי 'מי שמטפס בלי סולם נופל על ראשו'. וכך קרה שהעבירו את העיטור למישהו אחר, והוא נשאר כמו שהיה, הכול בגלל ביישנותו. ומכיוון שלא השתנה דבר היה שמח בחלקו, כי עד אותו המועד כבר חסך קרוב ל־800 לירות שאותן הפקיד תמיד בבנקים. הוא נשמר עד מאוד שלא יֵדעו זאת האנשים. ובאשר לסנ' חיים, גם הוא הצליח לחסוך – הן משכרו והן ממה שהרוויח מהצד מכל מיני עסקות השקעה שעשה – סכום של 150 לירות. מלבד זאת הוא ביקש מסנ' שנור שיעלה את שכרו
938 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1894
וייטיב לו ככל שניתן. והסנ' שנור, שאהב אותו מאוד בזכות הכישרון שהפגין, העלה את שכרו לשמונה לירות לחודש, ומכך שמחו מאוד הוא, דודו וכל בני הבית. ובאשר לסנ' יהודה לא נודע היכן היה. הם התחילו לכתוב למחוזות אסיה, אבל לא מצאו אותו. אימו בּוּ' שָׂרוּצָ'ה בכתה, ולכן האיצו את החיפוש וחיפשוהו ביתר רצינות, אך לא עלה בידם למוצאו – דבר שגרם להם למועקה גדולה.
בשנת 5655 [1895] שתי הנשים הטורקיות של סנ' יהודה מבְּרוּסָה שהיו לו מהן ילדים, הביאו את הילדים אליו [לקונס'] כדי שיקבל אותם או שיבטיח להן סכום מסוים של כסף כדי שתוכלנה לפרנסם. משלא מצאוהו, פנו אל אחיו סנ' יוסף. והלה, מלבד זאת שלא רצה להכיר בהן כלל, אמר להן שגם הם מחפשים אותו, ושאם יצליחו למוצאו, שיודיעו להם היכן הוא. וכך היה שבחיפושים שערכו שני הצדדים מצאו אותו בתוככי אסיה, שם התחזה למוסלמי. אחיו, אימו ונשותיו קראו לו לשוב אך הוא לא רצה לשמוע מהם דבר. הוא חי עם הדרווישים, כיוון שכבר ידע לקרוא ולכתוב טורקית, שאותה למד בבית הספר בסמוקוב. נשותיו לא יכלו עוד לשהות בקונס' ונסעו
939 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1895
בחזרה לבְּרוּסָה, בציפייה שישוב.
באשר לסנ' חיים שעבד בלשכתו של הסנ' שנור, הוא לא רצה להיות שם יותר ועזב. הוא עשה חשבון שיש לו די כסף כדי לעסוק בעסקי תיווך בשוק. הוא ראה שם סוחרים רבים שהביאו כל אחד את סחורתו לקונס' למכירה, ורבים מהם – כשלא הצליחו למוכרה במהירות – אחסנו אותה במחסן. הם השאירו אותה בידי מתווכים כדי שהללו ימכרו אותה עבורם, ובתמורה שילמו להם עמלה נאה. כך בחר הסנ' חיים לעשות, ומצא רבים מהם שהפקידו אצלו את סחורתם. לעיתים הוא הפקיד בידיהם סכומים כמקדמה, עליהם גבה ריבית. בין לקוחותיו שהפקידו אצלו את סחורתם, היה גם איטלקי אחד שהביא לקונס' ספינה עם אבני שיש. כאשר לא הצליח למוכרן במהירות, הפקיד את הסחורה אצל סנ' חיים. התנאים שקבעו ביניהם היו שהוא [חיים] יפקיד אצלו מקדמה בסכום של חמישים לירות, כאשר ערך המשלוח היה 600 לירות. האיטלקי נאלץ לעזוב ובכך רצה גם הסנ' חיים – שילך במהרה. בחלוף יומיים-שלושה מעזיבת הבעלים מכר סנ' חיים את המשלוח כולו תמורת 250 לירות, ויצא לטריאסטה עם הכסף בלי שהודיע על כך, אף לא לאחיו. מאוחר יותר האיטלקי חיפש אותו ולא מצאו, ונודע לו שהסחורה נמכרה בסכום של 250 לירות ללא הסכמתו. משלא מצא אותו
940 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1895
עשה כל שביכולתו –דרישות, חקירות וחיפושים – בכל הדרכים, אבל הכול היה ללא כל תועלת. אחרי שהבעלים שהה זמן רב בקונס' ולא עלה בידו לעשות דבר, נאלץ לשוב והפסיד את הכול. הסנ' חיים היה כל הזמן בטריאסטה, התחבא ושינה את שמו. וכך היה שאחיו ואימו היו עצובים מאוד ממעשהו, וכתבו לו כל העת שישוב כי הרי את העניין עם האיטלקי הם יסדרו בקלות. אולם הוא לא נעתר להם במאומה.
