1356
מכאן ואילך מתחילים הפרקים אודות בניו של צֵ'לֵבּי יהודה, הלא הם סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה – על כל אחד
ואחד – החל משנת 5630 [1870] ועד שנת 5660–5661 [1900–1901].
1357 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1870
בשנת 5630 [1870], צֵ'לֵבּי אברהם כבר נפרד מן השותפות, ונשארו הבנים של צֵ'לֵבּי יהודה לבדם. ארבעת הבנים התאחדו והסכימו על חלקיהם, ונעשו שותפים כדי לעבוד יחד. אחרי שהגיעו להסדר על כך, הסכימו להתחלק גם בשאר הרכוש שבבעלות אביהם – בנכסי מקרקעין, בכסף, תכשיטים ורהיטים וכך גם בכל היתר, כדי לסיים הכול בבת אחת. הם עשו זאת – רשמו הכול ובאותו הזמן העריכו [את שווי הרכוש] עד לפריט הקטן ביותר. אולם, את סכום הכסף המזומן שהיה בקופה של אביהם לא ידעו, כיוון שהמפתח של קופת הברזל שהכסף הוחזק בה היה אצל אימם. למרות שהם ביקשו אותו ממנה, היא לא רצתה לתתו לאיש. כדי לא לקחת אותו ממנה בכוח, התאזרו האחים בסבלנות עד שמצאו את הרגע שהיא לא הייתה באותו חדר, שברו את הארון שבתוכו הייתה הקופה ולקחו את כולה. על המעשה הזה סנ' אימם כעסה עליהם זמן רב. (זו הייתה דרכן של הנשים באותם הזמנים. אולם אם דבר כזה היה קורה בזמננו, כולן היו מוציאות [מהקופה] מייד את הסכום שאותו הן רוצות; ואחר כך או שהייתה מוסרת את המפתח, או שהייתה מבצעת את זממה ולוקחת כל סכום שנראה לה, כי לא יהיה מי שיבקש ממנה דין וחשבון). וכשהם פתחו את הקופה, הם רשמו את מה שהיה בה. ומכל מה [המזומנים והרכוש] שעלה בידם לרשום, כל אחד לקח חלק שווה לפי הערך
1358 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1870
הכספי, כך שכל אחד רשם את מה שהוא רוצה לקחת. רק לגבי הבתים שהם התגוררו בהם הם העמידו למכרז ביניהם והעלו הצעות לרכישה – וזה בגלל כמה ויכוחים שהתעוררו בין האחים הגדולים. וכך, הבית שצֵ'לֵבּי יהודה גר בו וש[ערכו] עלה לכדי 160,000 גרושים, נשאר בידי הסנ' דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה ונָעימָצֶ'ה; לאחר מכן סנ' נָעימָצֶ'ה לקח מחצית ממנו, אף שערכו לא הגיע לכדי מחצית מכך, כיוון שסנ' דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה רצה לחזור בו. הבית האחר שבו גר סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה [עֶרכּו] הגיע לכדי 115,000 גרושים, והוא נשאר בידי סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה לבדו. סנ' דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה לא גר בבתים האלה כיוון שהפריד את בית מגוריו שנתיים קודם, וגר בשכירות בביתו של חַסֵקי סולימאן אגא. משדה המרעה נתנו אך ורק לאחותם בּוּ' יעל חלק בשיעור של 8 מ־96 חלקים כיוון שהייתה נזקקת, והיא קיבלה שמונה לירות לשנה כדמי שכירות. לאחיות האחרות לא נתנו שום חלק, והן גם לא דרשו זאת. באשר לאימם, הם הפרישו לה שלוש חנויות, את התכשיטים שרצתה, ואת כל בגדיה ורהיטיה, בחדר אחד. מלבד זאת קצבו לה מאה גרושים לחודש דמי כיס וגם סכום שהיא תוכל לקבל לִלְבוּשהּ, ולא קבעו את גודלו. באשר למזונה היא הייתה חופשייה להיות אצל איזה בן שתרצה, והם יהיו חייבים לשלם על כך בנפרד. אולם אם היא תרצה להיות לבדה, גם אז הם יהיו חייבים לתמוך בה לפי כבודם וכבוד אביהם, ועל הכול יהיו חייבים לשלם בחלקים שווים.
1359 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1870
בשנה זו הם נהגו כמו בשנים הקודמות, והוציאו את הוצאותיהם מהקופה המשותפת. במהלך הזמן הזה הם ביצעו את ההפרדה, וקיבלו לידיהם את החפצים שחילקו ביניהם. וכאשר כבר הכול חולק, באו איש לביתו ונהגו כל אחד לעצמו. כך גם עשו בעסקי השוק. אולם עדיין הם היו מאוחדים, והתנהלו תחת ההוראות של סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, והוא שימש להם כדירקטור וכמנהל.
מאוחר יותר, בהסכמת כולם, החליטו לפתוח בקונס' בית לביצוע פעולות בנקאיות, ולצורך כך שלחו את סנ' נָעימָצֶ'ה לקונס'. הוא שהה שם שלושה חודשים מחפש שותף מתאים. גם אֶחָיו מסמוקוב כתבו לחבריהם ובמיוחד לסנ' קָמוֹנדוֹ, ובהמלצתו [של האחרון] ראו לנכון לקחת צעיר אחד, סנ' ברוך יצחק כהן, שהיה מיומן לבצע פעולות כאלה; וסנ' קָמוֹנדוֹ אף אמור היה לסייע בידו. הם הגיעו להסכמה עם סנ' בָּרוּכָצֶ'ה שהשקיע אצלם הון קטן של אלף גרושים, והם השקיעו סכום של 10,000 גרושים. הם ערכו את החוזים הנדרשים אצל סנ' קָמוֹנדוֹ וחתמו עליהם, והתיישבו באחת מהדירות שבפונדקים שהיו שייכים לסנ' קָמוֹנדוֹ בגָלָטָה. הם הפיצו חוזרים [פלָיֵירים], ובמקביל הביאו את הדבר לידיעת כל קרוביהם וחבריהם במכתבים. את הפירמה ניהלו בשם אריה ברוך כהן ושות',[1] ומאוחר יותר קיבל בה חלק גם הסנ'
1360 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1870
קָמוֹנדוֹ. בראשית הם התחילו לעסוק בעסקי חלפנות תמורת עמלה, כשקנו ומכרו בישליקים ומטבעות אחרים בבּוּרסָה – הכול על חשבון לקוחותיהם. הם לקחו עמלה קטנה של חצי אחוז, וכך זכו בתוך זמן קצר בלקוחות רבים. מאוחר יותר הם החלו לקנות חָוָולֵס שייפרעו בקָאשָס של הווילָאיֶיטים, אודותם [החוולס] כבר כתבתי. הם קיבלו אותם ישירות ממשרדי הממשלה, ולעיתים קנו אותם מהזכיינים שמכרו אותם בשוק במחירים מאוד משתלמים. אחר כך הם מכרו אותם לקליינטים שלהם באשראי, גבו מהם 12% ריבית לשנה וגם הרוויחו מ[הפרשי] המחיר. את החָוָולֵס שלא יכלו לפדות במהירות שלחו לגבייה על חשבונם, ומשום שהם קנו חָוָולֵס כאלה הם גם פתחו קווי אשראי באוצר. גם על כך כתבתי באיזו דרך התנהל הדבר: דרך אלה שנקראו טאודצ'ים. בתוך זמן קצר הם גם קיבלו הלוואות בבנקים הזרים הגדולים. הם הלוו כסף רב בריבית ללקוחותיהם, ורבים מהם השתמשו בשירותיהם. הסנ' בָּרוּכָצֶ'ה ביקר תדיר בכל המיניסטריונים ומוסדות המדינה, נהנה מהשפעה גדולה, ורוב הפאשות והאנשים רמי־המעלה הכירו אותו. לכל אלה הוא הלווה כסף בריבית, ויחד עם זאת עזר להם ליישב את ענייניהם. סנ' נָעימָצֶ'ה שהה כל העת במשרד, שניהם היו המנהלים שהובילו את העסקים והם התייעצו ביניהם. הם
1361 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1870
העסיקו כמזכיר את סנ' איזַק דַלמֵדיקוֹ וכקופאי את צֵ'לֵבּי יצחק, אביו של סנ' בָּרוּכָצֶ'ה, ומלבד זאת שכרו את צוות העובדים הדרוש, ובו המשרתים והשומרים שלהם. סנ' נָעימָצֶ'ה היה לבדו ולא פתח בית על חשבונו, אלא גר תמיד בביתו של סנ' בָּרוּכָצֶ'ה – שם אכל וישן, והיה לו חדר משלו על חשבון המארח. והם דאגו לו וטיפלו בו רבות בלי ששילם להם מאומה.
האחים האחרים היו בסמוקוב ועסקו רק במָאדָנֶס ובמעט עָשָרים שרכשו, כי הייתה זו שנת האבל על אביהם. בכל ערב באו לביתם עשרה חכמים ולמדו עבור נשמת אביהם. הם התארגנו כל אחד בביתו וכן בנכסי המקרקעין שנפלו בחלקם כשנפרד מהם צֵ'לֵבּי אברהם. הם לא השקיעו הון עצמי בשותפות החדשה אלא משכו את הרווחים כל אחד לעצמו, ורק השגיחו עליהם מהמשרד. גם את החשבונות ניהלו כל אחד בנפרד. לגבי המָאדָנֶס, הם התחילו לעבוד בהם ביחד עבור חשבון השותפות, וכל אחד משך את הכספים הדרושים להוצאותיו.
בשנת 5631 [1871] נולדה לסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה בת וקראו לה זָפירָה, וגם בלידתה נהגו כמנהג כל היולדות. גם היא המשיכה ללמוד בכל כיתות בית הספר, והיא שקטה מאוד, טובת לב מאוד ומעל הכול ביישנית מאוד.
1362 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1871
בעיתהּ השיאוה בפיליבֶּה עם סנ' ניסים ב' ישראל (מקַרלוֹבוֹ). היא חיה ברמה בינונית, אך הם מסתדרים. היא ילדה בנים ובנות, ולעיתים היא מבקרת את אַחֶיהָ כאן בסופיה והם עוזרים לה במתנות.
