375 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל 1864
של סנ' יעקב תָגֶ'ר, שמה דוּדה.[1] הם ערכו את האירוסין, והוסכם שהיא תביא אלפיים גרושים כקוֹנטָדוֹ ומלבד זאת אָשוּגָר. חכם אַברָמָצֶ'ה היה מאושר, וכששב לסמוקוב ערכו את האירוסין כפי שכבר ידוע לנו כיצד נוהגים בהם. כל הקרובים באו לבקר, וביום השבת באו לאכול לפי המנהג, ובתקופת האירוסין שלחו לכלה דברי מתיקה ומתנות כפי שנהוג לשלוח, וכך גם הם קיבלו [מתנות ממחותניהם].
החתן שהה בבית המדרש לומד גמרא עם חָריבּי אברהם כהן. הוא למד את שיעורו היטב, ובנוסף לקח שיעורים בטורקית ממורה שבא ללמדו לדבר וגם לכתוב בטורקית. וגם בזאת היה כישרוני מאוד כפי שנקרא בהמשך, כאשר הפך ללבלר בלשכת בית המשפט והשופט לקחו תחת חסותו.
חכם אַברָמָצֶ'ה המשיך לשמש בעסק של צֵ'לֵבּי יהודה, ועבד בכל עבודה שסידרו עבורו. הוא לא חשב עוד לבצע שום פעילות מסחרית, כי כבר ראה שלא יצליח. הוא היה אומר שאם יעלה בידי ילדיו להיות עצמאים, אזי "אני והם נהיה ברי מזל".
בשנה הזו נפטר חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ, ובּוּ' בּוּליסוּ [אלמנתו], אחותו [של אַברָמָצֶ'ה] הייתה יולדת ושכבה על מיטת היולדת. ומן היגון הכבד מנשוא שהיה לכל המשפחה, בּוּ' בּוּליסוּ התעלפה לעיתים קרובות. לפיכך שלחו לקרוא לאחיה אַברָמָצֶ'ה שישהה איתה כל העת כדי
376 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל 1864
שינחם אותה, כי במצבה זה היא הייתה מסוכנת לעצמה. וכך הוא שהה איתה קרוב לחודש.
בשנה הזו הם קיבלו לידיהם את זיכיון הבֵּייליק של מחוז סופיה, וחכם אַברָמָצֶ'ה היה לאחד הפקידים הגבוהים אשר על ספירת הצאן. הוא דהר במרץ רב על סוס למשימה הזו, ולא היה אכפת לו להיות על הסוס בלילות ובימים כדי שלא להחמיץ אף לא כבש אחד. הוא ידע לספור אותן כשהוא עובר ביניהן על סוסו החזק, משכיל לחלק אותן לארבע קבוצות, וכך ספר אותן, הכול במהירות רבה, לפני שחָברו כולן והיו שוב לגוש אחד.
בשנת 5625 [1865] הם רצו לחתן את בנו רפאל שהיה מאורס מאז השנה שחלפה. הם ערכו את כל הטקסים הרשמיים של 'בקשת החתונה', והכינו את כל צורכי החתונה. כשהגיע המועד נסע חכם אַברָמָצֶ'ה לסופיה כדי להביא את הכלה, וכאשר הגיעו [לסמוקוב] ערכו את החתונה בלא להחסיר דבר. כל קרובי המשפחה נכחו בחתונה, אם זה בלילה הראשון, כמו גם ביום השבת שבו באו כולם לאכול. ושני הצדדים היו מאושרים עד מאוד. הכלה הביאה אָשוּגָר וקוֹנטָדוֹ ראויים. היא הייתה טובה ומכַבדת, צופה הליכות הבית וחסכנית. היא טיפלה היטב בילדיה, שילדה כמעט בכל שנתיים. הייתה זו היא שנסעה
377 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל 1865
למושבה ראשון לציון, והיא זו שהייתה שרה 'ארץ ורום'[2] רכובה על עגלה רתומה לחמורים, הולכת לשוק ומובילה תרנגולות וביצים למכירה – ו[כל זאת] בשמחה גדולה.
סנ' רפאל שלמד בבית המדרש, לעת הזאת לא הלך עוד לשם ורק לקח שיעורים בטורקית. הוא מצא לנכון לקנות מעט סחורות זעירות וכמה תרופות, סידר אותן על גבי לוח רוכלים והחל לשוטט ברחובות בהם גרו הטורקים והנוצרים, ומכר להם אי־אלו מחטים, חוטים ותחרות ועוד פריטים כגון אלה. כך התהלך ימים שלמים ומכר מיני סחורה. בהתחלה לא היה אכפת לו כי הרגיש בטוב, אבל מאוחר יותר נמאס לו כיוון שהתעייף. סנ' רפאל היה אדם רזה אך מאוד בריא. הוא היה חסכן מאוד, לא אהב לשבת בבתי קפה ולא בבתי המרזח, כי לא שתה כלל וכלל, לא יין ולא ראקי. בכל שלושה ימים עישן חפיסת טבק. את ההכנסות שהיו לו מעבודת הרוכלות צבר כיוון שבהתחלה לא סייע לאביו בהוצאות הבית, כי אביו דאג לכול.
חכם אַברָמָצֶ'ה המשיך לעבוד אצל קרוביו כמו בשנים שחלפו ובאותו השכר. עם התשלום הזה הם התפרנסו וחיו באושר ובשביעות רצון, אלא שלא התאפשר לו לחסוך מאומה, וכפי שקיבל את שכרו כך גם זלג לו מידיו. זה מה שאומרים כל השכירים, שמכסף מזומן/שכר שכיר לא ניתן לחסוך. וזה מה שרציתי לומר עוד קודם
378 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל 1865
על אודות השכירים: שהם מחפשים להשיג מהר את עבודות השכירות, ואינם שואפים ללמוד לעסוק באיזושהי פעילות מסחרית. אני אומר זאת לנוכח החיים של חכם אַברָמָצֶ'ה ושל אלו [כמותו] שעוד נקרא עליהם בהמשך. ברם, אם מישהו רוצה היום [ללכת] בדרך הזו, אז שלא יתחשב במאומה מכל מה שנכתב עד עכשיו, כך שכל אחד יבחר לעצמו את הדרך שנראית לו כטובה יותר.
בזמן הזה חכם אַברָמָצֶ'ה עסק גם בסוגיית הכּתוּבָּה של אחותו בּוּ' בּוּליסוּ שאותה עוררו חכם שלמה כהן וחכם שְמוּאֵלָצֶ'ה, כשדרשו את הרכוש שהיה שייך לחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ. והיות שהכּתוּבָּה זכותה גוברת, הפרידו לצורך כך את כל הרכוש לרבות הבית, ורשמו אותו על שם בּוּ' בּוּליסוּ [אלמנת חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ]. הייתה זו שאלה מאוד חשובה עד שהסדירו אותה, ועל אודותיה נקרא בפרק העוסק בבּוּ' בּוּליסוּ.
בשנת 5626 [1866] בנו הסנ' רפאל המשיך כנאמר לעיל בסחר הרוכלות שלו, שבכלל לא השתלם לו. לא רק שלא הרוויח מאומה אלא גם היה בהפסד, וחוץ מזה התעייף להתהלך כל היום בחוצות העיר ולקראת הסוף נעשה חולה. כך היה שנטש את העסק הזה והחל לעבוד בלשכת השופט כלבלר, כי ידע לכתוב היטב [בטורקית] וגם לדבר בה. בתחילה שילמו לו סכום של שישים גרושים
379 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל, 1866
לחודש, והוא היה שמח מאוד בכך שעוד מעט תהיה לו מנוחה. גם האב שמח והיה מרוצה מאוד, כי מתשלומי השכר שקיבלו השניים הם התפרנסו היטב וחיו בשביעות רצון. האב והבן הסתדרו ביניהם היטב וכיבדו זה את זה, וגם נשות הבית הסתדרו ביניהן היטב, ודאגו האחת לילדיה של רעותה, בלא כל הבדל.
חכם אַברָמָצֶ'ה, כפי שנכתב עוד קודם, כאשר לא היה לו מה לעשות ולא היה לאן לשלוח אותו, הזמינו אותו לבית הספר. שם לימד את התלמידים ואת החזנים לשיר. בערבים בא לביתו של צֵ'לֵבּי יהודה והם בילו את זמנם בשירה, ופעמים רבות לקח אותו [יהודה] איתו למָאדָנֶס ולצ'יפליק של בָּאנָה, שם שהו יחדיו והוא היה כמלווהו.
