1607
מכאן ואילך ייכלל הפרק על שלושת
האחים, בניו של סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה, הסנ' לאון,
לוסיין וז'אק משנת 5657 [1897] עד שנת
5660–5661 [1900–1901].
1608 הביוגרפיה של סנ' לאון, לוסיין וז'אק, בניו של סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה 1897
בשנת 5657 [1897] כבר נפרדו שני האחים, הסנ' חיימָצֶ'ה ויומטוב, ונותרו יחד הסנ' לאון, לוסיין וז'אק. וסנ' לאון היה אחראי לכול. הוא ערך רישומים חדשים בספרים, כדי שימשיכו שלושת האחים קדימה כל אחד בחשבון נפרד, ובמקביל המשיך לרשום בחשבון אחֵר את כל מה שהיה להם ביחד.
הוא המשיך לפעול בשותפות שהייתה לו עבור חשבונו בנפרד עם הרוקח הסנ' גוֹינָרֵב במכונת הסודה, אך בשנה הזו הביאו חילוקי דעות שונים שהיו בין השותפים להפרדת העסק. לבסוף הסכימו ביניהם שסנ' לאון יקבל את כל העסק יחד עם המכונה עבור חשבונו, ואת הסכום שהוציא הסנ' גוֹינָרֵב מכיסו, קיבל על עצמו הסנ' לאון לשלם לו בתשלומים תקופתיים. וכעת, כאשר המכונה הייתה בבעלותו המלאה, בנה בבית שבו גר מקום עבורה. הוא קנה עגלה נאה דו־קומתית בעלת קפיצים טובים, כדי להוביל את הבקבוקים ללקוחות. הוא גם רכש סוס לעגלה הזו, ושלח אותה גם לכפרים מסביב לסמוקוב. כך הגדיל מאוד את הצריכה, שכן מחיריו היו נוחים מאוד. בַּייצור עָסַק הוא עצמו, וגם היה לו את צוות העובדים הדרוש.
כפי שכבר כתבתי, את הבֵּזיסטֵן של סופיה הרסו, והמגרש נשאר ריק זמן מה בלי
1609 הביוגרפיה של סנ' לאון, לוסיין וז'אק, בניו של סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה 1897
שבנו עליו. מאוחר יותר הם חָלקו את הבעלות עליו חצי־חצי עם דודיהם הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה ושְמוּאֵלָצֶ'ה. בעזרת המהנדסים הם חילקו אותו, וציינו איזה חלק יהיה שייך לצד האחד ואיזה לצד האחר. בחלוקה היו קשיים ומריבות גדולות, עד כדי כך שיום אחד כאשר סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה וסנ' לאון התווכחו ביניהם, ממש באתר הבֵּזיסטֵן בסופיה – כיוון שסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה הקדים את סנ' לאון בבנייה – הכעסים היו כה גדולים שסנ' לאון לא הסתפק במילים בלבד; ובמקל שהיה בידו היכה את דודו הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה. תוך כדי כך נשבר המקל, אם כי היה חלש או שמא שבור, וכדי להפריד ביניהם היה צורך שיבואו אנשים אחרים. הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה לא 'עשה עניין' מן ההכאה הזו במקל, ורק התלונן במשרדי הקונסוליה.
אחרי הדברים האלה כאשר כבר נפרדו באופן מוחלט, הסנ' לאון נתן להכין תוכנית לבניית חלק המגרש שלהם. הוא הגיע להסכם עם אחד מהארכיטקטים [על בניית בית] תמורת סכום של 20,000 פרנקים, בלי שיהיה על סנ' לאון לדאוג למאומה ואף לא לספק שום חומרים. הארכיטקט התחייב לתת את המפתח לידיו כשהכול יהיה מוכן מכל בחינה, והם אף קבעו מועד מסוים שבו הוא התחייב להשלים את הבנייה. הארכיטקט החל בעבודה ועמד בזמן שנקבע. כאשר היה המבנה מוכן, הוא הזמין את סנ' לאון כדי למוסרו לידיו. סנ' לאון בא לסופיה כדי לקבלו ולשלם לו את הסכום שנותר חייב, אך ראה
1610 הביוגרפיה של סנ' לאון, לוסיין וז'אק, בניו של סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה 1897
שחָסְרו עוד כמה דברים על מנת לסיים את הבנייה. לפיכך לא רצה לקבלו ואף לא לספור לידיו את הכסף. הארכיטקט התעקש וגם היו ביניהם חילוקי דעות. היות שלא עלה בידיהם להסכים ביניהם, הוציאו את העניין לידי השופטים. מאוחר יותר הם הגיעו להסכמה והסדירו את ההתחשבנות, בין אם בכמה דברים שהארכיטקט הוסיף, ובין אם בעוד קצת כסף שסנ' לאון נתן לו. הם הסתדרו ביניהם.