בשנה הזו שלח סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה לווינה את בנו סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה [בכור אליעזר] שילמד את השפה הגרמנית, והוא שהה בווינה קרוב לשנה. הוא למד איזה דבר אבל לא יכול היה להישאר עוד, כיוון שהיה נשוי. כאשר שב לסמוקוב הביא עימו עלמה קתולית אחת שתשמש כאומנת לילדים. היא ידעה שפות רבות ואוּמנויות רבות וגם מלאכות יד, וכן ידעה לנגן היטב בפסנתר. היא נתנה שיעורים לכל הצעירות בבית הן בפסנתר והן בצרפתית, והן היו מבלות איתה כל הזמן כי ידעה לספר סיפורים שגרמו להן לצחוק. היא הייתה מאוד יפה ועדינה, ומאוחר יותר, אם משום שהנשים קינאו בה, או משום שכבר נמאס להן, שלחו אותה חזרה לווינה. סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה ליווה אותה עד סופיה, ומשם שלח אותה ללוֹם פָּלָנקָה, והיא שטה דרך הדנובה. השכר ששילמו לה היה שמונים פרנקים לחודש, ומלבד זאת הזינו אותה והלבישו אותה וכלכלו אותה בכל צורכּהּ כראוי לאדם.
בשנה הזו הם עסקו גם בגמילות חסדים ונתנו הרבה צדקה. הם בנו בחצר בית הכנסת הישן תלמוד תורה בשתי קומות ובהן ארבעה חדרים, והציבו בקיר שמעל המרפסת לוח אבן שנכתב עליו באותיות זהב שזהו הֶקדֵש מאת סניור
1363 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1871
נָעימָצֶ'ה לזכר אביו צֵ'לֵבּי יהודה. ההוצאות שהוציאו היו 20,000 גרושים, אך הוא לא שימש כתלמוד תורה אלא כבית מדרש, כדי להתפלל בו במשך השבוע. זאת עשו בקומה השנייה, והקומה הראשונה שימשה כטרקלין לפגישות בענייני הקהילה. את [המבנים] שהיו קודם חרֵבים למחצה הרסו, ויצרו חצר גדולה. בנוסף הם הביאו מזרקות לשתייה עם זרמי מים בכמות מספקת הזורמים ברציפות. אחת מהן התקינו בדרך מסמוקוב לבָּאנָה[2] של קיוֹסטֶנגָ'ה [קוֹסטֵנֵץ], והציבו אותה באמצע הדרך – בכפר גוּצָל[3] [Гуцал]; ושמו בה אבן שַיִש שעליה כתובת באותיות זהב בטורקית ובג'וּדֵיזְמוֹ, המציינת שזוהי נִדבת צֵ'לֵבּי יהודה. המזרקה הזו הותקנה במקום מתאים ביותר, כיוון שלא הייתה מזרקה אחרת שממנה יכלו הנוסעים ובעלי החיים לשתות מים. היא עמדה שם עד זמן המלחמה הטורקית-רוסית ב־5638 [1878], וכאשר נכנסו הרוסים הם שברו את האבן והשחיתו את כל התעלות, עד כדי הריסתה המוחלטת. מאוחר יותר רצו לחדשהּ אך שוב שברו אותה, ולפיכך יותר לא שיקמו אותה. הם הוציאו כסף לשיפוץ נכסי הקהילה, ועזרו לנזקקים רבים בכסף. זאת ועוד, הם הקצו סכום כסף מסוים שמהכנסותיו יתפללו כמה חכמים בכל יום רביעי בערב עבור נשמת צֵ'לֵבּי יהודה, וגם זה נמשך עד המלחמה. מאוחר יותר, כאשר הקרן נאכלה בידי החייבים, המשיכו הם לשלם
1364 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1871
לחכמים. אחרי כן מנהל בית הספר יותר לא הרשה להם, או אולי התשלומים ששילמו לא הספיקו, והסידור הזה הלך והתמעט מיום ליום עד שנטשו אותו. לא שילמו להם [לחכמים] יותר, והם גם לא באו עוד [להתפלל].
באשר לעסקיהם, בשנה הזו הם החלו להרחיבם עוד יותר. במועד שבו נמכרו המעשרות על התבואות (עָשָרים) של יותר ממחצית מהכפרים של סמוקוב, הם קנו אותם באמצעות אנשיהם. את כל התבואה שנאספה הם אפסנו במחסנים – הן באלה שהיו ברשותם [באחוזותיהם], הן באלה שבצ'יפליק והן באלה שבמָאדָנֶס ובווידני. ומלבד זאת היו צריכים לשכור עוד מחסנים כדי לאחסן את הכול. אחר כך מכרו את התבואה לכפריים בהקפה לזמנים ארוכים יותר, וכמובן שבמחירים גבוהים יותר. חוץ מזה הם קנו כמויות די גדולות של סַהְטִיָינים ומֵשינים שיוצרו במקומותינו, ואת הכול שלחו לווינה לסנ' מָתי רוסו, ולעיתים גם נעזרו לשם כך [באשראי] בסכומים גבוהים. בקונס' הם קנו חָוָולֵס לכל מחוזות הווילָאיֶיטים של אירופה ושלחו אותם אליהם לגבייה, כי בכל אותם המקומות היו להם אנשים משלהם, מועסקים בקביעות; והם פדו אותם, ותמיד העבירו את הכספים מכל המקומות היישר לקונס'. וכך ביצעו את 'שימושי הכספים' מתוך בית הבנק בקונס', וכיוון שידעו היטב לנהל זאת, לא עשו שום שגיאות ואף לא נקלעו לשום מצבי לחץ, הן
1365 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1871
בסמוקוב והן בקונס', כשהכול תחת הוראותיו של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה.
כיוון שהיו עסוקים בניהול המָאדָנֶס, את ניהול העסקים האחרים הטילו על אחד, קינָלי מֶהמֵט אפנדי. הוא היה מאוד מוכשר ודייקן בעבודתו, וגם היה לבלר טוב שידע להוליך את חליפת המכתבים עם הפאשות ועם האנשים רמי־המעלה. הוא כתב את כל המכתבים בטורקית, ומלבד זאת השגיח על הפעלת המָאדָנֶס. להם [למָאדָנֶס] הם הקדישו מאמצים גדולים כדי לייצר הרבה ככל האפשר, כיוון שהם נשאו את הרווחים הגדולים ביותר. היה לו עוד מישהו שסייע לו. כאיש המכירות של מטילי הברזל בפָּזָרג'יק (סָטיג'י) שימש אותם מוּלָא איברהים קוּרד־אוֹלוּ, שהיה גם הוא אדם דייקן מאוד. הוא נסע בכל שבוע לפָּזָרג'יק כמו כל סוכני המכירות האחרים. הוא היה הגדול מכולם, ולפיו נקבעו מחירי הברזל בכל שבוע כי הייתה לו [כמות] רבה יותר מכל האחרים. את המכירות עשה בעיקר באשראי, אך הגביות לא נעשו במהירות משום שהתשלומים נעשו על פי רצונו הטוב של כל לקוח, שהיה מושך זאת לזמן מה; לפיכך הצטברו החובות הללו לכדי סכומים ניכרים, כשהכול נרשם בפנקס הסוכן. מאוחר יותר, כאשר נראה ש'זה לא היה עסק' [לא השתלם], הם התחילו להקטין זאת [את מתן האשראי], ובו בזמן החלו להפעיל לחץ בגין החובות. לא זו אף זו, הברזל הראשון בטיבו שהופק בכל המָאדָנֶס של סמוקוב היה זה
1366 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1871
שהופק במָאדָן של רָדוּיִיל שהיה שייך להם, וזה עודד גם את המכירות של המָאדָנֶס האחרים.
נוהגי הבית היו ברוב פאר ובהדר. מסיבה זו מובן מאליו שההוצאות היו הרבה יותר גדולות מאשר קודם לכן, אף שכל אחד הוציא מחשבונו. אולם הסנ' דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה התנגד לכך מאוד. מלבד זאת שהוא לא בזבז הוא עורר ויכוחים ביניהם, וכתוצאה מכך התגלעו סכסוכים. והוא שגר רחוק מהם בביתו של חַסֵקי סולימאן אגא, נכח לעיתים רחוקות במפגשים שערכנו תמיד בין בני המשפחה. וכאשר כבר בא ישב בפינה כְּזָר. הוא רצה להיפרד עוד בזמנים הקודמים אך אביו לא אִפשר לו זאת, ואף שילם עבורו שכר דירה לריק בסכום של 3,500 גרושים. זה קרה בעיקר כיוון שהוא [דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה] קינא בכל מה שראה אצל אחרים. גם הילדים רבו זה עם זה, ומכך נוצרו ויכוחים בין האימהות ואחר כך בין האבות. הוא גר בבית הזה ארבע שנים והיה מרוצה מאוד. הוא נהנה להיות לבדו ומשאלתו התמלאה. אֶחָיו לא ביקרו אותו הרבה וגם לא אימו שבאה רק לעיתים רחוקות. מכך [שהאם לא באה] היה לו אכפת עד מאוד.