בשנת 5627 [1867] נולדה לחכם אַברָמָצֶ'ה בת, וגם בלידתה נהגו כפי שנהגו בכל הלידות, וקראו לה אסתר. זוהי דמואזל אסתר, שאחיה מיסיה דָּוִד פעל רבות כדי שתמשיך לימודיה; בעיקר עסק בכך בזמן שהיה מורה בסמוקוב בבית הספר של אליאנס יִזרָאֵליט – הכול במטרה לשולחה ללימודים לבית הספר המקצועי תחת השגחתה ועל חשבונה של אליאנס יִזרָאֵליט, כדי שתהיה יום אחד מנהלת בית ספר. היא הייתה נבונה מאוד,
380 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל, 1867
ואהבה מאוד ללמוד את שיעוריה. היא הלכה והתקדמה כל העת, כך שאחיה ואביה היו שבעי רצון מאוד. מאוחר יותר, כשמיסיה דָּוִד מונה כמנהל בבית הספר ביפו[3] והיה חייב לעזוב את סמוקוב, הוא הביא אותה איתו ליפו; והוא החזיק אותה עוד שנה, עד שתוכל להיות ראויה במידה רבה להישלח לבית הספר בפריז. וכך אומנם עשה: הוא שלח אותה לפריז, ושם קיבלה אותה אליאנס יִזרָאֵליט, והציבה אותה בבית הספר המקצועי בהתאם לרצון אחיה. והיא המשיכה בלימודיה, התקדמה והצליחה מאוד. היא שהתה שם שנתיים והמשיכה ללמוד בבית הספר, ובמהלך הזמן הזה שבה לסמוקוב לתקופת החופשות. כל האחים שמחו מאוד לראות שהשתלבה שם היטב מכל הבחינות. ומעל הכול היא הייתה עלמה יפה מאוד, בעלת גוף נאה וגבוהה ונבונה מאוד. על מנת להשלים את לימודיה היא נדרשה להמשיך עוד שנה אחת, והיא נסעה כדי להשלים את לימודיה. והנה, אחרי זמן מה נפלה למשכב בלי שניתן היה לדעת ממה סבלה. מיום ליום הלכה ודעכה, עד כדי כך שנאלצה לעזוב את בית הספר. שלחוה לכמה בתי חולים ונתנו לה את כל הטיפולים האפשריים, אבל הכול היה ללא שום תועלת. לא חלפו אלא ארבעה חודשים מהיום שחלתה, ולמרבה הצער נפטרה באביב נעוריה כשבקושי מלאו לה 21 שנים. עבור כל המשפחה היה זה צער רב ויגון. היא נקברה בפריז על חשבון 'כל ישראל חברים'. אין אנו יכולים לומר שלא
381 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל, 1867
יכלה לשאת את קשיי הלימוד, כי לא היה דבר כזה אצלם במשפחה, שהרי כל קרוביה היו שייכים לקטגוריה הזו [אינטליגנטים], אבל, מה נאמר, היא הרי איננה עוד.
שניהם, האב והבן, המשיכו בעבודתם כשכירים.
חכם רַבֵּנוּצ'וֹ פנה אל חכם אַברָמָצֶ'ה, וביקשו שיודיע לו האם הוא שומע ש[בני הדודים] מדברים עליו דבר־מה. וחכם אַברָמָצֶ'ה אמר לו: "אתה מדבר שטויות! הם, שאין להם זמן אפילו לא לאכול, הם ידברו עליך? אמור לי מה אתה רוצה מהם". וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ אמר לו: "אתה הרי מכיר היטב את העבודה שלי שעבדתי בה עימהם. והנה, לא נשארה לי פרוטה. רציתי שוב לכרוע על ברכיי בפניהם, שיסלחו לי וישובו ויציבו אותי שוב באיזו עבודה". וחכם אַברָמָצֶ'ה אמר לו: "כבר גמרת את אותם המאתיים אלף?" ותשובתו הייתה: "כסף כזה ככה הוא אוזל.[4] וכעת בוא ונראה איך תסדר לי עבודה". והוא אמר לו: "עם צֵ'לֵבּי יהודה אני מפחד לדבר, אבל אוכל אולי לשאול את צֵ'לֵבּי אברהם"; כך הוא עשה. וכפי שעוד נקרא בפרק על אודותיו, הם שכרו אותו בלי שנתנו דעתם לעניינים שחלפו. תיכף ומייד שלחו אותו לעבוד בעסק שהיה להם בווידין[5] – הזיכיון לגביית הרֵסוּמָטים [מיסי הדיג].
בשנת 5628 [1868] נולדה לסנ' רפאל
382 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל, 1868
בת, ושמהּ בכורה, והייתה שמחה גדולה לסבהּ ולכל המשפחה. גם בלידתה נהגו כפי שנהגו עם כל יולדת, כשביקרו אותה כל קרובי המשפחה ושלחו לה את פּלָטוֹס של דוּלסוּרָס ואת המתנות. אחרי ששבה היולדת לאיתנה, היא עצמה היניקה וטיפלה בבִּתהּ. התינוקת שנולדה היא מָדָם בּוּקָה, שנישאה בסופיה לסנ' דָּוִידְצ'וֹן ב' חיים שקראו לו 'הסמוקובאי'. היו להם חנויות גדולות לבגדים מוכנים אותם מכרו בכמויות גדולות, והם היו במצב כלכלי מצוין. מָדָם בּוּקָה זו לא ילדה 12 שנים, ואחר כך נסעה עם בעלה לירושלים. מסע זה, דרך הים, נמשך כחודשיים, והיה זה פלא גדול – בשובה לסופיה היא הרתה וילדה באותה השנה עצמה, והיום יש לה בן ובנות, והיא ובעלה חיים ברוב אושר ואחווה. את המסע הזה עשתה בשנת 5658 [1898], כאשר חותנתהּ שהתה בירושלים והיא רקחה לה תרופות של נשים. יש כאלה שאינם נותנים אמון בטיפולים עממיים של נשים, אך אצלה זה באמת הצליח. יש לומר שצריך לתת אמון גם בכך, שכן מָדָם בּוּקָה זו, בשנים שבהן לא ילדה, כבר עשתה את כל טיפולי הרופאים הנחשבים ביותר, אך לא היה לה מהם כל תועלת.
[כאמור] בנו, סנ' רפאל, שימש כלבלר בלשכת בית המשפט בשכר של שישים גרושים לחודש; ומשלא רצו להגדיל את שכרו, עזב את מִשְׂרתו מתוך מטרה שמצד אחד יגדל שכרו, וכן משום שרצה להיעשות ממונה, שכן השכר היה גבוה יותר. כמו כן רצה לחיות באזורי הכפר כדי לנשום אוויר נקי יותר, כי נעשה מאוד חלש
383 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל, 1868
מכך שעסק בכתיבה כל היום. אביו לא היה מרוצה מכך שעזב. כשנותר בָּטֵל למשך כמה חודשים, חשב אביו שמוטב שילך אצל הקַאִימָקָאם [המושל] ויבקש שיקבלוֹ שוב [לעבודה], כי הלה היה מיודד מאוד איתו. הוא עשה זאת, אבל כפי שכבר כתבתי חכם אַברָמָצֶ'ה גמגם. והמושל, שגם הוא היה מגמגם, אמר לו תוך כדי שיחתם: "מממה אננני יכול ללעשות בבשבילך", וחכם אַברָמָצֶ'ה גם כן ענה לו בגמגום: "אננני מממבקש ממממך". למושל היה נראֶה שהוא [אַברָמָצֶ'ה] לועג לו, ואמר לו: "אתה עושה ממני צחוק?!" והדיבור הזה נמשך ביניהם בצורה הזו זמן מה, מה גם שהשניים האריכו בדברי הפתיחה. בסופו של דבר הוא יצא מלפניו בכעס, והלה [המושל] העמידוֹ למשפט על כך שלעג לו. חכם אַברָמָצֶ'ה אומנם ניסה ליידע אותו שגם הוא מגמגם, אך הוא לא רצה להאמין לו; ובקשר לכך, כמושל, הייתה לו סמכות לשים את האדם בבית הסוהר למשך פעמיים 24 שעות. כך היה שאסרו אותו. אחר כך נאלצו קרוביו לבוא ולתת הסברים, והם שחררו אותו. אולם מכיוון שחכם אַברָמָצֶ'ה שהה בכלא, סנ' רפאל [איבד את עבודתו] ונשאר בָּטֵל זמן מה. אחר כך, כשהגיע המועד, קרוביו שלחו אותו לווידני של רָדוּיִיל[6] כממונה, כאשר אביו היה אמור להתמנות [כממונה] על המָאדָן של רָדוּיִיל. [שם] התשלומים היו גבוהים יותר, בעיקר כיוון שקיבלו [כל אחד] תשעים אוקיות של בשר לשנה בנוסף למזונות אחרים. הם
384 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל, 1868
הסדירו עם הקַצָב שמתוך בשר הכבש שהם אמורים לקבל, תשעים אוקיות האב ותשעים אוקיות הבן, הביאו לביתם בכל שבוע ארבע אוקיות. במָאדָן היו צריכות להיות שלושים עיזים חולבות, שחלבן נועד לשמש לקוֹנדוּצ'וֹס שלהם ושל העובדים, ולאורחים שהגיעו למָאדָן ושהיו צריכים להאכילם. מן החלב העודף גיבְּנו גבינה וחבצו חמאה ושלחו אותם לביתם, כי אלו היו מיועדים עבורם. ומלבד זאת היה להם קפה וסוכר. כל מה שנותר בעודף היה עבור הממונים, כך שזה השתלם להם הרבה יותר. הם יצאו הביתה, האחד לשבת ויום ראשון והאחר לשבת שאחריה, ולרשות כל אחד מהם עמד סוס. בנוסף, לממונה על המָאדָן היה עוזר שהיה 'סַפָּק־טבח' וגם שירת את הממונה.
בשנת 5629 [1868] חכם אַברָמָצֶ'ה היה הממונה על המָאדָן של רָדוּיִיל שהיה המָאדָן הראשי (מפעל לברזל); וכפי שנאמר עוד קודם, בנו סנ' רפאל גם הוא היה בווידני, והשניים העבירו את זמנם מאושרים עד מאוד. רוב הלילות הם ישנו ואכלו במָאדָן כיוון ששם היה יותר טוב. תמיד היו להם אורחים, ואת ה'סַפָּק־טבח' שלחו שיישן בווידני. זאת עשו בהסתר, למרות שהאחריות הייתה על הממונה. הם לא נתנו תשומת לב
385 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל, 1869
מרובה לאיסור הזה, כיוון שהמָאדָן והווידני היו שייכים לדודניהם. והם לא פחדו ממאומה, כיוון שלאיש לא היה האומץ לגעת ברכוש של משפחת הסָרָאפים. כך זה היה בכל דבר ועניין, כי כזאת השפעה הייתה להם בסמוקוב מאז שהיה קיים שָם השֵם אריה וכל עוד גרנו שם.