סנ' לוסיין סיים את לימודי הרפואה, קיבל את הדיפלומה, שהייתה מהמעלה הראשונה, ושב לסמוקוב. היות שהיה עייף מאוד מהבחינות שעשה לא יצא העירה ימים אחדים, וחבריו התמידו לבקרו בביתו. חלף זמן מה, ואחרי שנח החל לצאת העירה אל אֶחָיו. בשיחותיהם אמרו לו שיעשה טוב אם יתחיל להתכונן לבחינה הדרושה גם בַּמִנהל [לבריאות הציבור] של בולגריה. בלי זה הרופאים לא היו מוכָּרים ככאלה הרשאים לבקר חולים, וגם לא הוכרו המרשמים שלהם בבתי המרקחת בבולגריה. אולם, הוא לא ידע בכלל בולגרית, והיה לו קשה מאוד לעשות זאת. הוא לא ניגש [למבחן] ואף לא היה בדעתו לעשות זאת, כיוון שכוונתו הייתה מלכתחילה להשתקע בקונס'. כך גם אמר לאֶחָיו. הם לא היו מרוצים מכך, והיו כעוסים עליו לזמן מה. בין לבין התגלעו חילוקי
1611 הביוגרפיה של סנ' לאון, לוסיין וז'אק, בניו של סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה 1897
דעות וסכסוכים גם על עניינים אחרים. בקיצור, סנ' לוסיין אמר להם לבדוק את החשבונות, לתת לו את מה שמגיע לו ובכך להיפרד. מסיבות שונות הם לא יכלו לעשות זאת. הסנ' לוסיין, שהיה כעוס מעט, לא דיבר איתם עוד על כך אלא חיפש אפשרות להשיג מעט כסף שיספיק לו לנסיעה. אחרי כמה ימים יצא לקונס'. כשהגיע פנה לקונסוליה הצרפתית, והציג את מסמכיו כרופא ובנוסף ציין שהוא גם מיילד [גניקולוג]. בו בזמן הוא ביקש להתמנות לרופא בבית החולים הצרפתי של קונס'. את זאת לא עלה בידו להשיג כה מהר, כיוון שלא היה לו תומך ואף לא שום המלצות שישפיעו על כך. הוא החל לפרסם בעיתונים ובמודעות אחרות שהוא רופא נשים, והודות לכך החלו אנשים לזמן אותו. הוא לקח שמונה עד עשר לירות לכל לידה, כאשר חודש מראש היה עליו לבקר את העומדת ללדת בכל שלושה–ארבעה ימים, והיה נותן לה כמה תרופות כדי שתהא הלידה קלה יותר. אולם זה לא הספיק לו, והוא היה מעט מיואש. יום אחד כששהה במשרד הקונסול הצרפתי בעת ששוחח אודות הבעיה שלו – שעדיין לא עלה בידו להסדיר את עניינו ולהיכנס [לעבודה] בבית החולים, אפילו שבהתחלה שכרו יהיה קטן יותר – אמר לו החבר שאיתו שוחח שיש לו רעיון: "אתה בחור כל כך טוב. והואיל שעדיין אינך נשוי,
1612 הביוגרפיה של סנ' לאון, לוסיין וז'אק, בניו של סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה 1897
וכדי שיעלה בידך להשיג את מבוקשך, אולי תיטיב לעשות אם תמצא את הדרך לבקש את ידה של פלורנס, [בתו] של ויטאליס פאשה,[1] שהוא שָליש במחנהו של הסולטאן חָמיד. והבת מאוד טובה ומלומדת, ולוויטאליס פאשה השפעה גדולה הן בחצר הסולטאן והן בקונסוליה הצרפתית; ובאותה שעה מובטח לך שמשאלותיך יתגשמו מייד. יתר על כן, אימהּ של אותה הבת, אשתו של ויטאליס פאשה הייתה יהודייה שנישאה לאותו פאשה שהוא קתולי." סנ' לוסיין השתכנע ועשה כך. הוא ביקש את יד הבת הזו מהפאשה, בלי שהתייעץ קודם לכן, לא עם דודו הסנ' נָעימָצֶ'ה שגר בקונס' ואף לא עם אֶחָיו בסמוקוב; זאת מכיוון שכאשר נפרד מהאחרונים ועזב את סמוקוב, לא היה מרוצה מהם (וזה מה שיצא להם מכך שלא נענו אפילו במעט לרצונותיו). בקיצור, הוא התארס עם אותה עלמה, פלורנס, ובתוך זמן קצר התמנה לרופא בבית החולים הצרפתי. כאשר נודע הדבר לאֶחָיו בסמוקוב הם כעסו מאוד ממעשהו. לאחיו סנ' לאון נדמה היה שיוכל לשכנעו לחזור בו מכוונתו לשאת אישה נוצרייה. הוא יצא לקונס', ובהגיעו פנה בדברים אל סנ' לוסיין. אחרי שדיבר איתו רבות סנ' לוסיין לא רצה לשמוע לו, והשתיק את דבריו באי־אלו נימוקים משלו. וכך היה שסנ' לאון חזר לסמוקוב. למרות שכולם כעסו עליו, הוא התחתן איתה בכנסייה הקתולית והמיר את דתו לנצרות.
1613 הביוגרפיה של סנ' לאון, לוסיין וז'אק, בניו של סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה 1897
מאוחר יותר נולדה לו בת וקראו לה מרגרט. בהיותם כעוסים זמן מה הם לא התכתבו ביניהם, אבל מאוחר יותר בא הסנ' לוסיין לסמוקוב, וגם הם באו לקונס', ביקרו זה את זה והתכתבו ביניהם.
