847
מכאן ואילך מתחילים הפרקים על שושלת סנ' דָּוִד יוסף אריה הידוע בשם חכם רַבֵּנוּצ'וֹ, שתחילתם בשנת 5612 [1852].
848 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1852
בשנת 5612 [1852] חכם רַבֵּנוּצ'וֹ כבר נפרד הן מהעבודה בחנות הקונפקציה שהייתה לו בפיליבֶּה יחד עם אחיו חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ, והן מהשותפות עם צֵ'לֵבּי יהודה ואֵחיו. כאמור, התגלעו בין שני האחים הללו קשיים גדולים להגיע לפירוד הבית. להכול גרם אחיו החורג חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה שישקו, שיִיעץ לשניהם תוך שהוא מרמה אותם ומסכסך ביניהם באלף דרכים, הכול למטרותיו שלו. לא היה אכפת לו להרוס אפילו את משפחות אֶחיו, כדי לממש את רעיונותיו, וגם לא היה אכפת לו שיפרקו את בית אביהם, אף ש[לפני הפרידה] הם גרו ביחד ואכלו על שולחן אחד. הם עשו זאת, למרות שהמשיכו לגור באותו הבית, אלא שחלקו ביניהם את הרהיטים ואת החפצים האחרים ואכלו בנפרד. ההון שקיבל חכם רַבֵּנוּצ'וֹ במזומן הסתכם ב־10,000 גרושים, ומלבד זאת [קיבל] נכסי חייבים בסך 4,000 גרושים. הוא שב לסמוקוב, ואחרי שנח כמה ימים, התיישב בביתו והחל לבחון שוב את החשבונות אחד אחד. דבר זה נמשך זמן רב בלי שנמצאו בהם חוסרים. חכם רַבֵּנוּצ'וֹ אהב לכתוב באריכות בלי להתעייף, ערך רישומים חדשים וסידר את הספרים בהתאם לשיטה שלו. העסק הראשון שבו עסק היה קניית מוּבַּהְיָה, דהיינו מטבעות כסף ישנים מזהב וכסף – עסק שאותו הכיר. הוא שלח את המטבעות לפיליבֶּה למוּבַּהְיָיג'י בשם סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה רומנו, שימכור אותם עבור חשבונו [של רַבֵּנוּצ'וֹ].
849 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1852
העמלה לתשלום סוכמה ביניהם, ומִדֵי כמה שבועות בא גם הוא לפיליבֶּה עם מטבעות כאלה כדי לבחון את מחירי השוק. למרות הכול, הדבר לא השתלם לו, כיוון שהסכום היה קטן ולא היה בו כדי לפרנסו. הוא גם התחיל לקנות ברזל מבעלי המָאדָנֶס, ובכל שבוע קנה עד 50–60 קַנטָרים.[1] הרכישה הזאת הייתה תמיד בהקפה ל־31 עד 61 ימים ובהנחה של חמישה עד עשרה גרושים ממחיר השוק בשבוע הקודם. עם הברזל הזה וכמה מטבעות יקרים שהצליח לאסוף במשך הימים ששהה בסמוקוב, נסע בעצמו לפָּזָרג'יק – המקום שבו סחרו בברזל. לרוב מכר את הברזל כולו במזומן. הוא נסע גם לפיליבֶּה על מנת למכור את המטבעות. כך היה מכלכל את עצמו על מנת שיוכל לכסות את הוצאותיו. ככלל, הרווחים היו דלים מאוד, אך הוא השתמש בכסף ממכירת הברזל בעיקר כדי שיוכל לקנות כמויות גדולות יותר של המטבעות היקרים – שהסחר בהן היה נקי יותר ונוח יותר.
בבית הגדילו את ההוצאות, כי אשתו בּוּ' שָׂרוּצָ'ה לא הייתה חסכנית, ולא היה אכפת לה. למרות שבעלה יעץ לה [לחסוך] לא שמעה בקולו, כיוון שהייתה אישה חסרת דאגות ואהבה מאוד לצאת לביקורים ולבילויים.
בשנה הזו נולדה לו בת, והם שמחו מאוד בלידה הזו. כל קרוביהם ביקרו אותם ושלחו לה [ליולדת] הרבה פּלָטוֹס ומתנות. קראו לה רבקה, ואימהּ היניקה אותה
850 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1852
וטיפלה בה. וכאשר הגיעה לפרקה בשנת 5629 [1868] חיתנו אותה עם סנ' יעקב ב' ניסים הבדלה. הוא נתן לו קוֹנטָדוֹ ואָשוּגָר נאים, וערכו את החתונה בשמחה רבה. בהתחלה היא ובעלה חיו בטוב, אבל מאוחר יותר היה זה הפוך מכך. הם תמיד רבו והוא הציק לה רבות ללא שום סיבה, כך שרזתה מאוד. היא ילדה בנים ובנות, וכמה מהבנות היו לבנות לחלוטין. שערותיהן ואף עיניהן היו לבנים [בהירים] לגמרי. בשל לבקנותן ראייתן לא הייתה טובה, והן היו צריכות לכסות בידיהן את עיניהן על מנת שיוכלו ללכת. כדי שלא יסבלו מכך, צבעו את שערותיהן בצבע שחור ושמו להן איפור שחור על ריסיהן כדי שיהפכו לשחורים, וכך יכלו לראות כמו כל האנשים. גם כאשר גדלו נהגו תמיד לצבוע אותם, כיוון שצבע שערן לא השתנה בכל ימי חייהן.
סנ' יעקב מתגורר בבָּאנָה [חמי] קיוֹסטֶנגָ'ה [היום קוֹסטֵנֵץ], עיסוקו הוא בבגדי קונפקציה, והוא מרוצה מאוד מעסקיו. כיום הם חיים מאושרים ומאוחדים, ואשתו, הסנ' רֵבקוּצָ'ה, היא עקרת בית למופת. חסכנית מאוד, ומעל הכול היא טובת לב, דואגת לכול ואף עוזרת לבעלה בעבודות החנות ואחרות.
851 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1853
גם בשנת 5613 [1853] חכם רַבֵּנוּצ'וֹ המשיך בעסקי המסחר שלו כבשנה שעברה, בעיקר בקניית מטבעות יקרים וברזל וגם בנסיעה לפָּזָרג'יק ולפיליבֶּה. במהלך הנסיעות האלה בשנה זו, החל לחפש אפשרות לגבות גם את אותם חובות [חייבים] שקיבל בפירוק השותפות בינו לבית אחיו חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ. הוא גבה כמה מהם על ידי כך שנתן [לחייבים] הנחות גדולות. אולם, הרבה מחלוקות נתגלעו עם אחיו, אם לגבי הלקוחות ואם מכך שהוא [אחיו] יעץ לו שלא לשמוע לעצותיו של חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה ושל האחרים; זאת כי כבר נוכח שדבריהם היו כולם מתוך מחשבות זדון. כמו כן עסקיו לא התנהלו כשורה. עם זאת, לא רק שלא שמע לו, המריבות הלכו והתגברו כך שלא דיבר איתו; כיוון שהיה אדם רציני, חכם גדול ועוד יותר מכך אינטליגנטי, מהמילה הראשונה הוא כבר הבין. הוא לא נתן שידברו איתו הרבה, כיוון שהיה מאוד עקשן ושתקן. הוא היה אדם בעל יוזמה והבנה טובה בעניינים ובחשבונות. הוא היה עצבני וביישן, וזה גרם לו להסתגר כדי שלא לבוא בין אנשים. באופן הזה ידע להתנהל כדי לממש את עמדתו. במסעות שערך בשנה הזו הצליח לרכוש סחורות שונות, כגון חוטי אריגה מכותנה, כותנה גולמית וצמר, ולעיתים קנה חמאה ודגנים וכל מה שהזדמן לו – אך הכול בסכומים קטנים כדי שיוכל למכור אותם במהירות. וכך היה שכל מה
852 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1853
שקנה לצורכי מסחר מכר במהירות, אפילו ברווח הקטן ביותר, וכך למרות שסחר בסחורות רבות אפילו לא כיסה את ההוצאות. [מצב] זה גרם לו להצטרף לפגישות שכינסה החבורה שהייתה נגד משפחת אריה, שנקראה la kaldera [הקַלדֵרָה; הקדֵרה]. הוא לא התקרב הרבה לבני דודיו, לא ליהודה וגם לא אל אֶחיו, הגם שהזמינו אותו. רק אשתו בּוּ' שָׂרוּצָ'ה ביקרה אצלם תמיד, והם התמידו בביקורים הדדיים, כיוון שבּוּ' שָׂרוּצָ'ה אהבה מאוד לצאת לביקורים ולשמוע את כל חדשות העיר; והיא דיווחה לו את רוב הדברים ששמעה. כידוע, רוב הנשים יכולות להבין ולהטמיע את כל מה שהן שומעות בדיוק כפי שסיפרו להן, בלי להחסיר ובלי להוסיף אפילו מילה אחת, כי זוהי מתת שמיים שניתנת במיוחד לנשים. בבית הוא חי בטוב הן עם אשתו והן עם ילדיו, הוא אהב אותם עד מאוד ומילא את כל מבוקשם. את בנו הבכור ליווה כל יום לבית הספר כדי שלא יפחד מהילדים הטורקים [los turkitos]. הוא אהב מאוד בגדים הן עבורו והן עבור כל בני הבית, וכולם לבשו בגדים מאוד נקיים. הוא לבש שָלוואר מאריג עם קוּשָק מצמר קאשמיר ומעליו פֶרמֵלָה וג'וּבֶּה, לרוב מאריג. על ראשו פֵז מהודר, ומִנעליו היו לָפּצ'ינֵס עם [שמעליהם] נעלי
853 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1853
עור משובח. לחורף לבש מעילי קיוּרדי – כאלה היו לו רבים. בַּבַּית כולם ניזונו היטב, בערבים שתה כ־25 דְרָמוֹת ראקי ובארוחה שתה חצי אוֹקָה יין.
את שמונים הגרושים שהתחייב לתת לחכמים שלמדו בבית מדרש אריה, שילם באופן קבוע.
בשנת 5614 [1854] נולדה לו בת, וגם בלידה הזו שמחו מאוד. והכינו את דולסת פירות ההדר שנהגו להכין לאורחים. היא אמרה לכל הנשים שהנָרַנגָ'דָה הוכנה כדוּלסֶה עבור בּן כי רצתה ללדת בן, ועל כך הייתה היולדת עצובה ובוכה. אולם למרות זאת ביקרו אותה כולם, ושלחו לה פּלָטוֹס ומתנות, וקראו לה [לנולדת] אָמָדָה. והאימא, כמו בכל הלידות האחרות, טיפלה גם בה. בשנת 5631 [1871], כאשר הגיעה לגיל הנישואין – כי לא אִפשרו להן [לבנות] לעבור את הגיל הזה – אביה חיתן אותה בקְיוּסְטֶנְדִיל עם סנ' אברהם [בנו] של חַאקוֹ [לוי]. היא הביאה עימה אָשוּגָר וקוֹנטָדוֹ נאים, וערכו את החתונה ושמחו מאוד שני הצדדים. בעלה חי עימה באושר רב, והיא ילדה בנים ובנות. בעיסוקו היה סוחר במוצרים מן הכפרים, והייתה לו פרנסה טובה. שני הצדדים באו תמיד להתארח האחד אצל השני ושהו שבועות שלמים רק למען הנאתם, ומכך
854 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1854
היו שני הצדדים שבעי רצון. כאשר באה לסמוקוב הביאה עימה סוגים רבים של פירות שהיו לה בביתה.