הסנ' יוסף לא שינה דבר והמשיך בעבודתו כמו קודם. הימים עברו עליו בטוב ובשביעות רצון, ומעל הכול הוא זכה להערכה רבה והם חיו חיים מאושרים.
בשנת 5656 [1896] הסנ' חיים שהה בטריאסטה, ומכיוון שהיה לו כסף קנה ומכר כמה סחורות שהזדמנו לידיו. הוא עסק בעיקר בקפה ושם השקיע יותר מאמץ, הכול מתוך כוונה לבצע רכישות גדולות יותר. עלה בידו להצליח ולרכוש את אמונו של אחד מסוחרי הקפה במידה כזו שהצליח לקנות ממנו באשראי מטען קפה, כאשר התנאים שקבעו ביניהם היו כמובן לטובת המוכר. הספינה כבר הוטענה והוא אף שילם מקדמה של 150 לירות, אך לפני שיצאה הספינה לדרכה למד המוכר על [מעשיו] של סנ' חיים, ולכן עיכב אותה.
941 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1896
הוא העביר את המטען בחזרה למחסן שלו, כשהוא קורא לסנ' חיים שיפקיד אצלו סכום של 20,000 לירות, אחרת יפסיד את המקדמה. סנ' חיים לא יכול היה לעשות זאת והפסיד את המקדמה. כוונתו הייתה לקחת את האונייה ולמכור את המטען בכמה שיוכל, שהרי ממילא זה [כל מחיר] השתלם לו. כך הוא איבד את הכול ונותר חסר כול לחלוטין, שכן בכל העסקאות שעשה בטריאסטה לא הרוויח אלא רק בזבז כסף והפסיד. וכך נאלץ לשוב לקונס' ולשהות בביתו בבטלה. מאוחר יותר הוא רצה לחזור לעבודתו אצל סנ' שנור, אך הלה לא קיבל אותו.
בשנת 5657 [1897] הסנ' יהודה לא היה מסוגל עוד לשהות באזורים החמים של מחוזות אסיה, וכאשר לא הצליח אף לא להאכיל עצמו, שב לקונס' אל אחיו ושהה בבית כשהוא נושא את שמו היהודי. הוא היה מדוכא מאוד ולא יצא לשום מקום. הוא רצה שיציבו אותו באיזו עבודה, אבל לא היה להם אמון בו, ורק אמרו לו שישהה בבית והם יכלכלו אותו. זאת כיוון שהיו לו קשיים גדולים עם ילדיו, כי נשותיו הטורקיות חיפשוהו. מאוחר יותר הוא הגיע איתן להסכם.
בזמן הזה התחיל הסנ' יוסף להתעניין בענייני הפוליטיקה, וכשהיה כבר בקיא
942 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1897
בפוליטיקה הטורקית בכללותה, עשה ניסיונות לבצע כמה פעולות קנייה ומכירה של איגרות חוב טורקיות בבורסה של קונס'. בכמה מהעסקאות שעשה היו לו הצלחות נאות ורווחים גדולים ש'הלכו לו חלק', אך הוא רצה שלא יֵדעו מכך. באותה התקופה גם סנ' חיים כבר היה משקיע רציני, וגם הוא פעל כך ואף הרוויח מעט. כיוון ששניהם סחרו בבורסה חברו יחדיו ונעשו שותפים. באמצעות הסודות שגילה לו דודו הם עשו עסקאות ותמיד הרוויחו. היות שהעסקאות שעשו היו גדולות מאוד, הם נזקקו להון גדול יותר. סנ' יוסף השתכנע בכך לגמרי, והפקיד אצל סנ' חיים את כל הונו. הם השקיעו סכומים גדולים ביותר, הרוויחו רווחים נאים ושמחו בכך מאוד. מסיבה זו הגדילו מאוד את הוצאות הבית. שניהם הקפידו מאוד להיות מעודכנים בענייני הפוליטיקה, והחלו לבצע עסקאות גם בבורסות הזרות, וגם בהן היו להם כל הזמן רווחים. הייתה תקופה שסנ' יוסף רצה לעזוב את משרתו, אך היו שיעצו לו לא לעשות זאת וכך עשה. הוא המשיך כמו קודם לעבוד במברקה שבארמון ובו בזמן כמפקח במברקה של גָלָטָה, ולנוכח הרווחים שעשה בבּוּרסָה לא היה אכפת לו בכלל מהשכר שקיבל. הוא הלך לעבודה מאוחר יותר,
943 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1897
כיוון שבבוקר הלך לבורסה, והיה מספר לשותפו אודות חדשות הפוליטיקה, כדי שבדרך זו לא ייחשף הסוד שהוא עושה עסקאות בבורסה.