גם בבנק בקונס' הם הרחיבו את עסקיהם. באותם הימים נוסדו הרבה בנקים בקונס', ואצל כולם היו להם חשבונות שוטפים עם קווי אשראי גדולים. חוץ מזה, כך גם היה עם
1367 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1871
הבנקים הזרים, שבכל עת הם פתחו בהם קווי אשראי לכל המדינות. הם ביצעו עסקאות רבות בָּבּוּרסָה, שם קנו ומכרו ניירות ערך טורקיים וזרים, מהם בבּוּרסָה של קונס' ומהם בבורסות הזרות. את רובם הגדול קנו עבור חשבון חבריהם ומעטים עבור חשבונם, והעמלות על פעולות אלו היו גבוהות יותר. על מנת שסנ' בָּרוּכָצֶ'ה יהיה מסוגל להגיע לעיתים קרובות לביקור בכל משרדי הממשל, ומכיוון שכבר התעייף ללכת ברגל, הם קנו פַּייְטוֹן קוּפֶּה [בעלת תא נוסעים סגור] וסוסים לבנים יפים מאוד, שעמדה כל העת בפתח הבנק. סנ' בָּרוּכָצֶ'ה נסע בה תמיד לכל הפאשות, והוא כבר רכש את דרך ההתנהגות שהיה צריך לנהוג מולם וכיצד לסגור איתם את העניינים. כאשר הם מצאו שער נוח יותר לבישליק, אפילו כשלא היו להם אי־אלו הזמנות לקנייתו, הם קנו אותם [את הבישליקים] על חשבונם, והחזיקו בהם עד שקיבלו הזמנות. לאחר שמחיריהם השתנו הם מכרו אותם במחיר השוטף, כאשר עמלתם הייתה נמוכה מאוד, [בגובה] של עד חצי אחוז. הם פתחו את המשרד בשעה שמונה וחצי בבוקר, והמשרד נשאר פתוח כל היום. לא סגרו אותו כדי ללכת לאכול, אלא אחדים מהם הלכו [לאכול], וכאשר שבו הלכו האחרים. לעיתים היו אוכלים במשרד. הם סגרו בשעה שבע בערב והלכו לבתי הקפה ול[מקומות] אחרים, ובשעה תשע כבר היו כולם בבית. בטורקיה לא היו רשאים להישאר יותר מכך [בחוץ] גם משום שהיו צריכים לקחת פנס בידיהם, וגם משום שזה לא היה כה בטוח ללכת לבד כי היו אנשים מסוכנים.
1368 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1872
בשנת 5632 [1872] נולדה לסנ' דוידצ'וֹנָצֶ'ה בת וקראו לה רחל. אימהּ ילדה אותה בבית נפרד, זה של חסקי סולימאן אגא. ומשפחת אריה, ששמרה תמיד על כבודה כדי שלא ייאמר עליה דבר, באו כולם לבקרהּ – ונהגו עימה בכול כפי שנהגו עם כל היולדות. הנולדת הייתה בריאה וחסונה מאוד, ואִמהּ היניקה אותה ובו בזמן טיפלה בכל ילדיה הקטנים. היא גם דאגה לבית. אותה מָדָם רחל כאשר כבר הייתה גדולה יותר, הלכה גם היא באופן סדיר לבתי הספר, והיא יודעת מעט צרפתית וג'וּדֵיזְמוֹ. אחיה חיתנו אותה בעיתהּ עם סנ' בכור ארונוביץ[4] מפִּירוֹט.[5] בהתחלה, בשהותם בפּירוֹט, היא הצליחה להסתדר במידת מסוימת, אך מאוחר יותר בא [בכור ארונוביץ] לפיליבֶּה וגר עם חותנתו. לא נמצא לה בן שתוכל לגור איתו, ולכן בִּתהּ היא שגרה איתה. הם הסתדרו ביניהם, וכך המשיכו בחייהם. היא ילדה בת אחת, ולא ילדה עוד עד היום הזה. תמיד הייתה טובת לב ורגועה מאוד.
מאז שעזב לקונס' ועד השנה הזו, סנ' נָעימָצֶ'ה לא שב לסמוקוב. הוא הגיע השנה היות שהיה על האחים להסדיר ביניהם כמה בעיות. אולם, לא עלה בידם להסדיר אותן כה מהר, לא את העניינים העסקיים ולא את המשפחתיים. סנ' בָּרוּכָצֶ'ה, שהיה לבדו בקונס', שלח לו שוב ושוב מברקים וקרא לו לשוב. אולם הוא מסיבותיו לא רצה לנסוע, למרות ש[בהיעדרו] סבלו ענייני הבנק בקונס'. לפיכך פעלו
1369 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1872
לשלוח במקומו את סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה,[6] ששהה בקונס' כארבעה חודשים; וסנ' נָעימָצֶ'ה נשאר בסמוקוב בחיפוש אחר אפשרות לפתור את המחלוקות שהיו בין האחים. נוסף לכך, הדבר החשוב ביותר עבורו היה להצליח לארגן את חייו לעתיד בצורה יותר סדורה; הוא התעייף מלהיות לבדו, למרות שהיה מטופל היטב וחי חיים טובים ככל שיכול היה. הוא גם זכה להערכה רבה מכל החברים שרכש בקונס'. אולם, הוא [נָעימָצֶ'ה] סיפר לי שבכל ערב שבת כשהלך להחליף בגדים כדי לקבל את השבת, וכן גם בערבי מועדים כאשר עשה את אותו הדבר, היה פורץ בבכי; היה מסתתר בחדרו כדי שלא יראהו איש ובוכה עד כלות. זאת תוך שהוא חושב לעצמו שכל אחד עם החסד שהאלוהים עשה עימו, הולך הביתה, מתאחד עם אשתו וילדיו, והם שמחים יחדיו. והוא, לעומת זאת, שיש לו הכול, כאשר הגיעה [השבת], מצד אחד היה בוכה כשהוא ממתין שמישהו יזמין אותו, ומן העבר השני אשתו וילדיו גם הם היו בוכים [בסמוקוב]. למרות שהבית של סנ' בָּרוּכָצֶ'ה היה פתוח בפניו, אופיו לא אִפשר לו לבוא אליהם בלי שיוזמן שוב ושוב. היות שכך לא ידע כיצד יתארגן, כי לא רצה לפתוח בית בקונס' ולהביא את אשתו וילדיו. זאת, יש לומר, כי לא היה בטוח בעסקיו. וכך היה שהוא נשאר בסמוקוב. בנוסף לכך הייתה בזמן הזה בקונס' התפרצות של מחלת הכוֹלֶרה, והוא חיכה עד שתדעך. מאוחר יותר, כשהמגפה חלפה, שב לקונס', אך היה אומלל לראות את אשתו וילדיו, שאותם הותיר לבדם,
1370 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1872
כל כך נואשים. כאשר הגיע לקונס' שהה עם סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה כמה ימים.
אז הם שלחו את סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה מקונס' שילך לרוּסצ'וּק עם החָוָולֵס שהחזיקו באופן קבוע לצורך גבייתן. בזמן ששהה ברוּסצ'וּק נבנתה מסילת הברזל מרוּסצ'וּק לוורנה,[7] והוציאו מכרז לרכישת 150,000 זוגות אדני עץ אלון. כדי לזכות במכרז נעשה [סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה] שותף לסנ' זֶבֶר אפנדי, בן משפחתו של ד"ר שלום מבוסניה, סנ' מָנוּש אבטליון מרוּסצ'וּק וסנ' עזריה גירון מפיליבֶּה, שגר אז ברוּסצ'וּק. אחרי שסיכמו ביניהם את האחוזים של כל אחד מהם, ערכו את החוזים הדרושים, אלא שסנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה כבחור צעיר לא ערך את החוזה כפי שראוי, אלא להפך: השותפים הם שערכו את החוזה בכללו לטובתם. המחירים היו נוחים מאוד, והם קיבלו את המכרז על שמו של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה. הם התחילו בעבודה, ובהתחלה ראו רווחים רבים. אולם מאוחר יותר לא עלה בידם למצוא יערות שמהם יכרתו את בולי העץ. וכאשר בקושי מצאו, זה עלה להם ביוקר. אֶחָיו, שלא הסכימו עימו, כתבו לו כל הזמן שיבחן את הדרך להיפטר מהמכרז, אך השותפים לא שחררו אותו בשום אופן. גם הם היו אחוזי פחד, למרות שהונם העצמי היה קטן מאוד. הואיל ולא היה ביכולתו
1371 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1872
להשתחרר, החלו אחיו לחפש אפשרות לעשות זאת דרך הוואלי פאשה, ובהגְנם על סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה אמרו לו שהוא לא היה בוגר כאשר חתם על ההסכם. באותו אופן פעלו באמצעות הפאשות של קונס' ובעזרתו של סנ' קָמוֹנדוֹ. למרות שהשפעתם של שני אלה הייתה גדולה מאוד, הם לא הצליחו להשיג זאת בשום פנים ואופן כי הוואלי פאשה אמר: "מוטב לנו הסַפָּק הזה. היכן נוכל למצוא מי שיוכל להיות אחראי לכול?!" ולכן הם היו צריכים להמשיך. כל השותפים הפסיקו לעסוק בכך, ונשאר רק סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה לבדו האחראי [על ביצוע החוזה]. וכך שהה שנתיים שלמות ברוּסצ'וּק עד שהיה באפשרותו להיפטר ממנו. זה עלה לו בהפסדים גדולים, בעוד ששאר השותפים אחד אחד השתחררו כרצונם. במשך הזמן הזה שבו שהה ברוּסצ'וּק עשה עסקאות בנקאיות שונות שבהן הרוויח, וכן פעל בעסקות חָוָולֵס שהיו בסכומים ניכרים [במקור: סכומים מעוגלים היטב]. הוא קנה חָוָולֵס עבור קָאשָס אחרות במחוז, ונסע בעצמו כדי לבצע את הפדיונות מהר יותר. הוא נסע בעיקר ליֵנישֶהYenişehr] , שמה הטורקי של העיר לאריסה ביוון], ולאיסקֵצֶ'ה [,İskeçe שמה הטורקי של העיר קסנטי בתרקיה, היום יוון], ולעוד ערים קטנות יותר. באמצעות המכתבים מהוָואלי שלקח עימו עבור כל אותם מוּטֵסָאריפים וקיימאקאמים, אסף את כל הכסף שמצא בקופות הממשלה. מאוחר יותר, כאשר סיים סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה את העבודה, פתח בהליך משפטי נגד שותפיו כדי לתבוע את ההפסדים. התהליך נמשך זמן רב, אבל גם בו לא זכה במאומה
1372 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1872
כיוון שלאחרונים לא היה מאומה בבעלותם. אחר כך נשאר בקשר עם סנ' עזָרייָצֶ'ה גירון והם עבדו יחדיו. אף היה להם בית שבו גרו, והיו להם טבחים משלהם, ביניהם טבח אחד מפיליבֶּה, ששמו מלמד, בנוסף למשרתיהם; והלה ידע להכין אוכל טוב ואַגריסטָדוֹת [רטבים חמצמצים מבלילת ביצים וקמח] שהם אהבו מאוד.