בשנת 5658 [1898] אירסו את אחותם הרביעית סנ' פוֹרטוּנֶה לסנ' אלברט, צורֵף מסְלִיבֶן. כדי לערוך את האירוסין נסעו לסליבן אָחֶיהָ הסנ' לאון ולוסיין שהגיע מקונס'. הם נסעו לסליבן ראשית כדי ללמוד על מעמדו של הארוס ועל מעמד הוריו, ושנית כדי שסנ' לוסיין, כרופא, יבדוק אם הוא אדם בריא. הם שהו בסליבן כמה ימים, השתכנעו שהוא יכול להיות חתנם וערכו את האירוסין. הם הסכימו שהם ייתנו 10,000 פרנקים הן כקוֹנטָדוֹ, והן כאָשוּגָר, ונקבו סכום מסוים מתוך אותם 10,000 פרנקים שיופרשו לאָשוּגָר ולתכשיטים. באשר לשאר הסכום קבעו שחלק ממנו ייספר [ישולם מייד], והחלק האחר יינתן בשני תשלומים שעליהם התחייבו אחֵי הכלה בשטרי חוב. וכל זה היה אמור להינתן מראש לפני עריכת החתונה. באותו הזמן הם קבעו גם את התאריך שבו יהיה עליהם לערוך את החתונה. אחרי שהסדירו כל זאת ערכו את האירוסין כמנהג סליבן, שמחו ונהנו ושבו לסמוקוב.
1614 הביוגרפיה של סנ' לאון, לוסיין וז'אק, בניו של סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה 1898
הכלה שמְחה גם היא בחתן שאירסו לה, וראשית לכול החלה להכין את האָשוּגָר וכמה הכנות למאכלי החתונה, שהייתה אמורה להיערך באותה שנה. במהלך הזמן שהיו מאורסים שלחו לכלה מיני דוּלסוּרָס וכמה מתנות, והחתן גם ביקר את כלתו בסמוקוב. גם מטעם הכלה שלחו לחתן דוּלסוּרָס, ושני הצדדים היו מרוצים.
כאשר קרב מועד החתונה, נסעה הכלה לווינה מלוּוה בידי אחיה סנ' לאון ואשתו רשל [בת המחבר] כדי להכין את האָשוּגָר. לצורך כך הם שהו שם קרוב לשישה שבועות. אולם, הכלה לא הסכימה על רכישת הבדים, כי רצתה לקנות רק מן הבדים העדינים והיוקרתיים ביותר ובצבעים שרק דוכסיות ומרקיזות יכולות ללבוש. כך היה גם עם הבְּלַנקֶרִיָה; זאת למרות שאחיה אמר לה שהוא אינו יכול לקנות לה ברמה הזו, כיוון שזה היה יקר מאוד ובלתי אפשרי שהסכום שהוקצה לכך יספיק. יתר על כן, באזורים שלנו לא נהוג ללבוש בגדים כאלה, וגם בבית שאליו תלך לא לבשו כאלה בגדים מפוארים. ומלבד זאת שהם לא יהיו מרוצים מכך, עלולה להתעורר קנאה בקרב הנשים האחרות שגרו בבית. אולם, היא לא הקשיבה לכל מה שאמרו לה. היא כעסה עליהם ואף רבה איתם, באומרה שהיא אינה יכולה לכלכלם
1615 הביוגרפיה של סנ' לאון, לוסיין וז'אק, בניו של סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה 1898
ולשלם עבור הנסיעות והמלונות לאחיה ולגיסתה שהתלוו אליה. ואמרה שהיא תוציא כסף רק עבור עצמה. וכך עשו: כאשר הלכו לאכול, שילם כל אחד עבור עצמו בנפרד, וכך היה בכל העניינים. באשר להוצאות שהוציא, לאחיה לא היה אכפת מכך שהוא מוציא מכיסו. מה שהיה אכפת לו הוא שהיא רצתה להתקין לעצמה אָשוּגָר מאוד מפואר, ומשום כך הם לא יכלו להגיע להבנה זה עם זה. הוא נתן לה לעשות כרצונה גם אם זה יעלה מעט יותר ממה שהיה ביכולתם להוציא, ואף אם אָחֶיהָ יוציאו מכספם – ובלבד שתהיה מרוצה. כאשר סיימו זאת שבו לסמוקוב. בהגיע מועד החתונה הם קיימו את כל המנהגים, הן בתליית האָשוּגָר לראווה, והן כאשר הגיעו הקוֹנספוֹאֶגרוס כפי שכבר כתבתי כיצד עשו זאת. אימהּ [של הכלה], סנ' לאון עם מ' רשל, ורֵגינוּצָ'ה, נסעו לסְליבֶן, וערכו את החתונה בהרבה הנאה ושמחה. ובבית החתן העניקו להם את כל הכיבודים. שני הצדדים היו מרוצים עד מאוד, ואחר כך שבו לסמוקוב. והם גם חיים באושר, משני הצדדים. החתן עבד בעסק עם אביו ועם אחיו האחרים, כולם באותה חנות עם דודם, אח אביהם, ועסקיהם היו במסחר בבגדים ובמוצרי טקסטיל. את הנדוניה שקיבל השקיע החתן בחנות הזו, בלי שלקח מהוריו ומשותפם מסמך כתוב שהוא השקיע סכום כזה
1616 הביוגרפיה של סנ' לאון, לוסיין וז'אק, בניו של סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה 1898
של כסף, או לציין שהוא יקבל אחוז מסוים מהרווחים או לפי איזו שיטה אחרת. כולם הוציאו מכיס אחד, בלי שרשמו זאת בחשבונות נפרדים. בתחילה עבודתם התנהלה היטב, ומ' פוֹרטוּנֶה הייתה באה לסמוקוב לבקר את קרובי משפחתה. רק עם גיסתה מ' רשל לא הסתדרה היטב בכלל, מאז שהן שהו יחד בווינה כדי להכין את האָשוּגָר. מאוחר יותר החלו עסקיהם להידרדר, עד כדי כך שכבר לא עלה בידם לעמוד בהתחייבויותיהם כסדרן. לפיכך נאלצו לעכב תשלומים, וזה גרם לכך שנאלצו לסגור את החנות. סנ' אלברט, בעלה של מ' פוֹרטוּנֶה, נותר חסר כול, ובא לסמוקוב מתוך כוונה שגיסיו יציבו אותו באיזו עבודה. אולם הם לא יכלו לעשות זאת, והוא נסע לפיליבֶּה. ושם הוא נכנס לעבודה בבית מסחר אחד בשכר חודשי נמוך, והביא את אשתו לפיליבֶּה. מאוחר יותר, כיוון שהמשכורת הקטנה שקיבל לא הספיקה להוצאותיו, נסע לבּוּרגָס ועבד גם שם כשכיר, אבל הם לא חיים באושר.