בשנת 5658 [1898] הסנ' חיים המשיך בהשקעות בבורסה, ונראה שהחלו להיות לו גם כמה הפסדים. סנ' יוסף תהה מאוד איך ייתכן שהמחירים של ניירות הערך הטורקים בבורסה משתנים בניגוד למידע שהיה מצוי בידו. אולם היות שלפעמים היו להם רווחים, לעיתים ספג הפסדים קטנים, והם לא נרתעו כאשר היו להם הפסדים. אולם הסנ' חיים, שהיה המשקיע והמוביל של העסק וגם זה שהפירמה הייתה על שמו, הסתבך בקניות ומכירות הרבה יותר גדולות – שלא היה באפשרותם לעמוד בהן. וכך קרה שהם ביצעו עסקה די גדולה, כי סברו שתהיה עלייה [בשערים] בהתאם לידיעות פוליטיות שהגיעו אליו מן הארמון. למרבה הצער הכול התרחש להפך, אך את זאת לא ידע כיוון ששינו את הקודים הסודיים. וכך קרה שהם איבדו לא רק את העושר הגדול כל כך שהצליחו להשיג; נוסף לכך שאיבדו את כולו, הם אף נותרו חייבים סכומים גדולים. הנושים רדפו אותו, וכאשר לא היה באפשרותו לשלם להם
944 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1898
הוא [חיים] הסתתר. הסנ' יוסף היה כל כך עצוב, מהרהר בכל מה שחסך במשך שנים רבות, ובכל הצמצומים שבהם נקט, ואיך תוך יום אחד הכול הלך, והוא נושא עליו גם חוב. דבר זה היה בלתי נסבל עבורו, והוא נעשה חולה. הוא שכב בביתו כמה ימים, וכאשר כבר חש בטוב התחיל שוב לבקר בבורסה; [זאת] מתוך כוונה לשוב ולעשות עסקאות קטנות, שאיתן אולי יצליח להרוויח לפחות את ההון שנאסף מגרוש לגרוש. חבריו שראו אותו יעצו לו שלא רק שלא יעסוק עוד בדברים האלה, אלא אפילו שישתדל שלא לעבור בסביבות הבורסה כיוון שלא יוכל להצליח בהם, שהרי היו [משקיעים] גדולים הרבה יותר ממנו, ואין אף אחד בבורסה שהצליח להרים את הראש. הוא חדל מכך והתחיל שוב לצמצם בהוצאות הבית כדי שיוכל להשיג איזה סכום, כמו בראשונה, הכול הודות למשכורתו החודשית שאותה קיבל כסדרהּ.
בשנת 5659 [1899] סנ' יהודה היה מובטל מעבודה, ובאמצעות אחיו התמנה ל־kanon [איש חוק], דהיינו שוטר, באחד מרחובות קונס'. הוא לא קיבל את שכרו כסדרו, והיה זה אחיו ששילם לו עבור צרכיו. ידוע היטב שהוא ידע לטפל וגם להשתמש בכלי נשק כפי שהיה מצוי בכל משפחת אריה,
945 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1899
בעוד שבמשפחות יהודיות אחרות מן האזורים שלנו זה לא היה מצוי, משום שחָסַר להן האומץ.