חכם אַברָמָצֶ'ה, כפי שנאמר קודם, אמור היה לשהות במָאדָן. הוא בא לשם והסתדר היטב עם בנו ששהה בווידני, והם העבירו זמנם יחדיו. חכם אַברָמָצֶ'ה הכיר את המקצוע הזה היטב, וגם ידע לנהל וידע להנהיג היטב את העובדים; וכאשר לא צייתו לו מייד, היכה אותם. לעיתים קרובות העובדים סגרו את בית החרושת וסרו לסמוקוב להתלונן, וגם הוא היה צריך לבוא ולהעמידם לדין. אולם כפי שידוע היטב, החוק והצדק עמד לצידו של הממונה, כך שהעמידו אותם על מקומם והם חזרו לעבודה. הוא היה הגורם לכך [לעימות] כיוון שהיה יהיר מאוד ולא פחד מאיש, וכמו כן מאוד נהנה לפקד. לעיתים קרובות דודניו הורו לו במכתבים איך לנהל את בית החרושת ו[וביקשו] שיעשה אי־אלו שינויים. ברם, חכם אַברָמָצֶ'ה, כאשר הדבר לא מצא חן בעיניו, מייד סגר את המפעל והגיע עם כל העובדים לסמוקוב. והתחיל להתרגז שלא נותנים לו חופש, ותיכף ומייד הגיש את התפטרותו. כיוון שבאמצע העבודה לא ניתן לקבל מישהו אחר, נתנו לו [לפעול] לפי ראות עיניו ולא אמרו לו מאומה. פעמים רבות נגרמו להם נזקים גדולים, אך
386 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל, 1869
כיוון שהיה איש אמונם והם אהבוהו מאוד, צחקו ושִילחו אותו שיעשה ככל העולה על רוחו. ובדרך זו המשיך לעבוד זמן מה במָאדָן, ואף עלה בידו לצבור מעט כסף.
יום אחד, חכם אַברָמָצֶ'ה, בהיותו פנוי, יצא לשדה לאוויר הצח והתיישב מתחת לעץ גדול. ואחרי ששר לו לבדו, התחיל לחשוב על החיים שחי: שהנה כבר הגיע לגיל חמישים שנה, וכל חייו, משנולד ועד עכשיו, הוא תמיד משרת ותמיד בן חסות. זה גרם לו לשקוע במחשבות, וכך המשיך כמה ימים ולא ידע איך להתעשת. עקב המחשבות הללו לא היה מסוגל להשגיח על ענייני המפעל, זה העיק עליו מאוד. ובנו סנ' רפאל שראה אותו כל העת מודאג, אמר לו שישנה את מחשבתו, אבל הוא כבר שקע לתוכה. בסופו של דבר, פעם אחת פרץ בבכי וקיבל החלטה בינו לבין עצמו. הוא הלך לסמוקוב וסיפר לדודניו על החלטתו [להתפטר]. [וביקש] שיקבלו את התפטרותו כי צריך הוא לעזוב את סמוקוב, לשנות אווירה ולעשות איזה עסק בעיר אחרת, כי בזאת אולי ישתנה מזלו. קרובי משפחתו לא היו יכולים לומר ההיפך ולמנוע זאת ממנו, שלא יירָאה לו שאינם רוצים עתיד טוב עבורו. וכך הם אמרו לו שיעשה מה שהוא רוצה, ובאשר להתפטרות הם מקבלים אותה. ו[אמרו ש]אם הוא ירצה [לעשות] זאת מייד, שילך וימסור את החשבונות למוּלָא מֶהמֵט, הממונה על שלושת הווידני של מָחָלֶה יוֹבַאן,[7]
387 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל, 1869
ובנו סנ' רפאל יחליף את מוּלָא מֶהמֵט. שבע רצון יצא חכם אַברָמָצֶ'ה ללא דיחוי באותו היום ממש לרָדוּיִיל, בדרכו למָחָלֶה שהייתה במרחק של שעתיים. את הפקודה שהביא עימו לקח למוּלָא מֶהמֵט, וגם העביר לו את החשבונות. וכך עשה גם עם בנו רפאל, וחכם אַברָמָצֶ'ה בא לסמוקוב. אולם בנו לא היה מרוצה מן המעשה הזה, ולכן סנ' רפאל לא רצה לבוא לסמוקוב זמן רב; הוא ידע שאין לו מספיק כסף כדי להתפרנס, לא להוצאות הנסיעה וגם לא מספיק כדי להשאיר בבית לצורכי כלכלתם. ואז, אחרי ששהה [אַברָמָצֶ'ה] זמן מה באפס מעשה, שוקל בדעתו, מיהר לצאת לדרך ונסע לסרייבו, בוסניה כי בעיר זו שהה בזמנו אביו. בהגיעו לסרייבו הסתובב כמה ימים, ונעשה מודאג עוד יותר כיוון שלא מצא מה לעשות. מעט הכסף שהביא עימו הלך ואזל. ובבית, יש לומר, השאיר להם רק סכום קטן מאוד של כסף שהספיק בקושי לצורכיהם לחודש אחד, כך ששני הצדדים סבלו. זה נמשך שישה-שבעה חודשים, ובסופו של דבר, כשלא נותר לו כסף, שוב כתב לקרוביו וביקש שישלחו לו מעט כסף, כי לא מצא עבודה והוא כבר רוצה לחזור. ואלה האחרונים, כדי למנוע ממנו סבל, שלחו לו [כסף] בתנאי שהוא חייב לבוא לסמוקוב, כיוון שמשפחתו סבלה מאוד, למרות שהם [בני הדודים] נשאו בנטל [הפרנסה] שלהם. באותו אופן סבל גם בנו, סנ' רפאל, כי
388 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל, 1869
גם הוא לקח על עצמו את נטל הבית כולו. וגם הוא רצה להיפרד [מאביו], וזאת אכן עשה מאוחר יותר.
בשנת 5630 [1870] חכם אַברָמָצֶ'ה היה עדיין בסרייבו. בנו רפאל, שלא יכול היה לעמוד בהחזקת הבית כולו, אמר לעצמו: "אבי, ששנים כה רבות הוא משרת, תמיד היה באותו המצב של 'לא מכבה ולא מדליק' [חיוור, חסר אישיות], ותמיד היה מצפה לעזרתם של אחרים. וגם אני הנני כמו katir kuiruk [מטורקית זנב פרד] אשר [8]ni uzanir ni kianir ([וכאן גם בלדינו:] דומה לזנב פרד שאינו מתארך ואינו מתקצר)". הוא שאל את אימו האם לא הגיע הזמן שיֵצֵא [מהבית], וכדי שהבן יהיה בטוב, היא הרשתה לו. הוא יצא מהבית, אך בו בזמן המשיך לדאוג לאי־אלו מענייני בית אימו. כאן היא ההזדמנות לכתוב על אודות בּוּ' רבקוּצָ'ה כמה דברים, על מידת הסבלנות שהייתה לה ועל היכולת לשאת כל כך הרבה ייסורים בלי לספר לאף אחד. אחותי בּוּ' בּוּכוּרוּצָ'ה, שגרה גם היא בבית נפרד מחותנתהּ ובשכנוּת לאותה בּוּ' רבקוּצָ'ה, ובהיות [רבקוּצָ'ה] דודתה [של בּוּכוּרוּצָ'ה][9] – כאשר לא היה לה מה לעשות, נהגה לבוא לביתה. פעם אחת כשבאה לבקרה מצאה את דודתה אוכלת. היא [הדודה רבקוּצָ'ה] רצתה מהר לקום והייתה מבוישת. אולם בּוּ' בּוּכוּרוּצָ'ה לא נתנה לה לקום, וראתה שהיא אכלה מעל קערונת של חימר בצבע ירוק שהיה בה מעט שמן ונראתה כמו
389 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל, 1870
מראָה נוצצת. ובידה החזיקה פרוסה של לחם מעוך וכהה מאוד, כאילו לא נאפה כל צורכו. הסוג הזה של לחם עשוי מקמח קָרָמוּק,[10] שאותו מכרו הטוחנים ממה שניפו מן החיטה של הלקוחות. קמח הקָרָמוּק הזה, יחד עם החיטה השדופה שנפלה בהתחלה, שייך לטוחנים, והם מכרו אותם במחירים מאוד זולים. רצוני לומר שבּוּ' רבקוּצָ'ה קנתה מן הקמח הזה ואכלה אותו. בּוּ' רבקוּצָ'ה הראתה את הלחם לבּוּ' בּוּכוּרוּצָ'ה ואמרה לה: "אני לא מצטערת על כך שאני אוכלת לחם כזה, כי מאלוהים ביקשתיו [את הלחם הזה]; חותנתי התעללה בי, ופעמים רבות היכתה אותי, ואת הלחם נעלה במנעול, וגרמה לבעלי לתעב אותי, וכל הצרות שיכולות להיות על ראשי כבר עברו כפי שאת יודעת היטב. וביום ובלילה התפללתי לאל באומרי שלחם מעפר אוכל ושבעלי יאהבני, והנה כעת בעלי אוהב אותי, ולחם מעפר אני אוכלת". ואז בכו שתי הנשים, ובּוּ' בּוּכוּרוּצָ'ה יצאה כשדמעות בעיניה. והלכה אל ביתה של סנ' אימה בּוּ' בוליסו, ולא מצאה אותה בבית כיוון שכל נשות המשפחה היו בביקור אצל בּוּ' אָמָדוּצָ'ה, אשת צֵ'לֵבּי גבריאל. כאשר נכנסה מבעד לדלת ראו שעיניה נפוחות מבכי, ולמרות ששאלוה כמה פעמים מהי הסיבה, בהתחלה לא רצתה לגלות כדי שלא לגרום לדאבון לב. מאוחר יותר אמרה שהיא באה מאצל סנ' דודה בּוּ' רבקוּצָ'ה, וסיפרה להן את כל מה שראתה כפי שנכתב לעיל ואת כל השיחה שהייתה ביניהן. למשמע זאת חשו כולן
390 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל, 1870
אי נחת רבה, ותיכף ומייד הביקור התפרק. האחת אמרה: "יש לי סיר של נתחי שומן-עור של ברווז צלוי שהם באמצע האידוי"; והאחרת אמרה: "יש לי סיר של גבינה טרייה"; ואחרת אמרה שהיא עומדת לשלוח לה [לדודה] שני שקים של קמח, ולאחרת גם כן היה איזה דבר. הן קמו ומייד כל אחת שלחה לה את מה שהייתה יכולה. ובאותו הזמן גם הלכו לבקרה, כדי לומר לה שהיא לא צריכה להירתע מהן ולעבור סבל כל כך גדול. ובערב כשבאו הגברים הן סיפרו להם, כי גם הם לא ידעו את מה שעבר עליה בכל אותם זמנים. ולמוחרת שלחו לה כולם, מי כסף ומי מזון ובולי עץ להסקה, ונסעו אז כל העגלות והגיעו לביתה. והביאו לה את בולי העץ מן היער בכל ערב בעגלותיהם. ובערב הלכה בּוּ' רבקוּצָ'ה לביתה של בּוּ' בּוּכוּרוּצָ'ה והודתה לה. ויותר אין צורך לכתוב, כי כל קורא כבר יכול לדמיין שזה התרחש כמעט תמיד, כאשר הסנ' אַברָמָצֶ'ה נשאר ללא תעסוקה אף לזמן הקצר ביותר.