חכם רַבֵּנוּצ'וֹ, למרות שבשוק היה שתקן מאוד, בבית היה מדבר הרבה עם כל המשפחה. הוא עסק באותו המסחר כמו בשנים האחרות, אלא שתמיד הלך והפסיד. הוא הפקיד את ענייניו לחלוטין בידיו של סנ' רומנו, שהיה מראשוני הנוכלים. והוא [חכם רַבֵּנוּצ'וֹ], אם משום שלא היה כדאי לו יותר ללכת לפיליבֶּה או מסיבות אחרות, תמיד יצאו לו חשבונות בהפסד. פעם אחת העלים [רומנו] צרור מטבעות שלם, ומכיוון שעשה זאת כמה פעמים, הלך הונו [של רַבֵּנוּצ'וֹ] ופחת, עד שלא היה יכול עוד להמשיך בעסקיו. הוא עשה את החשבונות, ומכל המכתבים ששלח לו [לרומנו] הוא לא רצה לדעת מכלום ואף לא השיב לו. כדי להסדיר את החשבונות הללו הוא נדרש ללכת בעצמו לפיליבֶּה; עקב כל אלפי הבקשות והמריבות, מינו ועדה לעניין המחלוקות הללו, והם החליטו שסנ' רומנו ייתן לו סכום קטן של כסף. וכך הוא שב לסמוקוב – רוצה לומר, לחלוטין בלי כלום. מכך הוא היה מודאג מאוד, בעיקר כי לא היה לו מקום אחר שממנו יתפרנס. זמן מה היה שרוי בצער, ולכן לא יצא מהבית. מִדֵי פעם עסק בענייני הקהילה כשסידר להם את הספרים, כי את הכתיבה [בספרי החשבונות] ידע היטב והיה לו כתב יד מאוד בהיר. אומנם אָחיו ובני דודיו דאגו לו ושלחו לו את צרכיו, אך היה עליו לצפות תמיד למה שיישלח לו, ומכך הלך
855 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1854
ונחלש מאוד. בבית, אשתו לא ידעה כלל לנהוג בחיסכון, וגם זה הוסיף לו עוד לחץ. ההידרדרות הפתאומית למצוקה היא דבר המצוי אצל אנשים רבים; אך מדוע כך היה במקרה זה – הדבר מעורר שאלה בעיניי, במיוחד לגבי חכם רַבֵּנוּצ'וֹ, שהיה אדם שידע לנהל היטב את ענייניו. לפי דעתי אין זו הסיבה היחידה להיחלשות הונו. מכל מקום, היה סוחר טוב לזמנו, ובאמצעים שהיו לו יכול היה לעמוד בהוצאות של עד כ־2000 גרושים לכל היותר. ייתכן שזה רק משום ששמרו על הכבוד והסתירו את מצבם.
גם בשנת 5615 [1855] חכם רַבֵּנוּצ'וֹ היה ללא עיסוק. הוא נזקק להרוויח כל מה שניתן, כדי שיוכל לעמוד בהוצאותיו. הוא התהלך מדוכא עד מאוד, לא מצא עבודה, ולכן נעשה מעט חולה. קרוביו ראו אותו בכך, והיו אלה רק בני דודיו שדאגו לו, כי אחיו חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ היה גם הוא באותה השנה ללא שום עיסוק – כפי שכבר קראנו בפרק אודותיו. אולם לא היה די במה שהם נתנו לו, כיוון שכפי הנאמר הוא נהג ביד רחבה ואשתו לא ידעה להצטמצם. באותה השנה הוא סבל במשך כמה חודשים, עד שנאלץ לפנות לבני דודיו שמא יכניסו אותו לאיזה עסק; אחרת הוא עלול להתאבד או שישוטט
856 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1855
בעולם ללא תכלית, מכיוון שאינו יכול להאכיל את ילדיו. ובאותם הימים, כאשר לצ׳לבי יהודה ואברהם היו עיסוקים רבים עם הצבא בסיליסְטְרָה, הם סיפקו את כל המזון לצבא הטורקי במלחמת סֵבַסטוֹפּוֹל,[2] ולעומת זאת היה מופקד בידיהם גם ניהול הכסף שנכנס לקָאשָה בקְיוּסְטֶנְדִיל. חכם רַבֵּנוּצ'וֹ היה כבר מיומן בכך, כי הבין במטבעות. באותם הזמנים לא היה זה כמו בימינו כשהמטבע הוא אחיד, אלא מטבעות מכל שלטון, וגם כל מטבע ישן, כלומר מטבע זר, הן מכסף והן מזהב, התקבלו כאמצעי תשלום והיו כולם במחזור. וכאמור, הוא כבר הכיר זאת, ולכן קראו לו צֵ'לֵבּי יהודה וצֵ'לֵבּי אברהם כדי להציע לו שאם ירצה, יֵלֵך לקְיוּסְטֶנְדִיל לקבל את הכסף שנכנס לקופת הממשלה. וכל מה שיקבל יהא עליו להמיר לזהב, ולהעבירו לקונס' בכל משלוח דואר, שם יתנו לו הם את ההוראות . ומלבד זאת, יהיה חייב להעלות על הכתב את כל הפעולות שיעשה בכל משלוח ולמסור להם דין וחשבון על כל מה שנעשה. כן יהיה עליו לכתוב גם כאשר תזדמן לו אפשרות, שכן רק פעם אחת בשבוע היו משלוחי דואר. ושכרו יהיה 500 גרושים לחודש. כאשר שמע זאת, ומכיוון שהיה ביכולתו למלא את המשימה, כרע על ברכיו ונישק את שולי בגדיהם של השניים לאות הסכמה – כך היה המנהג באותם הזמנים, וכיוון שהם נזהרו מאוד בכל עניין שטיפלו בו,
857 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1855
הם תמיד רשמו הכול בכתב; כך עשו גם כאן. הם ערכו חוזים ובהם כל התנאים הדרושים, ולחכם רַבֵּנוּצ'וֹ שהיה מלא שמחה נתנו מייד מאתיים גרושים כדי שיסדיר את הצרכים הראשונים לנסיעתו. בלי להתעכב, באותו היום ממש, ערך את ההכנות, ועם המסמכים הנחוצים שנתנו לו עבור המוּטֵסָאריף של קְיוּסְטֶנְדִיל, יצא למוחרת שמח ומאושר. בהגיעו לקְיוּסְטֶנְדִיל התארגן למלא את שליחותו, ופעל לפי ההוראות שניתנו לו בלי להחסיר מאומה.
משפחתו נשארה בסמוקוב וקיבלה כסדרה את קצבתה השבועית כפי שנקבע, וגם הם היו מרוצים מאוד והעבירו את ימיהם בטוב.
בשנת 5616 [1856] חכם רַבֵּנוּצ'וֹ המשיך בכל העסקאות בקָאשָה כמו קודם, ומילא את תפקידו בדייקנות. כיוון שהיה קפדן מאוד ובעיקר שקדן בכל עמלו, בני דודיו היו תמיד שבעי רצון מעבודתו. אולם כבר נמאס לו להיות לבד, ומשלא ידע אם עוד יישאר בקְיוּסְטֶנְדִיל, שאל את בני דודיו בעניין זה, שכן הוצאותיו שם ואלה שבסמוקוב היו כבדות עליו, ואם אכן ימשיך לשהות שם ברצונו להביא את כל בני משפחתו לקְיוּסְטֶנְדִיל. על כך השיבו לו שעוד תהיה להם עבודה בקְיוּסְטֶנְדִיל, ושהוא
858 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1856
חופשי לעשות כרצונו. לפיכך הוא הביא את אשתו וילדיו, וסגר את הבית בסמוקוב כיוון שאחיו חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ כבר קנה בית אחר. והם לא טיפלו בו יחד, למרות שחצי מהבית היה שלו. הוא התיישב בקְיוּסְטֶנְדִיל בבית החדש, וחיו בו מאושרים עד מאוד.
בשנה הזו, בהיותו בקְיוּסְטֶנְדִיל, נולד לו בן והוא שמח בו מאוד. ובכל יום באו לבקר את היולדת, וביום הברית [במקור ברכת מילה – Birkad mila] הזמין חברים רבים לאכול בביתו. וקראו לו יוסף, ואימו גידלה אותו במסירות גדולה. (זהו אותו יוּסוּף אפנדי שנעשה לאחד המתרגמים הגדולים בקבינט הסודי במברקה שבארמון הסולטאן חָמיד – כפי שכבר כתבתי בפרק העוסק בסבו חָריבּי יוסף. ואכתוב ביתר הרחבה אודות מה שקרה עימו, כאשר אכתוב את הפרק אודותיו.)
הוא הסתדר היטב בקְיוּסְטֶנְדִיל, ואת העסק שהופקד בידיו ניהל בצורה מסודרת מאוד. אולם כפי שאנו יודעים, אורח חייו היה ברוחב יד כך שבקושי הספיק לו השכר שקיבל. בהיותו כותב מכתבים מעולה, כתב לאדוניו שירשו לו לקנות סחורות שונות שהיו נסחרות יותר בשוק בסכומים של שמונה עד עשרה אלפי גרושים; הרווחים יתחלקו ביניהם חצי חצי, וכך יהיה ביכולתו לחסוך משהו, היות שממשכורתו לא נותר לו שום סכום עודף. כדי שירוויח הרשו לו זאת, ואף לא הגבילו
859 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1856
את סכום הכסף שיוכל למשוך כדי לסחור בסחורות הללו, אלא רק חייבו אותו להודיע להם על כל פריט שיקנה וכן אודות מכירתו. כאשר קיבל אישור, הרכישה הראשונה הייתה סוּוַט (דהיינו בקר ותאואים מפוטמים). הוא שלח אותם לפיליבֶּה ואדירנה, ובמהרה מכר אותם והיו לו רווחים נאים. אחר כך קנה כמויות גדולות יותר של חמאה וצמר מהקָרָקָצָ'נים וגם מכך היה לו רווח גדול מאוד. הוא היה מרוצה עד מאוד, ולפיכך גם הוציא הרבה יותר כסף. טבעו היה לחיות ברוחב יד, כך שלא עלה בידו לחסוך מאומה. הוא התנהג בנדיבות גדולה, כולם בקְיוּסְטֶנְדִיל העריכו אותו מאוד, ולא היה אכפת לו בכלל לבזבז כסף. הוא התרועע עם האנשים רמי־המעלה, והיה לרוב הולך אצל אחד, חכם נֵסימָצֶ'ה, שהיה אחד מהנוֹטַבּלֶס של העיר. הוא קיבל ממנו עצות רבות, אך [נֵסימָצֶ'ה] תמיד יעץ לו לטובת האינטרס שלו, כך שבסופו של דבר רימה אותו ו'אכל' ממנו כסף רב. את הכול שמר [נֵסימָצֶ'ה] בסוד כמוס כדי שלא ידעו אדוניו [של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ] שרימה אותו. הוא גם שידל אותו שיתכחש לאדוניו. הם כבר ידעו הכול, אבל לא היה להם פנאי לתת דעתם לדברים הללו כי זה לא היה חשוב להם, אפילו שהיו פועלים נגדם.