סנ' נָעימָצֶ'ה, שכבר היה בקונס', המשיך בעסקי המסחר שלהם והגדיל אותם בהתמדה. הם היו מרוצים מאוד כיוון שכל העסקים שעשו הלכו והתרחבו, וגם המוניטין שלהם הלך וגדל. באותם הימים, כשעסקיהם גדלו מאוד, הם גם הרחיבו את צוות העובדים, וכן הגדילו עוד יותר את ההוצאות שעשו לעינוגיהם. בשנה הזו הם שכרו לקיץ במחיר של 180 לירות לשישה חודשים צ'יפליק גדולה ליד הכפר הקטן חַיידָאר פאשה [בטורקית haydarpaşa] שבחלק האסייתי, אשר שימשה אותם כווילת נופש, ונסעו לשם כולם. בכל בוקר באו לעבודה ובערב שבו. הם אירחו שם הרבה אורחים וידידים קרובים לבלות איתם. רק הסנ' בָּרוּכָצֶ'ה לא חי בטוב עם אשתו בּוּ' מֵריָימוּצָ'ה, לא דיבר איתה, והם תמיד היו ברוגז. זה קרה מכיוון שבאחד הערבים כשסעדו ליד השולחן עם אביו ואימו, היא ביישה אותו לפני אביו. והוא, שאהב מאוד את אביו, תיעב אותה בשל כך ולא דיבר עימה כל חייו. לפני כן נולדה לו בת אחת, והיא לא ילדה עוד.
1373 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1872
דבר זה מלמד אותנו עד כמה חזקים היו כבודו ואופיו של אדם המכבד את הוריו; וכאשר אשתו מביישת אותו כך בפני אביו, הדבר גורם לו להרחיק את רעייתו לעולם. וכל בקשות הפיוס שאין צורך לומר שאכן באו, הן מהוריה והן מאשתו, כולן היו עבורו חסרות ערך לחלוטין. לפיכך תורתנו מזהירה שהלבנת פנים של אדם ברבים היא חטא גדול מכל האחרים. אולם כיום הצעירים לא משגיחים בכך, וגם כאשר הם רואים את אבותיהם כשזולגות הדמעות על זקניהם הלבנים, לא רק שהם מתאכזרים אליהם, הם גם מאיימים עליהם בלי רחמים.
בסמוקוב נותרו רק שני האחים הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה ודָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה. הם לבדם דאגו לכל העסקים, ולא היה אף אחד שיעזור להם. הם היו אלה שכתבו את חליפת המכתבים, והיה זה הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה שניהל זאת כיוון שכתב ידו היה יפה מאוד, ויותר מכך הסגנון שהיה לו היה – אפילו עוד יותר טוב. לעיתים, כאשר לא הספיק לכתוב את כל המכתבים, סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה כתב כמה מהם, ואחיו קרא ותיקן אותם כשהוא מוחק או מוסיף אי־אלו מילים, והחזיר לו אותם כדי שיכתוב אותם מחדש. זה היה לו קשה מאוד, ואף שלא אמר לו זאת והעתיקם מחדש – נותר כועס. לעיתים התעוררו כתוצאה מכך ויכוחים, אך היות שאף פעם לא חסְרה להם עבודה והם היו טרודים מייד שכחו.
1374 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1873
בשנת 5633 [1873] הם קנו את ה[זכות לגביית] הסוּמוּן על מטילי הברזל שגבתה הממשלה מהמָאדָנֶס בשיעור אחד לשמונה [12.5%]. הייתה זו כמות גדולה של ברזל, וכבר כתבתי קודם כיצד ערכו את רכישות אלה. רכישה אחת נעשתה בעין [בתמורה לסחורות] והשנייה במזומן. הרכישה שנעשתה במזומן הייתה יקרה מאוד, עקב קיומם של מתחרים רבים. אולם, זה היה כלום עבורם כיוון שלבנק שלהם בקונס' היו קשרים מצוינים עם הפאשה של המספנה,[8] והם מכרו את הברזל למספנה במחירים גבוהים מאוד. הברזל נמסר בסמוקוב ובפָּזָרג'יק, ותמורתן הם קיבלו חָוָולֵס לפדיון בווילָאיֶיטים לפי בחירתם. הם פדו אותם עוד לפני שהגיעו מועדי התשלומים שהם קיבלו על עצמם [לשלם לממשלה תמורת הזיכיון], אך את הכסף [מן החוולס] הם פדו זמן רב קודם לכן. וכך הרוויחו הרבה כסף, ואף השתלם להם למסור [למספנה] גם מן הברזל שהיה ברשותם [זה שנגבה כמס], כיוון שהמכירה נעשתה במחיר הרבה יותר גבוה ממחיר השוק.
בשנה הזו עוטר הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה בעיטור [מסדר] מֵג'ידייֶה מדרגה רביעית מאת הסולטאן, ובמקביל התמנה בפירמאן נפרד כנציג האזורי של החכם בָּאשי לערים קְיוּסְטֶנְדִיל ודוּפְּניצָה. בהתחלה בא הקַאִימָקָאם, מלווה במזכירו ובדיין עם שני עוזרים מהמועצה שלו, לביתו של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, כדי לקרוא לפניו את הפירמאן ולתלות את העיטור על חזהו בצד שמאל. כולם קמו על רגליהם,
1375 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1873
המושל עצמו הקריא את הפירמאן וענד את העיטור, בירכוֹ בשם הסולטאן והעניק לו את השם מוֹשוֹנָצֶ'ה אפנדי. אחר כך התיישבו כולם והגישו להם קפה, מבחר דוּלסֶה וסירופים, וצ'יבּוּקים מהמובחרים ביותר, עם ערכות כלי ענבר צהוב משובחות, מעוטרות ביהלומים. בערב הוא ערך קבלת פנים (דָאוֶוט) והזמין גם את הבֵּיִים האחרים ואת נכבדי העיר, עם מיני מאכלים ומתוקים בנוסח טורקיה שכבר כתבתי עליהם. ואכלו ושתו, כולם היו שבעי רצון עד מאוד, ולמוחרת השיב לכל אלה ביקור. אחרי שחלפו כמה ימים נסע לקְיוּסְטֶנְדִיל ודוּפְּניצָה אצל הקָאִימָקָאמים, כדי שיקראו בפניו את הפירמאנים המכירים בו כנציג החכם בָּאשי. וכמו בטקס בסמוקוב, קראו הקָאִימָקָאמים את הפירמאן. באותו הזמן הוא ביקש מהם שיביטו ביהודים שבאותן שתי ערים בעיניים טובות. הם הבטיחו לו לפעול כך על פי מחויבותם, שבמקרה הצורך הם יְיַדעו אותו על כל מה שצריך כדי לשמור על האינטרסים של היהודים ושיהיה רגוע. בשתי הערים נשאר יומיים. בקְיוּסְטֶנְדִיל שהה בביתו של חכם דָּוִידְצ'וֹן ב. משה, ובדוּפְּניצָה בביתו של סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה אָסֵאוֹ, ובשתיהן קיבלוהו היהודים בכבוד גדול. כולם ביקרו אותו וערכו עבורו דָאוֶוטים, והוא התריע בפניהם שעליהם להתנהג כראוי גם בפני הטורקים, גם אל מול הנוצרים וגם בין היהודים. ואם במקרה יתעוררו אי־אלו מחלוקות בינם לבין עצמם או עם
1376 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1873
העמים האחרים, שלא יהססו כלל וללא דיחוי יודיעו לו, והוא כבר יגן עליהם. באותו הזמן הוא יישֵב כמה חילוקי דעות שהיו בתוך הקהילה וכן הסדיר את קידומו של בית הספר. והיו שני הצדדים מרוצים עד מאוד, והוא שב לסמוקוב.
חלף זמן קצר, והסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה קיבל יום אחד מברקים רבים ומכתבים מהיהודים, גם מהנוֹטַבּלֶס וגם מהציבור, כולם מקְיוּסְטֶנְדִיל. במכתבים הם מיידעים אותו, כל אחד בדרכו, על סכנה גדולה מאוד שנקלעו אליה, כיוון שהנוצרים התנפלו עליהם, היכו אותם, התעללו בהם ואף שדדו את רכושם; זאת בהאשימם אותם שהם חטפו ילדון נוצרי כדי לקחת את דמו ולהשתמש בו, בהתאם לעלילה[9] שהעלילו על היהודים. והגם שנקטו בכל האמצעים דרך המשטרה, לא עלה בידה לעזור להם במאומה. לפיכך [ביקשו] שיֵצֵא במהירות, ושינקוט באמצעים להצילם. ללא דיחוי יצא הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה מסמוקוב לקְיוּסְטֶנְדִיל, ובאותו הזמן שלח מברקים הן למוּטֵסָאריף פאשה [מושל סַנגָ'ק] סופיה והן לוָואלי פאשה [מושל וילָאיֶיט] רוּסצ'וּק. הוא הפציר בהם שינקטו גם הם בצעדים מידיים, ויתנו את ההוראות המחמירות ביותר שיכולות להיות לקַאִימָקָאם של קְיוּסְטֶנְדִיל כדי לשמור על השקט. כפי שכבר ידוע לכולם, לא התקיים ולא יתקיים אצל היהודים דבר כזה של שימוש בדם אנושי. וכך, עוד לפני שהגיע סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה לקְיוּסְטֶנְדִיל, שלחו שני הפאשות
1377 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1873
מברקים לקַאִימָקָאם, נתנו לו הוראות חמורות ביותר, ופקדו עליו אודות הדרך שהוא חייב לנהוג. כשסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה הגיע, הם כבר הפעילו לחץ כבד על הנוצרים. אולם הנוצרים, בהתחלה, בשום אופן לא השתכנעו. הם התגוננו באמצעות הטענה ששתי המשרתות שהיו לחכם דוויצ'וֹן, שהיו נוצריות, נתנו הצהרה שנאמר בה כי ראו שהביאו ילד אחד כשפיו מכוסה ואחר כך בא יהודי אחד עם זקן לבן ושחט אותו; ואותן אחר כך סילקו לרחוב. בשל העדוּת האמורה של אותן הנשים, הקַאִימָקָאם כלא אותן ואיים עליהן באומרו שבמקרה שדבריהן אינם אמת, הוא יכלא אותן מייד לעשר שנים, ושעליהן להסביר מי הוא זה שהורה להן שיאמרו כך. לנוכח האיומים הללו שתי הנשים פחדו והתוודו לפניו, באומרן לו שהצ'וֹרבָּאג'י נתן להם שני בישליקים לכל אחת, ולימד אותן שיאמרו כך ולכן הן רימו ואמרו זאת. והקַאִימָקָאם, בנוכחות שתי הנשים, קרא לצ'וֹרבָּאג'י והן אמרו לו: "הנה קח את הבישליקים שנתת לנו, כי רימית אותנו בדבר שלא ראינו". את הצ'וֹרבָּאג'י הכניסו לבית הסוהר, והוא שהה כלוא כשנה. והם חייבו אותו שיגלה להם היכן הוחבא הילדון הנוצרי. כך נרגעו העניינים. את כל זאת עשו הנוצרים בגלל הקנאה שיש להם כלפי היהודים, כיוון שבשנה הזו החלו היהודים לפתוח הרבה יותר חנויות בעיר
1378 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1873
ובכפרים. כיוון שנעשו יותר חופשיים ובפחדם מהתחרות, החליטו הנוצרים לעשות זאת. מאוחר יותר כאשר התייצבו הילד ואימו לפני הקַאִימָקָאם, בכו השניים ואמרו לו שאיימו עליהם שיהרגו אותם, והם הוחבאו באחד החדרים הסודיים של הכנסייה. לפיכך הם עשו זאת [העלילו]. הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה דאג מכך עד מאוד, והיה חולה כמה ימים. כל העניין הזה נמשך 15 ימים עד שנפתרו כל התסבוכות הללו. אחר כך שב לסמוקוב, שמח מאוד שנחל הצלחה בכל פעולות ההתגוננות. יותר הוא לא דיבר על כך והנוצרים מאוד התביישו, אך היהודים לא דיברו איתם [על כך].