ומאוחר יותר הוא [אַברָמָצֶ'ה] חזר מנסיעתו, כיוון שלא מצא שום דבר שבו יעסוק. כמה ימים היה בוש ונכלם, ואמר שהסיבה שלא מצא עבודה בשום מקום הייתה שכל אחד אמר לו: "אתה, שיש לך קרובי משפחה כל כך עשירים שיש להם מגוון עסקים, אינך צריך לחפש עבודה במקום אחר". ולמרות שסיפר להם הכול זה לא הספיק להם, והאנשים חיפשו את קרבתו אך ורק כדי לבלות איתו. [ולא הציעו לו עזרה ממשית].
391 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל, 1870
בשנה הזו, כשצֵ'לֵבּי אברהם הראשון [אבי המחבר] פירק שותפות עם בניו של אחיו צֵ'לֵבּי יהודה [שנפטר באותה השנה, 1870], לקחו הבנים הללו את חכם אַברָמָצֶ'ה כמפקח כדי שינהל את שני המָאדָנֶס של רָדוּיִיל, את שני המָאדָנֶס של קוֹסטֵנֵץ [Костенец][11] ואת הצ'יפליק של בָּאנָה.[12] מקום מושבו היה בבָּאנָה. בווידני של מָחָלֶה [כיום הכפר מָריצָה] ושל רָדוּיִיל שהה אז בנו סנ' רפאל שלא רצה לקבל על עצמו לנהל את המקומות הללו, כיוון שהם [בני צ'לבי יהודה] לא היו שרויים ביחסים טובים עם בנו. לפיכך אַברָמָצֶ'ה קיבל על עצמו למלא את התפקיד ולנהל את כל החשבונות. שילמו לו 500 גרושים לחודש, ומזונו היה מן הצ'יפליק. היה לו איתו טורקי אחד כעוזר, ועמד לרשותו סוס, וכך זה נמשך. בכל שבוע דיווח לסמוקוב על כל הפעולות העסקיות בכל המפעלים האלה ובחווה. וכך כל מה שעבר ביניהם כבר נשכח, הן בין הנשים שבבית כמו גם בין הגברים.
בשנה הזו נולד לבנו רפאל בן, היה זה בביתו שלו בו כבר גר בנפרד מאביו. ושוב באו כל קרובי המשפחה לבקרו, וקיימו את כל המנהגים כפי שנהגו בכל היולדות, וקראו לו גבריאל. זהו אותו סנ' גבריאל שלמד בבית הספר החקלאי, והיה גם הראשון שהיה הבעלים של מאתיים דֵקַארים של אדמה במושבה ראשון לציון. והוא היה הראשון מן השושלת של חכם רפאל שהשיג עצמאות מוחלטת והביא את כל משפחתו למושבה הזו – כפי שאכתוב בפרק על אודותיו בהמשך ואפרט באיזו דרך הגיעו [הוא ומשפחתו] להישג הזה.
392 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל, 1871
בשנת 5631 [1871] בנו הקטן מיסיה דָּוִד שכבר התבגר, המשיך בלימודיו בבית הספר. באותם הימים נפתח בית ספר של אליאנס יִזרָאֵליט בשפה הצרפתית, והוא היה אחד מהתלמידים הראשונים בבית ספר זה. הוא עצמו היה אינטליגנטי מאוד, ולמד את שיעוריו טוב יותר מכל האחרים. ובאשר לצרכיו בספרים, נייר וכדומה וכן גם הבגדים, אלו ניתנו לו מבית הספר על חשבון הברונית דה־הירש ששלחה להם סכום מסוים של כסף.
הבית שבו גר היה כבר קטן מאוד עבורם והיה רעוע, ובחורף לא החזיק חום. משהיה כבר יותר נינוח, חשב לעצמו לבקש מכל קרוביו שילוו לו בין חמישים לשישים לירות, כדי לקנות סוף סוף בית ולחיות כמו בן משפחת אריה. ומשחשב זאת ערך ללא דיחוי כינוס של כל קרוביו בני אריה, והזמין גם את סנ' מָאירוּצ'וֹ אלקלעי גיסו. וכשכולם התכנסו הוא פנה אליהם בדברים קצרים, וכך אמר: "אני מודה לכם על כך שאתם מגשימים את שאיפתי ובאתם לקריאתי. וזאת אני אומר לכם כעת, כשאתם כולכם כאן: גם אני רוצה שיהיה לי בית לגור בו. ואני רוצה שתלוו לי כולכם, כל אחד כטוב בעיניו, ויותר לא אומַר מאומה. ואם תמצאו לנכון [להלוות], כִּתבו על נייר זה ששמתי לפניכם". הם כולם הביטו אחד בשני, ואז האחד מהם רשם שש לירות ואחריו רשמו כולם, מי חמש לירות ומי שש לירות. וכך נאסף סכום של שישים לירות.
393 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל, 1871
באותה ישיבה הוחלט שירכוש בית כרצונו, ואם במקרה לא יספיק הסכום שנאסף הם יוסיפו עליו. והמסמכים היו צריכים להיערך על שמו של סנ' מָאירוּצ'וֹ, אך ייקחו מזה האחרון התחייבות לכך שהבית האמור נמצא בבעלות חכם אַברָמָצֶ'ה. חכם אַברָמָצֶ'ה מצא אז בית בקרבת בית הכנסת הישן, בשכנות לביתו של סנ' ניסים בן משה, שהיה הבית שבו גר כל ימי חייו הסנ' אברהם הראשון, הראשון שבא לסמוקוב. חכם אַברָמָצֶ'ה קנה את הבית ב־45 לירות. בסכום הכסף שנותר מאותן שישים הלירות הוא עשה שיפוץ קטן וקנה אי־אלו רהיטים, ושמח מאוד ברכישה הזו (וקרוביו אף שמחו הרבה יותר ממנו). הוא עבר לגור בו וחי בו כל חייו, ובבית הזה נפטר. על אחריתו של הבית עוד נקרא בהמשך.
נראה לי שמוטב שאיידע אתכם שקרובי המשפחה הנזכרים לעיל [אלה שנתכנסו לאיסוף הכסף לרכישת הבית], הם אך ורק קרובי המשפחה מן השושלת של חָריבּי צֵ'לֵבּי. קרובי המשפחה מן השושלות האחרות לא לקחו שום חלק ברכישה זו.
אחותו בּוּ' בּוּליסוּ [אלמנתו של אליהו בן דודו] באה יום אחד לביתו ואמרה לו: "אתה כעת כבר מסודר וכבר נעשית בעל בית. אני מבקשת ממך שתדאג גם לבְּכוֹרָצֶ'ה [בכור יוסף] שלי, שהוא בָּטֵל מעבודה" – זה האחרון הוא חתנו של צֵ'לֵבּי אברהם השני. בלי הרבה חשבון הלך חכם אַברָמָצֶ'ה אצל צֵ'לֵבּי אברהם, ואמר לו שכבר מספיק היה בְּכוֹרָצֶ'ה בטלן. [וביקש] שידאג שיעסוק באיזה דבר, ושמא יהיה
394 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל, 1871
העיסוק בזה שישימהו שוב בחנות. באותם הימים הוא [צֵ'לֵבּי אברהם] לא היה דן רבות בדברים קטנים כאלה, ולכן אמר לו: "בסדר. עשה זאת אתה, ודְאג שהוא יתמקם שוב בחנות". והדוד חכם אַברָמָצֶ'ה זימן אותו [את בְּכוֹרָצֶ'ה], הזהירו כדרך אדון, ואמר לו [בטורקית]: "dikat etmez isan duverim seni ha" ("אם לא תשים לב היטב, אני אכה אותך, הא!") הוא עסק בעניינים כאלה באותם היומיים [בכל שבוע] שבהם שהה בסמוקוב, וגם היה הולך למקומות בהם שרו כדי ללמוד שירים חדשים.