860 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1857
בשנת 5617 [1857] בני דודיו צֵ'לֵבּי יהודה ואברהם היו עסוקים מאוד במחויבויותיהם השונות, ולעיתים לא היה להם פנאי אף לא לאכול. היו ימים שבהם ירד עליהם הלילה בלי שחשו ברעב, וכך קרה שלא יכלו לפקח על העסקאות שעשה חכם רַבֵּנוּצ'וֹ. הוא כבר ידע זאת, ולא העביר יותר כסף באופן סדיר למקומות שאליהם היה מעביר את הכסף קודם לכן. וכך תמיד היו לו סכומי כסף גדולים בקופה. הוא לא ביקש עוד את רשותם של אדוניו לרכישות הסחורות שעשה באופן פרטי. כל מה שהזדמן לו קנה ובמקביל גם ביצע מכירות. את מה שהרוויח בזבז ואת מה שהפסיד הסתיר, ולפיכך סכום הגירעון בחשבונו גדל מאוד. היות שהיו לו הפסדים רבים קנה שוב מיני סחורות שהציעו לו, מתוך תקווה שירוויח וכך יוכל לכסות את ההפסדים הקודמים. הוא לא כתב עוד מכתבים, וכאשר מסמוקוב כתבו לו ולחצו עליו, הוא לא רצה לדעת מכלום ולא השיב להם; רק המשיך לקנות סחורות, גם כאלה שלא היו מוכרות לו. בשנה הזו, משלא ידע עוד מה לעשות, מצא משלוח גדול של אריגי צמר זעירים ופגומים שלא ניתן היה למכור, ובלי לבדוק קנה אותם במחירי השוק. הוא קנה גם תאואים מפוטמים במטרה לשלוח אותם לקונס', וסבר שכך יכסה את כל ההפסדים
861 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1857
וההוצאות שהיו לו. אולם זה נהיה יותר גרוע, כי כל התאואים ששלח לקונס' הניבו בקושי מחצית מערכם. את אריגי הצמר נאלץ להתחיל למכור לפי בחירה מתחת למחיר העלות, כך שעלה בידו למכור בקושי מחצית; המחצית השנייה הייתה כולה מחוררת ונותרה בחנות. כשראה את מצבו מצא לנכון להתייעץ עם אחיו החורג, חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה שישקו, וכתב לו באריכות את כל מה שעבר עליו. כמו כן כתב לו אודות העסקים שהוא עושה ומה האמצעים שבידיו. כידוע, סנ' חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה כאדם שמטעה ומסכסך, כתב לו כל הזמן שמה שהוא צריך לעשות זה אך ורק לשים כסף בצד ככל שהוא יכול בלי לחשוש ממאומה. ומכיוון שהיה ביכולתו, כך עשה ונטל [גנב] סכומי כסף גדולים מקופת הממשלה. וככל שלחצו עליו, לא השיב לשום מכתב, בחושבו שממילא הם יבואו לקחת ממנו את העסק במהרה. הוא אמר שככל שישמור לעצמו יותר כסף, כך זה יהיה טוב יותר. גזר הדין הוא תמיד אחד, כמו שאומרים: כלא עבור אלף וכלא עבור אלף חמש מאות תמיד אחד הוא. הדבר המפתיע היה שגם בזמנים האלה הוא לא שינה את התנהגותו לגבי הבזבוזים, וזאת למרות כל הצרות שמהן סבל מלפני כן וגם אלה שמהן סבל באותה העת. ככל הנראה ככה זה: כאשר האדם נשבר ומרים ידיים, הוא לא חושב על שום דבר אחר. גם את העסקאות בקופת הממשלה הוא לא נטש לגמרי, ומעת לעת
862 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1857
העביר לקונס' סכומי כסף קטנים, וכך המשיך במעילה.
בשנת 5618 [1858] נולדה לו בת. גם בלידתה נהגו כמו בכל הלידות, אלא שכאן עשה מעל ומעבר כאשר שלח ליולדת מתנות תכשיטים, והיא שמחה בהן עד מאוד. וקראו לנולדת מזל, כי השם מזל בנסיבות הללו פירושו שהוא מייחל לכך שישתנה מזלו.
הפעילויות בקופת הממשלה נעשו מעטות יותר באותה שנה, וגם מהמעט שהיה המשיך לשים בצד לקופתו שלו. הוא המשיך להעביר כסף לקונס' כמו קודם, רק שלא פעל בהתאם להוראות שקיבל מסמוקוב אלא עשה כרצונו.
באשר לסחורות שנהג לקנות באופן פרטי – למרות שכתבו לו שבשום פנים לא יערוך עוד את הקניות הללו, הוא לא שמע בקולם והמשיך בכך. ומעל הכול, הוא לא שלח להם עוד לא מכתבים ולא תרשומות של העסקאות שעשה. לנוכח זאת הטילו משימה על סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה, בנו של צֵ'לֵבּי יהודה, שהיה אמור לצאת בדחיפות לסלוניקי, שיעצור בקְיוּסְטֶנְדִיל כדי לבדוק את החשבונות של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ. ואולם, אף על פי שסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה שהה שם יומיים, חכם רַבֵּנוּצ'וֹ המשיך להסתתר מפניו, ומהמעט
863 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1858
שיכול היה להבין מן החשבונות עלה שהם מבולבלים מאוד ושהוא נמצא בגירעון בסכום משמעותי. היות שלא יכול היה להישאר עוד כי המשימה בסלוניקי הייתה חשובה מאוד, כל שיכול היה לעשות הוא להפקיע מידיו את כל זכויותיו: הן את זו של הקָאשָה והן את כל הזכויות האחרות. הוא כתב על כך בהרחבה לסמוקוב, כדי שהם יעשו מהר את מה שצריך. וסנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה יצא לסלוניקי מבלי שהודיע לחכם רַבֵּנוּצ'וֹ אודות צעדים כאלה ואחרים שבהם נקט. כשעמד חכם רַבֵּנוּצ'וֹ לחזור לעבודתו אסרו עליו, ומשביקש להתנהג כבעל הבית ובכך לצאת כנגד המוּטֵסָאריף, שמו אותו בכלא ל־24 שעות. הוא נדהם מכך, חזר לביתו ולא רצה עוד לדעת מכלום. לכל המכתבים שכתבו לו שיבוא לסמוקוב ושהם מאוד זקוקים לבואו, גם להם לא שמע. הוא התייעץ עם שישקו [אחיו החורג] במכתבים ועם נֵסימָצֶ'ה [אחיו] בעל פה. והם, שעיסוקיהם היו כה רבים, לא יכלו לצאת מסמוקוב, לא היה להם את מי לשלוח, כך שהעניין נשאר תלוי ועומד. חכם רַבֵּנוּצ'וֹ זעם מאוד על הצעד שנקטו כשלקחו את כל זכויותיו, אבל הוא המשיך לנהוג כמו קודם גם בבית וגם בשוק, והכול נמשך באותו אופן ללא שום שינוי.
864 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1859
גם בשנת 5619 [1859] חכם רַבֵּנוּצ'וֹ נשאר בקְיוּסְטֶנְדִיל, ולא רצה לבוא לסמוקוב כדי למסור את חשבונות העסקאות שביצע בכל הזמן ששהה בקְיוּסְטֶנְדִיל. והם, כאמור, לא יכלו לבוא לקְיוּסְטֶנְדִיל. מחמת הצורך בו באותו הזמן, הן בענייני הכספים והן מסיבות אחרות, הם נאלצו לקרוא לאחיו חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ שגם הוא הועסק על ידם בעסקים בפְּרִיזְרֶן, והוא השאיר את עוזרו במקומו לזמן מה והגיע לקְיוּסְטֶנְדִיל. הם שלחו עימו את המסמכים הנחוצים כדי שייטול לידיו ויבדוק את הנהלת החשבונות ובעיקר את הכספים. בהתחלה חכם רַבֵּנוּצ'וֹ שוב רצה להסתתר ולא רצה להיפגש עימו, ולכן הוא [אֵלְיָיצ'וּנוֹ] נאלץ לפנות למשטרה. זו הצליחה לתפוס אותו בחדר ששכר באחד החאנים. [בדיקת] החשבונות הללו נמשכה חודשיים כי עיקר הזמן עבר עליהם במריבות. וכאשר כבר הגיעו לשלב סגירת החשבונות, נעצב חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ עד מאוד. למרות שקיבל ממנו את כל הסחורות מהעסקאות הנפרדות שעשה לפי מחירן האמיתי והפחית את כל ההפסדים מן העסקאות הללו וכן את כל ההוצאות ואת ההכנסות – על אף הכול הוא נותר חייב סכום של 200,000 גרושים. את כל החשבונות הללו שלח חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ לסמוקוב. ולמרות כל המאמצים לשלוח גם אותו, בתחילה לא עלה בידו. הוא ביקש לקחת ממנו לפחות את מה שהיה בידו בכסף מזומן או בהתחייבות בכתב, אך הוא לא הסכים למאומה. לפיכך המתין בקְיוּסְטֶנְדִיל
865 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1859
עד שיקבל הוראה להיכן לצאת. הוא הצליח רק לשים ידיו על הסחורות מהעסקאות, ושלח אותן לסמוקוב. חכם רַבֵּנוּצ'וֹ התחרט מאוד על כך שנתן לו אותן, ושישקו [אחיו החורג] קרא לו חמור. בסמוקוב, צֵ'לֵבּי יהודה וצֵ'לֵבּי אברהם קיבלו את החשבונות. הם בחנו אותם מעט ונוכחו בגירעון הכל כך גדול, כתבו לו שיביא אותו בכל דרך שהיא, אפילו באמצעות המשטרה, ושיבואו יחדיו. חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ פעל בהתאם להוראה הזו והצליח להביא את כולם [את רַבֵּנוּצ'וֹ ומשפחתו], ואף הביא לסגירת הבית בקְיוּסְטֶנְדִיל. כאשר הגיעו, אחרי שהתחבא כמה ימים על פי עצותיו של חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה שלא ידבר, כך עשה, ככל שדיברו איתו לא ענה מאומה ואף לא הודה במאומה. חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ נשאר זמן מה אך לא הצליח לשכנעו, והוא נדרש לצאת שוב לעבודתו בפְּריזרֵן. וכך נשאר [המצב] זמן מה.
היות שלמשך זמן מה חכם רַבֵּנוּצ'וֹ לא נרדף יותר, סבר שהעניין כבר נשכח. הוא החל בהכנות לחתונה כדי להשיא את בנו הסנ' בכור, שהיה מאורס לבִּיוּ, בִּתו של חכם מוֹשוֹנָצֶ'ה [בנו] של חכם שלמה לוי. הוא היה עסוק בכך זמן רב, והכין את החתונה מכל הבחינות בעלויות יוצאות דופן. חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וגם חברים אחרים יעצו לו [להימנע מכך], אך לא רק שלא רצה לשמוע, אלא גם סיפר על כך בחבורת הקַלדֵרָה, שהיא החבורה המתנגדת לבני אריה. וכאשר סיים להכין את כל צורכי
866 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1859
האוכל ובני הבית תפרו להם בגדים חדשים, ערכו את החתונה בפאר והדר. הזמינו את העיר כולה, נהנו ושמחו, ושני הצדדים היו מרוצים עד מאוד. הכלה הביאה הרבה אָשוּגָר וקוֹנטָדוֹ, והייתה יפה ונבונה מאוד. (זוהי אותה בִּיוּ שסנ' נֵסימָצֶ'ה, בנו השני של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ, רצה ככלה; תמיד ראה אותה מביאה מגשים של פִּידֶס [מאפה פיתה ממולא] לתנור שהיה בשכנות לביתם, כאשר דיברה אל האופה בטון מאוד עדין: Fudundji at benim tepsii [האופה, זרוק את המגש שלי]. דיבורה היה עלג כי לא יכלה להגות ר). היא כיבדה מאוד את כל בני הבית, ולחתן שלה היא קשרה בעצמה את השלוואר שלו, כי היה צעיר מאוד. הוא גם לא ידע זמן רב שהוא נשוי ומה זה נישואים, והייתה זו שלימדה אותו.[3]
כאשר הסתיימו ענייני החתונה וכשלא היה לו מה לעשות, נרשם כחבר בחבורת הקדרה – שכידוע הייתה נגד משפחת אריה, כלומר רק נגד השושלת של חָריבּי צֵ'לֵבּי. החבורה הזו הורכבה מחכם שְמוּאֵלָצֶ'ה בעל גוף, חכם משה ב' אהרון וחכם יעקב ב' דוד, ובראשה עמד חכם שלמה כהן. מלבדם היו עוד כמה חברים שלא נכחו תמיד כאשר התכנסו לישיבות. בזמן הזה הם התכנסו לישיבות בתדירות גבוהה, והיו משוחחים לילות שלמים אודות שאלת בית הכנסת החדש שמועד סיום בנייתו הלך והתקרב. בין הכתובות שהוכנו לאבן שתוצב בכניסה לדלתות