אחיו [יוסף] המשיך כמו קודם, אלא שהתהלך מיואש מאוד ובעיקר מודאג מכך שבני הבית הלכו ורבו והשכר שקיבל לא הספיק לו. וכך היה שנתגלעו מחלוקות בין האחים, כיוון שאומנם שניהם היו אמורים לדאוג להוצאות הכספיות של הבית ככל יכולתם, אך לא האחד ולא האחר היו במצב שבו יכלו לעזור. הסנ' חיים לא היה מסוגל עוד להיות בקוסנט', בין אם בשל חילוקי הדעות עם האח[13] או עקב רדיפת הנושים. הוא יצא מקונס', בא לסמוקוב וירד אצל אימו שהייתה נשואה לסנ' משה ב' מרדכי, מתוך כוונה למצוא עבודה בסמוקוב ולהישאר שם. במקביל הוא רצה להתארס ולמצוא כלה שתביא לו נדוניה נאה. אחרי ששהה כחודשיים ולא מצא לא עבודה ואף לא כלה, אפילו לא עם מעט נדוניה, נסע הלוך ושוב לסופיה והיה הולך ובא גם ללקְיוּסְטֶנְדִיל, הכול כדי למצוא כלה וגם למצוא נדוניה גדולה יותר. מאוחר יותר, כאשר גם במקומות הללו לא עלה בידו למצוא את מבוקשו, נסע לדוּפְּניצָה. שם עלה בידו להתארס עם בִּתו של הסנ' חיים אָסָאוֹ, שנתן לו מאה נָפּוֹליוֹנים קוֹנטָדוֹ ובנפרד אָשוּגָר. במשך כל הזמן שהיו מאורסים, שהה בבית חותנו, שהחזיק והעסיק אותו במפעל הטבק שהיה לו, ואף שילם לו על כך שעבד אצלו. בתוך זמן קצר ערכו את החתונה
946 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1899
בבֵית הכלה, כאשר ההוצאות היו על חשבון החותן; הוא גם גר בביתו בקביעות, ולא שילם לו מאומה על כך שחי סמוך על שולחנו. ובמהלך שהותו בדוּפְּניצָה, המשיך להתכתב עם אחיו [דודו וגיסו] סנ' יוסף. כל חליפת המכתבים הייתה בענייני הבורסה כי שניהם סבלו קשות מההפסדים הגדולים, ומעל הכול – כי נותרו לגמרי בלי כלום.
בשנים הללו 5661-5660 [1901-1900] ערכו את החתונה בפאר רב בנוכחות אימו של החתן. בכל ההוצאות נשא צד הכלה. בכל שמונת ימי החתונה, יום ולילה, היו אורחים ללא הפסקה, כל הזמן שרים, רוקדים ושמחים. אחרי שחלפו כמה חודשים, הסנ' חיים לא רצה לעבוד אצל חותנו במפעל. עם מאת הנָפּוֹליוֹנים שקיבל כקוֹנטָדוֹ רצה לעבוד בנפרד ופתח חנות מכולת. בהתחלה, במבט שטחי הייתה לו מספיק עבודה, אך הכול היה למראי עין בלבד והמכירות נעשו ללא סדר וחשבון. וכך, בתוך זמן קצר לא יכול היה לקנות סחורות כיוון שלא היה לו עוד כסף. כאשר חותנו בדק את החשבונות התברר שלא רק שאיבד את כל הונו, הוא גם נותר חייב, ולכן נאלץ לסגור את החנות – מה שגרם למחלוקות וסכסוכים
947 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1900
בין החותן והחתן. אי לכך הסנ' חיים מצא לנכון לברוח מדוּפְּניצָה לסופיה, כשהוא משאיר את אשתו בבית אביה. מאוחר יותר התחילו לכתוב אליו ולקרוא לו שישוב, אך הוא לא ענה להם. הם מינו מתווכים כדי שייפרדו וייתן לה גט. אולם הוא לא הסכים לשום דבר, והסתובב בַּטֵל ברחובות סופיה, בלי שהיה לו כסף להוציא. חותנו שלח לו לפעמים סכום כסף כלשהו כדי שלא ייוותר חייב לבתי המלון, והוא, מכיוון שלא היה לו כסף, קיבל זאת ובדרך זו התקיים כמה חודשים. מאוחר יותר בשנת 5661 [1901] נאלץ חותנו לבוא לכאן [לסופיה] כדי לברר את כוונותיו, ולאחר דין ודברים הסכימו לפתוח פונדק יחד ובית קפה. החותן השקיע מעט הון ועשה אותו לשותף עם יהודי אחר, שגם לו לא היה מאומה. הם התחילו לעבוד ואף הייתה להם מעט עבודה, אבל היות ששניהם היו בזבזנים גם בעסק זה לא הצליחו. בתוך זמן קצר סגרו את בית הקפה, והוא נותר שוב בטל. בכסף המועט שנותר לו מאותו העסק נסע לקונס' אצל אחיו, אך גם בקונס' לא מצא מה לעשות. הוא השתדל להשיג מעט כסף ונסע לפריז, וגם שם היה בטל זמן רב. מאוחר יותר שב לדוּפְּניצָה. חותנו לקח אותו אליו למפעל והחזיקו בביתו, וכך התפרנס. וכעת, בשעה שנכתבים הדברים האלה, הוא חי בטוב
948 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1901
ומשמש כנציג בית סנ' אַַלטיני[14] לקניית טבק. מכך אף עלה בידו לצבור סכום כסף גדול יותר. מאוחר יותר מצא שותף עם מעט הון, והם עוסקים בניכיון שטרות בשוק של דוּפְּניצָה; ומשבחים אותם על כך שהם עושים עסקאות טובות, כי את [העבודה ה]זאת מכיר הסנ' חיים היטב. כעת הם חיים בבית נפרד ויש להם ילדים, והוא חי בטוב עם אשתו ואף עם חותנו הפורש עליו את חסותו.