גם הוא וגם בנו המשיכו לשרת בתפקיד שהופקד בידיהם בתשומת לב מרובה, ולא אִפשרו שיביכו אותם במאומה.
בשנת 5632 [1872] חכם אַברָמָצֶ'ה לא עבד עוד בעסקי המָאדָנֶס ובעסקים האחרים כבשנה שחלפה. הבנים של צֵ'לֵבּי יהודה שהיו שותפים –ארבעת האחים הסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, דָּוִידְצ'וֹנָצֶ'ה, נָעימָצֶ'ה שהיה בקונס', ושְמוּאֵלָצֶ'ה – לקחו אותו לידם כדי להכינו טוב יותר לאי־אלו עסקאות בנקאות, למרות שכבר הכירם. הם נתנו לו כמויות גדולות של בישליקים שיובילם לערים סביב סמוקוב וימירם בזהב. במקביל הוא העביר את הזהב בצרורות באמצעות הדואר לקונס' לבית הבנק שהיה בבעלותם, שם שהה סנ' נָעימָצֶ'ה ושימש כמנהל
395 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל, 1872
הבנק הזה. באותה תקופה, כשביצע את הפעילויות הללו, הוא גם קנה מטבעות רבים מזהב וכסף, ושלח אחדים מהם לקונס' ואחרים לסלוניקי. זאת הם עשו בכוונה, כי רצו לפתוח בית [בנק] כזה במקדוניה לביצוע אופרציות כאלה. חכם אַברָמָצֶ'ה היה אדם אמין והכיר היטב את העניינים האלה. ובזמן הזה גם שלחו אותו פעמים רבות, כאשר היה צורך בכך, בענייני המָאדָנֶס, וכן שלחוהו לעסקי גביית העָשָרים, וגם למשימות אחרות, כיוון שתמיד היה להם צורך בעובדים כאלה.
בנו, סנ' רפאל, שהיה גם כן בווידני, לא רצה להיות שם יותר. והוא לקח גם אותו שיקנה בישליקים וימיר אותם [בזהב] אצל אלה שחייבים מיסים, לרבות אלה שחייבים במיסי העָשָר וחובות אחרים לממשלה. סנ' רפאל האמור, שכבר היה לו אשראי אצל כל הבנקאים קנה את הבישליקים הללו במחיר שנקבע לתקופה של 31 עד 41 ימים, עד למסירת הזהב. כדי שיוכל להשתמש בסכומים גדולים יותר לעיתים נתן גם בהקפה, כמובן תמורת אָז'יוֹ הולמת. אולם בזאת לא יכול היה להמשיך [זמן רב] מכיוון שזה היה כרוך בסיכון גדול: כי במקרה שלא שילמו לו לא היה יכול להחזיר [את האשראי]. לפיכך עשה זאת בהסתר, וכאשר כבר נודע להם מה הוא עושה, פסקו להלוות לו. הוא עשה גם עסקות חלפנות אחרות שנשאו רווחים קטנים מאוד, וזאת באמצעות אביו שעזר לו בכסף שהיה לו,
396 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל, 1872
מהבנים של צֵ'לֵבּי יהודה. סנ' רפאל האמור, כפי שכבר נכתב קודם, מחשבתו הייתה תמיד לעבוד בשביל עצמו אף אם יהיה זה בדוחק. אביו אמר לו שהוא עצמו עשה את הניסיון הזה פעמים רבות ולא הצליח אפילו פעם אחת, "אבל אתה, אם תצליח אני אהיה מאושר". שיחה כזו היו עורכים גם צאצאי השושלת של חָריבּי יוסף, שגם בידם לא עלה לגלות את הסוד [להצלחה]. כפי שתקראו מאוחר יותר, אילו אנשים מכובדים היו כולם באופן כללי, אך אין יודעים מדוע היה זה כך [שנכשלו כעצמאים], כך שנותר להם רק לומר – המזל.
לפי דעתי, אף שגם אני מאמין בעניין הזה של המזל, זה לא מספיק להשאיר זאת רק לאמירה: "אולי יהיה לנו מזל", אלא צריך להסתכל במה שמאחורינו [מה שהיה], ולא להסתכל אל מה שלפנינו [מה שיהיה]. ובאמת, כמה מהדמויות לא יכולות לעמוד בזה, אבל ככה זה אריה! יצא שכמה מהם [מבני אריה] סבלו ולכן ביקשו לעזוב את סמוקוב, וכל מי שעשה כך הצליח. אולם לא כפי שכתבתי, שכמה מהצעירים של ימינו אומרים שצריך לזנוח את השם אריה כדי להצליח [לחיות] כבן אדם. אלא שבאמצעות השם הזה, אריה, הושגו הישגים מופלאים. כפי שכבר כתבתי על כך בדף מס 130 של ביוגרפיה זו.[13] וכדי לאַמֵת עוד יותר את הפלא הגדול הזה, אני מציג כאן את מה שהעתקתי מספרון שכתב בשנת 1894 המפורסם הרב הראשי של בולגריה, דוקטור מרדכי גרינוואלד, לרגל חנוכת בית הכנסת של וידין שבו לקח חלק.[14] חנוכת הבית התרחשה
397 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל, 1872
בשנת 5654 [1894] לרגל בנייתו מחדש. בית הכנסת שהיה קיים קודם לכן היה העשיר והנאֶה ביותר מבין כל בתי הכנסת בבולגריה, והוא נשרף בשנת 5638 [1878] בזמן מלחמת טורקיה-רוסיה. ובין הדברים הרבים שהיו לו לאותו דוקטור גרינוואלד לספר על קורות הקהילה היהודית בווידין, הוא סיפר גם על מה שהעתיק בנוגע למשפחתנו, משפחת אריה, מכתובת שהייתה על גבי פרוכת מזמנים עברו. וכך אמר:
[15]EU חברה-קדושה של קהל קדוש וידין יע"א,[16] הרופא המובהק חיים דָּוִד בכר גבריאל והגביר יהודה שמו [סמו] והגביר חיים יוסף קָפּוֹן והנבון יצחק אַלשֵיך והנבון יצחק אריה (12),[17] והנבון אברהם בכר אַלסָפָּן הלוי, הנבון חיים בכר אברהם, הנבון יוסף בכר יעקב, והמשתדל [התומך].
12) המקור של משפחה זו הוא – על פי המידע שמסר מעלת חָריבּי יום טוב ליפמן בר' מנחם צונץ בספרו שנקרא Zur Geschichte und Literatur (ברלין, 1845), עמוד 205 – בפריז (צרפת)[18] מרבי יהודה החסיד, אשר במאה ה־14 היה רב ראשי של פריז.[19] המילה 'אריה' עצמה היא קיצור של ראשי התיבות, אדוננו רבנו יהודה החסיד.[20] משפחת אריה אשר קיימת עד היום בקהילות וידין, סמוקוב, סמירנה [איזמיר בפי היוונים והיהודים] וטוּרנוֹ־סבֵרין, מחזיקה באילן יוחסין בן 140 שנים, אותו נפרסם אם תעלה ההזדמנות.[21] נעיר עוד שמאז המאה ה־16 קיימת משפחה מפורסמת משער אריה באיטליה שנקראה פּוֹרטָלֵאוֹנֶה[22] Portaleone[23] וזה מה שמקובל אצלנו: שמשפחתנו נודעה בשם זה רק משום שבן משפחתנו נישא אז
398 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל, 1872
על כתף האריה, ומאז נקרא שמו אריה. ומשפחה זו מאיטליה הנקראת פּוֹרטָלֵאוֹנֶה, נוכל לומר באמת שגם הם ממשפחתנו. וכשם שכיום מתפשת משפחת אריה בערים רבות בעולם, כך גם באותה המאה נפרדו אחדים מבני המשפחה וירדו לאיטליה, וקראו לעצמם בלשון אותה הארץ – לא הסתפקו בשם לֵאוֹן בלבד, אלא קראו לעצמם באופן שהפך לשם המשפחה – אריה.[24] וזו גם תהיה הוכחה לאותו אדם שיקרא זאת מלכתחילה, שלא יפקפק ולא ילעג באומרו שזה דבר בלתי אפשרי. זאת למרות שאנו קוראים בהיסטוריה של כל האומות על אודות כל מיני מאורעות הרבה יותר מופלאים מאלה, ואנו נותנים בהם אמון כי הם קרו בימי קדם. לפיכך עלינו לתת אמון רב גם [בסיפור] על ראשי התיבות: [אדוננו] רבנו יהודה החסיד, ואנו צריכים לתת לו חשיבות גדולה יותר שהרי גם הוא מאותה משפחת אריה. והוא התהדר בשם המשפחה אריה על פי ראשי התיבות [כך במקור – rache-tevod], כפי שכונה על ידי [היהודים] הצרפתים שש מאות שנים לפני זמננו. היום יש לכך הוכחות נוספות, אך אין צורך להרחיב ולכתוב עוד כי אין לדבר סוף; ולכן יש להחזיק בתכשיט כל כך יקר ולשמור עליו [נעול] במנעולים רבים.