867 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1859
הראשיות, היו אמורים להיכתב באותיות זהב רק השמות של יהודה, גבריאל ואברהם אריה. על כך הם שוחחו בכל אותם לילות רבים, רק בשאלה הכל כך חשובה הזו, והחלטתם הייתה שצריך לכתוב גם "והכוהנים". הם ערכו פרוטוקול והציגו אותו בפני צֵ'לֵבּי יהודה שהיה נשיא הקהילה, וצֵ'לֵבּי יהודה אמר להם: "בסדר! שכך זה ייכתב". וכך זה כתוב עד היום. אלה היו 'העניינים הגדולים' [במקור: [ke kosas שהעסיקו אותם. לקראת פגישותיהם היו הם מכינים מראש את המאכלים והמשקאות, ותוך כדי שיחותיהם שיחקו במשחקים שונים כמו פִילגָ'אנים. כששיחקו שרו שירים רבים ובאותו הזמן גם שתו. חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה היה אדם ששותה לבדו אוקה של ראקי בלי להשתכר, והוא שתה לא רק במסיבות אלא בכל לילה. כך גם כל האחרים, אלא שהם שתו הרבה פחות ואף השתכרו. כך הייתה דרכם כאשר קיבלו את ההחלטות בשאלות בהן דנו. הדברן והמשַדֵל הגדול ביותר היה חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה, וכולם הקשיבו לו ולקחו ברצינות את דבריו. דבריהם נסבו בעיקר, כאמור, אודות בני האריה הללו שיש למצוא דרך לקחת מהם את הכוח – הן בענייני הקהילה, הן בשוק והן אצל הממשל. בקול חזק ועבה אמר להם: "בְּרֶה, בְּרֶה, הישמרו אחים, כי בני האריה הללו, עוד יבוא יום שבו לא נוכל עוד לעבור לפני
868 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1859
החנויות שלהם ולא מולן". זאת מכיוון שחכם שְמוּאֵלָצֶ'ה באמת נמנע מלעבור לפניהם, כיוון שכפי שכתבתי קודם לגבי שאלת סיליסְטְרָה, שם הוא גנב 300,000 גרושים. ולא שילם להם אפילו לא פרוטה ממה שגזל, והדבר הכביד עליו מאוד כאשר דרשו ממנו את הכסף. (אותו הדבר עשה לי צֵ'לֵבּי, בנו של סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה, בשותפות שהייתה לנו בעָשָר של מחוז איחטימן בשנת 5631 [1871] כש'אכל לי' 50,000 גרושים. הפקדתי אז את חכם רַבֵּנוּצ'וֹ כדי שיסדיר את העניין, אך הוא לא עשה דבר. יתר על כן, כך היה גם עם נכדיהם הסנ' שַׁבָּת וניסים, שהיו שכירי יום ו'אכלו' מהבנים של סנ' מוֹשוֹנָצֶ'ה וסנ' רְפָאֵלָצֶ'ה אלפי פרנקים; והם נשארים עדיין באותו מצב). בשאלה הזו התעניינו כולם, ובישיבות שערכו בזו אחר זו דנו רק בה לילות שלמים, עד שהצליחו להגיע להחלטה: לשלוח את חכם שלמה כהן אל צֵ'לֵבּי יהודה, כשהם מלמדים אותו כיצד עליו להתנהג, ואם יהיה צורך הוא יכול לריב. וחכם שלמה שהיה אדם מאוד שָלֵו שלא הרבה להתלבט, קיבל על עצמו ללכת אצל צֵ'לֵבּי יהודה. באחד הבקרים כשצֵ'לֵבּי יהודה כבר היה בחנותו, ראו את חכם שלמה נכנס וכולם השתוממו על כניסתו. קיבלו אותו בכבוד רב והגישו לו צ'יבוק וקפה. לאחר ששאלוהו איך לרצותו, המתינו לשמוע מה רצונו. החדרון שבו קיבלו את פניו היה נפרד, והם ישבו בו לבדם, סמוך לחדרו הפרטי של
869 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1859
צֵ'לֵבּי יהודה, שבו היה מקבל את האנשים רמי־המעלה. חכם שלמה ראה הרבה אנשים בבואם ובצאתם – כולם ממהרים לסיים את ענייניהם ולצאת; כי כבר עמדו בתור עשרות אנשים. לא היה להם זמן לדבר עם איש: היו מהם שהביאו כסף ואחרים קיבלו, ואז, בתוך ההמולה, אמר חכם שלמה ליהודה: "לפי מה שאני רואה, אין לכם פנאי לשמוע אותי בדבר השליחות שלשמה באתי. אינכם מספיקים לטפל אפילו בעסקיכם. בעוד שלחבורה שלנו נדמה היה שגם אתם שקועים בהבלים, כשם שאנו מכלים לילות שלמים בדברים חסרי יסוד, שאין להעלותם על הדעת. אני באתי לכאן כי נשלחתי כדי שאריב איתך. אולם כעת כשאני רואה בעיניי את המצב, אני מפציר בפניך שתסלח לי על זאת שעיכבתי אותך. אני מכיר באשמתי ועליי לעזוב מהר, כדי שלא אהיה הגורם שמעכב אותך בעסקיך". והוא קם ויצא בהתנצלויות מרובות. והם לא אמרו לו דבר, אך הוא יצא משם מבויש ונכלם, מתחרט על הטעות שעשה.
בערב, כשנאספה כל החבורה בביתו של היושב ראש, הוא חכם שלמה כהן, ציפו כולם בקוצר רוח שיספר את כל מה שעבר עליו. וחכם שלמה הטוב, כפי שנאמר, היה אדם מאוד נינוח. אחרי ששתו כמה כוסיות של ראקי כל אחד, אמר להם: "כולנו מוּלָכים שולל ושקועים מן היסוד בהבלים, מבזבזים לילות שלמים ומזניחים את העסקים שלנו. ואני הלכתי אצל צֵ'לֵבּי יהודה, וראיתי במו עיניי את
870 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1859
עבודתו הרבה כל כך, כאשר הוא נותן מענה ל'אלפי אנשים'; הם נכנסים ויוצאים, דואגים לעסקיהם, בלי שיש להם פנאי להביט בי ולהקשיב למה שהיה ביכולתי לומר להם. כך שמצאתי את עצמי כל כך מבויש, ולא היה לי אומץ לפתוח את פי. לנוכח זאת ביקשתי לצאת במהירות כדי שלפחות לא אהיה הגורם המעכב את עסקיהם. כבר ידוע היטב שדבר זה [שאנו עושים] לא נכנס בגדר כללי המסחר או האנושיות. וכעת, כשאתם בביתי, אני מצידי מייעץ לכם שלא תערכו עוד ישיבות, ואני הוא הראשון שמכאן ואילך לא אהיה עוד נוכח בשיחות הללו". וכולם נדהמו לשמוע את הדברים הללו. נפלה על כולם שתיקה גדולה, איש מהם לא השיב לו דבר, ויצאו מלפניו במהירות. אחרי הדברים הללו לא נאספו עוד, וכך התפרקה [חבורת] הקדֵרה. וכל הקהילה התאספה, וחבריה הפצירו בצֵ'לֵבּי יהודה שיסלח להם ויחזור לפועלו כמו קודם, כי לא יקומו עוד נגדו. בדרך הזו במשך זמן רב, כל מה שפעל צֵ'לֵבּי יהודה כך היה, כיוון שהקדיש כסף באותם המקרים שבהם האחרים לא עשו כך; ואף הייתה לו השפעה גדולה מאוד על כל הרשויות, ועל כך הם קינאו בו רבות.
באשר לבעיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ, את כל הסחורות שלקחו ממנו מקְיוּסְטֶנְדִיל מכרו בהפסד, ואת אריגי הצמר מכרו בהקפה לחכם יוסף בורלא.
871 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1859
אולם הלה לא רצה לשלם להם אף לא פרוטה ו'אִכל את' [השתמש ב] הכול. וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ, מלבד זאת שלא טיפל בכך, אף היה לועג להם בפניהם, ולכן הם השאירו זאת להסדרה מאוחר יותר.
בשנת 5620 [1860], למרות שקראו לחכם רַבֵּנוּצ'וֹ כמה פעמים שיסדיר את החשבונות שלו בדרכי נועם, הוא התנגד להם בכל דבר. לפיכך היו צריכים להביאו למשפט. בעצתו של חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה הוא נסע לפיליבֶּה לנסות להיות נתין [של מדינה זרה], כי נראה לו שכך לא יוכלו עוד לעשות לו מאומה והוא 'יאכל את הכסף'. חכם רַבֵּנוּצ'וֹ שמע בקולו, נסע ומצא דרך להיעשות לאזרח איטלקי. כדי להשיג את האזרחות הזאת, הוא נדרש להוציא 25,000 גרושים. הוא שב לסמוקוב שמח מאוד, אך זה הועיל לו רק בכך שעלה בידו לדחות את מועד המשפט. ההוצאות שהוציאו שני הצדדים היו גבוהות מאוד, ובסופו של דבר כאשר הסתיימה הדחייה הכריז [בית המשפט] שהאזרחות שלו הייתה שקרית; ולכן, מלבד זאת שהרשיעו אותו, פסקו לו גם את סכום הכסף שהם תבעו בתוספת ההוצאות. לפי שלא עלה בידו לשלם, נכלא באזיקים (אודות האזיקים הללו כבר כתבתי קודם), והושם בבית הסוהר עם פושעים למשך זמן רב. כאשר התקרב יום כיפור [במקור jom nora – יום נורא], באו כמה מחבריו
872 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1860
ומקרוביו לבקש מצֵ'לֵבּי יהודה שיביא לשחרורו, לפחות ליום כיפור. אולם צֵ'לֵבּי יהודה [לא פעל לשחרורו], אם משום שכעס עליו מאוד על המעשים שעשה, או משום שזה לא היה תלוי בו – כי הוא היה כלוא לא רק עקב החוב אלא גם על עניין האזרחות. ולא היו אחרים שיכלו לשחרר אותו, כך שהיה אמור להישאר בבית הסוהר גם בליל כיפור. לפי המנהג כל היהודים באים לבית הכנסת בערב, וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ היה בבית הסוהר. אולם בשעה שעמדו לפתוח את דלתות ההיכל לתפילת כל נדרי, ניצב חכם אברהם אלקלעי, שהיה רב העיר, ולא נתן לפתוח את הדלתות כל עוד חכם רַבֵּנוּצ'וֹ לא יבוא גם הוא לבית הכנסת – כי זהו יום המחילה. כולם הסכימו עימו, הביטו בצֵ'לֵבּי יהודה, וניגשו אליו באומרם שהוא היחיד שיכול לשחררו. צֵ'לֵבּי יהודה פנה לצֵ'לֵבּי אברהם, והם שלחו את הצעירים, הסנ' בְּכוֹרָצֶ'ה ואחיו נֵסימָצֶ'ה, אל רשיד בֵּיי, בן משפחתו של אוּסרֵף פאשה, תוך שהם מוסרים לו רוב שלומות מחוֹגָ'ה יהודצֶ'ה [ומבקשים] שילך עימם לקַאימָקָאם יאסין בֵּיי, ושיוציאו את חכם רַבֵּנוּצ'וֹ ליום אחד; וכך יבואו הבחורים יחד עם חכם רַבֵּנוּצ'וֹ היישר לבית הכנסת. הם הלכו אצל רשיד בֵּיי, ובלי שסירב להם הלכו ביחד אל הקַאִימָקָאם ולקחו את חכם רַבֵּנוּצ'וֹ ובאו עימו היישר לבית הכנסת. ובכל אותו הזמן שהם הלכו ובאו, מובן שעבר זמן ממושך. וכל היהודים המתינו
873 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1860
בחוסר סבלנות לבואו של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ. כאשר הגיע הודו כל היהודים לצֵ'לֵבּי יהודה, ואז הוציאו את ספרי התורה והחלו בתפילת ערבית ויצאו מבית הכנסת בחצי הלילה. וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ הלך מבויש לביתו, ולמוחרת בערב, בצאת יום כיפור, שב לתאו ושוב כבלו אותו באזיקים. אחרי ששהה שם עוד זמן רב מאוד, בתחינות הנשים הוציאו אותו לחופשי בתנאים מסוימים שהתנו למראית עין.
בשנת 5621 [1861] חכם רַבֵּנוּצ'וֹ כבר השתחרר מהכלא, וכיוון שכבר היה שחוק ועייף מאוד, הוא שהה בביתו, וכסף לפרנסתו כבר היה לו מספיק. הוא ישב וקרא הרבה, כי בכך כבר היה בקי מאוד. בערבים, בלי שאף אחד יראה אותו, הלך אצל חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה והיו משוחחים עד חצי הלילה. הוא סיפר לו על העסקאות והפעולות שעשה בהיותו בקְיוּסְטֶנְדִיל, וחכם שְמוּאֵלָצֶ'ה הקשיב לו ולימד אותו להגן על עצמו במשפט ש[עדיין] התנהל נגדו. אולם הוא, שהיה לו כסף, בזבז ביד רחבה והוציא 15,000 גרושים לשנה כך שכספו אזל מהר מאוד.