העניינים הללו מלמדים אותנו שהאמת היא שֶאַל לו ליהודי לקחת משרתת [שאינה יהודייה], בין אם גבר או אישה. אולם דבר זה כבר התפשט בימינו בכללותו בקרב כל היהודים, כיוון שאין מוצאים משרתים יהודים, והם לא משמשים בכך אפילו בהיותם נזקקים.[10] אנו עלולים לסבול קצת מהם [מהמשרתים (והמשרתות) הגויים], כי כל אחד מבחין בכך שבהתקרב חג הפסח המשרתות כבר מתחילות לפחד,[11] ומוטב לתת להן לאכול לחם ולא מצה.[12]
בית [הבנק] בקונס' המשיך לפעול כמו בכל השנים האחרות, רק שבשנה הזו הם עשו עסקאות גדולות יותר בבורסה, בעיקר רכישות
a levre[מסחר ספקולטיבי של אותם הימים בחוזים עתידיים] של איגרות חוב שונות בסכומים ניכרים ביותר. הם גם השקיעו במטבעות זרים, בקנייה ובמכירה של לירות שטרלינג, פרנקים ופלורינים
1379 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1873
בזמנים שמצאו לנכון, ולצורך כך הם ניצלו סכומים של 300,000 פרנקים לשבוע [מקו אשראי שפתח עבורם] בפריז סנ' קָמוֹנדוֹ.[13] כך גם עשו עם החָוָולֵס שבהם השקיעו את מרב המאמצים, כיוון שהם הסדירו את העיסוק בכך בצורה הטובה ביותר גם ברכישה וגם במכירות, והיו הם אלה שפדו אותם כי היו להם יחסים מצוינים עם כל הפאשות.
בשנה הזו הם רכשו בנוסף לעָשָרים בסמוקוב גם את הסַהְטִיָינים מכל סביבותיה, וזאת למרות שהמחירים היו הרבה יותר גבוהים מאשר בשנה החולפת. מלבד זאת הם נערכו לקבל את הכספים מהקָאשָס של לשכות המוּטֵסָאריפים של סופיה ופיליבֶּה, והנפיקו להם [תמורתם] שטרי חוב עבור קונס'. ומקונס' הם הביאו הוראות ממשרד האוצר לגבי הכספים שנכנסו לבתי המכס של אותם מקומות שימסרו אותם להם, כשהיו אלה רק המֵגִ'ידִיֵיס ה'לבנים' [מכסף]; וגם כנגדם הם נתנו שטרי חוב עבור קונס'. אומנם הרווחים מכל אלו היו בקושי אחוז אחד, אך זה הספיק כיוון שהסכומים היו גדולים.
דעתו של סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה הייתה שלא להיכנס לעסקים גדולים, לא בקונס' ולא בסמוקוב. כתוצאה מכך התגלעו כל הזמן חילוקי דעות בין האחים. הם אומנם אמרו לו שכל הפעילויות העסקיות הניבו להם תוצאות חיוביות אך זה לא סיפק אותו, ופעמים רבות התעוררו מחדש הסכסוכים הללו. אולם, הם בכלל לא התחשבו בדעתו והמשיכו. סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה אמר לו שהוא לא מפחד, כי כאמור הם באמת הרוויחו, ומדוע שלא ירחיבו
1380 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1873
עוד יותר ככל יכולתם את כל [העסקים] שמוצעים להם. ברם, הסנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה דבק בדעתו כי פעם אחת העסקים עלולים להתהפך, והם ימצאו את עצמם מסובכים בסכומים גדולים ביותר, ואף עלולים להיות להם הפסדים גדולים. הם לא הקשיבו לו, אלא המשיכו ואף הצליחו במעשיהם.
בבית כולם התנהגו כראוי, וכך גם מָדָם רחלוּצָ'ה, אשתו של סנ' נָעימָצֶ'ה. היא ובנותיה טופלו היטב, אלא שהיא הייתה מדוכאת מאוד מכך שהן היו כל הזמן בודדות.
בשנת 5634 [1874] הם קנו מסנ' דוויצ'וֹן ב. משה שתי צ'יפליקֶס, ורשמו אותן על שמה של מָדָם רחלוּ, אשתו של סנ' נָעימָצֶ'ה; זאת מכיוון שחכם דוויצ'וֹן [אביה של רחלו] לא רצה שדבר המכירה יוודע. הוא נזהר מאוד ממֶהמֵט אגא, [ותכנן] שכאשר ייוודע [הדבר] למֶהמֵט אגא, הוא [דוויצ'וֹן] כבר יהיה מוכן לספר לו שהוא רשם צ'יפליקֶס על שם כל בניו, ולכן כעת את החווֹת האלה הוא עומד להעביר על שם בִּתו. הסיבה שמכר אותן הייתה שבניו קנו חלק מהבֵּייליק של ניש, ובנו הגדול חכם בְּכוֹרָצֶ'ה שהתגורר בקביעות בסקופיה, קנה גם הוא באותה השנה בסכומים גבוהים את העָשָרים בסקופיה; אולם היבול השנתי היה כל כך גרוע, שהם הפסידו סכומים גדולים הן על הבֵּייליק בניש
1381 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1874
והן על העָשָרים בסקופיה, ולכן היה להם צורך בסכומי כסף גדולים. את הכול הם משכו מבנק אריה בקונס'. כפי שכבר ידוע לנו, סנ' נָעימָצֶ'ה היה חתנו של חכם דוויצ'וֹן, וכדי להוריד מעומס חובם הם פעלו לרכוש את שתי הצ'יפליקֶס הללו במחירים גבוהים מאוד, כיוון שהצ'יפליקֶס הללו היו גם כן אדמות בַּשטינָה. ובאשר קנו אותן כך, הם קנו עוד צ'יפליקֶס כאלה שמכרו הטורקים בקְיוּסְטֶנְדִיל ובג'וּמָה, שכולן היו אדמות בַּשטינָה, והן הניבו להם הכנסות נאות.
בשנה הזו בנה סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה בית, הוא הבית שבו הוא גר היום. וכאשר היה הבית מוכן, יצא מהבית שבו גר אביו [המנוח], והם עברו לבית החדש יחד עם סנ' אימו. שלושת האחים האחרים שילמו לו עבור כלכלת סנ' אימם. הסנ' דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה בא לבית הזה [הבית הישן של האבא], גר בו יחד עם מָדָם רחלוּ [אשתו של נעימצ'ה], והם אכלו על שולחן אחד. וסנ' נָעימָצֶ'ה [ששהה לבדו בקונס'] שילם לסנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה גם עבור כלכלת אשתו וילדיו, והיו להם חדרים נפרדים.