399 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל 1873
בשנת 5633 [1873], כפי שכתבתי בפרקים העוסקים בחכם אַברָמָצֶ'ה בשנה שעברה, התחילו הבנים של צֵ'לֵבּי יהודה בהכנות לעוד כמה עסקאות בנקאיות. לצורך המטרה הזו היה מוכן סנ' נָעימָצֶ'ה, שכיהן כמנהל הבנק שלהם שנפתח בשנה הקודמת בקונס'. הם שלחו את חכם אַברָמָצֶ'ה לשקוֹדרָה (סקוּטָרי[25] שבאלבניה), וסוכם ביניהם על תשלום שכר גדול יותר מאשר קיבל קודם, היות שבמקום הזה היו החָוָולֵס[26] בסכומים גבוהים יותר. העיר הזו הייתה וילָאיֶיט, וכדי לבצע את הגביות היה צריך שיהיה להם שם תמיד איש שלהם. ובזמן הזה היה עליו גם להנפיק שטרי חוב תמורת סכומי כסף שהועברו לקונס' מן הווילָאיֶיט כולו. על אודות החָוָולֵס והפוליסות [השטרות] כבר כתבתי באילו שיטות התנהלו. הוא המיר את הכסף שקיבל לזהב, והעבירוֹ לקונס' בצרורות חתומים[27] באמצעות הדואר. סכום החָוָולֵס היה קרוב לארבעים יוּקים (יוּק הוא מאה אלף גרושים), ומלבד זאת הייתה גם כמות דומה של שטרי חוב שהנפיק. כמו כן קיבל את הכסף של בתי המכס, וגם עבורם הנפיק שטרי חוב. בין לבין ביצע גם עסקאות חלפנות אחרות, הכול עבור חשבון הבנק בקונס'. הפירמה בהובלתו הייתה 'אברהם אריה'. הם נאלצו לנהל את הפירמה בצורה הזו כי התעוררו כמה טענות, אך לא ניתן לדעת מהי הסיבה לכך. לעיתים נסע גם לערים אחרות מסביב לשקוֹדרָה, בעיקר עבור סוג זה של עסקות חלפנות. והיות
400 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל 1873
שבמקומות הללו דיברו בעיקר אלבנית, למד לדבר גם בשפה זו, ובמיוחד למד לשיר שירה שהיא לגמרי שונה מהשירה שלנו. וכאשר בא לסמוקוב, מן ההתחלה שר בעיקר באלבנית, וסיפר לנו על החיים של האלבנים ועל גבורת האנשים. היו לו בעיקר האשמות כבדות כנגד הלטינו־אלבנים הקתולים – שרובם רוצחים והורגים אלה את אלה ושודדים את הרכוש של מי שהם מוצאים, ואין מי שיכול להרשיע אותם. הם היו אלה ששילמו לממשל הטורקי רק שלושים פרוטות לשנה כמס, ולא הכירו בשום דבר מעבר לכך.
בנו סנ' רפאל המשיך בעצמו באי־אלו עסקאות חלפנות קטנות, וגם בכמה עסקות תיווך. מאוחר יותר נסע לכפרים עם כמה סוחרים העוסקים בממכר גבינות, והיה ממלא נאדות בגבינות ושולח לקונס'. הוא עבד בכך כחודשיים-שלושה, השתכר והתפרנס במשך תקופת החורף כולה ודאג גם למשפחת אביו. לפעמים, כאשר לא עלה בידו לפרנס את משפחתו, הלך לביתו של אביו ונשאר שם עד שימצא משהו להשׂתכר. קרוביו רצו שילך עימהם ושיראו לו אי־אלו עבודות, אך כפי שכבר כתבתי עוד קודם, המחשבה של סנ' רפאל הייתה תמיד לא להיות משרת. באותם הימים הוא הסתובב בשווקים ביחד עם בן דודו סנ' רפאל, בנו של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ. הם הלכו גם לכמה מבתי המרזח שאליהם באו הכפריים, ומכרו להם את הסחורות שהביאו לשוק ולא הצליחו למוכרן. הם היו
401 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל 1873
אלה שחיפשו להם לקוחות ומכרו להם, גבו את עמלתם ולעיתים השתכרו די טוב. כמו כן הסתובבו השניים יחד בכפרים ימים רבים, קנו עופות וביצים ועוד דברים כגון אלו, הובילו אותם לשוק של סמוקוב ומכרום שם. כך הם עבדו באותם הימים. תמיד הלכו ברגל, ומרבית הכפריים הכירו אותם. וכשבאו לסמוקוב חיפשו אותם, כי הם ביצעו עבורם משימות שונות שלא יכלו לבצע בעצמם. היו אלה בעיקר תרופות שהכפריים נזקקו להן למחלות שבהן נדבקו מהנשים. הם התביישו ללכת לרופאים, לכן היו מרפאים אחרים שסיפקו מרקחות [תרופות עממיות] לחולָיִים הללו. בין אותם המרפאים היה גם סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה, הבן של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ, שידע להכין את המרקחות הללו. על הדרך שבה הכין אותן אכתוב בפרק אודותיו. ושני הסנ' רפאל הללו [רפאל ובן דודו רפאל] היו מקבלים מסנ' בְּכוֹרָצֶ'ה את המרקחות שהכין ושלושתם הרוויחו.
בשנת 5634 [1874] חכם אַברָמָצֶ'ה שהה בתחילה בשקוֹדרָה בעסקי החָוָולֵס והפעילויות הכספיות האחרות, אך מאוחר יותר כשסיים לפדות את החָוָולֵס – שהיו הדבר החשוב – בא לסמוקוב. ולקח לו זמן רב עד שעלה בידו למסור את החשבונות מכיוון שהשליטה לא הייתה רק מסמוקוב אלא גם מקונס', ועל כל
402 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל 1874
דבר הפנו שאלה והמתינו לתשובה. בזמן הזה חכם אַברָמָצֶ'ה היה שרוי ללא שום עיסוק, והיה אוכל מן המוכן [מהחסכונות] – במיוחד מכיוון שהרווחים מן העסקים שעשה בשקוֹדרָה לא היו כה נאותים.
הבן הקטן מיסיה דוד, שהמשיך בבית הספר, התקדם מאוד בלימודיו והיה נבון מאוד. הוריו וכל בני משפחתו פינקו אותו מכל הבחינות. הוא לא יצא לשחק עם הילדים האחרים, אלא נשאר בבית כל היום כדי ללמוד את השיעורים שלמוחרת, כך שגם המורה אהב אותו עד מאוד.
בשנה זו נולד לסנ' רפאל בן שני, וגם בלידה הזו נהגו כפי שנהגו עם כל יולדת וקראו לבן שמואל. כאשר גדל סנ' שמואל זה, נסע גם הוא אל אחיו סנ' גבריאל בראשון לציון, והשניים היו בעלי אדמות שאותן עיבדו ביחד במושבה.
חכם אַברָמָצֶ'ה בזמן הזה היה ללא עיסוק. הוא נדבר עם בנו סנ' רפאל, והם קנו מלח ומוצרי מכולת אחרים, פתחו דוכן בשווקים ומכרו לכפריים בקמעונות. בנו גם הביא לכפריים צָ'רָס, חלוקי אַנטֵרי מכותנה ועוד דברים כאלה. הוא נסע בעיקר לכפר וָקָרֵל, וממכירות אלה הרוויח יותר מאשר מן הסחורות האחרות. המכירות שעשה היו כולן בסחר חליפין, כשמסרו את הבגדים הללו וקיבלו
403 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל 1874
בתמורה חיטה ומוצרים אחרים מן הכפר. ואת מה שקיבלו הובילו לשווקים ומכרום. ובכך המשיכו זמן מה, אלא שלחכם אַברָמָצֶ'ה זה נעשה מאוד קשה, והוא הלך ונחלש. יום אחד אמר לבנו: " ben bu işi yapamayacağım oglum" (בני, את העבודה הזו לא אוכל לעשות עוד). הוא הלך לבתי הקפה ובילה עם הטורקים, וסיפר להם אלף מיני סיפורים מכל המקומות אליהם נסע. כל הטורקים אהבו מאוד את דבריו, הזמינו עבורו קפה, וכמה מהם הלוו לו כסף כאשר היה לו צורך. הוא גם ביצע עבורם אי־אלו עניינים שהיו להם בשוק, כי הטורקים מבקשים לגמול לאדם שהם אוהבים. פעמים רבות הלך אצל אחותו בּוּ' בּוּליסוּ, והם שהו יחדיו שעות שלמות, מספרים במאורעות ישנים ונזכרים במילות השירים אותם שר אביהם. והיו שבים לשיר אותם, ולפעמים היו בוכים כאשר שרו. לעיתים קרובות נשאר לאכול עם אחותו, וכאשר קרוביהם שמעו על כך שהוא הלך אצל אחותו היה זה סימן לכך שהוא שוב נזקק. ושוב, כולם נשאו בנטל ושלחו לו, כל אחד על פי דרכו, את כל צרכיו, ודאגו לו הרבה יותר ממה שיכול אדם לחשוב. זה קרה כאשר לא הייתה להם איזו עבודה אליה ישלחו אותו, אבל כל זה נמשך רק לזמן קצר.