אשתו בּוּ' שָׂרוּצָ'ה שאהבה מאוד לערוך ביקורים, הייתה עושה זאת ימים שלמים והביאה את חדשות
874 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1861
העיר לבעלה. כלתה כבר הייתה בבית ודאגה לצורכי הבית, כיוון שהגיעה מורגלת לכך היטב מבית אימהּ. וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ הלך ימים רבים וגם בלילות אצל אחיו חכם מֶרקָדוּצ'וֹ שהיה חולה. הוא אף הביא לו מתנות רבות, הן באוכל והן בכסף ודברים אחרים, כיוון שחכם מֶרקָדוּצ'וֹ היה לקראת הסוף עני מאוד.
בשנת 5622 [1862] נולד לחכם רַבֵּנוּצ'וֹ בן וערכו לו חגיגה. כולם באו לבקר את היולדת ושלחו לה צלחות [תקרובת]. קראו לו יהודה, ואימו היניקה אותו וטיפלה בו. (זהו אותו יהודה שהתחבר עם כנופייה של גנבים שפרצה לביתו של סנ' מָאירוּצ'וֹ אלקלעי כדי לשדוד. כשתפסו אותו שמו אותו בכלא באזיקים. הוא הצליח, אם בעזרת חבורתו או לבדו, לטפס דרך הארובה בהיותו אזוק בכבלים במשקל של עשרים קילו, ירד לגג והלך בשדה. הוא נחלץ מכבליו שאותם השאיר בשדה, והלך מהַר להַר עד קונס' ו[שם] התאסלם. כך עלה בידו לפדות את עצמו, ומינו אותו כמפקח משטרה באחת מהשכונות של קונס'. מאוחר יותר הוא ביצע בקונס' אי־אלו עבירות וסילקו אותו, והוא נסע לבְּרוּסָה והתחתן עם שתי נשים טורקיות שהיה להן כסף. והיו לו בנים ובנות, אבל בסופו של דבר
875 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1862
לא נודע מה עלה בגורלו). בזמן הזה, כאשר כבר נמאס לו ללכת בָּטֵל, החל [רַבֵּנוּצ'וֹ] לקנות סחורות שונות בשוק שמצא משתלמות יותר, כגון עורות עיזים שאותם קנו הבורסקאים, צמר מהווְלָאכים וכיוצא באלה סחורות אחרות. הוא החזיק בהן עד ש'מצא את מחירן' [מכר אותן במחיר ראוי], ומלבד זאת נתן לכמה יהודים ממכריו מעט כסף בריביות נמוכות ולתקופות קצרות מאוד. אולם זה לא כיסה את הוצאותיו, כי כפי שנאמר הן היו גדולות וגם משפחתו גדלה. וכך היה ש'אכל' את הקרן.
כמו בשנים הקודמות מחשבותיה של אשתו היו נתונות תמיד לצאת לביקורים ולשמוע את החדשות, והייתה זו הכלה שטיפלה בבית כולו. הבנים ביקרו תדיר בבתי הספר והלכו תמיד והתקדמו.
בשנה הזו בא לסמוקוב חכם חיימָצֶ'ה אריה (שאינו מבני משפחתנו), רופא מסופיה, כדי לבקר את קרוביו מכיוון שעמד ללכת לירושלים. הוא התרועע רבות עם חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ (אינני יודע איזו קִרבה משפחתית הייתה ביניהם), וגם שהה בבתיהם, והבטיח לחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ לתת לו כמתנה ספר שנכתב על ידו ובו סוגי מתכונים של תרופות למחלות שונות – שאותם למד מאביו שהיה גם הוא רופא בסופיה. אולם חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ סירב לו, באומרו שאינו רוצה להתמסר לדבר כזה מכיוון שהיה כבר מאוחר עבורו ללמוד רפואה. כשנודע הדבר לחכם רַבֵּנוּצ'וֹ
876 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1862
הלך הוא וביקש אותו ממנו, והוא העניק לו את הספר במתנה. הוא נתן לו כמה שיעורים אודות העקרונות הבסיסיים של הרפואה, וגם הסביר לו מספר דברים מועילים ברפואה. חכם רַבֵּנוּצ'וֹ למד את הספר הזה זמן רב, ובאחרית ימיו של בנו סנ' בכור, שהיה אביון, למד גם הוא ממנו. הוא הכין תרופות לכפריים, הפיק ממנו תועלת ואף התפרנס ממנו.
בשנה הזו גם נולדה לו בת, וגם בלידתה נהגו כמו בכל האחרות וקראו לה וֶנטוּרָה. ובשנת 5638 [1878] השיאו אותה אחיה בפיליבֶּה עם סנ' _____[4] [רחמים אליעזר] ונתנו לה אָשוּגָר וגם וקוֹנטָדוֹ ראוי. חייה עברו עליה בטוב, היא ילדה בנים ובנות והם חיו באושר.
בשנת 5623 [1863] נולדה לסנ' בכור בת. הם שמחו עד מאוד ואף ערכו חתונה רבתי. היולדת שהתה במיטה שמונה ימים ולא יכלה לקום, כי כל אותו הזמן באו לבקר אותה. וכל הקרובים שלחו לה כל העת מתנות רבות, והחותן שלח לה דוּקָטים רבים וגם מתנות בגדים, הן ליולדת והן לרכה הנולדת. וקראו לה יפה, והאם גידלה אותה והיניקה אותה. היא הייתה אהובה מאוד על כל [בני] הבית ששמרו עליה מאוד.
באותה השנה נעשה חכם רַבֵּנוּצ'וֹ שותף עם שכנו חסן
877 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1863
אגא, והם קנו את העָשָר בכמה כפרים. הם הפקידו הון – שממנו 75% הפקיד חכם רַבֵּנוּצ'וֹ ו־25% חסן אגא, והיו אמורים לנהל את העסק כי שניהם הכירו את העבודה. הם הלכו לכפרים ושהו שם בכל תקופת אסיף החיטים, ובאשר מצאו קונים לחיטה באותו הכפר מכרו אותה לכפריים – הכול בהקפה. ובאשר לא מצאו כאלה, הובילוה לעיר ואחסנו אותה באסם. ובחורף שוב מכרו אותה לכפריים, תמיד בהקפה, כיוון שהיה זה במחירים גבוהים יותר. בהתחלה הם הרוויחו היטב, אלא שגביית [החובות] נעשתה בקושי רב, ולא עלה בידם לגבות כיוון שהכפריים הללו היו עניים מאוד. כך התפרנסו השניים. וכאשר [רַבֵּנוּצ'וֹ] לא הלך לכפרים ישב בבית הקפה של הטורקים, ולפעמים יצא לשוק וקנה אי־אלו גאיטנס. הוא נתן אותם לבנו סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה כדי שימכור אותם בשוק, וכך יתחיל ללמוד את יסודות המסחר. אולם הלה לא היה מסוגל לעשות זאת בהתחלה, וישב גם הוא בבית הקפה.
את שמונים הגרושים שהתחייב להפקיד בכל חודש בידי החכמים שלמדו בישיבה, כידוע לא נתן להם אותם עוד. חָריבּי אברהם אלקלעי היה אמור לקבל אותם כדי לחלקם ביניהם, והחכמים לא רצו עוד לבוא ללמוד. לפיכך הלך חָריבּי אברהם אצל צֵ'לֵבּי יהודה וצֵ'לֵבּי אברהם כדי להתלונן על כך שלא קיבל אותם יותר, ושיגידו לו מה עליו
878 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1863
לעשות. תשובתם הייתה שהם ייסדו הקדש ובו 10,000 גרושים. ההכנסות ממנו, בסך 160 גרושים לחודש, אמורות לשמש כשכרם; ולגבי ההתחייבות של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ, כעת, משלא שילמו, אין להם מה לעשות, ואם הוא רוצה, שייקח אותם למשפט כדי לגבות מהם. וכיוון שחכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ גם הוא לא שילם, חָריבּי אברהם העמיד אותם למשפט וחייבו אותם, אבל למרות הכול לא יכול היה לגבות [מהם] מאומה, והעניין נותר כפי שהוא לזמן מה.
בעניין הסכום שחכם רַבֵּנוּצ'וֹ נשאר חייב מהעסק בקְיוּסְטֶנְדִיל – למרות שאחיו חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ דיבר איתו רבות שישלם כמה שיהיה ובכך יוכל ליישב את העניין, חכם רַבֵּנוּצ'וֹ, בשל העצות של חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה, לא היה מוכן למאומה. כך שגם זה נשאר כך [תלוי ועומד].
בשנת 5624 [1864], בנו הלך בָּטֵל, ומכיוון שהיה לו עדיין מעט כסף, פתח חנות והלכו הוא יחד עם בנו ליריד של אוּזוּנג'וֹבוֹ. הם קנו סחורות קונפקציה בכמויות גדולות יותר וסידרו את החנות היטב. בהתחלה ישב בה גם האב כיוון שכבר הכיר את העסק הזה, ושניהם עשו מכירות טובות. בהתחלה מכרו במחירים נמוכים יותר כדי שהלקוחות יכירו את החנות. אולם את החשבונות הם לא
879 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1864
ניהלו נכון, כיוון שלא הכניסו סוגי הוצאות רבות למרות שהיו שייכות לעסק של החנות – הכול כדי להציג רווחים גבוהים יותר, כדי שהבן ימצא עוז וימשיך, כיוון שהוא לא רצה לעבוד כלל ולרוב נשאר בבית והתחבא. הוא עצמו, כשלא הייתה לו עבודה, היה לרוב עסוק בעָשָרים שבהם היה תמיד שותף עם חסן אגא. הם תמיד לקחו [זיכיונות] לכמה כפרים, והלכו לכפרים למשך שלושה עד ארבעה חודשים. בזמן הזה סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה נותר לבדו בחנות והיה אחראי, אך לרוב הוא לא ידע 'לא מה שנתן ולא מה שלקח'. וכאשר בא האב וראה את המכירות שעשה צעק עליו, אבל סנ' בכור צחק ולא בא לחנות למשך כמה ימים.
הוא סבל כאבים ברגליו כי היה לו שיגרון קשה. בחורף לא יכול היה לצאת הרבה ונאלץ לרוב לשבת בבית. בילוי הזמן שלו היה בעיקר עם ספר הרפואה שנתן לו במתנה חכם חיימָצֶ'ה אריאל,[5] והוא הגה בו יומם וליל. מלבד זאת הוא ערך הרבה רישומים שכתיבתם הסבה לו הנאה רבה, והייתה לו היכולת לחבר חיבורים רבים. הוא כתב כמה ספרים אך הם לא יצאו לאור, יען כי הסתיר אותם שלא ייוודע מה הוא כותב. כעת, משחלפו שנים רבות, חשוב לקרוא בהם, בכל נושא שעליו נכתבו.
בשנה הזו נפטר אחיו חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ. הוא
880 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1864
נעצב עד מאוד ושהה בעיקר בביתו של האח כדי לתמוך בהם, כי היה זה צער גדול לכל המשפחה. הוא עזר להם במקרים רבים בכל צורכיהם, למרות שגם הוצאות ביתו היו גבוהות למדי, במיוחד כיוון שגם משפחתו הלכה וגדלה בהתמדה.
גם בשנה הזו, שנת 5625 [1865], המשיך בנו סנ' בכור, אותו כינה בּיטוֹ, עם החנות. אולם כפי שנאמר, כאשר מכר, הוא לא שם לב האם המכירות כדאיות או לא – העיקר היה למכור. הם גם לא נתנו דעתם לחשבונות, האם הם מרוויחים או מפסידים. העיקר היה להמשיך, וכאשר רצה מזומנים היה זה תמיד האבא שסיפק לו אותם.
ובאשר לעסק של העָשָרים – בשנה הזו, באותה השותפות עם חסן אגא, הם קנו בסכומים הרבה יותר גדולים מאשר בשנים האחרות. קרה שהשנה הזו לא הייתה פורייה כלל וכלל, כך שהיו להם הפסדים כבדים. על כך נתגלעו מריבות רבות עם חסן אגא, והם התחילו ללכת האחד כנגד השני. אף היה זמן שהם הגנו על עצמם בכוח הנשק, כיוון שגם חכם רַבֵּנוּצ'וֹ ידע היטב להשתמש בכלי נשק. היה זה סופן של השותפויות ביניהם.