הסנ' יוסף המשיך בעבודתו. יתר על כן, זכה לאמון רב יותר בארמון. וכך היה שבהזדמנויות רבות קרא לו הסולטאן ונתן לו הוראות שונות. והוא, בהיותו הססן מאוד, בהתחלה פחד מאוד, אך מאוחר יותר, כשכבר נכנס כמה פעמים [אל הסולטאן] התרגל לכך במידת מה. מאוחר יותר נוסדה מפלגת הטורקים הצעירים, ובה רבים מהפאשות הגדולים והנסיכים הצטרפו אליה. הם הזמינו גם אותו אך הוא הסתתר וחיפש תמיד להיות עסוק, כיוון שלא ידע אם הייתה כוונתם טובה. הסולטאן ידע זאת ורדף אותם. היו לוקחים אותם מבתיהם בלילה ומשליכים אותם לים. ולא היה לאיש אומץ להתנגד, שכן אם מישהו היה עושה זאת, היו עושים זאת גם לו: משליכים גם אותו אל הים. כפי שכתבתי בעמוד 524 בפרק על סבו, מה שעבר על הסב עבר גם עליו וגרם גם למותו. אמת היא שרצוי שיהיו לאדם קשרים עם אנשים רמי־מעלה, אך עד גבול מסוים, שכן בסופו של דבר אין הדבר מסתיים
949 ביוגרפיה של הסנ' יהודה ויוסף דָּוִד אריה 1901
בטוב. אחרי מותו סיפרו שאשתו מקבלת קצבה קטנה, ובניו שיצאו מאוד מלומדים מועסקים כולם כפקידים. והם חיים בקונס' חיים טובים ומאושרים.
באשר לסנ' יהודה, הוא היה כל אותה העת איש חוק [שוטר], ומכך התפרנס, גם בעזרת אחיו. לאחר מכן לא ניתן לדעת מה עלה בגורלו. ובּוּ' שָׂרוּצָ'ה חייתה שנים רבות בבריאות טובה וכך גם כלתה הסנ' יפה, שהייתה לעקרת בית למופת וידעה להחזיק את הבית כולו.
950
כפי שכבר כתבתי בסוף הפרק אודות חכם רפאל, כל בן משפחה חופשי להמשיך את הביוגרפיה שלו, ולהתחיל בה מן השושלת שלו, או רק מהדור שלו, או אפילו רק מהפרק שלו; ואין צורך לומר שהם יכולים גם [להמשיך] את הביוגרפיה בכללותה. זאת רק בתנאי שלא יגרע ולא יוסיף על מה שכתוב אפילו לא אות אחת. אולם, בפרק עליו יוכל כל אחד לכתוב [ולתקן] את כל אותם הדברים שיש ברצונו, כדי שלא יישארו דברים שאינם נכונים; כיוון שכפי שכתבתי בהתחלה, כתביי נכתבו כולם בהתאם למה שאמרו לי הזקנים ממני. יתר על כן, רק בן למשפחת אריה רשאי לקחת עותק ולהמשיך בו.