בקשר לבית שהיה ברשותם בקונס', שמסרוהו בשכירות לקהילה היוונית כבית ספר, כתב להם דודם סנ' נָעימָצֶ'ה שעסק בזאת, שנגרם בו הרס רב, ומן האש שבה חיממו אותו פרצה שרפה. ומעל הכול דמי השכירות החלו להיות משולמים באופן לא סדיר. הוא יעץ להם שמא ייסע מי מהם לקונס', כדי לחפש דרך ולמצוא
1617 הביוגרפיה של סנ' לאון, לוסיין וז'אק, בניו של סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה 1898
מה הדבר הכי טוב לעשות עם הבית הזה. אומנם סנ' לוסיין כבר גר בקונס', אבל הוא לא עסק בזאת מכיוון שהיו לו עיסוקים משלו, או מכיוון שהוא ואחיו סנ' לאון לא הסכימו ביניהם. גם לאחרון היו עיסוקים בסמוקוב, וכך חלף זמן מה. מאוחר יותר, לנוכח הצורך, כתב סנ' לאון לסנ' נָעימָצֶ'ה שבדעתו למכור את הבניין. הוא ביקש ממנו שיעסוק בזה וינסה למצוא קונה שיקנה אותו מהם. גם דעתו של סנ' נָעימָצֶ'ה הייתה שיש למכור אותו, וכך היה שסנ' נָעימָצֶ'ה מצא קונה, וכתב לסנ' לאון שיבוא לקונס' לסגור את העִסקה. סנ' לאון נסע ללא דיחוי לקונס' ומכר אותו תמורת סכום של ______ לירות. הוא הכין את כל הדרוש ל[עריכת] התַקריר, העביר אותו לקונה, קיבל את סכום התמורה ושילם לסנ' נָעימָצֶ'ה את עמלתו עבור המכירה שעשה.
באותם ימים שסנ' לאון שהה בקונס' שוחחו שני האחים, הוא והסנ' לוסיין שכבר גר בקונס', אודות עסקיהם [המשותפים], כדי לשים לכך סוף. הם הגיעו להסכמה שסנ' לוסיין יבוא לסמוקוב כדי לבדוק איך להסדיר זאת ולסיים את עניין ההיפרדות.
בשנת 5659 [1899], כפי שכבר כתבתי, סנ' לאון לקח לידיו את ניהול כל
1618 הביוגרפיה של סנ' לאון, לוסיין וז'אק, בניו של סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה 1899
עסקיהם. והוא לבדו היה מחליט בכל לפי ראות עיניו, בלי שהתייעץ עם אף אחד מאחיו. וגם כאשר אחד האחים רצה לומר דבר מה הוא לא הקשיב לאיש מהם. לא היה אכפת לו שהתעוררו ביניהם כמעט כל יום מריבות וסכסוכים. בעקשנותו לא שעה לאיש. אף אחד מהאחים לא יכול היה לשכנעו במאומה, הואיל שהיה מעין בעלים למחצה של נכסֵי כל האחים. ואֶחָיו, כשראו זאת ונבהלו שמא לא יישאר להם דבר שיוכלו לרשום לבעלותם, חיפשו דרכים להשתחרר ממנו ולקחת מה שיוכלו. וכך אכן היה: הוא קנה מהם את חלקיהם כפי שרצה, והשתלט על נכסי אחיו — כל אחד מהם בדרך אחרת. לא ניתן לומר על אחיו שהם היו אנשים שלא היה להם מושג, אך אופיים לא אִפשר להם להביא את העניין בפני בתי המשפט. כיוון שכך, האח הגדול הסנ' חיימָצֶ'ה, שעבד עם אביו כמה שנים וידע לנהל את עסקיהם למעלה מן הצורך, לא היה מסוגל לשאת זאת. הוא עזב הכול ונסע למרסיי, וכבר כעשרים שנים לא בא לסמוקוב, והוא מסתפק במשרת מלצר בבתי מלון, כיוון שאת נכסיו שדדו. וסנ' יומטוב, אם לא היה אדם רציני, לא היו מפקידים בידיו את ניהולו של אחד מסניפי בנק בָּלקָנסקָה בפיליבֶּה ומאוחר יותר את בנק טֶרגוֹבסקָה [הבנק למסחר]. כך גם סנ' לוסיין שהתמנה למנהל בית החולים הצרפתי בקונס', וגם סנ' ז'אק, שהופקד בידיו ניהול בית ספר צרפתי באמריקה – כולם אנשים משכילים, בוגרי האקדמיות הבכירות ביותר.