בשנה הזו השיגרון התחזק אצלו עד מאוד, והוא נדרש ללכת למרחצאות בָּאנָה סֵפָּרֵב [כיום סָפָּרֵבָה בָּנִיָה].[6]
881 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1865
הוא התחיל לאסוף כל מה שעשוי להיות נחוץ לו, את הכול ארז היטב. הוא הכין לעצמו דברי מאכל, בגדים ומעט חפצים, וכשהכול היה מוכן שכר עגלות רתומות לבהמות כי בדרך הזאת נסעו למרחצאות. והוא וכל משפחתו יצאו לדרכם, בהשאירם את בנו הסנ' בכור ואשתו בבית, גם כדי שידאג לחנות. הם יצאו לדרכם עמוסים לעייפה בחפציהם ובערב הגיעו לבָּאנָה. כאשר התחיל לפרוק את חפציהם שלא היו מעטים, הבחין שאינו רואה את הקיוּרדי שלבש בערבים, אך לא זכר האם הוריד אותו מהעגלה. לפיכך התיישב והתחיל לכתוב בהרחבה לבנו מכתב, כי הרי ידוע שהוא אהב מאוד לכתוב בפירוט. והוא התחיל מהתחלה, כשהוא מספר לו כיצד הם עזבו את הבית וכל דבר ודבר: מהיכן הוא לקח אותו, כיצד ארז אותו ובאותו אופן כיצד הטעין את העגלה. וכיצד עטף את הקיוּרדי שהיה בשידה שבחדר הגדול מתחת לערומות הקטנות במפה הצהובה שהייתה שייכת לסנ' האימא, וכיצד עלו על העגלות, ובדרך היכן עצרו והיכן אכלו. ואיך טיפסו על העגלה ואיך יצאו שוב לדרכם, ואימתי שהגיעו לבָּאנָה כיצד הורידו מהעגלות את החפצים וכיצד סידרו אותם; ולגבי המעיל – אינו זוכר אם הוריד אותו מהעגלה, ואיך זה יהיה כשהם יטבלו במרחצאות. ועוד כיוצא באלה [תיאר] באריכות רבה, הכול באותה צורת כתיבה, כך שמילא שלושה גיליונות. בסוף,
882 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1865
בשאלת הקיוּרדי, לא עלה בידו להספיק להשלים את כתיבתו – בעל העגלה לא רצה להמתין עוד, כך שהוא סגר את המכתב בלי לסיימו ושלח אותו. כאשר קיבל אותו בנו קרא אותו במלוא אורכו, אך בשאלת הקיוּרדי הוא [האב] שכח [לכתוב] האם מצא אותו או ש[הבן] יחפשו בבית. הוא [הבן] נדרש לקרוא אותו בשנית, ומשלא הבין חשב לעצמו שאולי איבד אותו בדרך. וכתב לו כדי לשאול אותו האם ישלח לו אחר, כי היו לו קיוּרדיס רבים. התכתובת הזו נמשכה כמה ימים, ובסופו של דבר המעיל היה בבָּאנָה. הוא התרחץ כמה פעמים והוקל לו מאוד, כל מחלותיו חלפו. ובמשך זמן ארוך לא היה לו שום כאב, והיה בריא וטוב.
בשנת 5626 [1866] בקושי עלה בידו של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ להגיע להסכם עם חסן אגא כדי לבחון את החשבונות ולהיפרד, כיוון שחסן אגא העביר לחשבונו [מָעַל] סכומי כסף גדולים. כאשר בדקו את החשבון התברר שהפסידו סכום כסף גדול. מלבד זאת נותר אגא חייב לו 4,000 גרושים, שעבורם לקח ממנו שטר חוב, אך לא הצליח לגבותו. הוא לא רצה עוד לעסוק בעָשָרים ולכן ישב בחנות. הם הרחיבו את העסק הרבה יותר, למרות שכאמור הם לא הרוויחו. מאז שפתחו את החנות לא בדקו את החשבונות אף לא פעם אחת, כי תמיד הוא קיבל את
883 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1866
הכסף שהגיע לחנות, ונתן לו [לבנו בְּכוֹרָצֶ'ה] כאשר היה לו צורך בכך. כמו כן משך כסף מהחנות לכל הוצאות הבית שלא היו מעטות. וכל זה נבע מכך שהם בזבזו מבלי לרשום דבר. וכך היה שתמיד התנהלו בגירעון, אך הכול בלי לומר דבר ורק כדי שיסתדרו איכשהו.
בשנה הזו השיא את בִּתו רחלוּ עם אחיינו סנ' רפאל [בנו] של חכם אֵלְיָיצ'וּנוֹ. הוא נתן לו אָשוּגָר ראוי וקוֹנטָדוֹ של 400 גרושים, כאשר את הקוֹנטָדוֹ השאירו לתשלום מאוחר יותר. את החתונה ערכו בלי להחסיר דבר, וכולם ביקרו אותם. בהיותם קרובי משפחה, הם חיו באושר, כפי שכבר כתבתי בפרק על סנ' רפאל.
בשנה הזו נולדה גם לבנו סנ' בכור בת, וגם בלידה זו נהגו כמנהג כל היולדות וקראו לה ונזיה. ושמח עד מאוד גם חכם רַבֵּנוּצ'וֹ. אימתי שנולדו לו נכדים, נתן תמיד דוּקָטים במתנה הן ליולדת והן ליִלוד, ותפרו אותם על הכובע עם עוד הרבה דברים ששמו לילדים כנגד עין הרע. ונזיה זו, כשהגיעה לגיל הנישואין, דודהּ סנ' יוסף שהחזיק אז את כל המשפחה בעת ששהו בקונס', השיא אותה עם סנ' ז'אק הרוקח. הוא נתן לו אָשוּגָר ראוי וקוֹנטָדוֹ נאה, והם חיו חיים טובים ומאושרים.
בנו הסנ' בכור היה אדם מאוד ביישן שהתחבא תמיד ולא התקרב לאנשים. אילו [מהלקוחות] שהיו להם חובות בגין המכירות שערכו
884 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1866
בחנות, בזמן הזה לא שילמו את תשלומיהם באופן קבוע. וכפי שנאמר, סנ' בכור בנו התבייש ללכת לדרוש מהם, וכך הלכו החובות והצטברו עוד ועוד מִידֵי יום. גם מכך נפגעו ענייניהם, וכך הלכו וסבבו חייהם.
בשנת 5627 [1867], כאמור לעיל, העסק של החנות לא הלך להם היטב כלל וכלל. וכך היה שבשנה הזו לא יכלו עוד להשקיע בסחורות חדשות, והם המשיכו למכור את מעט הסחורה שהייתה להם והלכה ונאכלה. חכם רַבֵּנוּצ'וֹ היה מודאג מאוד מכך, ואף היה מעט חולה. כפי הנראה היה לו עדיין קצת כסף, אך היה זה מעט מאוד ולכן רצה להפחית את ההוצאות. אולם אשתו לא שמעה לו והמשפחה הייתה גדולה, כך שהכול היה כמו קודם.
לִבְנו כבר לא היה מה לעשות בחנות ימים שלמים, יען כי העבודה בחנות הייתה מועטה. הוא לקח את הספר שנתן לו במתנה חכם חיימָצֶ'ה אריאל, והתחיל ללמוד אותו. ממנו למד כמה מַעג'וּנֵס שאותם היו מערבבים עם מיני שיקויים, ומכר אותם בחשאי לכפריים לשם [ריפוי] מחלות נסתרות שונות. הוא הלך ושקע בעיסוק זה, אבל לא הייתה בו פרנסה של ממש.
שאיפתו של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ הייתה תמיד לחזור לעבודה,
885 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1867
ורצונו היה לעבוד אצל צֵ'לֵבּי יהודה וצֵ'לֵבּי אברהם. זאת בעיקר מתוך כוונה – כפי שניתן היה לומר – שלמרות שנראה שהיה לו עדיין מעט כסף, הרי לנוכח ההוצאות שהוציא בלי שעשה שום שינוי, האמת הייתה שכבר היה שרוי במחסור גדול. כוונתו הייתה שאם ימצא את הדרך להיכנס שוב לעבודה, הוא היה בטוח שיוכל שוב להעביר לעצמו [לגנוב] 'סכום עגול', ואז הוא יֵדַע להתנהג טוב יותר כדי להבטיח את פרנסתו לכל החיים. על מנת למצוא אפשרות לממש את שאיפתו ואחרי התלבטויות רבות, פנה לחכם אַברָמָצֶ'ה [בנו] של חכם רפאל שהיה גם בן דודו, ואמר לו: "פְּתח לי את הדלת אל צֵ'לֵבּי יהודה ואני אשלם לך את עמלתך הנאה". וחכם אַברָמָצֶ'ה שאל אותו: "כבר נגמר לכם? [באירוניה לגבי הכסף שגנב] אבל אני יכול ללכת רק אצל צֵ'לֵבּי אברהם". והוא אמר לו "גם זה מספיק". וחכם אַברָמָצֶ'ה הלך אצל צֵ'לֵבּי אברהם, ודיבר איתו אודות השליחות שבשמה בא, הכול בקיצור רב כיוון שלא היה להם פנאי לשיחות ארוכות. והם – בין אם שכחו כיוון שכבר עברו שנים, ובין אם היה להם צורך בעובדים שיוכלו לבצע את העבודה – אך בעיקר וכפי הנראה הרבה יותר מכך, הייתה להם חיבה גדולה לקרובי משפחתם, ותמיד רצו לעזור להם; למרות ש[אותם קרובים] 'אכלו להם' ופעמים רבות יצאו נגדם. ואף שהם ראו שזה קרה לא פעם, למרות כל זאת לא היה אכפת להם כי העסקים שלהם זרמו כמו נהרות. והוא אמר לו: "שְׁלח אותו אליי". מצב זה גרם לחכם רַבֵּנוּצ'וֹ לחשוש, אבל חכם אַברָמָצֶ'ה
886 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1867
עודד אותו באומרו לו: "אלה, אם הם היו רוצים אותך בגלל מה שאתה חושש ממנו כעת [מעילת העבר], אינך יודע שכבר היו מובילים אותך כמו חתן?"[7] וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ, כשנכנס פנה אליו באלף התנצלויות, ואמר שמה שהוא עשה זה הכול נכון, והוא חייב להם כסף ועליו לשלם, אך כעת הוא אביון. וצֵ'לֵבּי אברהם אמר לו רק: "היש להאמין לזה? אבל הֱיו מוכנים בימים אלה, ואנו נשלח אתכם כרצונכם לאזור הדנובה בשכר של 500 גרושים לחודש". וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ כל כך שמח מכך, שכן מאז העניין [המעילה של רַבֵּנוּצ'וֹ] בקְיוּסְטֶנְדִיל לא יצא להם להיפגש. הוא יצא מלפניו והלך לחנותו, שם כבר המתין לו חכם אַברָמָצֶ'ה ושניהם השתאו מאוד. וכשזה האחרון ביקש את עמלתו, הוא שילם לו בשעה שעזב.[8] חכם רַבֵּנוּצ'וֹ התחיל להתכונן במהירות הן בענייני החנות והן בכל הצרכים האחרים, והמתין שכאשר יקראו לו יהיה מוכן.
בשנת 5628 [1868] חכם רַבֵּנוּצ'וֹ כבר שהה בווידין כפי שכבר ידוע, [וזאת] על פי הסכם שהם ערכו עימו כמו עם כל עובדיהם. אלא שכאן [בחוזה שלו] הייתה לו רק מחצית הזכויות ובעניין העיסוק בכסף המזומן לא הייתה לו יותר שום זכות. הוא עסק רק ברֵסוּמָט, דהיינו מיסי המעשר על כל הדגים שנדוגו בדנובה, שאותם היו צריכים להעביר
887 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1868
לפניו. והוא היה גובה מהם מס מסוים שנקבע, ואת סכומי הכסף שנאספו קיבל אדם אחר. בהתחלה היה לו קשה מאוד, אבל לא היה לו מה לעשות.