כפי שנאמר, סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה היה תמיד נגד אֶחָיו בשל העסקים שעשו כי פחד, ומכיוון שמִדֵי יום התגלעו ביניהם סכסוכים, פעלו לסגור את החשבונות ובדקו את המאזן. באותו זמן הסנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה לא לקח יותר חלק בעסקים שהם עשו, הן בסמוקוב והן בקונס', אולם מההתחלה
1382 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1874
נתנו לו את נכסי המקרקעין שהיו אמורים להיות שלו בעקבות ההיפרדות של שנת 5630 [1870]; היו בהם מָאדָן יוֹקָרי [העילי] בקוֹסטֵנֵץ, מחצית הצ'יפליק בבָּאנָה וכן נכסים אחרים, והוא טיפל בהם בעצמו בנפרד. אולם במָאדָן ובצ'יפליק לא היה ביכולתו לטפל לבדו, ולכן לקח לו מוּלָא אחד שניהל אותם, וכאשר היה צורך בכסף משך אותו מקופת המשרד. הבית, כאמור, נותר בשותפות עם סנ' נָעימָצֶ'ה, שמאוחר יותר קנה אותו כי הוא [דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה] תמיד התלונן. והיות שגם זה לא הספיק לו וכדי שלא יהיו מחלוקות, הייתה צריכה מָדָם רחלוּ להיפרד גם משולחן האוכל ולאכול בנפרד. כך היה גם עם החדרים, כדי שלא תהיה לו שום עילה. שניהם נפרדו, ובכך הוא התרצה. באותה עת הם גם חילקו ביניהם את מעט הרהיטים וכלי הבית שעדיין היו ברשותם, כגון כלי כסף וכלי נחושת, צ'יבּוּקים, שעונים, מראות, שולחנות וכיסאות. הכול הם העלו למכרז ביניהם, ואת הרוב רכשו האחים האחרים, כיוון שסנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה לא רצה בהם – בין אם כי היו לו כמותם מהבית של חַסֵקי סולימאן אגא, ובין אם כי רצה את הכסף. באשר לתכשיטים לא חילקו אותם, כיוון שהם היו שייכים לאימם. מאוחר יותר היא נתנה אותם למי שהיא רצתה, ולסנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה לא נתנה מאומה. ובאשר לכלי הכסף, בשל טעות נשארו אצל סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה החנוכיות וכמה פריטים קטנים אחרים, ואחר כך הוא קנה מערכת כלי כסף במחיר של 2,500 פרנקים. את כל הפַּייְטוֹנים, הסוסים, השוורים והעגלות שהיו ברשותם לקחו אֶחָיו, כמובן שתמורת כסף,
1383 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1874
והם שילמו לו לפי חלקו. מָדָם רחלוּ בזמן הזה לא יכלה לשאת את החיים בבית, אף שהם גרו בנפרד. היות שהייתה בוכה תמיד, הייתה צריכה ללכת לביתו של סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה עד שהם הסתדרו בבית, וזה נמשך זמן ארוך מאוד. בהשוואה לאופיו של בנו סנ' לאון בזמננו, אופיו של אביו [דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה] היה עשוי זהב ותכשיטים יקרים ביותר.[14] מאוחר יותר הוא קנה כרכרה [במקור: brachov – דגם יוקרתי על שם העיר ברשוב] עם סוסים לבנים יפים מאוד, והשתמש בסוסים האלה עבור עסקי המָאדָן וגם רכב עליהם לצ'יפליק ולמקומות אחרים.
בשנה הזו עיטר הסולטאן את שני האחים: לסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה – דרגת כבוד מהמעלה השלישית, ולסנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה – דרגת כבוד מהמעלה הרביעית. רוצה לומר שאלו הם עיטורים צבאיים, ושהם הורשו ללבוש בגדים עם כותפות, צווארונים ושרוולים, כאשר החזה רקום ומעוטר בקְלוֹבּוֹדָן ועל המכנסיים סרט רקום בקְלוֹבּוֹדָן; ועם הבגדים הללו הייתה להם הזכות לחגור חרב. וכאשר ערכו מצעדים, אם כאשר הסולטאן יצא לתמרונים ואם בכל יום שישי כאשר יצא למסגד, ערכו מצעד חגיגי גדול ומפואר, שעבורו הכינו את התוכנית מראש. כמה מאותם נושאי עיטורים חייבים ללוות את הסולטאן, בכל פעם אחרים מהם, והם צריכים להתלבש בבגדים כאמור. וכשהם רכובים על סוסים שניתנים להם בארמון, הם הולכים בראש [התהלוכה]. עם העיטור הזה הם חופשיים להיכנס ולצאת בכל משרדי השלטון ולבקש כל מה שירצו, כמו
1384 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1874
האנשים רמי־המעלה. ומעל הכול יש להם גם הזכות לדרוש משרות שהם יכולים לאייש, כאשר זה נעשה בהתאם לעיטורים.
בבית הבנק שלהם בקונס' המשיכו בפעילויות העסקיות כפי שעשו קודם, הן בניירות ערך והן בעניינים אחרים. הסוכן בפעולות הקנייה והמכירה של ניירות הערך היה הסנ' נחום, גבר מאוד מבדח. לילות רבים הזמין אותם לביתו כדי שיבלו, הוא גם ידע לשיר יפה מאוד. היו לו אחים ואחיות ובנים, כולם מקסימים וזמרים מצוינים. גם אני הייתי פעמים רבות בחגיגות הללו שבאמת נעמו מאוד, כיוון שהמשחקים שהוא ערך נמשכו כל הלילה, וגרמו לנו לצחוק 'עד כדי כאב בצלעות'. תמיד הגישו לנו לשתות מבחר יינות ומשקאות אחרים, פירות רבים ומן הדֵזָיוּנוֹס. למרות שההוצאות הכספיות היו רבות זה לא היה אכפת לו, וכך היה אומר: "היום, כשהבּוּרסָה טובה, אנחנו צריכים להשקיע הן בפיקדונות טובים והן לשמור לימים גרועים בבּוּרסָה; כי אז, כידוע, יש רק לחם יבש, מים בלי קרח ובגד קרוע. סוכן בּוּרסָה לא יכול לשים בצד אלא רק מה שהוא אוכל ושותה, וזה מה שנשאר לו, כי זהו הכלל".
בבית הנשים העבירו את הימים בטוב ביותר שניתן לדמיין. הן הכינו מבעוד יום את המקום לשעשועיהן. כל נשות המשפחה התאספו
1385 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1874
והביאו איתן את הנשים הבדרניות שעל אודותן כבר כתבתי, שהיו הן אלה שידעו להצחיק. בתי משפחת אריה היו כולם שכנים זה לזה, והם התכנסו תמיד אחרי הצוהריים, מכיוון שעד הצוהריים הן היו צריכות לדאוג לבתים ולתת הוראות למבשלות להכנת הארוחה. אצלן לא בישלו כל יום, אלא פעמיים בשבוע בחורף ושלוש פעמים בקיץ. התבשילים היו לרוב מאכלי גבינה ומיני מתוקים, הכול בושל בחמאה טרייה שאותה הכינו בבית וגם חמאה שקיבלו משדות המרעה שלהם. זה היה לכמה ימים. בערבים המנות היו תמיד בשריות. מחיר הבשר היה שני גרושים לאוֹקָה, מחיר החמאה חמישה גרושים לאוקה, ועד אותו סדר גודל היה מחיר כל המאכלים. כאשר חבצו בבית את החמאה הפיקו כמות גדולה של אַיירָן, ולא היה מי שישתה אותו. לפיכך שלחו אותו בקדֵרות מלאות לקרובי משפחתם הקרובים ביותר, לחברים ולנזקקים, ושמו בהן גם גוש חמאה טרייה שצף בקדרה. את זאת עשו בכל יומיים, כיוון שבכל יום נותר בידם עודף של שש עד שבע אוקות חלב ממה שחלבו בבית, וזאת מלבד היוגורטים והגבינות הטריות שגיבְּנו. אכלנו אותם והתרעננו כי הכול היה טרי, ואחר כך המליחו [את הנותר]. מהגבינות ללא מלח הכינו סוגי דוּלסֵיס, ובכל בוקר אכלנו לארוחת בוקר גבינות ללא מלח וחמאה
1386 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1874
ושתינו אַיירָן במקום מים. כל אלה היו מחלב התאואות שהיה לו ריח עדין של מושק, בעוד שחלב הפרות נועד רק לשתייה כי היה חלב רזה יותר. בקיץ הן תמיד ישבו על המדשאות, עליהן הניחו שילטֶס נאים של צמר ושל כותנה, שהוצבו מול הגינות היפות עם מיטב הפרחים מפיצי ריח ושאינם מפיצי ריח. הבריכות הזרימו מים רבים וגם המזרקות [התיזו] קילוחי מים, ומסביב כל העצים הנאים נושאי פרי ושאינם נושאי פרי והפרחים. הגם שהיו שם ספות, כיסאות וכורסאות, למרות זאת הנאתן הייתה בישיבה על הדשא כי הבילויים התרחשו בעיקר בגנים. זאת הן עשו עד ששקעה השמש, ואז הלכו כל אחת לביתה לחכות לבעליהן, יען כי הללו לא נשארו בשוק מאוחר יותר מהשעה 12 לפי שעון הטורקים; אז סגרו כולם כיוון שהיה פחד להיות בשוק כאשר ירד הלילה. הם שהו בבתיהם והכינו להם על דרגש קטן כ-50 עד 75 דְרָמוֹת של ראקי ומיני מאזטים, ושתו כוסית אחרי כוסית, כשהם נותנים לשתות לכל בני הבית. זה נמשך עד השעה שתיים לפי שעון הטורקים, ובזמן הזה סיפרו אחד לשני את מה שעבר עליהם במשך היום וגם מחדשות העיר. אחר כך ערכו את השולחן ואכלו ארוחת ערב, ושתו שתיים־שלוש כוסיות יין כל אחד. היה להם בבית באופן קבוע הן ראקי והן יין. אחר כך
1387 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1874
פרשו איש לחדרו לשנת הלילה. הם קמו מוקדם בבוקר בשעה תשע או עשר לשעון הטורקים,[15] והניחו לפניהם את פלטת הגחלים, ושתו קפה אחד או שניים, והצעירים שתו חלב, ואכלו חמאה וגבינה. זה נמשך כשעתיים, ואחר כך הלכו הגברים לשוק והנשים כיבדו וסידרו את הבית, אבל עשו זאת רק אחרי שהגברים כבר הלכו. כיוון שכל עוד הגברים היו בבית הנשים היו אמורות להיות איתם.