1619 הביוגרפיה של סנ' לאון, לוסיין וז'אק, בניו של סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה 1899
ואילו לאון עצמו הוא בעל מרץ רב, אך גם גאוותן.
בקשר למכונת הסודה שהייתה ברשותו ופעלה עבור חשבונו הפרטי, הוא עסק בה רבות ועבד בה בעצמו. וכאשר נעדר מסמוקוב הייתה זו אשתו מ' רשל [בת המחבר], שהובילה [את העסק] וערכה את המכירות ואת הגבייה.
לפי ההסכם שאליו הגיעו בקונס' הסנ' לאון וסנ' לוסיין, היה על האחרון לבוא לסמוקוב כדי להסדיר את עסקיהם ולהיפרד. מאוחר יותר הוא [לוסיין] הגיע, והאחים באו לידי הסכמה שייפרד גם סנ' ז'אק. הם החלו לעבוד על כמה מספרי החשבונות, כדי לרכז במידה מסוימת את החשבונות שלהם ולערוך מאזן. לגבי כמה מהסעיפים ביקש הסנ' לוסיין מאָחיו שיבהירם לו. הדבר הכעיס אותו [את לאון] אך סנ' לוסיין עמד על כך, ומכיוון שהוא לא רצה להסביר לו התעוררו ביניהם מריבות. משעשה לו זאת כמה פעמים, סנ' לוסיין הטיח באחיו כמה מילים פוגעניות, ואמר לו שלא ייתן שיעשה לו את מה שעשה לאחיו האחרים חָיימָצֶ'ה ויומטוב. ועוד אמר לו כך: "הנה, אומנם כאדם אני עלול למות, אך יש לי אישה נוצרייה וילדים נוצרים, והם אלה שיירשו את רכושי. והיות שכך, האם לא ייווצר תוהו ובוהו בהתדיינות משפטית בין יהודים ונוצרים במשפחת אריה על [ירושת] רכוש אבינו? והרי יהודי אני ובן בנם של יהודים! איזה צדק זה?" כששמע זאת סנ' לאון
1620 הביוגרפיה של סנ' לאון, לוסיין וז'אק, בניו של סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה 1899
ביקש שימנו ועדה של כמה מבני משפחת אריה, כדי שיסדירו את העניין, ישימו לדבר סוף וישיגו הסכמה על ההיפרדות. וזה מה שעשו. אחרי שבחנה את החשבונות עד למידה מסוימת, מצאה הוועדה הממונה כי הוגן יהיה שהסנ' לוסיין וז'אק יקבלו את הבית ברחוב לֵגֶה בסופיה וסנ' לאון את החנות בשוק המקורה; ובתוך כך ינקבו במחיריהם, ויתחשבו בכך שלבית בלֵגֶה יש ערך הרבה יותר גבוה מאשר לחנות בשוק המקורה. וכך הם עשו עם הבתים וגם עם החנויות, שדות המרעה וכל יתר הנכסים שהיו בבעלותם בסמוקוב – לכולם קבעו את מחיריהם. ועשו כך גם עם החובות המגיעים להם ועם החובות שהיו חייבים: כל אחד צריך לקבל את חלקו לפי האחוז השייך לו. את הבית הגדול בסמוקוב הפרידו ושִייכו לאימם. בנוסף קבעו, לפי כבודם, סכום שכל אח יהא חייב להפקיד, הן למזונה והן לכל יתר פרנסתה. לכל מה שסיכמו הם ערכו פרוטוקול ונתנוהו לכולם. בהתחלה הם היו מרוצים במידת מה, ואף נכתבו הסכמים לאופן החלוקה הזה. אולם מאוחר יותר, כשסנ' לאון בחן את הפרוטוקול ואת החוזה, הוא לא היה מרוצה. לפיכך החוזים לא נחתמו, וכך נותר העניין תלוי ועומד. רק לסנ' אימם הם נתנו את מה שהוועדה ראתה כנכון. הסנ' לוסיין כעס עד מאוד על כך שלא התאפשר לו לסיים ולשים סוף לעניין. הוא יצא לקונס' להמשיך בעבודתו בבית החולים
1621 הביוגרפיה של סנ' לאון, לוסיין וז'אק, בניו של סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה 1899
ועם המטופלים האחרים שלו. כדי שיוכל לגבות את חלקו בהכנסות נאלץ תמיד לכתוב לסנ' לאון שיעביר לו את הכסף, ואף הודיע לו ששכרו והכנסותיו האחרות לא הספיקו לכסות את הוצאותיו. אך גם זה היה כרוך תמיד בקשיים גדולים.