בשנה הזו נולד לבנו סנ' בכור בן, וגם עימו נהגו כמו עם כל האחרים וקראו לו חיים. וכולם באו לבקר אותה [את האֵם] אף על פי שחכם רַבֵּנוּצ'וֹ לא נכח. ואימו גידלה אותו, ובהיותה עקרת בית למופת היא טיפלה גם בכל ילדיה, דאגה לבעלה ולבית כולו. לא הייתה לו עוד שום סחורה בחנות, והוא התעמק כל היום רק בלימוד ספר הרפואה. הוא הכין כמה תרופות ומַעג'וּנֵס, ובחלוף הימים מכר ללקוחותיו הכפריים את מוצרי המרפא וכמה פריטים כמו מלח, אורז ועוד כיוצא באלה סחורות. עם ההקצבה שנקבעה לו בידי אביו ושאותה קיבל בכל שבוע, עברו עליהם הימים בטוב בלי שעשו שום חיסכון – כך שכאשר פרש מעבודתו, לא נותר לו כלום, ותמיד נותר חייב.
בשנה הזו צֵ'לֵבּי אברהם כתב לחכם רַבֵּנוּצ'וֹ שהיה שוהה בין וידין ללוֹם,[9] שימצא כלה לבנו סנ' רְפָאֵלָצֶ'ה. חכם רַבֵּנוּצ'וֹ שהיה הולך כל הזמן לביתו של סנ' לאון ב' יצחק[10] מן העיר לוֹם, ביקש ממנו את ידה של בִּתו בּוּקָה.[11] זה האחרון הכיר היטב את משפחתנו, וכך היה שמצד
888 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1868
הכלה התנהלה התכתבות נרחבת; הם חשבו שלא בכדי ביקשו את ידה של בתו, אף שאינו משתווה למעמדם. הם סברו שככל הנראה יש לחתן איזה פגם, וביקשו מידע רב והמלצות. לפיכך עבר זמן רב עד שערכו את התנאים, שהיו לא מעטים, וגם הסכימו על גובה הקוֹנטָדוֹ.
בשנת 5629 [1869], כשלא הייתה לו עוד שום עבודה בווידין ולא בלוֹם, הביאו אותו לסמוקוב, החזיקו אותו בטל מעבודה ושילמו את שכרו. לפעמים שלחוהו לבצע גביות בערים כמו סופיה, פיליבֶּה, חַסקוֹבוֹ, סטָרָה זָגוֹרָה ולעוד ערים שהיו להם בעלי חוב ממכירת ברזל ודברים אחרים. הוא היה מסתובב חודשים שלמים, ולעיתים שלחו אותו גם לכפרים, בעיקר כדי לגבות חובות וליישב כמה חשבונות. כאשר לא היו לו משימות כאלה, שלחו אותו למשרד הקהילה כדי שיסדיר את חלוקת המס [המכסות] בין חברי הקהילה, שכן תמיד התעוררו בעניין זה חילוקי דעות; וכן נשלח שיגבה אי־אלו מיסים שחבו חברי הקהילה, כיוון שהם [צ'לבי יהודה וצ'לבי אברהם] היו אלה שעסקו בכך יותר מכולם. וכן המשרתים, כאשר לא הצליחו לגבות את שכרם מהיכן שאמרו להם פנו אליהם, והם שילמו להם מקדמות לצורכיהם. וכך תמיד הם
889 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1869
נתנו כדי שיהיו לקהילה אמצעי פרנסה. וכולם באו בכל בוקר לבית הכנסת להתפלל וכך גם בכל ערב. כאשר קנו סַהְטִיָינים שלחו אותו ללוֹם, שם היה בית המכס, כדי שיקבל את הסחורות ויעמיסן על הספינה לווינה; וגם זה נמשך כמה חודשים.
בניו הצעירים המשיכו ללמוד בבית הספר, אך הסנ' יהודה לא אהב ללמוד הרבה, ותשומת ליבו הייתה נתונה בעיקר לשחק ולבזבז. והוא לחץ על אימו שתיתן לו כסף, הכול לבילויי בני הנעורים.
בנו הגדול סנ' בכור היה ללא עבודה, וכך גם סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה בנו של חכם שְמוּאֵלָצֶ'ה שישקו. ושני האחים, אבות השניים, נפגשו ומצאו שיש לעשותם שותפים ושילמדו איזה דבר מסחר. שני האבות רכשו להם זיכיונות לגביית עָשָר בשני כפרים, וכך הם התחילו. היה זה חכם רַבֵּנוּצ'וֹ שלימד אותם וסידר להם את המחברות [ספרי החשבונות], אבל שניהם היו מפונקים מאוד ולא ידעו 'לא מה שהם נותנים ולא מה שהם לוקחים'. הם לא הרוויחו מאומה ותמיד הפסידו. בדרך הזו המשיכו, וחכם רַבֵּנוּצ'וֹ נעצב עד מאוד כיוון שהיה נצרך.
890 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1870
בשנת 5630 [1870] חכם רַבֵּנוּצ'וֹ לא הועסק יותר אצל צֵ'לֵבּי יהודה וצֵ'לֵבּי אברהם. וכפי שנאמר קודם, לא נשאר לו אף פעם מהשכר שקיבל, תמיד חסר לו. לפיכך נאלץ גם בשנה הזו לחזור וללוות מהם סכומי כסף, כדי שיוכל להתקיים עוד כמה ימים. הוא הלך לצ'וֹרבָּאג'ים וגילה להם כמה סודות אודות המקומות אליהם נסע, בעיקר בעניינים של פוליטיקה. הוא נעם להם מאוד והם קירבו אותו אליהם, ולפעמים אִפשרו לו להרוויח מכמה סחורות שמכר להם. הוא נאלץ להסתובב הרבה כדי למכור והם שילמו לו עמלה קטנה מאוד, אך היות שלא היה לו דבר אחר לעשות העסיק את עצמו בכך. לפעמים לווה גם מהם סכומי כסף שונים רק כדי לכלכל את הוצאות המִחיה של ביתו. כך גם עשה והלך אצל הבֵּיִים הטורקים, וביקש מהם שייתנו לו להרוויח איזה דבר כי הוא ממילא הולך לערוך קניות של ברזל וכמה דברים אחרים; ובאותו הזמן הוא נתן להם שירותים שונים כשערך עבורם קניות לבית ולמפעלים. אולם מכל אלה לא יכול היה להרוויח את צורכי הוצאותיו למרות שקיצץ בהם במידה ניכרת.
בנו היה שותף עם אחיינו, והם בדקו את החשבונות אך היות שהפסידו לא המשיכו יותר; ואת מה שנותר חייב לחכם שְמוּאֵלָצֶ'ה התחייב לשלם לו בשטרי חוב. אף שהיה כל כך עדין, למרות זאת הלך ברגל
891 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1870
לכפרים, וככל שיכול היה הוביל סחורות שונות כדי למוכרן. בו בזמן גם קנה או שהחליף סחורות בדגנים, עורות ודברים אחרים כגון אלה, והוביל אותם לשוק למוכרם. הוא גם ביקש לגבות את החובות שחבו לו, הן מתקופת החנות והן מתקופת העָשָרים. והוא גבה כמה מהם, ובמה שהוא ובנו הרוויחו, הם עזרו זה לזה. תמיד ביקש לשוב ולעבוד כשכיר, כי כפי שכתבתי בכמה מן הפרקים, האדם שהורגל להיות שכיר – קשה לו מאוד לעבוד לבדו עבור חשבונו. לרוב אין הדבר עולה בידם. אולם זה תמיד גם עניין של מזל, כיוון שהם לא היו אנשים שלא הבינו בעסקים. רוצה לומר, הם הבינו טוב יותר מאדוניהם. אלא שכאשר לקחו עסקים עבור חשבונם, בשום פנים הם לא הצליחו. וכך כל חייהם נאלצו לעבוד עבור חשבונם של אחרים, והם עצמם לא קיבלו אלא את שכרם.
בשנת 5631 [1871] נולדה לבנו סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה בת, וגם בלידה זו נהגו כמו בכל הלידות האחרות. הם שניהם [רַבֵּנוּצ'וֹ ובנו] היו ללא עבודה, כך שנשארו לרוב בבית. אולם לא יכלו להוציא כמו קודם. פעמים רבות לוו, אך לא יכלו לפרוע את החוב במהרה. הם התביישו ולפיכך גם לא יצאו לעיתים קרובות
892 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1871
אל השוק. השם שהעניקו לנולדת היה לאה, וכאשר הגיעה לגיל הנישואין ומשום שאביה לא חי, דודהּ יוסף שגר בקונס' הביא גם אותה ואת כל משפחתה לקונס', והוא היה זה שדאג לכולם. הוא השיא אותה בדוּפְּניצָה עם סנ' אברהם לוי, ולחתונה באה לדוּפְּניצָה אימהּ. והוא נתן לה אָשוּגָר רב וקוֹנטָדוֹ נאה. היא הייתה טובה מאוד מכל הבחינות, ושני הצדדים היו שבעי רצון מאוד. היא ילדה בנים ובנות, בעלה מחזיק במִשׂרה בכירה, והם חיים באושר.
חכם רַבֵּנוּצ'וֹ היה מובטל. והנה, באותה השנה פתחו הבנים של צֵ'לֵבּי יהודה בנק בקונס' לעסקאות בנקאיות, והם גם ניהלו דיונים עם הסנ' יצחק אַלבָּלָה ועזריה גירון מפיליבֶּה על פתיחת סניף בפיליבֶּה. ושאלו אותו האם ברצונו ללכת לפיליבֶּה כבא כוחם, בתמורה לשכר של 600 גרושים לחודש ואחוז קטן מהרווחים מהעסקים שהם יצליחו לעשות בפיליבֶּה. הוא הסכים והמתין בחוסר סבלנות לאימתי שיקראו לו.
בניו הצעירים היו בבית הספר. יוסף מאוד התקדם והמורה אהב אותו מאוד, באשר הוא למד את שיעוריו טוב יותר מאשר כל התלמידים האחרים. אולם הוא היה ביישן מאוד, למרות התבונה שהייתה לו מטבעו. ובאשר לבן השני, הסנ' יהודה, הוא היה לגמרי הפוך מכך. מלבד היותו מעט לקוי בשכלו, היה בו גם הרבה רוע; הוא לא ציית
893 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1871
לאיש, ומחשבתו הייתה נתונה תמיד למעשי רֶשע. הוא גרם לצער גדול הן לאביו והן לאחיו, אך לא עלה בידם לגרום לו לחזור בו.
בשנת 5632 [1872] בניו של צֵ'לֵבּי יהודה, כאמור לעיל, כבר הגיעו להסכמה עם הסנ' יצחק אַלבָּלָה ועזריה גירון שישלחו גם את חכם רַבֵּנוּצ'וֹ כנציגם. הם התארגנו בעסק והתחילו בעסקות של הנפקת שטרי חוב לאוצר הממשלה כנגד כספים שהתקבלו בו. שטרי החוב נפרעו בקונס' לאחר 31 ימים, והם גם גבו רווח קטן כאָז'יוֹ. את הבישליקים שקיבלו בפיליבֶּה המירו לזהב, ובקונס' היה גם הפרש בשער הבישליקים שקנו כדי לפרוע את שטר החוב. הפער היה בגובה של אחוז וחצי עד שני אחוזים, כך שהרוויחו שניים עד שניים וחצי אחוזים. כל שבוע הנפיקו 10 עד 12 יוּקים של שטרי חוב, ומלבד זאת היו להם העברות בינם לבין עצמם, גם כן בסכומים משמעותיים. בתחילה חכם רַבֵּנוּצ'וֹ לא הכיר את העסקות הללו, אך מאוחר יותר הוא למד אותן היטב. העסקים הלכו והתרחבו כל העת, ושני הצדדים היו מרוצים מאוד. חכם רַבֵּנוּצ'וֹ גר לבדו, ואת צורכי הפרנסה שלהם [של משפחתו] שלח להם מפיליבֶּה כדי שלא ימשכו את פרנסתם בסמוקוב. הוא רצה בזאת בעיקר כדי שתהיה לו
894 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1872
הוצאה קטנה יותר, אך למרות הכול לא עלה בידו להפחית את ההוצאות כי משפחתו הייתה די גדולה.