404 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל 1875
בתחילת שנת 5635 [1875] חכם אַברָמָצֶ'ה חלה. הוא נאלץ להישאר בבית, והיה צריך להישמר במיטה. [חולי] זה נמשך קרוב לחודשיים, וכל יום ביקר אותו הרופא של סמוקוב שנקרא אַנדוֹנָקֶה אוּנטֶרבֶּרג.[28] עקב כך נגרמו לו הוצאות גדולות. החולי ממנו סבל היה הצטננות קשה, והוא שקע בצער על כך שהיה ללא עבודה, ודבר זה הכביד עליו עוד יותר. אחר כך הוא התאושש, ומאחר שבסופו של דבר לא היה מסוגל ללכת בטל, התחיל שוב לעבוד אצל הבנים של צֵ'לֵבּי יהודה, ששלחוהו למָאדָנֶס, לווידני, ולעניין צ'יפליק בָּאנָה וכן שלחוהו לכפרים בעניין זיכיונות העָשָר. אולם כוחו שהיה לו קודם נחלש, הוא היה מדוכא ולא חיוני כמקודם. יותר לא יצא לבתי הקפה, אלא נשאר בבית והיה מבקר את אחותו. וכשנכנס בדלת אמר לה בקול רם: "חָנוּם [גברת] דוּדוּ, התמוטטתי כבר". והיא השיבה לו: "אל תגיד כך אגא; חכה – יש לנו עוד הרבה מה לעשות".[29] הם שתו קפה ביחד, ובילו את הזמן בסיפורים על הזמנים שחלפו, בעיקר על הטרגי. וכאשר שרו היו אלה תמיד ניגונים של בדידות ועצב, וגם מכך אנו למדים – וכך זה גם כיום – שמרבית בני משפחת אריה נמשכים בעיקר אל הטרגי. וכל אחד ממשפחת אריה יכול לבדוק בעצמו שגם אם בנעוריו אהב את הקומי, כאשר
405 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל 1875
הגיע לגיל מסוים הוא כבר אינו אוהב לשמוע את השעשועים הקומיים. את זאת כתבתי כבר קודם, שהאופי של אריה נוטה תמיד לטרגיות, לא רק בין הגברים אלא גם בין הנשים – אלה בקרבת דם עם בני אריה. כך הם בילו את זמנם, וזה מה שעשה אַברָמָצֶ'ה כאשר היה פנוי מעבודה. אשתו בּוּ' רבקוּצָ'ה הלכה אצל קרוביהם, וביקשה מהם שיקראו לה כאשר יש להם אי־אלו עבודות בבית, בין אם חתונות או יולדות. היא ביקשה שיקראו לה כי עכשיו היא כבר פנויה, והיא רוצה לעזור בכל דבר שיהיה. בהתחלה נמנעו מלקרוא לה, אבל כיוון שהתעקשה הם זימנו אותה כי היו במשפחה הזדמנויות כאלה כמעט בכל יום. וכאשר באה השׂתכרה היטב, והייתה מרוצה עד מאוד, בעיקר מכך שהחשיבוה כבת משפחה. היא הייתה מיומנת מאוד, מסוגלת לכל דבר, והייתה שקטה מאוד ואדיבה מאוד.
בשנה הזו בנו, הסנ' רפאל, פתח חנות ומכר קמח. הוא קנה את התבואה באשראי לזמנים קצרים, הביאהּ לטחינה ומכר את הקמח תמורת רווחים קטנים. את רובו מכר לכפריים בימי השוק, ומעט במשך השבוע לתושבי העיר. מאוחר יותר התחיל למכור גם סובין שאותו קיבל מן הטחנה החדשה, אבל זה התרחש בעיקר אחרי חודש מרס. אחרי כן מכר שוב מלח ים ופירות יבשים. הוא קם מאוד מוקדם כדי להימצא בחנות עוד לפני
406 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל 1875
הסוחרים האחרים שמכרו את הסחורות הללו, כיוון שהפועלים עשו את קניותיהם מוקדם בבוקר. לפיכך הוא היה מרוצה מאוד ואף התפרנס, בדרך כלל בצמצום רב.
בשנת 5636 [1876], עם תחילת המרידות של הבולגרים, התפשטו ההתקוממויות עד מאוד גם בקרב הסרבים שהתגייסו כדי להכריז מלחמה נגד טורקיה. העסקים כולם הצטמצמו, וגם לחכם אַברָמָצֶ'ה לא הייתה שום עבודה, כך שסבל מקשיים בפרנסתו וקרובי משפחתו תמכו בו כל העת. כל אחד מהם היה מחויב מִדֵי שבוע לדאוג לו; לא רק הנשים אלא גם הגברים שלחו לו כל אחד בכל יום חמישי מתנות בכסף ובמזון. מאוחר יותר קהילת סמוקוב הקציבה לו שכר שבועי, בתמורה לכך שיהיה חזן בבית הכנסת בימי שבת ומועד בלבד. במשך השבוע בא לבית הספר שעתיים בכל יום, ולימד את התלמידים לשיר – מה שהיה עבורו מאוד משמח, כיוון שכפי שאנו כבר יודעים אהבתו הייתה נתונה לשירה. והוא לימד בבית הספר שיעורי פיוטים שכמעט כולם הכיר. תלמידיו שרו בבית הכנסת במועדים ושבתות, וכאשר היו
407 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל 1876
חתונות הוא אִרגן מקהלה ששרה בחינניות רבה. בנו הקטן, מיסיה דוד, שהיה תלמיד בבית הספר, ידע גם הוא לשיר כמו כל המשפחה. הוא היה הבכיר מכולם ועמד בראשם, ופעמים רבות תיקן את השגיאות של אביו ושל אחרים במֶקָאמים השונים. בזמן הזה גם מיסיה דָּוִד התכונן לנסוע לפריז לבית הספר של רשת אליאנס יִזרָאֵליט, שקיבלה את התלמידים בלא כל תשלום. שם לימדו אותם והכשירו אותם להוראה בבתי הספר שתמכה בהם אליאנס ושהיו תחת הנהגתה בערים רבות בטורקיה,[30] וכן גם בסמוקוב, שבה שכן אחד מבתי הספר הראשונים שפתחה הרשת בטורקיה. ועל בית הספר הזה שנפתח בסמוקוב עוד אכתוב בהמשך כיצד עלה בידם להביא לפתיחתו גם שם.
באשר לסנ' רפאל, בנו הבכור, הוא המשיך בעיסוקיו כמקודם, אך כפי שנאמר בשנה הזו היה במצוקה וגם סבל לא מעט. עימו נשאו בנטל כל קרובי משפחתו, ולא היה לו צורך להיעזר באף אחד אחר. הוא היה חרוץ מאוד, לא התעייף ולא הראה לאיש כאשר היה נצרך, בהתאם לקווי האופי של כל משפחת אריה. כאשר היה נזקק הוא פנה בעצמו אל מי מבין בני משפחתו הקרובים ביותר, והם הלוו לו את מלוא סכום בקשתו, ותמיד אמרו לו שלא יירתע מלבקש מקרוביו
408 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל 1876
ושאין בכך כל בושה. מעל לכול לא היה זה מכבודם כאשר פנה בן המשפחה למי שאינו קרוב משפחה, וכך יצא שבני המשפחה הוציאו את פרנסתם זה מזה. סנ' רפאל היה אדם מאוד נינוח וטוב לב. הוא היה רזה ולבושו היה מכנסיים ומעילון קצר לקיץ, ולחורף פָּלטוֹ עבה מרופד בפרוַות כבש שחורה ונקייה מאוד. זקנו היה קצר אף שלא נגזז, ומראה פניו היה כצבע המרה, צהבהב. היו לו כמה נמשים צהובים על פניו. הוא דיבר בנחת וגמגם מעט, היו לו סיפורים חינניים שעוררו אצלו צחוק גדול, והוא ידע לספר מעשיות רבות ולחוד חידות. הוא לא ביקר תכופות אצל קרוביו למרות שהזמינוהו, ועל כך היה אומר שהוא מתבייש. אולם אשתו באה תמיד אצל כל קרובות המשפחה, לא התביישה והתקבלה בסבר פנים יפות אצל כל הקרובים. הבית בו גר היה בסמטה שבה שכן הבית של קוֹנוֹרטֶה ב. שלמה. הוא גר בו שנים רבות עד שנסע לראשון לציון, ושילם עבורו שכר דירה של מאה גרושים לשנה.