והסנ' ז'אק, לנוכח זאת שלא עלה בידם לשים סוף לעניין ולהיפרד, ביקש שגם הוא יוכל לנסוע לחוץ לארץ כדי ללמוד חקלאות. משזו הייתה בקשתו, הסנ' לאון אמר לו שזה צריך להיות הן בהסכמת אימו והן בהסכמת שאר האחים. הוא דאג לכך, ועד שהם נתנו לו את הסכמתם עבר זמן מה. בינתיים הוא [סנ' ז'אק] התעסק בכתיבה, חיבר ספר, וקרא לו אידיאל; תוכנו עסק בראש ובראשונה בסוציאליזם.[2] הוא חיבר וערך אותו היטב בשפה הבולגרית, נתן אותו להדפסה בעותקים רבים, והספר נמכר, או נמסר למכירה על חשבונו, בחנויות ספרים רבות.
מאוחר יותר, כאשר הסכימו לכך גם אימו וגם אחיו, הוא היה מאושר מאוד והחל להתכונן לנסיעה. בתוך זמן קצר יצא למוֹנְפֶּלְיֶה שבצרפת ונכנס לאוניברסיטה ללימודי חקלאות – שאיפתו מן ההתחלה. אֶחָיו שבסמוקוב ואחיו סנ' לוסיין שבקונס' כתבו לו שיחזור בו מרעיון לימודי החקלאות, משום שזהו מקצוע מייגע מאוד, והוא מטבעו חלוש. אולם סנ' ז'אק לא רצה

כותרת החוברת 'אידיאל' מאת ז'אק דוד אריה שנדפסה בסופיה בשנת 1899 ונמצאת בספרייה הלאומית.
1622 הביוגרפיה של סנ' לאון, לוסיין וז'אק, בניו של סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה 1899
לשנות את דעתו, באומרו להם שדווקא משום שהוא חלוש הוא רוצה בכך; שהרי חיי הכפריים קשים, ומשום כך הם חיים בבריאות טובה, כי הם שוהים תמיד בשדות ובאוויר צח. והוא אכן המשיך בכך.
באשר לנשים, כפי שכבר כתבתי, הן בילו את זמנן תמיד בקרב המשפחה, כשביקרו אחת אצל רעותה. לעיתים רחוקות מאוד הלכו לבקר משפחות אחרות; היוצא מן הכלל היה בחתונות ובלידות, שאז היו אורחות רצויות מאוד. לא היה להן צורך בבילויים אחרים, כיוון שהיו מגיעות אליהן בדחניות שהיו מצחיקות אותן, והיו מספרות להן כל מה שקורה בעיר. על זאת קינאו בהן מאוד המשפחות האחרות, ובעיקר על כך שכל הבתים שמשפחת אריה התגוררה בהם היו גדולים מאוד, ובכולם גנים, מזרקות ועצים. לא היה בית שחצרו קטנה מ־2,000 עד 3,000 מטרים מרובעים. הן קיבלו שירות מעולה ממשרתים ומשרתות רבים, ומזונם היה הטוב ביותר. היו בו כל המאכלים, כי מה שלא עלה בידם לקנות בסמוקוב היו מביאים ממקומות אחרים. בקיצור, תמיד היה להם הכול בבית ולא חסר להם דבר. כל מה שעלה בדעתן הן הורו למבשלות לבשל להם, כי לא היה מי שיגער בהן, ואף לא נהגו בחיסכון. על מה שאני כותב כאן ייתכן שיוכלו לומר שאלו דברי רהב, אבל היו סמוכים ובטוחים כי מה שאני כותב הוא באמת אך מעט לעומת דרך החיים
1623 הביוגרפיה של סנ' לאון, לוסיין וז'אק, בניו של סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה 1899
שבה חיו. כאשר רצו לצאת לשדות ולווילות הכפריות, כבר יודעים אנו שהיו להם כמה פַּייְטוֹנים בכל בית. די בכך שהם רצו ללכת, לא היה מי שימנע זאת מהם. רבים אמרו שהם חיו חיי נסיכים, ולפיכך ניתן לומר כי קרוב לוודאי ש־90% מבני משפחת אריה בריאים ושמנים וחזקים מאוד. כל זה היה באותם הזמנים, אבל, למרבה הצער, היום נהפכו חייהם, והם חלשים יותר.
בשנת 5660–5661 [1900–1901] סנ' ז'אק שהה במוֹנְפֶּלְיֶה והמשיך בלימודי החקלאות. מכיוון שאקלים המקום הזה היה חם מאוד, הוא בא לז'נבה ונכנס לאקדמיה, שם המשיך ללמוד את אותו המקצוע. הוא שהה זמן מה בז'נבה, ובאותו הזמן היה שם גם בני זָ'אן, והם היו מטיילים תמיד יחדיו. הוא קיבל באופן קבוע את הקצבה החודשית ששלחו לו אֶחיו בסמוקוב מהכנסותיהם, אך מאוחר יותר הוא לא אהב את האקדמיה של ז'נבה ושב למוֹנְפֶּלְיֶה.