בשנת 5635 [1875] הסנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה שהה בלשכה של אֶחָיו, ואף שהטריד אותם הם לא אמרו לו דבר. תוך כדי חיפושים ובדיקות, תמיד ביקש לתקן את ההתחשבנויות איתם. בזמן הזה אמר לו אחיו [נראה שמדובר בלאון] שאלו הם דקדוקי עניות [כך במקור digduke de anijut]. לפיכך בזמן הזה לא עשה שום עסק על חשבונו, והתעסק רק במָאדָן ובצ'יפליק. בעסקים שהם עשו בלשכה לא לקח שום חלק כי לא רצה. שני האחים הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה שהיו בסמוקוב המשיכו [בעבודה] ללא הרף, וכל מה [כל עסק] שהועמד בפניהם, דבר לא דחו. הם ביקרו לעיתים קרובות מאוד בסופיה, כי המוּטֵסָאריף היה בזמן הזה מַאהזָר פאשה, והלה היה להם חבר טוב ועזר להם בכל מה שביקשו. בזמנו של מאהזר פאשה זה, סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה הביא לסילוקם של
1388 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1875
עובדי ממשל רבים שלא עשו את רצונו, והביא למינוי אלה שרצה, וכך היה שכל הפקידים פחדו ממנו וכיבדו אותו רבות. בכל שבועיים שלושה בא סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה לסופיה כדי לבקר את מַאהזָר פאשה, ובביקורים הללו הביא לידי גמר עסקים רבים. לילות רבים הזמינו להרמונו ואכלו ושתו יחדיו, כיוון שהפאשה היה גם הוא שתיין גדול של משקאות אלכוהוליים. היו לו בהרמונו חמש עשרה שפחות כדי שישרתו אותו ואת אשתו, כולן נקנו בכסף, ביוקר רב. [היו הן] מאלה שנמכרו בקווקז שהן היפות ביותר שאפשר, ובמיוחד מאוד מלומדות בכמה שפות, וכל אחת מהן יודעת לנגן באחד מכלי הנגינה, והוא לקח אותן עבורו והן ניגנו מלפניו. מלבד זאת היו לו גם עבדים סריסים, שאודותם כבר כתבתי מה עשו איתם כדי שיוכלו לשהות בהרמון. היו לו פַּייְטוֹנים וסוסים רבים ועוד כל מה שצריך פאשה. ההוצאות החודשיות שהוציא [הפאשה] היו 30,000 גרושים, בעוד שהתשלום שקיבל היה רק 17,500 גרושים. כפי שסיפר הוא נזקק למאה אוקות של סוכר בשבוע, וכן מכל היתר. כדי לכסות את ההוצאות הללו הוא סידר עם כל הבנקאים שייתנו לו עמלה מהעסקים שהוא השלים עבורם, וכאשר לא היו [עמלות] כאלה הוא לווה כסף. גם אני הלוויתי לו שבעים לירות כיוון שכאשר באתי לסופיה, הן בענייני החָוָולֵס והן בענייני עסקים אחרים, הוא קיבל אותי בכבוד רב והגיש לי צ'יבּוּק וקפה,
1389 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1875
ותמיד שאל אותי אם יש לי איזה דבר לבקש ממנו שלא אהסס. וכך היה שכל מה שביקשתי ממנו עשה עבורי. כאשר בא לסמוקוב ערכנו עבורו דָאוֶוטים מן המעלה הראשונה שנעמו לו עד מאוד, וכל משפחתנו שיבחה אותו בפני כל האנשים רמי־המעלה. הפאשה היה גבר מאוד מלומד ואינטליגנטי, והוא עבד ללא לאות. את כל מי שהתייצב בפניו קיבל בסבר פנים יפות ושמע אותו. הוא היה זה שמסר את מפתחות סופיה לידי הרוסים כאשר נכנסו לסופיה ב־5638 [1878]. מסופיה נסע לקונס', ושם התמנה ל־Şehir Emını (מושל העיר/הממונה על העיר). בזמן ששימש במשרה הזו מכר את כל בתי העלמין שהיו בתחום העיר, שהשתרעו על פני שדות רחבים עד מאוד; הוא מכר את כולם לצורך בניית בתים ופתיחת כיכרות חדשות. הוא קיבל מיליוני לירות ויִיפּה את העיר. כאשר שהה סנ' נָעימָצֶ'ה בקונס', היה מבצע דרכו עסקים רבים והרוויח הרבה. וכך אמר לנו כאשר כיהן בסופיה, שהיה רוצה להיות 24 שעות מָאלִיִֶה נָאזירי (שר הכספים), ואז יֵדע איך להבטיח את חייו ואת חיי צאצאיו עד לבנֵי ניניו. אומנם לא מינו אותו, אך גם זה לא היה מעט, שכן שימש מעין חצי שׂר הכספים.
בשנה הזו אירס סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה את בנו הגדול סנ' חיימָצֶ'ה עם בִּתו של סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, מָדָם רגינה. והסכימו שייתן כקוֹנטָדוֹ מאתיים לירות בקוֹנסוּליטים, איגרות חוב טורקיות, ואָשוּגָר לכבודו[16] ובו כיסויי כריות [רקומים] מווינה. הם ערכו
1390 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1875
את האירוסין בפאר והדר כפי שכתבתי אודות הדרך שנהגו לערכם, כשבאה המשפחה כולה להתארח כשהם מביאים עימם את המאכלים, והעיר כולה ביקרה אותם, ונהנו ושמחו שני הצדדים. בזמן שהיו מאורסים שלחו את כל המתוקים והמתנות מצד לצד, והן הנשים והן הגברים באו לבקר כל הזמן. ובאשר לקוֹנטָדוֹ, כשאמרו מאתיים לירות בקוֹנסוּליטים, לא הבהירו האם הוא יקבל מאתיים קוֹנסוּליטים או מאתיים לירות בקוֹנסוּליטים; זאת מכיוון שהשער הנקוב של קוֹנסוּליטֶה אומנם היה לירה אחת, אך ערכה היה שווה ל־44 גרושים. מצד החתן הבינו [שיקבלו] 455 קוֹנסוּליטים, אך הצד השני [התכוון לתת] רק מאתיים קוֹנסוּליטים. אי הבנה זו הפכה לבעיה שהוסדרה בחתונה, אך נראה לי שהוא נתן רק מאתיים קוֹנסוּליטים. מעֵבר לכך לא נודע דבר.
בבית הבנק בקונס' המשיכו בעסקיהם כמו בשנים האחרות. סנ' נָעימָצֶ'ה לא יכול היה לעזוב את הלשכה כדי לבוא לסמוקוב ולהיות זמן מה עם אשתו וילדיו. וכך היו שניהם תמיד לבדם, וחיו היא והוא באי־שביעות רצון גדולה רק בגלל שהיו בודדים. אף שהיו במצב טוב, גם אשתו בסמוקוב וגם הוא בקונס', למרות זאת שני הצדדים בּיכּו את בדידותם. סנ' נָעימָצֶ'ה חשב רבות להביא את משפחתו לקונס' אבל הוא פחד לפתוח בית, כי חשש שמא זה יעלה לו מאוד ביוקר. הם הגדילו מאוד את הפעילויות בבּוּרסָה, ולרוב היו להם
1391 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1875
רווחים נאים. בנוסף הם הלוו כספים רבים לפאשות ולאנשים בעלי ההשפעה, ובכך הפכו אותם ל-mudeim (מוכנעים/משועבדים) כדי שיהיה ביכולתם לקדם את עסקיהם. [17]לעיתים היו מקרים שכמה מהם [מהפאשות] ביקשו שייתנו להם עוד כסף, וכיוון שלא רצו לתת להם יותר, הם פעלו ויצאו נגדם בעניינים שונים. הסיבה שלא הלוו להם יותר הייתה שלא היה ביכולתם לתבוע את מה שכבר היו חייבים להם ואף לא להביאם למשפט. ורק לקחו מאחדים מהם כמה תכשיטים, חפצי בית ועוד פריטים בעלי ערך רב, שאותם מכרו במחירים זולים רק כדי להיפטר מהם. היה זה בעיקר הסנ' ישעיה אָג'ימָן, מנהל הבנק של סנ' קָמוֹנדו, שיעץ להם ולימד אותם כיצד לנהל את עסקיהם. הוא אהב אותם מאוד, ועשה זאת רק עקב חיבתו בלי שהיה לו שום אינטרס. הוא עצמו היה בודק להם את הספרים, ופותח להם אשראי בבנקים רבים רק כטובה. הוא קנה עבורם בסכומים גדולים פרנקים לפריז כאשר לא מצאו מוכרים בשוק. היו תקופות שבהן הגיע המועד שבו נזקקו למכור מטבע זר כנגד חובם בפריז, בסכום של עד מיליון פרנקים בכל שבוע, ומנגד נדרשו לקנות פרנקים בסכומים כאלה – שכן כך התנהלו 'שימושי הכספים' באותם הזמנים. וכך היה שבמשך שבועות רבים סבלו מלחצים גדולים עד שהצליחו לבצע את המכירות, שכן נזקקו למזומנים כדי לרכוש את המטבע הזר. אמנם יכלו לקנות את הפרנקים באשראי בכמה מן הבנקים, אך כבר בשבוע שלאחר מכן נזקקו לסכום כפול – עד שני מיליון. כל מערך העסקאות הללו התנהל במחזורים של שלושה חודשים. והיו זמנים שבהם לא מצאו אפשרות לקנות פרנקים, ואז נאלצו לקנות
1392 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1875
לירות שטרלינג ולשלוח אותן לפריז, כדי שיסחרו בהן עבור חשבונם. אומנם לא יצא להם מזה רווח, אבל מכל מקום הם נזקקו להעברות הללו כדי שלא יוגשו שטרי החוב שלהם לפירעון.
סנ' אימם שגרה עם סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה הייתה מאושרת עד מאוד בחייה הטובים בביתו, כיוון שדאגו לה עד מאוד. היא הייתה עקרת בית למופת וחסכנית מאוד, לא הרשתה שישרתוה במאומה, ולא הפריע לה ללכת בעצמה למטבח ולקחת כל מה שנזקקה לו. לבִּיוּ, אשתו של סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה, אם משום שהיו לה ילדים ואם משום ילדה, הייתה היא [אימו] דואגת לכול. בכל ימי החג הראשונים לפי מנהג המשפחה, היו באים לבקר את הזקן [או הזקנה] ביותר במשפחה. והיינו כולנו מתאספים בביתה בהיותה המבוגרת ביותר, והיא שמחה מאוד. היא הייתה אישה מאוד פיקחית, נבונה וחסונה מאוד. היא הייתה גבוהה ולא שמנה, עישנה הרבה טבק, ניזונה היטב והייתה בריאה מאוד. בכל בוקר בארוחה שתתה כוסית של ראקי, ואחרי הצוהריים, אם לא בא איש לבקרה, הייתה היא הולכת אצל אחת מבנות המשפחה; [משם] הייתה שולחת לקרוא לכל נשות המשפחה שיבואו לבית שבו שהתה, וכולן באו באחת והיו מבלות ביחד. היא אהבה מאוד גנים, וטיפחה אותם כפי רצונה.