בשנת 5637 [1877] התרחשה מלחמת טורקיה-רוסיה למען [עצמאות] בולגריה, ומכיוון שהפחד היה גדול עד מאוד, אין צורך לומר שהעסקים גם הם נעצרו לגמרי. היות שכך כל קרובי משפחתו של חכם אַברָמָצֶ'ה שתמכו בו, החלו לנסוע לקונס'. לקראת היציאה כל אחד מהם
409 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל 1877
מינה נציג מטעמו שיישאר בסמוקוב כדי שידאג מכל הבחינות לכל הקרובים, במיוחד לחכם אַברָמָצֶ'ה. כך עשו גם הבנים של צֵ'לֵבּי יהודה שהשאירו בסמוקוב את אחיהם הקטן סנ' שְמוּאֵלָצֶ'ה. גם צֵ'לֵבּי אברהם השאיר במקומו את סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה חתנו, וסנ' בְּכוֹרָצֶ'ה, [בנו] של צֵ'לֵבּי גבריאל, השאיר את עובדו הנאמן סנ' יוסֵפָצֶ'ה לוי. כולם התמידו לשלוח להם [לאַברָמָצֶ'ה ומשפחתו] את כל צורכיהם. אולם בנסיבות הללו הוא היה מיואש מאוד, בפחדו שלא יהיה מי שידאג לו, והיה נוהג לומר להרבה אנשים: "הנה עכשיו שכבר הלכו כל הקרובים שלי, חיים לא נותרו לי". והיה מתחיל לשיר. זה גרם לו לדיכאון, ומיום ליום נחלש, ולא רצה עוד להיות בין אנשים. אם קרוביו היו יודעים שהוא היה במצב כזה, היו בקלות מביאים אותו לקונס' בלי שהיה עולה לו מאומה, אבל לא היה מי שיודיע להם. לקראת סוף השנה הזו הפחד חלף, ובאותם הימים נקבצו האב ובנו רפאל ובאו לגור בבית אחד. ובנו גם הוא הביא הביתה את המעט שעלה בידו להשתכר מהעסקים הזעומים שעשה, אך האב לא נתן דעתו ואף לא דחק בו כאשר לא הביא. הם דאגו לכך שקודם כול ילך בנו הקטן [דוד] לפריז, כפי שכבר כתבתי. ומאוחר יותר הוא יצא דרך קונס', ונסע גם מיסיה גבריאל,[31] הבן של סנ' נֵסימָצֶ'ה שהיה כבר בקונס'. הם יצאו בדרכם [לפריז] יחד עם יתר התלמידים מסמוקוב
410 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל 1877
ומערים אחרות, ועל זאת הוא שמח. בזמן הזה כשהרוסים היו בפּלֵבנָה, וגָאזי עות'מאן פאשה[32] החזיק מעמד היטב, הלך חכם אַברָמָצֶ'ה אצל הצ'וֹרבָּאג'ים ואמר להם: "הישמרו מאוד כיוון שהטורקים רואים בכם קומיטי". וכאשר הכניסו לכלא כְּמורֵד את כְריסטוֹ סְרֵבֵּניצָה, שהיה הצ'וֹרבָּאג'י הגדול של סמוקוב, הלך [לשם] חכם אַברָמָצֶ'ה כערֵב שלו ושחררו אותו. הדבר הזה עזר רבות מאוחר יותר, הן לחכם אַברָמָצֶ'ה והן לבנו סנ' רפאל, כי הוא [כְריסטוֹ] דאג להם בדברים רבים.
שניהם, האב והבן, לא היו בעלי חוב בשוק, ולכן היו רגועים מאוד והיו אומרים כל העת אחד לשני: "אומנם אנו סובלים מטרדות לפרנסתנו, אך לפחות אין מי שדורש שנשיב לו איזה חוב". לבית שבו גרו נגרם הרס [נזק], הוא הלך אצל אחייניו הסנ' בְּכוֹרָצֶ'ה וניסימצ'ה. הם שלחו לו נגר כדי שישפץ אותו מעט, והוא היה מרוצה מאוד שביתו כבר תוקן.
אחיינו, סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה, שהיה הממונה במָאדָן של חותנו צֵ'לֵבּי אברהם[33] בסֶסְטְרימוֹ[34] במקור [Sesrima], לא הכיר כל כך טוב כמה דברים בעבודת המפעל, ומסיבה זו המָאדָן איבד ברזל רב בתנור. הוא הביא את חכם אַברָמָצֶ'ה לססטרימו והחזיקו שם קרוב לחודש, עד שעלה בידו להסדיר זאת. [דבר] זה נעשה בסוד כיוון שלא היה זה לכבודו של הממונה, וחכם אַברָמָצֶ'ה שכבר היה
411 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל 1877
מומחה מיומן במקצוע הזה הצליח להוביל לכך שלא יהיו אובדנים. אחרי שהעבודה התנהלה היטב, חכם אַברָמָצֶ'ה שב לסמוקוב, וכתמורה נתן לו [אחיינו סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה] שלושה קַנטָרים של ברזל ששוויָים 450 גרושים. אולם חכם אַברָמָצֶ'ה לא היה מרוצה.
בשנת 5638 [1878] בנו הצעיר מיסיה דוד, כפי שנכתב, נסע לפריז. מ' בֵּנבֵניסטָה שהיה מנהל בית הספר בסמוקוב, לא הכין את התלמידים בלשון הקודש [עברית] לפי התוכנית של אליאנס יִזרָאֵליט. אותו הדבר היה גם עם מיסיה גבריאל, שעזב את קונס' [לפריז]; גם אותו הכינו בבית הספר בסמוקוב, וגם הוא לא היה מוכן בלשון הקודש. וכך קרה שלא רצו לקבל אותם והחזירו אותם. חכם אַברָמָצֶ'ה נעצב עד מאוד, כי בו הייתה תלויה תקוותו הגדולה לעתיד. לפיכך סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה ששהה בקונס' השתדל מאוד בעניין הזה, וקיבל המלצות רבות מסנ' בלוך[35] ומסנ' ונציאני[36] שהיו – האחד מנהל כל בתי הספר של אליאנס בקונס', והשני יושב הראש השומר על האינטרסים של אליאנס בקונס'. הם הצליחו להכניס את שניהם לבית הספר של אליאנס לדקדוק בפריז, כך שלמדו בשני בתי הספר למשך זמן מה. [כך המשיכו] עד שהגיעו לרמה [הנחוצה] על מנת לקבל את התעודה הדרושה
412 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל 1878
כדי להיכנס לבית הספר הפדגוגי של אליאנס להכשרת מורים [שפעל] עבור בתי הספר שהחזיקה אליאנס, אם בטורקיה או במקומות אחרים. וכפי שאכן קרה, שניהם סיימו בעיתם ויצאו עם הציונים הטוים ביותר. ושניהם נעשו גם מנהלים בבתי הספר הגדולים ביותר ובשכר הגבוה ביותר, אלא שלחכם אַברָמָצֶ'ה לא היה המזל לראותם כיוון שנפטר לפני ששב [בנו דוד] מפריז.
בשנה הזו באו הרוסים לסמוקוב, והיות שכך הפחד היה גדול מאוד. אומנם לא קרה שום דבר, אבל ימים רבים לא יצאו לשוק. בנוסף לכך שהיה מדוכדך כיוון שהיה ללא תעסוקה, היה מודאג עד מאוד לגבי עתידו וגם לגבי עתיד בנו סנ' רפאל. [זאת] אף שכפי שנאמר, קרוביו שלחו לו כל העת את כל צרכיו. בזמן הזה הקור היה גדול מאוד. יתרה מזו, בעשרה בטבת הוא צם, ובערב בא אל אחותו בּוּ' בּוּליסוּ כדי לשבור את הצום. ואכל גבינה עם ביסקוֹצָ'דָה [מאפה קלוי], בכך שבר את הצום. וכששב הביתה אמר לאשתו בּוּ' רבקוּצָ'ה: [37]"fena im" (אני מרגיש רע), ואז נשכב במיטה והיה חולה שבוע כשרק סבל מתשישות. ובשמונה עשר בטבת [24/12/1877] נפטר. צער גדול מאוד נפל על כולם, ובמיוחד הקרובים שהיו בקונס' הצטערו יותר מכולם, כי כפי שקראנו עוד קודם סנ' חכם אַברָמָצֶ'ה היה אהוב על כל קרוביו. צריך לומר גם שהוא היה מדוכדך עד מאוד מאז שנסעו קרוביו;
413 ביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה ר' אריה ובנו סנ' רפאל 1878
ואין לחשוב שנבהל בשל מצב פרנסתו. אלא, ייתכן שהיה זה משום שאדם שחי שנים רבות עם קרוביו בתחילת חייו – קשה לו מאוד להסתגל ולסדר את חייו מחדש עם אנשים חדשים. כפי שסיפרו, לא היה לו יותר חשק לבוא במגע עם אף אחד, אלא העביר את זמנו בעיקר בבית. בנו סנ' רפאל שגר בבית של אביו, נשאר לגור באופן קבוע בבית הזה יחד עם אימו, והוא דאג לבית כולו אך בהתחלה סבל מקשיי פרנסה.
414 חיים תחת חסות
נראה שחכם אַברָמָצֶ'ה, למרבה הצער, חי כל ימי חייו תחת חסותם של קרוביו. ועל אף כל מה שהקריב כשניסה לעשות לביתו, לא הצליח כלל וכלל. בסופו של דבר, אחרי שעשה ניסיונות רבים הפסיק לגמרי לחפש לעבוד עבור עצמו, אלא עבד תמיד לטובת חשבונם של אחרים. הוא היה אדם אינטליגנטי מאוד ומוכשר מאוד, ובכל משימה שהוטלה עליו היה לאל ידו להצליח. ולא התבייש בדבר, כי היה אמיץ מאוד וחופשי מאוד. אלא שלקראת הסוף נעשה מיואש מאוד וזה מה שגרם למותו. שכן בחיי האדם יש תהפוכות העלולות לשים קץ לחייו; ואלו הן דוגמאות שמהן על האדם ללמוד שלא למהר להביא את הדברים עד הקצה.
415
כאן מסתיים פרק הביוגרפיה של חכם אַברָמָצֶ'ה וכמה מן הקורות אותו בחייו, הוא אך הגיע לגיל חמישים ונפטר.
416
מכאן ואילך מתחילים פרקי הביוגרפיה אודות שני בניו של חכם אַברָמָצֶ'ה, הלא הם סנ' רפאל ומיסיה דוד, במשך הזמן שבו היו ביחד.