בקשר לעסקת המכירה שערכו עם אנשי קוֹסטֵנֵץ, גם של חלקם בבלקן וגם של המָאדָן – היות שעד הזמן הזה התשלומים מהם עדיין לא נגבו, הם הביאו אותם למשפט באמצעות עורכי הדין; זאת למרות שהיה מאוד
1624 הביוגרפיה של סנ' לאון, לוסיין וז'אק, בניו של סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה 1900
קשה להתדיין עם הכפר כולו, והמשטרה הגנה תמיד על הכפריים. הם הוציאו כסף, אבל בסופו של דבר הגיעו להסכמה וגבו את סכום התמורה.
בקשר לעסק מכונת הסודה שסנ' לאון הפעיל עבור חשבונו בנפרד, בשנה הזו הוא הרחיב מאוד את התפוצה, אלא שגם מס הבלו שגבו ממנו גדל מאוד. מלבד זאת מינו עליו מפקח שישגיח על כמויות הבקבוקים שהיה ממלא, וכאשר היה ממלאם, המפקח היה מדביק עליהם תוויות בלו. ואם במקרה אחדות מאותן תוויות ניתקו או שטעו בספירה בעת הבדיקה, היה המפקח מוציא אחת ליומיים־ארבעה ימים צו שאסר עליו לעבוד עד שתוקנה הטעות, והדבר נמשך כמה ימים. את שכרו של המפקח שילם הסנ' לאון. עקב הביקורות הללו הוא התייאש, לא התאמץ בעבודתו, ולפיכך היו גם הרווחים קטנים.
עבודתו של הסנ' לוסיין בקונס' הלכה והתרחבה מִדֵי יום במטופלות חדשות. בנוסף קראו לו גם מן הכפרים שמסביב לקונס' כדי ליילד את הכורעות ללדת. פעמים רבות היה הולך לכפרים ואף ישן בבתי הנשים היולדות. מכך הוא התפרסם וצבר מוניטין, ולפיכך שולם לו שכר טוב מאוד. ביתו בפֶּרָה היה באחד מהרחובות הטובים ביותר
1625 הביוגרפיה של סנ' לאון, לוסיין וז'אק, בניו של סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה 1900
ומרוהט היטב. באותו בית היו לו חדר עבודה נפרד, שם קיבל את החולים ובנוסף היו לו חדרים למקרה של ניתוחים כלשהם; והיו לו שעות קבועות לקבלת חולים. ביקרו אצלו אנשים רבים, בעיקר ממעמד האריסטוקרטיה, ומלבד זאת התארחו אצלו גם בימי חג, ובתמורה לכך גם הוא היה משיב להם ביקורים. הוצאות המחיה של הבית היו גבוהות מאוד, למרות שאשתו הייתה חסכנית מאוד. היא עקרת בית למופת, נקייה מאוד ואינה אוהבת מותרות. היא אדוקה מאוד, כמעט פָנָטית, ואינה מחסירה שום פולחן,[3] אפילו כזה שצריך לקיימו בכנסייה. היא דואגת מאוד לילדיה, ואוהבת אותם עד מאוד.
בזמן הזה סבל הסנ' לאון לעיתים קרובות מכאב חזק בבטנו, עד כדי כך שכאשר זה פקד אותו נותר מעולף, ולמשך כמה שעות לא שבה אליו הכרתו. הוא נחלש כל כך ונשאר כמה ימים שוכב במיטתו. כל הרופאים שביקרוהו וכן גם כמה נשים שעשו לו איצ'וֹרייָס – כל אלה עזרו לו אך מעט. פעמים רבות היה פוקד אותו הכאב הזה באמצע הלילה, והיו קוראים לנו כדי שנעזור לו. ואנו, כפי שקמנו מן המיטה, בלי להתלבש, כך רצנו אליו וסייענו ככל שיכולנו. כתוצאה מכך שבו ופקדו אותו הסחרחורות שהיו לו זמן רב לפני כן ושנרפא מהן באמצעות המרחצאות שעשה בזמנו. הרופאים בסמוקוב אמרו לו
1626 הביוגרפיה של סנ' לאון, לוסיין וז'אק, בניו של סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה 1900
שהכאב הזה נגרם בוודאי ממחלה במעי הגס, ועדיף שייבדק בידי כמה רופאים מלומדים, מומחים לדבר. מכיוון שהכאב הופיע בתדירות גבוהה יותר, הוא סיפר על כך לסנ' לוסיין בקונס', והלה קרא לו שיבוא לקונס'; זאת כדי שהוא ורופאים אחרים מקונס' יטפלו בו, ושלא יהיה לו ממה לחשוש. שהרי באמצעות משלוח כמה תרופות מקונס' לא ניתן לעזור לו במאומה. וכך קרה שבתוך ימים ספורים הוא נסע לקונס' ושהה שם חודשיים. אָחיו ורופאים אחרים ערכו כל העת התייעצויות וטיפלו בו, כך שהוא החלים לגמרי גם מהכאב בבטנו וגם מהסחרחורות, ושב לסמוקוב בריא ושלם.