1393 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1876
בשנת 5636 [1876] סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה חיתן את בנו סנ' חיימָצֶ'ה עם מָדָם רגינוּצָ'ה, בִּתו של סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה [אחיו של דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה], באשר היו כבר מאורסים. וערכו את החתונה בשמחה רבה. הכלה הביאה אָשוּגָר רב והרבה מתנות. כצַ'לגי הביאו גם את הלהקה הנודעת של וָסילָאקי שהייתה מלאת שמחה. כל המשפחה, הגברים והנשים, לקחנו חלק בכל [מהלך] החתונה. הגיעו אורחים רבים, הן בערב הראשון והן בלילות האחרים וגם בימים. ובאשר לקוֹנטָדוֹ, כפי שכבר כתבתי, הם דיברו על מאתיים לירות של קוֹנסוּליטים, אך זה נשאר כך שסנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה לא היה שבע רצון לקבל מאתיים קוֹנסוּליטים בתור מאתיים לירות. הוא לא לקח אותם בזמן שבו ערכו את החתונה, אלא השאיר זאת לאחרי כן. כך התעוררה לראשונה טינה אצל החתן כלפי חותנו, ובשל כך חזרה והתעוררה מפעם לפעם אותה טינה בין בני הזוג הטריים. כאשר נפתחה שאלת הנדוניה היה סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה מתגונן באומרו שזה היה ההסכם, אך חתנו העלה טרוניות על כך, וכך קרה שנתגלעו סכסוכים שלא יושבו. פעמים רבות חותנו כעס עליו, ולמרות שסנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה לא היה מרוצה מכך, לא היה לו מה לעשות לבנו [בקשר לכך]. (זה מלמד אותנו שלא צריך [האדם] להתעקש עד בלי די, כיוון שעבור שני הצדדים [שרבו ביניהם] זה היה לא כלום. על כגון זה נאמר ש'קנֶה קש אחד עוצר את טחנת [הקמח]', ובסופו של דבר מתפרקים הנישואין הללו. וכי למה זה? יש לומר שהכול בא מן ההתחלה).
1394 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1876
בראשית הם חיו טוב מאוד. הכלה מאוד מלומדת וחכמה, וכיבדה מאוד מאוד את כל בני הבית. היא יפה מאוד וצופה הליכות הבית, אינה אוהבת להסתובב הרבה, אלא בעיקר יושבת בבית. היא בריאה ושמנה, גובהה ממוצע, והיא יודעת לכתוב ולדבר בשפות הצרפתית והבולגרית. תמיד התגוררו היא וחותנתהּ בבית אחד, והסתדרו ביניהן היטב בעבודות הבית.
בשנה הזו נולדה לסנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה בת וקראו לה פוֹרטוּנֶה. גם איתה קיימו את כל המנהגים כפי שנהגו עם כל היולדות, כאשר התקינו עבורה את המיטה הגבוהה, כי זה היה עניין חשוב. ביקרה אותה העיר כולה, וכל הקרובים שלחו לה את הפּלָטוֹס ואת המתנות, ובאנו כל המשפחה לאכול ביום השבת. והאם היולדת טיפלה בה והיניקה אותה.
בזמן הזה סיימו האחים להסדיר ביניהם את חשבונות ההיפרדות [מדָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה], עם זאת נשארו להם כמה חשבונות קטנים להסדיר לכשיבוא סנ' נָעימָצֶ'ה מקונס'. שני הצדדים נתנו וקיבלו בכתב את כל המסמכים הנחוצים, ובכך יצא הסנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה מהלשכה, כשהוא נוטל עימו מקדמה בכסף מזומן. הם הִתנו ביניהם לשלם את המגיע לו בתשלומים, כיוון שגם הם היו צריכים לגבות מהחייבים להם. הוא לקח בשכנות ללשכה חנות בשכירות שאותה קנה מאוחר יותר, והחל לנהל בה כמה עסקים.
1395 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1876
בתחילה הוא השתדל לגבות את חובות החייבים שקיבל לידיו בהיפרדות מאחיו, ובאותו הזמן הוא גם נתן סכומי כסף בריבית. הוא המשיך גם בעסקי המָאדָן אותם ניהל עוד קודם, וגם קנה כמה מטילי ברזל מבעלי המָאדָנֶס ונסע בעצמו לפָּזָרג'יק כדי למוכרם. הוא קנה גם מעט בישליקים כדי לבצע פעולות חלפנות. אולם היות שהיה חסַר אומץ, תמיד פחד, במיוחד כיוון שהחלה התקוממות והקומיטי התארגנו לפעולה בפָּנַגְיוּרִישְטֶה[18] הוא נשמר ונזהר [בעסקיו]. את ההתחשבנות עם אֶחָיו בדק תמיד עד האגורה.
לגבי המחצית שהייתה שייכת לסנ' נָעימָצֶ'ה, בעת הפירוד שוב קנה אותה ממנו [דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה קנה את המחצית של נעימצ'ה], ובשנה הזו הוא נתן לו את התָקריר על שמו. בנוסף קנה עוד ארבעה בתים: האחד של חכם אליהו ב' אליעזר, השני של חכם מוֹשוֹנָצֶ'ה אלקלעי, השלישי של גָ'אמג'י סולימאן אגא והרביעי של טורקי אחר. כוונתו הייתה לתת לכל אחד מבניו בית, וגם שיהיו כולם שכנים זה לזה. רק לאחד מהם נכנס הסנ' לאון תוך שעשה מעט שיפוצים, והבנים האחרים לא הספיקו לקחתם. אחר כך מכר אותם הסנ' לאון מכיוון שהכול עבר לבעלותו.
הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, שְמוּאֵלָצֶ'ה ובְּכוֹרָצֶ'ה [בכור אליעזר בן מוֹשוֹנָצֶ'ה] נשארו בעסקי הלשכה, והמשיכו בעבודתם ללא שום שינוי ובלי לגרוע ממנה מאומה. רק את מתן הכסף בריבית ואת מכירת הברזל בהקפה, כפי שנהגו קודם, הם
1396 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1876
הקטינו; זאת כאמור בעיקר עקב ההתקוממויות של הבולגרים והסרבים וכן בגלל שהשימוש בקַיימֶה הטורקי כבר החל להתרחב[19] – מה שגרם לנזקים גדולים בכל המסחר. גם בקונס', שם הם עשו בבּוּרסָה עסקאות גדולות באיגרות חוב ובניירות ערך אחרים, החלו תנודות חזקות במחירי ניירות הערך הטורקיים. מסיבה זו היו ימים שבהם נגרמו להם אי־אלו נזקים. למרות האכזבות שהיו להם בעסקים הם לא הראו זאת כלל, נהפוך הוא: הם הזרימו כספים לכל לקוחותיהם בסכומים שביקשו מהם, לקוחותיהם התרבו, והיו להם חשבונות 'עד בגדד'.
בבית קוצצו ההוצאות כי לא ניתן היה לנסוע הרבה ואף לא ללכת לעיתים קרובות לווילות בכפר כמו קודם. היה זה משום שהצ'רקסים החלו לשדוד את הנוסעים בדרכים, וכן כי חברו אליהם כמה פרחחים ופושעים מבין הטורקים והנוצרים. לילות רבים הם נכנסו לבתים בשולי העיר וגנבו את מה שמצאו. הצ'רקסים נכנסו ערומים כביום היוולדם, כדי שאם היו שם כלבים, הם לא נבחו עליהם בהיותם ערומים. הילוכם היה כמו הזבובים, כזה שלא שמעו אותם, והם גנבו סוסים ופרות ודברים אחרים. היו להם חבורות משלהם, וסוס או פרה שנגנבו בסמוקוב, באותו לילה עצמו שלחו אותם
1397 ביוגרפיה של הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה 1876
לפּלֵבנָה ומכרו אותם במהירות. וכך, גם את מה שגנבו בפּלֵבנָה הובילו במהירות לסמוקוב, ולכן מכרו אותם במהירות במחיר שהצליחו להשיג, שכן כל עיסוקם ומסחרם היה גנֵבה. היו להם שדות משלהם לחרוש יען כי הממשלה הטורקית הקצתה להם שדות, נתנה להם שוורים וכסף ואף נתנה את מזונם לשובע. למרות זאת, זה לא הספיק להם. הם לא הסתדרו עם הכפריים הבולגרים. היו מהם שהיו אנשים טובים אבל רובם היו גנבים. אף אחד לא יכול היה ללמוד את השפות שדיברו, וגם לא עלה בידם ללמוד אף אחת מהשפות שדיברו במדינה. כל מה שהם רצו להסביר נעשה באמצעות מתורגמנים וסימנים. כאשר באו הכפריים להתלונן אצל המושלים כי איזה צ'רקסי גנב מהם סוס או פרה, קראו מייד לאותו צ'רקסי, והוא היה אומר: ,"Allah bilir, ben da bilir, sen da bilir" רוצה לומר: האלוהים, המושל והוא עצמו יודעים זאת. והמושל היה אומר לו: "האלוהים יודע שגנבתָּ, גם אתה יודע שגנבתָּ, ואף אני יודע בוודאות שגנבתָּ", ואז לקחו ממנו את הגנֵבה. אולם כבר באותו הלילה חזרו וגנבו. רבים מהם נאסרו, אבל זה לא הועיל במאומה כיוון שהם ברחו מבית הסוהר בלי שראו אותם.
1398
כאן מסתיים הפרק אודות התקופה שארבעת האחים, בניו של צֵ'לֵבּי יהודה, היו שותפים. זאת עד שנת 5636 [1876], שבה הסנ' דוידצ'וֹנָצֶ'ה נפרד מהם. ונותרו לבדם שלושת האחים – הלא הם הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה, שחידשו את שותפותם על פי התנאים שהם קבעו ביניהם.