גם לבנו, הסנ' בכור, לא הייתה שום מלאכה, והיה מסתובב בוורוש. הוא כבר ידע להכין כמה תרופות. בשנה הזו רוב הצעירים בסמוקוב קיבלו חום, והוא נתן להם את התרופה – והיה לו מזל שהם החלימו. בתחילה היה גובה מהם שניים עד שלושה פרנקים כשכרו. אך כאשר זכה בפרסום גדול מאוד ש"עם התרופה של סנ' בכור נרפאים", התחילו לחפש אותו בביתו. והוא קבע מעין 'אגרה', וגבה מהם חמישה פרנקים למנת תרופה. והיה זה פלא גדול,[12] כי כל מי שלקח את התרופה, הקדחת הייתה חולפת ממנו ולא חוזרת. התרופה שנתן להם הייתה: הוא לקח מנה (80 סנטיגרם) של גופרה, ערבב לתוכה שתי טיפות של חומצה חנקתית, וחילק לשלושה חלקים. הוא הורה להם לשתות חלק אחד בבוקר, אחר בצוהריים והאחרון בערב, וכך הבריאו. על כל מנת תרופה היה נושף בחוזקה, וכך – משהופץ שמעו – היו לו בכל יום שישה או שבעה לקוחות.[13] מלבד זאת נתן להם תרופות [משחות] לנגעים חיצוניים. ומכל זה היה לו די – לא רק שהספיק לעזור בהוצאות, אלא אף נותר בידו עודף.
בשנת 5633 [1873] חכם רַבֵּנוּצ'וֹ כבר היה מסודר היטב בעבודה, ומכיוון שהייתה לו עבודה רבה
895 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1873
הביא את אשתו וילדיו לפיליבֶּה, ופתח בית חדש בהשאירו [בבית הישן בסמוקוב] את בנו ומשפחתו. בנו היה מודאג מאוד מכך, ובעיקר חשש לפרנסתו כי לא היה לו כלום. אולם אביו הבטיח לו שלא יחשוב על כך, כי הוא ידאג לו הרבה יותר מאשר יוכל להעלות בדעתו, וכך הוא נרגע. ואכן כך היה: הוא תמיד שלח לו כסף, ומלבד זאת שלח לו כל הזמן גם דברי מאכל ובגדים. לפיכך חכם רַבֵּנוּצ'וֹ לא המתין רק למשכורתו, אלא עשה גם כמה פעילויות עסקיות נפרדות וגם הרוויח. וכך היה ששני הצדדים היו מרוצים.
וסנ' בְּכוֹרָצֶ'ה המשיך ועסק בריפוי, והיה מסתובב בוורוש ובבתי המרזח של הכפריים. ואם זה מן הסֵפֶר או מניסיונו, הוא למד עוד איצ'וֹרייָה אחת לטיפול בזיבה (מחלות נשים [כלומר מחלות מין] הפוקדות צעירים). וכך עשה את האיצ'וֹרייָה הזו: הוא לקח אוקה אחת של אגוזי לוז, פיצח אותם ואכל את האגוזים עצמם; את הקליפות הרתיח באוקה אחת של מים, ואחרי שרתחו היטב השאיר את המים להתקרר ונתן אותם לחולים לשתות – ספלון מִדֵי שעה. כך נרגעו החולים, הרגישו טוב ורבים מהם הבריאו. באותה השנה באו אליו רבים לצורך כך, ושילמו לו חמישה פרנקים לכל אוקה של קליפות אגוזי לוז מורתחות ללא האגוזים. הכול עשה בסודיות גמורה, כי היה איסור חמור למי שאינו רופא להכין כאלה תרופות, אך הוא
896 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1873
עשה זאת ולא חשש ממאומה, וגם מכך התפרנס באותה השנה.
בשנת 5634 [1874] חכם רַבֵּנוּצ'וֹ התגורר בפיליבֶּה עם כל משפחתו, והם חיו חיים מאושרים. העסק שלהם הלך והתרחב, ומסיבה זו אף העלו את שכרו. מלבד זאת הרשו לו להשתמש בסכום כסף כלשהו מהסניף בפיליבֶּה, כדי לעשות כמה עסקאות סחר עבור חשבונו. את זאת הוא ידע לעשות, וקנה כמויות של אורז וחיטים וסחורות נוספות שהציעו לו. בפיליבֶּה היה אז שוק תוסס, כך שאת כל הסחורות שקנה תמיד מכר, אומנם ברווחים קטנים. אולם, היות שהעסקאות שעשה היו בכמויות גדולות היה מרוצה עד מאוד, ואף נותר לו עודף לשלוח לבנו בסמוקוב. מלבד זאת צבר חיסכון של כ־6,000 פרנקים.
בנו הסנ' בְּכוֹרָצֶ'ה שעסק במלאכת הריפוי, רצה בשנה הזו לבקר אצל כמה חולים שלא עלה בידו להבין את חוֹלְיָם. כפי הבנתו, נתן לחולה אחד תרופות שלא התאימו למחלתו, וכך יצא שמחלתו הפכה לאנושה. ומסיבה זו, לא רק שאסרו עליו [לטפל], אלא גם איימו עליו. הוא נבהל עד מאוד
897 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1874
ולא רצה להמשיך עוד בעבודה זו. מרוב פחדו הסתתר בבית כמה ימים. מאוחר יותר נסע לפיליבֶּה אל אביו והפציר בו, מכיוון שפחד להישאר בסמוקוב, שיעזור לו לקנות את העָשָר של קיוֹסטֶנגָ'ה [קוֹסטֵנֵץ]; ו[אמר] שהוא ילך לחיות שם, ויעסוק גם במסחר אחר באותו הכפר שהיה גדול. אביו, כדי שיעסיק את עצמו וגם משום שאיימו עליו [על הבן], נענה לבקשתו, ואמר לו שיקנה את העָשָר הזה וכמובן שהוא [האב] יעזור לו בעניין בכסף. וכך עשה. הוא [בְּכוֹרָצֶ'ה] קנה בזמן את העָשָר של קוֹסטֵנֵץ. הוא הכיר את העסק הזה, עסק בכך לבדו וניהל אותו היטב. זמן רב הוא לא שב לסמוקוב, אך תמיד שלח להם כסף וגם דברי מאכל מן הכפר. מאוחר יותר החל לקנות מעט מוצרי עץ, כגון לוחות ובולי עץ. את חלקם קנה במזומן ואת החלק האחר החליף תמורת חיטים. כאשר הצטברה אצלו כמות גדולה של חיטה שלא הצליח למכור במהירות בכפר, שאליו הגיעו כל הזמן סוחרים, הוביל אותה לפָּזָרג'יק או לפיליבֶּה. כך עלה בידו למכור את החיטה הזו במחירים טובים יותר, ובפיליבֶּה קנה אי־אלו סחורות שהיו ניתנות למכירה בקוֹסטֵנֵץ. מאוחר יותר פתח חנות קטנה, והתחיל לסדר בה את הסחורות שהיו נצרכות. מן ההתחלה הוא התקבל בכפר בעין יפה, כיוון
898 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1874
שהכין גם תרופות שונות לילדים ולא לקח עבורן כסף. מאוחר יותר אחדים הביאו לו דבר מאכל ואחרים נתנו לו גם כסף.
בשנת 5635 [1875] סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה המשיך במסחר בקוֹסטֵנֵץ כמו בשנה הקודמת. ומשהצליח לסדר את העסק במידה רבה, הוא התפרנס היטב והיה שבע רצון. באותו הזמן הלך לפיליבֶּה וראה שאביו [רַבֵּנוּצ'וֹ] נעשה חולה; כל מחלותיו שמהן סבל לפני כמה שנים שבו ובאו עליו כמקודם, וימים רבים לא היה יכול לצאת לשוק. דבר זה הדאיג והפחיד אותם מאוד, כיוון שמחלתו הייתה קשה עד מאוד. עד כדי כך ששהה בבית ימים רבים, והרופאים באו לטפל בו שוב ושוב. אולם לא חל אצלו שום שיפור, וההוצאות היו גדולות מאוד. הוא היה עצוב מאוד מכך שדווקא כאשר שפר עליו מזלו והוא אסף מעט כסף, פגעה בו המחלה. וכך היה שהלך ונחלש. בניו הצעירים, יהודה ויוסף, המשיכו בלימודיהם, ויוסף הוא שהתקדם בלימודיו. הוא היה ביישן מאוד ולא רצה לראות איש, יומם ולילה היה שקוע בלימודיו. אולם יהודה, ככל שטרחו עימו, סירב ללמוד בכלל, ולכן הם הפסיקו לשלוח אותו לבית הספר ונתנו לו
899 ביוגרפיה של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ יוסף אריה 1875
שיעשה כרצונו, כיוון שנטה לריב איתם, וגם משום ששכלו היה רפה מעט.
בחלוף הזמן התחזקו מחלותיו של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ – הוא סבל ממחלת ה־omores (שיגרון). הבית שלו בפיליבֶּה היה קר מאוד, ומצאו שייתכן שזו הייתה הסיבה, ולכן שבו לסמוקוב. הוא שכב במיטה קרוב לארבעה חודשים בלי שהיה יכול לזוז. הרופאים העניקו לו תרופות וטיפולים לרוב, שעלו כסף רב. עד שבסופו של דבר לא נותר לו עוד כסף, והוא נאלץ להוציא את מעט התכשיטים שהיו לו ולמכור אותם כדי שיוכל לכלכל את עצמו. וביום _____,____ מת, בעיקר מחולשתו הרבה, בהותירו את אשתו וילדיו חסרי כול. הם התאבלו על שני האסונות [כלומר: מותו ומצוקתם הקשה], ובנו סנ' בְּכוֹרָצֶ'ה שגר בקוֹסטֵנֵץ בא לסמוקוב. הוא התאבל עליו יותר מכולם, כיוון שכעת נֵטל הבית נותר כולו עליו. אולם קרובי משפחתו עודדו אותו, ואחרי ששהה כמה ימים שב לקוֹסטֵנֵץ. הוא המשיך באותו האופן בחנות שלו ובגביית חובות העָשָרים שהיו חייבים לו, ובו בזמן גם בעסקי לוחות העץ שתמיד הוביל לפָּזָרג'יק – ובכך עלה בידו להחזיק את הבית כולו.
900 אינטליגנציה מסקרנת
לאור החיים שעברו על חכם רַבֵּנוּצ'וֹ, מעניין במיוחד לראות כיצד הגיע עד למצב שבו נכבל בשלשלאות – מה פשר הדבר? אין זה נובע רק ממרצו הרב, אלא גם מכך שלא פחד משום דבר. באינטליגנציה שלו הוא שכנע את כולם. והראיה היא שאותם אנשים עצמם שגרם להם צרות רבות, אף על פי כן הפקידו בידיו את עסקיהם הגדולים ביותר. אין לומר שלא היו יכולים להיות עוד אנשים מוכשרים כמותו, אך הוא היה בעל ידע רב ואינטליגנציה רבה. הוא, שנותר פעמים רבות ללא גרוש, לא החשיב זאת כלל, שכן ידע לסדר ולנהל עניינים. עם זאת, בשושלת הזו [שושלת משנה יוסף] כמעט כולם היו כאלה שלא עלה בידם להצליח בעסקיהם [להיות עצמאים], ונאלצו תמיד לעבוד עבור אחרים. על אנשים כאלה שאינם מצליחים בעסקיהם נהוג לומר שזה מפני שאינם מוכשרים ואינם אינטליגנטים, וכי הם מניחים לאחרים לרמותם. ואולם כאן יש לומר שהם הרבה יותר מוכשרים ואינטליגנטים, ולמרות כל זאת הם לא מצליחים. נוכל לומר ששני המצבים יוצאים שווים, ונותר רק עניין המזל! שנות חייו של חכם רַבֵּנוּצ'וֹ הגיעו רק בקושי ל־47 שנים, והוא מת.
901
כאן מסתיים הפרק על חכם רַבֵּנוּצ'וֹ, ב־47 שנות חייו, שבהן עבד ללא לאות ובמיומנות. חייו לא היו שלווים כלל כיוון שהיה תמיד נזקק, ומחשבותיו העמוקות החלישו אותו. שמחתו הייתה בבנים ובבנות שהיו לו.