בשנת 5661 [1901] אירסו את אחותם הקטנה סנ' אידה עם סנ' דָּוִד גרשון מלום־פָּלָנקָה. החתן בא לסמוקוב, מלוּוה בקרוביו, וכן באו שמונה נשים צעירות, גם הן קרובות משפחתו. נשים אלה שהיו כולן צעירות מאוד, החליפו את בגדיהן פעמיים־שלוש בכל יום. הכול בפאר גדול, לפי האופנה האחרונה, ומן הבדים המשובחים ויקרי הערך ביותר – מבחר בגדים כזה שלא היה בסמוקוב. הם ערכו את האירוסין וחגגו את הטקס בפאר והדר. ההסכם היה שייתנו לו [לאבי הכלה] 10,000 פרנקים עבור קוֹנטָדוֹ ואָשוּגָר, וקצבו גם את הסכום שיוציאו לצורך אָשוּגָר. בימים שהחתן ומלוויו שהו אצלם,
1627 הביוגרפיה של סנ' לאון, לוסיין וז'אק, בניו של סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה 1901
הם ערכו מעין חתונה, והמשפחה כולה נכחה בה תמיד. וכמעט כל תושבי העיר באו לבקר, וכל העת שמחו בשירים, בריקודים ובשעשועים אחרים. אחרי ששהו כל השבוע יצאו החתן ומלוויו לדרכם, מרוצים עד מאוד מכל הכיבודים שהוענקו להם. הם אמרו בינם לבין עצמם: "הם עשו לנו את הכבוד הגדול ביותר שיכול להיות, כבוד שלא ציפינו לו. אולם כאשר הם יבואו לחתונה בלוֹם, כיצד נקבל את פניהם, כי הרי אנחנו לא נוכל לעשות עבורם אפילו 10% ממה שהם עשו עבורנו". הם חשבו שכל אלה מבני המשפחה שראו עומדים לבוא לחתונה.
באותה שנה התקיימה החתונה, והם החלו לעשות כמה הכנות, הן של האָשוּגָר והן של הדברים הנחוצים האחרים. כאשר הגיע מועד החתונה, נהגו כמו בכל החתונות האחרות ונסעו ללוֹם: הסנ' אימהּ, סנ' לאון ואשתו רשל, וסנ' דונה אחותה שבאה מווידין ללוֹם. ערכו את החתונה בצניעות רבה. אלה שהגיעו מסמוקוב לא רצו הידורים וגם לא שיבזבזו עליהם. זאת עד כדי כך שבבקרים הם קנו לעצמם בשוק דבר מה לארוחת הבוקר, וגם במשך הימים הם אכלו במסעדה. ובני הבית [של החתן] לא דאגו כלל לאורחיהם, כך שהם נשארו רק שלושה ימים. אז חזרו הסנ' לאון ואשתו לסמוקוב, והסנ' אימו נשארה עם בתהּ מ' דונה שבוע נוסף, ואחר כך באו יחד לווידין ואז לסמוקוב.
1628 הביוגרפיה של סנ' לאון, לוסיין וז'אק, בניו של סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה 1901
הכלה הייתה מלומדת מאוד וחכמה מאוד. הן בעלה והן כל בני הבית הביטו בה בעיניים טובות ואהבוה עד מאוד. היא ובעלה חיו באושר. וגם היא מצידהּ התנהגה היטב אל כולם. בעלה הסנ' דָּוִד עבד עם אֶחיו בחנות לטקסטיל, ועסקיהם התנהלו היטב. מאוחר יותר נפרד הסנ' דָּוִד מאֶחיו ונסע לרוּסצ'וּק, שם נעשה שותף עם סנ' קלמי באותו עסק של מסחר סיטונאי במוצרי טקסטיל; הם ערכו מכירות גדולות, במיליונים, וראו טוב בעמלם.
קוראים יקרים, כבר קראתם בביוגרפיה הזו בכמה מקומות על אורח החיים של המשפחה כולה באופן כללי. הם חיפשו תמיד הזדמנויות כדי לבלות, ובכמה מהפרקים קראנו על כך שהם נהגו בפאר והדר עם אנשים אחרים, והעניקו כיבודים, תוך שהם מקריבים גם כסף רב לשם כך. עם זאת יש לומר שהם לא עשו זאת רק למען אורחיהם, אלא כי הייתה זו עבורם הזדמנות להתכנס כולם יחד, לבלות ואף לשמוח. ובאשר להוצאות הכספיות שהוציאו, הן לא נחשבו בעיניהם כלל; מפני שהיה באפשרותם להוציא, והיות שכזה היה אורח חייהם באותם הזמנים – כולם עשו כך. ככה הם שמחו, ועל כך דיברו עליהם רבים ואף שיבחו אותם.
בשנת 5661 הסנ' לאון
1629 הביוגרפיה של סנ' לאון, לוסיין וז'אק, בניו של סנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה 1901
ויתר האחים המשיכו להתנהל כפי שהתנהלו בשנים הקודמות. בשנה זו הצליחו להגיע להסכם עם אנשי קיוֹסטֶנגָ'ה [קוֹסטֵנֵץ] באמצעות עורך דין סנ' סטֵפָנוֹס בנוגע לסכום של 16,000 פרנקים שנותרו אנשי הכפר חייבים להם, תוך תשלום סכום הגון לעורך הדין. הם היו מרוצים מההסכם הזה כיוון שכבר התעייפו מן ההליכים המשפטיים.
כאן הסתיימו כל פרקי הביוגרפיות של
הסנ' דָּוִיצ'וֹנָצֶ'ה, בניו הסנ' חיימָצֶ'ה, לאון, ז'אק
וכל אחיותיהם, שהיו נשואות בטוב.