951 פריון
בשושלת של חריבי יוסף א' אריה הפריון וגידול מספר הנפשות נמשכו על פני פרק זמן של 97 שנים, הנספרים מן המועד שבו נישא; כלומר, בשנת 5547 [1787] נולד, בשנת 5564 [1804] נישא ובשנת 5591 [1831] נפטר. [מן המועד שבו נישא] ועד שנת 5661-5660 [1900–1901], כשאני כותב ביוגרפיה זו, עולה כי כלל הנולדים היו 79 נפשות – הם נולדו ל־19 אימהות, ומהן ארבע אימהות ממשפחת אריה ו־15 אימהות ממשפחות ומערים אחרות. מתוך אותם נולדים היו 37 זכרים ו־42 נקבות, ומהם מתו עד הזמן הזה, בגיל ממוצע של 44 שנים, 22 נפשות – מתוכן 13 נקבות ו־9 זכרים. ובהוסיפנו את 11 האימהות שחיות עדיין והן ממשפחות אחרות שנכנסו למשפחת אריה, הרי שכל אלה שעודם חיים הם [סך הכול] 68 נפשות – מתוכן 40 נקבות ו־28 זכרים – הכול עד שנת 5660 [1900]. ומתוך כל אלה רק משפחה אחת חיה בסמוקוב, היא משפחתו של סנ' יצחק ר' [רפאל] אריה, והשאר חיים בסופיה, בדוּפְּניצָה, בקונס', בפריז ובמקומות אחרים שבהם לא התבססו היטב. כל הנקבות שנישאו מתגוררות בערים שונות.
952 מתנת האל [כישרון שמימי][15]
השושלת הזו של חָריבּי יוסף חוּננה כמתת אל – היא האינטליגנציה בלבד, כפי שכבר ניתן ללמוד מכלל הפרקים ומהמאורעות המופלאים שעברו, אשר כולם נעשו מתוך תבונה רבה וידע עמוק. כל עסקיהם, כאשר ניהלו אותם על חשבונם, היו כולם ישרים, מיוסדים ומנוהלים היטב; אולם לא עלה בידם להפיק מהם תועלת. מדוע כך היה — יש להניח לכל אחד שיבחן ויכריע לעצמו. לפי דעתי, עסק הנעשה בגנֵבה ובהסתרה, כדי שלא ייראה כי נעשה שלא ברשות בעל הממון, אין בכוחו להתקדם. והראיה לכך שהם הכירו את המסחר לעומקו היא שכאשר עבדו עבור חשבון אחרים – הצליחו מאוד בכל דבר. ואין לומר כי היו מוּנְהָגִים בידי אחרים, שכן כפי שנראה, כאשר היו נשלחים לנהל איזה עסק — הם עצמם היו המכוונים אותו, מבלי שיקבלו הוראות כלל. היה ניכר כי דרכי פעולתם בכל עניין הובילו עד תום, ומשנכנסו לעובי הדבר לא היה להם עוד צורך בעצה, שכן תבונתם הייתה נדירה מאוד ואינה
953
מצויה אלא במעטים. ואולם לעצמם לא עלה בידם להגיע להצלחה או להתבסס כבעלי עסק כלשהו. הם קיימו פגישות כדי להבין את הסוד הזה, אך לא מצאוהו. וכך עברו כל ימיהם בעבודה עבור עסקיהם של אחרים. הם היו מצויים תמיד במסעות ממושכים, ויש לומר כי היו יגעים מאוד, ועל כן גם חייהם היו קצרים. וכדי להוכיח שאכן היו כולם בעלי אינטליגנציה, די לבקש מן הקורא לעיין במאורע על אודות חָריבּי יוסף עם אוּסרֵף פאשה, וכן בזה של סנ' יוסף נכדו אצל הסולטאן חָמיד – ודבר זה לבדו יספיק כדי להאמין בכך; שכן אילולא היו בעלי תבונה, לא היו יכולים לבוא בקשרים עם אישים רמי־מעלה כאלה.
954
כאן מסתיימים כל פרקי השושלת של חָריבּי יוסף עד לשנת 5660 [1900], שנכתבו בסופיה עד 21 בינואר 1914, 7 בשבט 5674.
955
בספר המקורי העמוד הזה הוסר, ולכן לא ניתן לשעתקו.
956
אותה הערה כמו בעמוד 955
957
עמוד ריק בספר המקורי.
958
אותה הערה כמו בעמוד 957
959 [16]
960
961 [17]